מגיד משנה/יבום וחליצה/ד

מגיד משנה ‏ יבום וחליצה ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כיצד מצות חליצה. בסנהדרין פרק זה בורר (סנהדרין דף ל"א:) והיבמה הולכת אחר יבמה להתירה עד כמה אמר ר' אמי אפילו מטבריא לצפורי אמר רב כהנא מאי קרא וקראו לו זקני עירו ולא זקני עירה והביאוה בהלכות בפרק מצות חליצה:

והם קוראין. שם בפרק מצות חליצה (יבמות דף ק"ו:) משנה וברייתא:

ב

וצריכין הדיינין. שם (ק"א:) אמר רבא צריכי דייני למקבע דוכתא דכתיב ועלתה יבמתו השערה. ומ"ש שאם לא נועדו שחליצתו כשרה פשוט הוא ומתבאר שם שאין קביעות המקום מעכב:

ג

ומלמדין אותה. שם אמר אביי האי דמקרי גט חליצה לא ליקרי לדידה לא לחודיה ואבה יבמי לחודיה דמשמע אבה יבמי אלא לא אבה יבמי ולא ליקרי לדידיה לא לחודיה חפצתי לחודיה דמשמע חפצתי לקחתה אבל לא חפצתי לקחתה רבא אמר x אסוקי מילתא היא ואסוקי מילתא לית לן בה רב אשי אשכחיה לרב כהנא דקא מצטער ומקרי לה לא אבה יבמי אמר ליה לא סבר ליה מר להא דרבא אמר ליה מודה רבא בלא אבה יבמי כדרבי זירא דאמר רבי זירא xx כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו ופירוש זה מבואר בהלכות כדברי רבינו וכתב הרשב"א ז"ל וכפי דבריהם אפילו בלא חפצתי לקחתה צריך שידע לומר לא חפצתי בבת אחת והא דנקט בלא אבה משום דאין דרכן של נשים לידע לקרות ואינן ראויות עד שילמדום אבל סתמן של אנשים לידע לקרות וראויין הם והוא ז"ל הקשה עליהן וכתב שיש גירסא אחרת בזה והראשונה נוסחת הגאונים והספרים וכן היא בעיטור:

ה

והחליצה ביום. במשנה (דף ק"ד) חלצה בלילה חליצתה כשרה ור"א פוסל ואוקימנא לה בגמרא לסתמא דמתני' דיחידאה היא וכן מבואר בהלכות:

ובפני ג'. שם (דף ק"א) ראש פרק מצות חליצה בשלשה דיינין ואפילו שלשתן הדיוטות ובגמרא דמאחר דאפילו שלשתן הדיוטות דיינין למה לי הא קמ"ל דבעינן שיודעים להקרות כעין דיינין ושם (דף ק"ב) מבואר בגמרא דבעינן לענין חליצה עד שיהא אביו ואמו מישראל:

ומצותה בחמשה. שם מבואר מעשים בגמרא:

ו

כיצד חולצין. שם משנה ובגמרא (דף קב:) סנדל התפור בפשתן אין חולצין בו ובמשנה (דף ק"ד) בשמאל חליצתה פסולה ורבי אלעזר מכשיר וכל הסדר שכתב רבינו מפורש שם בין המשנה והגמרא ומבואר בהלכות ומוסכם. ויתבאר בדברי רבינו בפרק זה שיש הרבה דברים מאלו שאינן מעכבין אבל לכתחלה כך היא הסדר וראוי. ומה שכתב ג"כ ומשישמט רוב העקב מימרא שם ובירושלמי אמרו כיצד היא עושה מתירתו בימין ותופסתו בשמאל ושומטת עקב בימין וגוררתו בימין כדי שתהא חליצה והתרה בימין ע"כ. ולא סמך עליו רבינו משום דבגמרין לא הוזכרה חליצה ביד ימין כלל וגבי יבמה גדמת אמרו (דף ק"ה) מי כתיב וחלצה ביד ורגל ימיני נמי אי לאו דגמרין ליה (דף ק"ד) ממצורע היו מכשירין אפילו של שמאל ויד דלא כתיב מנא לן ואפילו לכתחילה וכן כתב הרשב"א ז"ל:

ז

ואחר כך עומדת. מה שכתב רבינו שמצוה שיהו עומדין בשעת רקיקה ובשעת קריאה הוא מן הברייתא השנוייה בספרי ועמד ואמר מלמד שאין אומרין דברים אלא בעמידה ואמירתה ואמירתו שוין ורקיקה סובר רבינו דכיון דאמר רבא דצריכי דייני למיחזי רוקא כי נפיק מפומה דכתיב לעיני וירקה הרי היא כדין וצריכין לעמוד לכתחילה אבל החליצה אפילו לכתחילה מיושב כמו שכתב רבינו והיא יושבת ואחר כך עומדת וכתב הרשב"א ז"ל שכן מוכח בגמרא דחליצה אפילו לכתחלה מיושב ואף רקיקה מסתפק הוא ז"ל למה הצריכה רבינו מעומד ויש מן המפרשים סוברין שהכל לכתחילה מעומד וכן נהגו:

וצריכין הדיינין. כבר הזכרתי זה בסמוך:

ואחר כך מקרין. במשנה שם:

ח

וצריך שתתכוין. בגמרא ברייתא שם (דף ק"ב):

והסומא אינו חולץ. ממה שאמרו בברייתא שם (דף ק"ג) והחולצת מן הסומא חליצתה כשרה למד רבינו שאין חולץ לכתחילה ונתן לה טעם לדבר משום דכתיב וירקה בפניו אבל בדיעבד כשרה שהרי אין רקיקה מעכבת כמו שיתבאר. ובהשגות: א"א והוא שיש שם אחר שיחלוץ ע"כ סובר הוא ז"ל דכל היכא דליכא אחרינא אפילו לכתחילה חולץ וברייתא דמשמע דוקא דיעבד הוא בשיש שם אחר ואיני יודע הכרח בזה אלא או ברייתא הוא בדוקא בכל גוונא או דילמא לאו בדוקא אלא משום סיפא דקתני בשאר דינין חליצתה פסולה תנא רישא כשרה והוא הדין אפילו לכתחילה:

ט

נמצא סדר החליצה. שם (דף ק"ו:) אמר רב יהודה מצות חליצה קוראה וקורא וחולצת ורוקקת וקוראה מאי קמ"ל מתניתין היא הא קמ"ל מצוה הכי ואי אפיך לית לן בה תניא נמי הכי בין שהקדים חליצה לרקיקה ובין שהקדים רקיקה לחליצה מה שעשה עשוי:

יא

ולמה לא תחזור ותרוק. שם (דף ק"ה) ההיא דאתיא לקמיה דרב אמי הוה יתיב רבי אבא בר ממל קמיה רקקה מקמי דתחלוץ א"ל רבי אמי חלוץ לה ושרי לה תגרא א"ל רבי אבא והא בעינן מירק [א"ל] הא רקקה לה [א"ל תהדר] ותירוק ומה בכך [א"ל] נפיק מיניה חורבה דאי אמרת תהדר ותירוק אמרו רקיקה קמייתא לית בה מששא ואתו למשרי חלוצה לאחין:

יב

חלצה בלבד. במשנה (דף ק"ד:) אמר לו רבי עקיבא משם ראיה ככה יעשה לאיש כל דבר שהוא מעשה באיש [מעכב] ובגמרא הביאו ברייתא אליבא דרבי עקיבא דקתני חלצה ולא רקקה ולא קראה חליצתה כשרה:

יג

במה דברים אמורים בשהיו יכולים לדבר וכו'. מ"ש רבינו שהאלם והאלמת חליצתן פסולה מפורש שם בגמרא במסקנא אבל מ"ש שחליצת חרש או חרשת אינה כלום נראה שסמך לו על התוספתא ששנינו שם חרש שנחלץ וחרשת שחלצה והחולצת מן השוטה וכן שוטה שחלצה והחולצת מן הקטן וכו' תצא וי"ג דברים בה הרי שהשוו דין חרש שוטה וקטן ואמרו תצא ונתבאר בגמרא שאין חליצת קטן כלום וכן השוו אותם חכמים בכ"מ לכל דבר שצריך דעת. ויש מי שהקשה על דברי רבינו ממה ששנינו במשנה החרש שנחלץ והחרשת שחלצה והחולצת מן הקטן חליצתה פסולה ואמרו בגמרא אמר שמואל זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים אין חליצת קטן כלום מדקאמר אין חליצת קטן כלום ולא קאמר אין חליצתן כלום אלמא מודו חכמים בחליצת חרש וחרשת דחליצה פסולה היא. ועוד הקשו ממה שאמר שם בגמרא דטעמא דמתניתין לפי שאינן באמר ואמרה ואמר רבא השתא דקאמרת קריאה מעכבת לפיכך אלם ואלמת שחלצו חליצתן פסולה ומתני' דקתני אם לא קראה חליצתה כשירה כרבי זירא דאמר כל הראוי לבילה וכו' אלמא טעמא דמתניתין אינו משום דלאו בני דיעה נינהו אלא לפי שאינן ראויים לקריאה והרי הם כאלם וכאלמת ויש לדחוק בזה לדעת רבינו דלהכי מפרשינן טעמא דמתני' משום קריאה לאשמועינן דאפי' אלם ואלמת חליצתן פסולה ומיהו אינן שוין בדינן אלא הא כדאיתא והא כדאיתא ושמואל דקאמר אין חליצת קטן כלום ולא קאמר אין חליצתן כלום משום דהוה משמע ליה דמשום קטן בלחוד תני במתניתין חליצה פסולה אבל בחרש ובחרשת אפי' תנא דמתני' מודה דאינה כלום ואגב גררא דקטן נקט בהו פסולה הילכך לא איצטריך ליה אלא קטן א"נ דפלוגתא דר"מ וחכמים בקטן שמיע ליה באינך לא שמיע ליה ומשום הכי לא כייל להו ומיהו אנן סמכינן על התוספתא שהיא משוה אותן וזה התירוץ יותר נכון כנ"ל לדעת רבינו אבל הרמב"ן והרשב"א ז"ל סבורין שהחרש והחרשת הרי הם כאלם ואלמת ואינן כשוטה לדבר זה והאריכו בטעם זה וכן נראה מן ההלכות:

יד

רקקה בלבד. זה מבואר בגמרא (דף ק"ה) אליבא דר"ע דהלכה כמותו. וק"ל קצת בדברי רבינו שנראה מהם שהוא סובר שהרקיקה בלבד פוסלת לאחין מן התורה והביא מקרא לזה ככה יעשה לאיש המעשה שהוא החליצה והרקיקה הוא מועיל ואע"פ שיש חילוק בין חליצה ורקיקה שהחליצה בלבד מכשרת בדיעבד ואילו רקיקה אינה מכשרת אלא פוסלת כמו שנתבאר סובר הוא ז"ל ששניהם שוין לפסול מן התורה וק"ל דהא משמע מסקנא דגמרא בהדיא דרקיקה אינה פוסלת אלא מדרבנן והטעם אמרו שם משום דאין דרך רקיקה אלא אחר חליצה הילכך אי לא הוה פסלה אתי לאחלופי בחלוצה דעלמא להתירה לאחין ועוד קשה דהא ר"ע לא דריש דבר שיש בו מעשה בלבד אלא דבר שיש בו מעשה באיש דהיינו חליצה בדוקא ור"א דדריש דבר שיש בו מעשה ס"ל דחלצה בלבד חליצתה פסולה וכיון דקי"ל כר"ע היאך כתב רבינו דרשתו של ר"א וצ"ע לי:

טו

חלצה ורקקה. ברייתא ומשנה שם. ומ"ש שאינן יודעין להקרות מתבאר שם שאין צריך שידעו להקרות אלא לכתחלה:

טז

חלצה בלילה. בבא זו ג"כ מבוארת שם במקומות חלוקים. ויש מי שנסתפק בקטנה שחלצה בדיעבד אם היא כשרה ומשמע דכיון דמסקנא דגמ' והלכה עד שתביא שתי שערות שאפילו בדיעבד פסולה וכדברי רבינו. ויש בקצת ספרים טעות סופר בכאן שכתוב בהן חליצתה כשרה ואינו אלא פסולה ופשוט הוא:

וכן אם חלצה. שם מבואר:

אבל חרש שוטה וקטן. כבר הארכתי למעלה בדין החרש. ומ"ש וכל החולץ וכו' זה מבואר בהרבה מקומות בגמרא שאין חליצה שאינה צריכה פוסלת לכהונה ומפני כך אמרו שאין ראוי לחלוץ בכיוצא בזה כמו שנתבאר פ"ג בבבא המתחלת בד"א בשהיתה פסולה וכו' ויתבאר פ"ח שאפילו ספק חלוצה לא גזרו בה:

יז

יבם שרגלו. דעת רבינו וההלכות הוא שמי שנפסקה רגלו הימנית אע"פ שלא נפסק עד הארכובה אינו חולץ וכשאמרו במשנה (דף ק"א) מן הארכובה ולמטה חליצתו כשרה הוא בשלא נפסק רגלו אלא שהנעל קשור בשוק למטה מן הארכובה אבל נפסקה רגלו אינו חולץ מההיא דאמימר (דף ק"ג) דאמר האי מאן דמסגי על לוחתא דכרעיה לא חליץ וכ"ש נפסק רגלו וכן דעת בעל העטור ז"ל אבל רש"י פי' בההיא דאמימר ואע"ג דתנן מן הארכובה ולמטה כשרה התם הוא דכי נחתך רגלו קם ליה שוק ורחמנא אמר מעל רגלו דהיינו שוקו אבל האי לאו רגל הוא עכ"ל וזה דעת בעל המאור דכל שנחתך רגלו מן הארכובה ולמטה חולץ וכן דעת הרשב"א ז"ל וכתב הוא ז"ל והוא דדחיס מאי דאשתייר אארעא כדאמר אמימר האי מאן דחליץ צריך למדחסיה לכרעיה אארעא עכ"ל:

היתה רגלו עקומה. זו היא מימרא דאמימר שהזכרתי בסמוך האי מאן דמסגי על לוחתא ופירש"י שרגלו הפוך ודורס בעליונו של רגל לוחתא לשון לווחין פלאנט"א בלע"ז כלומר שאינו דורס במקום מדרס הרגל עכ"ל. ופי' רבינו שזה כלל לכל שאינו יכול לדרוס במקום דריסה לפי שאינו יכול לנעוץ עקבו וכ"נ שם בגמ' דטעמא דאמימר משום אידך דידיה דאמר האי מאן דחליץ צריך למדחסיה לכרעיה אארעא ואע"ג דאם לא נעץ כשר בדיעבד מ"מ בעינן ראוי לנעוץ וכל שאינו ראוי חליצתו פסולה. ובהשגות א"א לא שמענו שהדריסה מעכבת לפסול החליצה ע"כ נראה שהוא ז"ל סובר דלא אמרה אמימר אלא לכתחלה ואין נראה כן מן ההלכות ומן הגאונים ז"ל שא"כ לא היו צריכין לחלק בין משנתינו להא דאמימר דמתני' בדיעבד היא:

יח

ויבמה שידיה חתוכות. שם (ק"ה) יבמה גדמת חולצת בשיניה:

חלצה במנעל של בגד. מ"ש רבינו שבשל בגד אינה חליצה כלל ובשל שעם ושל סיב חליצה פסולה נראה שהוא סובר דכיון דאסיקנא התם (דף ק"ג) דלר"מ דס"ל בשל שעם ושל סיב אע"פ שאינן מחופין עור חליצתן כשרה מודה בשל בגד דחליצתן פסולה משום דלא מגין לדידן דקי"ל כרבנן דבשל שעם ושל סיב כל שאינן מחופין עור חליצתן פסולה אע"פ שמגינים בשל בגד נמי כיון דלא מגין מעלינן ליה דרגא ואמרינן דאינה חליצה ומתניתין דקתני באנפליא חליצתה פסולה ר"מ היא דסתם מתני' ר"מ היא ולא קי"ל כוותיה. זה נראה בדעתו ז"ל ואינן דברים מוכרחין אבל הרשב"א ז"ל כתב שכולן שוין ובשל בגד נמי חליצה פסולה הויא דכולהו לרבנן ממעטין להו מדכתיב ואנעלך תחש אלמא עור בעינן הילכך כולן שוין ור"מ הוא דהוה קא מפליג בהו דלית ליה האי דרשא אלו דבריו ז"ל ולמטה בפרק זה מתבאר החילוק שיש בין חליצה פסולה לאינה חליצה כלל:

אבל אם חלצה במנעל. כל זאת הבבא מפורש שם במקומות חלוקים:

יט

חלצה בסנדל של עץ. פי' וה"ה לשאר דברים כלומר של שיער ושל סיב או של שעם ומחופין עור וכן מתבאר (שם ק"ב ק"ג) באוקימתא דאביי דאע"ג דאידחיא קושטא היא לענין דינא ופשוט הוא ורבינו כתב של עץ וה"ה לשאר. ומ"ש או שלא היה המנעל שלו מתבאר שלכתחילה צריך שיהיה המנעל שלו ואם אינו שלו צריך שיקנוהו לו וכן מבואר בגמרא דרב יוסף א"ל לאביי הב ליה סנדלא ואקנייה ליה וכתב הרשב"א דמדרבנן היא דאי מדאורייתא אפילו לכתחלה במנעל שאינו שלו אבל רבנן גזרו לכתחילה משום קטן שאינו חופה את רוב רגלו או גדול שאינו יכול להלך בו דכל שאינו שלו אינו עשוי כמדת רגלו ממש ע"כ דבריו. ויתר הדברים שכתב רבינו בבבא זו נתבאר שם במקומות חלוקים:

כ

סנדל המוסגר. שם (ק"ג:) אמר רבא הלכתא אחד סנדל המוסגר ואחד סנדל המוחלט ואחד סנדל של עכו"ם לא תחלוץ [בו] ואם חלצה חליצתה כשרה של תקרובת עכו"ם x ושל זקן העשוי לכבודו לא תחלוץ ואם חלצה חליצתה פסולה והוסיף רבינו של עיר הנדחת ופשוט הוא שהרי הוא כתקרובת עכו"ם שאין בטלה עולמית וכן כתבו ז"ל ופי' תקרובת עכו"ם כגון שזבח בהמה לפניה ועשה מנעל מעורה אבל אם הקריבו סנדל ומסרוהו לפניה לשם דורון אין זה תקרובת עכו"ם שאין תקרובת אלא המשתפך xx כעין פנים וכן מתבאר מדברי רבינו שהכשיר אותו שמניחים ברגלי הצורה וכן כתבו הרמב"ן והרשב"א ז"ל:

כא

קרעה המנעל. שם (דף ק"ב) בעיא ולא איפשיטא וספיקא דאורייתא הוא ולחומרא הילכך פסולה. ומ"ש או שהיה לבוש ב' מנעלים בעיא שם ומקצת ספרים אין הגירסא כמ"ש רבינו:

כב

יבמה שאכלה שום. שם (דף ק"ו:) אמר רבא אכלה תומא ורקתה אכלה גרגישתא ורקתה לא עשה ולא כלום מ"ט וירקה מעצמה בעינן ע"כ. ופי' ולא כלום שלא עשתה רקיקה כדין תורה אבל דיעבד כבר נתבאר למעלה שאפילו בלא רקיקה כלל חליצתה כשרה:

כג

רקקה דם. שם (דף ק"ה) יבמה שרקקה דם תחלוץ לפי שאי אפשר לדם בלא צחצוחי רוק והקשו שם על זה ותירצו ל"ק כאן במוצצת כאן בשותתת וכתב הרשב"א ז"ל ואם רקקה ואינה שותתת ולא מוצצת איכא למימר דאף היא אפשר שתרוק דם בלא צחצוחי הרוק וכ"כ הרמב"ן ז"ל עכ"ל:

רקקה וקלטתו הרוח. שם (דף ק"ו:) אמר אביי רקקה וקלטתו הרוח לא עשה ולא כלום מ"ט וירקה בפניו בעינן [וליכא] הילכך הוא אריך והיא גוצא קלטתו הרוח [הא] איכא בפניו היא ארוכה והוא גוץ בעינן עד דמטי [רוק] להדי אפיה והדר אזיל ע"כ:

וכן אם לא ראו. פי' דהא דאמרינן צריכי דייני למיחזי רוקא ה"מ לכתחילה אבל אם לא ראו כבר עשתה חליצתה כהלכתה שהרי רקקה וזהו שלא אמר רבא שם אי לא חזו דייני רוקא לאו כלום היא כמו שאמרו בההיא דאכלה תומא הסמוכה שם:

כד

חליצה מוטעת. שם (דף ק"ו) ת"ר חליצה מוטעת כשרה וכו' עד ותניא נמי כר"י וידוע שאין הלכה כר"ל לגבי ר"י. וכתב רבינו או שאמרו לו חלוץ לה שזו מצוה היא ונראה שהוציאו ממה שאמרו בירושלמי ארשב"ל כל שאומרים לו חלוץ [לה] והיא ניתרת לך לאחר זמן ונחלק עליו ר"י עוד שם בירושלמי אתא עובדא קמיה רבי ברבי חייא וא"ל בני האשה הזאת אינה רוצה להנשא לך דרך יבום אלא חלוץ לה ועקור זיקתך ממנה והיא נשאת לך דרך נישואין מן דחלץ לה א"ל אי אתו משה ושמואל לא שריו לה ע"כ. וכתב הרשב"א ז"ל שהמעשה הזה הלכה הוא ואפילו ר"י יודה בזה דכיון שהוא מתכוין לחלוץ ולהתירה באותה חליצה אף על פי שטועה שיועיל לו מצד אחר כשרה ואין נראה כן מדברי רבינו אלא המעשה הזה אתי כר"ל ואינו כהלכה ומה בין זה למה שאמר ר"ל שם חלוץ לה והיא ניתרת לך לאחר זמן ואפשר שכיון שפירשו לו בכאן שהוא עוקר זיקתה ממנה חליצה כשרה היא ואמרו בגמרא על ההוא יבם דהוה קא בעי ליבומי ההוא דאתא לקמיה דרבי חייא וכו' וקבעי למכליה מינה וכו' אמר ליה [רבי חייא] חלוץ לה ובכך אתה כונסה לבתר דחלץ ליה א"ל השתא מינך אפסיל לה חלוץ לה חליצה מעלייתא כי היכי דתשתרי לעלמא. וכתב הרשב"א ז"ל מסתברא דכופין אותו בכך עד שיאמר רוצה אני ואפילו בשוטים דכיון דאסירא ליה מעתה הרי זה חייב להוציאה והכי איתא בירושלמי דגרסינן התם הוה עובדא קמי רבי מונא ועבד כר"ל כד שמע ר"י פליג חזר וכפה [אותו] וחלץ לה זמן תניינות וטעמא דמילתא משום דכיון דאסורה ליה מדרבנן לא מעגנינן לה עכ"ל ועוד האריך:

כה

המוסר מודעא. שם ת"ר חליצה מוטעת כשרה גט מוטעה פסול חליצה מעושת פסולה גט מעושה כשר והקשו היכי דמי אי דאמר רוצה אני אפילו חליצה נמי ואם לא אמר רוצה אני [אפילו] גט נמי לא ותירצו [אלא] ה"ק חליצה מוטעת לעולם כשרה גט מוטעה לעולם פסול חליצה מעושת וגט מעושה זימנין כשר וזימנין פסול הא דאמר רוצה אני הא דלא אמר רוצה אני והביאו שם מתני' דערכין (דף כ"א) דקתני וכן אתה מוצא בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני וע"ז המשנה א"ר ששת האי מאן דמסר מודעא אגיטא מודעיה מודעא וכבר כתבתיה פ"ב מהלכות גירושין. וממה שהשוו החליצה לגט כתב רבינו שאף בחליצה יכול למסור הוא מודעא וכתב דין העשוי כדין ושלא כדין והחילוק שיש בין ישראל לעכו"ם על הדרך שכתב פ"ב מהלכות גירושין בדין הגט וכבר הארכתי שם בביאור דינים אלו:

כו

כו-כז כ"מ שאמרנו אינה חליצה וכו'. החילוקים שכתב בכאן רבינו פשוטין הם שכל מקום שאמרו אינה כלום הרי היא כאילו לא חלצה וכל מקום שאמרו חליצה פסולה הולכים להחמיר בה בכל דבר וכ"נ מן הגמרא. אבל מ"ש שאם עברה ונשאת בחליצה פסולה שאין מוציאין אותה מידו נראה ודאי שמפריש אותה עד שיחלוץ לה חליצה כשרה ואם לא כן כוונת רבינו קשה לי שהרי משמע בגמרא במקצת מקומות שהזכירו חליצה פסולה שמן התורה אינה כלום ואם כן היאך תעמוד עם בעלה בלא חליצה וזה צ"ע:

כח

יבמה שגדלה בין וכו'. שם (דף ק"ב) א"ר יהודה אמר רב יבמה שהגדילה בין האחין מותרת לינשא לאחד מן האחין ואין חוששין שמא חלצה סנדל לאחד מהן ובהלכות מן הגמרא טעמא דלא חזינן הא חזינן חיישינן שמא כיוונה ואע"ג דתניא בין שנתכוין הוא ולא נתכוונה היא בין שנתכוונה היא ולא נתכוין הוא חליצתה פסולה עד שיתכוונו שניהם כאחת ה"מ למשרייה לעלמא אבל לאחין מיפסלא ע"כ. ומכאן כתבו מן המפרשים שמה שנזכר למעלה רקקה בלבד הרי זה חליצה פסולה אינו אלא בשרקקה בב"ד אבל רקקה בינו לבינה או בפני שנים אינה פוסלת שאל"כ בכאן א"א שלא רקקה בפני אחד מהן וזה דעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל:

כט

גט חליצה שאנו וכו'. (שם) רבא אמר אין חולצין אא"כ מכירין ואין ממאנין אא"כ מכירין לפיכך כותבין גט וחליצה אע"פ שאין מכירין וכותבין גט מיאון אעפ"י שאין מכירין דלא חיישינן לב"ד טועין פי' ואין חוששין שמא טעו הבית דין וחלצו אע"פ שלא הכירו וכמ"ש רבינו וגירסתו כגירסת ההלכות ורש"י ז"ל ויש שם גירסא אחרת ואין חילוק ביניהם בעיקר הדין:

ל

וזהו נוסח גט חליצה וכו'. הנוסח שכתב רבינו כן הוא בהלכות אות באות:

לא

ומעידין עליו כו'. מה שכתב רבינו ששנים שראו החליצה יכולים להעיד אע"פ שאינן הדיינים כבר נתבאר למעלה בסמוך. ומיהו ודאי כשחותמים בו אחרים אין הנוסח כאותו שהזכיר רבינו שאין מזכירין אנחנא בי דינא וכו' ולא שאר לשונות שמשמען שהם עשו המעשה אלא משנין הנוסח וכותבין שטר עדות מכל מה שראו וזה פשוט:

ואפי' אשה או עבד וכו'. בפרק החולץ (יבמות דף ל"ט:) אשתמודענוהו פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר בעדים וחד אמר אפילו קרוב אפילו אשה והלכתא גלויי מילתא בעלמא הוא ואפי' קרוב ואפילו אשה. ומ"ש רבינו בעדיות של ממון מבואר בהלכות שם:

ואם רצה היבם וכו'. נוסח הכתובה שהזכיר רבינו ביבם כתובה בהלכות כאן בפרק מצות חליצה ונוסח שאר כתובות פשוט הוא ובמקומותינו נהגו להוסיף בהן נאמנות והכל לפי מה שהם מתנים:

לד

ומה שכתב רבינו שאם היא אלמנה וכו'. תיקון נאה הוא:

לה

כשכותבין גט יבמין וכו'. מבואר בהלכות מן הטעם שהזכיר רבינו לפי שיש בהן פסוקים ואין כותבין אותן בלא שרטוט. מצאתי בכאן שאסור לכתוב שלש תיבות בלא שרטוט ובהלכות תפילין ומזוזה וס"ת פרק שביעי מצאתי ומותר לכתוב שלש תיבות בלא שרטוט יתר על כן אסור ומחלוקת הוא בגמרא פ"ק דגיטין (דף ז':) א"ר יצחק שתים כותבין ג' אין כותבין במתניתא תנא שלש כותבין ארבע אין כותבין ובהלכות גדולות פסקו כרבי יצחק ובהלכות תפילין נתבאר:

יבמה שחלצה וכו'. בהלכות פרק מצות חליצה ופשוט הוא:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף