לחם משנה/מעשה הקרבנות/יח

לחם משנה ‏ מעשה הקרבנות יח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

י

אשם תלוי וחטאת העוף כו'. בפ"ד דכריתות (דף י"ח) תניא השוחט אשם תלוי בחוץ ר"מ מחייב וחכמים פוטרים וכתבו שם התוס' דהאי חכמים דפוטרים לאו היינו חכמים דפליגי עליה דר"מ פ' המביא כו' כלומר דבפ"ו דכריתות בתחלתו (דף כ"ג) איפליגו ר"מ וחכמים גבי מביא אשם תלוי ונודע לו שלא חטא דלר"מ יצא וירעה דזה לא הפרישו אלא מספק וכיון דנתברר לו דאין כאן חטא הוי חולין וחכ"א ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה ופירשו שם בגמ' טעמייהו דרבנן מתוך שלבו נוקפו גומר ומקדיש וכן כתב רבינו פ"ד מהל' פסולי המוקדשין וא"כ לדבריהן כיון דהוי הקדש גמור ודאי דהשוחטו בחוץ חייב כרת והני רבנן דפטרי הכא לאו רבנן דהתם אלא סברי כר"מ דהתם דאמר דיצא וירעה. אלו הם דברי התוס' ועם זה נתבררו בעיני דברי התוספתא שהביא הר"א ז"ל בהשגות שחלקה בין אשם תלוי לחטאת העוף ואמרה דאשם תלוי בחוץ חייב עליו חטאת כלו' כשהקריבו בשוגג ובחטאת עוף שהקריב בחוץ אמרה דחייב אשם תלוי דההיא תוספתא אתיא כרבנן דפליגי אר"מ בריש פ' המביא ולכך באשם תלוי דבא על חטא אדם גומר ומקדיש מתוך שלבו דוה על חטאיו וכדכתב רבינו פ"ד מהל' פסולי המוקדשין ולכך הוי הקדש גמור וחייב חטאת כשהקריבו בחוץ בשוגג כדין המקריב קרבן גמור בחוץ אבל חטאת העוף שאינו בא על חטא אלא ספק יולדת היא שמביא אותה אינו גומר ומקדיש וכיון דהוי ספק מביא אשם תלוי דשמא לא ילדה והוי חולין ואע"פ שהקריבו בחוץ אינו כלום ולכך מביא אשם תלוי כדין כל חוטא בספק וברייתא אתיא כפשטה ואין זרות בה ואנו צריכין לידחק במה שדחק הר"א. אבל מ"מ קשיא לי על רבינו דמזכי שטרא לבי תרי דהוא פסק כאן דפטור ובהלכות פ"ה פסק כרבנן דפליגי אר"מ וכבר כתבתי בשם התוס' דהם דברים סותרים ולכאורה משמע כדבריהם דלרבנן הוי הקדש גמור כיון דגומר ומקדיש ואולי י"ל דהוא סובר דלא כדברי התוס' אלא דאפי' רבנן דאמרי התם דגמר ומקדיש הכא מודו דפטור המקריב בחוץ דאע"פ שהקדישו מ"מ כיון דאם לא היה לו ספק חטא לא היה מקדישו לא הוי הקדש גמור:

וכל קרבן שהוא פטור על שחיטתו בחוץ כו'. נראה דהיינו משום דשחיטה והעלאה אתקשו להדדי בריש פרק השוחט ומעלה (דף ק"ז) ואליהם תאמר לערב פרשיות וכן כתב רש"י בפרק הנזכר (דף קי"א) גבי מיעוטא דשעיר המשתלח ששחטו בחוץ דפטור דגלי רחמנא וה"ה בהעלאה דהא מגמר גמירי מהדדי כדאמרינן לערב פרשיות:

יא

אם עד שלא התודה עליהם כו'. בריש פרק בתרא דזבחים (דף קי"ב) אמר במתניתין דשעיר המשתלח ששחטו בחוץ פטור מקרא דואל פתח אהל מועד לא הביאו לא חייב הכתוב אלא הראוי להביאו בפתח אהל מועד מה שאין כן בשעיר המשתלח שאינו ראוי להביאו והקשו בגמרא (דף קי"ג:) ורמינהו או קרבן וכו' יצאו קדשי בדק הבית שאינן ראויין כו' אוציא את אלו ולא אוציא שעיר המשתלח ת"ל לה' להוציא את שעיר המשתלח כלומר א"כ קשה מתני' וברייתא אהדדי דמתני' קאמרה דשעיר המשתלח מפיק מקרא דואל פתח אהל מועד משום דאינו ראוי להבאה וברייתא קאמרה דמההוא קרא לא נפיק אלא קדשי בדה"ב משום דאינן ראויין להבאה אבל שעיר המשתלח ראוי להבאה הוא ולא נתמעט אלא מקרא דלה' ותירצו בגמרא לא קשיא כאן קודם הגרלה כאן אחר הגרלה כלומר מתניתין דמיעט מקרא דואל פתח אהל מועד הוי אחר הגרלה ולכך מיעטיה מהתם דאינו ראוי להבאה אבל ברייתא איירי קודם הגרלה דראוי להבאה ולהגרלה ולכך הוצרך למעטו מקרא דלה' ומקשו אחר הגרלה נמי הא איכא וידוי כלומר והיכי מעטיה במתני' מקרא דואל פתח אהל מועד הא ראוי להבאה לענין וידוי ותירצו אלא א"ר מני לא קשיא כאן קודם וידוי כאן לאחר וידוי כלומר דמתני' דמעטיה מקרא דואל פתח אהל מועד הוי אחר וידוי וברייתא איירי קודם וידוי וראוי להבאה לענין וידוי ולכך הוצרך למעטו מקרא דלה' זו היא סוגית הגמ' ופירושה לפי דרך רש"י והתוס' והקשו שם בתוס' דבפרק שני שעירים (דף ס"ג) אמרינן בברייתא דעד שלא הגריל עליהם חייב על שניהם ופירש רב חסדא הואיל וראויים לשעיר הנעשה בחוץ משהגריל עליהם חייב על של שם ופטור על של עזאזל משמע דקודם הגרלה חייב על של עזאזל וא"כ היכי אמרינן הכא דקודם הגרלה מיעטו הברייתא מקרא דלה' והוצרך קרא למעטו משום דראוי להבאה ולכך הודיענו דפטור הא התם משמע דחייב ותירצו דברייתא דהתם כפי מסקנא דסוגיא דזבחים דלמסקנא דסוגיא מתני' פטרה אחר וידוי וברייתא פטרה קודם וידוי משום דראוי להבאה לוידוי ולכך הוצרך קרא דלה' אבל קודם הגרלה אפילו לדברי הברייתא חייב הואיל וראוי לשעיר הנעשה בחוץ ומי שתירץ כאן קודם הגרלה וכו' לא ידע ההיא ברייתא דב' שעירי וגמרא היתה יכולה להקשות לו מההיא ברייתא אלא דעדיפא מינה מקשה ליה אחר הגרלה נמי הא איכא וידוי כו' ונמצא לפ"ז פסקן של דברים דהדבר תלוי בהגרלה ולא בוידוי דבוידוי פטור בין קודם וידוי בין אחר וידוי קודם וידוי מקרא דלה' דמביא הברייתא אחר וידוי משום דאינו ראוי להבאה כדמעטיה מתניתין ודרך זה הוא דרכו של הר"א ז"ל בהשגות ומפני כן השיג על רבינו ז"ל וכתב דשמעתא דזבחים הטעהו אבל לפי דרכו של רבינו ז"ל הכל מתורץ יפה ויצא לנו הדין כמו שכתבנו. והר"ב כ"מ ז"ל נראה דהליץ בעד רבינו ז"ל דגירסתו בגמרא הוא הפוך מגירסת רש"י והתוס' והר"א דגורס בברייתא יכול שאני מוציא שעיר המשתלח כלומר משום דאינו ראוי להבאה ת"ל לה' להביא דחייב שעיר המשתלח והשתא הוי הקושיא שהקשו בגמרא ממתני' לברייתא דהם חולקים בענין הדין ולא הוי הקושיא שחולקים בענין הדרשה כדכתיבנא אלא בדינא דמתני' פטרה שעיר המשתלח וברייתא חייבה שעיר המשתלח ותירצו במסקנא במתני' דפטרה הוי אחר וידוי וברייתא דחייבה הוי קודם וידוי וכן ראיתי למהר"מ מטראני ז"ל שהזכיר בספר קרית ספר גירסא זו. ותמיה אני עליהם דאין לה מקום לגירסא זו כלל דבפ' שני שעירים ובפ"ק דתמורה הקשו על מה שאמרו דלה' לרבות מהך ברייתא דלה' להוציא שעיר המשתלח דמשמע דלה' למעט ותירצו מעניינא דקרא דואל פתח אהל מועד לרבות ולכן אמרינן דאתא לה' למעט אבל התם דאשה להוציא ע"כ לה' לרבות א"כ משמע בהדיא דלה' להוציא שעיר המשתלח אתי ותו קשיא מסוגיא דזבחים גופה דאי גרסינן בברייתא דלה' לרבות שעיר המשתלח ולפי זה תירוץ הגמרא כאן קודם הגרלה הכי הוי ברייתא דחייבה הוי קודם הגרלה ומתני' דפטרה הוי אחר הגרלה והקשו על זה אמאי פטרה מתני' הא אין לפוטרו מאל פתח משום דאינו ראוי להבאה דראוי הוא לענין וידוי אם כן לפ"ז מה תירצו כי פטרה מתני' הוי אחר וידוי דאינו ראוי להבאה וברייתא חייבה אחר וידוי א"כ למה לי לה' לחייב הא ודאי לא פטרינן ליה מקרא דואל פתח משום דראוי להבאה לענין וידוי וכדהקשה המקשה וכיון דלא היה פטור מהכתוב ההוא למה הוצרך לה' לרבות בלאו הכי ידענא ליה דחייב משום דראוי להבאה לענין וידוי וכי זו קושית המקשה. ותו קשיא אי לפי דברי רבינו ז"ל מ"ש הברייתא בפ' שני שעירי קודם שהגריל חייב על שניהם הוי קודם וידוי וקרי לוידוי הגרלה כדכתב הרב בעל כ"מ ז"ל א"כ מאי האי דקאמר רב חסדא למאי חזי לשעיר הנעשה בחוץ והא אחר הגרלה חזי למילתיה דהיינו לשעיר המשתלח ומ"מ חייב משום דראוי להבאה לענין וידוי ובאמת אני איני מוצא מקום לגירסא זו אלא דגירסת רש"י והתוס' ז"ל היא עיקר והוא דרכו של הר"א בהשגות כדכתיבנא ולזה לא ידעתי טעמו של רבינו ז"ל וצ"ע:

יד

גנב והקדיש ואח"כ שחט בחוץ חייב וכו'. תימה דלא אמרו בגמרא כן בפרק הנזקין (דף נ"ה) אלא לתרץ לעולא דקאמר יאוש כדי לא קני דהקשו לו מברייתא דגנב והקדיש ושחט בחוץ חייב כרת דהיכי חייב כרת מדבריהם בשלמא לרב יהודה הוי כרת מן התורה דיאוש כדי קני אבל לעולא קשיא ותירצו דהוי כרת מדבריהם ורבינו ז"ל דפסק בפ"ה מהלכות איסורי מזבח כר"י דאמר יאוש כדי קני איך כתב כאן דהוי כרת מדבריהם הא הוי כרת מן התורה ותו תימה על הרב כ"מ ז"ל דכתב שם שרבינו ז"ל כתב כן מפני תירוץ הגמרא דתירוץ הגמ' אינו לרב יהודה כדכתיבנא. ומה שהקשה הוא ז"ל שם דרבינו ז"ל פסק בהלכות גניבה דיאוש לחוד לא קני לאו קושיא היא דמ"ש כאן רב יהודה יאוש כדי קני היינו יאוש ושנוי השם כדכתבו שם התוס' ז"ל דאיכא כאן שינוי השם מעיקרא חולין והשתא הקדש ולא קאמר כאן יאוש כדי אלא משום דליכא שינוי רשות וכמו שהאריכו שם התוס' ז"ל וא"כ אין קושיתו קושיא דשאני הכא דאיכא שינוי השם אבל יאוש לחוד ודאי לא קני אבל מה שהקשיתי קשה ומה שהקשה כאן דלא היה לו לרבינו ז"ל לכתוב לחייבו כרת אלא לענין גיזותיה וולדותיה כדאמר בגמ' דלענין כרת לא נפקא לן מידי הא ודאי קושיא היא. אך נ"ל לתרץ בכי האי גוונא דכוונת רבינו ז"ל לא הוי לשאול מאימתי העמידוה ברשותו אלא לענין גיזותיה וולדותיה כדאמרה בגמ' ומ"ש כדי לחייבו כרת ה"ק מאימתי העמידוה ברשותו ונותן טעם למה העמידוה כדי לחייבו כרת ולקונסו כדכתב רש"י וא"כ לפי זה מ"ש כדי לחייבו כרת לא קאי אמאי דקאמר מאימתי דלענין חיוב כרת לא נפקא לן מידי אלא מ"ש כדי לחייבו הוא טעם לענין העמדה אבל השאלה לענין גיזות וולדות אע"פ שלא ביארה רבינו ז"ל. אבל ק"ק דלפי דברי התוס' ז"ל שם משמע דהך נפקותא לא הוי אליבא דר' יהודה דאית ליה גזילה חוזרת בעיניה אליבא דר"פ דאמר שבח דעל גבי גזילה דגזלן הוי והדין ודאי עמהם דהך נפקותא לא הוי כלל אליבא דר"י דדינא הכי הוי אפילו קודם הקדש וכיון דרבינו ז"ל בהל' גזילה פ"ג פסק כר"י וכרב פפא דקאמר אליביה דגזלן הוי אין מקום לנפקותא זו ולמה כתב כאן נפקותא זו ועוד קשה מה שהקשיתי לעיל וצ"ע:

טו

שנאמר ואל פתח אהל מועד לא יביאנו וכו'. הקשה הרב בעל כ"מ ז"ל דלא היה לו לרבינו ז"ל להביא מקרא זה דבפ' השוחט ומעלה (דף ק"ז:) מוכח לרבא דפסק רבינו ז"ל כוותיה דקרא דואל פתח אתא למעוטי גגו ואל מחוץ למחנה אתא לרבויי כולה בחוץ וצוארה בפנים דחייב ואם כן איך הביא רבינו ז"ל קרא דאל פתח אהל מועד לחייב כולה בחוץ וצוארה בפנים. וי"ל דהוקשה לו לרבינו ז"ל בגמרא דאימא איפכא דאל פתח לרבות צוארה בפנים ובמחנה לרבות גגו של היכל ולזה יש לומר דמ"מ משמע טפי אל פתח גגו של היכל מצוארה בפנים דלא משמע צוארה בפנים שהביאו אל פתח אהל מועד דמשמע שהביאו כולו ולכך רבינו ז"ל הביא פסוק זה שמשמעותו הוא שמכריח לעשות הדרשות כן ולא איפכא:

טז

שנאמר דם יחשב לאיש ההוא כו'. קשה דמאן דדריש דהשוחט להדיוט בחוץ חייב מהאי קרא דדם שפך היינו ר' יוסי דאית ליה בפ' השוחט והמעלה (דף ק"ח) דשנים שהעלו באבר פטורים ואית ליה דדיברה תורה כלשון בני אדם ואיש איש אשר יעלה דאמר קרא לא דריש ולכך איש איש דשחיטה נמי לא דריש ליה למעט הדיוט והוצרך ללמדו שם (דף קי"ח) מדם שפך וכדאמרו שם ואלא השוחט להדיוט מנא ליה ההוא דם שפך ואפילו השוחט לאיש אבל לר' ישמעאל דאית ליה דשנים שהעלו באבר חייבים מקרא דאיש איש דכתיב גבי העלאה דאיש איש דכתיב גבי שחיטה לרבות השוחט להדיוט כמבואר שם וכיון דרבינו פסק בפרק שלאחר זה דשנים שהעלו באבר חייבין מקרא דאיש איש א"כ הוה ליה לאתויי רבוי להדיוט דחייב מקרא דאיש איש. וי"ל דאין דרכו של רבינו ז"ל להקפיד בזה וכותב הדרשה הפשוטה יותר אע"פ שהיא דלא כהלכתא:

יז

השוחט בחוץ בלילה חייב וכו'. רבינו ז"ל נתן טעם לשוחט בחוץ בלילה דכשרה מפני ששחיטת חוץ דהיינו שחיטת חולין כשרה בלילה מה שאין כן בשחיטת פנים דקרבן בעינן ביום דכתיב ביום זבחכם וכן לענין שחיטת העוף נתן טעם לפי שהשחיטה בחוץ כשרה והרי היא כמליקה בפנים. והר"א ז"ל השיג עליו בטעם זה וגם בדין שכתב השוחט בחוץ בלילה והעלה בחוץ בלילה דחייב והוא אית ליה דפטור וטעמו דבריש פ' השוחט והמעלה (דף ק"ז) אמרו אשכחן מוקטרי פנים שהעלן לחוץ מוקטרי חוץ שהעלן לחוץ מנין ומפיק ליה מקרא דאליהם לערב פרשיות ואמרו שם דמאו אשר ישחט מפקינן רבוי בשחיטת העוף בחוץ ומשמע ליה להר"א ז"ל דלא מרבינן מוקטרי חוץ שהעלן לחוץ אלא שהעלם ביום בחוץ דקרא מוקמינן ליה במועט יותר והיינו דהעלן בחוץ ביום ולא מרבינן כולי האי אפילו שהעלן בחוץ בלילה אלא דוקא שהעלן בחוץ ביום. אבל רבינו ז"ל סובר דכי היכי דמוקטרי חוץ אע"פ ששחט בלילה בחוץ חייב ה"נ בהעלאה דאתקשו להדדי מקרא דואליהם. עוד סובר הר"א ז"ל דקרא ריבה לר' ישמעאל מקרא דאו שחט ולר"ע מקרא דדם יחשב שחיטת העוף ומיעט המליקה לר"ע מאו ישחט ולר' ישמעאל מזאת כדאיתא בר"פ השוחט ונתן הר"א טעם לזה מפני שלא רצה הכתוב לחייב בשחיטת חוץ אלא מה שחייב בבהמה דהיינו השחיטה דוקא. זו היא כוונת הר"א ז"ל אע"פ שהרב בעל כ"מ ז"ל כתב שלא זכה להבין דבריו ולע"ד אפשר כדכתיבנא. ויתר הדברים שכתב בהשגה הקודמת ג"כ הם מבוארים:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף