כף החיים/יורה דעה/קי

כף החיים ‏ יורה דעה קי

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] דבר חשוב אוסר במינו בכל שהוא. הא דנקט במינו לאו דוקא דה"ה שאם נתערב שלא במינו לא בטיל. ש"ך סק"א. פר"ח או' א', לה"פ או' א' בל"י או' א' כריתי או' א' חו"ד או' א' שפ"ד או' א' וכתב ודלא כמנ"כ דף צ"ז ע"ד. חכ"א כלל נ"ג או' ט"ו. בי"צ ח"א או' א' זבחי צדק או' א' ועיין לעיל סי' ק"א סוף סעי' ו' בהגה ובדברינו לשם בס"ד.

ב

ב) והא דדבר חשוב אינו בטל אינו אלא מדרבנן ולכן הולכין בספקו להקל כמ"ש לעיל סי' ק' או' א' יעו"ש. וכ"ה לקמן בהגה סוף סעי' זה. ועיין לקמן או' כ"ח.

ג

ג) שם. דבר חשוב אוסר במינו בכל שהוא. כלומר אפי' בכמה אלפים לא בטיל. ש"ך סק"ב. פר"ח או' ב' לה"פ או' ב' בל"י או' ב' שפ"ד או' ב' חכ"א שם. בי"צ שם בעמ"ז או' ג' זבחי צדק או' ב'.

ד

ד) וה"ה ודאי איסור דרבנן שדרכו לימנות אינו בטל אפי' באלף. כנה"ג בהגה"ט או' ה' שפ"ד שם ער"ה או' ה' ואף אם הוא איסור דרבנן ואינו איסור הנאה אלא איסור אכילה לחוד לא בטיל וכן הלכה דלא כפר"ת או' ג' שפ"ד שם. ער"ה שם. וכ"ה לעיל בהגה סי' ק"א סעי' א' גבי חהר"ל יעו"ש.

ה

ה) ודברים החשובים האסורים בהנאה אם נתערבו אפי' באלף כולם אסורים בהנאה. ע"ז דף ע"ד ע"א וכן מוסכם מכל הפו' ש"ך שם. כנה"ג שם או' א' פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. חו"ד או' ב' שפ"ד שם.

ו

ו) ומיהו מותר למכרן לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבהן אם הוא בענין שאין לחוש שהעכו"ם ימכרנו אח"כ לישראל. ש"ך שם. כנה"ג שם. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. כריתי או' ב' חו"ד שם. שפ"ד שם.

ז

ז) ומיהו תקנתא דימכור כולה לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבו איתא בכל איסורין שבתורה ואף כשלא נתבטל האיסור מה"ת כל שאין לחוש שיחזור העכו"ם למכרו לישראל וכגון פת שנאפה בעצי אשירה וכיוצא בו יכול לפתתו ולמכרו כך לעכו"ם כיון שאין דרך הישראל לקנותו כך מהנכרי. פר"ח שם. לה"פ שם. שפ"ד שם וכתב דאפי' ליכא כ"א חד בחד דהא ארג בגד או אפה פת בעכו"ם מהני למכרו חוץ מדמי איסור שבו. זבחי צדק או' ו'.

ח

ח) ודע דאם דבר האסור בהנאה נתן טעם בתבשיל פשיטא דמותר התבשיל בהנאה. שפ"ד שם. ועיין לעיל סי' פ"ז או' ו'.

ט

ט) ודבר חשוב האוסר בהנאה דמוכר חוץ מדמי איסור שבו ודאי דבעינן למכור הכל ביחד אבל למכור חדא חדא ולהשליך האחרון או ישליך הראשונה אסור דשמא לוקח דמי איסור הנאה משא"כ כשמכרן ביחד ומוזיל לגבי העכו"ם אותו של איסור. שפ"ד שם. זבחי צדק או' ו'.

י

י) ונראה אף שהעכו"ם יודע שמוזיל גבי שרי כיון שמה"ת חד בתרי בטל ומדרבנן הוא ומיהו אי לא בטיל חד בתרי (אלא חד בחד) דהוי איסור תורה יש לעיין ביה דשמא דוקא עכו"ם שאין מכירו מותר. שפ"ד שם.

יא

יא) וכן אם העכו"ם אינו יודע השער רק מאמין לישראל שאומר לו כך השער ומוזיל גביה שרי. כרייתי או' ב'.

יב

יב) וכל זה בשאר איסורים אבל חמץ בפסח מבואר באו"ח סי' תמ"ז ותס"ז דאפי' חטה בתרנגולת שורפין מפני חומרא דחמץ. שפ"ד שם. ועיין בדברינו לאו"ח סי' תמ"ז או' י"ג.

יג

יג) שם. אגוזי פרך ורמוני בדן. פירש"י (זבחים ע"ב ע"ב) פרך ובדן מקומות הן וכן פי' הריב"ש בתשו סי' קמ"ח. והברטנורה כתב (פ"ג דערלה) ואני שמעתי אגוזים שקליפתן רכה ונפרכים ביד וכן פי' התו' ביבמות ובזבחים שם. ובערוך כתב שני הפירושים. ש"ך סק"ג. פר"ח או' ג' לה"פ או' ג' בל"י או' ג' שו"ג או' ב' חו"ד או' ג' ונ"מ לענין דינא דלמ"ד דפרך שם מקום הוא א"כ אינו אסור אלא אגוזי של אותו מקום בלבד אבל למ"ד שקליפתן רכה א"כ אפי' בשאר מקומות נמי שקליפתן רכה אין להם ביטול. שו"ג שם. וא"כ כיון דלא ברירא לן איזה פירוש עיקר צריך להחמיר כב' הפירושים במקום פרך וגם במקומות שאגוזים שלהם נפרכים והוא שיהיו משונים משאר אגוזים מחמת חשיבותם ונמכרים במנין. ועיין לקמן או' כ"א.

יד

יד) שם. וחביות סתומות. דוקא גדולות אבל קטנות אינם חשובים וחד בתרי בטיל כדלקמן סי' קל"ד סעי' ב' בהגה. ש"ך סק"ד. ומשמע דאף ביי"נ דינא הכי דהא זה כתוב לגבי יי"נ וכ"כ הכריתי או' ג' חו"ד או' ד' אבל הפר"ח או' ד' כתב דאפי' חביות קטנות ופתוחות דלא חשיבי כלל אפ"ה ביי"נ לא בטלי אפי' באלף. לה"פ או' ד' בל"י או' ד' שו"ג או' ג' ולכן כיון דאיכא פלוגתא בזה יש להחמיר ולמכור לעכו"ם ולהשליך דמי האיסור לים המלח וכמ"ש בש"ע שם סעי' ב' יעו"ש.

טו

טו) שם. וחביות סתומות. ולא אזלינן בתר השתא אלא בעינן בשעת התערובת סתומות והשתא נמי סתומות ואם לא נודע לו עד שנסתמו לא בטיל דבתר השתא אזלינן. ער"ה או' ב' ועיין לעיל סי' ק"א או' ל"א.

טז

טז) שם. וחלפות תרדין. פי' הרמב"ם בפי' המשנה (פ"ג דערלה) דר"ל מה שמחליפות וצומחות והרע"ב פירש (על המשנה שם) עלין מצלעות התרדין. שו"ג או' ד'.

יז

טוב) שם. וקלחי כרוב. פי' הרמב"ם שם עיקר הכרוב ר"ל הגדל מהם. וכן פי' רש"י בזבחים ע"ב ע"ב. והרע"ב שם פירש קלחי כרוב שבא"י שהם גדולים וטובים. שו"ג או' ה'.

יח

חי) שם. וככרות של בעה"ב. לאפוקי דנחתום (שהם קטנים) דלא חשיבי כן פשוט בש"ס ופו' וה"ד בזמנם אבל במקומות שגם של נחתום חשובים פשיטא דאינם בטלים. ש"ך סק"ו. כנה"ג בהגב"י או' ד' פר"ח או' ה' לה"פ או' ו' בל"י או' ה' שו"ג או' ו' שפ"ד או' ו' חכ"א כלל נ"ג או' ט"ו. בי"צ בעמ"ז או' יו"ד.

יט

יט) שם. וככרות של בעה"ב. כגון של תרומה וכלאי הכרם. כריתי או' ה'.

כ

ך) שם. וכן בעלי חיים וכו' אע"ג דלא אסירי מתחלת ברייתן כגון שור הנסקל ודרוסה וכה"ג לא בטילי מחמת חשיבותן. כן פשוט בש"ס ופו' ש"ך סק"ז. פר"ח או' ו' לה"פ או' ז' בל"י או' ו' כריתי או' ו' שפ"ד או' ז' בי"צ בעמ"ז או' י"א. ואף בע"ח קטנים כחושים בע"ח חשיבי ולא בטלי. שפ"ד שם.

כא

כא) והא דדבר חשוב אינו בטל כגון אגוזי פרך ורמוני בדן וכו' ה"ד דנמכרים במנין אבל אם נמכרים באומד אף דבר חשוב בטל. הרמב"ם בפי' המשנה פ"ג דערלה ה"ז. וכ"כ הטור וב"י.

כב

כב) שם. אבל שאר דברים אעפ"י שדרכו לימנות וכו' לעולם ואינן נמכרים כלל באומד עולים בשיעורן כיון שאינם חשובים. ש"ך סק"ח. פר"ח או' ח' לה"פ או' ח' חו"ד או' ח'.

כג

כג) שם הגה. וי"א דכל דבר שבמנין דהיינו שדרכו למנותו תמיד אינו בטל. משמע אבל לדעת הש"ע אפי' דבר שדרכו למנותו תמיד בטל כמ"ש באו' הקודם חוץ מז' דברים ובעלי חיים וכיוצא בהם שהם חשובים אינם בטילים ומשמע דה"ה ביצים שנמכרים במנין בטילים לדברי הש"ע כיון שאינם חשובים כמו אגוזי פרך וכו' אמנם האחרונים הקשו על דברי הש"ע מכאן לסי' פ"ו דשם כתב דביצה אסורה אפי' באלף לא בטיל ומשמע דס"ל דדבר שבמנין דהיינו שדרכו למנותו תמיד אינו בטל וכמ"ש בדברינו לשם או' כ"ט אמנם אפשר לפרש דבריו שבכאן כמו שם דביצה כיון שבזה"ז אין מוכרין אותה אלא במנין הוי כמו דברים החשובים שאין בטילים וכמ"ש אח"כ בסעי' זה כל דבר שהוא חשוב אצל בני מקום מהמקומות כגון אגוזי פרך וכו' הוא אוסר בכל שהוא לפי חשיבותו באותו מקום ובאותו זמן וכו' וכ"כ. הכנה"ג בהגב"י או' ו' לתרץ דברי הש"ע יעו"ש. וכ"כ הרב בני חיי ז"ל. וכ"כ קה"י בסי' זה וכתב והדבר ברור. והגם דהפר"ח או' ט' כתב דנקטינן כפסק המחבר דדבר שבמנין לא חשיב כלל ובטל ודלא כהמחבר לעיל בסי' פ"ו מ"מ כיון דאיכא מפרשים דגם דעת הש"ע כן דלא בטל כבסי' פ"ו ושם כתב להדיא דלא בטל יש להחמיר. וכ"כ רש"ל פג"ה דהאידנא שאין בנמצא כלל בגבולותינו למכור סל מלא בצים באומד בלי מנין פשיטא דביצה לא בטיל. וכן הסכים הב"ח. וכ"נ דעת הש"ך סק"י. הל"פ בסעי' א' כריתי או' ז' חו"ד או' ו' מש"ז או' א' חכ"א כלל נ"ג או' ט"ז. ואף בהפ"מ לא בטיל. מש"ז שם. וכן כתבנו לעיל סי' פ"ו או' כ"ט יעו"ש. ועוד עיין לקמן או' צ"ו.

כד

כד) ואם הוא דבר שדרכו לפעמים נמכר במנין ופעמים באומד יש פלוגתא בזה כמבואר בב"י וב"ח ובש"ך שם וע"כ בהפ"מ י"ל דבטל. וכ"כ הל"פ שם. מש"ז שם.

כה

כה) וכל זה דוקא כשהן שלימים אבל אם נשברו או נחתך קצת מהם בטל חשיבותייהו. חכ"א שם. ועיין לעיל סי' ק"א סעי' ו' ובדברינו לשם בס"ד.

כו

כו) כרכשתא אעפ"י שהאידנא אין מוכרין איתה אלא במנין בטילה כיון דאין אוכלין אותה אלא ע"י מילוי. רש"ל פג"ה סי' ן' ט"ז סוף סק"א. פר"ח או' ט' לה"פ או' ט' בל"י סי' פ"ו או' ד' הל"פ בסעי' א' כריתי או' ז' חו"ד או' ז' מש"ז סוף או' א' וכתב דגם לאחר שנתמלאה ג"כ בטילה. וכ"כ לעיל סו' ק"א או' מ"ה ואו' מ"ו יעו"ש.

כז

כז) רגל של נבילה שנתערבה ברגל כשרה אפי' אם לא ניטלו טלפיה כולן אסורין ולא בטילין משום דהוי דבר שבמנין ואפי' באלף אלפים לא בטיל שדרך העולם למנות שנים או ג' רגלים ואנו נוהגין לבטלם. כנה"ג בהגה"ט או' ד' וכ"פ ב"י לעיל סי' ק"א בבד"ה דבטל יעו"ש. וכ"כ רש"ל פג"ה סי' נ"ג דרגלים שלא נחרכו מלהסיר שערן וכן רגלים של אווזא שלא הוחרכו לא חשיבי ובטלי אבל רגלים שהוסר שערן ועורן אפי' לא ניטלו טלפיהן לא בטלו ודוקא של בהמה גסה אבל של בהמה דקה אפי' ניטלו טלפיהם לא חשיבי ובטלי יעו"ש. והב"ד כנה"ג לעיל סי' ק"א בהגב"י או' כ"ב. ועיין לעיל סי' ק"א סעי' ג' בהגה ובדברינו לשם או' ל"ו.

כח

כח) שם בהגה. והא דדבר חשוב אינו בטיל אינו אלא מדרבנן ואזלינן בספיקו לקולא. כלומר אם יש בו ספק אם הוא דבר חשוב או לא אבל שאר ספיקות אזלינן לחומרא. ש"ך סק"י. כנה"ג בהגה"ט או' י"ב. פר"ח או' יו"ד. לה"פ או' יו"ד. בל"י או' ח' חו"ד או' ז' שפ"ד או' יו"ד. חכ"א כלל נ"ג או' י"ח. והיינו אם בודאי הוא חשוב אלא שספק לנו באיסורא כגון ביצי ספק טריפה וכה"ג שנתערבו זה לא נקרא ספק ואם הוא דאו' אפי' באלפי אלפים לא בטיל. או"ה כלל כ"ה או' ז' כנה"ג שם. חו"ד שם. וכ"כ לעיל סי' ק' או' ב'.

כט

כט) ואפי' ספק אי הוי חשוב או לאו לא הוי חסרון ידיעה מכ"ש אם ספק אי הוי איסור חשוב או לאו שנתערב וכו' וה"ה אי ספק אי נפל כלל האיסור אזלינן לקולא אי איכא רוב. שפ"ד שם. ועיין לעיל סי' ק"א או' ט'.

ל

ל) [סעיף ב'] בעלי חיים שנתערבו ונשחטו וכו' והוא שנשחטו בשוגג. ודוקא נשחטו אחר שנתערבו בעינן נשחטו בשוגג אבל נשחטו קודם שנתערבו אפי' במזיד בטלים. ש"ך ס"ק י"א. לה"פ או' י"א. חו"ד או' ח' שפ"ד או' י"א.

לא

לא) שם. והוא שנשחטו בשוגג. אפי' אחר שנודע התערובת כמ"ש בסי' ק"א סעי' ו' ש"ך ס"ק י"ב ושאר האחרונים.

לב

לב) שם הגה. ודוקא בעלי חיים קטנים וכו' והוא כיש חולקים שהביא הש"ע בסי' ק"א סעי' ג' יעו"ש ובדברינו לשם.

לג

לג) [סעיף ג'] ט' חנויות מוכרות בשר שחוטה וא' מוכרת בשר נבילה ולקח מאחת מהן וכו' הרי זה אסור וכו' ואפי' בחתיכה שאינה ראויה להתכבד. ב"י בשם הרשב"א בתה"ב הארוך. לבוש.

לד

לד) שם. ט' חניות מוכרות בשר שחוטה וא' מוכרת בשר צבילה וכו' וה"ה אם היו בעיר עשר חנויות מוחזקות לנו כולם בבשר שחוטה ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזו היא ואח"כ נתברר לנו שא' מהחנויות אלו בשר נבילה דאסור. הרא"ה בס' בדק הבית דף י"ד סוף ע"א. ש"ך ס"ק י"ד. אמנם הר"ן והתו' ס"ל דאינו אסור אלא מכאן ואילך אבל למפרע אם לקח קודם שנודע האיסור שרי וכן הסכים הפר"ח סוף או' י"ג. לה"פ או' ט"ז. ולענין דינא כתב השפ"ד סוף או' י"ד דבהפ"מ יש להקל וכ"כ זבחי צדק או' י"ח. ועיין לקמן סעי' ה'.

לה

לה) שם. שכל הקבוע כמחצה על מחצה דמי. הכי ילפינן בב"ק (דף מ"ד ע"ב) ובכתובות (דף ט"ו ע"ב) מקרא וארב לו וקם פרט לזורק אבן לחבורת אנשים שעמדו שם ט' ישראלים וחד עכו"ם דפטור משום ספק נפשות להקל דאע"ג דרוב ישראלים מ"מ הו"ל קבוע וכמחצה על מחצה דמי. ש"ך ס"ק ט"ו. לה"פ שם.

לו

לו) ודע דהא דק"ל דכל קבוע כמחצה על מחצה הוא בין לקולא ובין לחומרא כגון ט' חנויות מוכרות בשר נבילה וא' בשר שחוטה ולקח ואינו יודע מאיזה מהן לקח הוי כמחצה על מחצה ולא אסור אלא משום ספיקא ולא אמרינן דהוי כרובא הכי אמרינן בהדיא פ"ק דכתובות שם. ש"ך שם. כנה"ג בהגה"ט או' כ"ח. פר"ח או' י"ד. מנ"י על התו"ח כלל מ"ג או' ט"ל. פר"ת או' ז' לה"פ שם. בל"י או' י"ב. חו"ד או' יו"ד. שפ"ד או' ט"ו. חכ"א כלל ס"ג או' א' ומ"מ כה"ג אם לקח מהם או נפל א' מהם ונתערב באחרים דאסור ואינו ניתר מטעם ס"ס כיון דכאן דמדינא אסור אבל ברוב חנויות דהיתר (הכתוב בסעי' שאח"ז) ולקח מאחת מהן ונתערב באחרות שרי מטעם דקבוע חידוש הוא (דהא איכא רוב היתר) ואין לך בו אלא חידושו. מנ"י שם. שפ"ד שם.

לז

לז) ודע דט' נבילה וא' כשירה נהפוך הוא בלקח מקבוע הוי ספק ופירש הוי ודאי איסור ומילקא עליה וכן לקח קודם שנודע הוי ודאי איסור. שפ"ד שם. ומ"ש נהפוך הוא ר"ל מט' כשירה וא' נבילה דשם אם פירש מותר דין תורה והכא אסור וכן אם לקח קודם שנודע שם יש מתירין כמ"ש לעיל או' ל"ד והכא לכ"ע אסור.

לח

לח) שם אבל בשר הנמצא בשוק, אפי' הוא חה"ל. ש"ך ס"ק ט"ז לה"פ או' י"ז. בל"י או' י"ג. חו"ד או' י"ג שפ"ד או' ט"ז.

לט

טל) שם. אבל בשר הנמצא בשוק וכו' והא דאמרינן ובנמצא הלך אחר הרוב אפי' נמצא קרוב לנבילה דרוב וקרוב הלך אחר הרוב. ב"י בבד"ה בשם רי"ו. כנה"ג בהגב"י או' מ"ב. פר"ח או' ט"ו. לה"פ או' י"ח. כריתי או' י"ד. חו"ד או' י"ב. מהריק"ש בהגהות על סעי' זה.

מ

מ) שם. או ביד עכו"ם וכו' ואם לקחו קטן דינו כלקחו עכו"ם. רוקח סי' ת"ף. ש"ך ס"ק י"א. כנה"ג בהגה"ט או' ל"ה. פר"ח או' ט"ז. מנ"י על התו"ח כלל מ"ג או' מ' לה"פ או' י"ט. בל"י או' ט"ו. חו"ד או' י"ג.

מא

מא) ואם נמצא ביד קטן חריף כנמצא ביד ישראל גדול ואסור. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. כריתי או' י"ב. ובירורן של דברים כן הוא דאם נמצא ביד עכו"ם אין אנו מחוייבים לשאול לו וכן נמצא ביד קטן והיינו כ"ז שלא ראינו יוצא ממקולין ואמנם נמצא ביד גדול ישראל ולא ראינו פירש ממקולין כ"ז שהוא לפנינו מחוייבין לשאול לו דאיכא לברורי וה"ה קטן חריף. שפ"ד או' ח"י זבחי צדק או' כ"ג. והגם דסיים שם השפ"ד דעדיין צ"ע בכל זה כך דרכו לפעמים שאעפ"י שמסכים כן להלכה כותב כן משום ענוה.

מב

מב) ואם לקח משש חניות ושבע ואינו יודע אם לקח מחנות שיש בה איסור נראה דאסור אם הם חה"ל ואם אינה חה"ל מותרים מטעם דלו יהיה שנאמר שלקח מן האיסור הרי הוא בטל ברוב כדק"ל יבש ביבש בטל ברוב. פר"ת סוף או' י"א. שפ"ד או' י"ד סוף ד"ה החקירה הא' זבחי צדק או' כ"ד.

מג

מג) שם. דכל דפריש מרובא פריש. דכיון דנייד הלך אחר הרוב דהשתא לאו קבוע הוא. רש"י חולין צ"ה ע"א. ש"ך ס"ק י"ט. שו"ג סוף או' י"ב.

מד

מד) שם. אבל חכמים אסרוהו וכו' משום בשר שנתעלם מן העין כדלעיל סי' ס"ג יעו"ש ובדברינו לשם באיזה אופן אסור ובאיזה אופן שרי יעו"ש.

מה

מה) שם הגה. ועיין לעיל סי' ס"ג. ר"ל בהגה לסוף הסי' שכתב להקל יעו"ש ובדברינו לשם.

מו

מו) שם בהגה. והא דאמרינן כל דפריש מרובא פריש היינו שלא פירש לפנינו אבל אם פירש לפנינו וכו' הוי כאלו לקחו משם בידו. משום דהספק נולד במקום הקביעות. ש"ך ס"ק כ"א. פר"ח או' י"ט. לה"פ או' כ"א. בל"י או' י"ז. ובקבוע אפי' מין במינו הו"ל כמחצה על מחצה ובפירש אפי' שלא במינו מרובא פריש. ש"ך שם. לה"פ שם. בל"י שם.

מז

מז) שם בהגה. אבל אם פירש לפנינו וכו' ודעת הר"ן פג"ה שאעפ"י שראה אותו פורש מן הקבוע מדינא שרי דמדאו' לא מקרי קבוע אלא במקום קביעותו אלא שחכמים גזרו כשראוהו פורש מן הקבוע גזירה שמא יקח מן הקבוע אבל בסה"ת סי' נ"א כתב דאם פירש א' לפנינו אז אסור מה"ת כאלו לקחו משם בידים וכן דעת הרוקח סי' ת"פ וכ"נ דעת הרשב"א בתה"ב וכן דעת התו' פ"ק דפסחים גבי ט' צבורין והכי מוכח לשם מלשון הגמ' וכן עיקר. פר"ח שם. וכן דעת הש"ך ס"ק כ"ב. מנ"כ דף ק"ד ע"ג. מנ"י על התו"ח כלל מ"ג או' כ"א וכתב ודלא כהב"ח. פר"ת או' ט' כריתי או' ט"ו.

מח

מח) ואם יש ט' חניות מוכרים בשר שחוטה וא' בשר נבילה דאמרינן דכל קבוע כמחצה וכו' וכל דפריש וכו' אפי' יש בחנות של נבילה בשר הרבה שהוא רוב נגד ט' חציות המוכרות בשר שחוטה אין נ"מ ברוב בשר וכל חנות וחנות נחשב כאלו כולם שוים. כנסת יחזקאל בתשו' חי"ד סי' כ"ד ד"ה וראיתי בהר"ן וכו' וכ"ה דעת ישועות יעקב בסעי' זה. וכ"ה דעת החו"ד בביאו' או' ג' אמנם דעת בינת אדם בשער הקבוע סי' ט"ז דאזלינן בתר רוב בשר אלא שסיים ועדיין הדבר צריך תלמוד יעו"ש. וכ"כ הנוב"י מה"ת חא"ח סי' ע"א דיש להחמיר ולחוש לרוב בשר. ולענין הלכה כתב זבחי צדק או' כ"ו דאזלינן בתר רוב בשר לחומרא ובתר רוב חניות לחומרא והיינו אם יש ט' חניות כשירה וא' נבילה ובחנות הנבילה יש בשר יותר מן הכשירות ונמצא בשר חוץ למקולין אזלינן בתר רוב בשר וחתיכה זו אסורה. ואם יש ט' חניות נבילה וא' כשירה ובכשירה יש בשר יותר מחניות הנבילה ונמצא חתיכה א' חוץ ממקולין אזלינן בתר רוב חניות לחומרא וזו החתיכה אסורה יעו"ש. וכ"ז לענין דין תורה או לדעת המתירין בשר שנתעלם מן העין כמ"ש לעיל סי' ס"ג אבל לסתם הש"ע שם דאוסר בלא"ה אסור משום בשר שנתעלם מן העין.

מט

מט) והא דאמרינן בנמצא הלך אחר הרוב דכל דפריש מרובא פריש ומותר ה"ד בנמצא חוץ לחניות אבל תוך החנות אף דפריש מהחתיכות שבחנות ובאפי נפשיה קאי מ"מ אכתי בקביעותיה קיימא ואסור. וכן אם יש בחנות א' חתיכות ידועות דאיסורא והרוב דהתירא ופירש חד מינייהו בתוך החנות רחוק מהם קצת ואינו ידוע לנו מהי מינייהו היא אם דהתירא או דאיסורא אע"ג דהרוב הוא היתר אפ"ה זו החתיכה שפירשה אסורה דעדין מקרי קבוע משום שהיא בתוך החנות. קה"י בסי' זה דף ל"א ע"א ד"ה ודע. וכן במקולין אם פירש א' מהם בתוך המקולין ג"כ עדין הוא בקביעותו משום דכן. דרך לטלטל הבשר שבמקולין ע"י הלוקחים שמוציאין אותו ממקום למקום לראות השמינה היא אם רזה ומחזירין אותו לטבח ודרכו בכך לטלטל בכל המקולין אבל אם ראה חתיכה א' נופלת בקרקע לפני המקולין זה מקרי פירש ואזלינן בתר רובא. בינת אדם בשער הקבוע סי' ט' זבחי צדק או' כ"ז.

נ

נ) חתיכה שפירשה מן החניות והותרה משום דכל דפריש וכו' אפי' אם חזרה אותה החתיכה והוקבעה במקומה הראשון אלא שעדיין אנחנו מכירים אותה שזו היא החתיכה שפירשה אפ"ה מותרת דכיון שהותרה אינה חוזרת לאיסורא כיון דניכרת. כ"מ מפר"ח לקמן או' כ"ח. קה"י שם. זבחי צדק או' כ"ח. וכבר כתבנו דזהו דין תורה או לדעת המתירין בשר שנתעלם מ"ה אבל לדעת האוסרים אסור משום שנתעלם מן העין.

נא

נא) [סעיף ד'] רוב חניות מוכרות בשר שחוטה ומיעוט מוכרות בשר נבילה וכו' ונתערבה באחרות וכו' בטלה ברוב משום ס"ס. ספק בשעה שאוכל החתיכה שמא לא זו היא שבאה מהקבוע ואת"ל זו היא שמא של היתר היא ולפ"ז אסור לאכול כולן בבת אחת דליכא אלא חדא ספיקא. ש"ך ס"ק כ"ד. בל"י או' י"ט. חו"ד או' ט"ז. שפ"ד או' כ"ד. חכ"א כלל ס"ג או' ג' ועיין באו' שאח"ז.

נב

בנ) שם. בטלה ברוב משום ס"ס. הגה. ויש אוסרים בכה"ג משום דכל מקום דאיסור במקומו הוי כמחצה על מחצה וכו' הנה בדין זה הב"ח כתב להשיג על דברי הש"ע הנז' וכן הט"ז סק"ג והפר"ח או' ך' הוסיף להקשות על דברי הש"ע מדידיה אדידיה חדא דבסעי' ח' כתב דבעי ג' תערובות ולמה הכא התיר בב' תערובות ועוד דבסעי' ט' כתב דספק א' בגופו וספק בתערובת לא הוי ס"ס ואסור ואיך הכא התיר יעו"ש. אמנם הפר"ת סוף או' יו"ד כתב ליישב קושיות הפר"ח על הש"ע וכ"כ הש"ך סוף ס"ק כ"ב וס"ק כ"ג ליישב דברי הש"ע אלא שכתב והוא דוחק. וכן הברכ"י בשיו"ב או' ח' הביא משם מהר"י בנימין ליישב דברי הש"ע מסעי' ח' יעו"ש ולענין הלכה כתב זבחי צדק או' ל' דבהפסד מועט אין לפסוק כדברי הש"ע ואם הוא קבוע דאו' כגון דניכר האיסור במקומו ונטל מן הקבוע ונתערב באחרות אין להתיר אלא דוקא בג' תערובות דהיינו דנטל מן הקבוע ונתערב באחרים ואח"כ נפל א' מן התערובת ונתערבה באחרות מותר ואם הוא קבוע דרבנן כגון שנתערבו החניות ולא ידעינן הי חנות הטרפה וכ"ש אם נתערבו החתיכות בזה אמרינן אם לקח מן הקבוע ונתערב באחרות מותר ואם הוא הפ"מ או שעת הדחק יש להתיר אפי' בקבוע דאו' ב' תערובות כמו שפסק הש"ע רק דאין לאוכלם בבת א' עכ"ל והיינו שעשה פשרה לספרדים הנוהגין כהוראת הש"ע אבל לאשכנזים ההולכים על פסק מור"ם ז"ל אין להתיר בקבוע דאו' בב' תערובות אפי' בהפ"מ ושעת הדחק.

נג

גנ) שם בהגה. והואיל וספק הראשון אסור מה"ת וכו' משמע אבל אם היה הקבוע אסור מדרבנן ע"ד הנז' באו' הקודם ולקח ואח"כ נתערב באחרים בטל ברוב וכ"כ הש"ך ס"ק כ"ז וחכ"א כלל ס"ג או' ג' והיינו יבש ביבש ע"ד שנת' לעיל ריש סי' ק"ט והיינו אפי' חה"ל דאם אינה ראויה להתכבד בלא"ה בטלה ברוב יבש ביבש ואפי' של נבילה כמבואר שם בסי' ק"ט יעו"ש.

נד

דנ) שם בהגה. והואיל וספק הראשון אסור מה"ת וכו' ואעפ"י דפירש לפנינו או לקחו עכו"ם לפנינו מ"מ כיון דהאיסור במקומו עומד הוי כמחצה על מחצה ובנתערב אח"כ לא מקרי ס"ס מיהו בהא אפשר להתיר אם נתערב במקום הפ"מ וכה"ג כיון דרש"ל פג"ה סי' צ"ד פסק נמי כהרשב"א (ר"ל שהוא פסק הש"ע) וכ"ה דעת הר"ן ויש פו' דפירש לפנינו אינו אלא מדרבנן מיהו ה"ד בשאינו אוכלן כאחד דאי לא"ה ליכא ס"ס. ש"ך ס"ק כ"ו. חו"ד או' י"ז. שפ"ד או' כ"ו. חכ"א שם. וזהו דוקא כשנודע הספק אחר שפירש לפנינו קודם שנתערב בהיתר אחר דנאסר כבר התערובת אבל אם תיכף נפל בשעת פרישות לתערובת תולין שהיתר נפל. חו"ד שם. ועיין בביאו' שם סוף או' ד' שכתב דזהו לכ"ע שרי.

נה

הנ) [סעיף ה'] מי שלקח בשר מהמקולין וכו' ולא נודעו חתיכות הטרפה וכו' היינו שנתערבו חתיכות הטרפה בין הכשרות במקולין א' ואינו יודע מאיזה חתיכה לקח אבל אם החתיכות עומדות בפני עצמם ואיכא ספיקא בחנות אסור. ש"ך ס"ק כ"ח. אבל הפר"ח או' כ"א כתב דבכל גוונא מיירי בין שנתערבו חתיכות הטרפה בין הכשרות במקולין אחד ואינו יודע מאיזה חתיכות לקח וכן כשידוע שיש טרפה בחנות א' ולא נודע באיזו מהן ולקח מאחד מהן אף שיודע מאיזה מהן לקח וכן ט' חניות מוכרות בשר שחוטה וא' מוכרת בשר נבילה ולקח ואינו יודע מאיזה מהן לקח בהני גווני מה שלקח קודם שנודע שהיה שם טרפה שרי עכ"ל. לה"פ או' כ"ז. בל"י או' כ"ג. ומיהו מ"ש וכן ט' חניות וכו' עיין לעיל או"ד שכתבנו שיש לחוש בזה לדעת הרא"ה ואין להתיר רק בהפ"מ יעו"ש.

נו

ונ) אבל אם החניות כולם היו בחזקת מוכרות בשר שחוטה אלא שנמצא אח"כ שרוב הבהמות היו טרפות באופן שרוב החניות היו מוכרות בשר נבילה למפרע ולא ידע מאיזה מהן לקח אף מה שלקח מקודם שנודעו הטרפות אסור דאע"ג דדין קבוע הוי בין לקולא ובין לחומרא מ"מ ליכא למימר הכא כל דפריש מרובא פריש והו"ל ספיקא דאו' ולחומרא. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. זבחי צדק או' ל"ב.

נז

זנ) שם. אבל ליקח מכאן ואילך אסור ואפי' חתיכה שאינה ראויה להתכבד וכו' ואם עבר ולקח חתיכה שאינה ר"ל שרי ואפי' במזיד ולא מיבעיא בתערובת חתיכות אלא אפי' בספקא דחניות כגון שנמצא ריאה טרפה ולא נודע באיזה חנות פשיטא שאם עבר ולקח חתיכה שאינה ר"ל דשריא דכיון דאיכא רובא דהתירה בכה"ג לא מקרי קבוע ושריא אף מדרבנן. פר"ח או' כ"ב ודלא כהב"ח דאוסר בספיקא דחניות. לה"פ או' ל' בל"י או' כ"ה. ומיהו השפ"ד או' ל' כתב על דברי הפר"ח הנז' דבלקח בשוגג יש לצדד ולא במזיד ובתערובת חניות יש להחמיר מדרבנן עכ"פ אף שאינה ר"ל עכ"ל ואפשר דבלקח בשוגג בתערובת חניות ואיכא ג"כ הפ"מ דיש להקל.

נח

חנ) מעשה שהיה שקצב א' שחט ג' בהמות והניח אותם בחנות שלו וקצב הב' שחט ג"כ ב' בהמות והניח אותם בחנות שלו למכרם והראשים של ה' בהמות הנז' נתערבו יחד וא' מהם נמצא בו מים ונאסר וא"כ הב' חניות אלו נאסרו ופסקנו שכל מי שקנה קודם שנתודע הספק מותר ואף אם יודע שהוא קנה מן קצב הב' וכעין זה הביא השפ"ד או' ל"ז בד"ה מעשה אירע יעו"ש. זבחי צדק או' ל"ד.

נט

טנ) שם. אבל ליקח מכאן ואילך אסור וכו' ואם נמכר כל הבשר שבמקולין קודם שנודע האיסור מותר וגם אותם שקנו שני חתיכות שנשארו באחרונה קודם שנודע האיסור מותרים. שו"ת גאוני בתראי סי' י"ז בשם אפי רברבי והב"ח. כריתי או' י"ז ופליתי או' י"א וכתב ודלא כשו"ת דרכי נועם סי' ז' דאוסר שני חתיכות האחרונים. שפ"ד או' ל' וכתב וכן הלכה. בית מאיר על כללי ס"ס דפר"ח סי' י"ח וכתב וכ"מ מדברי הרשב"א והרא"ש והש"ע שכתבו מי שלקח בשר מן המקולין ואח"כ וכו' משמע דאף אם נלקח הכל ולא נשאר מאומה הכל שרי וכתב וכן עיקר יעו"ש והב"ד חכ"א בשער הקבוע סי' ז' והגם שסיים שבתשו' נוב"י חי"ד סי' ט"ז נראה להדיא שאוסר ב' האחרונים מ"מ בסי' י"ג שם מסכים לדעת המתירין.

ס

ס) מיהו אם לא היה במקולין אלא דוקא ג' חתיכות ונמכרו ואח"כ נודע שיש חתיכת איסור בהם אם ב' חתיכות הראשונים לקח אותם אדם א' ה"ז אסור לאכלם כיון דהרוב הם גביה אבל אם ב' חתיכות הראשונים לקחו אותם ב' בני אדם שניהם מותרים שכל א' וא' יכול לומר איסורא גבך והתירא גביה דידי. כ"מ בבית מאיר שם. זבחי צדק או' ל"ו.

סא

סא) שם. ואפי' חתיכה שאינה ר"ל שאין הכל בקיאין בזה וכו' והיינו טעמא כיון שהתערובות במקולין הוא שרבים קונים משם קרוב הדבר לטעות משא"כ בנתערב כך ליחיד בביתו דאין להחמיר אלא להורות בדין חתיכה שאינה ר"ל דבטנה ברוב. ב"ח. וכ"כ רש"ל פג"ה סי' כ"ד. ש"ך ס"ק ל"א. מנ"י על התו"ח כלל מ"ג או' מ"ד. לה"פ או' ל"ג. בל"י או' כ"ח. כריתי או' ך' שפ"ד או' לא. חכ"א כלל ס"ג או' ד' בי"צ ח"ג בעמ"ז או' ל' זבחי צדק או' ל"ז.

סב

סב) ואם לא נשאר במקולין אלא דוקא חתיכות שאינם ר"ל מותר לקנות משם אחר שנודע האיסור אפי' לכתחלה ולא גזרינן משום פעם אחרת דיהיה שם חהר"ל ושאינה ר"ל ויטעו משום דהיא גופא חומרא בעלמא והבו דלא לוסיף עלה. שפ"ד שם. וכ"כ פנים מאירות ח"א בתשו' סי' ק"ה דף צ"ד ע"ב. פר"ח או' י"ג ד"ה ועכשיו בפי' הרא"ה. זבחי צדק או' ל"ח. ולפ"ז אם יש הפסד גדול לקצבים אפשר דיש להתיר אחר שנודע האיסור להסיר מהמקולים כל חהר"ל ולמכור השאר. ועיין לעיל סי' ק"א סעי' ג' ובדברינו לשם בס"ד.

סג

סג) ואם יש ספק בחתיכה זו שאינה ר"ל אם לקחה ממקולין או לא הולכין בספיקא להקל. כנה"ג בהגב"י או' ל"ח. ור"ל כיון שאין איסורו אלא מדרבנן שמא יטעו ספיקא דרבנן לקולא. ועיין לעיל או' נ"ז שכתבנו דגם אם לקח בשוגג מותר יעו"ש.

סד

סד) מעשה (והיא בתשו' גאוני בתראי) בקצב א' ששחט ז' בהמות בביתו והיו כולם כשרים והוציא מביתו למקולין ב' בהמות ועוד הוציא מבהמה ג' החצי והחצי השני הניח בביתו עם הד' בהמות שנשארו בביתו ונתערבו הבני מעיים של כל הז' בהמות ונמצא בהם מחט בבית הכוסות שהיא ערפה ע"פ הדין ואינו יודע של איזה בהמה שהיא טרפה והנה ע"פ הדין הארבעה שהם בביתו הם טרפה ודאי והשנים שהוציא למקולין ודאי מותר משום דמרובא פריש אך הספק הוא על החצי שהוא במקולין ונתחבטו האחרונים בזה והב"ד הפר"ח בקו"א והסכים לענין הלכה שהחצי שמבחוץ כשר משום דמרובא פריש והחצי שמבפנים אסור יעו"ש. וכן הסכים הכריתי או' י"ט והפליתי או' י"ג. מנ"י בסולת למנחה שבסוף התו"ח כלל מ"ג דין א' מש"ז או' ה' שאלת יעב"ץ ססי' ס' הב"ד פ"ת או' ד' לב"ש בספרו נאות דשא סי' כ"ג. חק"ל הב"ד נד"ל חי"ד סי' ט' מהר"י אסא ושמן המשחה ומהר"י הלוי הב"ד נד"ל שם בסי' יו"ד. זבחי צדק או' מ'.

סה

סה) ומי ששלח לחבירו ע"י עכו"ם בשר שצריך ב' חותמות וגבינה שדי בחותם א' תוך תיבה א' וחתומה בחותם א' ג"כ דינא הכי דהבשר אסור משום דבעי ב' חותמות והגבינה מותרת שדי בחותם א' והגם דהוי ב' הפכים בנושא א' לית לן בה והוי כדינא של הפר"ת בהא דמקולין הנז' באו' הקודם. נד"ל שם בשם מהר"י אסא ומהר"י הלוי אלא שכתב מהר"י הלוי שם דבנידון זה של הגבינה כ"ע מודו דשרי משום שהם (הבשר והגבינה) ב' גופים יעו"ש. זבחי צדק או' מ"א.

סו

סו) ואם היו ג' בהמות וא' מהם טרפה ונתערבו וחלקו כל הג' בהמות לחצאין חלק האחורים לבד וחלק הפנים לבד ונפל א' מחלק הפנים לים יש להסתפק אם נאמר דהותרו ב' חלקי הפנים משום דאמרינן דאיסורא נפל כמ"ש בסעי' ז' או דילמא כיון שג' חלקי האחרונים כולם אסורים אין להתיר חלק הפנים ואף לסברת הפר"ח הנז' אפשר דבכאן יודה דאם אתה מתיר חלק הפנים יבואו להתיר גם חלק האחורים ונשאר הדבר בספק ויש לצדד בהפ"מ ועדיין צ"ע. מש"ז או' ה' בד"ה ויש לחקור. זבחי צדק או' מ"ב.

סז

סז) וכן אם יש עשרה בהמות שנתערב בהם טרפה וכל בהמה ובהמה מונחת בפ"ע וכל הלשונות חתוכים מאלו הבהמות וכל א' לשונה בצדה ובא כלב ואכל לשון של א' מהם לא אמרינן ששאר הלשונות מותרים אלא הכל אסור מכח הספק. שו"ת פנים מאירות ח"א סי' ק"ה. מש"ז שם. מיהו אם נתערבו כל החלקים ולא ידעינן זה הלשון הנאכל מאיזה בהמה הוא יש להתיר כל הלשונות החתוכים אף באין הפ"מ. מש"ז שם. זבחי צדק או' מ"ג.

סח

סח) [סעיף ו'] בעלי חיים ושאר דברים החשובים וכו' כגון חה"ל וכן דבר שבמנין ובריה וכה"ג. ש"ך ס"ק ל"ב. כנה"ג בהגה"ט או' מ"ג. פר"ח או' כ"ד. לה"פ או' ל"ד. הל"פ בסעי' ה' שפ"ד או' ל"ב. חכ"א כלל ס"ג או' ה'. בי"צ ח"ב או' ג'.

סט

סט) וכן דבר שיל"מ דינו כשאר דברים החשובים. כנה"ג שם. מיהו. דעת המנ"י על התו"ח כלל מ"ג או' א' לאסור בשיל"מ משום שמא יקח מן הקבוע אמנם מדברי הפו' הנ"ל באו' הקודם שכתבו וכה"ג משמע דה"ה בשיל"מ וכ"מ מדברי הש"ע לקמן סעי' ז'. והגם דהשפ"ד שם כתב דאפשר לחלק משם לכאן מ"מ פשטא דמילתא משמע דשוים הם וכן סיים השפ"ד שם בסוף או' ל"ב דלענין דינא דשיל"מ שוה לשאר איסורין והגם שסיים ועדיין צ"ע כן דרשו לפעמים דאעפ"י שמסכים כן לענין דינא כותב ועדיין צ"ע.

ע

ע) שם. אחר שנודעה התערובת אסור. אבל אם פירש קודם שנודע התערובת מותר אפי' למ"ד פירש ממילא אסור. ש"ך ס"ק ל"ג. כנה"ג שם או' מ"ד. פר"ח או' כ"ה. לה"פ או' ל"ה. בל"י או' כ"ט. הל"פ שם. כריתי או' כ"א. חו"ד או' כ"א. חכ"א שם או' ו' בי"צ שם. וכן אם לקח ביד קודם שנודע התערובת מותר. שפ"ד או' ל"ג.

עא

עא) שם. והוא שהפרישו במתכוין. דאז דוקא גזרינן שמא יקח מן הקבוע. ט"ז סק"ו. ועיין לקמן או' ע"ה.

עב

עב) שם. אבל אם פירש ממילא שרי. דכל המיעוטים שפירשו לצד א' אנו אמרינן בהן דכל דפריש מרובא פריש וחיסורא בתוך רובא אישתאר אבל אם פירשו מחציתן בבת אחת אסורים. ש"ך ס"ק ל"ד. כנה"ג שם או' מ"ז. פר"ח או' כ"ז. לה"פ או' ל"ו. בל"י או' ל' חו"ד שם. ומיהו אם לא פירשו בבת א' אלא זה אחר זה הכל שרי לבד ב' האחרונים. שפ"ד או' ל"ד. וכ"מ בפר"ח שם.

עג

עג) שם. אבל אם פירש ממילא שרי. שלא בפנינו או שנתפזרו כולן אפי' בפנינו מותר שכבר נתבטל הקביעות. ש"ך ס"ק ל"ה בשם הרשב"א. כנה"ג שם או' מ"ו. פר"ח סוף או' כ"ו. לה"פ או' ל"ז. בל"י או' ל"א. כריתי או' כ"ב. חו"ד או' כ"א. ועיין לקמן או' ע"ט.

עד

עד) ואין חילוק בין התערובת שנודע לרבים ותערובת שלא נודע לרבים ודלא כרי"ו שכתב דאין לגזור אלא בתערובת שלא נודע לרבים. תו"ח ריש כלל מ"ג. פר"ח שם. זבחי צדק או' ן'.

עה

עה) שם. אבל אם פירש ממילא שרי. זהו דעת הרשב"א אבל הטור בשם הרא"ש מסיק דאפי' פירש ממילא אסור מטעם שמא יקח מן הקבוע (ר"ל אף בפירש ממילא חיישינן שמא יקח וכו') ופסק רש"ל פג"ה סי' כ"ד כמותו וכן בתו"ח כלל מ"ג כתב וטוב להחמיר. ט"ז סק"ו. ש"ך ס"ק ל"ו. ומ"מ בהפ"מ וכה"ג נראה להקל. מנ"י על התו"ח שם או' ג' שפ"ד או' ל"ו. חכ"א כלל ס"ג סוף או' ה' אמנם הפר"ח או' כ"ו הסכים כדברי הש"ע דאם פירש ממילא שרי וכ"ה דעת מור"ם ז"ל כמ"ש המנ"י שם דהגם דשם בתו"ח כתב ויש להחמיר הכא בש"ע סתם להתיר כדברי הש"ע יעו"ש. וכ"כ זבחי צדק או' מ"ט דהעיקר כדברי מרן ומור"ם ז"ל והמחמיר בזה בהפסד מועט קדוש יאמר לו. ולע"ד נראה כיון דדין זה לא נפיק מפלוגתא בהפסד מועט ודאי יש להחמיר לחוש לדעת האוסרין אבל בהפ"מ או בשעת הדחק וכדומה יש לסמוך אמתירין.

עו

עו) שם הגה. והא דאסור אם הפרישו במתכוין וכו' דברי הגה זו נתקשו בהם האחרונים הב"ח והט"ז והש"ך והפר"ח והפר"ת ולענין דינא אם עשה מעשה בידים דהיינו כבשינהו דניידי ונתפזרו אפי' כולם כיון דפיזרן לכתחלה במתכוין אסור וכמ"ש הש"ך ס"ק ל"ז. וכ"כ הפר"ח או' כ"ח. פר"ת או' י"ג ד"ה דע. שפ"ד או' ל"ז. זבחי צדק או' נ"א. אבל אם הפרישן דיעבד אפי' הפרישן במתכוין דלא ידע דאיכא איסורא בדבר אע"ג דפירשו לפנינו שהרי הפרישן במתכוין מותר כיון דנתפזרו כולן חשוב כפירשו שלא בפנינו. ש"ך שם. שפ"ד שם.

עז

עז) ובהיכא דלא עביד איהו מעשה בידים אלא פירשו מעצמם אם נדו כולהו אחת הנה ואחת הנה מותרים ואפי' פי' לפנינו אליבא דכ"ע בין לדעת הרא"ש ובין לדעת הרשב"א. פר"ת שם.

עח

עח) ובהיכא דנדו מ' למקום אחד וגם הס' נדו למקום אחר המ' מותרים בלא תערובת והס' אסורים אפי' ע"י תערובת כיון שהאיסור הוי ודאי איסור. אבל היכא דנדו חמשים בין נדו ב' החמשים בין לא נדו אלא א' החמשים ע"י תערובת ב' שרי. פר"ת שם. ועיין לקמן או' פ"ג.

עט

עט) והיכא דפירשו מקצתם בפנינו לכ"ע אסור. אלא דלהרשב"א אסור מדינא דהו"ל כלוקח מן הקבוע ולהרא"ש הוי משום גזירה שמא יקח מהקבוע. פר"ת שם. ועיין לעיל או' ע"ג.

פ

פ) ואם נעקרו כולם מקביעותן והולכים ברחוב אע"ג דכולהו ניידי ואין כאן קבוע מ"מ כולם אסורים דהא איסורא איתא התם דאין חילוק בין עומדין למהלכין בין בשדה בין ברה"ר ואם פירשו מהם מקצת אותם שפירשו מותרים דכל דפריש מרובא פריש והשאר אסורים דאיסורא ברובא איתא. פר"ח או' כ"ח. בינת אדם בשער הקבוע סי' ח' וכתב דאפי' יצאו זה אח"ז כיון דעדיין הם חבורה א' מקרי קבוע דמאי שנא בחצר או ברחוב יעו"ש. זבחי צדק או' נ"ד.

פא

פא) והא דאמרינן דאם פירש מקצת או א' מהם מותר ה"ד שיפרוש מקצת מהם או א' מהם בפירש גמור דהיינו שאינו עוד בכנופיא עם האחרים שלא יחזור עוד אבל אם ילכו בהמות ברחוב בכנופיא א' ובהמה א' מהם תעמוד מעט או שתשכב מעט זה לא מקרי פירש כיון שדרכן בכך וכן כל כיוצא בזה. בינת אדם שם סי' יו"ד. זבחי צדק או' נ"ה.

פב

פב) קבוע מקרי בין נשאר האיסור קבוע במקומו הראשון ובין שנעקר כל הקביעות ונקבע במקום אחר נעשה קבוע במקומו הב' ומקרי קבוע בין בבע"ח בין שאר דברים. פר"ח שם. בי"א שם סי' ח'. זבחי צדק או' נ"ו. ועיין לקמן או' פ"ה.

פג

פג) ואם נתפזרו דהיינו שאחר שנעקרו כולם מקביעותן נתפזרו אילך ואילך באופן שלא נשארו רוב במקום א' כולם מותרים. פר"ח שם. בי"א שם סי' כ"א.

פד

פד) ואם פירשו מקצת שלא בפנינו והותרו וחזרו והוקבעו פעם אחרת עם שאר התערובת אלא שמכירן וכן אם נתפזרו כולם לפנינו וחזרו והוקבעו מותרין דכיון שהותרו שוב אינן חוזרין ליאסר עוד. פר"ח שם. חכ"א כלל ס"ג או' ז' ובי"א שם סי' י"ח. ואפי' אם חזרו למקומם הראשון ג"כ לא הוי קבוע ומותרים. בי"א שם. וה"ד בנודע פרישתן קודם שחזרו והוקבעו פעם אחרת. חכ"א שם ובי"א שם.

פה

פה) ואם שחטו בבית השחיטה והוליכו משם כל הבהמות בזא"ז למקולין ואח"כ נודע טריפות אם עדיין כולם במקולין חוזר להיות כאן קבוע. בי"א שם. וכ"כ לעיל או' פ"ב. אבל אם נשאר רוב בבית השחיטה ושאר בהמות הוליכו למקולין למכור אמרינן על אלו שבמקולין כל דפריש וכו' כדמוכח ממעשה בתשו' גאוני בתראי וכו' בי"א שם. ועיין לעיל או" ס"ד.

פו

פו) שם לא נשאר כלום בביה"ש אלא הוליכו הכל למקולין אלא שלא הספיקו להביא הכל למקולין עד שמכרו בהמה א' כולה ולא נשאר ממנה כלום במקולין לא אמרינן חוזר הקביעות למקומו. וכן אם פירשו כולן בבת א למקולין רק נשאר א' בביה"ש ג"כ לא מקרי חוזר הקביעות למקומו כיון שחסר בהמה א' והגם שאסור ליקח מכאן ואילך מן המקולין משום דאמרינן איסורא ברובא איתא מ"מ אם פירש א' מהם ממילא או בשוגג ואפשר אפי' בפנינו מותר. בי"א שם וסי' מ"א.

פז

פז) אם שחטו ז' בהמות בביה"ש והוליכו ד' מהם למקולין ונודע שיש בהם טריפה הרי אלו אסורים בין ד' שבמקולין משום דאמרינן איסורא ברובא איתא ובין אותם הג' שנשארו בביה"ש משום שנשארו בקבוע. שו"ת גאוני בתראי סי' ו' חו"ד או' י"ח. משמע אבל אם לא הוליכו למקולין אלא ג' מותר דהא לא הוי רובא כדי שנאמר איסורא ברובא איתא ולא קבוע.

פח

חפ) ואם נשחטו ג' בהמות בבית א' ואח"כ פירש א' מהם ואח"כ נתערבו הריאות ונמצא א' מהם טרפה אף מה שפירש אסור דלא חשיב פירש מה שנפרש קודם שנולד התערובת. חו"ד שם ובביאו' שם או' ה' אמנם הבי"א שם סי' י"א חלק על דברי החו"ד הנז' וכתב דאין חילוק דמה לי אם הפרישה היה קודם התערובת או אח"כ דממ"נ היה שם קביעות וזה נפרש. וכ"כ השפ"ד או' ל"ז ד"ה חקירה הב' עשרה קצבים ששחטו כ"א בהמה בבתיהם ולקחו לחניות ואח"כ עירבו כל בני המעיים ונמצא בחד טרפה וכו' אי נטלו לחניות רק ב' או ג' שהמיעוט שבחניות מותרים ומה שבבית אסור יעו"ש הרי פשיטא ליה דגם שפירשו קודם שנודע התערובת ג"כ אמרינן כל דפריש וכו'.

פט

טפ) ומיהו אם נטל א' מהם רוב כגון ששחטו ג' בהמות וא' לקח ב' ודאי אף קודם שנודע התערובת אסור. שפ"ד שם. ומשמע דה"ה אם שחטו ד' ולקח א' שנים אף קודם שנודע התערובת אסור כיון דבמקום הקבוע ליכא רובא.

צ

צ) ואם נשחטו צאן הרבה לא' עשרים ולא' חמשה עשר ולא' עשרה ולא' חמשה וכל א' מכיר את שלו ואח"כ הותזו ראשיהם ולקח כל א' צאן שלו ונמצא טריפות בראש א' מהם לא אמרינן איסורא ברובא איתא ולא אסרינן אלא דוקא לבעל העשרים אלא כיון דכל א' וא' מבורר בשלו הכל אסורים דעל כל א' וא' אמרינן קבוע וכמחצה על מחצה דמי. תשו' מהרי"ל סי' קס"ט. כנה"ג בהגה"ט אי' מ"ב בי"א שם סי' י"ד וט"ו. זבחי צדק או' ס"ה.

צא

צא) ואם היו ט' בהמות בחצר א' ונתערב טרפה ביניהם ופירשו בזא"ז דרך חצר אחרת ויצאו כולם גם מחצר הב' בזא"ז ונשאר שם בחצר ב' בהמה א' ולא ידעינן אם הכשירה או הטרפה אע"ג דאיתחזק שהיה בחצר הב' גם הטרפה שהרי כולן היו בחצר מ"מ כיון שלא היו יחד בחצר ב' אמרינן על כ"א וא' שפירש מחצר הא' כל דפריש ואמרינן על בהמה זו שהיא בחצר ב' שהיא מן הרוב וא"א לומר אדרבה מחצר ב' נאמר כל דפריש ז"א דכל דפריש לא שייך רק ממקום קביעות ובחצר ב' לא היה קביעות. בי"א שם סי' מ"ב. זבחי צדק או' ס"ו.

צב

צב) שם בהגה. ובשעת עקירתן פירשו קצתן וכו' עיין לעיל או' ע"ו.

צג

צג) שם בהגה. ואם נתערבה תרנגולת טרפה בכשרות ונמצא ביצה ביניהם הביצה מותרת וכו דאמרינן כל דפריש מרובא פריש ולא גזרינן שאם יקח הביצה יקח התרנגולת מן הקבוע. או"ה כלל כ"ו דין ד' תו"ח כלל מ"ג סוף דין א' ולפ"ז אפי' למ"ד דביצה חשוב דבר שבמנין שרי דהא בט' חניות שרי בפירש ממילא אפי' חה"ל. ש"ך ס"ק ל"ח. כנה"ג בהגב"י או' מ"ה. פר"ח או' כ"ט. לה"פ או' מ"א. בל"י או' ל"ד. כריתי או' כ"ד. חו"ד או' כ"ג. שפ"ד או' ל"ח. חכ"א כלל ס"ג או' ט' בי"צ ח"ב או' ה' ובעמ"ז שם או' י"ט.

צד

צד) והא דאמרינן הביצה מותרת היינו אם לא הטילה אותה לפנינו אבל אם הטילה אותה לפנינו אסור. חו"ד שם. שפ"ד שם. והטעם כיון דרואה דזה התרנגולת הטילה זאת הביצה אם תתיר לו הביצה יבוא ויאכל התרנגולת דיאמר בדעתו אם התרנגולת אסורה לא היו מתירין הביצה. זבחי צדק או' ע' והיינו מן הטעם שכתבנו לעיל או' ע"ט ובאו' הקודם שמא יקח התרנגולת מן הקבוע.

צה

צה) שם בהגה. ואם נתערבה תרנגולת טרפה וכו' הביצה מותרת וכו' וכ"ש אם לא נתערבה התרנגולת כגון שניכר הטרפות שלה שהביצה מותרת דליכא למיגזר שמא יקח מן הקבוע מאחר שניכר האיסור. מנ"י על התו"ח שם או' ד' שפ"ד שם.

צו

צו) ומיהו אם נמצא ג' ביצים למ"ד ביצה לא בטלה אסור. שפ"ד שם. בי"צ בעמ"ז שם. והיינו כגון שיש שם ב' כשרות וא' טרפה מעורבת ביניהם ונמצאו ג' ביצים למ"ד ביצה לא בטלה אסור. וצ"ל כגון דבדקנו אתמול בקינם של התרנגולים ולא מצאנו ביצים והיום מצאנו ג' ביצים דמוכרח לומר דהטרפה ג"כ הטילה ביצה אבל אם לא בדקנו אתמול בקן שלהם הביצים מותרים דתלינן אלו הג' ביצים מרובה פריש והכשרות הטילום אתמול והיום ולפ"ז מ"ש לעיל או' כ"ג דביצה אסורה שנתערבה באחרות לא בטלה על כרחך צ"ל כגון שלא יש בבית אלא תרנגולת האסורה לבדה ונתערבה עם ביצים אחרים שקנו מן השוק דאסורים משום דבר שבמנין אבל אם יש תרנגולים כשרים עוד עם הטרפה הביצים מותרים דאין דרך לבדוק כל יום ויום בקינם של תרנגולים לראות אם הטילו ביצים. זבחי צדק או' ע"א. ועוד משכחת לה כגון שידענו שביצה זו באה מן הטרפה ואח"כ נתערבה עם ביצים כשרות זוהי שאין בטלה.

צז

צז) אם יש ט' חניות מוכרים ביצים כשרות וא' מוכרת ביצים נבילה וכיוצא באיסורא דרבנן והחנות ידועה אם לקח מחנות א' ואינו יודע מאיזה לקח הביצה מותרת משום דבמידי דרבנן לא אמרינן כל הקבוע כמעמ"ד והולכים אחר הרוב ומותר. אבל גבינות העכו"ם כה"ג ולקח ואינו יודע מאיזה לקח הגבינה אסורה דכל שיש חשש איסור תורה לא אמרינן ספק דרבנן לקולא. שפ"ד שם. ובאין ניכר החניות אף באיסור דרבנן אסור. שפ"ד שם. וכן בביצי טרפה בכה"ג אף בניכר אסור כיון דהוי איסורא דאו' ועיין לעיל סי' פ"ו או' כ"ד.

צח

צח) [סעיף ז'] דבר שאינו בטל וכו' ודבר שיש לו מתירין וכו' והיינו לפי מ"ש ב"י בשם הרשב"א על מ"ש הטור דבר שאינו בטל וכו' דה"ה לדבר שיש לו מתירין אבל לפי מ"ש הרב בהגה לקמן בסעי' ח' דדשיל"מ אין להתיר מכח ס"ס ה"ה דאין להתיר דשיל"מ בנפל א' מהם לים וכמ"ש לקמן או' קל"א ושם באו' קל"ב ית' לענין דינא יעו"ש.

צט

צט) שם. ונאכל אחד מהם בשוגג. הגה. בין שאכלו עצמו בשוגג בין שאכלוהו אחרים בשוגג. מיהו הט"ז סק"ח והש"ך סק"מ כתבו לאסור בנאכל אחד מהם בשוגג דחיישינן שמא יאכיל לעכו"ם או לכלב להתיר האחרות יעו"ש אמנם המנ"כ דף ק"ז ע"ג פסק כדברי הש"ע. וכן הסכים הפר"ח או' ל"א דלא כהט"ז והש"ך. חו"ד או' כ"ה. וכ"פ חכ"א כלל ס"ג או' י"ד. וא"כ כיון דכ"ה דעת מרן ומור"ם ז"ל וכמה אחרונים הכי נקטינן.

ק

ק) שם. ונאכל א' מהם בשוגג וכו' אבל אם האכיל א' מהם בשוגג לכלב או לעכו"ם קנסינן שוגג אטו מזיד. ב"י. פר"ח שם. חכ"א שם. ועיין לקמן או' ק"ב.

קא

קא) שם. ונאכל אחד מהם בשוגג או נפל מעצמו לים וכו' והרמב"ם פ"ו מה' עכו"ם הצריך שיפלו שנים בדבר דלא מינכרא נפילתם כגון תאנה וטבעת אבל חבית וכה"ג דמינכר נפילתה מודה דסגי בנפילת א' מהם כמ"ש ר"פ ט"ו מה' תרומות וכן פי' הכ"מ פ"ז מה' עכו"ם וכ"כ הרא"ה בס' בד"ה דף קי"ז ע"ב וכ"כ ב"י בסי' ק"מ שהרמב"ם פי' כן והב"ד בש"ע שם בשם ויש מי שאוסר יעו"ש. ש"ך ס"ק מ"א. פר"ח או' ל"ב. ונ"מ דיש לחוש לזה לכתחלה היכא דליכא הפסד.

קב

קב) שם. או נפל מעצמו לום וכו' ודוקא שנפלה מעצמה אבל אם הפילו אפי' שוגג אסור אטו מזיד. טור וב"י. אבל הרשב"א כתב דאפי' הפילה הוא שרי אם היה שוגג כדין מבטל (לעיל סי' צ"ט סעי' ה') איסור בידים. ב"י. אבל הלבוש סעי' ח' כתב לדחות סברא זו דלא דמי להתם והסכים לאסור וכ"ה דעת הש"ע כמ"ש הפר"ח שם וכן יש להחמיר דלא כפר"ח שם שכתב להקל נגד הש"ע.

קג

קג) מיהו אם הפילו קודם שנודע התערובת שרי דלא שייך למיגזר כיון שעדיין לא נודע התערובת. טור וב"י בשם תשו' הרא"ש כלל ך' דיך י"ז. לבוש שם. ש"ך ס"ק מ"ב אלא שכתב דהיינו שהפילו בשוגג והב"ד אחרונים. אבל הלבוש שם כתב אפי' במזיד וכ"מ בתשו' הרא"ש שם שכתב אבל קודם שנודע התערובת לא שייך למקנסיה ומשמע לא שנא שוגג ולא שנא מזיד לא שייך למקנסיה. וכ"פ חכ"א כלל ס"ג סוף או' יו"ד.

קד

קד) שם. או נפל מעצמו לים וכו' וה"ד נאכל או נפל אחד מהם קודם שפירש מהם אבל אם פירש מהם לפנינו או פירש ממילא למאן דאוסר פירש ממילא כיון דנאסר הוא וגם התערובת כיון שהנפרש הוא בעין א"כ כשנפל אח"כ לים לא מתערובת הוא נפרש שנאמר הך דנפל דאיסור נפל אלא עמד בפ"ע והלכך התערובות נשאר באיסורו. ש"ך שם. כנה"ג בהג"ט או' ן' מנ"כ דף ק"ז ע"ד. פר"ח או' ל"ג. לה"פ או' מ"ד. בל"י או' ל"ז וכתב ודלא כתשו' פמ"א ח"א סי' ק"ה שחולק על הש"ך. ער"ה או' י"ב וכתב ודלא כמנ"י על התו"ח כלל מ"ג או' י"ב שחולק. חו"ד או' כ"ו. וכ"ש כשפירש שלא לפנינו שאותו שפירש מותר ושאר התערובות אסור. (ר"ל ונפל אותו שפירש לים שהתערובות אסור) דאטו בשביל שחזר ונפל לים נחזור ונתיר מה שאסרנו אינו בדין. ומסתברא שאם פירש ואח"כ נפל לים מקמי שנודע התערובות שכולם מותרים לפי שבזמן שפירש היו כולם בחזקת היתר. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. כריתי או" כ"ז. שפ"ד או' מ"ב. ער"ה שם.

קה

קה) ואם נודע לנו התערובת רק שזה שהפילו בשוגג לא היה יודע התערובת וסבר שכולם היתר אפ"ה אסור שכיון שיש בני אדם שיודעים בתערובת לא הוי חזקת היתר ושייך למקנסיה. ער"ה או' יו"ד וכתב להשיג על תשו' פמ"א שם שהתור בזה. וכ"כ המש"ז או' ח' והשיג על דברי פמ"א הנז' זבחי צדק או' ע"ח.

קו

קו) שם. או נפל מעצמו לים וכו' ולאו דוקא אם נפל לים או נאכל אלא ה"ה אם נטרפה הבהמה בחייה או מתה ג"כ הותרו האחרים אבל אם מתה ע"י אדם לא הותרו האחרים דהוי כהפילו בידים דקנסינן שוגג אטו מזיד. פמ"א שם דף צ"ד ע"ב וכתב דכן מוכח מהגמ' והב"ד פ"ת או' ז' זבחי צדק או' ע"ט ואו' פ"ב.

קז

קז) שם. או נפל מעצמו לים וכו' דסתמו אבוד וה"ה לכל מקום שהוא אבוד כגון נהר עמוק וכה"ג אבל אם נפל למקום שאפשר להמצא לא הותרו השאר. כ"כ בכ"מ פ"ז מה' עכו"ם דין יו"ד. ש"ך ס"ק מ"ג. כנה"ג בהגה"ט או' מ"ח. בל"י או' ל"ח וכתב ודלא כפר"ח או' ל"ד שכתב הותרו השאר. כריתי או' כ"ח. חו"ד או' כ"ז. שפ"ד או' מ"ג. חכ"א כלל ס"ג או' י"א. בי"צ ח"ב בעמ"ז או' כ"ב. זבחי צדק או' ף'.

קח

קח) שם. בענין שנאבד מן העולם וכו' אבל הל שישנו בעולם ואתה צריך לדון עליה ועל השאר מפני מה נאמר שזו האחת היא האסורה אדרבה י"ל איסורא ברוב איתא. ש"ך ס"ק מ"ד בשם הרשב"א. לה"פ או' מ"ו. בל"י שם. כריתי שם. חו"ד שם. חכ"א שם. בי"צ בעמ"ז שם.

קט

קט) שם. בענין שנאבד מן העולם וכו' ואם נחתך או נתרסק כיון שישנו בעולם אינו מתיר האחרים כמ"ש לעיל סי' ק"א סעי' ז' יעו"ש. ש"ך ס"ק מ"ה. פר"ח או' ל"ה. לה"פ או' מ"ז.

קי

קי) ואם חתיכה א' נפלה לאיסור ואין בה ס' תלינן דהאיסור נפל והשאר מותרות. פמ"א שם. וכ"כ פ"ת שם בשם תפארת למשה. מיהו הער"ה או' ט"ו כתב לפקפק בזה והניח הדבר בצ"ע. ובהפ"מ ולעת הצורך יש לסמוך אמתירין. זבחי צדק או' פ"ג.

קיא

קיא) ואם לקחה כותי מעצמו ונאסרה משום בשר שנתעלם מן העון הוי כאבודה ומותר השאר. וה"ה אם נפלה זו החתיכה לתוך תבשיל של חלב ונאסרה הוי כאבודה. וכן אם נסרחה דאינה ראויה למאכל אדם הוי כאבודה. זבחי צדק או' פ"ד.

קיב

קיב) ויש להסתפק אם הניח עשרה חתיכות ומצא ט' מה דינה אם נאמר שזה הוי כאבודה דתלינן שאכלה כלב או חתול או דילמא אמרינן דשמא אחר זמן תמצא זו החתיכה ולא הוי כאבודה. זבחי צדק או' פ"ה. ונראה שזה לפי העת והזמן דאם נראה דלא תמצא עוד כלל הרי זו כאבודה והותרו הנשארות ואם יש ספק שתמצא אח"כ אסורות.

קיג

קיג) ואם בישל אחד בכלי ונאכל והכלים עדיין קיימים אסור דהא אנו באים לדון מה טיבו של כלי אם בעי הגעלה בכלי שטף וחרס שבירה דבישל בו האיסור וא"כ הרי אנו דנין עליה וחזר הדבר לידי ספק והכל בכלל הספק. פליתי או' כ"א. חו"ד בביאו' או' יו"ד. מש"ז סוף או' ח' ואם הכלי שטף ניתר בהגעלה בלי הוצאה וכלי חרס לאחר מעל"ע יש לעיין דהואיל וספק חתיכה זו הוי רק מדרבנן וצ"ע. מש"ז שם.

קיד

קיד) ואם נתערב איברים ובהמות או עופות שלימים ונאכל או נפל ראש או שאר אבר ידוע לים מותרים כל הראשים או האיברים שאבר כזה נפל מהם או נאכל ושאר הבהמות אסורים כשאין ניכר הראש מאיזה בהמה הוא ואם ניכרים הראשים מאיזה בהמה הן אסורין. חו"ד או' כ"ה. וביאו' שם. ועיין לעיל או' ס"ו ואו' ס"ז.

קטו

קטו) שם. ודוקא כשאוכל הנשארות שתים שתים ביחד וכו' אינו ר"ל בבת א' דא"א לאכול ב' בעלי חיים בבת א' אלא ר"ל באכילה א' זה אח"ז. שו"ג או' כ"ח. ומיהו אפשר לומר ביחד ר"ל חתיכה מזה וחתיכה מזה עד שיכלו השנים.

קטז

קטז) שם. ודוקא כשאוכל הנשארות שתים שתים ביחד דממ"נ איכא חדא דהיתרא וכו' דאיכא למימר מיגו דהאי לא דאיסורא הוא האי נמי לאו דאיסורא הוא. רש"י זבחים ע"ז ע"ב. ש"ך ס"ק מ"ז. ומזה משמע דאם נתערבו שתים צריך לאכול ארבע ארבע וכן ג' צריך לאכול שש שש דאל"כ ליכא למימר מדחבריה לאו דאיסורא וכו' ש"ך שם. כנה"ג בהגב"י או' נ"ג. פר"ח או' ל"ו. לה"פ או' מ"ט. בל"י או' ט"ל. חו"ד או' כ"ח. חכ"א כלל ס"ג או' יו"ד. ומיהו מ"ש שם החכ"א ויש מתירין דאם נתערב ב' יאכל ג' וכן כולם כבר כתב ע"ז הפר"ח שם דיש להחמיר כדברי רש"י וכ"ה דעת האחרונים הנז' שלא הביאו רק דברי הש"ך משמע דהכי ס"ל דאזלינן לחומרא.

קיז

קיז) שם. ודוקא כשאוכל הנשארות שתים שתים וכו' ואם בישל אלו השתים לבדם יכול לאכלם. חו"ד שם ובביאו' או' י"ג. ומיהו מ"ש שם החו"ד דמדברי מ"א באו"ח סי' תס"ז סק"ד משמע דבמקום שצריך לאכול שתים שתים שאסור לאכול ע"י בישול ביחד כתב עליו זבחי צדק או' ץ' דלא היא דשם נתערבו הכל ביחד משו"ה אסר אבל בנידון זה דבישל השנים לבדם דוקא ולא בישל הכל ביחד גם המ"א והב"ח מודים דמותר דכמו דאם אכלם ביחד מותר ה"ה לבשלם יעו"ש. ועיין לעיל סי' ק"ט או' מ"ה.

קיח

קיח) שם הגה. ואפי' לאכלם שתים שתים אסור לאדם א' לאכול את כולם. ואם נפל רוב מן התערובת לים מותר אפי' לאדם א' לאכול את כולם. חו"ד או' ל' ובביאו' או' יו"ד.

קיט

קיט) שם בהגה. אסור לאדם א' לאכול את כולם ר"ל אפי' בזה אחר זה משום שאדם א' ודאי מתהני מאיסורא. מנ"כ דף ק"ז ע"ג. ועיין באו' שאח"ז.

קכ

קך) שם בהגה. אסור לאדם א' לאכול את כולם. וכ"פ הט"ז סק"ט. מנ"כ שם. אבל דעת הש"ך סק"ט דבשנים שנים מותר לאכלם אדם א' רק שלא יאכל כולם כאחד. וכ"ה דעת הפר"א או' ל"ז. לה"פ או' ן' אמנם החכ"א כלל ס"ג או' יו"ד כתב דדוקא בהפ"מ יש להתיר בשנים שנים לאכלם אדם א' רק שלא יאכל לכולם כאחד. וכן הסכים זבחי צדק או' פ"ע.

קכא

קכא) ומיהו אם נתערב האיסור עם ב' ונאבד א' מהם לא הותרו השנים. פמ"א ח"א סי' ק"ה. ולא זכר מ"ש ב"י דאפי' לא נתערב אלא עם ב' ונאבד א' הותרו הב' וכ"כ הרשב"א בתה"ב דף קי"ו ע"ב. ער"ה או' י"ד. ומיהו הרב זבחי צדק שם כתב דאפשר שלא כתבו כן אלא לס' הרשב"א אבל לדינא אסור בין לאחד בין לשנים.

קכב

קכב) שם בהגה. ואפי' ב' בני אדם אין לאכלם כולם בבת אחת. אפי' שנים שנים שהרי חד ודאי מיתהני מאיסורא בההיא שעתא. מנ"כ שם.

קכג

קכג) [סעיף ח'] דבר שאינו בטל מחמת חשיבותו שנתערה באחרים ונפל מהתערובת וכו' היינו שפירש לפנינו או שפירשו מחציתן דאי פירש ממילא אפי' בלא. תערובת שרי לדעת הש"ע לעיל סעי' ו' אבל לדעת הפו' דאסרי פי' ממילא איירי הכא אפי' פירש ממילא. ש"ך ס"ק נ"א. פר"ח או' ט"ל. לה"פ או' נ"ג. חכ"א כלל ס"ג או' י"ג בהגה. ועיין לעיל או' ע"ה.

קכד

קכד) שם. ואם נפל אחד מהתערובות הראשונה לאלף כולה אסורים וכו' מיהו הש"ך ס"ק נ"ב והפר"ח או' נ"ח כתבו להשיג על דברי הש"ע הנז' וס"ל דאפי' בשני תערובות מותר לאכלם בזה אח"ז יעו"ש. אמנם הפר"ת או' י"ז האריך בזה והסכים לדברי הש"ע. וכן המנ"י על התו"ח כלל מ"ג או' ך' האריך בזה והסכים לדברי מרן ומור"ם ז"ל יעו"ש. וא"כ כיון דדעת מרן ומור"ם ז"ל דכל בית ישראל נשען עליהם להחמיר ומה שהקשו על דבריהם יישבו האחרונים הכי גקטינן ואין להקל אפי' בהפ"מ. וכ"פ זבחי צדק או' צ"ד.

קכה

קכה) שם. ולא נאמר בטל ברוב אלא להתיר וכו' ולאו דוקא שנפל המיעוט מן התערובת השנייה למקום אחר דאינו אוסר אלא הה"נ אם נפל חציו של תערובת השנייה למקוה אחר דאינו אוסר ומותר. מהריק"ש בהגהו' הש"ע. שו"ג או' ל"ג. ור"ל דבטיל ברוב אי איכא רוב כנגדו וכמ"ש בש"ע.

קכו

קכו) שם הגה. ומ"מ אין לאדם א' לאכול את כולה. זהו לדעת מור"ה ז"ל אבל לדעת הש"ע בג' תערובות מותר לאכלם אדם א' בבת א' כ"כ הש"ך ס"ק נ"ג וגם כתב שכ"ה דעת כמה פו' דמותר יעו"ש. וכ"ה דעת הט"ז סק"י. פר"ח או' מ' לה"פ או' נ"ה. חכ"א כלל ס"ג או' י"ג ואפשר דגם מור"ה ז"ל לא כתב כן אלא לכתחלה אבל בהפ"מ או לעת הצורך מותר. ועיין עוד לקמן או' קכ"ח.

קכז

קכז) שם בהגה. ודוקא שהאיסור שנתערב הוא ודאי איסור דאורייתא אבל ודאי איסור דרבנן הרי הוא כספק איסור דאו' או"ה כלל כ"ו דין ח' ודין י"א. ש"ך ס"ק נ"ד. פר"ח או' מ"א. לה"פ או' נ"ו. בל"י או' מ"ב. חו"ד או' ל"ג. חכ"א שם או' י"ד בי"צ ח"ב או' י"ב.

קכח

קכח) שם בהגה. אבל ספק איסור שנתערב ונפל מאותה תערובת למקוה אחר התערובות השנית שרי. משמע דבספק איסור תערובת הב' אסור לאכלו כולו כא' כמו התערובת הג' בודאי איסור אבל דעת רוב הפו' דהתערובות הב' מותר כשאינו אוכלו כולו כא' אפי' בודאי איסור תורה וכן התערובות הג' מותר אפי' לאוכלו כולו כא' אפי' בודאי איסור וכן בספק איסור שנתערב מותר התערובת הב' לאוכלו כולו כא' ש"ך ס"ק נ"ה. חו"ד או' נ"ג. בי"צ שם ובעמ"ז שם או' נ"ב. ועיין לעיל או' קכ"ו.

קכט

קכט) שם בהגה. י"א דדבר שיש לו מתירין אין להתיר מכח ס"ס. משמע אפי' התערובת הג' אסור בשיל"מ. ש"ך ס"ק נ"ו. לה"פ או' נ"ח. בל"י או' מ"ג. חו"ד או' ל"ד. וה"ד לדברי י"א הנז' אבל לדברי הש"ע לעיל בסעי' ז' שרי וכמ"ש לקמן או' קל"ב.

קל

קל) שם י"א דדבר שיש לו מתירין וכו' כגון ביצה שנולדה ביו"ט וכדומה כמ"ש לעיל רסי' ק"ב יעו"ש. ועי"ש בסעי' ד' ובדברינו לשם כל דיני דשיל"מ יעו"ש ועוד עיין בדברינו לאו"ח סי' תקי"ג או' ד' ואו' ו'.

קלא

קלא) שם בהגה. י"א דדבר שיש לו מתירין אין להתיר מכח ס"ס. וכ"ש דאין להתיר בדשיל"מ בנפל א' מהם לים. ש"ך ס"ק נ"ז. לה"פ או' נ"ט. בל"י או' מ"ד. ועיין באו' שאח"ז דה"ד להי"א אבל להש"ע מותר.

קלב

קלב) שם בהגה. י"א דדבר שיש לו מתירין אין להתיר מכח ס"ס. וה"ד לדברי הי"א הנז' אבל לדעת הש"ע לעיל סעי' ז' דמתיר בדשיל"מ שנפל א' מהם לים ה"נ בס"ס בדשיל"מ מותר. ש"ך שם. פר"ח או' מ"ג. ולענין דינא כתב הפר"ח שם דהכי נקטינן כדברי הש"ע. וכ"ה דעת הפליתי סוף או' כ"ח. ער"ה סוף או' י"ח. וכ"פ זבחי צדק או' צ"ט ומ"מ לאשכנזים שקבלו חומרות מור"ם ז"ל יש להחמיר כדברי מור"ם ז"ל. ועיין בדברינו לאו"ח סי' תקי"ג או' ז'.

קלג

קלג) שם בהגה. וטוב להחמיר וכו' וצ"ע אם יש להקל בזה שלא במקום הפ"מ כיון דגדולי הפו' סוברים כן. ש"ך ס"ק נ"ח. והיינו ע"י תערובת אבל ס"ס דמעשה יש להקל באין הפ"מ. שפ"ד או' נ"ח.

קלד

קלד) שם בהגה. אם לא לצורך וכו' כגון בהפ"מ או לצורך שבת וא"א להכין אחר או לכבוד אורחים וכדומה.

קלה

קלה) שם בהגה. וטוב להחמיר אם לא לצורך וכו' דוקא בס"ס אבל באיסור דרבנן ויש בו ספק אע"ג דבעלמא אמרינן ספק דרבנן לקולא בדשיל"מ לא אמרינן הכי לכ"ע כדמוכח בהדיא בש"ס רפ"ק דביצה דף ד' ע"א וכ"כ הרשב"א בתה"ב ריש דף קי"ו. ש"ך ס"ק נ"ט. פר"ח או' מ"ד. לה"פ או' ס"א. בל"י או' מ"ה. וטעם הדבר דספק א' כיון בשל תורה להחמיר בדשיל"מ עשאו כשל תורה משא"כ ס"ס דאף בשל תורה לקולא. ולפ"ז בספק א' בגופו והב' ע"י תערובת דבשל תורה להחמיר ה"ה בדשיל"מ. שפ"ד או' נ"ט וכ"כ במש"ז סוף או' י"ד. ועיין לקמן או' ק"מ.

קלו

קלו) [סעיף ט'] ספק טרפה שנתערב וכו' אם הוא מדברים המתבטלים וכו' אבל אם הוא מדברים החשובים אינם מתבטלים אפי' באלף. ש"ך ס"ק ס' פר"ח או' מ"ה. לה"פ או' ס"ב. בי"צ ח"ד או' א'.

קלז

קלז) שם. אם הוא מדברים המתבטלים. ר"ל חתיכה שאינה ראויה להתכבד דאפי' היא ודאי איסור חד בתרי בטיל כדלעיל רסי' ק"ט. שו"ג או' ל"ו. ור"ל אם הוא יבש ביבש וגם הוא דוקא אם נתערב מין במינו וגם אם אינו מבשלם יחד אבל אם נתערב מין באינו מינו או אינו יבש ביבש או שרוצה לבשלם ביחד צריך ס' וכמבואר לעיל בסי' ק"ט סעי' א' וסעי' ב' יעו"ש.

קלח

קלח) שם. שכיון שספק הראשון היה בגופו ר"ל ספק טרפה אין להתירו מספק ספיקא ר"ל ע"י שנתערב בהיתר ולומר על כל חתיכה שמא כשירה וא"ת שמא טריפה אומר לך שמא לא זו היא ספק טריפה לא אמרינן הכי. והטעם כתב הפר"ח או' מ"ו משום שהספק הראשון הוא בגוף האיסור אם מותרת או אסורה והספק השני הוא ע"י תערובת לא מקרי ס"ס להתיר וכחדא ספיקא דמו שהרי נאסרה כשנולד הספק הראשון והיאך נחזור ונתיר מה שאסרנו מפני תערובת אחד עכ"ד. ועיין באו' שאח"ז.

קלט

קלט) שם הגה. וי"א הטעם דאסור הואיל והספק הוא איסור דאו' וכו' הנה בענין ספק בגופו וספק בתערבתו יש ג' שיטות הביאם הפר"ח או' מ"ו יעוש"ב וכתב דדעת הש"ע שכתב שכיון שספק הראשון בגופו אין להתירו מס"ס הוא כדברי הרשב"א דאף במידי דרבנן דעיקרו מן מה"ת (ר"ל שאסרוהו מחשש איסור תורה כגון גבינות העכו"ם שנכתוב לקמן או' קמ"א) אין להתיר מס"ס ולמור"ם שהגיה דטעם האיסור הואיל והספק הוא איסור מדאו' בכה"ג שרי אם נתערב מס"ס. וכ"כ השפ"ד או' ס"ב וכתב וכן הוא דעת הש"ך ס"ק ס"ב. אלא דמ"ש עוד שם הש"ך ואפשר לומר דאף המחבר לא קאמר אלא היכא דהספק הראשון שהיה בגופו אסור מה"ת והרב בהגה מחמיר וכו' כתב עליו השפ"ד שם דזה אינו דכ"ע מודים בזה דאין לעשות ס"ס ספק בגופו ספק בתערובת וכ"כ הפר"ח שם. ומשמע שם בפר"ח אבל באיסור דרבנן שאין לו שורש מה"ת (כגון בישולי עכו"ם וכדומה) עבדינן ס"ס ספק בגופו ספק בתערובת בין לדעת הש"ע ובין לדעת הרמ"א וכ"כ השפ"ד שם ודלא כהט"ז ס"ק י"ד וכבר השיג עליו הש"ך בנה"כ יעו"ש. וכן הסכים הרב זבחי צדק או' ק"ב להלכה ולמעשה.

קמ

קמ) ומיהו בדשיל"מ כ"ע מודים בכה"ג ספק א' בגופו וספק בתערובת דאסור אף באיסור דרבנן שאין לו שורש מה"ת ואף בהפ"מ אסור. שפ"ד שם. זבחי צדק שם. ועיין לעיל סוף או' קל"ה.

קמא

קמא) גבינות של עכו"ם אעפ"י שעיקר איסורו אינו אלא מד"ס שאסרוהו מכח ספק שמא נתערב בו מחלב טמא מ"מ חשוב כגופו של איסור ודאי ואם נתערב באחרים אינו ניתר מטעם ס"ס לומר שמא לא נתערב דבר טמא ואת"ל נתערב אינו זה שאוכלו. או"ה כלל כ"ה או' י"ב. תו"ח כלל מ"ג דין ז' כנה"ג בהגב"י או' ע"ד. שו"ג מחו' או' ו' והגם שכתבנו לעיל באו' קל"ט דבכה"ג לדברי מור"ם מותר י"ל ה"ד לי"א אבל לדעתו יש להחמיר. ועיין לקמן בדיני ס"ס או' כ"ז.

קמב

קמב) והא דלא עבדינן ס"ס ספק בגופו ספק בתערובת ה"ד אם נודע האיסור קודם התערובת אבל אם לא נודע לנו האיסור עד לאחר שנתערב מהני ס"ס הואיל ששני הספיקות באים יחד מיד כשנולד הספק. ב"י ססי' נ"ז בשם מ"כ. וכתב הזר"א חי"ד סי' י"ז דכ"ה דעת ב"י וכ"כ בשו"ת אהל יוסף חי"ד סי' ל' אבל הד"מ שם בסי' נ"ז או' ט"ו כתב דכל שהספק הראשון יש בו איסור תורה אינו ניתר בס"ס ואף ששני הספיקות באים יחד. וכ"כ בספרו תו"ח כלל מ"ג דין ז' וכ"כ הש"ך בדיני ס"ס או' ס"ג. ט"ז ס"ק י"ג וי"ד. פר"ח או' מ"ז. כריתי או' ל"א. חו"ד או' ל"ה. ומיהו בהפ"מ ויש צורך מצוה ג"כ יש לסמוך על המתירין ובלבד שלא יאכלנו כולו כאחד ויאכלנו שנים שנים. ש"ך בכללי דיני ס"ס בקצרה או' א' אמנם המנ"י בתוה"ש על קו' הספיקות או' ה" ואו' ו' חולק על דברי הש"ך הנז' ומתיר אפי' בלא הפ"מ וגם א"צ לאכלם שנים שנים יעו"ש והב"ד השפ"ד בדיני ס"ס או' א' אלא שכתב כיון דהאחרונים חולקים אין ראוי להתיר בלא הפ"מ ומשמע אבל לצורך מצוה ג"כ א"צ [להחמיר].

קמג

קמג) שם בהגה. אבל אם היו ב' ספיקות אם היה כאן איסור כלל ונודעו ב' הספיקות ביחד מתירין ס"ס בכל מקום וכו' ואפי' היה לו חזקת איסור כגון עוף שבחזקת איסור עומד וכו' הנה בדין זה שהיה לו חזקת איסור אי עבדינן ס"ס להתיר יש פלוגתא דהאו"ה כלל כ"ו דין ב' ס"ל דלא עבדינן ס"ס בכל דבר שיש בו חזקת איסור וכן ס"ל להט"ז ס"ק ט"ו וכ"כ הש"ך בכללי ס"ס ובקיצור או' כ"ז מ"ב סי' ל"ח. מנ"כ דף קי"ד ע"ג. מנ"י בתוה"ש על קו' הספיקות או' מ"ב. בל"י בפי' קו' הספיקות או' ל"ג. פר"ת בספרו ראשון לציון בכללי ס"ס דף קי"ח ע"ד. חו"ד בכללי ס"ס או' כ"ז. חכ"א כלל ס"ג או' ל"ב. ער"ה או' ך' חק"ל חי"ד סי' ק"ל. וי"א דעבדינן ס"ס אף באתחזק איסורא. פר"ח או' מ"ט ובכללי ס"ס כלל ט"ז ובקיצור או' מ"ב. מהרימ"ט ח"ב חיו"ד סי' ב' כריתי בבית הספק דף קצ"ז ע"א. וע"כ כיון דרבו האוסרים יש להחמיר. ומ"מ אם הוא הפ"מ או שעת הדחק שלא יוכל להמצא או בע"ש יש לסמוך על המתירין. זבחי צדק סוף או' ק"ל.

קמד

קמד) מיהו אם היו כאן ג' ספיקות מותר שאף אם תעמידנו על חזקת איסור יש כאן ס"ס ולא יהא זה חמור מודאי איסור שאין לך חזקת איסור גדול מזה ומותר בס"ס. ש"ך שם ובקיצור או' כ"ח. חו"ד שם. חכ"א שם. מיהו הט"ז שם כתב דהיכא דאתחזק איסורא לא יועילו אפי' כמה ס"ס. וכ"כ מנ"כ שם דף קי"ד ע"ב. מ"ב שם. מנ"י בתוה"ש שם. בל"י שם. ונ"מ להחמיר בהפסד מועט אבל בהפ"מ כבר כתבנו באו' הקודם שיש לסמוך על המתירין ואפי' בב' ספיקות.

קמה

קמה) וכל זה בחזקת איסור ממש וכן ספק בשחיטה הוא חזקת איסור דהחזקה היא בשחיטה דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת אבל ס"ס גמור כדרוסה או ספק אם נשבר הגף מתירין מטעם ס"ס דאעפ"י דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת מ"מ לענין דרוסה ושבירת הגף אין לנו חזקת איסור וכן כל כיוצא בזה. ש"ך שם ובקיצור או' כ"ט. חכ"א שם. בי"צ חלק ח' כלל ט"ז.

קמו

קמו) לפיכך בהמה שאירע לה ספק בשחיטה ונתערב חד בחד ואח"כ נמצאת חתיכה ויש בה ספק אם היא מבהמה הכשרה או מזו אעפ"י שכיוצא בזה הוי ס"ס הואיל ויש כאן חזקת איסור שהספק הוא בשחיטה אין זה ס"ס. ש"ך שם ובקיצור או' ל' חכ"א שם או' ל"ג. בי"צ שם.

קמז

קמז) ואפי' נתערבה אח"כ החתיכה זו אינה בטילה אם היא חשובה שבכל מקום שאינו נחשב ס"ס דינו כספק איסור שנתערב. ש"ך שם ובקיצור או' ל"א. חכ"א שם. בי"צ שם.

קמח

קמח) אבל אם יש בחתיכה ג' ספיקות כגון שבהמה זו שאירע לה ספק בשחיטה יש בה ס"ס כגון שנמצא אחר השחיטה ספק פגימה בסכין וא"כ שמא אין זו פגימה ואת"ל שהיא פגימה שמא במפרקת נפגם אעפ"י שלא היו מתירין הבהמה כשנתערבה חד בחד משום ס"ס כיון שהיה לה חזקת איסור מ"מ החתיכה זו שיש בה ספק אם היא ממנה מותרת ואעפ"י שנודע הספק הראשון קודם שנולד הספק בחתיכה. ש"ך שם ובקיצור או' ל"ב. חכ"א שם.

קמט

קמט) שם בהגה. ונשבר או נשמט גפו וכו' יש להתיר מכח ס"ס וכו' עיין לעיל סי' נ"ג סעי' ד' ובדברינו לשם כמה חילוקים יש בזה יעו"ש.

קנ

קנ) שם בהגה. אעפ"י שיש לברר ע"י בדיקת הריאה אין לחוש. כלומר וא"צ בדיקה כלל. וכ"כ בד"מ ססי' נ"ז בשם פסקי מהרא"י ססי' מ"ז. אכן הרשב"א בחי' פא"ט דף נ"ג ע"ד כתב דאפי' היכא דאיכא ס"ס צריך בדיקה היכא דיכולין לברר ע"י בדיקה וכ"נ להוכיח מן הש"ס וכו' הלכך נראה דהיכא דאפשר לבדוק כגון שהוא לפנינו ואין הפסד בדבר יש לבדוק אבל בלא"ה אין להחמיר. ש"ך שם ובקיצור או' ל"ה. מיהו הפר"ח כלל ב' ובקיצור או' י"ז כתב דכי איכא ס"ס שרינן אף דמצינן לברורי ע"י בדיקה וכתב וכן עיקר וכ"כ הכריתי בבית הספק דף קכ"א ע"ב בסופו. שע"ה בה' מקוואות כלל ג' אבל הבל"י בפי' קו' הספיקות או' ל"ו כתב דאין להקל והיכא דאפשר יש לברר כדברי הש"ך וכ"כ הער"ה או' כ"א להוכיח מש"ס וכמה פו' יעו"ש. וכ"כ החו"ד בדיני ס"ס או ל"ה. חכ"א כלל ס"ג או' ל"ו.

קנא

קנא) ומיהו היכא דאפשר לברר הדבר ע"י שאלה לכ"ע אין להקל אפי' ע"י ס"ס. מנ"י בקו' הספיקות בתוה"ש או' מ"ה. בל"י שם. שע"ה שם. שפ"ד או' ל"ה.

קנב

קנב) גם לסברא האחרונה דס"ל שצריך לברר ה"ד היכא דיכול לברר שני הספיקות ולא ישאר לנו שום ספק אבל אם אפי' אחר הבירור אכתי לא יתברר לנו אלא ספק א' והספק הב' א"א לברר רק דממילא יהיה אסור מחמת ספק תורה בזה א"צ לברר. נוב"י מה"ת חי"ד סי' מ"ג. פ"ת או' ל"ה. חו"ד בבית הספק או' ל"ה. ראשון לציון בכללי ס"ס או' ב' זבחי צדק או' ק"מ.

קנג

קנג) היכא דאיכא חזקת היתר לכ"ע א"צ לברר. ראשון לציון שם. נוב"י שם. פ"ת שם. זבחי צדק או' קמ"א.

קנד

קנד) כל שתרצה לעמוד על הדבר תוכל לברר ולעמוד על ודאי איסור בעי בדיקה אפי' בתר אלף ספיקות ראשון לציון שם. זבחי צדק או' קמ"ב.

קנה

קנה) שם בהגה. ועיין לעיל סי' נ"ג. סעי' ד' בהגה דשם מחמיר יותר בנשמט יעו"ש ובדברינו לשם.

קנו

קנו) [סעיף יוד'] ריאה טריפה שנמצאת בין ריאות כשירות וכו' הכבשים מותרים. דכל מידי דלא איתחזק ביה איסורא נאמן עד א' להתיר וכ"ש בנידון זה שהוחזקו הבהמות בחזקת היתר ועד א' מעיד על הספק הנולד דלאו כלום הוא. ב"י בשם תשו' הרא"ש כלל ך' סי' י"ז.

דיני ספק ספיקא

א) בענין הא דאמרינן בכל מקום ספיקא דאו' לחומרא אם הוא מה"ת או מדרבנן יש מחלוקת גדולה ועצומה דלדעת הרמב"ם והראב"ד דמאי דמחמרינן בספיקא דאו' אינו אלא מדבריהם דכל ספק רחמנא שרייה אבל דעת רש"י והתו' והרשב"א והרא"ה והר"ן דמה"ת אנו מוזהרין לפרוש מכל איסורי ספיקות ואין לאדם להכניס עצמו בספק איסור תורה והב"ד הפר"ח בכללי ס"ס או' א' ועי"ש מה שהאריך בזה. וכן מהרימ"ט ח"ב בחלק יו"ד סי' א' האריך בזה יעו"ש. ומ"מ לא יש ראיה ברורה ומוכרחת מן התלמוד לא' מב' הסברות וכמ"ש הרב ראשון לציון בכללי ס"ס דף קי"ו ע"א יעו"ש וכ"כ הרב כפות תמרים בסוף הספר וז"ל ומ"מ לענין הלכה ופסקא דדינא הדבר ספק דמי יוכל להכריע בין הרים גדולים אך יועיל מחלוקת זה לסניף יעו"ש. וא"כ לא נ"מ מידי להאריך בזה וגם לענין דינא ליכא נפקותא דאפי' אם נאמר ספיקא דאו' לחומרא הוא מדרבנן הא ק"ל להחמיר.

ב) היכא דפליגי תרי תנאי או תרי אמוראי או תרי גאונים ופו' בתראי ולא אתמר הלכתא כחד מינייהו ושניהם שוים בחכמה ובמנין הוי ספק איסור ובאיסור דרבנן אזלינן להקל ובדאו' להחמיר ככל שאר ספיקא דאו'. שו"ת הרשב"א סי' רנ"ג. מור"ם בהגה בח"מ סי' כ"ה סעי' ב' מנ"י בסוף התו"ח בקו' ספיקות המחודשים או' א' בל"י בסוף הספר בקו' ספיקות המחודשים או' א' זבחי צדק או' קנ"ו.

ג) אע"ג דבדאו' אזלינן להחמיר מ"מ אם יש עוד ספיקא דפלוגתא מתירין מטעם ס"ס ספק אם הלכה כמאן דאסר ואת"ל כמאן דאסר מ"מ הרי יש כאן עוד ספק. מנ"י שם או' ב' בל"י שם או' ב' זבחי צדק או' קנ"ז.

ד) ועבדינן ס"ס בפלוגתא דרבוותא אפי' כשהמחלוקת הוא מיעוט נגד הרוב ואפי' נקבעה הלכה כהרוב וסברת המיעוט היא סברא דחויה אפ"ה עבדינן ס"ם בית דוד חי"ד סי' ו' וסי' טו"ב. והב"ד השו"ג בכללים או' ק"ב ובספרו אהל יוסף חי"ד סי' ל' וכן הסכים דבר משה חי"ד ח"ג סי' ב' ומהר"ר דוד פינץ הובא בס' שמש צדקה חי"ד סי' ן' זכ"ל חי"ד או' ס' בכללי ס"ס ובספרו חס"ל בחא"ח סי' י"ג דף כ"ח ד"ה הן אמת וכו' וכן העלה בתשו' קול אליהו ח"א חא"ח סי' ו' דעבדינן ס"ס אפי' בדבר שאין הלכה כן יעו"ש. ודלא כהמנ"י והבל"י שם או' ז' שכתבו היכא דרבו האוסרים וכו' לא מקרי ספק וכתב שם דבר משה דאף המנהג ע"פ הוראת מרן הוא דין תורה היינו כשלא יצטרף שם ספק אחר אבל בהצטרף ספק אחר באותו דין נעביד ס"ס להתיר דאני אומר דאף מרן ז"ל בעצמו יודה בכך יעו"ש וכן כתב הער"ה סימן ס"ט או' כ"ח דעבדינן ס"ס אפילו כנגד מרן ז"ל יעו"ש. וכן כתב המחב"ר ביו"ד סי' מ"ב סוף או' ן' וסי' נ"ב סוף או' ה' דהכי פשטה הוראה דעבדינן ס"ס אפי' הפך מרן ומור"ם ז"ל יעו"ש. וכ"כ בספרו עין זוכר מע' הס' או' ל"ב. וכ"כ השש"א סי' ל"א סוף או' ב' והגם דהכנה"ג בתשו' בעי חיי בחלק עץ הדעת סי' ק"ז דף ס"ג ע"ג וסי' ק"מ דף פ"ו ע"ד כתב דאין לעשות ספק בדבר שנקבעה הלכה בש"ע דקבלנו הוראות מרן ז"ל וכ"כ מהרימ"ט בס' שמחת יו"ט סי' י"א דף מ"ב ומ"ג והחק"ל בחי"ד ח"ב סי' א' ובחלק אה"ע מה"ב סי' ב' מ"מ כיון דרבו המתירין וגם כתב המחב"ר דהכי פשטה הוראה הכי נקטינן.

ה) ספיקא דרבנן לקולא וס"ס דאפילו בדאורייתא אזלינן לקולא אם הוא דוקא בדיעבד או אפי' לכתחלה יש מחלוקת בזה והאחרונים כתבו דאפי' לכתחלה עבדינן עובדא. זכ"ל שם ביו"ד בכללי ס"ס. והנכון בזה כמ"ש הר' סדר אליהו רבא בשער א' דף מ"ח ע"א דכל מידי דלית ביה פסידא ואית ליה תקנתא לא מתרינן לכתחלה כגון אם אירע ספק בכלים הנמצאים משום טומאה כיון דאית להו טהרה במקוה ואית להו תקנה לא מתרינן לכתחלה וכן בנידון הרא"ם שהוא גבי טומטום אם יוצא י"ח ע"י טומטום אחר במגילה כתב דלכתחלה לא יצא ע"י טומטום משום דאית ליה תקנה שיצא ע"י אדם שאינו טומטום וליכא פסידא אבל אוכלים שנטמאו משום ספק כיון דלית להו טהרה במקוה ואיכא פסידא לא מחמרינן ומורים להם היתר וכן כל ספק שיהיה במידי דאכילה מתרינן אפי' לכתחלה משום פסידא יעו"ש וכ"כ הר' נחפה בכסף סי' ד' דף ל' ע"ב דכל שכבר נעשה המעשה של הספק אז אנו מתירים לו אפי' לכתחלה לאכול אבל לומר לו לכתחלה שילך ויכנס בספק כמו גבי טומטום שיוציא עצמו מן הספק לא שרינן הכי אלא ילך אצל ודאי ויצא י"ח וכמו ספק עירוב דלכתחלה לא יכניס עצמו בספק עירוב אבל אם כבר עירב אנו מתירים לו לכתחלה לצאת ולבוא וכו' יעו"ש וכן הסכים הער"ה באו"ח ססי' פ"ג. זבחי צדק או' קמ"ח.

ו) והא דמכשרינן משום ס"ס היינו אם הס"ס נעשה ממילא אבל לא עבדינא ס"ס בידים כדי להכשיר כגון דאית לן ספק איסור אסור למכרו לעכו"ם דחיישינן שיחזור וימכרנו לישראל והגם דהוי ס"ס ספק אסור ספק מותר ואת"ל אסור שמא לא יחזור וימכרנו לישראל מ"מ כיון דהשתא ליכא קמן אלא דוקא חד ספק אין לעשות ס"ס בידים כדי להתיר. מהרימ"ט חי"ד ח"ב סי' ב' פר"ח בכללי ס"ס כלל י"ח ובקיצור או' מ"ו. מהרשד"ם חי"ד סי' מ"ה. מנ"י בקו' ספיקות המחודשים או' ה' בל"י בקו' ספיקות המחודשים או' ה' והגם דהר' סדר אליהו רבה בשער א' דף מ"ג כתב להוכיח דעבדינן ס"ס בידים וכ"כ החק"ל חי"ד סי' קל"א והשש"א בשו"ת מצות כהונה סי' מ"ד מ"מ כיון דאיכא כמה פו' האוסרים אזלינן לחומרא וכ"פ מצות כהונה שם דף ל"ו ריש ע"ב דנקטינן דאין לעשות ס"ס בדאו' וס' א' בדרבנן בידים יעו"ש. וכן הסכים זבחי צדק או' קמ"ט. ועיין לעיל סי' נ"ז או' ק"מ. [ובס' יביע אומר סי' ה' או' י"ב].

ז) ולאו דוקא בספיקא דגוף המעשה דאין לעשות בידים אלא אפי' דבר איסור שיש בו פלוגתא דרבוותא זה אוסר וזה מתיר אפ"ה אין לעשות בידים וע"כ אין לעשות לכתחלה ס"ס בידים גם בפלוגתא דרבוותא אלא א"כ יש עוד צדדין להקל. ש"ך סי' נ"ז ס"ק נ"א. פר"ח שם או' נ"ג. כריתי שם או' י"ז. שפ"ד שם או' נ"א וכתב והעיקר דאין לעשות ס"ס בידים כמבואר בכל הפו' ואף בפלוגתא דרבוותא אם לא שרוב מתירין ומשום חומרא אנו מחמירין או שיש עוד צדדים להקל ולא בענין אחר יעו"ש. זבחי צדק או' ק"ן. וכן כתבנו לעיל סי' נ"ז או' קמ"ב יעו"ש.

ח) מה דאבעיא בגמ' ולא אפשיטא ונשאר בתיקו נכנס בגדר הספק ואם יש עוד ספק אחר חוץ מזה הו"ל ס"ס ומותר בדאו' כ"כ ב"י סי' נ"ט גבי גלודה ומהריק"ש בס' ערך לחם סי' ל' וכן הסכים הפר"ת סי' ל' או' א' וסי' נ"ט או' ב' וכתב לדחות דברי הפר"ח מ"ש בכללי ס"ס כלל ה' ובקיצור או' י"א דבעיא דלא אפשיטא אינו נכנס תחת סוג ספק יעו"ש. וכן הסכים הבל"י בפי' קו' הספיקות או' ד' שפ"ד בס"ס המחו' או' ד' שש"א בסוף סי' ק"י. זבחי צדק או' קנ"א. ועיין לעיל סי' פ"ד או' ל"ג.

ט) דברים שהם הל"מ הוי כדאו' והולכים בספיקן להחמיר. ב"י סי' רצ"ד בד"ה ערלה. הרשב"א בתוה"ב גבי גדולה. הריב"ש סי' קס"ג. הרשד"ם חי"ד סי' קל"א. ט"ז סי' רצ"ד ס"ק י"ג. ש"ך שם ס"ק י"ט. פר"ח בכללי ס"ס סוף כלל א' ובקיצור או' ב' זרע אברהם חי"ד סי' י"ז דף ס"ה ע"א. והגם דיש חולקים וס"ל דהוי כדרבנן כמ"ש המנ"י בסוף התו"ח בקו' ספיקות המחו' או' ט"ו ובתוה"ש שם או' י"ז מ"מ כתב השפ"ד שם או' ה' להלכה נראה להחמיר. וכ"כ הבל"י במחו' או' ט"ו. זבחי צדק או' ק"ס.

י) וכן כל דבר הנלמד בי"ג מדות הוי כדאו' וספיקו להחמיר. הרמב"ן ביד שרשים שורש ב' מגלת אסתר שם וכתב שגם הרמב"ם ס"ל הכי. פר"ח שם. שפ"ד שם. זבחי צדק או' קס"א.

יא) היכא דמספקא לן אי הוי דאו' או דרבנן נוכל לעשות ס"ס כה"ג ספק אם האיסור זה מדאו' או מדרבנן ואת"ל מדאו' ספק אם הלכה כפוסק פלוני. שו"ת דברי ריבות סי' י"ד. כנה"ג באה"ע בהגה"ט סי' ס"ח או' י"ז. ארעא דרבנן מה"ק או' תל"ז. צרור הכסף חא"ה סי' יא". דבר משה ח"ב סי' קי"ג. פנים מאירות ח"ב סי' קמ"ה. י"א באה"ע בהגה"ט סי' ס"ח או' י"ז. זבחי צדק או' קס"ב.

יב) דבר שהוא ספק אם איסורו מדאו' או דרבנן מקרי ספיקא דאו' ולחומרא. עין זוכר מע' הס' או' כ"ו. זבחי צדק או' קס"ג.

יג) ספיקא דאו' וודאי דרבנן ספיקא דאו' עדיף. והוא מגמ' ר"ה דף ל"ד שתי עיירות בא' תוקעין ובא' מברכין הולכין למקום שתוקעין ואפי' שהברכות ודאי והתקיעות בספק. וכ"פ בש"ע או"ח סי' תקצ"ה סעי' א' ארעא דרבנן שם או' תל"ח. ונ"מ נמי כגון שיש ספק איסור תורה ויש ודאי איסור דרבנן דספינן לחולה ודאי איסור דרבנן ולא ספק איסור דאו' פרמ"ג בפתיחה לאו"ח בסדר הגהות או"ה סדר ג' או' כ"ח. יעו"ש. ואם הוא ודאי דרבנן וס"ס דאו' ודאי דרבנן עדיף. מחה"ש שם בסי' תקצ"ה או' א' וא"כ לגבי חולה מאכילין אותו ס"ס דאו' ולא ודאי דרבנן כיון דודאי דרבנן יותר חמור מס"ס דאו' וכ"ה בדין כיון דק"ל דס"ס דאו' מותר וודאי דרבנן אסור אבל אם הוא ס"ס דאו' וספק דרבנן הם שווים. [ועי' חזון עובדיה (ס"ס י"ג) שד' הראשון לציון דסד"ר חמיר מס"ס דאו'].

יד) י"א דספיקא דרבנן לקולא לא אמרינן אלא היכא דנעשה שום דבר המתירו ולא ידעינן אם נעשה בזמנו או כשיעור המתירו אבל אי מספקא לן אעיקרא דדינא אם נעשה לו דבר המתירו או לאו לא אזלינן לקולא כגון ספק עירוב אם היה קיים ביה"ש או לאו מותר אבל אם ספק אם הונח שם או לאו אסור כמ"ש בש"ע או"ח סי' שצ"ד סעי' א' וסי' ת"ט סעי' ו' וכ"כ מש"ל בה' בכורות פ"ד. ארעא דרבנן שם או' תנ"ב. וי"א דגם בספק זה אם נעשה הדבר או לא ג"כ אמרינן ספיקא דרבנן לקולא. שע"ה ה' מקוואות כלל א' וכתב להשיג על דברי מש"ל הנז' יעו"ש. זבחי צדק או' קס"ה. ומ"מ לענין דינא אנן ק"ל לחומרא כפסק הש"ע רק אם יש עוד איזה צדדין יש להקל.

טו) אע"ג דק"ל ספיקא דרבנן לקולא מ"מ היכא דליכא טרחא אזלינן לחומרא. הר"ן בפ' ערבי פרחים. הרלנ"ח סי' קמ"ח בקו' השמטה. כנה"ג או"ח בהגב"י סי' ק"ס. ארעא דרבנן שם או' תמ"ח. מנ"י במחו' או' י"ג. בל"י במחו' או' י"ג. שפ"ד במחו' או' ו' זבחי צדק או' קנ"ט. והיינו היכא דיש לברר בקל לחומרא. שפ"ד שם. ור"ל דיש לברר כיון דליכא טרחא.

טז) והגם דאמרינן בכ"מ דספק דרבנן לקולא מ"מ היכא דאיכא ס"ס להחמיר אסור. כגון הא דק"ל לעיל סי' צ"ח סעי' ב' דאיסור דנפל לתוך היתר ואיכא רובא דהיתרא ולא ידעינן אי איכא ששים כגון שנשפך ואין יכולין לעמוד עליו לשערו דמותר משום דאזלינן לקולא דששים הוא מדרבנן אבל אם יש כאן חתיכת חלב שהוא ספק אם אסורה מדרבנן או לא ונפלה חתיכה זו לתוך חלב גמור וידעינן דיש בחתיכה זו המסופקת רוב אך לא ידעינן אם יש בה ס' דהשתא איכא ס"ס להחמיר ספק אם יש ס' ואת"ל דאיכא ס' אפשר דהחתיכה מצד עצמה היא אסורה אפשר דבכה"ג אזלינן לחומרא דלית לן למינקט תרי קולי ולומר דהחתיכה היא היתר ויש ס' מש"ל פ"ח מה' אבות הטומאות דין ה' והגם דהכא כתב בדרך אפשר מ"מ בפ"ד דבכורות הסכים לאסור יעו"ש. וכ"כ מקור ברוך סי' י"ד דאפי' בספק דרבנן בתרי ספיקי להחמיר מחמרינן. כנה"ג אה"ע סי' ס"ח בהגה"ט או' ל"ו. פני משה ח"א סי' ע"ה. פר"ח סי' ס"ט או' מ"ט ובקיצור ס"ס או' י"ג. ארעא דרבנן שם או' תנ"ח. שפ"ד שם. והגם דהר' שע"ה בה' מקוואות כלל ה' הביא כמה ראיות דס' דרבנן לקולא אף שיש בו להחמיר כבר הער"ה באו"ח סי' ת"ד או' ג' דחה ראיותיו יעו"ש. וכ"כ הזר"א חי"ד סי' מ"ז דף מ"א ע"ג ד"ה אכן דרוב האחרונים ס"ל הכי דאזלינן לחומרא. וה"ד בחד ספיקא דרבנן אבל בס"ס דרבנן יש להקל כמ"ש לקמן או' י"ח יעו"ש.

טוב) והא דאזלינן בס"ס להקל כיון שהוא רחוק לאיסורא ה"ד דליכא ס"ס לאיסורא משא"כ אם יש ג"כ ס"ס לאיסורא א"כ כמו שרחוק לאיסורא כך רחוק להיתרא ואין להקל בספיקייהו. מנ"י במחו' שם או' יו"ד. בל"י במחו' שם או' יו"ד. וכ"כ הזר"א שם דף מ"א ע"ג דהיכא דב' ס"ס סתרי אהדדי לא עבדינן לא זה ולא זה ואזלינן לחומרא. והיינו כגון שמצא סכין פגום לאחר שחיטה דיש ס"ס להתיר שמא בעצם המפרקת איפגם ואת"ל שלא נפגם בעצם המפרקת שמא במיעוט בתרא של סי' נפגם כה"ג ממש איכא ס"ס להחמיר ספק בעור נפגמה ואת"ל לא נפגם בעור מ"מ שמא במיעוט קמא של סי' איפגום וכמ"ש הטור בסוף סי' ש"ה וכן כל כיוצא בזה. בנ"י בפירוש שם או' ה' ועיין לעיל סי' י"ח סעי' א' ובדברינו לשם מאו' ו' ואילך שזה מוסכם לאסור אליבא דכ"ע יעו"ש אלא דנקטיה הכא לדמיון בעלמא. ועיין עוד לקמן או' כ"ד.

חי) וה"ד במידי דאו' אבל במידי דרבנן אי איכא ס"ס להחמיר וכנגדו יש ס"ס להקל אזלינן לקולא דחזר הדבר להיות ספק שקול והוי כמו ספק א' וספיקא דרבנן לקולא. וכ"כ הר' בני אברהם סי' ב' דף י"ד ע"ד דלדעת הרשד"ם דכי איכא ס"ס להחמיר וס"ס להקל אזלינן לקולא בדרבנן יעו"ש. זבחי צדק או' קנ"ה.

יט) היכא דאיכא ב' ספיקות להקל וא' סותר את חבירו לא עבדינן ס"ס והולכין בשניהם להחמיר כגון המפלת ואין ידוע אם ולד היה אם לאו תשב לזכר ולנקבה ולנדה ולא אמרינן דלא תשב לנקבה משום ס"ס ספק שמא לא היה ולד ואת"ל היה ולד שמא זכר היה משום דא"כ ה"נ נטהרינה אם ראתה בל"ד ומ"א יום מטעם ס"ס חדא שמא לא ילדה כלל והוי במ"א שומרת יום כנגד יום ואת"ל איכא ולד מ"מ שמא נקבה היא ושתי ראיות דם טוהר הוא והוי תרי קולי דסתרי אהדדי דמתחלה אתה רוצה להקל מטעם שמא זכר הוא ואח"כ אתה רוצה להקל מטעם שמא נקבה הוא ואזלינן בתרווייהו להחמיר. מהרימ"ט ח"ב חי"ד סי' ב' פר"ח בכללי ס"ס או' ג' מנ"י שם במחו' או' י"א. בל"י שם במחו' או' י"א. שע"ה ה' מקוואות כלל ד' שפ"ד במחו' או' א' ובין אם ב' הספיקות כל א' סותר את חבירו ובין אם ספק א' לבד סותר את חבירו לא עבדינן ס"ס. שפ"ד שם. זבחי צדק או' קמ"ו.

ך) וה"ה בב' גופים נמי אמרינן הכי כגון טומטום שיש לו ב' נשים ומת הנשים חולצות ולא מתיבמות דשמא ימצא סריס ואם נשאת א' מהם לשוק קודם שתתיבם צרתה לא אמרינן דנזיל הכא לקולא והכא לקולא מטעם ס"ס דמתחלה אני אומר שמא נקבה הוא ואת"ל זכר שמא סריס הוא ושפיר תנשא לשוק והשניה תתיבם ג"כ מטעם ס"ס ספק נקבה ספק זכר ואת"ל זכר שמא לא ימצא סריס לא אמרינן הכי אלא אזלינן בתרווייהו להחמיר כיון דסתרן אהדדי ואפי' הם בב' גופים. מהרימ"ט שם. פר"ח שם. מנ"י שם או' י"ב. בל"י שם או' י"ב. שפ"ד שם. וה"מ במידי דאסור מה"ת וסתרי אהדדי לא עבדינן ס"ס אפי' בב' גופים אבל באיסורא דרבנן עבדינן ס"ס היכא דסתרי בב' גופים. וה"מ היכא דלא מינכרא מילתא כגון ספק יממא ספק לילא אבל במידי דאיתא קמן מיחזו מילי דרבנן כי חוכא ואיטלולא ולא שרינן. פר"ח שם. בל"י שם בפירוש או' ו' שפ"ד שם. וכ"כ שע"ה ה' מקוואות כלל א' גבי עירוב דס"ס דסתרי אהדדי בחד גברא לא עבדינן אבל בתרי גברי עבדינן יעו"ש. זבחי צדק או' קמ"ז.

כא) לא מקרי ספק או ס"ס אלא כשהאיסור וההיתר שוים אבל אם יש לתלות באיסור יותר מבהיתר וכן אם האיסור שכיח יותר מבהיתר אין זה ספק כלל. ש"ך בדיני ס"ס או' ל"ג ובקיצור או' ל"ג. פר"ח בכללי ס"ס כלל ז' ובקיצור או' ט"ו. חו"ד בכללי ס"ס בקצרה או' ל"ג. שפ"ד בדיני ס"ס או' ל"ג. חכ"א כלל ס"ג או' ל"ד. חק"ל חי"ד סי' קכ"ו וכתב שכל גדולי הפו' ס"ל הכי וכ"כ בשיירי או"ח המובא בחי"ד ח"ב סי' א' יעו"ש ואף אם ספק אחד אינו שקול לא מקרי ס"ס. שפ"ד שם. וכן דבר שאינו מצוי לא מחשב ספק. פר"ח שם כלל י"ח ובקיצור או' י"ט. זבחי צדק או' קל"ד.

כב) ספק בחסרון חכמה אינו ספק כלל לא לענין ספק אחד ולא לענין ס"ס. ש"ך שם או' ל"ד ובקיצור או' ל"ד. פר"ח שם כלל י"ז ובקיצור או' מ"ג. כריתי בבית הספק דף קצ"ח ע"ב. חו"ד שם. שפ"ד שם או' ל"ד. חכ"א שם או' ל"ה. ואף באיסורין דרבנן אין להקל. פר"ח שם בכלל י"ז. ומיהו בהפ"מ עבדינן ס"ס בחסרון ידיעה. ש"ך סי' נ"ג ס"ק ט"ו. שפ"ד שם או' ט"ו ובסי' נ"ה או' ד' וכ"כ לעיל סי' נ"ג או' נ"ב וסי' נ"ה או' כ"ז בשם כמה פו' שמתירים בהפ"מ יעו"ש. ומ"ש זבחי צדק או' קל"ו דהפר"ח סי' נ"ה או' יו"ד פליג אינו מוכרח כיעו"ש.

כג) האידנא דאפי' חכם גדול ובקי בבדיקה לא מצי למסמך אבדיקה דיליה ספק נשבר מחיים וכן ספק וחשש נקיבת הריאה וכיוצא ספיקי מקרו וסמכינן שפיר עלייהו להתיר משום ס"ס. פר"ח שם בכלל י"ז ובקיצור או' מ"ד. ועיין לעיל סי' נ"ג סעי' ד' וסי' נ"ה סעי' ב' בהגה ובדברינו לשם כי שם נת' כמה חילוקים בענין שבירת הגף יעו"ש.

כד) ס"ס שאינו מתהפך אינו ס"ס. הדמיון מצא הסכין פגום לאחר שחיטה דיש ס"ס שמא בעצם המפרקת נפגם ואת"ל שלא נפגם בעצם המפרקת שמא במיעוט בתרא של סי' נפגם זה הס"ס לא תוכל להפוך ולומר שמא במיעוט בתרא נפגם ואת"ל במיעוט קמא דא"כ ודאי נבילה היא ולא תוכל לומר שמא במיעוט בתרא נפגם ואת"ל שלא נפגם במיעוט בתרא שמא בעצם המפרקת נפגם דשניהם אין חשש איסור והכל א' הוא וכן כל כיוצא בזה. ש"ך בדיני ס"ס ובקיצור או' י"ג וי"ד וט"ו. וכ"כ הר' הליכות עולם בסוף ספרו בשם רבו. ט"ז סי' מ"ט סק"ג. פרח מטה אהרן ח"א סי' ל"ב. חו"ד בקיצור ס"ס או' י"ג. חכ"א כלל ס"ג או' י"ח. ומיהו הכנה"ג באה"ע סי' ס"ח בהגה"ט או' כ"א האריך בזה והביא כמה ראיות מש"ס ופו' דלא בעינן ס"ס המתהפך יעו"ש. וכן הסכים הפר"ח בכללי ס"ס סוף כלל י"ג ובקיצור או' ל"ח. וכ"כ הזר"א חי"ד סי' יו"ד דף י"ב סוף ע"א. וכ"כ בעל תקלין חדתין בתשו' הבאה בחק"ל מהדורא בתרא חלק אה"ע סי' כ"ה דף קכ"ב ע"ד. וכ"פ הר' סדר אליהו רבה שער א' דף ט"ל ע"ב בד"ה סוף דבר. וכ"פ בשו"ת משפטים ישרים סי' נ"ז יעוש"ב. ומאחר דאיכא פלוגתא בזה ראוי להחמיר בלא הפ"מ ויכולין לסמוך בהפ"מ על רוב הפו' שמקילין בזה. בל"י בפי' קו' הספיקות על הש"ך או' י"ח.

ומיהו מ"ש שם הש"ך הדמיון מצא הסכין פגום וכו' לא כתב זה רק לדמיון אבל באמת אף אם היה אפשר להפך זה הס"ס לא היו מתירין כיון דאיכא חזקה דסותר הספק דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיוודע במה נשחטה. בל"י שם או' י"ט. וכ"כ השפ"ד בדיני ס"ס או' י"ד. ועיין לעיל או' טו"ב שכתבנו לאסור בנידון זה ג"כ מטעם אחר יעו"ש.

כה) אם יש כאן ס"ס בענין שהוא מותר מה"ת אלא שהוא אסור מדרבנן ויש ספק בדרבנן ה"ז מותר. כגון ספק אם נמלחו דגים טמאים עם טהורים מותר משום ס"ס ספק לא נמלחו ואת"ל נמלחו שמא אין בהם שומן ואעפ"י שגם ציר דגים שאין בהם שומן אסור מדרבנן מ"מ הרי יש ספק אם נמלחו עמהם או לא וספק דרבנן לקולא. וכן כל כיוצא בזה. ש"ך בכללי ס"ס או' ט"ז בשם כמה פו' ובקיצור או' ט"ז. פר"ח כלל ט' ובקיצור או' כ"ד. חו"ד או' ט"ז. שפ"ד או' ט"ז. חכ"א כלל ס"ג או' ך' בית דוד חי"ד סי' מ"ח בכללי ס"ס של מהר"א קובו או' ה' שע"ה ה' מקוואות כלל ח' והגם דהכנה"ג באה"ע סי' ס"ח בהגה"ט או' ל"ה הביא פלוגתא בזה מ"מ לרבים שומעים וכן עיקר.

כו) איסור דרבנן כגון ביצת נבילה וכיוצא בו ג"כ אינו בטל אם הוא דבר חשוב כמו איסור תורה חוץ מבשר שנתעלם מן העין שהוא איסור שאסרוהו מחמת חומרא יתירה שלא מן הדין שבטל ברוב אבל לא אחד באחד וכן כל כיוצא בזה. וכ"ש אם יש ספק בחתיכה אם זו היא שנתעלמה מן העין או לא שמותרת דספק דרבנן לקולא. וכן בכל איסור דרבנן אפי' אותו שאסרוהו מן הדין כגון ביצת נבילה וכיוצא בו אם יש ספק אם היא ביצת כשרה או נבילה מותרת. ואפי' נודע האיסור דרבנן קודם שנולד הספק וכן כל כיוצא בזה. ש"ך שם או' י"ז ובקיצור או' י"ז. פר"ח כלל י"ד ובקיצור או' ט"ל. בל"י בפי' קו' הספיקות או' כ"א וכתב ודלא כמנ"י בתוה"ש או' כ"ז שחולק בענין בשר שנתעלם מן העין יעו"ש. חו"ד או' י"ז. שפ"ד או' י"ז. חכ"א שם או' כ"א.

כז) גבינה שיש בה ספק אם היא גבינה של ישראל או של עכו"ם א"א בזה ספק דרבנן נקולא שכיון שאסרו חכמים גבינות העכו"ם מחמת חשש איסור בגופן עשאוה כאיסור של תורה וכן כל כיוצא בזה. ולא אמרו ספק דרבנן לקולא אלא בדבר שלא אסרוהו מחמת חשש איסור בגופו אלא שאסרוהו משום ד"א כגון ביצת נבילה וציר דגים טמאים ובשולי עכו"ם וכל כיוצא בזה. וכן גבינת העכו"ם שנתערבה אינה בטילה ברוב אם היא חתיכה הראויה להתכבד אבל אם נתערבה גבינה זו שיש בה ספק אם היא גבינת ישראל או גבינת העכו"ם בטלה ברוב ש"ך שם או' י"ח ובקיצור או' י"ח. חו"ד שם או' י"ח. שפ"ד שם ובאו' י"ח. חכ"א שם או' כ"ב. וה"ה בחלב שחלבו גוי דמי לגבינות דגם כן איסורו מחמת עצמו שמא נתערב בו חלב טמא. חכ"א שם. ומ"ש שם הפר"ח כלל י"ד ובקיצור או' ט"ל דבגבינה של עכו"ם לא ק"ל כוותייהו דספיקא שריא כבר השיג עליו השפ"ד שם באו' י"ח יעו"ש. וכ"ה הברכ"י בסי' קט"ו או' ב' דלא כפר"ח יעו"ש. ועיין לעיל או' קמ"א וית' עוד לקמן סי' קט"ו סעי' א' בהגה.

כח) אין אומרים ספק דרבנן לקולא אלא אם הספק הוא בעצמו ומצד עצמו הוא דרבנן אבל אם האיסור מצד עצמו ספק איסור תורה ומצד אחר בא שהוא מדרבנן א"א בזה ספק דרבנן לקולא שהרי ספק איסור (כגון ספק טרפה) שנתערב באחרים אינו בטל אעפ"י שלא נודעה הספק איסור עד אחר שנתערב אעפ"י שמה"ת אפי' ודאי איסור בטל ברוב אלא שחכמים אמרו שדבר חשוב אינו בטנ וכן כל כיוצא בזה. ש"ך שם ובקיצור או' י"ט. פר"ח כלל ח' ובקיצור או' כ"א. שפ"ד או' י"ט. חו"ד שם או' י"ט. חכ"א שם או' כ"ג. זבחי צדק או' קכ"א וכתב ודנא כהחק"ל חי"ד ססי' קכ"ט שכתב דאפי' בכה"ג אמרינן דספק דרבנן להקל שהרי רוב האחרונים אוסרים.

כט) ומשום ה"ט פסק בתשו' מהר"י בן לב ח"ג סי' ק' דף ק"ו וק"ח בספק איסור שנתבשל דהכנים שנתבשלו בהם אסורים להשתמש בהם אפי' אחר מעל"ע לכתחלה ולא אמרינן כיון דכלים שאין ב"י רק מדרבנן אסורים להשתמש בהם א"כ הוי ספק דרבנן ולקולא כיון שהאיסור מצד עצמו אסור דבר תורה. מנ"י בתוה"ש בקו' הספיקות או' ל"ב. פר"ח שם כלל ח' שפ"ד שם. חק"ל שם סי' י"ד וסיים דגם בהפ"מ אין להתיר דלא פלוג והגם שכתבנו באו' הקודם שהוא מיקל מ"מ בענין הכלים הוא מחמיר מטעם אחר יעו"ש. מיהו הבל"י בפי' קו' הספיקות או' כ"ד כתב דכלים שיכול להגעילם בקל לא ישתמש בהם לכתחלה אלא ע"י הגעלה אבל בכלי חרס או כיוצא בהם שאין יכולין להגעילן אין להחמיר ועו"ש שהביא סמוכות לזה. וכ"כ הברכ"י בסי' קט"ו או' ב' דבהפ"מ אפשר להקל.

ל) דבר שיש לו מתירין א"א בו ספק דרבנן לקולא. ש"ך שם סוף או' י"ט. וכ"כ לעיל או' קל"ה בשם כמה פו' יעו"ש.

לא) וכל זה בספק איסור דרבנן שאין לו חזקת איסור אבל אם יש לו חזקת איסור אסור ולא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא. ש"ך שם ובקיצור או' ך' חו"ד שם או' ך' שע"ה פרק יו"ד מה' מקוואות כלל א' אבל הפר"ח כלל ט"ו ובקיצור או' ל"ג כתב דאמרינן ספיקא דרבנן לקולא אף באתחזק איסורא. מנ"י בקו' הספיקות בתוה"ש או' ל"ו. בל"י שם בפי' או' כ"ז. מש"ל פ"י מה' מקוואות ה"ו. כריתי בבית הספק דף קכ"א ע"ב. שפ"ד או' ך' וע"כ בהפסד מועט יש לחוש לדעת האוסרים ובהפ"מ יש להקל. וכ"פ זבחי צדק או' קכ"ד. [וע' שו"ת יביע אומר (סי' ג' אות ט). ע"ש].

לב) אם נתערב איסור דרבנן חד בחד אעפ"י שאינו דבר חשוב ואח"כ נאבד אחד מהם מן העולם ולא נודע איזהו כיון שנתחזק האיסור בב' חתיכות אלו אין אומרים בזה ספיקא דרבנן לקולא. ש"ך שם ובקיצור או' כ"א חו"ד שם או' כ"א. מיהו הפר"ח בקיצור או' ל"ד כתב דאם נתערב איסור דרבנן חד בחד ונפל אחד מהם לים או נאבד אף שאפשר להמצא כיון שאינו לפנינו ואין אנו באים לדון עליו כ"א על האחר הנמצא לפנינו תלינן לקולא שהאיסור הוא שהלך וזה הנשאר מותר. מנ"י בתוה"ש שם או' ל"ז. בל"י שם או' כ"ח. והער"ה לעיל סי' ק"ט או' ה' כתב דאם נודע התערובת קודם שנאכל א' מהם וכה"ג יש להחמיר כהש"ך יעו"ש ומשמע אבל לשאר פו' אין חילוק וע"כ בהפ"מ יש להקל כדעת המתירין.

לג) והא דאמרינן לס' הפר"ח ודעמיה אם נתערבו חד בחד ונאבד א' מהם דחתיכה הנשארת מותרת ה"ד אם אין אנו צריכין לדון כלל על חתיכה שנפלה רק אנו מסופקים ע"ז שנשאר לפנינו אבל אם אנו צריכין לדון גם ע"ז שנפל וכגון שנפל א' משני חתיכות אלו נתוך הקדרה שאנו מתירין הקדרה מטעם שאני אומר ההיתר נפל שם כמ"ש לקמן סי' קי"א סעי' ד' הא ודאי דחתיכה הנשארת לפנינו היא האסורה. חכ"א כלל ס"ד או' ג' זבחי צדק או' קכ"ו.

לד) אבל איסור דרבנן שנתערב חד בתרי ואינו דבר חשוב במינו בטל ברוב אפי' איסור תורה ושלא במינו צריך ס' היכא שאין הפסד כ"כ אבל אם נאבד אחד מהם אעפ"י שישנו בעולם אפי' אין כאן ס' מותר כיון שהוא איסור דרבנן ובטל ג"כ ברוב מן הדין. ש"ך שם ובקיצור או' כ"ב. ומיהו מ"ש ושלא במינו צריך ס' היכא שאין הפסד כ"כ המנ"י שם בקו' הספיקות בתוה"ש או' ל"ח חולק וכתב דאפי' במקום הפסד ראוי להחמיר והבל"י שם בפי' קו' הספיקות או' כ"ט כתב דבהפ"מ אין להחמיר וכבר הבאנו פלוגתא זה לעיל סי' ק"ט או' ל"ד וכתבנו דבהפ"מ וגם שעת הדחק יש להקל יעו"ש.

לה) נתערב איסור דרבנן שהוא דבר חשוב ברוב או אפי' באלף אינו בטל ודינו ממש כאיסור תורה ועל דרך שנת' בסי' זה סעי' א' וכן אם נאבד א' מהם דינו ממש כאיסור תורה ועל הדרך שנת' בסעי' ז' ש"ך שם ובקיצור או' כ"ג. ועיין בדברינו לשם על הש"ע.

לו) איסור דרבנן שנתערב חד בחד והוא דבר חשוב ואח"כ נתערב א' מהם ברוב אינו בטל כיון שנתחזק מתחלה האיסור בב' החתיכות א"כ כל א' וא' הרי הוא כגופו של איסור. ש"ך שם ובקיצור או' כ"ד. חו"ד שם או' כ"ד. מיהו דעת הפר"ח בקיצור או' ל"ו להתיר וכ"ה דעת המנ"י בתוה"ש או' מ' והב"ד הבל"י שם או' ל"א וע"כ לחלק יצא אם נתערב א' מהם ברוב דכיון דאיתא לפנינו וצריך לדון עליה ועל חברותיה יש להחמיר אבל בנאבד או נפלה לים דא"צ לדון רק עליה יש להקל עכ"ל. ומיהו זהו דוקא בדבר חשוב אבל לא דבר חשוב אף להש"ך שרי כל שנתערב תחלה חד בחד ואח"כ חד בחד דמ"מ בין הכל הוא רוב. שפ"ד או' כ"ד.

לז) וכן ספק איסור תורה שנתערב חד בחד כל אחד הוא כגופו של איסור ואם נתערב אח"כ ברוב אינו בטל מטעם ס"ס. ש"ך שם ובקיצור או' כ"ה. חו"ד שם או' כ"ה. חכ"א כלל ס"ג או' ל' בי"צ חלק ח' כלל י"ג. ועיין לקמן או' מ"ב.

לח) וכל הדינים שנזכרו למעלה בספק איסור תורה וכיוצא בו שהוא אסור הוא אפי' בהפ"מ ואפי' אינו רוצה לאכלו כאחד. ש"ך שם ובקיצור או' כ"ו. חו"ד שם. חכ"א שם או' ל"א. בי"צ שם כלל י"ד.

טל) ספק איסור שנתערב ברוב היתר וחזר אחד מאותו תערובת ונפל ונתערב באחרת א' בא' הרי שניהם אסורים ואצ"ל שאם פירש ועודנו בפ"ע שהוא אסור אבל נפל לקדרה אעפ"י שאין שיעור לבטלו הרי הקדרה מותרת משום ס"ס. ש"ך שם ובקיצור או' יו"ד. מיהו הפר"ח בקיצור או' ל"ה כתב דאין חילוק בין נפל לקדרה או לא כל שאין רוב בהיתר בב' התערובות הכל אסור ודלא כהש"ך. וכ"ה דעת המנ"י בתוה"ש או' י"ט. וכ"כ הבל"י בפי' או' ט"ז על דברי הש"ך הנז' דאין לסמוך על דין זה להתיר משום ס"ס הן ביבש הן בלח אלא בעינן דוקא בתערובת שני ג"כ רובא. והחו"ד או' יו"ד כתב דאם נפל א' לקדרה והסירו החתיכה ולא נשאר רק טעם בקדרה מותרת כיון שהטעם אין ראוי נהתכבד אף שהחתיכה באיסור עומדת כיון דאיכא ס"ס אבל כשלא הסירו החתיכה אז אם יש רוב חתיכות היתר מותרת וכשאין רוב ודאי אסור. וכ"כ השפ"ד בדיני ס"ס או' יו"ד.

מ) וכן אם נתערב בתחלה הספק איסור חד בחד ואח"כ נתערב א' מהחתיכות לרוב היתר הכל אסור משוה דתערובת חד בחד לא מקרי תערובת וכל שאין רוב היתר בב' התערובות הכל אסור. פר"ח שם. וכן אם ספק איסור נתערב בתחלה חד בחד ואח"כ נפל לקדרה וסלקוהו אסור דאף הפליטה לא תיבטל כיון דאתחזק איסורא. שפ"ד שה. זבחי צדק או' קי"ד. ועיין לעיל או' ל"ו ואו' ל"ז.

מא) אם הב' הספיקות הם משם א' אינו ס"ס כגון הנושא קטנה ונבעלה תחתיו אעפ"י שיש כאן ס"ס ספק באונס ספק ברצון ואת"ל ברצון שמא נבעלה כשהיא קטנה ופיתוי קטנה אונס הוא אפ"ה אסורה עליו דמ"מ אי אתה מתירה אלא מטעם אונס והכל הוא שם אונס אחד הוא וכן כל כיוצא בזה. ש"ך שם ובקיצור או' י"א. פר"ח כלנ י"ב ובקיצור או' ל"ז. חו"ד או' י"א. חכ"א כלל ס"ג סוף או' י"ז. בי"צ חלק ח' כלל ו'.

מב) אבל כל שהספק הראשון מתיר יותר מן האחרון מתירין ס"ס כזה. ש"ך שם ובקיצור או' י"ב. חו"ד שם או' י"ב. בי"צ שם. וה"ה אם האחרון מתיר יותר מן הראשון. מנ"י בתוה"ש שם או' כ"א. בל"י בפי' שם או' י"ז.

מג) ביצה שנמצאת בקליפתה בתרנגולת שאירע לה ספק טרפות בקרוב ונתערבה אפי' באלף כולם אסורות ואין להפריש כל אחד מהם ולהתירו מטעם ס"ס הואיל והספק הראשון אסור מה"ת ואין הספיקות מענין א' ובגוף א' ואפי' בתרנגולת שנולד בה ספק טריפות שהטילה או נמצא בה ביצה שאין ידוע אם נגמרה בקליפתה קודם שאירע לה הספק טרפות או לא אין זה ס"ס. ש"ך שם ובקיצור או' ב' פר"ח כלל יו"ד ובקיצור או' כ"ו. חו"ד או' ב' בי"צ חלק ח' כלל ג' והטעם דאין זה ס"ס משום דכשאתה מתחיל לומר ספק התרנגולת טריפה הרי אתה מתחיל בספק שהוא איסור תורה וכשאני אומר את"ל טרפה שמא לא נגמרה אח"כ א"כ אתה בודה להקל ספק שני בענין אחר ובגוף אחר דמתחלה אתה דן על התרנגולת ואח"כ על הביצה. מנ"י בקו' הספיקות בתוה"ש או' ט' בל"י שם בפי' או' ט' בי"צ שם בעמ"ז או' י"ד.

מד) והילכך אף אם נתערבה אח"כ אפי' באלף כולם אסורות דמאחר שלא חשוב קודם לכן ס"ס א"כ אין זה אלא כספק איסור שנתערב שבכל מקום שאינו נחשב ס"ס הוי כספק איסור שנתערב. ש"ך שם ובקיצור או' ג' פר"ח שם ובקיצור או' כ"ז. שפ"ד או' ג' ואף שיש בביצה ב' ספיקות קודם שנתערבה ונאמר כל שיש ב' ספיקות אף שספק א' ע"י גופו וכו' מידי איסור תורה נפיק מ"מ הוי כודאי איסור דרבנן עכ"פ ותו לא מהני תערובת דאיסור דרבנן דינו כתורה לענין תערובת כל שהוחזק שם איסור. שפ"ד שם. ועיין לקמן סוף או' מ"ו.

מה) ודוקא שהביצה היה בודאי מספק טריפה או שיש בה ספק אם היא מכשרה או מודאי טרפה ואינו ידוע אם נגמרה קודם לכן או לא כגון שיש בחצר שתי תרנגולות א' ודאי טריפה וא' ודאי כשרה ואעפ"י שנתערבו מתחלה התרנגולות זה בזה הואיל וא' מהם ודאי טריפה הרי הספק הראשון אסור מה"ת והילכך אם נמצא ביצה ביניהם ולא נודע מאיזו תרנגולת היא הביצה אסורה. ש"ך שם ובקיצור או' ד' חו"ד או' ד' בי"צ שם כלל ד' ועיין באו' שאח"ז.

מו) אבל אם א' משתי התרנגולות אלו שנתערבו זה בזה אינו אלא ספק טריפה אעפ"י שנודע הספק איסור קודם שנמצאת הביצה מותרת הביצה אפי' ידוע שהיתה בלי קליפה בשעה שנולד בתרנגולת הספק טריפות דהואיל והספק איסור נתערב בתחלה א' בא' ואנו באים לדון עתה מהיכן נולדה ביצה זו והרי אנו מתחילין לדון שמא אין כאן איסור כלל אלא ביצה זו ודאי כשרה היא א"כ הרי אין הספק הראשון אסור מה"ת והרי הב' ספיקות בענין א' ובגוף א' ובאין כאחד. ש"ך שם ובקיצור או' ה' שפ"ד או' ה' בי"צ שם כלל י"ד. מיהו הפר"ח בכלל יו"ד ובקיצור או' כ"ח ואו' כ"ט חולק על דין זה לאסור ועל דין שלפניו להתיר מכח ס"ס ונהפוך הוא מדברי הש"ך והב"ד הבל"י בקו' הספיקות בפי' או' י"א וכתב ולכן נראה דאין להחמיר בהפ"מ וכן מ"ש המנ"י בקו' הספיקות בתוה"ש או' י"ג בשם האחרונים להכשיר גם בס' הג' דלעיל או' מ"ד מכח ס"ס כתב עליו הבל"י שם דאין להתיר זה אלא בהפ"מ וגם סעודת מצוה. ומיהו לפי מ"ש שם כי כן דעת הפר"ח והאחרונים וגם השפ"ד נתן טעם לדברי הש"ך נראה דאין להקל בזה אף בהפ"מ וסעודת מצוה.

מז) אבל אם א' מטילה כמו חברתה אעפ"י שא' מהתרנגולות הוא רק ספק טריפה הואיל ויש כאן ב' ביצים וא' מהם ודאי מספק טריפה שניהם אסורים. ש"ך שם ובקיצור או' ו' פר"ח בקיצור או' ל' שפ"ד או' ו' חו"ד או' ו'.

מח) וכן כל כיוצא בזה כגון שיש כאן חתיכה ויש בה ספק אם היא של כשרה או של ספק טריפה כגון שיש כאן ב' חניות בא' יש ספק טרפה ובא' כשרה ונתערבו החניות שאינו ידוע איזה מהן ספק טרפה ונמצאת חתיכה לפניהם ולא נודע מאיזו חנות היא עפ"י שנודע הספק איסור קודם שנמצאת החתיכה הרי החתיכה מותרת. ש"ך שם ובקיצור או' ז' מיהו החו"ד בבית הספק או' ז' תמה על דברי הש"ך הנז' דהא מבואר בהגה בספק טרפה שנתערבה באלף ואח"כ חזר מן התערובות ונתערב ברוב מותר אבל אם לא חזר ונתערב רק שפירש ועומדת בעצמה אפי' פירש שלא בפנינו אסורה וכן אפי' נתערב חד בחד אסור ודוקא ברוב מותר וא"כ בכאן שנתערבו החניות חד בחד היאך יעלה על הדעת שחתיכה הפורשת מתערובות חד בחד שתהיה מותרת ועי"ש מה שהקשה עוד וסיים דאין להורות כן רק למי ששכלו שלם ליישב בזה יעו"ש. וכ"כ השפ"ד או' ז' דלשיטת הפר"ח נהפוך הוא ור"ל כמ"ש לעיל או' מ"ו דבדין ד' של הש"ך מתיר מכח ס"ס ובדין ה' אוסר וא"כ ה"ה לכאן דאוסר דחד גוונא הם וא"כ לפי מ"ש שם דבהפ"מ יש להקל ה"ה לכאן.

מט) והא דאמרינן לעיל דאם נתערבו התרנגולות חד בחד וכן בחתיכה לס' הש"ך הביצה והחתיכה מותרת י"א דה"ד שנולדה הביצה שלא בפנינו וכן כשנמצא הבשר אבל אם לקח מהחנות או שפירש בפנינו אסור דאין כאן אלא ספק א' בגופו דכיון שראה או לקח ה"ז כהתרנגולת והבהמה עצמה וכשם שהבהמה אעפ"י שנתערבה חד בחד אסור דספק ראשון אסור מה"ת הכי נמי הביצה והחתיכה. חכ"א כלל ס"ג או' ט"ו ובבי"א שער הקבוע סי' מ"ד. וכ"כ החו"ד בבית הספק על דברי הש"ך סוף או' ד' וי"א דגם אם נולדה הביצה לפנינו ופירשה החתיכה לפנינו ג"כ מותר. בית מאיר והב"ד בבי"א שם. מיהו הר' אבני מלואים באה"ע סי' ב' או' ה' כתב להשיג על דברי בית מאיר הנז' וכתב דגבי ביצה אם הטילה לפנינו אסור יעו"ש נמצא דדבר זה בפלוגתא שניא וגם בעיקר דין הביצה והחתיכה אם יש להתיר מכח ס"ס איכא פלוגתא כמ"ש לעיל או' מ"ו ואו' מ"ח וכתבנו שם דבהפ"מ יש להקל וא"כ כיון דלא הכשרנו אלא בהפ"מ לא נעשה עוד קולא אחרת ולהכשיר בהפ"מ גם בנולדה הביצה לפנינו ופירשה החתיכה לפנינו. ועיין לעיל או' צ"ד וזבחי צדק או' ק"ט.

ן) אבל כשנמצאו לפניהם שתי חתיכות וידוע שאחד מן החניות האסורה וא' מן הכשרה ולא נודע איזו חתיכה בא מהכשרה שתיהן אסורות. ש"ך שם ובקיצור או' ח' פר"ח בקיצור סוף או' ל"א. חו"ד או' ח' שפ"ד או' ח' חכ"א שם. בי"ץ חלק ח' כלל ה' זבחי צדק או' ק"י.

נא) ואפי' חזרה ונאבדה אח"כ א' משתי החתיכות או נפלה מעצמה לים בענין שנאבדה לגמרי מן העולם לא הותרה האחרת. ש"ך שם ובקיצור או' ט' פר"ח שם או' ל"ב. בל"י בפי' קו' הספיקות או' ט"ו וכתב ודלא כמנ"י בתוה"ש או ט"ז שהכשיר. חו"ד או' ט' חכ"א שם. בי"צ שם. זבחי צדק או' קי"א.

בן) והכלל בזה כל שי"ל שאין כאן ספק איסור כלל שפ"ד הא כל שיש כאן ודאי ספק איסור אין מתירין. שפ"ד או' ח'.

גן) ודע דכל מה שכתבנו לעיל בדין ביצה היינו למ"ד דלא בטילה דלמ"ד בטילה ה"ה כאן. שפ"ד סוף או' ד' וכבר כתבנו לעיל על הש"ע או' כ"ג דאנן ק"ל כמ"ד אינה בטילה יעו"ש.

דן) כל ספק טרפות שהוא ס' שקול מחמרינן ביה משום דספיקא דאו' לחומרא ואע"ג דאית ביה חזקת היתר מחמרינן ביה. פר"ח כלל ו' ובקיצור או' ט"ז. וכ"כ בהגה לעיל סי' ן' סעי' א' כל מקום שאין יכולין לתלות שנעשה לאחר שחיטה וכו' הרי הוא כספק טרפה ואוסרין אותה ולא אמרינן נשחטה הותרה וכו' יעו"ש ובדברינו לשם או' ד' שיש מחלוקת גדולה בזה ונת' שם לענין דינא יעו"ש. ועיין עוד לעיל בש"ע סעי' ט' שכתבנו עוד כמה ענינים בדיני ס"ס קחנו משם.

הן) דיני ס"ס עמוקים ורחבים מני ים ויש בהם כללים וענינים הרבה ענינו של זה לא כענינו של זה וגם בדבר קל ודק יש להפריש בין זה לזה ע"כ אין לנו עכשיו לבדות שום ס"ס או ספק דרבנן לקולא ללמוד דבר מדבר אם לא אותם המפורשים כל א' במקומם וכן אותה שנתבארו למעלה או הדומה להם ממש או שיש בלא זה צדדים להתיר וגם זה אחר רוב העיון. ש"ך שם ובקיצור או' ל"ו. פר"ח בקיצור או' מ"ח. מנ"י בקו' הספיקות בתוה"ש או' מ"ו. בל"י שם בפי' או' ל"ז.

ון) ומ"מ היכא דאיכא ספק ברעותא גם הש"ך ודעמיה מודו דיש לדון ולעשות ס"ס ד"מ כגון ספק אם נמצא מחט בחלל הגוף דכיון דהריעותא שהוא המחט דחיישינן שמא ניקבו איברים הפנימיים הוא ספק שמא אין כאן מחט כלל עבדינן ס"ס ודמי לספק על וכן סירכא הסמוכה לדופן הריעותא שהיא הסירכא יש בה ספק דשמא מחמת דוחק הדופן באה הסירכא ולא מחמת נקב בריאה וכן בשבירת גף ודכוותא דאיכא ספק בריעותא שהיא השבירה דשמא אחר שחיטה נשברה ולא חיישינן תו לנקיבת הריאה כל כי האי עבדינן ס"ס ומתרינן אבל אי ליכא ס' בריעותא שהריעותא ברורה לפנינו כגון בפתח פתוח שהריעותא ברורה שלא נמצא לה בתולים אלא שיש ב' ענינים מתירים וכן בנמצא פגימה בסכין שהריעותא שהיא הפגימה היא ברורה לפנינו אלא שהמתירין הם מענינים אחרים כל כיוצא בזה לא עבדינן ס"ס מסברתנו אלא א"כ דומה בדומה ממש. חו"ד בבית הספק בס"ק יו"ד ול"ו ובקיצור או' ל"ו. זבחי צדק או' קמ"ד.

כללי רובא וחזקה

א) רובא וחזקה רובא עדיף. כדאיתא ביבמות דף קי"ט ובנדה דף י"ח ע"ב ובכל הפו'.

ב) והא דאמרינן רובא וחזקה רובא עדיף היינו לחומרא אבל לקולא לא אלא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע ליה רובא וחיישינן להחמיר. תו' בכורות דף ך' ע"ב. וכ"כ המרדכי בסוף יבמות או' קכ"ו בשם מהר"ם ור"ת. וכ"כ הרא"ש פ"ק דחולין סי' ט"ז. תומת ישרים סי' ע' כנה"ג או"ח בסופו בכללי רובא וחזקה או' א' פרמ"ג בפתיחה לאו"ח בסדר הנהגות באו"ה סדר ג' או' י"ד. בינ"א שער רוב וחזקה סי' ח' זבחי צדק או' קס"ז. ומ"מ אי איכא עוד ספק א' סמכינן ארובא אפי' לקולא דמכח ספיקא איתרע ליה מיעוטא והו"ל רובא דרובא ותרי רובי עדיף מרוב וחזקה. פסקים וכתבים סי' קכ"ט. זבחי צדק או' ק"ף.

ג) ומיהו במידי דרבנן ואית רובא לאיסורא וחזקה להתירא נסמוך מיעוטא דהתירא לחזקה ולקולא. תומת ישרים שם. כנה"ג שם או' ב' פרמ"ג שם.

ד) הא דרובא וחזקה רובא עדיף ה"ד בחזקה שאינה באה מכח סברא ולא מכח רובא אבל חזקה הבאה מכח סברא עדיף מרובא. מהרימ"ט בתשו' ח"ב חלק אה"ע סי' כ"ו. כנה"ג שם או' ג' פרמ"ג שם או' ט"ו.

ה) תרי רובי עדיף מרובא וחזקה. פסקים וכתבים שם. כנה"ג שם או' ח' זבחי צדק או' קע"ט.

ו) ס"ס עדיף מרוב. פסקים וכתבים שם. כנה"ג שם או' יו"ד. ולפ"ז אי מתנגד הס"ס לרוב אזלינן בתריה בין לקולא בין לחומרא. פרמ"ג שם או' ט"ז.

ז) מיעוטא דלא שכיח לא מקרי מיעוט אפי' לר"מ. הרא"ש פ"ק לחולין. שכנה"ג או"ח בסופו כללי חזקה או' ה' ועיין לקמן או' י"א.

ח) אין לסמוך אלא על הרוב הקבוע מצד טבע העולם אבל רוב שהוא מצד מנהג ועשוי המנהג להשתנות אין סומכין עליו. וכן אין לסמוך על החזקה אלא בחזקה קבועה מצד טבע העולם אבל חזקה מצד המנהג והמנהג עשוי להשתנות אין סומכין עליו. ב"ח ביו"ד סי' י"ח. שכנה"ג שם בכללי רובא או' ג' ובכללי חזקה או' ט'.

ט) והא דאמרינן לעיל או' ב' דלהחמיר אומרים סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע ליה רובא לא אמרינן הכי אלא בחזקה שאינה מסתלקת כגון גבי בכור דהרוב אינם חולבות אלא א"כ יולדות ואפ"ה אנן אסרינן לולד ולא אזלינן בתר רובא אלא אמרינן סמוך מיעוטא דחולבות אעפ"י שאינן יולדות לחזקה דאוקי האם בחזקת שלא ילדה ואיתרע ליה רובא דשם אין הרוב מסלק לחזקה אבל היכא דהרוב מסלק לחזקה כגון רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ולא אמרינן סמוך מיעוטא דאין מומחין לחזקה דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ואיתרע ליה רובא דהתם הרוב מסלק לחזקה דכיון דאמרת רוב מומחין א"כ נסתלקה החזקה דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת דרוב המתעסקין מסלקין החזקה ולא אמרינן בהא סמוך מיעוטא לחזקה אלא אזלינן בתר רובא. הרשב"א במשמרת הבית בית א' שכנה"ג שם בכללי חזקה או' ד' ער"ה סי' א' או' ג' וסי' כ"ה או' א' שפ"ד סי' א' או' ד' זבחי צדק או' קס"ט.

י) ועוד חילוק אחר דלא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה אלא היכא דאותו מיעוט מגרע הרוב ממש ומן הרוב אתה מסלקו כלומר מאותו חלק המרובה שמעוברות יש מקצתן שמפילות אבל היכא שהמיעוט אינו מגרע כח הרוב אלא שהוא מיעוט העומד לגמרי כנגד הרוב כגון רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן והמיעוט אינן מומחין אע"ג דאיכא חזקה לא חיישינן למיעוט כיון דהמיעוט מתנגד לרוב. הרשב"א במשמרת הבית שם. שכנה"ג שם ער"ה שם. שפ"ד שם. בינ"א שער רוב וחזקה סי' ח' קול אליהו חי"ד סי' א' זבחי צדק או' ק"ע.

יא) ועוד חילוק אחר דלא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה אלא דוקא במיעוט דשכיח אבל במיעוטא דלא שכיח כגון מיעוט המצויין אצל שחיטה אינן מומחין זהו אין שכיח דלא שכיח שיתעסק והוא אינו יודע וכגון מי שטבע במים שאין להם סוף דאם נשאת לא תצא ולא אמרינן סמוך מיעוטא דנמלטין לחזקת א"א משום מיעוטא דנמלטין לא שכיח. הרא"ש פ"ק דחולין סי' ט"ז. שכנה"ג שם או' ה' שפ"ד שם. ער"ה שם. קול אליהו שם משם הריא"ז. זבחי צדק או' קע"א. וכ"כ לעיל או' ז'.

יב) כל חזקה שלא נתבררה לאו חזקה היא וכי אתיליד רעותא לאו מוקמינן ליה אחזקתיה. תו' חולין י"א ע"א ד"ה אתיא, וכ"ה סברת הרשב"א בתוה"ב הביאו ב"י סי' פ"א יעו"ש. מהרימ"ט בתשו' ח"א סי' פ"ב ובסי' ל"ז הביא ראיה לזה. וכ"כ הרדב"ז ח"א סי' ר"ה. כנה"ג שם או' ח"י. וכן מצאתי בתשו' כ"י למהר"י בירב סי' ד' שכנה"ג שם או' ז'.

יג) כל מקום שאפשר לברר הדבר צריך לברר ולא אמרינן נסמוך אחזקה. הר"ן פ"ק דפסחים ובתשו' סי' ס"ו. הרד"ך בית כ"א חדר י"א. מהרימ"ט בתשו' ח"א סי' מ"ב. מהרלנ"ח סי' קכ"א. כנה"ג שם או' כ"ה. פרמ"ג באו"ח א"א סי' ח' או' י"א. ער"ה שם או' ד'.

יד) עד א' נאמן באיסורין היכא דלא אתחזק איסורא היינו בחזקה שאינה עשויה להתבטל שאינה תלויה בזמן אבל בחזקה שתלויה בזמן נאמן אפי' בדאתחזק איסורא. מהרימ"ט בתשו' ח"א סי' י"א. כנה"ג שם או' כ"ג.

טו) מגו דמסייעא לחזקה עדיפא מרובא. תומת ישרים סי' ע' כנה"ג שם או' ך'.

טז) והא דאזלינן בתר רובא ה"ד ברובא דאתיא ממילא דלא תלי במעשה אבל רובא דתלי במעשה לא אזלינן בתריה. גמ' בכורות דף ך' ע"א וכתב ברא"ש שם דהכי הלכתא. וכ"כ הרשב"א והר"ן בחולין דף י"א על הא דאמרינן דאזלינן בתר רובא וז"ל ומיהו ה"מ כשהרוב והמיעוט שניהם תלויים במעשה או שניהם הם ממילא אבל אם הרוב הוא ע"י מעשה והמיעוט ממילא לא אזלינן בתר רובא דלא עדיף רובא דע"י מעשה ממיעוט דהוי ממילא ע"כ. וכ"כ הרמב"ן בס' המלחמות בקידושין בשמעתתא דסבלונות ובה' בכורות פ"ג שם בההיא סוגיא. מהרימ"ט ח"ב חלק אה"ע סי' כ"ח. כנה"ג שם או' ד' פרמ"ג בפתיחה שם או' כ"ג ובספרו גו"ר סי' ס"א. בינ"א בשער רוב וחזקה סי' ד' זבחי צדק או' קע"ג.

טוב) כי היכי דמחלקינן בין רובא דתלי במעשה לרובא דלא תלי במעשה ה"נ יש לחלק בין חזקה דתליא במעשה לחזקה דלא תליא במעשה. ב"ח באו"ח סי' ח' הראנ"ח ח"ב סי' ל"ז. כנה"ג שם או' י"ט. שכנה"ג שם בכללי רובא או' ב' פרמ"ג שם. בינ"א בראש השער של רוב וחזקה.

חי) והא דאמרינן דרוב וחזקה דע"י מעשה לא אזלינן בתרה ה"ד אם עדיין לא נעשה המעשה אבל אחר שנעשה המעשה כגון גבי ציצית דאזלינן בתר חזקתו וא"צ לבודקו בכל פעם שילבשנו מן הדין אלא משום חומרא דמן הדין סמכינן אחזקה ואע"ג דשם תלוי במעשה כיון דנעשה המעשה דבדק אותו כהלכתו בפעם א' סמכינן אחזקה. מ"א באו"ח סי' ח' ס"ק י"א. לב"ש על מ"א שם. מחה"ש על מ"א שם. א"א על מ"א שם. ער"ה באו"ח סי' תל"ז או' א'.

יט) והא דאמרינן דרובא דע"י מעשה לא סמכינן עליה ה"ד מעשה אבל רוב דתלוי בדבור כגון עבוד לשמה לא חשיב רוב התלוי במעשה. חק"ל ח"ג בהשמטות או"ח סי' א' זבחי צדק או' קע"ו.

ך) לא סמכינן ארובא אלא היכא דהוברר הדבר היות רובא. שה"ג פ' לא יחפור. כנה"ג שם או' ו'.

כא) כל היכא דאיכא דרך כלומר שדרך העולם כך לא מהני רובא. מרדכי פ"ק דביצה. מהר"י מברונא בתשו' כ"י. שכנה"ג שם בכללי רובא או' א'.

כב) היכא דאיכא חזקה בהדי מיעוטא חיישינן למיעוטא כר"מ והיכא דליכא חזקה לא בהדי מיעוטא ולא בהדי רובא הלכה כרבנן דלא חיישינן למיעוטא. מהריב"ל ס"ג סי' י"ז דף ך' כנה"ג שם או' י"א.

כג) היכא דאיכא תר"ל לא אזלינן בתר חזקה קמייתא כגון מקוה שיש לו חזקת כשרות ונמדד ונמצא חסר הגם שיש לו חזקת כשרות כיון דאיכא תר"ל העמד טמא על חזקתו ועוד רעותא אחריתי הרי חסר לפניך לא אזלינן בתר חזקה קמייתא. קידושין ע"ט ע"א ונדה דף ב', מהרימ"ט ח"א סי' ל"ז. כנה"ג שם או' ט"ז. חק"ל חי"ד סי' י"א ועיי"ש מה שהאריך הרבה בזה ועשה כמה חלוקים יעו"ש. זבחי צדק או' קפ"ב.

כד) לא אמרינן סומכין על החזקות אלא שהיה לו חזקה מקודם ועכשיו לא ידעינן אבל איפכא דעכשיו ידעינן ומעיקרא לא ידעינן לא אמרינן אוקי מילתא אחזקתיה. מהרימ"ט ח"א סי' ל"ז. כנה"ג שם או' י"ג.

כה) אע"ג דאזלינן בתר חזקה בין לקולא בין לחומרא היכא דאיכא תרי חזקי ומכל א' נמשך קולא מצד א' וחומרא מצד אחר ראוי לילך בתר חזקה שנמשך ממנה חומרא תכף ומיד ולא בתר חזקה שנמשך ממנה קולא מיד. הרשב"ם חי"ד סי' ר"א. כנה"ג שם או' ט"ו.

כו) ואין לסמוך על דעתינו לומר שזה רוב או חזקה שהרי מצינו בתו' כמה פעמים שכתבו דאין זה רוב גמור וכן בחזקה מצינו בגמ' דלנגד זה מהני חזקה ולא לד"א והיינו משום דחז"ל בעצמן נסתפקו בחזקה זו אם הוא חזקה גמורה ולכן אין לנו אלא מה שנזכר בש"ס ופו' ראשונים ואחרונים המפורסמים. בינ"א בסוף שער רוב וחזקה סי' מ"ז.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---