חכמת אדם/סג

חכמת אדם ‏ סג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דין קבוע (סימן ק"י)

אמר המחבר להיות שסי' זה וסי' קי"א הוא מפתח גדול לכל דיני ס"ס וכבר כתב הש"ך שאין להורות מס"ס מה שאינו מפורש. והגם שהאחרונים חלקו עליו מכל מקום על כל פנים אינו מסור לכ"א ולכן לא כתבתי אלא איזה כללים בקיצור מקיצור כללי ס"ס מש"ך ויסדתי ע"ז בבינת אדם שער בפ"ע וקראתיו שער הקבוע ובו ביארתי כיד ה' עלי לפי קט שכלי ושם הארכתי בכל פרט ופרט והרוצה לעיין ימצא דברים נכוחים למבין בעזר צורי וגואלי.

סעיף א' ב' שבסי' ק"י נתבאר לעיל כלל נ"ג סימן ט"ו ט"ז.

א ט' חנויות מוכרות בשר שחוטה וא' מוכרת בשר נבלה לקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזה מהן לקח לא אמרינן דניזיל בתר רוב ומותר דכיון דהאיסור ניכר במקומו קיי"ל דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ואסור וכן לקולא כגון ט' חניות נבלה וא' כשרה ולקח מאחד מהן לא אמרינן דניזל בתר רוב ואסור כודאי איסור אלא כמחצה על מחצה ואין אסור אלא משום ספק (ש"ך ס"ק ט"ו) וזהו לכ"ע הוי קבוע דאורייתא. ויש עוד קבוע כגון שהיו בעיר י' חנויות כולן בחזקת שמוכרות בשר כשר ולקח מאח' מהן ואינו יודע מאיזה לקח ואחר שלקח נודע שחנות א' היא טרפה וידוע איזה הוא י"א דגם זה נקרא קבוע דאורייתא כיון שהאיסור ניכר ומ"ש אם היה נודע הטריפה קודם שלקח או אח"כ אין זה אלא גילוי מלתא בעלמא (הרא"ה בבד"ה) וי"א כיון דקבוע הוא חידוש אין לך בו אלא משעת חידושו ולכן כיון שקודם שלקח עדיין לא נודע הטריפות מותר (ר"ן וכתב הפ"ח דכן דעת רשב"א במשה"ב דלא כש"ך ס"ק י"ד שלא הבין כן). ויש עוד קבוע ג' כגין שיש טריפה בחנות א' ולא נודע באיזהו מהן כגון שיש כאן י' חניות ובכל א' בהמה א' ונתערבו הריאה של כולם ונמצא טריפה באחד מהם ולקח מאחד מהם ויודע מאיזו חנות לקח אך א"י אם זו היא הכשרה או הטריפה זה נקרא ג"כ קבוע מן התורה (ב"ח וט"ז ס"ק ה' וש"ך בס"ק י"ד וס"ק כ"ט) דכל חתי' עומד בפני עצמה בחנות שלה ולא נתערבה החתיכה כלל רק שהספק איזה חנות היא הטריפה ה"ז קבוע כמחצה על מחצה ומכל מקום לדעת הר"ן דקבוע אין לך בו אלא משעת חידושו ואילך כל מה שלקחו קודם שנודע התערובות מותר ומה שלקחו לאחר שנודע התערובות אסור (ועיין בב"א סימן א' ב' ומסימן ז' עד סימן י"ד):

ב ודוקא שלקח מן החנות שנולד הספק במקום הקביעות אבל אם נמצא חתיכה בשר מונח בארץ (בענין שאין בו איסור משום בשר שנתעלם מן העין) אזלינן אחר הרוב ואם רוב הוא כשר מותר כיון שלא נולד הספק בקביעות אמרינן כל דפריש מרובא פריש (וכיצד נקרא פירש ואם הולכין אחר רוב בשר או רוב חניו' עיין בב"א סימן ג' ד' ה' ו' ז') ודוקא כשלא ראינו שפירש אבל אם ראינו שפירש או שראינו שנכרי לקחו הוי כאלו לקחו משם בידו כיון שנולד הספק במקום הקביעו' ונחלקו הפוסקים י"א דפירש בפנינו ה"ז קבוע מ"הת וי"א דאינו אלא מדרבנן (ש"ך ס"ק כ"ב ובב"א סי' ך"א ובש"ך שם ט"ס וכצ"ל דהא קאמר שהלוקח משמע אפילו ישראל ועוד דא"א דעל נכרי קאי לל"ל כלל שהלוקח מן הקבוע דהא הזכיר כו'):

ג ואם נתערבה חתיכה זו שלקח מקבוע בחתיכות אחריות בטלה ברוב דהוי ס"ס שמא לא זה הוא שבאה מהקבוע ואת"ל זו הוא שמא של היתר הוא ודוקא כשאינן אוכלין בבת אחת דאל"כ אין כאן אלא ספק אחד אם היא של היתר (ש"ך ס"ק כ"ד כן סתם הש"ע אבל רמ"א הכריע כהפוסקים דכל מקום שהספק ראשון אסור מה"ת שהרי קבוע כמחצה על מחצה לא חשבינן כלל לספק ואם כן אין כאן אלא ספק מכח התערובות ואסור ולפי זה אינו אסור אלא דוקא בקבוע מה שהוא לכ"ע מה"ת דהיינו קבוע דט' חניות כו' אבל בקבוע ב' (לדעות רא"ה) וקבוע ג' (לדעת הב"ח) וכן בפירש לפנינו דיש אומרי' דאינו אלא מדרבנן וכ"ש איסו' מדרבנן אם נתערב ברוב מותר כפסק הש"ע (ש"ך ס"ק כ"ו):

ד וכ"ז בתערובות חניות אבל בתערובת חתי' כגון שנתערב בחנות א' חתיכה הראויה להתכבד או מדברים שאינם מתבטלים כמבואר לעיל כלל נ"ג אע"ג דחכמים נתנו עליהן דין קבוע אפי' בתערובות מ"מ בזה לכ"ע אם לקח בשר ממקולין הזאת שנתערב שם חתי' הר"ל טרפה בין הכשירות ולא נודע חתיכה הטריפות (ש"ך ס"ק כ"ח) כל מה שלקחו קודם שנודע לנו הטריפות מותר דאמרי' כל דפריש מרובא פריש ואין חילוק בין שנפרש קודם שנולד התערובת או שפירש לאחר שנולד התערובת (עיין ש"ך ס"קל ובב"א סי' י"ג) אבל אסור ליקח אדם מאותו חנות אפי' חתי' שאינה ראויה להתכבד אע"ג דמדינא שרי דממ"נ מותר אם היא הכשרה טוב ואפי' את"ל שהיא טרפה א"כ כבר נתבטלה ברוב כיון שאר"ל מ"מ כיון שתערובות היא במקולין שרבים קונין משם קרוב הדבר לטעות ויקחו גם חהר"ל אבל ליחיד בביתו אותן שאינן ר"ל מותרין ממ"נ (סעי' ה' ובש"ך ס"ק ל"א):

ה ואם שחטו איזו בהמות והביאו איזו מהם ליאטקע והשאר נשאר בבית השחיט' ומבהמה א' הביאו החצי ליאטקע וחצי השניה נשאר במקומו ואח"כ נודע שא' מהם הוא טריפה א"כ אותן שפרשו ודאי מותרים והנשארים בביה"ש ודאי טרפות אך על החצי שפירש נחלקו האחרונים י"א כיון שהחצי שבביה"ש טריפה גם החצי שפירש טריפה וי"א כיון שהחצי שפירש מותר גם החצי שבבי"הש מותר והפ"ח כתב שזה שפירש מותר והחצי הנשאר אסור וע"ש ולזה הסכים גם הכו"פ: בע"ח וש"ד החשובים כגון חהר"ל ודבר שבמנין וברי' שנתערבו' בהיתר שאינם בטילים אפילו אם פירש א' מן הרוב אחר שנודע התערובות אם הפרישו במתכוין אעפ"י שלא פירש בפניו כגון שנתערב בהמה ספק טריפה בשאר בהמות ועמד מאחורי הגדר וזרק אבנים כדי שיפרשו זה מזה אסור דגזרינן שמא יקח מן הקבוע קודם שיפרשו אבל אם פירש ממילא שלא בפנינו או נתפזרו כולן אפילו בפנינו (ש"ך ס"ק ל"ה) מותר דכל המיעוטין שפרשו אמרי' על כל אחד כל דפריש מרובא פריש ואיסורא ברובא אשתייר כ"פ הש"ע (סעי' ו') ולפ"ז אם פירשו מחציתן וכ"ש הרוב בבת א' אסור (ועיין בב"א מסי' ל"ב עד סימן מ"ב) אבל י"א דאפילו פירשו ממילא אסור דל"ד לט' חניות לעיל בסי' א' דהתם האיסור ניכר ולא חיישינן שיקח מן הקבוע דברשיעי לא עסקינן משא"כ הכא שנתערב הכל והכי נהוג אם לא בהפ"מ (ש"ך ס"ק ל"ו):

ו ודוקא שפירש לאחר שנודע התערובות אבל אם פירש קודם שנודע התערובו' לכ"ע מותר בפירש ממילא דקודם שנודע לא שייך למיגזר מידי כיון שבחזקת היתר עומדין מאי אמרת שמא יקח אחר שנולד הספק דזה לא אתי למטעי (ש"ך ס"ק ל"ג וט"ס שם וכצ"ל. אבל קודם שנודע התערובות מותר אפי' למ"ד כו'):

ז הא דהפרישו במתכוין אסור דוקא כשנשאר מקצת הקביעות במקומן דשייך למיגזר שמא יקח מהקבוע אבל אם בדיעבד נתפרשו כולן ממקום קביעתן או שהפרישן במתכוין דלא ידע דיש איסור בדבר (סעיף קטן ל"ז) אפי' פרשו לפנינו (ס"ק ל"ה) ובשעת עקירתן פרשי קצתן אותן שפרשו אז לא נקראו פרשו מן הקבוע ומותרין דאמרינן כל דפריש מרובא פריש ולא גזרינן בזה שמא יקח מהקבוע כיון שכבר נתבטל כל קביעות ראשון וכן כל מה שיפרוש מן הרוב מותר (ועיין בב"א מסי' כ"ד עד סי' ל"ב) רק שנים אחרונים אסורים דבזה ל"ש לימר כל דפריש כו' (רמ"א סעי' ו') ואפי' חזרו כלן ובאו יחד במקום א' אפ"ה מותרין דכיון דנודע פרישתן הרי כבר היו מותרין וכיון שהותרו אינן חוזרין ונאסרין (עיין ש"ך ס"ק ל"ז ובסי' קי"ד ס"ק י"ט כ' דאם הביאו מן הבתים לחניות חזרו להיות קבוע דהתם לא נודע לנו מן הפרישה אבל הכא מיירי להדיא שנודע מן הפרישה) אבל אם קודם שנודע לנו חזרו לקבוע במקום אחר חזר הקביעות למקומו ואם נתפזרו כלן אפילו בפנינו כלן מותרין דל"ש כאן לומר ב' אחרונים כיון שאין יודע מי הם שהרי נתפזרו כלן בב"א (ועיין בב"א סי' י"ט ך' ך"ב ך"ג):

ח הא דחזרו להיות קבוע נ"ל דוקא כשחזרו כלן אבל אם חסר א' וא"כ י"ל דאין כאן איסור כלל לא מקרי קבוע (עיין ב"א סי' מ"א):

ט נתערבה תרנגולת טריפה בכשירות ונמצא ביצה ביניהם הביצה מותרת אע"ג דהתרנגולים חשובים ולא מתבטלין אבל לגבי ביצה אעפ"י שהיא ג"כ דבר שבמנין מ"מ אמרינן כל דפריש כו' ול"ג שמא יקח מן התרנגולים (ש"ך בכללי ס"ס) אם היו ב' תרנגולים א' ס"ט וא' כשרה ונמצא ביצה וא"י מאיזו עיין לקמן סי' ט"ו ובב"א סי' מ"ד:

י דבר שאינו בטל מחמת חשיבותו כגון בעלי חיים ובריה וחהר"ל שנתערבו באחרים ונודע התערובות ונאכל א' מהם בשוגג או נפל מעצמו לים או לכל מקום שאבד בענין שנאבד מן העולם כיון שמה"ת כבר נתבטל ברוב ואין אסור אלא מדרבנן ובדרבנן אמרינן שאני אומר והכי נמי תולין ואמרי' שהאיסור נאכל או נאבד ואלו הנשארים הם כולם של היתר. ודוקא כשאוכל הנשארים בענין שיהא ממה שאוכל בודאי עכ"פ המחצית היתר כגון שאם נתערב אחד יאכל השאר שנים שנים ואם נתערב שנים צריך לאכול ארבע ארבע וכן אם היה ג' צריך לאכול שש שש דאז אמרינן כיון שחצי זה בודאי היתר החצי שני נמי היתר שאם יאכל רק ה' וכן בנפל ב' ויאכל ג' ל"ל מדזה היתר כו' דשמא המיעוט דהיינו א' הוא ההיתר ואיסורא ברוב' דהיינו בשנים וכן בנפל ג' ויאכל ה' י"ל דהאיסור בג' ולכן צריך שיאכל שיהיה הא"וה שוין עכ"פ (ש"ך ס"ק מ"ז) ויש מתירין דאם נתערב ב' יאכל ג' וכן כולם (עיין פרי חדש ס"ק ל"ו) ואפילו לאכלן שתים שתים אסור לאדם אחד לאכול את כולם ואפילו בב' אין לאכלם כולם בב"א ובה"מ יש להתיר דבשנים שנים מותר לאכלם לאדם אחד רק שלא יאכל לכולם כאחד (עיין כ"ז בב"א סימן מ"ז עד סימן מ"ט ובסי' ק"י סעיף ז' ובש"ך שם ס"ק מ"ב יש ט"ס ונ"ל דכצ"ל או פירש ממילא אפילו למאן דאוסר כו' דהא למאן דס"ל פירש ממילא מותר דאמרינן כל דפריש מרובא פריש ואם כן איך נאמר אח"כ כשנפל לים דהוא האיסור ועיין פ"ח שם. ודוקא נפל לים ממילא אבל אם הפילה אפי' בשוגג אסור דגזרינן שוגג אטו מזיד וה"ה בהאכיל א' לכלב בשוגג דשייך לגזור אטו מזיד אבל בנאכל א' לישראל בשוגג ל"ש למגזר אטו מזיד שהרי הוא עושה זאת להתיר האחרים כדי שנאמר זו שנאכל היא האיסור ואיך יאכילנו לישראל (וזהו דעת הש"ע אבל י"א דאפי' בנאכל בשוגג לישראל אסור דגזרינן שמא יאכיל לכלב ולכן אין להתיר אלא דוקא בנאכל' מעצמה לכלב ט"ז וש"ך) ודוקא בנודע התערובת מקודם יש חילוק בין שוגג למזיד אבל קודם שנודע התערובת לא שייך לחלק בין שוגג למזיד ובין מעצמו נפל או הפיל במזיד ולעולם מותר כיון דלא שייך למגזר ועש"ך ס"ק מ' וס"ק מ"ב:

יא במה דברים אמורים דתולין בשנאבד מן העולם דכיון דאין אנו צריכין לדון על אותה חתיכה אמרינן שהיא היה של איסור אבל אם נפל למקום שאפשר להמצא או נחתכה חתי' א' בענין שנתבטל חשיבותה אין תולין לומר של איסור נפל או נחתך ויהיו כלם מותרות דכיון דאנו דנין גם עליה מאי חזית לומר שהיא האיסור שמא היא ההיתר ולכן אותה חתי' מותר ממ"נ אם היא האיסור כבר נתבטלה ואם היא היתר פשיטא דמותר ואפי' נחתכו רובן אין תולין לומר שהאיסור מהרוב שנחתכו דאדרבה כל שנשתנה מכמות שהיה אמרינן כל דפריש מרוב' פריש ואם כן הנחתכין הן מן ההיתר שהם הרוב והאיסור נשאר בשלימות (ועיין בש"ע סי' ק"א סעיף ז' ובט"ז שם ובב"א סימן ד"ה ובסימן ל"ג) ובנחתך בשוגג מותר ולא קנסינן שוגג אטו מזיד כמו בנפל או נאכל בסימן הקודם דבזה כיון דתולה לומר שהאיסור ונאכל או נאבד ואין כאן איסור כלל קיל ליה הדבר ולכן גזרינן אבל בנחתך וכן בכל איסורין שביטל בשוגג וריבה עליו כיון שהאיסור עדיין כאן חמיר ליה ולכן לא גזרינן (ב"י סימן צ"ט והט"ז בסימן צ"ט מחלק בענין אחר ע"ש) ולכן ביצת טריפה שנתערב ברוב ולקח א' מהם ועשה לביבות אפילו אין ס' בתבשיל נגד הביצה התבשיל מותר ושאר ביצים נשארים באיסור דאמרינן כל דפריש כו' ונ"ל דאפי' לא נודע התערובת מקודם וא"כ לא נתבטל הביצה כלל מ"מ הכא לא מטעם ביטול אתינן אלא מטעם מרוב' פריש כאלו ידעינן בודאי שהכשירה נפרש והא דכ' הט"ז סימן ק"א ס"ק י"ג בשם או"ה דצריך ס' היינו שכל התערובת בתוך הקדירה דאם רק החתיכה שנחתכה בקדירה מותר בלא ס' כיון דהחתיכה בעצמה מותר' לאכלה בעין מחמת שנתבשלה היאך יהיה טעמו אוסר לא מצינו דבר המותר שיהיה טעמו אוסר ולא יהיה טעם של החתיכה חמור מגוף החתיכה אע"כ מיירי שכולן בקדירה וזה פשוט דבעי ס' כמו בבישלן בסי' ק"ט ע"ש ועיין בח"ד סימן ק"א ביאורים סק"ז):

יב דברים החשובים האסורין בהנאה ונתערבו אפי' באלף כולן אסורין בהנאה. ומ"מ מותר למכרן לנכרי חוץ מדמי איסור שבהן אם הוא בענין שאין לחוש שיחזור וימכור לישראל אבל השלכת הנאה לים המלח לא מהני אלא בעבוד' כוכבי' דתופס דמיה אבל לא בשאר איסורין (עיין ש"ך ס"ק ב' ובא"ח ריש סימן תמ"ז ובפ"ח שם):

יג דבר שאינו בטל מחמת חשיבותו שנתערב ברוב וחזר ונפל מהתערובות הזאת למקום אחר שיש בו רוב כנגד מה שנפל (והיינו למאן דס"ל פירש ממילא אסור מיירי אפי' פירש ממילא ולמאן דס"ל פירש ממילא מותר מיירי בפירש לפנינו) במקום הפ"מ יש להתיר התערובות השני אם אינם אוכלן כא' דהוי ס"ס שמא זה שאוכל הוא מאותן השניים ואת"ל שהוא מהתערובות הראשון דהיינו מזה שנפל לתוכן שמא הוא ההיתר אבל אם אוכלן בב"א אין כאן ס"ס אבל בלא הפ"מ יש להחמיר כדעת הש"ע דהתערובות השני אסור רק כשנתערב מן התערובות השני עוד ברוב אזי מותר התערובות הג' אפילו לאכול כולן בב"א דבתערובות הג' אפי' אכלן כאחת הוי ס"ס שמא זה כשנתערב הי' מתערובות השני ואת"ל מן הראשון שמא היה של היתר (סעיף ח' ובש"ך):

יד וכן נתערב ספק איסור תורה ברוב וחזר ונתערב מתערובות זה לתערובות ב' שיש בו רוב התערובות השני אסור לאכלן כאחת (רמ"א ופרי חדש אבל הש"ך מתיר בספק לאכול תערובות ב' כלן כא') ודאי דרבנן כס' איסור תורה ועיין בב"א עיין בב"א מסי' מ"ו עד סי' נ"א):

טו ספק טרפה שנתערב ואין בו כדי לבטל או אפי' יש בו כדי לבטל אך שהוא מדברים שאינם מתבטלים מחלוקת בין גדולי ראשונים דעת ר"ת דהוי ס"ס ומותר עכ"פ מה"ת אבל לדעת ר"י אסור דאין כאן ס"ס דלא הוי רק ס' א' בגופו וא' על ידי תערובות דלא מקרי ס"ס אלא כשתיכף כשבא הספק בעולם א"א לבא לפנינו אלא ע"י ב' ספיקות (ככל ס"ס שבש"ס) כגון ס' זנתה תחתיו או לא את"ל תחתיו שמא באונס וכן נמצא דם בספל שאיש ואשה משתינין בה ס' מן האיש או מן האשה את"ל מן האשה שמא לא מן המקור או ע"י ב' תערובות כדלעיל סי' י"ג וכן אם יש בחצר ב' תרנגולים א' ספק טרפה וא' כשרה ונמצא ביצה א' בחצר מותרת הביצה שהרי תיכף כשנולד הביצה יש כאן ב' ספיקות שמא מן הכשרה ואת"ל מן הטרפה שמא אינה טריפה וכן ב' חניות בא' ס"ט ובא' כשרה ונמצא חתי' בשר (בענין שאין בו איסור בשר שנתעלם מן העין) מותר שהרי תיכף כשנולד הספק יש כאן ב' ספיקות (ש"ך בכלל ס"ס סי' ז') ונ"ל דוקא שנולד הביצה שלא בפנינו וכן כשנמצא הבשר אבל אם לקח מהחנות או שפירש בפנינו אסור דאין כאן אלא ס' א' בגופו דכיון שראה או לקח ה"ז כהתרנגולת והבהמה עצמה וכשם שהבהמה אעפ"י שנתערבה חד בחד אסור דס' ראשון אסור מהתורה שהרי ספק זה שמא היא טרפה היתה מקודם שנתערבה ואסורה כדין ס' דאורייתא דדינה כודאי אסור וא"כ איך תאמר אח"כ כשנתערבה שמא מן הכשרה ואת"ל מן הטרפה שמא אינה טריפה הלא כבר אסרת מס' ואפילו לא נודע לנו שהיתה ס"ט ועתה נודעו הב' ספיקות ביחד מ"מ כיון שאפשר שהתוודע קודס ס' השני לא מקרי ס"ס (ועיין בב"א סי' מ"ד מ"ה) ונ"ל דמה שלקח קודם שנודע הספק מ"מ אסור (כדלעיל סי' א' לדעת רא"ה והכא ל"ש קבוע חידוש דהא הכא אין הטעם משום קבוע) ואם נמצא ב' חתי' או ב' ביצים וידוע שא' מן הכשרה וא' מן הטריפה ולא נודע איזהו שתיהן אסורות ואפילו חזרה ונאבדה אח"כ א' מהם בענין שנאבדה לגמרי מן העולם מ"מ השניה אסורה (ש"ך סי' ז' ח' ט'):

טז ויש אומרים דוקא כשנודע ספק ראשון תחלה וא"כ הוא ספק ראשון מן התורה שהרי תיכף כשנודע שהיא ספק טריפה אתה צריך לאוסרה כדין כל ספק תורה וא"כ איך תאמר את"ל שהיא הספק שמא היא כשרה והלא כבר אסרת אותה מספק אבל אם נולדו ב' הספיקות ביחד הוי שפיר ס"ס ולכן הכריע הש"ך דבהפ"מ וגם סעודת מצוה יש להקל בנודעו שני הספיקות ביחד והמנ"י מיקל אפי' בהפסד מועט ובתשו' מ"ב מצרף עוד די"ל דאע"ג דקי"ל כר"י דלא הוי ס"ס היינו בודאי דבר חשוב כגון בעלי חיים או חתי' קטנה הר"ל אבל בחתי' גדולה וחי' דלהרבה פוסקים לא הוי ר"ל אע"ג דאנו מחמירין וחושבים לחהר"ל י"ל דזה דוקא בודאי טריפה אבל לא בספק טריפה וסיים הש"ך ובלבד שלא יאכלנו כולם כאחת ויאכלנו שנים שנים (ש"ך שם וע' מ"ב סי' ל"ז):

יז לא נקרא ס"ס אא"כ שהספק א' מתיר יותר מחבירו. ונ"ל דאין הכוונה שיהיה נ"מ באמת להיתר אלא ר"ל שיהיה הספק ראשון מותר לגמרי ואין בו שום צד לאיסור ואת"ל שיש בדבר זה צד לאיסור מ"מ אפשר שאפ"ה מותר ונמצא שספק השני מתיר יותר מן הראשון שאעפ"י שיש בו צד לאיסור נגד זה יש בו ג"כ צד להיתר הדמיון עכבר שנטל חתי' לחם ונכנס לבית בדוק ואינו יודע אם היה הלחם חמץ או מצה נמצא שיש כאן ס"ס שמא מצה נטל ואין כאן צד איסור כלל ואת"ל חמץ ונמצא שיש בו צד איסור מ"מ י"ל אכלתו: אבל אם נטל ככר חמץ אע"ג שי"ל ג"כ ס' שמא אכלתה ואת"ל לא אכלתה שמא גררתה זה לא הוי ס"ס שאין א' מתיר יותר מחבירו וא"כ שני הספיקות הם משם אחד (מ"א סי' תל"ט) וכן עז שהיתה חולבת למ"ד חלב פוטר ואח"כ ילדה זכר ונקבה הוי ס"ס ספק שמא ילדה כבר וא"כ אין בלידה זו שום ספק בכור ואת"ל שלא ילדה מכבר וא"כ יש כאן ס' בכור י"ל שמא הנקבה יצאה ראשון (ש"ך סי' י"א) וכן המארס קטנה ומשהגדילה ונשאה נמצא פתח פתוח אסורה לבעלה ישראל אע"ג דהוי ס"ס שמא באונס ואת"ל ברצון שמא כשהיתה קטנה וקיי"ל פיתוי קטנה אונס הוא זה לא הוי ס"ס כיון דאין ס' ב' מתיר יותר מן הראשון דבשלמא אם היה הדין שקטנה יש לה רצון ואפ"ה מותר הוי ס"ס אבל כיון דקטנה אלו היה לה רצון היתה אסורה אלא שאין לה רצון א"כ שם אונס א' הוא (ש"ך שם סי' י"א י"ב) ועיין בכלל ס"ס סי' נ"ג שהארכתי בזה:

יח ס"ס שאינו מתהפך לא הוה ס"ס. הדמיון שחט בסכין בדוק ומצא פגום דאיכא ס"ס שמא בעצם המפרקת נפגם וא"כ אין כאן שום ס' איסור ואת"ל בסימנים וא"כ יש כאן איסור שמא במיעוט בתרא נפגם וא"כ לא הוי משם אחד ואפ"ה לא הוי ס"ס דמאי חזית דמתחיל הספק כך נימא איפכא שמא בסימנים. ואם תרצה לומר כך שמא במיעוט בתרא ואת"ל לא במיעוט בתרא שמא במפרקת זה הוי משם א' שהרי אין ס' ב' מתיר יותר מן הראשון דמ"ש מיעוט בתרא או מפרקת בשניהם אין צד איסור (ש"ך סי' י"ג י"ד):

יט וכ"ז במקום ששני הספיקות הם שוין להתחיל בו אבל במקום שלא נוכל להתחיל בשני כגון ספק יש בו תולעים או לא ואת"ל שיש בו תולעים שמא נימוחו הוי ס"ס אע"ג שאינו יכול לומר איפכא דא"א להתחיל כלל בספק ב' שמא נמוחו התולעים ואיך נחליט שהיה בו תולעים כיון דע"ז אנו דנין אם היו בו תולעים או לא וכן כל כיוצא בזה (ש"ך סי' ט"ו) והפ"ח כתב אע"ג דאינו מתהפך הוי ס"ס וכו"פ מכריע דבמקום דאיתחזק איסורא צריך שיהיה מתהפך וא"כ לא בעינן מתהפך וצ"ע:

כ במקום שיש ס"ס בענין שהוא מותר מה"ת אעפ"י שאסור מדרבנן הוי ס"ס ומותרים הדמיון ציר דגים אם יש בהם שמנונית אסור מן התורה ואם אין בו שמנונית מותר מן התורה ואם יש ספק אם נמלחו דגים טמאים עם טהורים מותר משום ספק ספיקא ספק לא נמלחו ואת"ל נמלחו שמא אין בהן שומן ואף על פי שגם ציר דגים שאין בהן שומן אסור מדרבנן מכל מקום הרי יש ספק אם נמלחו עמהם או לא וספק דרבנן לקולא וכן כל כיוצא בזה (ש"ך סימן ט"ז):

כא איסור דרבנן כגון ביצת נבלה וכיוצא בו גם כן אינו בטל אם הוא דבר חשוב כמו איסור תורה ואם יש ספק אם היה ביצת כשרה או נבלה מותרת ואפילו נודע האיסור דרבנן קודם שנולד הספק (סי' י"ז):

כב גבינה שיש בה ספק אם היא גבינה של ישראל או של אין יהודי א"א בזה ספק דרבנן לקול' שכיון שאסרו חכמים גבינות מחמת חשש איסור בגופן עשאוה כאיסור של תורה וכן כל כיוצא בזה ולא אמרו ספק דרבנן לקולא אלא (כצ"ל בש"ך) בדבר שלא אסרוה מחמת חשש איסור בגופו אלא שאסרוה משום ד"א כגון ביצת נבילה גזרה משום ביצת טרפה וציר דגים משום שומן דגים ובישולם משום חתנות ואבר המדלדל משום אבר מן החי ובשר שתלאו במסמר ונפל לארץ ומצאו במקום שהניחו לדעת הב"י בסי' ס"ג דאינו אלא משום חומרא (עיין פג"ה צ"ה ע"א בתוס') ומוקצה וכיוצא בו אבל גבינות הוא מחמת חשש איסור בגופן ולכן גבינות הנכרי בנתערבה אינה בטלה ברוב אם היא חתיכה הראוי להתכבד אבל נתערבה גבינה זו שיש בה ספק אם היא גבינת ישראל או גבינת הנכרי בטלה ברוב (עיין לקמן כלל ס"ד) (ש"ך סי' י"ח) ובשר שנתעלם מן העין כגון שלא מצאו במקום שהניחו הש"ך בס"ק י"ז כתב דגם זה אינו אלא משום חומרא והמנ"י השיגו דכיון שלא מצאו במקום שהניחו חיישי' שמא הוא טריפה ואסור מדינא כמש"כ בב"י סי' ש"ג וא"כ דינו ממש כגבינות. ונ"ל דה"ה בחלב שחלבו נכרי דמי לגבינות דג"כ איסורו מחמת עצמו שמא נתערב בו חגב טמא:

כג אין אומרים ספק דרבנן לקולא אלא אם הספק הוא בעצמו ומצד עצמו הוא דרבנן אבל אם האיסור מצד עצמו ספק איסור תורה הוא ומצד אחר בא שהיא מדרבנן א"א בזה ספק דרבנן לקולא כגון ספק טריפה שנתערבה באחרים אעפ"י שלא נודע הספק עד אחר שנתערב וא"כ אין כאן אלא ספק דרבנן שהרי מה"ת אפי' ודאי איסור בטל ברוב אלא שחכמים אמרו שדבר חשוב לא בטל וא"כ אינו אלא ספק דרבנן אלא כיון שהאיסור מצד עצמו הוא ספק מה"ת אסור וכן כל כיוצא בזה. בד"א שיש כאן חשש איסור שהרי בתערובת זו עכ"פ יש ספק איסור תורה אבל אם יש ספק אם יש כאן שום איסור כלל אפי' בא לו מצד אחר שהיא מדרבנן אנו אומרים בו ספק דרבנן לקולא כגון שתי קדירות אחד של היתר ואחד של איסור ונפל חתיכת נבילה לאחד מהם ואינו ידוע לאיזו נפל אם יש בקדרות היתר רוב והוא מין במינו בענין שהוא מותר מה"ת אע"ג דעדיין אסור מדרבנן שהרי מדרבנן צריך ס' כיון שיש לומר שמא אין כאן איסור כלל הרי הספק מצד עצמו בא לו שהוא מדרבנן (ש"ך ס"ק י"ט):

כד ספק דרבנן ויש לה חזקת איסור מחלוקת בין האחרונים הש"ך בסי' כ' אוסר והפ"ח מתיר (ועיין בכללי ס"ס סי' נ"ח):

כה אם נתערב איסור דרבנן חד בחד אעפ"י שאינו דבר חשוב ואח"כ נאבד אחד מהן מן העולם ולא נודע איזהו כיון שנתחזק איסור בב' חתיכות אלו אין אומרין בזה ספק דרבנן לקולא (שם סי' כ"א) ש"ך והיינו לשיטתו וע' לקמן כלל ס"ד סי' ג':

כו אבל איסור דרבנן שנתערב חד בתרי ואינו דבר חשוב במינו בטל ברוב אפי' איסור תורה ושלא במינו צריך ס' היכא שאין הפסד כ"כ אבל אם נאבד אחד מהן אעפ"י שישנו בעולם אפי' אין כאן ס' מותר כיון דהוא איבור דרבנן ובטל ג"כ ברוב מן הדין (שם סי' כ"ב):

כז נתערב איסור דרבנן שהוא דבר חשוב ברוב או אפילו באלף אינו בטל ודינו ממש כאיסור תורה ועל הדרך שנתבאר וכן אם נאבד אחד מהן דינו ממש כאיסור תורה על הדרך שנתבאר (שם סי' כ"ג):

כח איסור דרבנן שנתערב חד בחד והוא דבר חשוב ואח"כ נתערב אחד מהן ברוב אינו בטל כיון שנתחזק מתחילה האיסור בב' חתיכות א"כ כל אחד ואחד הרי' הוא כגופו של איסור (שם סי' כ"ד) וזה ג"כ לשיטתו:

כט ס' דרבנן ויש כנגדו ס"ס להחמיר אזלי' לחומרא עיין מל"מ פ"ד מהלכות בכורות ובפ"י מהל' מקוואות):

ל ספק איסור תורה שנתערב חד בחד כל אחד הוא כגופו של איסור. ואם נתערב אח"כ ברוב אינו בטל מטעם ס"ס (כ"ה):

לא וכל הדינים שהזכרנו למעלה בס' איסור תורה וכיוצא בו שהוא אסור אפילו בהפ"מ ואפי' אינו רוצה לאכלו כולו כאחד (שם סימן כ"ו):

לב דבר שיש לו חזקת איסור אעפ"י שיש בו ס"ס גמור ה"ז אסור שהרי בספק הראשון אנו מעמידין אותו על חזקת איסור א"כ אין כאן אלא ס' אחד: היו כאן שלשה ספיקות מותר שאף אם תעמידנו על חזקת איסור יש כאן ס"ס לא יהא זה חמור מודאי איסור שאין לך חזקת איסור גדול מזה ומותר בס"ס וכל זה בחזקת איסור ממש וכן ס' בשחיטה הוא חזקת איסור דהחזקה הוא בשחיטה דהבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת אבל ס"ס גמור כדרוס' או ספק אם נשבר הגף מתירין מטעם ס"ס דאעפ"י דבהמ' בחייה בחזקת איסור עומדת מ"מ לענין דרוס' ושבור' הגף אין לנו חזקת איסור וכן כל כיוצא בזה (ש"ך בכללי ס"ס מסי' כ"ז עד סימן ל' ועיין בב"א סימן נ"ג):

לג לפיכך בהמה שאירע לה ספק בשחיטה ונתערב חד בחד ונמצאת חתיכה אע"ג דהוי ס"ס כדלעיל סי' ט"ו מ"מ הואיל ויש כאן חזקת איסור לא הוי ס"ס ואפי' נתערבה אח"כ חתי' זו אינה בטילה אם היא חשובה דדינו כספק איסור שנתערב אבל אם יש בחתיכה ג' ספיקות כגון שנמצא אחר שחיטה ס' פגימה וא"כ שמא אין בו פגימה ואת"ל שהיא פגימה שמא במפרקת נפגמה אע"ג שלא היינו מתירין הבהמה בשנתערבה חד בחד כיון שיש לה חזקת איסור מ"מ החתיכה זו שיש בה ספק אם היא ממנה מותרת כדלעיל סימן ט"ו (ש"ך מס"ק ל' עד ל"ג):

לד לא מקרי ספק או ס"ס אלא כשהאיסור וההיתר שוים אבל אם יש לתלותה באיסור יותר מבהיתר וכן אם האיסור שכיח יותר מהיתר אין זה ס' כלל (שם) ועיין בב"א סימן נ"ד:

לה ספק בחסרון חכמה אינו ספק כלל לא לענין ספק אחד ולא לענין ס"ס (שם):

לו במקום שיש ס"ס גמור א"צ לבדוק כלל אע"פי שיש לברר האיסור ע"י בדיקה כגון נשבר הגף וספק אם ניקבה הריאה וכן ס"ס בדרוסה וכל כיוצא בזה ויש חולקין ויש להחמיר היכא דאפשר ואין הפסד בדבר (שם) ועיין בב"א סימן נ"ח:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.