כף החיים/יורה דעה/לז

כף החיים ‏ יורה דעה לז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] ריאה שנמצאו בה אבעבועות וכו' ואם נמצאת בהם ליחה סרוחה וכו' הרי זה טרפה. הגה. ורבים מכשירים אפי' בעכורים וסרוחים וכו' פי' אפי' בבועות גדולות מאד ולא חיישי לבדיקת סמפונות. ט"ז סק"א. ואע"ג דלעיל סי' ל"ו סעי' ז' גבי ריאה שנימוקה פסק הרב בהגה דדוקא במקום הפ"מ יש להכשיר בעכורים וסרוחים י"ל דהתם איכא חששא דסנפונות דצריכים בדיקה אם לא נמוחו משא"כ הכא דלא איתרעאי ריאה כ"כ. ש"ך סק"א ופר"ח או' א' לה"פ או' ב' בל"י או' ב' שפ"ד או' א' ביא"ב בשפ"ז או' ב' ועיין לקמן או' י"ב.

ב

ב) שם הגה. ורבים מכשירים אפי' בעכורים וסרוחים וכו' וכן המנהג להכשיר בועות בכל ענין אם אינן סמוכות ואפי' במקום דליכא הפ"מ. כנה"ג בהגב"י או' ט' פר"ח או' ב' פר"ת או' א' וכתב וכן העלו כל האחרונים ודלא כמרן בש"ע. לה"פ שם. שו"ג או' ג' וכתב וכן נהגו במלכות תוגרמה ובכל מקום ששמענו שמעיהם שלא שמענו בשום מקום שבדקו מי הבועה משום עכורים או סרוחים אלא בכוליא לבד זולת בירושת"ו שנוהגים לבדוק בועות הריאה כבועות הכוליא וה"ט שקבלו עליהם הוראת מרן ז"ל יעו"ש. וכ"כ השמ"ח או' א' דהמנהג במדינות אלו (ר"ל בערי אשכנז) להכשיר אפי' יש בהם מים עכורים וסרוחים ומלוחים או ליחה סרוחה ואין לזוז מהמנהג אבל במקום שאין מנהג יש להטריף. וכ"כ פת"ב או' ג' ביא"ב או' א' בי"צ חלק א' או' א' מז"ה סי' ל"א או' א' אי"צ סי' ט"ז או' א' קומץ כלל כ"א או' א' זב"ר סי' יו"ד או' א' מנ"י ענף א' או' א' וכ"כ הזב"ת או' א' דבמקומו (ר"ל בערי תימן) נהגו להקל כדברי ההגה. וכ"כ התו"ז סי' יו"ד או' ב' זבחי צדק או' א' וכתב דכן מנהגם בעיר בגדאד יע"א.

ג

ג) ומ"ש דבירושת"ו נוהגים לבדוק וכו'. היינו מנהג הספרדים אבל מנהג האשכנזים הדרים בירושת"ו נוהגים כדברי מור"ם ז"ל ואין בזה משום לא תתגודדו כמ"ש בדברינו לאו"ח סי' תס"ח יעו"ש.

ד

ד) ובמקומות המטריפין יש להם לפתוח כל בועא שנמצא בריאה ולבודקה שמא יש בהם א' מאלו הפוסלים בה ואם מצא שהם מים צלולים צריך לטועמם אם הם מתוקים שאם הם מרים או מלוחים דינם כעכורים וסרוחים. ואף אם אינה בועא בולטת לחוץ רק מורסא שהוא שוה לשאר מקום !שבריאא יש להחמיר באין הפ"מ. ואם נאבדה קודם שבדק לידע אם הם צלולים או עכורים יש להכשיר בהפ"מ או בשעת הדחק אבל אם ראה שהמים צלולים ולא הספיק לטעום המים אם הם מתוקים עד שנאבדה יש להקל. ואם היו הרבה בועות בריאה צריך לפתוח כולם ולבודקם ואין סומכין על הרוב שנבדקו ונמצאו צלולים. ואם פתח כולם ומצאם צלולים וטעם רובם ומצאם מתוקים די בכך וא"צ לטעום יותר. ואם פתח הרוב ומצאם צלולים ולא הספיק לפתוח כולם עד שנאבדה יש להקל. פת"ב או' ג' ואו' ד' ביא"ב בלב"ת שם. מנ"י שם או' ב'. ועיין לקמן סוף או' ו'.

ה

ה) ושיעור לדבר אימתי נקראים סרוחים או מרים או מלואים לא נתבאר בפו' ויראה לי שצריך שלא יהא ראויין לשתיית אדם מחמת זה רק ע"י הדחק. פת"ב סי' ל"ו או' פ"ג. ביא"ב בלב"ת שם. ועיין לקמן או' צ"ט.

ו

ו) ולא ינקוב בסכין אלא בקוץ לפי שע"י הסכין המים נעשו מלוחים ותטרוף שלא כדין וגם שאין לטבול אצבעו תוך הבועות וללחוך באצבע משום דבשר האצבע ממררם אך ילחוך בלשונו מן המים לנסותם ולטעמם. כנה"ג בהגה"ט או' כ"ח. ומ"ש שם הכנה"ג דאם יש הרבה בועות מ"ז ותבדוק א' מהם והוא צלול ומתוק בידוע שכולם צלולים כבר הב"ד רא"פ שם או' ד' וכתב דהאחרונים חולקים ע"ז וע"כ פסק בפת"ב כמ"ש לעיל או' ד' יעו"ש. ועיין לקמן או' ק'.

ז

ז) שם הגה. ורבים מכשירים אפי' בעכורים וכו' ובבהמת גוי ראוי להחמיר כדעת הרי"ף והרמב"ם ולאסור בעכורים וסרוחים ובבהמת ישראל יש לסמוך כדעת הרשב"א והרא"ש ולהתיר ומפני הגאביל"ה או שכר השוחט או שיש לו מנה מן הכשרה ולא מן הטריפה או לתת לגוי בעל הבהמה ג' או ד' לבנים מקרי ממונן של ישראל. כנה"ג בהגב"י או' ח' שו"ג מחו' או' א' וכתב ועל סמך זה נהגו פה שאלוניקי להכשיר בועות אף ממים סרוחים או עכורים גם בבהמת גוי משום הגאביל"ה או שכר השוחט שמקרי ממונם של ישראל וכן המנהג באדריאני מה"ט עכ"ל. וכ"כ התו"ז סי' יו"ד או' ב' זבחי צדק או' ב' וכתב וכן המנהג בבגדאד יע"א להכשיר אף בבהמת גוי משום מס הקהל שלוקחים מן הכשרות. ועיין לקמן סי' ט' או' רכ"ח.

ח

ח) ומאחר דאין אנו בודקים משום מים עכו"ם ומרורים כדכתיבנא לא הזכרתי פה הסי' שכתבו הפו' לידע אם המים זכים ומתוקים וגם שלא לנקוב הבועות בסכין אלא בקוץ וגם שלא לטבול אצבעו לטעום כ"א ללחוך בלשון וכמ"ש הכנה"ג בהגה"ט או' כ"ק ובהגהות מהרי"ו דלא נפקא לן מידי דמנהגינו להכשיר בלתי שום בדיקה. תו"ז שם או' ג' זבחי צדק או' ג' ועיין לעיל או' ו'.

ט

ט) ודע שדרך הבועות הגדולות לפעמים שאין המים שבתוכם ממלאים כל הבועא ונשפכין כקיתון הנה והנה בתוך הבועא וכשר אפי' אם יש ריקן בתוכו יותר מרביעית וה"ה בבועא מעל"ע או בשפולי במקומות שאין בהם איסור מחמת השפולי או מחמת המעל"ע ואז אפי' יש בהם ריקן בתוך הבועא ביותר מרביעית ג"כ כשר. לב"ש בהגהתו לשמ"ח סוף או' כ"ו. מק"מ או' א' מז"ה סי' ל"א או' ב' זב"ר סי' יו"ד במוספים או' ב' זבחי צדק או' ב'.

י

י) ואפי' יש בבועא דם כשרה. שמ"ח או' א' וכ"כ הפר"ת בסי' ל"ח או' ה' פת"ב או' ה' תו"ז שם או' ה' בי"צ ח"א או' א' מז"ה שם או' א' קומץ כלל כ"א או' א' זב"ר סי' יו"ד או' א' זבחי צדק או' ה' וכתב שם הפר"ת דאם הצמחים מלאים דם והעור אדום טרפה דכיון דהאדים העור לקוי הוא דכל שהאדימה ע"י מכה טרפה מספק אבל האדימה בבשרה ולא בעורה כשרה יעו"ש. והב"ד זבחי צדק שם וכתב דכן מנהגם בעיר בגדאד יע"א כס' הפר"ת דכשנמצאת בועא מליאה דם מריקים הדם מן הבועא ואם האדמומית שלטה בגוף העור מטריפין אותה ואם לא האדים העור רק הדם שכנוס בתוכה מכשירין אותה וכתב וכן עיקר.

יא

יא) ומיהו במקום שנהגו להחמיר בעכורים וסרוחים יש להטריף גם בזה (בבועא שנמצא בתוכה דם) וכן אם המים אינם עבים ועכורים רק מראיהם כרכומי כמראה הדבש יש להחמיר במקומות אלו. פת"ב שם. ביא"ב בלב"ת או' א' מנ"י ענף א' או' ב'.

יב

יב) וא"צ לבדוק הסמפונות כשנמצא בועות בריאה. ב"י. תב"ש או' ד' לב"ש או' א' וסיים העולה מכ"ז כל בועה יחידית או אפי' הרבה ורחוקים זה מזה אין בו שום חילוק ואפי' יש בה מוגלא עכורה וסרוחה או מים עכורים וסרוחים בין גדולה בין קטנה בין עומדת בעומק מאד או לא לית מאן דחש לה כלל וכשר וא"צ בדיקת סמפונות עכ"ל. פת"ב או' ב' תו"ז שם או' ד' ביא"ב בלב"ת שם. בי"צ שם ובעמ"ז או' א' מז"ה שם. אי"צ סי' ט"ז או' א' קומץ שם. זב"ר שם. מנ"י שם או' א' זבחי צדק או' ו' ועיין לעיל או' א' ואם בדק ומצא הסמפון נקוב סמוך לבועא עיין לעיל סי' ל"ו או' קי"ט.

יג

יג) בועא ישנה טרפה כיצד היא כשהבודק מכניס ידו לבדוק ומתמסמסת ביד הבודק שהיא מעופשת טרפה. כנה"ג בהגה"ט או' ב' לה"פ או' א' בל"י או' א' שה"מ אי' ב' לב"ש או' ב' ענ"ה סי' ט"ז או' מ"ז. תו"ז סי' י"א או' א' וכתב וכן רגילות להמצא ומטרפינן. בי"צ שם בתה"ב או' א' קומץ שם או' ו' וכתב ואין לה שום הכשר בעולם. זבחי צדק או' ז'.

יד

יד) וכי אם נמצאו מין בועות בריאה שקולפין אותם בידים והריאה נשארת שלימה במקום הבועא ולזו קורין שלפוחית יש להטריף ואפי' נפיחה לא מהניא מטעם דדלמא היתה נקובה במקום הבועא וחזרה והבריאה וקרום שעלה אינו קרום. כנה"ג שם. לה"פ שם. בל"י שם. שה"מ שם. לב"ש שם. ענ"ה שם. תו"ז שם או' ז' וכתב להשיג על דברי החולקים בזה וסברי להתיר אלא העיקר לאסור כדברי הכנה"ג ודעמיה יעו"ש. בי"צ בתה"ב שם. מז"ה שם או' ד' זבחי צדק או' ח'.

טו

טו) ומופת לידע אם היא שלפוחית או בועא שלימה הוא ע"י העברת האצבע על השלפוחית בחוזק כיצד אם נקרעה היא שלפוחית דקרום הריאה הוא קשה וכשדוחקים על הבועא היא נשברת למקום הבשר ולא לחוץ מן הקרום וזו שנשברה בהעברת האצבע היא שלפוחית שהיתה נקובה מחיים. תו"ז שם או' ג' זבחי צדק או' ט'.

טז

טז) שלפוחית הנז' אפי' היתה מלאה רוח טרפה. מז"ה שם ביס"ה או' ח' קומץ שם בעשרון או' יו"ד. זבחי צדק או' יו"ד.

יז

טוב) ומ"מ נ"ל דזהו דוקא אם הבועא ההיא ככל בועות הנמצאות בריאה אבל כשנמצאות כעין הרגילות להמצא על שומן וחלב וזה בא בבעל חי שהיה שמן מתחלה והולך הלוך להכחיש וסימנם שהיא לבנה ובתוכה מ"ז ואין לה כיס בפ"ע יש להכשיר ע"י קליפה ובדיקה תחתיה רק שיראה היטב שיהא המקום תחתיה נקי בלי שום רושם איזה נקודה דאל"כ יש לחוש שיש שם נקב והעלה את הבועא ההיא. קומץ שם או' ה' והיא כמו הזכוכית ואין לה כיס כ"א עור השלפוחית והעור שלה דק הרבה והיא כמו שלפוחית הנמצאת לפעמים בבני מעים ומ"מ בועא כזאת צריך להתישב בה הרבה וע"י שאלת חכם ומכניף לכל הטבחים דשמא היא מן הבועות הנקלפות שכתבנו לעיל ומשו"ה צריך ישוב הדעת לזה הרבה. זבחי צדק או' י"ב.

יח

חי) ואם יש על הריאה כמו נמורין (נקודות אדומות או שחורות) יש לבדוק אחר נקבים ומעשה שהיה על הריאה כעין נמורין ונקודות וקנחו ביד ומצאו שהיתה מליאה נקבים קטנים והטריפו. שמ"ח או' י"ח. תו"ז סי' י"ב או' ט"ו. זבח שמואל דף כ"ה. בי"צ בתה"ב שם. קומץ שם או' ג' זב"ר סי' יו"ד במוספים או' ג' וכתב ואם לא בדק טרפה. והחיוב לקנח אותן ביד ולבדוק אחר זה ואם עדיין הנקודות ניכרות ולא מצא נקבים אזי יוציא המוגלא מהבועא דרך צידה באופן שלא יגע לקלקל מקום הנקודות ואם הלכו להם זה מורה שהמוגלא גרמה לצמיחת הנקודות הללו וכשרה. ואם אחר הסרת המוגלא ג"כ לא הלכו הנקודות טרפה שזה מורה על נקבים אלא שעלה בהם קרום ונסתמו ולא כלום הוא. קומץ שם. זבחי צדק או' י"ב.

יט

יט) וכ"ש אם נמצא על הבועא גרב או שחין דטרפה ואינו מועיל שום בדיקה דזה ודאי נקבה והעלה את הגרב או השחין וסופו לסתור ואף בנמצא גרב או שחין על טנרא יש להטריף מספק. שמ"ח שם. בי"צ בתה"ב שם. קומץ שם. זבחי צדק או' י"ג.

כ

ך) נמצא בועא שיש בה שחור מחויב הוא לבדוק אם תלך המראה ההיא ע"י הסרת המוגלא כנז' לעיל או' י"ח ואם לאו טרפה מחמת המראה שחור שבה. קומץ שם או' ד' וכ"כ היא"פ סי' ל"ח בשם הנוב"י סי' י"ג. זבחי צדק או' י"ד. ועיין עוד לקמן סי' ל"ח או' מ"א ואו' מ"ג.

כא

כא) בועא על גבה של ריאה והיא משונה מכל שאר בועות דהיינו שבולטת יותר מן הריאה ונראה לעין שאין ממנה כלל בתוך הריאה רק דבוקה להריאה בשרשה לבד והשאר הוא בולט לחוץ טרפה משום דסופה להתפרק מחמת חבור הצלעות. שו"ת שער אפרים סי' נ"ה. וכ"פ הפר"ח בקו"א כוותיה ולא מטעמיה. לה"פ סוף או' ו' ואו' מ"ו. בל"י או' ד' שמ"ח או' ט"ז. שפ"ד או' י"ב. פת"ב או' ל"ח. ביא"ב בלב"ת או' ד' בי"צ שם או' ה' מז"ה סי' ל"א או' ג' אי"צ סי' ט"ז בזב"ת או' ל"ד. קומץ שם או' ב' זב"ר סי' יו"ד או' ג' מנ"י ענף ד' או' ט' ודוקא אם היא כט"ד אבל אם היא פחות מט"ד כשרה. לה"פ או' מ"ו. בל"י שם. שפ"ד שם. לב"ש או' ע"ח. דע"ק או' ך' מק"מ או' נ"ד. מיהו הפת"ב שם כתב דיש להטריף בזה אף שהבליטה פחותה מט"ד ואינה חדודה כלל ואפי' מליאה מים זכים. וכ"כ מז"ה שה ביס"ה או' ו' אי"צ בזב"ת שם. קומץ שם. עצ"ל בדיני תר"ל או' קכ"ט. זב"ר שם בתמידים או' י"ד. מנ"י שם. וע"כ יש להחמיר אם לא בהפ"מ או שעת הדחק כי אז יש לסמוך על המתירין. ועיין לקמן או' כ"ד.

כב

כב) ובועא הנז' גם במלאה רוח ובטנרא דינא הכי. זב"ר בתמידים שם. זבחי צדק או' ט"ז.

כג

כג) וכ"ז בבועא שאינה מושרשת היטב אבל במושרשת אף שבולטת הרבה חוץ להריאה יותר מט"ד ועומדת בין הערוגות וקרובה לצלעות ולשדרה ואפי' היא חדודה ובכל ענין כשרה. קומץ שם. זב"ר שם או' ג' וכ"מ מדברי השמ"ח שם והלב"ש או' ע"ט. וכ"כ פת"ב או' ל"ז. בי"צ שם. מז"ה שם ביס"ה או' ה' מק"מ או' נ"ב. מנ"י שם או' ח' ולא דמי לבועא באונא עליונה דימין דהתם לאו מדוחק לחודיה אתינן עליה אלא משום דדרכה להתחכך בגרגרת ולהתפצל משא"כ הכא. תב"ש או' כ"ז. בי"צ שם בעמ"ז או' ח' זב"ר שם במוספים או' ה' זבחי צדק או' י"ז. ועי"ש בזבחי צדק מ"ש לדחות דברי התו"ז סי' י"ג או' ו' ובספרו נדיב לב ח"א סי' ט"ז שכתב להטריף בבועא ע"ג ריאה כט"ד משום יתרת ע"ג יעו"ש.

כד

כד) כתבנו לעיל או' כ"א על בועא שהיא מגבה דריאה ואינה דבוקה בה רק השורש דבוק והיא בולטת לחוץ דטרפה. ה"ד מגבה אבל אם היא מקמא דריאה כשרה. זבחי צדק או' י"ח.

כה

כה) ואם בועא הנז' יש מראה ריאה גמורה עליה אפשר להקל דאז ודאי מושרשת יפה ולא תתפרט ועדיין צ"ע. לב"ש או' ע"ח. אבל המק"מ או' נ"ד כתב על דברי הלב"ש הנז' דלו נראה פשוט כיון שנתכסה בבשר הריאה לא גרע מגבשושית וכשר. והב"ד זבחי צדק או' י"ט וכן עיקר.

כו

כו) [סעיף ב'] אם סרכא תלויה יוצאה מן הבועא טרפה. משום דהו"ל תר"ל. לבוש סעי' ז' ב"ח. פר"ח או' ד' שמ"ח או' ב' פת"ב בדיני תר"ל בסוף סי' ט"ל או' כ"ד. ומכאן למדו להטריף כל היכא דאיכא תר"ל כגון בועא העומדת על הגבשושית וכיוצא בזה. ב"ח. ט"ז סק"ג. פר"ח סי' ט"ל או' כ"א. לה"פ או' ו' שמ"ח או' ג' פת"ב שם. בי"צ בדיני תר"ל לסי' ל"ז או' ד' ולא דמי לסרכא תלויה יוצאה מטנרי דכשר כמ"ש סי' ט"ל סעי' ח' דטנרי אין עליה כלל שם לקותא. ט"ז שם. לה"פ שם. ועיין לעיל סי' ל"ה בדיני תר"ל או' א'.

כז

כז) שם. אם סרכא תלויה יוצאה מן הבועא טרפה. וכ"כ בהגה לקמן סי' ט"ל סעי' ח' לבוש סעי' ז' ב"ח. ט"ז סק"ג. ש"ך סק"ב. פר"ח שם. לה"פ שם. שמ"ח או' ב' לב"ש אי' ו' פת"ב או' ז' תו"ז סי' ט"ו או' א' ולאפוקי ממנהג שאלוניק"י שכתב השו"ג או' שנוהגים להכשיר סרכא תלויה בבועא וגם הרשד"ם בתשו' סי' ל"ז קרא תגר על המנהג הזה יעי"ש.

כח

כח) סרכא תלויה היוצאת מן הבועא טרפה אפי' במים זכים. ט"ז סק"ג. בל"י או' ד' וכתב וכן ראיתי נוהגין. ומיהו הש"ך סק"ג כתב ה"ד לדעת הש"ע ודעמיה דמטרפי בתרי בועי דסמיכי במים זכים אבל למאן דמכשיר בסמיכי במים זכים כמ"ש לקמן סעי' ג' בהגה גם בזה יש להכשיר יעו"ש. והלב"ש או' ז' כתב דגם להמכשירים בסמיכי במים זכים אין להתיר בזה כ"א בהפ"מ כי יש לחוש לדעת האוסרים יעו"ש.

כט

כט) וה"ד אם הבועא היא גבוהה מבשר הריאה גם לאחר הנפיחה אבל אם היא שוה לבשר הריאה כשרה דזה לא הוי בועא אלא מורסא כמ"ש לקמן בהגה סעי' ג' זבחי צדק או' כ"ב. ועיין בדברינו לשם בס"ד.

ל

ל) ואם סרכא תלויה יוצאה מבועא מליאה רוח יש להקל דלאו לקותא היא. שפ"ד או' ט' לב"ש שם וכתב ואפי' בלא הפ"מ יש להכשיר. והיינו במקומות שנוהגים להכשיר בסמיכי במים זכים כמ"ש הלב"ש בהגהתו לשמ"ח או' ב' וכ"כ הבי"צ בדיני תר"ל לסי' ל"ז או' ה' ביא"ב בדיני תר"ל לסי' ל"ז או' ו' ומיהו נראה דגם במקום שאוסרים בסמיכי במים זכים במליאה רוח וסרכא ע"ג יש להכשיר בהפ"מ כיון דלא הוי אלא רעותא כל דהו.

לא

לא) וסרכא תלויה העומדת אצל הבועא ממש בלי הפסק כלל טרפה. תב"ש או' ט' לב"ש או' ו' פת"ב בדיני תר"ל בסי' ט"ל או' ל"ב. וכתב המש"ז בדיני תר"ל בתנאי הב' דבעי רוחב קש ביניהם ופחות מרוחב קש הוי סמוכים והלב"ש או' ט"ז חלק עליו וכתב דסגי בכל דהו אכן הפת"ב שם או' ל"ג כתב כהמש"ז דבעינן רוחב קש ביניהם אלא שכתב דלצורך יש להקל בהפרש כשני שערות והפרש הבשר שביניהם צ"ל בריא יעו"ש. ועיין לקמן או' נ"ו.

לב

לב) מיהו פשוט דבועא במים זכים או מלא רוח לא עדיף מטינרי והוי רעותא כל דהו ואם יש שם סרכא דבוקה (למקום אתר) לא מהני מיעוך. לב"ש או' ז' ביא"ב שם. בי"צ שם בביאור או' ה' והיינו אף לנוהגים להקל במיעוך ומשמוש כמ"ש לקמן סי' ט"ל סעי' י"ג בהגה הכא אסור אבל לדעת הש"ע שם סעי' יו"ד בלא"ה אסור למעך בכל גוונא כיעו"ש. ושאר דיני סרכא תלויה ית' לקמן סי' ט"ל סעי' ח' קחנו משם.

לג

לג) שם הגה. וה"ה בועא העומדת במקום שאר רעותא וכו' כלומר דכמו שסרכא יוצאה מבועא טרפה משום דהו"ל תר"ל א"כ ה"ה בגבשושית וכה"ג. ש"ך סק"ד. פר"ח או' ד' לה"פ או' ו' שפ"ד או' ד' ומהו גבשושית עיין לעיל סי' ל"ה סעי' ה' בהגה ובדברינו לשם בס"ד.

לד

לד) שם בהגה. כגון בגבשושית וכו' ואם עור הבועא משתנית למראה ריאה אע"ג דעומדת בגבשושית או שאר רעותא כשרה דכיון דיש בו מראה ריאה לא הו"ל אלא חסרון מבפנים. ש"ך סק"ה. פר"ח או' ה' לה"פ או' ז' שה"מ או' ו' שמ"ח או' ד' מש"ז בדיני תר"ל או' ג' חכ"א כלל י"א או' ג' ענ"ה סי' ט"ז או' י"ב. לב"ש או' ד' ביא"ב בדיני תר"ל לסי' ל"ז או' ח' בי"צ שם או' ו' זבחי צדק או' כ"ח. ועיין לקמן או' מ'.

לה

לה) ודוקא מראה ריאה גמורה שנראה מזה שגם בשר יש קצת תחת העור. שמ"ח שם. מש"ז שם. ענ"ה שם. ביא"ב שם. בי"צ שם. זבחי צדק או' כ"ט.

לו

לו) וצריך להיות בשר הריאה הבריא ממש ולא ע"י מוגלא שבבועא שמראיתה כך. דע"ק או' ט'. זבחי צדק או' ל'.

לז

לז) מה שממשמשים גם בכח שתתכסה הבועא בבשר נראה שהשו"ב צריך להבחין בזה היטב שאם ע"י רוב משמושו בכח הוא מעתיק בשר ממקומו שהיה מחובר שם וניתקו מחבורו והביאו ע"ג הבועא שתתכסה שאין שום תועלת בזה כיון שצריכין לשער שבחיי הבהמה היה מתכסה ולא שייך כן אם תולש מה שמחובר שבודאי בחיי הבהמה לא היה נעשה כן ממילא ע"כ צריך ליזהר בזה. דע"ק או' יו"ד. מק"מ או' ט' והכל לפי ראות עיני המורה. זבחי צדק או' ל"א.

לח

לח) בועא על קמט יכול למשמש ביד כדי להעלות בשר הריאה על הקמט ולהשוותו אבל לא בכח והגם דהדע"ק שם פליג ע"ז וכתב דאין למשמש ביד אלא דוקא בנפיחה בכח מ"מ המק"מ שם פקפק עליו והגם דחזר ויישב דבריו מ"מ מנהגינו למשמש ביד וכמ"ש בסמוך גבי העלאת בשר ע"ג בועא דמהני ביד. זבחי צדק או' ל"ב.

לט

טל) הא דאמרנו ס"ת על הבועא אם מתכסית בבשר הריאה כשרה מ"מ צריך למעך (כלומר להסיר) סרכא התלויה ממקום הבועא ואף שמצד הדין אין למעך מ"מ יש לחוש שמא תחת הסרכא תלויה נשאר קצת מן הבועא שלא נתכסית מפני שלא יכול לראות תחת הסרכא משו"ה צריך למעך התלויה אחר שנתכסית הבועא אלא שא"צ מים פושרין ואם לא עברה ע"י מיעוך הו"ל רעותא גמורה וטרפה. אי"צ סי' כ"א בזב"ת או' מ"ג ובלק"י שם או' ט' זבחי צדק או' ל"ג וכתב שם בזבחי צדק דכן מנהג עיר בגדאד יע"א דכשיש ס"ת על הבועא בתחלה מסירים הסרכא מן הבועא ומנקין את הבועא מן הסרכא לגמרי ואח"כ רואים אם נתכסית הבועה בבשר הריאה מכשירין אותה.

מ

מ) בועא שחוזרת ע"י נפיחה למראה ריאה ממש שדומה מראיתה למראית כל בשר הריאה אעפ"י שעדיין גבוה מבשר הריאה אינה רעותא ולכן אם יש עליה ס"ת או שאר רעותא כשר ומ"מ רעותא כל דהו הוי כמו טינרי. לב"ש בדיני תר"ל או' קל"ז. וכ"כ המש"ז בדיני תר"ל או' ג' בשם השמ"ח. פת"ב בדיני תר"ל סי' ט"ל או' כ"ב. בי"צ שם בדיני תר"ל או' ח' בלק"י שם. ועיין לעיל או' ל"ב.

מא

מא) והיינו אם כל הבועא חוזרת למראה ריאה מסתבר שהוא גבשושית ותולין במצוי משא"כ בועא שאין מתכסה רק חציה או מקצתה לא מסתבר כלל שהחציה תהיה גבשושית וחציה בועא אלא מסתבר שכולה היא בועא ואף שחציה מתלבנת אין זה רק מחמת חוזק הנפיחה. לב"ש או' קל"ג. ור"ל דאם יש אצלה רעותא אחרת באופן דהוי תר"ל אין זה מפסיק בין הרעועות וטרפה בי"צ שם או' ז' אי"צ שם בזב"ת סוף או' ג' שבאו' מ"ד. מיהו הבי"צ שם בביאור כתב על דברי הלב"ש הנז' דלמעשה יש לעיין בדין זה. וכ"כ התו"ז סי' ט"ו או' ז' דאם עלה בשר ע"ג הבועא אפי' שלא יתכסה כולה כ"א דוקא במקום הסרכא מכשרינן בה דהרי נתברר לן דאין הסרכא יוצאת מעל הבועא לחוש לנקב הבועא כ"א יוצאה מן הריאה ככל סרכא תלויה היוצאת מן הריאה יעו"ש והב"ד זבחי צדק או' ל"ו וכתב דבהפ"מ יש להקל אם זה הרעותא שאצל זו הבועא הוא ס"ת וה"ד בס"ת אבל בועא העומדת על קמט וחוזרת קצתה התחתון למראה ריאה יש להטריף כמ"ש הלב"ש בסוף או' קל"ט ודחה סברת אותו חכם המכשיר יעו"ש.

מב

מב) אמנם אם הסרכא יוצאת מאמצע הבועא ותחת הסרכא ממש מכוסה הבועא בבשר אבל מסביבות הבועא בכל היקפה ליכא בשר בשום מקום ונמצא דבשר המכסה אמצעית הבועא הוא מופסק בכל צדדיו משאר בשר הריאה אם שייך לומר כיון דמקום יציאת הסרכא מכוסה בבשר כשר או דלמא כיון דמופסקת מכל הצדדין טרפה וצ"ע. מק"מ סוף או' יו"ד. זבחי צדק או' ל"ז. ונראה דיש להחמיר כיון דבלא"ה י"א דלא חשיב כיסוי אלא א"כ מכסה בשר הריאה את כל הבועא כמ"ש באו' הקודם. ומה שהכשרנו באו' הקודם בהפ"מ אם אינו מכסה מקום כל הבועא ה"ד אם מחובר אותו כיסוי לבשר הריאה מן הצד. וכ"כ זבחי צדק שם.

מג

מג) אם הבועא הזאת בלי נפיחה יש לה מלמטה מראה ריאה זה תלוי בראיית העין אם למראית עיני הבקיאים הכל הוא מהבועא ואם תתרפא הבועא לא ישאר שום גבשושית כשרה ואם לאו הוי ביעא על גבשושית משום דקודם נפיחה ג"כ יש מלמטה מראה ריאה ודאי יש לחשוש שמא היה שם גבשושית ואח"כ צמח עמיה בועא ולכן תלוי במראית עיני הבקיאים ואם לאו טרפה דהו"ל תר"ל ואם יש להסתפק בזה צריך להכנופי לכל הבקיאים ואם יסכימו כולם שא"א לשים בקי להבחין ולהכיר דבר זה יש להכשירו אבל אם יכול להיות שיש שום בקי שיבחין דבר זה הו"ל ספק חסרון ידיעה ולא מקרי ספק וטרפה. לב"ש או' קל"ג וקל"ד וקל"ה וקל"ו בדיני תר"ל על השמ"ח ובלב"ש שם. זבחי צדק או' ל"ח.

מד

מד) מורסא או טינרי העומדת על הגבשושית כשרה. שמ"ח או' ד' מש"ז בדיני תר"ל או' ג' ענ"ה סי' ט"ז או' ע"ו. ביא"ב בדיני תר"ל לסי' ל"ז או' ח' בי"צ שם או' ו' זבחי צדק או' ט"ל. ומיהו כתב שם ביא"ב דצריך שלא להיות גבוה מפרק אמצעי של אגודל אבל מדברי המש"ז והבי"צ שם משמע דאפי' גבוה הגבשושית ט"ד ויש עליו מורסא או טינרי כשרה וכ"מ ממ"ש לקמן או' מ"ז דדוקא בועא אוסרת בגבוה ולא מורסא וטינרי יעו"ש.

מה

מה) וכן טינר או מורסא העומדת במקום המשמעת קול כשרה דבועא אמרו דאוסרת ולא מורסא וטינרי. מש"ז שם. ענ"ה שם. זבחי צדק או' מ'.

מו

מו) מראה כשרה על הגבשושית טרפה משום תר"ל. שמ"ח שם. מש"ז שם או' ד' ענ"ה שם או' י"ז. זבחי צדק או' מ"א.

מז

מז) בועא על הגבשושית דטרפה ה"ד גבשושית כט"ד ובועא עליה אבל פחותה מט"ד ובועא עליה לא הוי תר"ל וכשרה. מש"ז שם או' ב' לב"ש סי' ל"ה אי' קכ"ו. ענ"ה שם או' י"ד. בי"צ שם. אי"צ סי' ך' בלק"י או' ח' זבחי צדק או' מ"ב. וכתב שם הלב"ש דאפי' כט"ד ובועא עליה דמטרפינן אינו אלא משום דאזלינן לחומרא יעו"ש. זבחי צדק שם.

מח

מח) והא דבועא על הגבשושית טרפה ה"ד בעומדת מגבה אבל גבשושית מקמא ובועא עליה כשרה אפי' אם אם היא יותר מט"ד דלא הוי רעותא. וכתב דהגם דהמש"ז או' ג' נסתפק בזה היינו משום דאזיל לשטתיה דס"ל דיתרת מקמא מיקרי רעותא אבל לדידן דיתמ"ק אינו רעותא פשיטא דאין להחמיר בגבשושית כלל מקמא. וכ"כ פת"ב בדיני תר"ל סי' ט"ל או' ל"ח. בי"צ בדיני תר"ל לסי' ל"ה אי' ז' אי"צ בלק"י שם. זבחי צדק או' מ"ג.

מט

מט) גבשושית באונא העליונה מקמא ובועא עליה יש להסתפק בה. לב"ש שם. בי"צ שם. וא"כ יש להטריף מספק. זבחי צדק או' מ"ד.

נ

נ) בועא על יתרת בדרי דאוני או ס"ת אי שאר רעיתא העומדים על יתרת בדרי דאיני כשרה כי אין זה מקרי תר"ל. לב"ש שם או' צ"ב ודחה דברי האוסרים בזה. בי"צ שם אי' א' אי"צ סי' כ"א בזב"ת או' ז' שבאי' מ"ד. זבחי צדק או' מ"ה.

נא

נא) אבל יתרת מקמא שיש עליה בועא או ס"ת או שאר רעותא טרפה. לב"ש שם או' ק"ז. בי"צ שם או' ב' אי"צ בזב"ת שם. זבחי צדק אי' מ"ו.

נב

בנ) טינרי הייצא מתוך יתרת מקמא יש להכשיר. לב"ש שם או' ק"ט. אי"צ בלב"ת שם או' ח' זבחי צדק אי' מ"ז.

נג

גנ) סרכא תלויה מלאה דם טרפם. בית אפרים סי' י"ט. פ"ת או' ב' זבחי צדק או' מ"ט. וכן סרכא תלויה מלאה מים טרפה. תו"ז סי' ע"ז או' ד' ועיין לקמן סי' ט"ל אי' קס"ז ומשם ואילך.

נד

דנ) יתרת מגבה והיא פחותה מט"ד ובועא עליה יש להטריף. מש"ז בדיני תר"ל או' ב' ענ"ה סי' י"א או' י"ב אבל יתרת מקמא פחות מט"ד ועליה בועא יש להכשיר. ענ"ה שם. זבחי צדק או' ן'.

נה

הנ) [סעיף ג'] אם יש בה שתי אבעבועות סמוכות זו לזו אסורות וכו' חולין מ"ז ע"א. ופרש"י דאינן סמוכות אלא מחמת נקב שהיה בריאה והעלה הנקב את הבועות הללו סביביו. והרמב"ם פ"ז מה"ש כתב הטעם מפני שהדבר קרוב הרבה שיש נקבים ביניהם ואין להם דרך בדיקה. והר"ן כתב דכיון דסמוכות זו לזו מתוך שכל אחת דוחקת את חברתה סופי של עור לינקב והרי הוא כאלו נקב מעכשיו וכ"כ הרשב"א. והב"ד ב"י. ש"ך סק"ו. ויש להחמיר ככל הפירושים שפ"ד או' ו' שמ"ח או' ו' זבחי צדק או' נ"א. והנ"מ בין הני פירושים הוא אם בתחתיהם הם סמוכות והולכין ומתרחבין לרש"י ולר"מ טרפה ולהרשב"א כשרה ואם בתחתיהן מרוחקין כרוחב קש ולמעלה סמוכין להרשב"א טרפה ולרש"י והר"מ כשרה. מש"ז או' ד' וא"כ לפי מ"ש דיש להחמיר ככל הפירושים צ"ל מרוחקים בתחתיהם ולמעלה מהן. וכ"כ השמ"ח שם דיש להחמיר כשתי הסברות שלא להכשיר כ"א בדלא נגעי אהדדי למעלה ויש הפרש בשרשם שיעור הנז' וצריך שאותו הפרש יהיה לו מראה ריאה ולא מראה מוגלא או מראה אחרת אפי' מהכשרות שית' לקמן סי' ל"ח. וכ"כ הבי"צ ח"ב או' א' ובספרו אי"צ סי' ט"ז או' ב' מז"ה סי' ל"ב או' א' ואו' ב' קומץ כלל כ"ב או' א' זב"ר סי' י"א או' א' ועיין לקמן או' צ"א.

נו

ונ) ושיעור הרחקת שורשם הוא כרוחב קש דק שיוכל למצוא ובהפ"מ אם אין רחוקים כ"א כב' שערות די. שמ"ח שם. בי"צ שם בעמ"ז או ב' מז"ה שם או' א' אי"צ שם. קומץ שם. זב"ר שם. והוא לפי שיש פלוגתא בזה כמ"ש לקמן או' ץ' אם הוא כרוחב קש או כב' שערות וע"כ כתבו להחמיר כרוחב קש יבהפ"מ להקל כב' שערות יעו"ש.

נז

זנ) ומ"ש הרמ"א בהגה סוף סעי' זה דבועי וטינרי סמוכים זה אצל זה כשר כתב הט"ז סק"ד דזוהי כסברת רש"י שכתבנו באו' הקודם ולא כרשב"א ור"ל ולכן יש להחמיר. מיהו הש"ך בנה"כ כתב דאפי' לרשב"א ור"ן כשר. וכ"כ כנה"ג בהגה"ט או' יו"ד. בל"י או' ט"ז וכתב וכן נוהגין. וכ"כ זבחי צדק או' ק"י דכן מנהגם בעיר בגדאד יע"א. אבל דעת הפר"ח או' י"ח לאסור. וכ"כ הלה"פ או' כ"ג. שה"מ או' ך' וכ"כ השמ"ח או' י"א אלא שכתב דאי לא נגעי למעלה אעפ"י שאין הפרש בשרשם כ"א כחוט השערה יש להכשיר ובהפ"מ אפי' אין בשרשם הפסק כלל רק דמשפעין והולכין עד דלא נגעי משורש ואילך להדדי כלל יש להכשיר. וכ"כ פת"ב או' י"ח. בי"צ שם או' ב' מז"ה שם או' ה' קומץ שם או' ז' זב"ר סי' יו"ד או' ה'.

נח

חנ) שם. אם יש בה ב' אבעבועות סמוכות זו לזו אסורות וכו' ואין שיעור לאלו הבעבועות וכמו שהנקב פוסל במשהו אף הבעבועות פוסלין במשהו. צידה לדרך מאמר י"ב כלל א' פ"ו. כנה"ג בהגה"ט או' ט' פת"ב או' ח' מז"ה שם או' א' תו"ז סי' ך' או' א' קומץ שם או' ב' זבחי צדק או' נ"ב.

נט

טנ) וכן יש בועות והוא הנקרא אשכול והיינו בועות קטנות כגרעינין של פלפלין זה אצל זה וזה בדיקתו תחלה נופחין אותה וממשמשין ביד עד שיבא חוט בשר (ולדידן ב' חוטין. תו"ז. ועיין לקמן או' ץ') מפסיק ביניהם ואם לא בא חו"ב מפסיק אז נוקבין א' מהם אי שפכי אהדדי א' היא וכשרה ואם נשארו אפי' אחת מהם מליאה ואין חו"ב מפסיק בינה לבין חברתה שתים הם וטרפה דמה לי תרתי או תלת או ארבע. שו"ג מחו' או' ז' זב"ת או' י' תו"ז שם או' ך' וכתב וכן הוא מנהגינו. זבחי צדק שם וכתב וכ"ה מנהג עיר בגדאד יע"א.

ס

ס) אל גדר"י (והוא כמו בועות קטנות) נדון כתרי בועי דסמיכי דאפי' בני אדם שיש להם מזל מתים בו והוא שיהיה גדול קצת. זבחים שלמים משם מהריב"ע ומהרב"ץ. ומנהג בגדאד יע"א כשיהיה גדר"י בריאה ומראהו כמראה בשר אזי ממשמשין הרבה בבשר הריאה ואם עלה על הגדר"י בשר הריאה מכשירין ואם ע"י מו"מ לא עלה עליהם בשר הריאה אזי ממשמשין בגב הסכין בריאה בנחת לאט לאט עד שמביאין על הגדר"י בשר הריאה ומכשירין וכן אם ע"י המשמוש חזר למראות הכשרות מכשירין ואם אפי' משמשו בגב הסכין לא יכלו להעלות בשר הריאה על הגדר"י וגם לא חזר למראות הכשרות מטריפין. זבחי צדק או' נ"ג.

סא

סא) בועא א' בריאה דעוף יש להכשיר אם אינה בשפולי ולא מעבר לעבר. דע"ק או' א' מק"מ או' ה' זבחי צדק או' נ"ד.

סב

סב) גם אם יש הרבה בועות קטנות בריאה דעוף אף שנראה עתה שאינם סמוכות יש לחוש שהיו סמוכות וע"י משמוש היד נתפרדו כי שכיח שהם סמוכות. דע"ק שם. מק"מ שם. זבחי צדק או' נ"ה.

סג

סג) תרי בועי בתוך החתוך או במצר החזה אם אין חו"ב מפסיק ביניהם טרפה ואם יש סרכא שנסרכא על שתיהם כשרה דמגין הוא כיון שהיא בחתוך או במצר החזה אבל אם נסרכא לאחד מהם ואחד מהם לא יש סרכא ואפי' קצת ממנה מגולה טרפה. כנה"ג בהגה"ט או' י"ד ואו' י"א. שו"ג מחו' או' ב' תו"ז סי' כ"ב או' א' זב"ש או' ט' זבחי צדק או' נ"ז. ועיין לקמן סי' ט"ל או' ע"ה.

סד

סד) תרי בועי הסמוכות זו לזו בלי חו"ב מפסיק ביניהם והם סמוכות לדופן רחב ויש מכה בדופן טרפה אבל בועא א' עם סרכא לדופן רחב ומכה בדופן כשרה בלי בדיקה דבועא א' כגוף הריאה חשבינן לה והסרכא תלינן במכה. שו"ג מחו' או' ד' תו"ז שם או' ד' זבחי צדק או' נ"ט ואו' ס'.

סה

סה) אם נדבקו ב' אונות או אומא ואונא ע"י בועא נופחין אותה אם היא בתוך החתוך כשרה ואם לאי טרפה. כנה"ג שם או' ט"ו. שו"ג מחי' או' ה' זב"ש או' כ"ד. זבחי צדק או' ס"א.

סו

סו) וכן אם יש בועא באונא או באומא ויש חלל תחתיה כשיעור שיכול להעביר מחט נידון כמינה ובה וטרפה. כנה"ג שם. שו"ג שם. ואנן בדידן ס"ל דטרפה משום בועא הנקלפת כמ"ש לעיל או' י"ד דכיון דיש חלל תחתיה לא גרע מבועה הנקלפת. זבחי צדק או' ס"ב.

סז

סז) שם. ואם היא א' ונראית כשתים וכו' שיש כמין סדק באמצעיתה. רש"י חולין מ"ז ע"א. שמ"ח או' י"ג. פת"ב או' כ"ז. ביא"ב בלב"ת או' ז' מז"ה סי' ל"ב או' ח'.

סח

סח) שם. ואם היא א' ונראית כשתים נוקבים אותה וכו' ואם שופכות למקום א' וכו' ואף בשפכי אהדדי כתב רש"ל פא"ט סי' כ"ז בשם מהרי"ל דצריך בדיקה אם הם בכיס א' ואם הם בב' כיסים ויש הפסק ביניהם טרפה דחיישינן לנקיבת הריאה. וכ"כ בהגמ"ר דתרתי בועי דסמיכי לית להו בדיקה אפי' שפכי להדדי וכ"מ בבדיקות הר"ץ. ש"ך סק"ז. פר"ח או' ח' לה"פ או' ט' בל"י או' ו' כריתי או' ד' שמ"ח או' י"ג. פת"ב או' כ"ח. בי"צ ח"ב או' ד' ביא"ב בשפ"ז או' ז' מז"ה שם. קומץ סי' כ"ב או' ט' זב"ר סי' י"א או' ז' ואם לא בדק אם יש שני כיסים ונאבדה הריאה יש להקל ולהכשיר אבל אם לא בדק אי שפכי אהדדי טרפה. שמ"ח שם. פת"ב או' כ"ז ואו' כ"ח. בי"צ שם. ביא"ב בלב"ת או' ז' מז"ה שם. קומץ שם. זב"ר שם במוספים או' יו"ד ואו' י"א.

סט

סט) אבל בס' משפטים ישרים כתב דלאו דוקא א' ונראית כשתים אלא אפי' הם שתים ממש ונראות שתים אי שפכי אהדדי כשרה. וכ"כ כנה"ג בהגה"ט או' כ"א בשם מהרי"ס. שו"ג מחו' או' ו' וכתב וכן נהגי האידנא כדברי מהרי"ס ויש לו סמך מר' גרשון וסמ"ק שכתבו הכי. זב"ת או' ו' תו"ז סי' כ"א או' ג' וכתב והכי נהוג ולא קפדינן אכיסי. זבחי צדק או' ס"ד וכתב וכן המנהג בעירם. וא"כ היכא דנהוג להוג.

ע

ע) בועא ע"ג בועא שעומדין זה על זה בין שפכי זה לזה או לא ואף במ"ז טרפה בכל מקום משום די"ל שבועא התחתונה ניקבה ועלה עליה העליונה והו"ל העליונה קרום מחמת מכה שאינו קרום. קומץ שם או' י"ג. זבחי צדק או' ס"ז.

עא

עא) שם. אבל אם הם צמחים קשים וכו' וה"ה במלאות רוח דכשר. ב"ח. ש"ך סק"ט. כנה"ג הגב"י או' ל"ה. לה"פ או' י"ג. בל"י או' יו"ד. מיהו דעת הפר"ח או' ט' לאסור גם במלאות רוח והשמ"ח או' ט' כתב דדינם כמליאות מ"ז ולנוהגים לאסור במ"ז כדברי הש"ע אין להכשיר גם במליאות רוח. וכ"כ פת"ב או' ט"ז. אבל דעת השפ"ד או' ט' כדברי הש"ך וכתב ליישב דברי הפר"ח והתב"ש או' י"ט שהקשו על דברי הש"ך הנז' יעו"ש. וכ"כ זבחי צדק או' ס"ח הגם דמנהגם להטריף במליאות מ"ז כדבר הש"ע מכשירים במליאות רוח כדברי הרבנים הנז' ועיין לקמן או' ק"ג.

עב

עב) מעשה שהיו תרי בועי דסמיכי הא' בועא כדינא מליאה מוגלא והשנית היתה ספק אם מליאה רוח שלא יכלו לעמוד עליה והנה פשוט אם בועא א' מליאה מוגלא והשנית מליאה רוח דכשרה דמה לי אם שניהם מלאים רוח או א' מהם כיון דלסברת המכשירין לא מקרי בועא הויא כמאן דליתא ונשארה בועא המליאה מוגלא לבדה. אמנם בנ"ד יש להטריף משום דהוו ס"ס להחמיר ספק אם הלכה כמ"ד מלאה רוח טרפה ואת"ל דכשרה שמא זה הבועא היתה מלאה מים כיון דהיא ספק ומשו"ה טרפה דתרי בועי דסמיכי דינא דגמ' זבחי צדק או' ס"ט. והיינו לפי מנהגם שאוסרים במ"ז ומתירים במליאות רוח אבל למנהג שאוסרים במליאות רוח כמו במ"ז אעפ"י שא' מליאה רוח בודאי וא' מוגלא אין להכשיר והוא פשוט.

עג

עג) שם. אבל אם הם צמחים קשים. פי' ואין שם ליחה כלל וזה הנקרא טינרי (סלע מתרגמינן טינרא) וכשרה אבל אם יש בו ליחה הוי בועא וטרפה. שו"ת הרמ"א סי' ה' ט"ז סק"ו. ש"ך סק"ח. כנה"ג בהגב"י או' ל"ד. לה"פ או' י"ב. בל"י או' ט' שמ"ח או' י"ב. מש"ז או' ו' שפ"ד או' ח' שה"מ סוף או' י"א. זב"ת או' ח' ענ"ה סי' ט"ז או' כ"ה. תו"ז סי' ך' או' ז' וסי' נ"ז או' ב' דע"ק או' ו' ביא"ב בשפ"ז או' ח' בי"צ חלק ה' או' ח' אי"צ סי' י"ט בלק"י או' א' קומץ שם או' ו' זב"ר שם או' ד' זבחי צדק או' ע'.

עד

עד) וצריך לבדוק אח"ז ואם לא בדק מחזקינן לה בבועא. שמ"ח שם. שפ"ד שם. ביא"ב בשפ"ז שם. בי"צ שם. אי"צ שם. קומץ שם. דע"ק שם. זב"ר שם. מנ"י ענף ג' או' ב' זבחי צדק או' ע"א.

עה

עה) ואם יש הרבה טינרי סמוכות זל"ז צריך לבדוק את כולם ואין לסמוך על בדיקת הרוב אפי' בדיעבד. פת"ב או' י"ז. מז"ה סי' ל"ב ביס"ה או' ו' ופשוט דאי נשאר א' לבד שלא בדקה ליכא חשש כלל. מק"מ או' ל"ה. מיהו הלב"ש או' ס"ה כתב דבטינרי אם לא בדק המיעוט יש להכשיר בדיעבד. והב"ד הבי"צ שם בלב"ת או' ה' ובהפ"מ וצורך גדול יש לסמוך על סברא זו. זבחי צדק או' ע"ג.

עו

עו) כשיש הרבה טינרי סמוכות זל"ז ובדק ראשונה שבקצה ראשון ואחרונה שבסוף ונמצאו בהם טיפת ליחה ואמצעיים שביניהם לא נמצא בהם טיפת ליחה אפ"ה טרפה שהטינרי שביניהם לא הוי הפסק. פת"ב שם. מז"ה ביס"ה שם. מק"מ שם. מנ"י שם. זבחי צדק או' ע"ד.

עז

עז) הטינר שיש בו טיפת ליחה יש בו חומר בועא וחומר טינרי כגון בסמוכה לבועא למעלה ולמטה יש הפרש קש או נגד בועא בשני אונות הגם שבה טיפת ליחה לא אזל מינה חומר טינר דהא מ"מ מבחוץ היא קשה ומנקבת. לב"ש או' מ' דע"ק או' ו' מק"מ או' ל"ד. זבחי צדק או' ע"ה.

עח

עח) ואם הליחה שבטינרי אינה משונה אל מעין מוגלא והיא רק משהו לחלוחית בעלמא יש להקל. דע"ק שם. מק"מ שם. זבחי צדק או' ע"ו.

עט

עט) מוגלא רכה כשעוה או כעור קרוש אע"ג שאין בה לחות אינה טינרי אלא בועא. דע"ק שם. מק"מ שם. זבחי צדק או' ע"ז.

פ

פ) אין לחלק בטינרי במראה הליחה הקשה שבתוכו אפי' היא מראה מוגלא או איזה מראה שיהיה אינה אלא טינרי וכשר. שמ"ח או' ז' ובתב"ש או' י"ד וכתב ודלא כהר"ץ. וכ"כ הקומץ שם. זב"ר שם. זבחי צדק או' ע"ח.

פא

פא) היכא דיש ב' בועות פרודות בשרשם בין יש שם שיעור הפרש או לא ולמעלה נתדבקו מקצת זל"ז והיו לאחדים טרפה. לב"ש או' נ"ה. בי"צ ח"ב בתה"ב או' ב' שבאו' ג' קומץ שם או' א' זבחי צדק או' ע"ט. ועיין לעיל או' נ"ה.

פב

פב) וכן אם יש ב' טינרות ומלמעלה מדובקים מקצתם זל"ז טרפה ואף דק"ל ב' טינרי דסמיכי כשר מ"מ אינם דבוקים אבל בדבוקים טרפה. לב"ש או' ס"ב בהגהתו לשמ"ח או' י"ג. בי"צ ח"ב בתה"ב או' ד' מנ"י שם. זבחי צדק או' ף'.

פג

פג) ויותר מזה אפי' טינרא א' ומתחזי כתרתי שיש בו סדק הוי עכ"פ ספק טרפה שמא שנים היו ונתרחבו עד שנתדבקו ושוב נתקשו. לב"ש שם. בי"צ בתה"ב שם. מנ"י שם.

פד

פד) שם. אבל אם הם צמחים קשים וכו' ואעפ"י שאם נופחים בא' עולה גם השנית או נותנים מים בא' ובאים מים להב' דמהני בסי' מ"ב גבי מרה הכא לא מהני כיון דאין מיגלא יוצא מא' לחבירו נראה דשני בועות הם רק דנקובים להדדי. שמ"ח או' י"ג. וכ"ה דעת הש"ך סוף ס"ק ל"ג. מש"ז או' ה' לב"ש או' מ"ז. אמנם הכנה"ג בהגה"ט או' כ"ב כתב דאם נקבוה ולא היו שופכות זו לזו ואח"כ נפחו זו ועלתה גם חברתה בנפיחה זו או שהטילו מים בא' ונתמלאה גם חברתה כשרה כמ"ש לקמן סי' מ"ב גבי מרה. וכ"כ מטה יוסף ח"ב יו"ד סי' ו' בל"י או' ו' ואו' כ"ח ועי"ש באו' כ"ח מ"ש להשיג על דברי הש"ך הנז' זב"ת או' ו' ונראה דבהפ"מ או לצורך גדול יש לסמוך על סברא זו. ועיין לקמן או' רי"ח.

פה

פה) שם הגה. וה"ה מורסא שבריאה וכו' דלא נקרא בועא אלא דבר הבולט ומבעבע לחוץ מלשון ומבועי מים. רש"ל פא"ט סי' כ"ז. ט"ז סק"ז. לה"פ אי' יו"ד. מש"ז או' ז' פת"ב או' כ"ג.

פו

פו) ומשמע דיש מוגלא בהאי מורסא ואפ"ה אינו אוסר בסמיכי. ט"ז שם. פר"ח או' יו"ד. לה"פ שם. בל"י או' ז' שמ"ח או' יו"ד. פת"ב שם. שה"מ או' י"ב זב"ת או' ט' בי"צ חלק ה' או' ה' מז"ה סי' ל"ב ביס"ה או' ח' אי"צ סי' י"ט או' ד' קומץ שם או' ו' מנ"י שם או' ד'.

פז

פז) שם בהגה. דהיינו שקרום הריאה מכסה אותה ואינה גבוהה מבשר הריאה. והיינו שכאשר נופחין הריאה אינה בולטת לחוץ כלל כ"א שוה לבשר הריאה ובין שיש עליה מראה ריאה ובין מראה מוגלא אינו אוסר בסמוכות דלאו בועות נינהו. שמ"ח שם. ועי"ש בתב"ש או' ך' שהשיג על דעת הסוברים דבעו דוקא שיש עליה מראה ריאה יעו"ש. וכן הסכים השפ"ד או' י"א כדברי השמ"ח והתב"ש. ענ"ה סי' ט"ז או' כ"ו. פת"ב או' כ"ו. ביא"ב בשפ"ז או' יו"ד. בי"צ שם. מז"ה שם או' ג' אי"צ שם. קומץ שם. זב"ר סי' י"א או' ו' מנ"י שם. זבחי צדק או' פ"א והשיג על מ"ש התו"ז סי' ך' או' ט"ו יעו"ש.

פח

חפ) ואם המורסא גבוה מבשר הריאה אוסרת משום סמיכי ואפי' אין בה ט"ד ולא צורת אינא. ש"ך ס"ק י"ב. כנה"ג בהגה"ט או' י"ט. פר"ח או' יו"ד. לה"פ או' י"א. בל"י או' ח' שפ"ד או' י"ב. שה"מ שם. זב"ת או' ט' ענ"ה שם. זבחי צדק או' פ"ב.

פט

טפ) שם בהגה. דהייני שקרום הריאה מכסה אותה וכו' פי' לאפיקי אותן טנרין קשין כאבן דע"י שהמורסא שבתוכה שנתקשה כאבן ניקב קרום הריאה והם נרגשים ביד כקוצים ממש ע"ג הריאה והמורסא נראית מבחוץ שאז טרפה משום ריאה שניקבה ואעפ"י שהמורסא סותמא לאו כלום הוא מק"ו דסרכא. וכשהמורסא נראית מחוץ לקרום הריאה מפני שהקרום דק מאד כגלדי ביצה נוהגין לחתוך הריאה מאחורי הטינר ולהוציא דרך שם המורסא מעט מעט עם מים כדי שיתמעך המורסא ואחר שנתרוקן המורסא כילה אז מותחין קרום הריאה ואז נראית אם הקרום נקוב או לאו וכך עושין מעשה בשלוניק"י. זב"ת שם בשם זו"ת וכתב עליו ודברים כנים ואמתיים הם. זבחי צדק או' פ"ג וכתב וכך הם נוהגין כשנמצא בידיהם מעשה כזה שנתקשה הטינר עד שנראה מבחוץ מנקין קרום הריאה מן הטינר בנחת כנז"ל עד שמנקין אותו לגמרי ואז רואים את קרום הריאה באויר לראות אם יש בו נקב והרבה פעמים ימצא נקוב ומטריפין הבהמה וצריך להזהיר בזה לכל השוחטים עכ"ד.

צ

צ) שם הגה. ולא מקרי סמיכי אלא שאין ביניהם כשני חוטי שער וכו' בב"י הביא פלוגתא בזה אי סגי בחוט א' מפסיק ביניהם או צריך כשני חוטי שער וכתב ולענין הלכה נראה דיש לחוש לדברי בה"ג שלא להכשיר בחוט השערה הפסק ביניהם אם לא במקום שנהגו כדברי המכשירים בהפסק כל שהוא יעו"ש ולכן כתב כאן מור"ם ז"ל כשני חוטי שער. ורש"ל פא"ט סי' כ"ז פסק דבעינן הפרש רוחב קש דאין אנו בקיאין בין חוט שער א' לב' וכ"כ ד"מ או' ב' בשם מהרי"ו דבעינן רוחב קש ביניהם. והש"ך ס"ק י"ג כתב דהסכמת הפו' להקל. וכ"כ הלה"פ חו' י"ד. ור"ל להקל כשיעור ב' חוטין כמ"ש בהגה. ועיין לעיל או' נ"ו במ"ש בשם האחרונים.

צא

צא) שם בהגה. לאחר שנפחו הריאה. דבכולא מילתא דריאה אחר נפיחה אזלינן כמ"ש לעיל סי' ל"ה או' קל"ה.

צב

צב) שם בהגה. והוא שיהיה במה שמפריש ביניהם מראה ריאה. פי' דלא כשר כיש הפרש אלא שיהיה בו מראה ריאה אבל אם יש בו מראה מוגלא הו"ל כסמוכין. ט"ז סק"ח. ואף אם הוא ממראות הכשרות שית' לקמן בסי' ל"ח כיון דמוגלא רבעה תחתיו הו"ל סמיכי. ש"ך ס"ק י"ד. כנה"ג בהגב"י או' כ"ט. פר"ח או' י"ב. פר"ת או' ח' לה"פ או' ט"ו. בל"י או' י"א. שה"מ או' י"ח. שפ"ד או' י"ד. זב"ת או' י"ב. פ"ת או' ג' חכ"א כלל י"א או' ה' ענ"ה סי' ט"ז או' כ"ח. תו"ז סי' ך' או' ד' זבחי צדק או' ץ' וכ"כ לעיל או' נ"ה.

צג

צג) וכן אם בין ב' בועות יש טינרי או מורסא וליכא הפרש בשר ביניהם כדינא יש להטריף דלא עדיפי טינרי ומורסא ממראה מוגלא. שמ"ח סוף או' ו' בי"צ ח"ב בעמ"ז או' ו' אי"צ סי' ט"ז בלק"י או' ה' זבחי צדק או' צ"א.

צד

צד) ואם נקלף העור העליון של הבועא דהיינו עור הריאה טריפה מפני שהעור התחתון הוא עור הבועא והוא עור הבא מחמת מכה וזה אפי' בבועא יחידית וזה מיירי אפי' במים זכים. ט"ז שם. כנה"ג שם. לה"פ שם. בל"י שם. מש"ז או' ח'.

צה

צה) תרי בועי דסמיכי דקודם נפיחה היה הפרש ביניהם וע"י הנפיחה הם סמוכים ואין הפרש ביניהם כשיעור הראוי טרפה דכל מילי דריאה בנפוחה משערינן וע"כ צריך לנפוח אפי' אם יש בהם שיעור. רא"פ או' י"ב. זב"ר סי' י"א בתמידים או' ז' זבחי צדק או' צ"ב. ודוקא שנפחוה כדרכה אבל אם נפחוה יותר מדאי ונתקרבו כשרה. זב"ר שם. זבחי צדק שם.

צו

צו) ואם מחמת דקות ההפרש ליכא למיקם על מראיתו וא"א להבחין אם הוא מראה ריאה או מראה מוגלא או מראה כשרה דלא מכשרינן ליה אלא א"כ חזינן הכשרו בהדיא. לב"ש או' צ"ט. מז"ה סי' ל"ב ביס"ה או' ד' זב"ר שם בתמידים או' י"ח. זבחי צדק או' צ"ג. ומזה משמע דכ"ש אם נאבדה הריאה או נחתכה ולא הספיקו לבודקה שהיא טרפה. זבחי צדק או' צ"ד.

צז

צז) אם פתחו הבועא והוציאו המוגלא או נתרוקנה הבועא ע"י משמוש א' מהם או שתיהם ועי"כ נעשה הפרש מראה ריאה טרפה. לב"ש שם. מז"ה שם ביס"ה או' ה' זב"ר בתמידים שם. זבחי צדק או' צ"ה.

צח

צח) שם בהגה. יש מכשירין אפי' תרי בועי דסמיכי אם המים שבהם זכים צלולים ומתוקים. לאפוקי מרים או מלוחים דהוי כמו עכורים. מהרי"ו. ש"ך ס"ק ט"ו. פר"ח או' י"ג. לה"פ או' ט"ז. שמ"ח או' ט' שה"מ או' ט"ו. זב"ת או' י"ג. ביא"ב בשפ"ז או' י"ד. בי"צ חלק ה' או' ג' מז"ה שם או' ד' קומץ כלל כ"ב או' ג' זב"ר סי' י"א או' ג' מנ"י ענף ב' או' ה'.

צט

צט) ואיזהו מים זכים כל שיש לה כיס בפ"ע ונקלף מן הריאה (מן הבשר שבפנים ואינה נדבקת שם בחוזק. קומץ) ואין רוח יוצא מהן כשמנקבים הבועא וגם עור של הבועא לבנה היא גם בפנים. והוצרך סי' זה משום דכתב במהרי"ק שורש ל"ו בשם תו' הר"פ דאנן השתא לא בקאינן בין מים זכים לעכורים לכן נתנו סי' אפי' לדידן. ש"ך שם. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י או' י"ב. שמ"ח שם. שפ"ד או' ט"ו. חכ"א כלל י"א או' ד' ביא"ב בשפ"ז שם. בי"צ שם. קומץ שם. זב"ר שם. מנ"י שם. וצריך לבדוק אחר כל זה ואם לא בדק טרפה. שמ"ח שם. בי"צ שם. מיהו הלב"ש או' כ"ט כתב כשטעם ואחרי הסימנים לא בדק יש להכשיר ודלא כהשמ"ח בזה. והב"ד ביא"ב בלב"ת או' ג' שבאו' י"ד. בי"צ שם בתה"ב או' ב' וכ"ה דעת המק"מ או' כ"ו. מנ"י שם. אבל אם טעם וראה שהם מ"ז ובדק שוב וראה דלית ביה סימנים אלו טרפה דודאי טעה בבדיקתו. לב"ש שם. ביא"ב בלב"ת שם. בי"צ בתה"ב שם. מק"מ שם. מנ"י שם. ועיין לעיל או' ה'.

ק

ק) עוד כתב בהגהות מהרי"ו שהמים יקבל אותם בכלי (זכוכית צלולה. קומץ) ולא ביד ושלא ינקוב בסכין אלא בקוץ שאם ינקוב בסכין מיד יהיו מלוחים. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. שמ"ח שם. שפ"ד שם. חכ"א שם. ביא"ב בשפ"ז שם. בי"צ שם בעמ"ז או' י"ב. מז"ה שם. קומץ שם או' ד' זב"ר שם בתמידים או' כ"ו. ועיין לעיל או' ו'.

קא

קא) שם בהגה. ויש לילך בזה אחר המנהג. ובמקום שאין מנהג מבורר ודאי יש לאסור כי הב"י כתב בשם רוב הפו' להחמיר וכן רש"ל פא"ט סי' כ"ז פסק להחמיר בכל גווני. ט"ז סק"ט. לה"פ או' י"ז. בל"י או' י"ג. שמ"ח או' ח' ביא"ב בשפ"ז או' ט"ו. בי"צ שם או' ב' מז"ה שם או' ד' זב"ר שם או' ב' מנ"י שם או' ה'.

קב

קב) ואפי' הנוהגים להכשיר במ"ז אם בא' מוגלא ובא' מ"ז אין להכשיר כ"א בהפ"מ ושעת הדחק. שמ"ח או' ט' פת"ב או' ט"ו ביא"ב בלב"ת או' ט"ו. בי"צ שם או' ד' מז"ה שם. זב"ר שם. מנ"י שם אי' ו'.

קג

קג) ואם מליאות רוח דינם כמ"ז. שמ"ח שם. בי"צ שם. מז"ה שם. זב"ר שם. מנ"י שם או' ד' ומיהו עיין לעיל או' ע"א שכתבנו די"א מליאות רוח אינם כמ"ז וכשרה אף למאן דאוסר במליאות מ"ז יעו"ש וע"כ יש להלך בזה אחר המנהג ואם אין מנהג יש להכשיר בהפ"מ ושעת הדחק במליאות רוח אפי' לנוהגין לאסור במ"ז.

קד

קד) שם בהגה. ויש לילך בזה אחר המנהג. ואפי' במקום שנהגו להקל במ"ז המחמיר לעצמו תע"ב שכ"ה דעת רוב הפו' ב"ח.

קה

קה) שם בהגה. או לפי ענין ההפסד ושעת הדחק. ודוקא היכא דאיכא תרווייהו ודלא כלבוש שכתב או שעת הדחק ש"ך או' ט"ז. לה"פ או' י"ז. בל"י או' י"ג. חכ"א כלל י"א או ד' ביא"ב בשפ"ז או' ט"ו. בי"צ שם או' ב' ומשמע דהיכא דאיכא תרווייהו אף במקום שנוהגים להחמיר במ"ז בכה"ג שרי אבל יש מחמירים כמ"ש באו' שאח"ז.

קו

קו) שם בהגה. או לפי ענין ההפסד ושעת הדחק. והפר"ח או' י"ד כתב דאין לסמוך על זה אף בהפ"מ אלא העיקר כדברי הש"ע. וכ"כ השי"ג אי' י"ב. שה"מ או' ט"ז. זב"ת או' י"ד. וכ"כ התב"ש או' ט"ז דבמקום דליכא מנהג להתיר אפי' בהפ"מ אין לסמוך אזה. וכ"כ מק"מ או' כ"ב וכתב ודלא כלב"ש או' כ"ח שדעתו דבהפ"מ ושעת הדחק ליכא מאן דאסר אלא שהעיקר כתב"ש יעו"ש. וכ"כ מז"ה בהע"ש או' ג' וכן יש להחמיר.

קז

קז) ואף במקומות שלהגו להקל במ"ז אין להקל כ"א כשאילם דבוקים ומחוברות ממש אבל אם יש שם שני כיסים והכיסים הם דבוקות ומחוברות זל"ז עד שנראות כבועא א' ואינם שופכות זל"ז יש להטריף ובמקומות שנהגו להקל במ"ז אף כיוצא בזה אין לסתור מנהגם. פת"ב או' ל"א.

קח

קח) שם בהגה. ובועי בשפולי ריאה וכו' פי' כשאין חוט בשר מקיף. פר"ח או' ט"ו. לה"פ או' י"ח. זב"ת או' ט"ו.

קט

קט) שם בהגה. דינן כמו בסמיכי. פי' דבמקום שנוהגים איסור במ"ז בסמיכי ה"ה בשפולי וכן במקום שנוהגים היתר אבל לענין חוט מקיף לא דמי דלכ"ע בשפולי סגי בחוט שער אחד. ש"ך ס"ק י"ז. לה"פ או' י"ט. בל"י או' י"ד. ביא"ב בשפ"ז או' ט"ז. ובסמיכי צריך כשני חוטי שער. עולת יצחק על מהרי"ו. לה"פ שם. בל"י שם. ומיהו עיין לעיל או' ץ' דבסמיכי י"א דבעינן רוחב קש יעו"ש.

קי

קי) שם בהגה. בועא על חריץ וקמט טרפה. לא מבעיא אם הוא במקום שאין ראוי להיות חריץ או קמט ולעשה כן ובועא עליה פשיטא דטרפה דהו"ל תר"ל ואפי' הבועא במ"ז אלא אפי' הבועא היא על חריץ אונא עליונה דימין או חריץ הורדא טרפה. שמ"ח או' ט"ו. חכ"א כלל י"א או' ח' ביא"ב בשפ"ז או' י"ז. אי"צ סי' י"א או' ג' ובזב"ת שם או' ל"ז. זבחי צדק או' צ"ז.

קיא

קיא) ואם אינה ממש על החריץ רק סמוך לו וניכר לעינים שאין נכנס מהבועא אפי' כל דהו לתוך החריץ אפי' ליכא הפרש כחוה"ש כשרה. לב"ש או' ע"ב דלא כשמ"ח שם דבעי הפרש כחוה"ש יעו"ש. זב"ר סי' יו"ד או' ך' זבחי צדק או' צ"ח. אכן פת"ב או' ל"ד פסק כדברי השמ"ח דצריך הפרש כחיה"ש בינה לחריץ במראה ריאה. וכ"כ הקומץ כלל כ"ב או' י"ד זולת בהפ"מ שכתב דיש להקל. וכ"כ מנ"י ענף ד' או' ו' וכן נראה דאין להקל כ"א בהפ"מ כיון דאיכא פלוגתא בזה.

קיב

קיב) וכתב בדע"ק או' י"ז דאין בכלל חריץ לגבי חומרא דבועא בחריץ אלא העומק של החריץ ולא מקום שמתחיל לשפע לתוך החריץ וכן מצאתי בתשו' מעיל צדקה סי' נ"ז ולפ"ז מ"ש השמ"ז דצריך הפסק שער בין החריץ סגי כשהפסק בין הבועא לבין עומק החריץ. מק"מ או' נ"א.

קיג

קיג) וכתב עו"ש בדע"ק דלא שייך חימרא זו רק בחריץ עמוק ולא בסדקים וחריצים קטנים הרגילים בריאה. מק"מ שם. זבחי צדק או' צ"ט.

קיד

קיד) ואם קרום מכסה את הבועא אף כשהיא עומדת על החריץ ממש לית בה מיחוש כלל רק צריך שיהא אותו בשר המכסה מראה ריאה דוקא. לה"פ או' כ"א. לב"ש או' ע"ו. פת"ב או' ל"ה. קומץ שם. זב"ר סי' יו"ד או' כ"ג. מנ"י שם. ועיין לקמן או' קי"ז.

קטו

קטו) והא דמטרפינן בועא על קמט ה"ד בקמט הבא ע"י חולי אבל קמט שהוא מברייתו כשרה. ואם א"א לעמוד עליו אם הוא ע"י חולי או מברייתו הוי תר"ל ואזי במוגלא אסור אף בהפ"מ ובמ"ז שרי בהפ"מ ומלא רוח שרי בלי הפ"מ. מיהו צריך לידע שע"פ הרוב דרך הבועא לפעמים להקמיט הריאה וניכר סביבות הריאה כמין קמטים ואין זה תר"ל כי הכל מחמת הבועא ובהתרפאות הבועא יתפשטו גם הקמטים ולא מקרי תר"ל אלא א"כ הקמט היה מעצמו בלי הבועא וזה ניכר לבקיאים וצריך בכה"ג לאכנופי טבחי. לב"ש או' ע"ד ואו' ע"ה בהגהתו לשמ"ח או' ט"ו.

קטז

קטז) שם בהגה. דהוי כשני בועי דסמיכי. ולפ"ז במים זכים יש להקל במקום המקילים ובס' מח"ב כתב טעם אחר משום שיש לחוש לחיכוך הבועות בצלעות קטנות ובגרגרות וטוב להחמיר. ש"ך ס"ק י"ט. וכ"כ השפ"ד או' י"ט לאסור אפי' במ"ז מטעם אחר. אבל הלה"פ או' כ"א בשם עי"צ כתב להשיג על טעם המח"ב וכן בחי' רע"ק על השפ"ד שם או' ט"ו כתב להשיג על טעם השפ"ד יעו"ש. וכ"כ השמ"ח או' ט"ו דהמכשירים בסמוכים במ"ז יש להם להכשיר נמי בהא. וכ"כ פת"ב או' ל"ד. מק"מ או' ן' קומץ שם. זב"ר סי' יו"ד או' ד' מנ"י שם.

קיז

קיז) ובכל דינים אלו אם עולה על הבועא מראה ריאה כשרה. לב"ש או' ע"ו בהגהתו לשמ"ח או' ט"ו. זבחי צדק או' ק"ד. ועיין לעיל או' קי"ד.

קיח

קיח) שם בהגה. ב' בועות זה כנגד זה בין ב' אונות כשרה. דהא יש הפרש ביניהם ואפי' לטעם דאחת דוחקת חברתה מ"מ כיון דדרך האונות להיות פרודות בחיי הבהמה אינם דוחקות זא"ז. ש"ך סק"ך. שה"מ או' י"ט.

קיט

קיט) ב' בועות זו כננד זו בין ב' אונות וסרכא יוצאת מזל"ז טרפה. ד"מ סי' ט"ל או' ז' נה"כ בסי' זה על בט"ז סק"ג. זבחי צדק או' ק"ו. ועיין לקמן סי' ט"ל או' ע"ח.

קכ

קך) שם בהגה. אבל בועא נגד טינרי כה"ג טרפה וכו' וכ"כ שה"מ שם. שמ"ח או' י"ז. פת"ב או' מ"ב. בי"צ חלק ב' או' ג' מז"ה סי' ל"ב או' ז' קומץ כלל כ"ב או' ט"ו. אי"צ סי' ט"ז או' ד' זב"ר סי' י"א או' ט' מנ"י ענף ד' או' יו"ד. זבחי צדק או' ק"ז וכתב וכן מנהגם בעיר בגדאד יע"א ודלא כהכנה"ג בהגה"ט או' יו"ד והשו"ג או' י"ד משם מהרש"ג ומהרי"ם להכשיר אלא כדברי הרב בהגה להטריף.

קכא

קכא) אבל טינרי נגד טינרי או נגד מורסא לית לן בה. שמ"ח שם פת"ב או' מ"ד. בי"צ שם. מז"ה שם. קומץ שם או' ט"ז. אי"צ שם. זב"ר שם. מנ"י שם. זבחי צדק או' קי"א. וכן טינרי נגד גבשושית כשרה. פת"ב שם. מק"מ או' נ"ז. קומץ שם. מז"ה שם. מנ"י שם. זבחי צדק שם.

קכב

קכב) שם בהגה. אבל. בועא נגד טינרי כה"ג טרפה וכו' ואפי' אינם מכוונים ממש זה נגד זה מ"מ לפעמים פוגעין זה בזה והקשה מקלקל הרך ומנקבו. שמ"ח שם. פת"ב שם. בי"צ שם. מז"ה שם. קומץ שם. אי"צ שם בלק"י או' יו"ד. זב"ר שם. מנ"י שם. ומ"מ אם עלה על הבועא מראה ריאה כשרה. לב"ש או' פ"א בהגהתו לשמ"ח שם. זב"ר שם בתמידים או' נ"ט. מנ"י שם. ואם אינם מכוונים זה כנגד זה ויש ביניהם רוחב קש אחר הנפיחה או כב' שערות יש להכשיר בהפ"מ. פת"ב או' מ"ב. מק"מ שם. בי"צ שם בעמ"ז או' יו"ד. מז"ה שם ביס"ה או' ט"ו. אי"צ בלק"י שם. זב"ר שם בתמידים או' נ"ז. והקומץ שם או' ט"ו כתב דרוחב קש דוקא. ועיין לעיל או' ץ' וע"כ נראה דהכל לפי ראות עיני המורה.

קכג

קכג) בועא כנגד טינרי אפי' מליאה מ"ז טרפה. שמ"ח שם. וכן אם מליאה רוח דינא כמ"ז וטרפה. פת"ב או' מ"ג. מק"מ שם. מז"ה שם ביס"ה או' י"ד. קומץ שם. זב"ר שם או' ט' ענ"י שם. זבחי צדק או' ק"ט.

קכד

קכד) שם בהגה. בועי וטינרי סמוכים זה אצל זה כשר. עיין לעיל או' נ"ז מ"ש בזה.

קכה

קכה) ובועא וטינרא השוכבין זה על זה י"ל דגם רמ"א מודה דהוי כזה נגד זה דהטינרא מקלקלת הבועא אף במ"ז. עצ"ל דף י"ג סוף ע"ג. זבחי צדק או' קי"ב.

קכו

קכו) [סעיף ד'] אבעבוע שנמצא בשפולי הריאה נוהגין לאסור וכו' דין זה אין לו שורש בש"ס רק הוא מדברי בה"ג ודחקו הפו' למצוא טעם ליישב דבריו מפני שכל דבריו דברי קבלה ועיקר הטעם כמ"ש סה"ת וסמ"ג והגמ"ר ושאר פו' משום דמתחזיא כתרי בועי דסמיכי ויש לחוש למראית העין וע"כ הכשירו טינרי בשפילי. ש"ך ס"ק כ"א. ובתו' כתבו בשם בה"ג דכיון שעומד בסוף סופו ליפסק ולינקב. ט"ז סק"י. ואף לטעם זה יש להכשיר בטינרי דכיון דקשות הן אין סופן לינקב. פר"ח או' י"ט.

קכז

קכז) אבעבוע שנמצא בשפולי הריאה וכו' אפי' בועא קטנה דלא כהב"ח דמיקל אם אינה גדולה כאגודל. תב"ש או' ל"ד. לב"ש או' פ"ז. ביא"ב בלב"ת או' ך' בי"צ ח"ג או' א' מז"ה סי' ל"ג או' א' קומץ כלל ל"ג או' א' מנ"י ענף ה' או' א' זבחי צדק או' קי"ג ועיין לעיל או' נ"ח.

קכח

קכח) לפעמים נמצא בועא העומדת רק על השיפול לבד ותלויה בו ככפתור ואין ממנה כלום על השטח נראה דמכ"ש דטרפה. לב"ש או' פ"ח. ביא"ב בלב"ת שם. מנ"י שם. זבחי צדק או' קי"ד.

קכט

קכט) שם. אבעבוע שנמצא בשפולי הריאה וכו' תרגום בתחתית ההר בשפולי טורא.

קל

קל) שם. אם אין בשר כל שהוא מקיף וכו' משמע אפי' חוט שער א' וכ"כ רש"ל פא"ט סי' ל"ו וכ"ה בבדיקות האחרונים. ש"ך ס"ק כ"ב. כנה"ג בהגה"ט או' ל"ב פר"ח או' ך' לה"פ סוף או' כ"ד. בל"י או' י"ח. שמ"ח או' י"ט. שפ"ד או' כ"ב. שה"מ או' כ"ב. לב"ש או' צ"ב. חכ"א כלל י"א או' יו"ד. ענ"ה סי' ט"ז או' ל"ג. וכ"כ שאר האחרונים.

קלא

קלא) ואפי' אם נראית בשפול רק שהחוט בשר על החוד בין השטח ובין השפיל כשר. שמ"ח שם. בי"צ ח"ג או' ב' קומץ שם או' ג' זב"ר סי' י"ב בתמידים או' י"ג. מנ"י שם או' ב' ודוקא שהבועא אינה בולטת בשפולי משאר מקומות השיפול אבל בועא הבולטת בשפולי יותר משאר מקומות השפול ודאי דלא מהני חוט בשר אפי' למטה מהחוד כל שהבועא בולטת יותר מן החוט אלא בעינן חוט הולך על אמצעית תחתית הבועא ממש. לב"ש או' צ"ד וצ"א. קומץ שם. זב"ר בתמידים שם. מנ"י שם. זבחי צדק או' קי"ז.

קלב

קלב) חוט זה צריך שיקיף אותה בכל צד שנראית הבועא בשפולי ר"ל שהחוט ילך מחוד הריאה שבצד זה של הבועא ע"פ כל ארכה ואמצעיתה של הבועא עד החוד שבצדה הב' לאפוקי אם החוט הולך מצד גב של הריאה לצד קמא למעלה על הבועא דרך רחבה דאפי' ב' או ג' חוטין כי האי לאו כלום הוא אמנם בשפולי אונא הארוכה !ובה ששפולה רחב אין נ"מ בהולכת החוט דאף שהולך מצד קמא לצד גבא כל שהחוט על אמצעית שהיא תחתית הבועא כשרה זולת כשהבועא מחזקת כל רוב השיפול ההוא עד שנראית מצד קמא ומצד גבא דאז אין ניתר בכך. קומץ שם או' ב' זבחי צדק או' קי"ח.

קלג

קלג) בועא בשפולי ואין חוט בשר מקיף טרפה מספק כי רבו המכשירים ונ"מ לתערובת או כלים וכה"ג שיש חילוק בין ודאי איסור לספק איסור. לב"ש או' פ"ט. ולפ"ז בועא בשפולי שנתערבה אח"כ בבהמות אחרות יראה לכתחלה לצדד אף שנודע הספק הא' קודם התערובת ומ"מ למעשה חלילה לעשות כן אבל בלא נודע התערובת יש להתיר אף בלא הפ"מ. שפ"ד סוף או' כ"ג. זבחי צדק או' קכ"א.

קלד

קלד) בועא בשפולי מלאה רוח כשרה. מש"ז או' ט' ענ"ה סי' ט"ז או' ל"ג. פת"ב או' נ"א. תו"ז סי' י"ד או' ג' קומץ שם או' ו' זבחי צדק או' קכ"ג. ואם מליאה מ"ז עיין לעיל או' ק"ט.

קלה

קלה) שם הגה. ודוקא בועא אבל טינרי שרי וכו' וה"ה מורסא בשפולי שרי. שמ"ח או' כ"ב. מש"ז או' יו"ד. ענ"ה שם. פת"ב שם. קומץ שם. זבחי צדק או' קכ"ה.

קלו

קלו) שם הגה. ודוקא בועא אבל טינרי וכו' עיין לעיל או' ע"ג ומשם ואילך בדין טינרי יעו"ש.

קלז

קלז) שם. ושפילי היינו תחתית האומא וכו' לאפוקי חתוכים שבין אונא לאונא אבל כל קצוות הריאה אפי' מן הצדדין נקראו שפולי שהרי הריאה כשהיא בגוף הבהמה אינה שוכבת אלא תלויה וא"כ בכל הצדדין היא תלויה ועומדת וסופה ליפסק ולינקב. פר"ח או' כ"א. לה"פ או' כ"ו.

קלח

קלח) שם. ושפולי היינו תחתית האומא וכו' הגה. וי"א דבכל מקום שיש שם חדוד מקרי שפולי ריאה וכו' וכתב זבחי צדק או' קכ"ו דכן נוהגין בעיר בגדאד יע"א כסברת רמ"א ודעמיה דבכ"מ שיש שם חדוד וחתוך בין באומות בין באונות ואפי' למעלה בערוגה נגד חתוך האונות דשם ג"כ נקראת שפולי ומטריפין כשיש שם בועא אבל כנגד האומות מכשירין דשם הריאה רחבה ולא מקרי שפולי עכ"ד.

קלט

קלט) בועא בקצוות האומא למטה מהדיבוק של ערוגה לערוגה אצל שומן הלב ולמעלה מהשפול תחתית האומה ממש שמעתי !בטם מו"ח ז"ל דכשר שם כי אין שם חדוד ממש כמו החדוד שמערוגה לשדרה אך נראה שיש להבחין בזה הכל לפי המאורע. דע"ק או' כ"ג. מק"מ או' ע' מנ"י ענף ה' בלק"י או' ד' זבחי צדק או' קכ"ז.

קמ

קמ) אונא תחתונה דשמאל שהיא אונא הסמוכה לאום דשמאל יש בה חוד גם לצד קמא ואם יש בועא בחוד ההוא צריך חוט בשר מקיף. דע"ק או' ל"ו. מק"מ או' ס"ח. זבחי צדק או' קכ"ח.

קמא

קמא) ובמקום החתוכים שמתחילין האונות להתחלק בשורשם זמ"ז ואין החיתוך שם בפילוש עדיין אלא מחוברים מתחת החיתוך אם בחוד של אחת מהם יש בועא יש להקל בהפ"מ. מק"מ או' ס"ט. והגם דהדע"ק או' כ"ו בעי עוד ס' מ"ז אנן לא ס"ל הכי זבחי צדק או' קכ"ט.

קמב

קמב) וכן אם נמצא בועא בין חיתוך לחיתוך סמוך לעיקר לא נקרא שפולי. רש"ל פא"ט ססי' ל"ו. ואף למנהגינו דכ"מ שיש בו חדוד נקרא שפולי מ"מ בחיתוך שבשרשי ועיקרי האונות ממש ס"ל דלא הוי כשפולי. מק"מ שם אלא שסיים דיש להקל בהפ"מ. זבחי צדק או' ק"ל.

קמג

קמג) אם יש ספק במעמד הבועא אי הויא בשפילי או לאו יש להקל וגם שיש בה חשש ס' חסרון ידיעה אפ"ה יש להקל. דע"ק או' כ"ד. מק"מ או' ע"ג. זבחי צדק או' קל"א.

קמד

קמד) שם בהגה. והוא שיהא בהיקף מבשר מראה ריאה. מיהו רש"ל שם כתב דאפי' אין לחוט מראה בשר ריאה כשרה. ט"ז ס"ק י"א. ש"ך ס"ק כ"ג. כנה"ג בהגה"ט או' ל"ג. פר"ח או' כ"ג. בל"י או' ך' שה"מ או' כ"ט. מש"ז או' י"א. פת"ב או' נ"ב. זר"א או' ע"ז. זב"ת או' כ"ג. חכ"א כלל י"א או' יו"ד. זב"ר סי' י"ב או' א' תו"ז סי' י"ד או' י"א. ביא"ב בשפ"ז או' כ"ב. ובלבד שלא יהא מראה פסולה המבואר לקמן סי' ל"ח ואם א"א לעמוד על מראיתו מחמת דקות החוט יש להכשיר. שמ"ח או' ך פת"ב או' נ"ג. ביא"ב בלב"ת או' כ"ב. בי"צ ח"ג או' ג' מז"ה סי' ל"ג או' ב' אי"צ סי' י"ז בלק"י או' ב' קומץ כלל כ"ג או' ז' זב"ר שם בתמידים או' ט"ז. מנ"י ענף ה' או' א' זבחי צדק או' קל"ב.

קמה

קמה) ומ"מ צריך שיהיה החוט בשר בריא דאם יש מוגלא רובצת תחת החוט טרפה. פת"ב או' נ"ב. קומץ שם. אי"צ בלק"י שם. מיהו הלב"ש או' צ"ח כתב דאע"ג דמוגלא רבצה תחת החוט ויש לו מראה מוגלא כשר. וכן הסכים מז"ה שם בהע"ש או' ב' והמנ"י שם כתב דבהפ"מ יש להכשיר גם בזה.

קמו

קמו) אם נמצאת בועא בשפולי ריאה ולא הספיקו לנפחה ולבודקה עד שנאבדה הריאה או נחתכה ונבקעה וא"א לעמוד על בדיקתה כשרה. כנה"ג בהגב"י או' ן' ואו' נ"ב. שעה"מ או' כ"ח. זר"א או' ע"ח. שו"ג מחו' או' ט' ענ"ה סי' ט"ז או' ל"ג. תו"ז סי' י"ד או' י"ז ואו' י"ח. מיהו השמ"ח או' כ"ג כתב דאין לסמוך ע"ז אלא לצורך גדול. וכ"כ השפ"ד או' כ"ג. פת"ב או' ס"ב. ביא"ב בשפ"ז שם. בי"צ שם בעמ"ז או' יו"ד. מז"ה שם או' ד' קומץ שם או' י"ג. זב"ר שם במוספים או' ב' מנ"י שם או' ח'.

קמז

קמז) ומ"מ אם קרע הבועא במזיד הוי כמבטל איסור דרבנן ולדידיה אסור ולאחרים שלא נקרעה בשבילם שרי. שפ"ד שם. ענ"ה שם. פת"ב או' ס"ד. ביא"ב בשפ"ז שם. בי"צ שם בתה"ב או' ד' זב"ר במוספים שם. קומץ שם או' י"ד. מנ"י שם. תו"ז שם או' כ"ג. זבחי צדק או' קל"ו. ומיהו כתב שם הפת"ב דה"ד לצורך גדול כגון לכבוד שבת וכדומה. וכ"כ ביא"ב בשפ"ז שם. מק"מ או' ע"ג. מנ"י שם.

קמח

קמח) ומ"מ אסור לו למכור להם ביוקר ממה שהיה מוכרה לעכו"ם אם היתה טרפה כדי שלא יועילו מעשיו. פת"ב שם. ביא"ב בשפ"ז שם. קומץ שם בעשרון או' כ"א. מק"מ שם. זבחי צדק או' קל"ז.

קמט

קמט) והוא שראו הבועא שלימה אחר שהוציאו הריאה מתוך הבהמה אלא שנקרעה או נתבקעה אח"כ אבל אם כשהוציאו הריאה מן הבהמה יצאת בקועה וריקנית ראוי להטריף משום בועא ישנה. תו"ז שם או' י"ט. זבחי צדק או' קל"ח.

קנ

קנ) והיכא שראה בבירור שאין שם חו"מ ונאבדה בלא נפיחה טרפה ואפי' אם ראו חו"מ קודם הנפיחה וע"י הנפיחה נסתלק החוט ורצו למשמש שמא יחזור ע"י המשמוש ולא הספיקו למשמש עד שנאבדה טרפה. פת"ב או' ס"ג. קומץ שם או' י"ג. מק"מ שם. זבחי צדק או' קל"ה.

קנא

קנא) שם בהגה. ואם לא היה בהיקף מראה בשר ובאו אח"כ בודקים וכו' ואם שנים אומרים שנפחו לפניהם ולא היה היקף בשר ואח"כ באו בודקים ונפחו או שנפחו לפניהם והיה היקף בשר תלינן דאותם אחרים היה כחם יפה יותר וכשרה. ב"י סי' ט"ל. ט"ז בסי' זה ס"ק י"ז. ש"ך ס"ק כ"ד. כנה"ג בהגב"י או' נ"ב. בל"י או' כ"ט וכתב ודלא כהב"ח (סי' זה) שאוסר. שמ"ח או' כ"ד. שעה"מ או' ל' פת"ב או' ס"ז. ביא"ב בשפ"ז או' כ"ג. בי"צ שם בעמ"ז או' י"א. מז"ה שם ביס"ה או' ו' אי"צ שם בלק"י או' י"א. קומץ שם או' ט"ו. זב"ר שם בתמידים או' כ"א. מנ"י שם או' י"ג. תו"ז שם או' כ"א. זבחי צדק או' קל"ט. ועיין לקמן או' קנ"ד.

קנב

קנב) ואם היו מתחלה שני בודקים שאמרו שלא היה חו"מ ואח"כ בא בודק א' ואומר שנפח בכח ומשמש בבקיאות עד שהעלה חו"מ אינו נאמן. פת"ב שם. ביא"ב בלב"ת או' כ"ג. מז"ה ביס"ה שם.

קנג

קנג) ואם מכחישים זא"ז אפעם אחת שניפח בפני שתי הכיתות ואלו אומרים שהוקף ואלו אומרים שלא הוקף אפ"ה יש להכשיר דדין בועא בשפיל הבו דלא לוסיף עלה. שמ"ח שם. ביא"ב בלב"ת שם. בי"צ שם בתה"ב או' ה' מז"ה ביס"ה שם. זב"ר בתמידים שם. מנ"י שם. זבחי צדק או' ק"מ. מיהו הפת"ב או' ס"ח כתב דאין להקל בזה כ"א בהפ"מ. וכ"כ הקומץ שם או' ט"ז.

קנד

קנד) אם השנים האחרונים נפחו בריאה והיה חו"מ שהכשרנו לעיל או' קנ"א ה"ד אם לא קרעו הבועא שנים האחרונים אבל אם קרעו הבועא אלא השנים האחרונים במזיד ובמתכוין ראוי להחמיר ולאסור הבשר אבל אם בשגגה עשו הבשר מותר. שו"ג סי' ט"ל מחו' או' ל"ד. תו"ז שם או' כ"ב. זבחי צדק או' קמ"א.

קנה

קנה) הא דמשמוש מהני ה"מ כשהבועה במקומה עומדת אחר המשמוש אבל אם ע"י המשמוש נתרוקנה הבועא בפנים אף שיש חו"מ יש להטריף. כנה"ג בהגב"י או' נ"א. בל"י או' כ"א. שפ"ד או' כ"ג. פת"ב או' ס' בי"צ שם בתה"ב או' ב' אי"צ סי' י"ז בזב"ת או' ל"ו. קומץ שם או' י"ב. זב"ר שם או' ב' מנ"י שם או' יו"ד. תו"ז שם או' ט"ו. זבחי צדק או' קמ"ב.

קנו

קנו) אבל אם גם אחר שנתרוקנה הבועה לא היה חו"מ ושוב חזרו למשמש ונמצא שהוא מקיף כשר שא"א לתלות שמחמת שנתרוקנה הבועא נראה החוט שהרי עינינו רואות שכבר נתרוקנה הבועא ואח"כ לא היה חוט מקיף א"כ מה שעתה הוא מקיף אין זה כ"א שמשמשו עתה היטב ונעשה היקף בשר וכשר. כנה"ג שם. בל"י שם. פת"ב שם. בי"צ בתה"ב שם. אי"צ בזב"ת שם. קומץ שם. זב"ר שם בתמימים או' כ"ג מנ"י שם תו"ז שם או' ט"ז. זבחי צדק או' קמ"ג.

קנז

קנז) וכתב הכנה"ג בהגב"י או' ן' משם הרב יעקב עוזיאל ז"ל שלא היה ממשמש בבועא בשפולי אלא היה מעביר מחט קטנה בסוף שפולי בנחת כדי שלא תנקוב הבועא ואם היתה שופכת הבועא טרפה ואם לאו כשרה. שעה"מ או' כ"ט. תו"ז שם או' ך' מיהו השו"ג במחו' או' י"ב כתב דאם שמופת חותך הוא מ"מ לא נהגו כן אלא ע"י נפיחה. וכ"כ הרא"פ או' פ"ג דאין לסמוך על בדיקה זו. והרב זבחי צדק או' קמ"ד כתב שתועיל בדיקה זו כשיהיה מחלוקת בין הבודקים שאחד אומר יש חו"מ וא' אומר שלא יש אזי יש לעשות זה הבדיקה ע"י מחט כי הוא מבחן נכון לראות האמת עם מי.

קנח

קנח) הא דאמרינן דאם ע"י המשמוש נעשה חו"מ כשר ה"ד אם לאחר שסילק ידו ישאר ההיקף במקומו מקרי שפיר חו"מ אבל אם כשסילק ידו יחזור הבשר למעלה ואין ההיקף במקומו טרפה. פר"ת או' י"ב. פת"ב או' נ"ח. קומץ שם או' ט' מנ"י שם או' ז' זבחי צדק או' קמ"ה.

קנט

קנט) אבל בחוט המקיף מחמת הנפיחה אינו כן שאעפ"י שאחר שפסק מלנפוח ורפתה רוח הבודק נסתלק ההיקף ואף שממשמשין בה אינו מועיל להכיר חוט המקיף אין בכך כלום שהבהמה בחייה נפוחה היא. פת"ב שם. מנ"י שם.

קס

קס) אם הריאה כשאינה נפוחה יש בה חו"מ וכשנופחין אותה הולך החוט ואין בה חו"מ יש להטריף. שמ"ח או' כ"ג. פת"ב או' נ"ז. בי"צ שם או' ה' מז"ה שם או' ד' אי"צ סי' י"ז בלק"י או' ח' קומץ או' יו"ד וכתב שם בעשרון או' ט"ו ודלא כהפר"ת או' י"ב שמתיר בזה. מנ"י שם או' ו' זבחי צדק או' קמ"ו.

קסא

קסא) כשהבודק הרגיש בבדיקת פנים שיש בועא בשפולי יצוה למהר מעשה ההפשטה בכדי שלא תתקרר הריאה ואז לא תוכל להעלות בה חוט בשר ויפסיד ממון ישראל בחנם. שפ"ד סי' ט"ל או' ל"ב. פת"ב או' נ"ט. מק"מ או' ע"ד. קומץ שם או' י"א. מנ"י שם או' ה' ומ"מ אם קודם הנפיחה היה חו"מ ושהתה איזה זמן ואח"כ בדק בנפיחה ואינו מקיף אין להקל מחמת זה לומר מה שאינו מקיף עתה הוא מחמת איחור הבדיקה זה לא אמרינן אם לא שנראה לעיני המורה שראוי ליפול שינוי בריאה זו מסיבת הזמן והמקום שהיתה הריאה מונחת משעת שחיטה עד עתה ואז יש להקל בהפ"מ. קומץ שם. ומנהג בגדאד יע"א כששהתה הרבה ונראה בה יובש מניחין אותה בתוך בטן הבהמה בתוך לחלוחית הדקים ואז תחזור לקדמותה ואם לא חזרה גם בזה מניחים מים פושרים בתוך הקנה ותחזור לקדמותה. זבחי צדק או' קמ"ז.

קסב

קסב) מעשה שהיה צד ימין של הריאה חסר אונא א' ובמקום האונא היה מראה סדק דכשרה משוס דהסדק משלים כמ"ש לעיל סי' ל"ה סעי' ה' בהגה ונמצא על הסדק בחוד שלו בועא שאין בה חו"מ והכשרנוה משום ס"ס ספק דהלכה כמרן ז"ל ודעמיה דבועא בחידוד שבין אונא לאונא כשרה הגם שאין חו"מ ואף את"ל דהלכה כמ"ד דגם בחוד שבין אונא לאונא מטרפינן מ"מ מי יימר שזה עשויה להתפרק דשמא לא תתפרק וגם לטעם הב' שהוא מפני מראית העין בנ"ד יש מה"ע כיון דאין לה חתוכי דאוני ומשו"ה כשרה. זבחי צדק או' קמ"ט.

קסג

קסג) אם נמצא פצול א' כט"ד בתחתית האום ובחוד פצול ההוא היה בועא שאין בה חו"מ כשרה משום דאין דרכה להיות כן וספיקא להקל. וה"ד כגון דיש בה ט"ד הקטן (כמ"ש לעיל סי' ל"ה או' נ"ט) דהוי ס"ס אבל אם יש בה ט"ד הגדול יש להסתפק. זבחי צדק או' ק"ן.

קסד

קסד) בועא קטנה שאין בה ט"ד בחוד החתוכים (ר"ל בין אונא לאונא או בין אונא לאומא) הגם שאין בה חו"מ כשרה מכח ס"ס דלסברת הב"ח בועא קטנה שאין בה ט"ד בשפולי מותר והגם דלא ס"ל כן כמ"ש לעיל או' קכ"ז ה"ד בשפולי אבל בחתוכי האונות דלסברת מרן לא חשיב שפולי א"כ הו"ל ס"ס והוא מתהפך ופשיט. זבחי צדק או' קנ"א.

קסה

קסה) בועא בשפולי ריאה או מעבר לעבר אם ע"י נפיחה עולה קרום של ריאה ומכסה הבועא שאין ניכרת כשרה ובלבד שיהא במכסה מראה ריאה. ד"מ או' ו' כנה"ג בהגה"ט או' ל"א. מחב"ר או' ד' ענ"ה סי' ט"ז או' ל"ד. תו"ז סי' י"ד או' כ"ו. זבחי צדק או' קנ"ב. ועיין לעיל או' קי"ז.

קסו

קסו) [סעיף ה'] בועא בריאה וניכר בעבר אחר אע"ג דלא שפכי וכו' פי' והיה לנו לומר דמתחזי כב' בועות דסמיכי קמ"ל דאין זה דומה לסמיכי ואח"כ כתב רמ"א דמחמת חשש סנפינות גרע טפי בשפיכי אהדדי. ט"ז ס"ק י"ב. לה"פ או' ל"ד בל"י או' כ"ג.

קסז

קסז) שם. אע"ג דלא שפכי אהדדי כשרה. משמע דדעת הש"ע בבועא מעבר לעבר להכשיר בכל גוונא בין שפכי אהדדי בין לא שפכי אהדדי בין קיימי במקום סמפון בין בכל מקום שהוא וכשרה בלא בדיקה ומ"ש בב"י דחיישינן לדברי הרמב"ם ובודקין לסמפון היינו לחומרא בעלמא. וכ"כ השו"ג או' כ"ג וכתב שכן נוהגין בשאלוניקי להכשיר בלא בדיקה יעו"ש. וכ"כ הזב"ת או' כ"ז דכן הם נוהגין להכשיר בלא בדיקת הסמפון כדברי הש"ע. וכ"כ התו"ז סי' י"ט או' א' דדעת הש"ע להכשיר בכל גוונא אבל מנהגם לאסור כדברי מור"ם ז"ל והאחרונים יעו"ש. וכ"כ זבחי צדק או' קנ"ג דמנהג בגדאד יע"א כדברי מור"ם ז"ל בהגה. ועיין עוד באו' שאח"ז.

קסח

קסח) שם. אע"ג דלא שפכי אהדדי כשרה. וכתב ב"י מיהא היכא דקיימא נגד הסמפונות נראה דבכי הא חיישינן לדברי הרמב"ם ובודקין הסמפון שביניהם עכ"ל והרב בהגה משמע דמטריף ולא מהני בדיקה ואפי' במקום הפ"מ. ש"ך ס"ק כ"ו. וכ"כ כנה"ג בהגב"י או' נ"ח דנהגו להטריף אפי' בהפ"מ דאין אנו בקיאין בבדיקה. שה"מ או' ל"ב. ענ"ה סי' ט"ז או' ל"ו. וכ"כ התב"ש או' ל"ה דאע"ג דהרמב"ם מתיר בבדיקת הסמפון אנן ודאי לא בקיאין בבדיקה זו מיהו היכא דנהוג היתר נהוג עכ"ד. ועיין לעיל סי' ל"ו סעי' ט"ו בהגה.

קסט

קסט) שם בהגה. אבל אי קיימי במקום סמפונות דהיינו ב' אצבעות וכו' פי' במקום שהריאה עבה יש שם סמפונות והיינו עד רחוק משפולי ב' אצבעות בדקה. ט"ז ס"ק י"ג. ומיהו בתשו' מהריק"ו שורש ל"ו הביא שעד קרוב לסוף הריאה כאצבע בשור הגדול נקרא נגד הסמפון. ומהרי"ו כתב שהוא אצבע מן השפולי בבהמה דקה ושנו אצבעות בגסה אלא שבשם י"א כתב ב' בדקה וד' בגסה והב"ד בד"מ או' ו' וכן פסק כאן בהגהת ש"ע כדברי י"א שהביא מהרי"ו שהוא לקולא לפי שיש מתירין בכל גוונא כנז"ל וכ"ה הסכמת האחרונים כדברי מור"ם ז"ל בהגה דמן השיפול עד ד' אצבעות בגסה וב' בדקה אם נמצא שם בועא מעבר לעבר כשרה ולמעלה משיעור טרפה והיינו אי שפכי אהדדי אבל אי לא שפכי אהדדי גם מלמעלה משיעור זה כשרה. שמ"ח או' כ"ה. פת"ב או' ס"ט. בי"צ חלק ד' או' א' מז"ה סי' ל"ד או' א' זב"ר סי' י"ג או' א' מנ"י ענף ו' או' א' חכ"א כלל י"א או' י"א. ענ"ה שם. תו"ז שם. זבחי צדק או' קנ"ג.

קע

קע) שם בהגה. דהיינו ב' אצבעות מן השפולי בדקה וכו' כלומר בסתם בהמות אמרינן דהכי שיעורייהו אבל אי חזינן דיש סמפונות חוץ לשיעורים הללו טרפה. כ"כ בס' מח"ב (על מהרי"ו סי' יו"ד או' א') אבל בס' ל"ח (דברי חמודות פא"ט או' ס"ט) דף קנ"ו ע"א כתוב דמשמע דלא אכפת לן לחוש לסמפונות שהם בקצה וחוץ לשיעורים הללו. ש"ך ס"ק כ"ז. כנה"ג בהגב"י או' נ"ח. פר"ח או' כ"ה. לה"פ או' ל"ז. בל"י או' כ"ד. וכ"פ התב"ש או' ל"ח ובשמ"ח או' כ"ה כדברי הל"ח דלא חיישינן לסמפונות חוץ לשיעורים הללו. וכ"פ השפ"ד או' כ"ז. זב"ת או' כ"ו. פת"ב שם. בי"צ שם. ובספרו אי"צ סי' י"ח או' ב' קומץ כלל כ"ד או' ב' מז"ה שם ביס"ה או' ג' זב"ר שם בתמידים או' י"ד. מנ"י שם. זבחי צדק או' קס"א.

קעא

קעא) שם בהגה. דהיינו ב' אצבעות וכו' ואצבעות אלו היינו רוחב אגודל. שמ"ח שם ובתב"ש או' ל"ו. מש"ז או' י"ג. פת"ב שם. בי"צ שם בעמ"ז או' א' אי"צ שם בלק"י או' א' מז"ה שם. קומץ שם. זב"ר שם. מנ"י שם. זבחי צדק או' קנ"ד. ועיין בדברינו לאו"ח סי' י"א או' י"ד ואו' ט"ו.

קעב

קעב) שם בהגה. דהיינו ב' אצבעות מן השפולי בדקה וכו' היינו בגדולה שבדקה והקטן לפי קטנו וכן ד' בשור הגדול אבל בקטן לפי קטנו. לב"ש או' ק"ב. קומץ שם. זב"ר שם בתמידים או' י"ג. מנ"י שם. זבחי צדק או' קנ"ה.

קעג

קעג) אם ע"י שהקמיטה הבועא את השיפול נראה כאלו היא למטה מד' אצבעות או שקומטה ע"י איין עקליך ששכיח בריאה אולי לא מהני ומודדין כאלו לא נפגמה ונקמטה. דע"ק או' ל"ב. מק"מ או' ע"ו. זבחי צדק או' קנ"ו.

קעד

קעד) בועא מעל"ע על הקרום שבין אונא לאונא או בין אונא לאומא פשיטא דלכ"ע אין בה חשש כיון שרואין שאין שה סמפינות ולא שום בשר. דע"ק או' ל"א. וכן בועא מעל"ע עומדת על הקרום המחבר הערוגות אל השומן שביניהם וכדומה קרומים שהם של הריאה עצמה שנרחה שעולים בנפיחה מ"מ כיון שאין שם בשר וסנפונות כשרה. דע"ק שם. מק"מ או' ע"ה זבחי צדק או' קנ"ז.

קעה

קעה) בועא שבין תחלת חתוכי האונות שרק מגבה חתוכים ומקמה עדיין מחוברין יש להסתפק אם שייך בזה מעל"ע. דע"ק שם. מק"מ שם. ומנהג בגדאד יע"א להטריף יען שיש בשר שם. זבחי צדק או' קנ"ח.

קעו

קעו) שם בהגה. ואפי' מים זכים בביעא. ורש"ל פא"ט סי' ל"ז מכשיר במים זכים ובלבד שיהו צלולים ולא עכורים אלא מתוקים וכ"ה דעת הט"ז ס"ק י"ד אבל הש"ך ס"ק כ"ח חלק עליהם ומטריף אפי' במים זכים כדברי מור"ם ז"ל וכ"כ בנה"כ. פר"ח או' כ"ז. שה"מ או' ל"ג. והשמ"ח או' כ"ו כתב דזה תלוי במנהג המקומות דהנוהגים להכשיר תרי בועי דסמיכי במ"ז לעיל בסעי' ג' ה"ה הכא בבועא מעל"ע במ"ז והנוהגים לאסור שם ה"ה הכא דאין להכשיר. וכ"כ פת"ב או' ע"ב. ביא"ב בלב"ת או' נ"ז. מז"ה סי' ל"ד או' ד' אי"צ סי' י"ח בלק"י או' ו' קומץ כלל כ"ד או' ה' זב"ר סי' י"ג או' ג' מנ"י ענף ו' או' ד'.

קעז

קעז) ואף במקום שנהגו להכשיר במ"ז יש להחמיר לשפוך הביעא לתוך קערה לבנה לעיין בה אם יש שם חוטים לבנים כדרך שנת' לעיל סי' ל"ו סעי' ז' ואם לא הספיק לבדוק עד שנאבדה או נשפכה הבועא כשרה. פת"ב שם. ביא"ב בלב"ת שם. מק"מ או' ע"ט. מז"ה שם ביס"ה או' ח' מיהו הלב"ש או' ק"ז כתב דבמקומות שמכשירין סמיכי במ"ז פשיטא דמעל"ע במ"ז מותר בלי בדיקה. וכ"כ הקומץ שם. מנ"י שם. ונראה לכתחלה יש להחמיר ולבדוק כדברי הפת"ב ודעמיה.

קעח

קעח) ובמקום שאין מנהג ידוע אין להכשיר כ"א בהפ"מ ודחק יחד כדין סמיכי. קומץ שם. ועיין לעיל או' ק"ו.

קעט

קעט) שם בהגה. ודוקא דשפכי להדדי אבל אי לא שפכי להדדי כשרה. וטעמא משום דאז לא דמי לנשפכה כקיתון וליכא למיחש לסמפונות. ש"ך ס"ק כ"ט. ועיין לקמן או' קצ"ו.

קפ

קפ) שם בהגה. ודוקא דשפכי להדדי וכו' ומביאין סכין ומנקבין במקום א' אם כל המוגלא יצא במקום אחד אז אחת היא וטרפה דחיישינן שמא נימוחו הסמפונות ואם לאו אז שנים הם וכשרה. מהרי"ו. ד"מ או' ו' וכ"כ האחרונים.

קפא

קפא) ואם לא יצא המוגלא ע"י עשיית הנקב ינקה כל המוגלא משם וישפוך מים בנקב שבצד אחד של הביעא אם מתמלא גם צד השני או כשנופחין בצד אחד של הבועא מתמלא כל הבועא יש להטריף דזה מורה שבועא אחת היא רק מחמת עובי הליחה לא יצאתה תחלה דרך נקב זה. קומץ שם או' ג' מז"ה שם או' ב' מנ"י שם או' ב' זבחי צדק או' קנ"ט. וכתב שמנהג בגדאד יע"א דכשנופחין בצד אחד של הבועא לנפוח ע"י קנה חלול דק של קש.

קפב

קפב) ואפי' אם ימצא בתוך הבועא כמו מסך שעומד שם ומבדיל כמחיצה בין המוגלות בין שניקב מסך ההוא ושפכי להדדי ע"י מים או נפיחה ובין לא ניקב ומשו"ה לא שפכי להדדי בכל ענין יש להטריף דהא מ"מ בועא אחת היא ומעל"ע. אבל אם יש ב' כיסים גמורים שמזה נראה שב' בועות הם אף דסמיכי שם בפנים וניקבו מזה לזה ומשו"ה שפכי להדדי ע"י מילוי מים או נפיחה כשרה. קומץ שם. מז"ה שם. מנ"י שם.

קפג

קפג) וכל זה דוקא לכתחלה צריך לבדוק ע"י הטלת מים או נפיחה אבל בדיעבד אם בדק ע"י נקיבה דאחת מהן ולא יצא כל המוגלא כשרה. פת"ב או' ע"א. קומץ שם או' ד' זב"ר שם במוספים או' ב' מנ"י שם או' ג' זבחי צדק או' ק"ס.

קפד

קפד) ואם לא בדק אי שפכי להדדי או לא טרפה. שמ"ח אי' כ"ה. פת"ב שם. ביא"ב בלב"ת או' כ"ה. בי"צ חלק ד' או' א' ובספרו אי"צ !אם בלק"י או' ז' מז"ה שם או' ג' קומץ שם. זב"ר שם במוספים או' א' מנ"י שם. זבחי צדק או' קס"ג. וה"ד שהם מכוונים ממש זה נגד זה שרגלים לדבר שאחד היא אבל כל שנוכל להסתפק בה כשרה אלא דאם במזיד קרעה אסיר לדידיה. לב"ש בהגהתו לשמ"ח שם. ביא"ב בלב"ת שם. בי"צ שם בתה"ב או' א' מז"ה שם. זב"ר במוספים שם. מנ"י שם. זבחי צדק או' קס"ד.

קפה

קפה) ואם באה ריאה לפנינו ובועא ניכרת מעל"ע ולא הספיקו לבדוק אם היא למעלה מד' אצבעית בגסה וב' בדקה עד שנאבדה הריאה או נקרעה באופן שאינו יכול לעמוד על בדיקתה יש להכשיר מכח ס"ס ספק אם היתה עומדת במקום סמפינות או לאו ואת"ל במקום סמפונות שמא הלכה כדעת המכשירים בועא מעל"ע אפי' במקום סמפונות וס"ס זה הוא מתהפך. שו"ג או' כ"ד. תו"ז סי' י"ט או' ג' זבחי צדק או' קס"ב.

קפו

קפו) הא דאמרינן דבסמוך לשפולי כשר בועא מעל"ע דוקא כשאינה מתפשטת למטה בריאה עד יותר מב' אצבעות בדקה וד' בגסה אבל אם מתפשטת למטה בריאה עד יותר מב' אצבעות טרפה אפי' התחלתה מן השפול ויש חו"מ כיון שהולכת עד למעלה מב' אצבעות ויש להזהיר הבודקים על זה. כ"מ מט"ז סוף ס"ק ט"ו. לה"פ סוף או' מ"ב. בי"צ שם או' ג' קומץ שם או' ב' זבחי צדק או' קס"ה.

קפז

קפז) והא דאמרינן הכא דבסמוך כשרה בועא מעל"ע אע"ג דלעיל או' קל"ח נת' דכל מקום חדוד נקרא שפול הכא אינו כן ולא נקרא שפול כ"א סוף האונות ואומות ממש ששם היא דקה ואין לחוש לסמפונות אבל למעלה במקום העב אפי' סמוך לחדוד ממש טרפה מעל"ע. שמ"ח או' כ"ז. שפ"ד או' כ"ז פת"ב או' ע"ד. ביא"ב בשפ"ז או' כ"ו וכתב ודלא כתשו' הר הכרמל סי' ד' בי"צ שם או' ב' ובספרו אי"צ שם או' ב' קומץ שם או' ח' זב"ר שם בתמידים או' ט' מנ"י שם או' ה' תו"ז שם או' ה' זבחי צדק או' קס"ו.

קפח

קפח) ואם יש בועא במקום סמפונות וכנגדו מעבר השני למטה ממקום סמפונות יש להכשיר. שמ"ח שם. פת"ב או' ע"ה. ביא"ב בשפ"ז שם. בי"צ שם או' ג' אי"צ שם. מז"ה שם או' ה' קומץ שם או' יו"ד. זב"ר שם בתמידים או' ז' מנ"י שם. זבחי צדק או' קס"ט.

קפט

קפט) ואפי' אם קודם הנפיחה היתה נראית מב' צדדיה במקום הסמפונות וע"י נפיחה נתכסית מקצת ממנה בצד א' בבשר היטב באופן שמהכיסוי עד סוף השיפול אין בו כשיעור ב' אצבעות כשרה. קומץ שם. זבחי צדק או' ק"ע. והוא פשוט דכל מילי דריאה בנפיחה משערינן כמ"ש בכמה מקומות.

קצ

קצ) וכל זה שמטריפין בועא מעל"ע ה"ד כשהבועא נראית מעבר זה של גבה דריאה לעבר צד קמא שלה אבל אם היא עוברת מצד גבה להרחבות שבין החתוכים או מצד קמא לבין החיתוכים ואינה ניכרת לעבר השני כלל לא מקרי מעל"ע וכשרה. קומץ שם או' ט' מיהו הרב זבחי צדק או' קס"ז כתב דמנהגם להטריף בזה דמקרי מעל"ע אך בהפ"מ יש להכשיר יעו"ש.

קצא

קצא) ואם עוברת הבועא מחיתוך אונא של צד זה לחיתוך של צד השני שלה טרפה זב"ר שם בתמידים או' ב' זבחי צדק או' קס"ח.

קצב

קצב) ואם נמצאת בועא בשפולי וחו"מ ומשם ולהלן במקום הסמפונות נמצאת עוד בועא מעל"ע וניכר שכאשר תתרפא הבועא של השפולי תעמוד הבועא שמעל"ע למטה ממקום הסמפונות אפשר דיש להכשיר. זב"ר שם במוספים או' ג'.

קצג

קצג) ואם נמצאת אונא א' בלי סנפון מ"מ שייך בה דין מעל"ע דהא יש לה סמפונות דקים. זב"ר שם במוספים או' ד' זבחי צדק או' קע"ב.

קצד

קצד) ואם אונא א' נתפצלה לב' ובאחת מהפיצולים בועא מעל"ע פשיטא דיש !לה כל דין מעל"ע דמאי שנא. זב"ר במוספים שם. זבחי צדק או' קע"ג.

קצה

קצה) ואם יש פיצול מגבה ותחתיו בהגומא נמצאת בועא וניכרת מעבר הב' אין סתימת הפיצול מועיל והו"ל מעל"מ וטרפה. זב"ר במוספים שם. זבחי צדק או' קע"ד.

קצו

קצו) שם בהגה. אפי' בעכורים וסרוחים. ואע"ג דלעיל סי' ל"ו סעי' ז' כתב בהגה דדוקא בהפ"מ יש להכשיר בעכורים וסרוחים היינו משום דהתם נשפכה כקיתון מצד זה לצד זה ומטעמא דחשש סמפונות אבל הכא כיון דלא שפכי אהדדי לא דמי לנשפכה כקיתון וליכא כלל חשש דסמפונות. ש"ך סק"ל.

קצז

קצז) שם בהגה. בוטא שהיא תחת הורדא במקום הדק דיש שם סמפון. כצ"ל. שה"מ או' ל"ד.

קצח

קצח) שם בהגה. בועא שהיא תחש הורדא במקום הדק וכו' ר"ל דאפי' במקום הדק בתחתית הורדא יש שם סמפון דהיינו אצל החריץ של ורדא וע"כ אם נמצא שם בועא טרפה אם ניכרת מעל"ע אף שחוט בשר מקיף. ט"ז ס"ק ט"ו וכתב וכן יש להחמיר דלא כרש"ל פא"ט סי' ל"ח שכתב דאין להחמיר בורדא יותר מבשאר הריאה יעו"ש. וכ"כ הפר"ח או' כ"ח. שמ"ח או' כ"ח. מש"ז או' ט"ו. שה"מ שם. וכתב הרא"פ או' ק"ט דדוקא אם נמצא אצל החריץ אעפ"י שהוא במקום הדק טרפה משא"כ אם הוא מקום הדק ואינו אצל החריץ כיון שאין שם סמפונות כשר אם יש חו"מ. וכ"כ הבי"צ שם בתה"ב או' ג' ביא"ב בלב"ת או' כ"ח. מז"ה שם או' א' קומץ שם או' י"ב. זב"ר שם או' ב' מנ"י שם או' ח' מיהו בס' זבחי צדק או' קע"ה כתב דמנהגם להטריף בועא מעל"ע בורדא בין במקום העב בין במקום הדק בכל מקום הדק שיהיה. וא"כ נהרא נהרא ופשטיה.

קצט

קצט) וכן אם הורדא עומדת על הבועא וניכרת מעל"ע טרפה אבל על הטינרי ועל המורסא כשרה. שמ"ח שם. פת"ב או' ע"ז. ביא"ב בלב"ת או' כ"ח. בי"צ שם או' ד' אי"צ שם או' ד' מז"ה שם. קומץ שם. זב"ר שם. מנ"י שם. זבחי צדק או' קע"ו.

ר

ר) ומיהו כשעומדת על הטינר יש לבדוק הטינר ואם יש טיפת ליחה בטינר הרי היא כמו שעומדת על הבועא וטרפה. גבול בנימין בדין בועא הניכרת מעבר לעבר או' ב' ביא"ב בלב"ת שם. זב"ר שם בתמידים או' כ"ב. זבחי צדק או' קע"ז. ועיין לעיל או' ע"ג ואו' ע"ד.

רא

רא) ובועא בכיס הורדא כשרה בין בשיפולי בין מעל"ע. שמ"ח שם. פת"ב שם. ביא"ב בלב"ת שם. בי"צ שם. אי"צ שם בלק"י או' י"ג. מז"ה שם או' ו' מנ"י שם. זבחי צדק או' קע"א. וה"ה תרי בועי דסמיכי בכיס הורדא כשרה דלא גרע מנוקב הכיס דכשר. לב"ש בהגהתו לשמ"ח שם. ביא"ב בלב"ת שם. בי"צ שם בתה"ב או' ד' זבחי צדק או' קע"ט.

רב

רב) בועא בצד הורדא אצל אומא במקום שיורד הסמפון תוך הורדא טרפה. ד"מ או' ו' פת"ב שם. ונראה דיש להכשיר בהפ"מ. מק"מ או' פ"ב. זבחי צדק או' ק"פ.

רג

רג) שם בהגה. טינרי הניכרת מעל"ע דינה כבועא. אבל בס' מחזיק הבדק על מהרי"ו סי' י"ב אי' א' כתב דטינרי הנראה מעל"ע כשר וכתב וכן המנהג בכל המקומות הידועים לנו יעו"ש. וכ"ה דעת רש"ל פא"ט סי' ל"ז. ט"ז ס"ק ט"ז. ש"ך ס"ק ל"ב. כנה"ג בהגה"ט או' כ"ו. פר"ח או' כ"ט. לה"פ או' מ"ג. בל"י או' כ"ז. שמ"ח או' כ"ו. שפ"ד או' ל"ב. פת"ב או' ע"ג. ביא"ב בשפ"ז או' כ"ט. מז"ה סי' ל"ד או' ד' קומץ כלל כ"ד או' ו' זב"ר סי' י"ג או' ג' מנ"י ענף ו' או' ו' ענ"ה סי' ט"ז או' ל"ח. קו"ז סי' י"ט או' יו"ד. זבחי צדק או' קכ"א.

רד

רד) וה"ה מורסא מעל"ע יש להכשיר. שמ"ח שם. שפ"ד שם. ביא"ב בשפ"ז שם. מז"ה שם. אי"צ סי' י"ח או' א' זב"ר שם. זבחי צדק או' קפ"ב. מיהו הפת"ב שם כתב דבמקום שאין הפסד יש להחמיר. וכ"כ הקומץ שם דאין להכשיר כ"א בהפ"מ. וכ"כ המנ"י שם. ומורסא היינו שקרום הריאה מכסה אותה ואינה גבוהה מבשר הריאה כמ"ש לעיל סעי' ג' בהגה יעו"ש.

רה

רה) וגם במקום הדק שאצל חריץ הורדא אין טינרי מעל"ע אוסר וכן במורסא. ביא"ב בשפ"ז שם. ועיין לעיל או' קצ"ח.

רו

רו) ואם בצד אחד בועא (דהיינו שבולטת לחוץ) וצד השני שוה לבשר הריאה כמורסא מ"מ הו"ל בועא מעל"ע עד שתהא שני עבריה שוים לבשר הריאה ואז אעפ"י שיש מראה מוגלא לעור שעליה אינו אלא מורסא וכשר. שמ"ח שם. פת"ב שם. בי"צ חלק ה' או' ו' אי"צ שם בלק"י או' ה' מז"ה שם. זבחי צדק או' קפ"ג. ועיין לעיל או' פ"ז.

רז

רז) ובועא מלאה רוח מעל"ע יש להכשיר אפי' במקומות שאוסרין סמיכי במ"ז. מז"ה שם. זב"ר שם ובתמידים או' כ"א. זבחי צדק או' קפ"ד.

רח

רח) אם נמצא בריאה מצד זה חסרון מבפנים פחות משיעור רביעית ואחר כלות החסר שם מתחלת הבועא עד שניכרת מעבר השני יש להטריף. פת"ב סי' ל"ו או' ק"ט. קומץ שם או' י"א. זבחי צדק או' קפ"ה.

רט

רט) אבל אם יש בועא מעל"ע וע"י נפיחה ומשמוש עולה מצד א' עור ובשר קצת ואין הבועא ניכרת שם כלל ואפי' היכר מורסא אין שם אלא נתכסה בבשר הריאה הו"ל בועא מצד א' וכשרה. בל"י אי' כ"ב. תב"ש או' מ' לב"ש בהגהתו לשמ"ח או' כ"ו. בי"צ שם או' ז' מז"ה שם. קומץ שם או' ז' זב"ר שם או' ד' מנ"י שם או' ז' זבחי צדק או' קפ"ו.

רי

רי) אכן אם בולטת לחוץ לא מהני מה שנכסה ויש לה מראה ריאה דמ"מ גבוה הוא מבשר הריאה ודוקא אם שוה מצד א' ומראה ריאה יש להכשיר ולא בענין אחר. שפ"ד או' ל"ב. לב"ש שם. בי"צ שם. מיהו הקומץ שם כתב הגם שעדיין ניכר שם הבליטה מתחת לבשר וכמו הר וגבשושית כיון שנתכסית בבשר הריאה יש להכשיר. וכ"ה דעת מק"מ או' ף' ותמה על דברי השפ"ד והלב"ש הנז' וכ"כ !ב"צ או' קפ"ז דכן הם נוהגין כדברי המכשירים.

ריא

ריא) ומה"ט נ"ל דאם מצד א' בועא ומצד השני טינרי נמי טרפה והוא כ"ש מהיכא שיש מראה ריאה ובולטת דהא טינרי נמי יש לה מראה מוגלא. מיהו צריך לחתוך כל הריאה ולראות אם יש איזה הפרש והבדל בין הבועא ובין הטינרי בפנים בריאה כי א"א לבדוק בזה אי שפכי אהדדי כי הטינרי קשה לכן צריך לבדוק כמ"ש ואם יש קצת הבדל ביניהם כשר. אכן מי שרוצה להתיר בכ"ז בהפ"מ אין מוחין בידו. לב"ש שם. בי"צ שם בתה"ב או' ד' זבחי צדק או' קפ"ה. ומיהו לפי מ"ש באו' הקודם כי יש חולקים על דברי הלב"ש הנז' ומכשירים אפי' בלתי הפ"מ נראה דה"ה לכאן דהא הלב"ש משוה אותם להדדיה.

ריב

ריב) ודע שדרך הבועות הגדולות לפעמים שאין המים שבתוכם ממלאים כל הבועא ונשפכין כקיתון הנה והנה בתוך הבועא וכשר אפי' אם יש ריקן בתוכו יותר מרביעית. וה"ה בבועא מעל"ע או בשפולי במקומות שאין בהם איסור מחמת השפולי או מחמת המעל"ע אז אפי' יש בהם ריקם בתוך הבועא ביתר מרביעית ג"כ כשר. לב"ש שם. זבחי צדק או' קפ"ט.

ריג

ריג) אונא העליונה של ימין הנקרא רגל חמור אצל החריץ אם נמצא שם בועא יש לאסור משום מעל"ע דיש שם סמפון. תו"ז סי' י"ט או' ז'.

ריד

ריד) בועא על יתרת מקמא פחות מט"ד הקטן לא שייך חשש מעל"ע. דע"ק או' ל"א. מק"מ או' פ"א. זבחי צדק או' קצ"א.

רטו

רטו) אונא תחתונה דשמאל יש לה חדוד גם מקמא ולא שייך שם מעל"ע כיון ששני העברים הם מקמא. מק"מ שם. וכן בימין אם ימצא כך באונא הסמוכה לאום ג"כ דינא הכי. זבחי צדק או' קצ"ב.

רטז

רטז) אי ליכא בועא מעל"ע אע"ג דנימוח בשר הריאה כשרה ולא חיישינן לנקיבת הסמפונות. שו"ת בית יהודה ח"א דף קי"ד ע"ג ודלא כהער"ה או' ז' דהחמיר. זבחי צדק או' קצ"ג. וכ"כ לעיל סי' ל"ו או' קכ"ח בשם כמה אחרונים יעו"ש.

ריז

ריז) בועא הנמצאת במקום סמפונות ונאכלו הסמפונות טרפה. זבחים שלמים או' כ"ג בשם כ"י וכתב שהוא ברור. זבחי צדק או' קצ"ד.

ריח

ריח) שם בהגה. ועיין לקמן סי' מ"ב איזהו מקרי שופכות להדדי. כלומר דשם סעי' ה' גבי ב' מרות נת' דאם נקבוה ולא היו שופכות ואח"כ נפחו זו ועלתה גם חברתה בנפיחות או שהטילו מים בא' מהן ועי"כ נתמלאה גם חברתה מקרי שופכות להדדי וה"ה כאן. ש"ך ס"ק ל"ג. לה"פ או' מ"ד. ומ"ש עו"ש הש"ך אבל בתרי בועי דסמיכי לא ס"ל להרב בהגה הכי עיין לעיל או' פ"ד שהבאנו פלוגתא בזה יעי"ש.

ריט

ריט) [סעיף ו'] אבעבוע שנמצא בו נקב היכא דלא ממשמש ידא דטבחא וכו' כגון שלא היה במקום דחוק במצר החזה א"נ שלא תלשה מלמעלה בחזקה. ב"י סי' ל"ו בשם רש"י. באה"ג. ועיין בדברינו לשם או' מ"ח ואו' מ"ט.

רכ

רך) שם. היכא דלא ממשמש ידא דטבחא וכו' משמע אבל היכא דמשמש ידא דטבחא תלינן ביה כמ"ש בסי' ל"ו סעי' ה' וכ"כ ב"י בשם הר"ן. ט"ז ס"ק י"ז. ש"ך ס"ק ל"ד. פר"ח או' ל' לה"פ או' מ"ה. בל"י או' כ"ט. שמ"ח או' כ"ט. פת"ב או' ע"ח. ובלבד שיעיין בצלעות נגד הבועות שלא נמצא ריעותא בצלעות. ד"מ או' ז' ט"ז שם. לה"פ שם. בל"י שם. שמ"ח שם. פת"ב שם. ובדיעבד אם לא בדק בצלעות יש להכשיר. שמ"ח שם. פת"ב שם. וכ"כ לעיל סי' ל"ו או' ע"ז יעו"ש.

רכא

רכא) אמנם השו"ג במחו' או' י"ג כתב דבשאלנוקי נהגו להטריף כל בועא הבא לפנינו קרועה בין בדופן צר בין בדופן רחב בין בכל מקום שהוא דחיישינן שמא שלפוחית היתה ומתוך שאינו יכול לעמוד על בדיקתה לראות אם היא שלפוחית או לא טרפה עכ"ל וכ"כ התו"ז סי' י"ב או' יו"ד דכ"ה מנהגם להטריף כל בועא הבאה נקובה ולא תלינן בידא דטבחא ולא ביד הקצב ולא בשום ענין כלל יען על הרוב נמצאים בועות ישנות ושלפוחית יותר קרוב ומצוי הוי דמחמת שהיתה נקובה בעור הריאה והיתה שלפוחית נשברה ונשפכה מלתלות ביד הטבח וכך אנו עושים מעשים בכל יום להטריף עכ"ל. זבחי צדק או' קצ"ה.

רכב

רכב) ואפי' אומר הבודק ברי לי כשהעברתי ידי עליה היתה שלימה לא מהימן להכשיר משום דהשלפוחית אינו נראה מבפנים כ"א בחוץ דבהעברת ידו בפנים וראה בועא אפשר שהיא שלפוחית מלאה. שו"ג שם. תו"ז שם או' י"א. זבחי צדק או' קצ"ו.

רכג

רכג) וכ"ש אי איכא רעותא אחרת בנקב דאיכא טיפת דם דטרפה אפי' לדעת המכשירים במקום דיש לתלות בידא דטבחא כמ"ש הפר"ת או' י"ז. תו"ז שם או' י"ג. זבחי צדק או' קצ"ז.

רכד

רכד) לפעמים ימצא בועא שניקבו ב' קרומות הריאה אשר עליה ויראה למי שלא ידע בהם שלא ניקבו יען כי בתוך הבועא איכא שלפוחית מלאה מים ויחשבו שהוא קרום הריאה ומי שידע יכירה כי מראה השלפוחית אינה כמראה קרום הריאה שהיא יותר לבנה. כנה"ג בהגה"ט או' ל"ז. ופי' טרפות זה הוא דנראה ע"ג הבועא קרום נגלד עגול או משוך ונראה במקום המוגלא קרום אחר ומראיתו יותר לבן מקרום הריאה והיינו קרים השלפוחית דניקב קרום הריאה וכיון שכן לא שייך שום בדיקה בזאת הבועא כיון דהנקב בפנינו ומה שאינה שופכת מי הבועא היינו מחמת קרום השלפוחית ולאו בר קיימא הוא. תו"ז סי' י"א או' ב' ומ"ש השו"ג מחו' אי' י"א דנוהגים בבועא כזאת לבדוק בנוצה אם נכנס ראש הנוצה בין הקרום ובועא בידוע שניקבה הריאה ואם לא נכנס ראש הנוצה בתוכו אעפ"י שנראית כשלפוחית כשרה כתב עליו התו"ז שם דאין לסמוך ע"ז ובדיקת הנוצה לא תועיל ולא תציל ואין לה בדיקה אחרת כ"א לנקות הבועא ע"י קליפת אותו קרום ורובם ככולם מאלו יוצאות הבועות נקובות תחת הדלדול הנז' להיות הבועא ישנה שניקבה ועלה בה קרום ולא נשפכה הבועא מחמת השלפוחית שבה ומהליחה נסתמה. כך היא סדר בדיקתנו בבועא כזאת ואין לזוז ממנה יעו"ש. והב"ד זבחי צדק או' ר"א וכתב וכן מנהגם בבגדאד יע"א.

רכה

רכה) והמופת לידע אם היא שלפוחית או בועא שלימה הוא ע"י העברת האצבע על השלפוחית בחוזק כיצד אם נקרעה היא שלפוחית דקרום הריאה הוא קשה וכשדוחקים על הבועא היא נשברת למקום הבשר ולא לחוץ מן הקרום וזו שנשברה בהעברת האצבע היא שלפוחית שהיתה נקובה מחיים. כנה"ג שם. תו"ז שם או' ג'.

רכו

רכו) וגם דע שכנגד השלפוחית בא איסקאלדאדו בריאה (פי' כמו ריר עב על הריאה) או בדופן והאסקאלדאדו הוראה שהיתה נקובה הריאה והטרפות כזה נמצא הרבה בכבשים וכ"ז בבקיאות הבודק וה' יצילנו משגיאות. כנה"ג שם. תו"ז שם או' ד' זבחי צדק או' ר"ב.

רכז

רכז) בועא בריאה ונמצא בתוכה תולעת וליכא נקוב בבועא רק כשפתחו הבועא נמצא תולעת בתוכה כשרה. שו"ת גבעת שאול סו' פ"ה. לב"ש או' קכ"א. תו"ז סי' ט"ז או' א' זבחי צדק או' ר"ד.

רכח

רכח) ואפי' אם נמצא נקב בבועא והתולעת היא מקצתה בנקב ומקצתה חוץ לנקב כשרה. גב"ש שם. לב"ש שם. תו"ז שם או' ב' וכתב שם התו"ז דאפי' להנוהגים להטריף כל בועא נקובה מחשש בועא ישנה (כמ"ש לעיל או' רכ"א) כל שנמצא נקב דק והתולעת בתוך הנקב אף שנשפכה הבועא יש להכשיר כל שנראה ברור דמנקיבת התולעת נשפכה וליכא שום חשש שלפוחית ופשוט עכ"ל. זבחי צדק או' ר"ה.

רכט

רכט) אבל אם נמצא נקב בבועא והתולעת אינה בתוך הנקב אלא על הריאה יש להטריף דלא דמי לריאה שיש בה מורנא דכיון דיש כאן בועא הוי תר"ל וטרפה. גב"ש שם. לב"ש שם. תו"ז שם או' ג' זבחי צדק או' ר"ו.

רל

רל) שם. או לאחר מיתה טרפה. ואין מקיפין בבועי כמו שמקיפין בריאה כמ"ש לעיל סי' ל"ו סעי' ה' דבועות עשויות להשתנות. ש"ך ס"ק ל"ה. והאידנא גם בריאה אין מקיפין כמ"ש לעיל סי' ל"ו או' קי"ד יעו"ש.

רלא

רלא) [סעיף ז'] בועא או סרכא שנמצאו בקנה הלב וכו' כשרה. ומ"מ צריך לפתוח הבועא אפי' אין שם כ"א אחת ולבדוק אם הבשר תחתיו שלם בלא לקותא או נקב ואם לא פתח ובדק כשרה. שמ"ח או' ל' פת"ב או' ף' ביא"ב בלב"ת או' ל"ג. מנ"י ענף ו' או' י"א. ועיין לקמן סי' מ"ו או' ע"ה.

רלב

רלב) רק דאי אתרעי כ"כ דאיכא בועות הרבה תכופות וכן בדקין של תרנגולות היושבים על הביצים להוציא אפרוחין שחלושין מאד ונמצא בועא בהא יש להטריף בדלא בדק. שמ"ח שם. פת"ב שם. ביא"ב בלב"ת שם. מנ"י שם. והגם דבתשו' הר הכרמל ססי' ח' חלק על דברי השמ"ח הנז' שהחמיר בלא בדק מ"מ לרבים שומעים ועוד האיכא כמה פו' דמטריפים בלא בדק אפי' אם לא היה שם כ"א בועא א' כמ"ש לקמן סי' מ"ו או' ע"ה יעו"ש. וכן הסכים חת"ס חי"ד סי' מ"ט לדברי השמ"א הנז' והב"ד פ"ת לקמן סי' מ"ו או' ז'.

רלג

רלג) וכבר אווזא מצוי מאד שימצאו בועות לבנות הרבה בדקין וקצת פעמים מצוי אפי' באווזות ויש לנהוג להפך ולראות בפנים נגד אותן בועות אם אין שם שינוי מראה כלל כשר ואם יש שם שינוי קצת יש לחוש לבשר שהרופא גורדו וטרפה. וכן אם יש בועות הרבה שיש לחוש שמא נסתמו המעיים יש לבדוק ע"י קש או נוצה לידע שלא נסתמו ואם לא בדק טרפה. פת"ב שם. מנ"י שם. ועיין לקמן סי' מ"ו או' ע"ג.

רלד

רלד) וגם אם אין שם בועות בולטות רק מורסא יש להצריך בדיקה לכתחלה דכיון דנתקלקל בשר הדקין יש לחוש שמא נתקלקל כולו. ובטינרי יש להסתפק בו אם צריך בדיקה. מנ"י שם. ונראה כיון דהחשש הוא משום בשר הדקים או נסתמו בני מעיים לא יש הפרש בזה בין בועי לטינרי. וית' עוד מזה לקמן בדברינו להגה סוף סי' מ"ו קחנו משם.

רלה

רלה) קנה אווז זכר שבסוף הגרגרת כשמתחיל להתפצל לג' ראשים דנקיבתו במשהו והיה שם בועא א' גדולה מלאה מים כשרה משום דהיינו רביתייהו. כנה"ג במפתחות שבסוף ס' קב"ל סי' קי"ח. שו"ג או' כ"ח. זכ"ל בסי' ל"ד. תו"ז סי' כ"ג או' ג' זבחי צדק או' ר"ח. ויש בועא מלאה רוח וכשרה. כנה"ג בשו"ת בע"ח יו"ד סי' קי"ח. ויש כעין בועא בלי מים והיא קשה כעור הקנה וכשרה דהיינו רביתייהו. שו"ג שם. זכ"ל שם. תו"ז שם. זבחי צדק או' ר"ח.

רלו

רלו) בועא מלאה ליחה כביצה מבושלת שנמצאת בלב או באוזן הלב ואין רעותא בחלל הלב ולא בקנה הלב מעשה היה בירושת"ו והכשירוהו רבני מתא. פרי הארץ חיו"ד סי' יו"ד. שו"ג סי' מ' מחו' או' ה' תו"ז שם או' ד' זבחי צדק או' ר"ט.

רלז

רלז) מעשה אירע בלב בהמה גסה שנמצא שם בועא וניכרת מעל"ע מן החלל לחוץ אלא שלצד החלל היה קרום בשר ע"ג הבועא ומצד חוץ היה מגולה והכשרנוהו מטעם זה דלא אשכחן בועא אלא בריאה ועוד אפי' ניחוש לסברת רש"ל (לקמן סוף סי' מ"ו) הא איכא בשר תחתיה שלם. שו"ג מחו' או' ט"ז. תו"ז שם או' ה' זבחי צדק או' ר"י.

רלח

רלח) ועוד אירע מעשה בלב בהמה גסה שהיה בו בועא גדולה רבוצה וניכרת מעל"ע ומצד חלל הלב היתה כל הבועא טמונה בתוך בשר הלב רק שיעור זוז א' היה לבן שהיה נראה שהוא קרום הבועא והיה נראה להם להטריף דבועא הרי היא כנקב אלא שאח"כ קרעו הבועא ונשאר תחתיה עוד קרום דק של בשר והכשירו דכיון שנשאר תחת הבועא קרום דק של בשר הלב לא הגיע לחלל קרינן ביה. שו"ג שם. תו"ז שם או' ו' זבחי צדק או' רי"א.

רלט

רלט) לפעמים יבא הריאה עקומה בערוגות שיש לה במקום א' גבוה ובמקום א' נמוך וקורין לה ערוגה של עז מפני שרוב הערוגות של עז הם באים כזה ושמעתי מבודקים שהיא סרכא ובועא רעה בתוך הבשר של ריאה ומסירים אותה בסיכין אם לא יבצבץ כשרה ואם יבצבץ טרפה. כנה"ג בהגה"ט או' ל"ח. זבחי צדק או' רי"ב וכתב וכן בא מעשה בעיר בגדאד יע"א בערוגה של עז לפני טבחי מתא והסירו אותם בידים בנחת ומצאו בועא בתוכה והסירו את הריר שהיה סביבה ונפחו אותה ובצבצה והטריפו.

רמ

רמ) שם הגה. ועיין לקמן סוף סי' מ"ו. בהגה ובדברינו לשם בס"ד.

דיני תר"ל לסי' ל"ז

א) כלל זה בדין בועא. ממוגלא הוי רעותא. בועא ממ"ז במקום שמכשירין סמיכי בהפ"מ הוי רעותא כל דהוא. טינרי הוי רעותא כ"ד. וכן מורסא ומליאה רוח הוי רעותא כ"ד. בי"צ בדין תר"ל מסי' ל"ז קודם או' א'.

ב) יש שנקראים ריעותא גמורה. ויש שנקראים רעותא סתם. ויש שנקראים רעותא כ"ד. ויש שאפי' רעותא כ"ד לא הוי. ודיניהם כך הוא כי רעותא גמורה אפי' בהצטרפה עם רעותא כ"ד טרפה. וסתם רעותא אינה מצטרפת להטריף אלא עם רעותא ולא בהדי רעותא כ"ד ומכ"ש ב' רעותות כ"ד אין מטריפין. ומה שאינו אפי' רעותא כ"ד אינו מטריף אפי' בהדי רעותא גמורה. לב"ש בדיני תר"ל לסי' ל"ז או' קכ"ח.

ג) סרכא תלויה היוצאת מן הבועא טרפה משום דהוי תר"ל אבל היוצאה מן הטינרי כשרה כמ"ש לעיל או' כ"ו ועי"ש מאו' כ"ח ואילך כמה חילוקי דינים יעו"ש.

ד) תרי טינרי דסמיכי או תרי מורסי דסמיכי אינם נחשבים רק רעותא כ"ד כמו טינרי או מורסא יחידית. לב"ש שם או' קמ"ד. בי"צ שם או' י"ג. זבחי צדק בדיני תר"ל לסי' זה או' י"ג. אבל בפת"ב בדיני תר"ל שבסוף סי' ט"ל או' ס"ו כתב שני טינרי דסמיכי זל"ז וסרכא תלויה יוצאת מא' מהם או אפי' רק סמוכה לא' מהם יש להטריף. ביא"ב בדיני תר"ל לסי' זה או' י"ט.

ה) בועא ומורסא דסמיכי אין דינה רק כבועא יחידית ואם הוא מ"ז לא הוי רעותא בהפ"מ ובמלאה רוח אף באין הפ"מ. מיהו בועא הנחשבת רעותא וסמוכא למורסא אזי אם יש עוד רעותא אצל המורסא הוי תר"ל ואין מקום המורסא נחשב הפסק אבל אם בין הבועא והמורסא יש הפרש בל שהוא לא הוי תר"ל. לב"ש שם או' קמ"ה. ביא"ב שם. בי"צ שם ובביאור שם או' י"ג.

ו) בועא על חריץ וקמט הוי תר"ל וטרפה וכן אם היא על חריץ אונא עליונה דימין או חריץ הורדא טרפה כמ"ש לעיל בסי' זה או' ק"י ועי"ש מאו' קי"א ואילך עד או' קט"ז כמה חילוקים בזה יעו"ש.

ז) ב' בועות זו כנגד זו בין ב' אונות וסרכא יוצאת מזל"ז הו"ל תר"ל וטרפה. לעיל או' קי"ט.

ח) בועא נגד טינרי הו"ל תר"ל וטרפה אבל טינרי נגד טינרי או נגד מורסא או נגד גבשושית כשרה. לעיל או' ק"ך ואו' קכ"א.

ט) בועא נגד טינרי אפי' מלאה מ"ז או רוח טרפה. לעיל או' קכ"ג.

י) בועא בשפולי כל שיש חו"מ דינה כדין בועא יחידית. לב"ש או' קנ"ב. ביא"ב שם או' כ"ז. בי"צ שם או' י"ח. זבחי צדק בדיני תר"ל לסי' זה או' י"ח.

יא) טינרי מעל"ע דקיימי במקום סמפונות הוי רעותא ואי איכא סרכא תלויה עלייהו הו"ל תר"ל ואסור. עצ"ל בדיני תר"ל או' קכ"ח. בי"צ שם. ביא"ב בלב"ת לסי' ל"ז או' כ"ט. קומץ בדיני תר"ל או' נ"ט שבאו' ט' זבחי צדק שם או' י"ט וכתב ודלא כלב"ש או' קנ"ב שהכשיר.

יב) וכן מורסא מעל"ע במקום סמפונות מקרי רעותא ואי איכא סרכא תלויה עליה הו"ל תר"ל וטרפה. בי"צ שם. קומץ שם או' ע"ז שבאו' מ' והלב"ש שם מכשיר ויש לסמוך עליו בהפ"מ. זבחי צדק שם או' ך'.

יג) אבל טינרי או מורסא בשפולי לא הוי רעותא. בי"צ שם. זבחי צדק שם או' כ"א.

יד) דלדולים המצויים בשפולי הריאה לא מקרי רעותא. ואפשר דהוי רעותא כ"ד והכל לפי הבקיאים. עצ"ל בדין תר"ל או' ק"ע.

טו) ודרך כלל דע שבכל מילתא שאין אנו מכשירין אלא בהפ"מ הו"ל רעותא ומצטרף לתר"ל. לב"ש שם או' קנ"ג. ביא"ב שם בתר"ל או' ג' שבאו' כ"ח.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---