כף החיים/יורה דעה/לו

כף החיים ‏ יורה דעה לו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] הריאה יש לה שני קרומים ניקבו זה בלא זה או זה שלא כנגד זה כשרה וכו' והטעם כתב בב"י שהרי ב' העורות דבוקים הם זה עם זה ורוח לא יבא ביניהם על הרוב ואפי' את"ל שיכנס הרוח בזה ויוצא בזה כיון שאינם מכוונים זה כנגד זה לית לן בה עכ"ל וטעם האוסרים שכתב בהגה כתב ב"י בשם רי"ו מפני שהרוח נכנס בזה ויוצא בזה. והב"ד ש"ך סק"א.

ב

ב) שם. ניקבו זה בלא זה וכו' כשרה. שחבירו מגין עליו. וצריך להוציא הריאה ולנפחה ולשום רוק או פושרין במקום הנקב לראות אם אינו מבצבץ כדי שיוודע בבירור שלא ניקב הב' דכל מה שאפשר לברורי מבררין ולא נסמוך האידנא על בקיאותינו. ומ"מ בדיעבד יש להקל אפי' בדלא נפחה כלל רק שידע במראה ובמישוש שאחת שלימה דלא מחזקינן רעותא מקרום א' לב' שמ"ח או' א' הל"פ. פת"ב או' א' בי"צ סי' ל"ו חלק א' או' א' מנ"י או' א' וה"ד כגון שהוציא הריאה לחוץ וראה היטב במראית העין ובמשמוש היד דניקב זה בלא זה יש להקל בדיעבד אבל אם לא הוציא הריאה לחוץ ולא ראה כ"א במשמוש פשיטא דיש לאסור אפי' בדיעבד דא"א להרגיש כ"כ. תב"ש או' א' לב"ש או' ג' פת"ב שם. ביא"ב בלב"ת או' ב' בי"צ שם בעמ"ז או' ב' ענ"ה סי' י"ג או' א' מנ"י שם. זבחי צדק או' ח'.

ג

ג) וכל זה בניקב הקרום האחד ע"י חולי אבל אם ניקב ע"י קוץ או מחט חוששין שמא ניקב גם הקרום השני במקום זה ואין אנו בקיאין בבדיקה וטרפה. פת"ב שם. ביא"ב בלב"ת שם. מנ"י שם.

ד

ד) ואם הוא ספק ע"י חולי או קוץ כתב הלב"ש בהגהתו לשמ"ח שם דצ"ע לדינא אי מהני בדיקה אבל המק"מ או' ד' כתב דיש להכשיר דמחט וקוץ לא שכיחי בריאה ובסתמא תלינן בחולי יעו"ש. זבחי צדק או' י"א.

ה

ה) שם בהגה. ויש מטריפין בניקבו זה שלא כנגד זה וכו' וכ"כ הב"ח בשם כמה פו' וכתב דהכי נקטינן ודלא כב"י שפסק בש"ע להקל. וכ"כ הש"ך בנה"כ בשם כמה פו' דלא כרש"ל. וכ"פ הפר"ח או' א' בל"י או' או' א' שו"ג או' ב' שמ"ח או' ב' שפ"ד או' א' חכ"א כלל יו"ד או' א' פת"ב או' ב' בי"צ שם או' ב' אי"צ סי' כ"ט או' א' קומץ כלל ז' או' א' זב"ר סי' ה' או' א' מנ"י או' ג' זבחי צדק או' א'.

ו

ו) ומיהו אפי' ליש מטריפין ה"ד אם שניהם מרוח א' אבל בשני רוחות כשרה. ט"ז סק"א. פר"ח שם. לה"פ או' א' אמנם הש"ך בנה"כ כתב להשיג על דברי הט"ז הנז' ודעתו דאפי' בשני רוחות דהיינו א' מגבא וא' מקמא אין להכשיר וכ"כ הבל"י שם. שמ"ח שם. שפ"ד שם. פת"ב שם. בי"צ שם. זב"ר שם. אי"צ שם. מנ"י שם. ומיהו בזה שאין שני הנקבים מרוח א' או שהם בשני אונות יש להקל בהפ"מ ע"י שיבדוק בנפיחה ולשום רוק או פושרין במקום הנקב שבעליון לראות אם מבצבץ שם. פת"ב שם. ביא"ב בלב"ת או' ב' קומץ שם או' ב' זב"ר שם במוספים או' ב' מנ"י שם.

ז

ז) ומיהו אם ניקב זה בערוגה ימין וזה בערוגה שמאל ליכא למיחש למידי. תב"ש או' ג' שפ"ד שם. ביא"ב בשפ"ז או' ב' בי"צ שם בתה"ב או' א' ודינו כדין ניקב זה בלא זה המבואר לעיל. פת"ב שם. קומץ שם. מנ"י שם. ועיין לעיל או' ב'.

ח

ח) ואם קורט דם בעליון או נגדה בדופן אעפ"י שלא ניקב אלא קרום התחתון טרפה דודאי ניקב קרום העליון. בדיקות כ"י למהר"י פיגון. וכתוב בהגה שם דאפי' ניקב העליון לבד היא טרפה דמהיכן בא הדם אם לא ניקב גם התחתון דבקרום העליון לבד אין שם דם. וצריך שתדע שאותו דם הוא מעופש מחמת מכה. כנה"ג בהגב"י או' י"ב. שו"ג סוף או' ב' שה"מ או' ו' זב"ת או' ו' ענ"ה סי' י"ג או' ט' זב"ר שם ובתמידים או' א' זבחי צדק או' י"ח.

ט

ט) שמעתי מפי אומן בקי בשם רבני שאלוניקי דלפעמים נמצא בריאה כדמות נחש ומכנים אותו בשם וכו' על שם שהוא דומה לנחש וזה לפעמים נמצא על גוף האדם ונקרא וכו' וזה נמצא בריאה בין ב' הקרומות וראשו שקוע בריאה מבפנים וזנבו יוצא למעלה מן הריאה מבחוץ ולפעמים בהפך ובחיי הבהמה הוא דבר חי ובמיתת הבהמה הוא ג"כ מת ולפעמים נעשית מוגלא ובולט לחוץ ופסקו דבענין זה טרפה דהא ניקבו שני הקרומים א' תחת הראש השקוע בתוכו והחיצון מצד הזנב היוצא לחוץ או להפך ואעפ"י שהרשב"א ס"ל ניקב זה שלא כנגד זה כשרה משום ששני הקרומים דבוקים זה בזה ורוח לא יבא ביניהם הכא שאני שהרי במקום רביצת זה הנחש הוא חלול והרוח נכנס בזה ויוצא בזה ואינו יכול להדבק לעולם. בני חיי בסי' זה בהגה"ט או' א' שו"ג מחו' או' ד' מחב"ר או' א' ענ"ה סי' י"ג או' ב' תו"ז או' ר' סי' פ"ז או' ט' מנ"י בלק"י או' י"ט. זבחי צדק או' ב' ונראה מדברי הרב ז"ל שזהו נחש ממש שהוא כמו תולע ארוך ומעוקם שבחיי הבהמה הוא רוחש ועושה חלל בריאה אך מה שנמצא אצלינו כמו טינר קשה בריאה והוא מעוקם כמו נחש וגם יהיה ראשו א' שקוע וראשו א' בולט ואין מקומו חלול אין זה נחש דמיירי ביה הרב דזה הוי טינר ושרי. זבחי צדק שם.

י

י) [סעיף ב'] אפי' נגלד קרום העליון כולו וכו' כדאיתא בגמ' (חולין מ"ו ע"א) האי ריאה דאגליד כאהינא סומקא כשרה. ופירש"י דאגליד שניטל קרום העליון והופשט. כאהינא סומקא שנשארת בקרום התחתון והיא כתמרה אדומה עכ"ל.

יא

יא) שם. אפי' נגלד קרום העליון כולו וכו' וה"ה אם יש לקותא בכל עור העליון וקולפין שבתחתון אין שום לקותא דינו כנגלד ודוקא בהפ"מ. לב"ש בהגהתו לשמ"ח או' ג' ביא"ב בלב"ת או' ב' בי"צ ח"א לסי' ל"ו בתה"ב או' ב' קומץ כלל ז' או' ו' זב"ר שם במוספים או' ג' ומיהו לא עדיף מנגלד ובעי בדיקה ושיקלוף תחלה העור הלקוי ויבדוק אח"כ אי מבצבצא כמו בנגלד. לב"ש סוף או' יו"ד. ביא"ב בלב"ת שם. בי"צ בתה"ב שם. קומץ שם.

יב

יב) שם. אפי' נגלד קרום העליון כולו וכו' ורובו ככולו. פת"ב או' ג' ביא"ב בשפ"ז או' ב' אי"צ סי' כ"ט או' ב' קומץ שם או' ד'.

יג

יג) שם. אלא שצריכה בדיקה. ובהא אנו בקיאין בבדיקה זו. ש"ך סק"ט. פר"ח או' ב' וכתב ודלא כהט"ז. לה"פ או' ב' שמ"ח או' ג' מש"ז או' ב' שו"ג או' ז' לב"ש או' י"ג. חכ"א כלל יו"ד או' ב' מקום שמואל סי' ט' פ"ת או' א' ענ"ה סי' י"ג או' ג' תו"ז סי' ל"ג או' ד' זבחי צדק או' ד'.

יד

יד) נולד קרום העליון ונמצאו בה תולעים או לקחה זאב והחזירה נקובה ולא נבדקה שמעתי בודקים מטריפין אמנם נראה דיש להכשיר כיון שא"צ בדיקה מדינא. כנה"ג בהגב"י או' ז' בשם מהרש"ג. שה"מ או' ו' פר"ת או' ב' זב"ת או' ד' תו"ז סי' ל"ג או' ה' אמנם הט"ז סי' ט"ל סק"א כתב דאם לא נבדקה ונתברר שאין בה נקב טרפה. וכ"כ התב"ש או' ה' דכ"מ מסתימת לשון הש"ע והפו' דהאי בדיקה לעיכובא היא ואם לא בדקוה טרפה. וכ"כ השפ"ד או' ב' חכ"א כלל יו"ד או' ב' לב"ש או' י"ב. בי"צ שם בעמ"ז או' ד' ענ"ה סי' י"ג או' ג' אי"צ סי' כ"ט בלק"י או' ד' זבחי צדק או' ה'.

טו

טו) והבדיקה הוא כך שינפחנה תחלה כראוי לראות ששלמה היא ועולה בנפיחה בכל מקומותיה ואח"כ ישימה במים פושרים דוקא דהיינו שיהיו כחמימות הרוק בצאתו מהפה או קצת קרים יותר מזה דאם ישימה במים חמים או צוננים יסתם הנקב וינפח בה כראוי בכדי שידע שאין בה נקב משהו שאם יהיה בה נקב משהו יבצבצו המים ואם לא נבדקה כך טרפה מספק. שמ"ח שם. ענ"ה שם. פת"ב או' ג' בי"צ שם או' ג' קומץ שם או' ד' אי"צ סי' כ"ט או' ב' זב"ר סי' ה' או' ב' מנ"י או' ה' מיהו הלב"ש או' י"א כתב דא"צ בדיקה בפושרים אלא בנפיחה לחוד ומ"מ סיים שלכתחלה מצוה לשמוע דברי התב"ש ובדיעבד אם נבדק בנפיחה לחוד כשר יעו"ש. וכ"כ פת"ב שם דבמקום הפ"מ יש לסמוך להקל אם לא בדק בפושרין רק בנפיחה לבד ועלתה כראוי וא"א לבדקה עוד בפושרין שנקרעה או נאבדה וכדומה. וכ"כ ביא"ב בלב"ת או' ג' קומץ שם. מנ"י שם.

טז

טז) ואם לא נגלד רוב הריאה רק מקצת הקרום העליון בלבד לכתחלה צריכה בדיקה כמו בנגלדה רובה ואם עבר ולא בדקה רק ע"י הראייה והמישוש נודע לו שקרום השני שלם ע"ד שנת' לעיל או' ב' כשר. פת"ב שם. זב"ר סי' ה' או' ב' ובמוספים שם או' ה' קומץ שם או' ז'.

יז

טוב) אם הושמה ריאה זו פ"א במים חמין שוב אין מועיל בדיקת פושרין אם לא לצורך גדול. ואם לא הושמה מתחלה כ"א במים קרים יש להכשיר בהפ"מ ולבדוק שנית בפושרין אבל אם הושם עליה פ"א משקה חריף כמו יי"ש או חומץ וכדומה תו אין לה בדיקה אף לצורך גדול. קומץ שם או' ה'.

יח

חי) שם הגה. ומיהו אם נמצא בועה על מקום שנקלף וכו' אפי' בועה של מים זכים. ש"ך סק"ג. פר"ח או' ג' לה"פ או' ד' שמ"ח או' ד' שפ"ד או' ג' שה"מ או' ד' זב"ת או' ה' חכ"א כלל יו"ד או' ד' פת"ב או' ז' בי"צ ח"א לסי' ל"ו או' ד' גבעת שאול סי' מ"א וכתב דהו"ל תר"ל ודמי למ"ש מור"ם סי' ל"ז סעי' ב' זולת מוהר"ש גאון שהביא הכנה"ג בהגב"י או' ה' דמכשיר והמנהג להטריף כדעת רובא דרובא דהפו' המטריפים יעו"ש. תו"ז סי' ל"ג או' ז' זבחי צדק או' י"ג.

יט

יט) ספק נגלד ויש עליו בועה כשר די"ל ספק תר"ל לקולא. דע"ק או' ה' זבחי צדק או' י"ד.

כ

ך) אם נמצא טינר ע"ג גלודה כשר מדלא קאמר רבותא טפי. מק"מ או' י"ח. זבחי צדק או' ט"ו.

כא

כא) אפי' נגלד פורתא ונמצא במקום הגלד בועה במים זכים טרפה. תב"ש או' ד' חכ"א שם או' ב' פת"ב או' ז' בי"צ שם או' ד' זבחי צדק או' ט"ז. וה"ה ניקב קרום א' לבד בלי חסרון דינו כנגלד פורתא ואם נמצא במקום זה בועה אפי' במים זכים טרפה משום תר"ל. לב"ש בהגהתו לשמ"ח שם: בי"צ שם בתה"ב או' ה' חו"ד או' א' זבחי צדק שם.

כב

כב) אם נמצא קמט על מקום שנגלד הו"ל תר"ל וטרפה. שו"ת בית אפרים סי' י"א. תו"ז סי' ל"ג או' ו' וכתב והכי נקטינן. זבחי צדק או' י"ז.

כג

כג) אם יש סרכה אפי' תלויה על מקום שנקלף טרפה אפי' במקומות שעושים נפיחה. כנה"ג בהגב"י או' ח' ימין משה. שה"מ או' ה' ענ"ה סי' י"ג או' ח' זבחי צדק או' י"ט. מיהו פת"ב או' י"ב כתב שאם הסרכה עוברת ע"י מיעוך ומשמוש בנחת ובדק ולא בצבץ יש להכשיר ואם אינה עוברת ע"י מיעוך ונראה לעין שהסרכה התלויה יוצאת מקרום התחתון יש להטריף ואם אחיזתה בקרום העליון אצל מקום הגלד יש להכשיר בהפ"מ. וכ"כ בספרו בית אפרים בתשו' סי' יו"ד. בי"צ שם בתה"ב או' ב' ודוקא נגלד פורתא אבל נגלד רובא וסרכה תלויה לא מהני מיעוך כיון דנגלד רובה צריכה בדיקה דוקא וא"כ אם סרכה תלויה הו"ל תר"ל. בית אפרים בתשו' שם. בי"צ בתה"ב שם. והיינו לנוהגין להתיר במשמוש ומיעוך כמ"ש סי' ט"ל סעי' י"ג בהגה אבל לנוהגין כדברי הש"ע שם סעי' יו"ד שאוסר במיעוך ה"ה כאן דאין להכשיר אפי' בנגלד פורתא וסרכה תלויה על מקום שנגלד. ועיין לקמן סי' ט"ל או' רט"ו.

כד

כד) לפעמים ימצא תחת הנגלד דברים המונעים לעבור הרוח כגון דם נצרר או בועא או טינר וכיוצא ראוי להטריף מלבד הטעם דתר"ל שנת' לעיל עוד זאת מצד הנגלד עצמו דלא נבדק בנפיחה מחמת אותו דבר הנמצא שם דמעכב הרוח לעבור ואפשר דאילו לא היה שם אותו דם נצרר או טינר וכיוצא היה מבצבץ שם. תו"ז סי' ל"ג או' ט' זבחי צדק או' ך'.

כה

כה) נגלד בריאה וסרכא על גבו לדופן צר (דהיינו לבשר או לבשר ועצם כמ"ש לקמן סי' ט"ל סעי' י"ח) או שהנגלד בחיתוך ומשם סרכא לחיתוך האחר כשר בלי שום בדיקה ודוקא אם מכסה הסרכא כל הנגלד ואם אינה מכסה הסרכא כל הנגלד צריך נפיחה. פרי הארץ ח"א חי"ד סי' ג' תו"ז שם או' יו"ד. זבחי צדק או' כ"א.

כו

כו) נגלד בריאה וסרכא על גבו לדופן רחב עם מכה כשרה וא"צ בדיקת נפיחה. ואע"ג דהסרכא תלינן במכה והנגלד היה צריך בדיקת נפיחה כדינו מ"מ כיון דמפריקין הסרכא מן הדופן בסכין דלא חליש פומה וע"י טורח בהיות הבהמה בארץ סגורה דא"א לכוין מסתברא לתלות דמחמת הסכין ניקבה וא"צ לבדיקה וכן מנהגינו להכשיר. תו"ז שם או' י"א. זבחי צדק או' כ"ב.

כז

כז) אם נגלד מקצת קרום העליון ובדק בצלעות כנגד מקום הנגלד ונמצא שם מכה בדופן יש להכשיר אבל אם נמצא שנשבר הצלע אעפ"י שחזר ונקשר ואין עוקץ בשבירה אם הגלד מכוון כנגד השבר שמראין הדברים שמחמת השבר נגלד יש להטריף שאנו חוששין שניקב גם השני אלא שאינו ניכר ואצ"ל אם מאומד הדעת הגלד הזה מהשבר בא כגון שנראה לעין שנקרע בחוזק ואינו שוה הקצות שטרפה. פת"ב או' י"ג. ביא"ב בלב"ת או' ג' שבאות ד' בי"צ שם בתה"ב או' ג' שבאו' ו' קומץ כלל ז' או' ז' אי"צ סי' כ"ט בזב"ת או' נ"ג. זב"ר סי' ה' או' ב' מנ"י ענף א' או' ב' מיהו התו"ז שם או' י"ב ואו' י"ג כתב דאם אין עוקץ במכה יש להכשיר וכתב דכן מנהגם יעו"ש והב"ד זבחי צדק או' כ"ג. ויש להחמיר כשנמצא גלד בריאה נגד הדופן לעיין בצלעות נגדו ואם לא בדק יש להכשיר. פת"ב שם. ביא"ב בלב"ת שם. בי"צ בתה"ב שם. קומץ שם. אי"צ בזב"ת שם. זב"ר שם. מנ"י שם. זבחי צדק שם.

כח

כח) ואם אין הנגלד מכוון כנגד השבר אלא רחוק מכנגדו טפי מד' אצבעות כשר בבדיקה והיינו שמשערין אחר נפיחה תהיה רחוק טפי מד' אצבעות. מק"מ או' ג' זבחי צדק או' כ"ד.

כט

כט) קרע בבשר שבין הצלעות נגד נגלד וידוע שנעשה הקרע ע"י נגיחת קרן דחברתה אף דעור החיצון דבהמה שלם חמיר כשבר צלע נגד נגלד. מק"מ שם. זבחי צדק או' כ"ה.

ל

ל) שם בהגה. כי הוי כקרום שעלה מחמת מכה. כלומר שקרום התחתון הוי קרום שעלה מחמת מכה. ש"ך סק"ד. פר"ח או' ד'.

לא

לא) שם בהנה. י"א אם נפשו הריאה ונקרע הקרום מחמת הנפיחה טרפה. ומיירי שנפחוה כדרכה אבל אם נפחוה יותר מדאי כשרה דאמרינן בעודה בחייה לא היתה כ"כ וכן מעשים בכל יום שמכשירים. ש"ך סק"ה. פר"ח או' ה' פר"ת או' ג' בל"י או' ה' שמ"ח או' ה' שפ"ד או' ה' פת"ב או' י"ד. בי"צ סי' ל"ו חלק ח' או' ג' קומץ כלל ח' או' א' זב"ר סי' ה' או' ג' מנ"י ענף ב' או' א' זבחי צדק או' כ"ו.

לב

לב) וה"ה אם נפחוה מחמת איזה רעותא הצריך בדיקה כגון מראם וכדומה שנמצא בה קודם נפיחה ואחר שנפחוה הלכה לה הריעותא ונקרע הקרום אם במקום הריעותא או סמוך לו נקרע יש להטריף שאני אומר מחמת ריעותא וחולי שבמקום זה נקרע אבל אם נקרע במקום אחר שלא היה שם ריעותא כלל יש להכשיר כיון דנפחוה יותר מדאי. שמ"ח שם. פת"ב שם. לב"ש או' ך' וכתב דמה שגמגם בזה השפ"ד וכתב דיש לאסור יש ליישב קושייתו בקל וכדאי הם התב"ש והכו"פ לסמוך עליהם יעו"ש. וכ"פ הבי"צ שם. קומץ שם או' ב' זב"ר שם. מנ"י שם או' ב' זבחי צדק או' כ"ז.

לג

לג) וה"ה אם היה שם ריעותא שאינה מטרפת ונפחיה ונקרע במקום הריעותא או סמוך לה ממש דטרפה ודוקא כשעדיין הריעותא עומדת בעת שנקרע אבל אם הריעותא עברה ונקרע כשר אבל בריעותא המטריף אף כשחלפה הריעותא בעת שנקרע טרפה כשנקרע במקום הריעותא או סמוך לה. לב"ש בהגהתו לשמ"ח שם. בי"צ שם בתה"ב או' ב' קומץ שם. ואם נקרע רחוק כרוחב קש דק ממקום הריעותא כשר ובהפ"מ אפשר להתיר אם אין רחוק שם רק כרוחב ב' שערות. פת"ב שם. קומץ שם. מנ"י שם. זבחי צדק שם.

לד

לד) וזה שהטרפנו בין בריעותא שאינו מטריף בשלא עברה ובין בריעותא המטריף כשעברה ה"ד בנקרעו שני הקרומים אבל נקרע א' מהם כשר. לב"ש בהגהתו לשמ"ח שם. בי"צ בתה"ב שם. קומץ שם או' א' זב"ר שם. מנ"י שם. זבחי צדק או' ל'.

לה

לה) אמרינן בסמוך דאם נפחוה מחמת רעותא והלכה לה הרעותא ונקרע הקרום רחוק משם דכשרה. לא בעינן דתלך הרעותא לגמרי ד"מ כגון שהיתה מראה פסולה ותחזור למראה ריאה אלא כיון דחזרה לה למראה הכשרה יש להכשיר משום דנקרע במקום אחר. הרב יד שאול הנד"מ והגם דיש לגמגם בראייתו מ"מ הדין דין אמת וכ"מ שכן דעת המק"מ או' ל"א יעו"ש. זבחי צדק או' כ"ח.

לו

לו) ואם נפחוה כדרכה ועייני בה שאינה מבצבצת ולא רפתה רוח הבודק ונפח בה עוד יותר מדאי עד שנקרעה יש להתיר. פת"ב או' ט"ז.

לז

לז) אם נמצא רעותא כגון מראה וכיוצא בו ונפחו לריאה והלכה הרעותא עי"ז ונשארה כך נפוחה לפי שקשר פי הקנה ונקרעה מעצמה יש להחמיר ולהטריף במקום שאין הפ"מ אף בנקרע שלא במקום הריעותא ובמקום הפ"מ יש להכשיר אף בנפיחה כדרכה אם לא נקרעה עד שקשר פי הקנה. ואין להחמיר כ"א כשנקרעה תיכף סמוך לנפיחה מקשירת פי הקנה אבל אם שהתה קצת אחר שנפח וקשר הקנה זמן מה ונקרעה אין לחוש. פת"ב או' י"ז.

לח

לח) [סעיף ג'] ניקבה ועלה בו קרום ונסתם טרפה. ואפי' סתימה עבה וחזקה טרפה. רש"י חולין מ"ג ע"א. ט"ז סק"ד. ש"ך סק"ו. פר"ח או' ו' פר"ת או' ד' לה"פ או' ז' בל"י או' ו' שמ"ח או' ו' זב"ת או' ח' פת"ב או' י"ח. ביא"ב בשפ"ז או' ו' זב"ר סי' ה' או' ד' מנ"י ענף ג' או' א' זבחי צדק או' ל"א.

לט

טל) וה"ה בכל הנקובים אין הקרום סותם. רש"י שם. ש"ך שם. פר"ח שם. לה"פ שם. זב"ת שם. ועיין לקמן סי' מ"ו סעי' א' ובדברינו לשם בס"ד.

מ

מ) ואפי' נפחו הריאה ולא מבצבץ במים במקום הנקב הזה טרפה משום דהקרום שנתקרם ע"ג המכה הזאת הוא דסותם ואינה סתימה משום דסופו להתפרק. כנה"ג בהגה"ט או' ב' שו"ג או' יו"ד. שה"מ או' ז' ענ"ה סי' י"ג או' יו"ד. זבחי צדק או' ל"ב.

מא

מא) [סעיף ד'] ריאה שנשמע בה הברה וכו' מושיבין אותה במים פושרין וכו' ואנן לא בקיאין בבדיקה זו של ריאה משמעת קול. אגודה פא"ט סי' מ"ו. ש"ך סוף סק"ט. פר"ח או' ח' לה"פ או' ט' בל"י או' ח' שמ"ח או' ז' שפ"ד או' ט' זר"א או' מ"ט. חכ"א כלל יו"ד או' ה' שה"מ או' ט' פת"ב או' י"ט. ביא"ב בשפ"ז או' ט' בי"צ חלק א' או' ה' מנ"י שם. זבחי צדק או' ל"ג.

מב

מב) ואפי' יודעים המקום ששם הקול יוצא טרפה דאין אנו בקיאין בבדיקה האידנא. שמ"ח שם. שפ"ד שם. חכ"א שם. פת"ב שם. ביא"ב שם. בי"צ שם. ומ"מ בענין זה שיודעים המקום וכו' בהפ"מ יש לסמוך על בדיקתנו. פת"ב או' ך' בי"צ שם בתה"ב או' ז' קומץ כלל ט' או' א' זב"ר סי' ה' או' ה' מנ"י שם.

מג

מג) ואם השמיעה קול פעם א' ונפחוה אח"כ ואינה משמעת קול מ"מ טרפה דאנן לא בקיאין בנפיחה ואפשר אי הוו ידעי לנפחה ממש כדמעיקרא הוי מפקי קול. שמ"ח שם. שפ"ד שם. ביא"ב שם. בי"צ שם. קומץ שם. מנ"י שם או' ד'.

מד

מד) ומיהו במקום שנהגו לבדוק בריאה משמעת קול אין לסתור מנהגם. פת"ב או' י"ט. מנ"י שם או' ג'.

מה

מה) ואם נפחוה הריאה בראשונה ולא השמיעה קול ואח"כ אירע שנפחוה שנית והשמיעה קול יש להתיר בכל מקום ע"י בדיקה ואצ"ל אם חזרו לנפוח אותה פעם ג' ולא יספה עוד להשמיע קול שיש להתיר ע"י בדיקה. פת"ב או' כ"ו. בי"צ שם בעמ"ז או' י"ג. מנ"י שם או' ה'.

מו

מו) שם. מושיבין אותה במים פושרין וכו' כהפשרת המים של ימות הקיץ שעמדו בבית קצת לאחר שנשאבו ונתחממו קצת מחום האויר. טור. לבוש. ש"ך סק"ז. פר"ח או' ז' והיינו אם נשאבו מן המעין אבל אם נשאבו בקיץ מן הנהר הם חמים מיד. פר"ח שם. וכ"כ ב"י בסי' קפ"ח והפרישה שם או' ט' ובשם הריטב"א כתב שם בב"י דפושרים דיו שיהיו כעין חמימות שברוק וזה כלל גדול עכ"ל ופסקו מור"ם ז"ל בהגה שם סעי' ד' יעו"ש. וכ"כ חכ"א כלל יו"ד או' ה' דמים פושרים כחמימות הרוק. והכלי כתב רי"ו שיהיה מחופה באבר ומביאו ב"י וד"מ. וה"ד בימות הקיץ אבל בימות החורף צריך להיות דוקא שאינו מחופה באבר כדלקמן סעי' ט"ו יעו"ש. ש"ך שם.

מז

מז) שם הגה. ואם שמו אותה פעם אחת במים חמין וכו' בגמ' (חולין מ"ו ע"ב) איתא בחמימי לא דכווצי בקרירי לא דמטרשי ופירש"י דכווצי והנקב נסתם ואין זו בדיקה יפה. דמטרשי מקשין אותה כאבן ואם אין שם נקב בקרום העליון ויש בתחתון מתקרע העליון מחמת שהוא קלוש ומים הקרים מותחים אותה כשמתקשה עכ"ל ולפ"ז כל שבדק במים קרים ולא בצבץ כשרה אבל הר"ו כתב בשם אחרים דמטרשי סותמים הנקב ולפ"ז בכל גוונא תו לא מהני לה בדיקה. וע"כ פסק מור"ם ז"ל כאן בהגה להחמיר כדברי הר"ן. וכ"כ הב"ח דאפי' בדיעבד מטרפינן לה בין בדק במים חמין בין בדק במים קרים והכי נקטינן לחומרא כמ"ש הרב בהגה. וכ"כ הפר"ח או' ח' שה"מ או' ט'.

מח

מח) [סעיף ה'] נמצאת נקובה במקום שיש לתלות וכו' כגון שהעביר הטבח ידו בכח וכו' שאם לא העביר ידו בכח או שלא היה המקום דחוק כגון מצר החזה ודאי דלא תלינן וכמ"ש בב"י. פר"ח או' ט' והיינו או שהעביר ידו בכח או שהעביר ידו במקום דחוק כגון במצר החזה אפי' אינו בכח. שמ"ח או' ט' שפ"ד או' יו"ד. ער"ה או' ה' שה"מ או' יו"ד. ענ"ה סי' י"ג או' י"ד. פת"ב או' ל"ב. בי"צ ח"ב או' ב' אי"צ סי' ל' או' א' קומץ כלל יו"ד או' ד' זב"ר סי' ה' או' ח' מנ"י ענף ה' או' א' זבחי צדק או' ל"ו.

מט

מט) ומצר החזה היינו מהחוט ולמעלה. שמ"ח שם. ור"ל מן החוט שמנקרין מהחזה ולמעלה לצד השדרה. לב"ש או' ל"א. והיינו במקום שהדופן עם הריאה דוחקים אהדדי ואינם עשוין להתפרק והוא ברחבה מהשדרה עד החוט שמנקרין מהחזה ולא עד בכלל ובאורך מהתחלת הצלעות עד נגד סיום חיתוכי דאוני ששם מתחלת האומא. שמ"ח סי' ט"ל או' נ"ד. כי מקומות אלו מקרי מקום צר ומשם כנגד האומא התחיל להתרחב ואין שם דוחק. בי"צ שם בעמ"ז או' ב' ודוקא בגב שלהם הוא דמקרי דוחק ולא בצד קמא שלהם דצד קמא שלהם לא הוי דוחק זולת באונא העליונה שמונחת במצר החזה דקמא שלה כגב. קומץ שם בעשרון או' ה' זבחי צדק או' ל"ז.

נ

נ) הא דאמרן דבמיצר החזה א"צ בירור שהיה בכח אלא סתמא היה בכח ה"ד בשאינו יודע אבל אם ברור לו שהעביר ידו בנחת או שלא היה המקום דחוק כלל דין מיצר כדין שטח אומות. קומץ שם או' ו' זבחי צדק או' ל"ח.

נא

נא) וה"ה אם העביר הטבח ידו שם בסכין אפי' בלא כח תלינן בטבח וכשרה. שמ"ח שם. פת"ב או' ל"ב. ענ"ה שם. בי"צ שם או' ב' אי"צ שם. קומץ שם או' ד' זב"ר שם. מנ"י שם, זבחי צדק או' ט"ל.

נב

בנ) הא דתלינן בידא דטבחא ה"ד היכא דנמצאת נקובה אחר שהוציאו הריאה מגוף הבהמה אבל אם בשעה שהעביר ידו על הריאה בעודה בגוף הבהמה הרגיש בה שהיא נקובה טרפה. מהרש"ך ח"ג סי' ל"ב והר"ד בן נחמיאש בשו"ת הנז'. כנה"ג בהגה"ט או' י"ג. זב"ש או' י"ג. זבחי צדק או' מ'.

נג

גנ) אין לתלות בידא דטבחא אלא כשהטבח מוציאה בלי כונה אבל בכניסת יד הבודק לבדוק שהוא מכניסה בנחת אין לתלות. מהר"ד בן נחמיאש בשו"ת מהרש"ך שם. כנה"ג שם או' י"ד. מחב"ר או' ד' שה"מ או' יו"ד. ענ"ה סי' י"ג או' כ"ב. זב"ש או' י"ב. זבחי צדק או' מ"א.

נד

דנ) ואם נקובה בחתוכה דאוני אין לתלות ביד הטבח. מהרש"ך שם והסכים עמו מהר"ד הנז' אבל מהר"ש הלוי הזקן ומהר"א חסון בתשו' כ"י פליגי עליה ושרו והסכים עמהם הרב מהר"ש גאון בתשו' שבס' משפטים ישרים סי' ס' מחב"ר או' ה'.

נה

הנ) ואפי' אם הצפורן הטבח גדול וראוי לקרוע אם לא העביר בכח לא תלינן. תב"ש או' י"ט. לב"ש בהגהתו לשמ"ח אי' ט' בי"צ ח"ב בעמ"ז אי' ג' זב"ר סי' ה' בתמידים או' נ"ג. זבחי צדק אי' מ"ג.

נו

ונ) וכל זה מיירי כשיודע בבירור שמשמע במקום הנקב הא לאו הכי מחמרינן מספק דילמא לא משמש במקום הנקב ואת"ל משמש אימור לא נקב. ב"ח. ט"ז סק"ו. כנה"ג בהגה"ט או' יו"ד. פר"ח או' יו"ד. מש"ז או' ו' זב"ת או' י"ג. ויש בודקים נהגי דכל היכא שנמצא הנקב במקום שהעביר ידו בכח וכדומה אעפ"י שאינו יודע בבירור שהיתה ידו במקום הנקב ממש רק שיודע שהיתה בשטח הזה תולה לומר שגם כאן היתה ידו בכח ולצורך יש לנהוג כן. שמ"ח או' ט' לב"ש או' ל"ב. פת"ב או' ל"ב. חכ"א כלל יו"ד סוף או' ו' בי"צ שם בעמ"ז או' ד' זב"ר סי' ה' במוספים או' י"א. קומץ כלל יו"ד בעשרון או' ו' ובהפ"מ או לצורך שבת או יו"ט יש להקל. אי"צ סי' ל' בלק"י או' ב' זבחי צדק או' מ"ד.

נז

זנ) שם. או שלקחה זאב וכו' וה"ה כלב וכיוצא בו. הרמב"ם פ"ו מה"ש ה' י"ד. ב"י בשם רי"ו. ב"ח. ש"ך ס"ק י"א. כנה"ג בהגב"י או' כ"ז. פר"ח או' יו"ד. לה"פ או' י"ב. בל"י או' יו"ד. שו"ג או' י"ח. שה"מ או' י"א. חכ"א שם. זב"ת או' י"ד. שמ"ח או' ח' וכתב כלב וכדומה מבעלי חיים ששיניהם חדים ועלולים לנקוב. וכ"כ פת"ב או' כ"ז. ביא"ב בשפ"ז או' י"א. בי"צ חלק ב' או' א' קימץ כלל יו"ד או' ב' מנ"י ענף ד' או' א' זבחי צדק או' מ"ה.

נח

חנ) ואם לקחה גוי והחזירה נקובה אין לתלות בו וטרפה. אבל אם ידוע שנקבה הגוי רק דלא ידעינן במה תלינן בו כל הנקבים וכשרה. ש"ך שם. כנה"ג שם. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. שמ"ח שם. זב"ת סוף או' ט"ז. ענ"ה סי' י"ג או' י"ד. פת"ב או' ל' בי"צ שם. מנ"י שם או' ד' מיהו הלב"ש בהגהתו לשמ"ח שם כתב דגם בידוע שנקבה הגוי אין להתיר אלא דוקא בהפ"מ. ביא"ב בלב"ת או' ב' שבאו' י"א. זבחי צדק או' מ"ו.

נט

נט) ואם הגוי מסל"ת שהוא עשה הנקבים נאמן. שה"מ או' י"א. זבחי צדק שם. וכן אם יש ענין ואמתלא שהדעת נותנת שהגוי עשה הנקבים בריאה תולין בו. פת"ב שם. מק"מ או' ל"ח. מנ"י שם. זבחי צדק או' מ"ז

ס

ס) והא !והא דלא תלינן בגוי היינו כגון שעדיין לא נבדקה הריאה אבל אם נבדקה הריאה מבפנים ואין שם סרכה ואח"כ לקחה הגוי והחזירה נקובה יש להכשיר בכל גוונא דתלינן שהגוי עשה הנקבים. לב"ש בהגהתי לשמ"ח או' ח' ביא"ב בלב"ת שם. בי"צ חלק ב' בתה"ב או' א' זבחי צדק או' מ"ח.

סא

סא) שם. ואפי' יש נקבים הרבה שלא במקום שיניו תלינן כולהו בזאב. והטעם דאמרינן נשך וחזר ונשך. ב"ח. ש"ך ס"ק י"ב. שמ"ח אי' ח' ביא"ב בשפ"ז או' י"א.

סב

סב) שם. תלינן כלהו בזאב. ואפי' החזירה בפנינו ואין נקב במקום שאוחז בשינים ויש נקבים במקום אחר מ"מ תלינן בי הואיל ועלול לנקוב אמרינן דעתה רפויים הם בפיו ומקודם זה אחז בכח יותר במקום הנקבים עד שנקב בשיניו. שמ"ח שם. מש"ז או' ו' ענ"ה סי' י"ג או' י"ד. לב"ש או' כ"ו. פת"ב או' כ"ז. בי"צ חלק ב' בעמ"ז או' א' קומץ כלל יו"ד או' ב' זב"ר סי' ה' בתמידים או' מ"ה. מנ"י ענף ד' או' א' זבחי צדק או' מ"ט.

סג

סג) ואם נתייחד אצל הריאה זאב או כלב שלא ראינו שנטלה אין תולין וטרפה מספק. שמ"ח שם. ענ"ה שם. לב"ש או' כ"ז וכתב דאע"ג דהמש"ז או' ו' הניח בצ"ע לע"ד אין להקל בזה בשום אופן. פת"ב או' כ"ט. בי"צ שם או' א' קומץ שם או' ג'. מנ"י שם או' ג' זבחי צדק או' ן' ואפי' אם הנקבים שבריאה הם כתבנית הנקבים הנעשים ע"י שיני הזאב או הכלב שנתייחד אין תולין בזה. פת"ב שם. ביא"ב בלב"ת שם. מנ"י שם. זבחי צדק או' נ"א. והקומץ שם כתב דבהפ"מ יש להקל בזה אם הנקבים הם כתבנית הנקבים של זאב או הכלב.

סד

סד) אם לקחה זאב והחזירה נקובה כשרה אפי' לדידן דס"ל דנאבדה הריאה ולא נבדקה דאסור מ"מ הכא גבי זאב שרי אף אם לא נבדקה מסרכות מקודם ודלא כביה"ל ופר"ח בקו"א שאסרו. תב"ש או' כ"ב. וכן הסכים הלב"ש או' כ"ה וכתב דהגם דהמש"ז או' ז' כתב להחמיר כביה"ל אין לחוש לזה יעו"ש. וכ"פ פת"ב או' כ"ז. מק"מ או' ל"ד. מנ"י שם או' א' זבחי צדק או' נ"ב.

סה

סה) ואם כשהוחזרה הריאה נמצא בה דלדולים וסרכות תלויות טרפה לפי שחוששין שהיו דבוקין לאיזה מקום שלא כסדרן וניתקו משם. פת"ב שם. ביא"ב בלב"ת או' א' שבאו' י"א. קומץ שם או' ב' מנ"י שם. מק"מ שם אלא שכתב דבהפ"מ מותר. זבחי צדק או' נ"ג.

סו

סו) וכל היכא דאיכא למתלי בטבח או בזאב א"צ להקיף ואפי' אי הקיפו ולא דמו כשרה. ש"ך ס"ק י"ב. מהרמ"ט ח"א סי' ל"ז. כנה"ג בהגה"ט או' י"ח. פר"ת או' ח' וכתב ודלא כפר"ח. שפ"ד או' י"ב וכתב דאין להחמיר כשמ"ח. ברכ"י בשיו"ב או' א' מחב"ר או' ז' וכן הסכים בסי' ן' או' ה' דלא כפר"ח יעו"ש. ער"ה או' ז' זב"ת או' ט"ז. ענ"ה סי' ל"א או' ג' זבחי צדק או' נ"ה.

סז

סז) ולא מבעיא אם מעיקרא התירה בלא הקפה ואח"כ הקיפה ולא אדמו דאין לאוסרה אלא אפי' אסרה מתחלה מטעם שהקיף את הנקבים ולא אדמו כשרה ואין כאן איסור משום דשויא חתיכה דאיסורא דטועה בדבר משנה הוא. מהרימ"ט שם. כנה"ג שם. מחב"ר סי' ן' שם. זבחי צדק או' נ"ו.

סח

סח) שם. תלינן כלהו בזאב. ואפי' נמצא בועה במקום הנקב. ט"ז סק"ז. פר"ח או' י"א. לה"פ או' י"ג. בל"י או' יו"ד. שמ"ח או' י"א. מש"ז או' ז' זב"ת שם. ענ"ה סי' י"ג או' ט"ו. חכ"א כלל יו"ד או' ו' וכן מוכח לקמן סי' ל"ז סעי' ו' עיין בדברינו לשם. ואף אם הקיפו ולא דמי כשרה משום דבועות עשויות להשתנות. פר"ח שם. לה"פ שם. זב"ת שם. ענ"ה שם.

סט

סט) אבל אם נמצא הנקב במקום סרכא אפי' עוברת ע"י משמוש או סמוך לו וכדומה במקום שצריך בדיקה טרפה דהא א"א לבדוק במקום הנקב אבל בסרכא כסדרה או בסרכא תלויה תלינן נקב במידי דאיכא למיתלי ובהא דוקא לצורך גדול. שמ"ח שם. ענ"ה שם. פת"ב או' ט"ל. ביא"ב בלב"ת או' ג' שבאו' י"א. בי"צ חלק ב' בתה"ב או' ב' קומץ כלל יו"ד או' י"ב.

ע

ע) בגדי וטלה שלפעמים נמצא כמו חלוק בין הערוגות והוא מחמת שהטבחים מנתקים הכרס בכח והוושט נמשך עמו בכח וקורע קצת יש להכשיר ומ"מ יש להזהיר לבודקים שישגיחו על זה. הרד"ק בהגה כ"י. ברכ"י בשיו"ב או' ב' מנ"י ענף ה' בלק"י או' א' זבחי צדק או' נ"ז.

עא

עא) שם הגה. ולא תלינן ביד הטבח אלא אם הנקב משוך וכו' ה"ד אי תלינן בטבח אבל זאב או כלב או חיה שנטל בני מעים (וה"ה ריאה שדינם שוה כמ"ש בב"י) והחזירן נקובים לא אמרינן דאם אין הנקבים כמין שינים טרפה דשן שלהם ג"כ עגול. דמ"א דף ק"ך ע"ג. כנה"ג בהגב"י או' ל"ד. שה"מ או' י"ג. פת"ב או' ל"ד. ביא"ב בלב"ת או' י"ב. קומץ שם או' יו"ד. מנ"י ענף ה' או' ו' ותולין בזאב וכלב או חיה אף אם הנקב משוך קצת. פת"ב שם. והטעם כתב ברא"פ שם או' מ"ד משום דלפעמים מהפכה ומגלגלה בפיו ושורט בשיניו עד שנעשה נקב משוך יעו"ש. ביא"ב בלב"ת שם. קומץ שם בעשרון או' י"א. מנ"י שם. זבחי צדק או' נ"ח.

עב

עב) ועיגול פשוט אין מכריע כ"כ שנעשה מחיים רק ע"פ בקיאות בהעיגול ביותר כי ע"י משמוש ג"כ נעשה נקב עגול קצת אלא בעינן עיגול מדויק. דע"ק או' י"ד. מק"מ או' מ"ח. זבחי צדק או' נ"ט.

עג

עג) שם בהגה. וכל נקב שהוא פתוח וכו' פי' שיש חלל בנקב כעין נקב שיש בו חסרון. שמ"ח או' יו"ד. פת"ב או' ל"ד. ביא"ב בלב"ת או' י"ב. בי"צ ח"ב בעמ"ז או' ו' קומץ כלל יו"ד או' יו"ד. אי"צ סי' ל' בלק"י או' ג' זב"ר סי' ה' בתמידים או' נ"ח. מנ"י שם או' ד' זבחי צדק או' ס' והיינו קודם נפיחה דהא ע"י נפיחה גם נקב הבא מכח הטבח נעשה פתוח. זב"ר בתמידים שם.

עד

עד) ואפי' בנקב שהוא פתוח אם מרגיש הטבח בבירור שמידו נעשה כשר. רש"ל פא"ט סי' ן' כנה"ג בהגב"י או' ל' תב"ש או' ך' פת"ב או' מ"א. ביא"ב בלב"ת שם. בי"צ בעמ"ז שם. קומץ שם. זב"ר שם. מנ"י שם או' ח' זבחי צדק או' ס"א.

עה

עה) הא דאמרינן דאם מרגיש הטבח דמידו נעשה כשר ה"ד בנקב פתוח אבל בשאר סימנים המבוארים בסי' זה טרפה אף אם יודע הטבח בבירור שמידו ניקב דהם יותר סימנים מובהקים מנקב פתוח ותלינן שמתחלה היה נקב וע"י משמושו נתרחב הנקב. לב"ש או' ל"ג. בי"צ בעמ"ז שם. זבחי צדק או' ס"ב.

עו

עו) שם בהגה. וכל נקב שהוא פתוח וכו' ולא מהני ליה הקפה אפי' במקום שסומכין אהקפה דהקפה לא מהני אלא כשיש ספק ולפ"ז ה"ה להושחר ואדום. ש"ך ס"ק י"ג. לה"פ או' ט"ו. בל"י או' י"ב. שפ"ד או' י"ג. זב"ת או' כ"א. פת"ב או' מ'.

עז

עז) שם בהגה. או שהושחר או אדום סביב הנקב ואפי' הוא רק אדום סביב הצלעות וכו' ויש לעיין לכתחלה בצלעות נגד מקום הנקב שאם בצלעות אודם או שחור מוכח ג"כ שנקב זה מחיים היה ולכן לקותא נגדו. שמ"ח או' יו"ד. חכ"א כלל יו"ד או' ו' פת"ב או' ל"ז. בי"צ שם או' ג' אי"צ סי' ל' או' ב' קומץ שם או' י"א. מנ"י שם או' ה' וכן אם נשבר שם בדופן הצלע אעפ"י שחזר ונקשר ואעפ"י שאינו כנגד הנקב ממש רק סמוך לו אין תולין וטרפה. פת"ב שם. קומץ שם. מנ"י שם. רק אם לא בדק לראות בצלעות בדיעבד אין להחזיק ריעותא בדאיכא מידי למתלי. פת"ב שם. קומץ שם. זבחי צדק או' ס"ג.

עח

עח) עוד יש סימנים בנקב אם סביבו לבן וקשה כעין שומן אז ודאי מחיים נעשה וטרפה. ש"ך ס"ק י"ד. כנה"ג בהגב"י או' כ"ט. לה"פ או' ט"ז. בל"י או' י"ג. שמ"ח שם. זב"ת או' י"ט. חכ"א כלל יו"ד או' ו' שו"ג או' כ"א. ענ"ה סי' י"ג או' י"ז. תו"ז בדיני ריאה או' ח' שבאו' ן' גם אם יוצא ממנו כעין לחה לבנה ודאי מחיים נעשה וטרפה. ד"מ או' ב' שמ"ח שם. פת"ב או' ל"ו. ביא"ב בלב"ת או' י"ב. בי"צ שם בעמ"ז או' ח' אי"צ שם. קומץ שם או' יו"ד. זב"ר סי' ה' או' ט' מנ"י שם או' ד' זבחי צדק או' ס"ד.

עט

עט) ואם היה שחור קצת או אדום סביב הנקב וע"י הנפיחה הוא מתלבן וחוזר למראה ריאה יש להכשיר שזה סי' לדבר שלא נצרר הדם מחמת מכה שבריאה ותולין בדאיכא למתלי. פת"ב שם. ביא"ב בלב"ת שם. אי"צ שם בלק"י או' ח' קומץ שם. זב"ר שם בתמידים או' נ"ט. מנ"י שם. זבחי צדק או' ס"ה.

פ

פ) מעשה שנמצא נקב ועור הריאה תלוי ע"ג הנקב כעין דלת והיה דעת המורה להקל באומרו שמסתמא אחר שחיטה נעשה שמחיים ראוי שתהא העור כלה לגמרי מן הנקב ואין לסמוך כלל ע"ז דפעמים אף בחיים נעשה כך. שמ"ח או' יו"ד. שפ"ד או' י"ד. ענ"ה שם או' י"ח. פת"ב או' ל"ד. ביא"ב בשפ"ז או' י"ג. בי"צ שם בעמ"ז או' ט' זב"ר סי' ה' במוספים או' יו"ד. מיהו היכא דמשמשא ידא דטבחא או לקחה זאב תלינן אף בכה"ג. כ"מ משמ"ח שם. וכ"כ פת"ב. שם. ביא"ב בשפ"ז שם. זב"ר במוספים שם. זבחי צדק או' ס"ח.

פא

פא) שם. וכן אם נמצאו עליה תולעים וכו' כשרה. וטעמא דתלינן בתר שחיטה לפי שאנו אומרים שכשהרגישה שחים הטבעי אפס במות הבהמה דחקה לצאת ונקבה לבקש חמימות או אפשר לומר שבעוד הבהמה חיה א"א לתולעת לנקוב מתוך טרדת הריאה שמרחפת תמיד בלא הפסק. ב"י בשם הכלבו. לבוש. ט"ז סק"ח.

פב

פב) שם. וכן אם נמצאו עליה תולעים וכו' ודוקא כשנמצא התולעת בתוך הגקב או על הנקב שמוכח שהנקב בא מתולעת שניקבה וצריך למצוא דוקא התולע בכל נקב ונקב או עליו ולא רחוק מן הנקב. רש"ל פא"ט סי' נ"א. והב"ח החמיר יותר דבעינן שיהא התולע מקצתה בנקב ומקצתה חוץ לנקב דנראה לעינים דהנקב בא מן התולע אבל בנמצא התולע על הריאה אין להכשיר יעו"ש. אבל מהר"ם מלובלין בתשו' סי' קכ"ז חולק אכל זה ומסיק להלכה דודאי אם נמצא נקב או נקבים בריאה ולא נמצא על הריאה שום מורנא (פי' תולעים) אין להקל ולא להכשיר ולתלות שע"י המורנא באו ואין לסמוך על הכרת הבודקים שאומרים שהם בקיאים לידע איזה נקב בא מחמת מורנא אבל אם נמצאים התולעים בפנינו בין נמצאו בתוך הנקבים או בחוץ על הריאה יש להכשיר וא"צ לדקדק שיהיו התולעים נמצאים דוקא על הנקב או בסמוך לו ממש כי מי יוכל לצמצם כזה אלא כיון שאנו מוצאים התולעים בפנינו על הריאה יש הוכחה גדולה שהנקבים באו ע"י מורנא. גם א"צ לדקדק שימצאו כ"כ הרבה תולעים כמספר הנקבים יעו"ש והב"ד ש"ך ס"ק ט"ז וכתב וכן ראיתי נוהגין. וכ"כ כנה"ג בהגה"ט או' ך' ובספרו בע"ח יו"ד סי' ל"א. פר"ח או' י"ג. ברכ"י בשיו"ב או' ג' ער"ה או' ט' זב"ת או' כ"ב. חכ"א כלל יו"ד או' ז' לב"ש או' מ"ב וכתב וכן מנהגינו עכשיו במקומות אלו כהסכמת הש"ך יעו"ש. ביא"ב בשפ"ז או' ט"ו. בי"צ חלק ג' בתה"ב או' ד' מנ"י ענף ו' או' ט' זבחי צדק או' ס"ט וכתב וכן מנהגינו פה בגדאד יע"א. ועיין לקמן או' ק"א.

פג

פג) מיהו אם נמצא דוקא תולע א' חוץ לנקב והנקבים הם רבים מנהגינו להטריף ואין מכשירין הנקבים רבים דוקה בנמצאו ב' תולעים חוץ לנקב כהוראת הפר"ת סוף או' ט' זבחי צדק שם. ועיין לקמן סוף או' צ"א.

פד

פד) מעשה היה שנמצא נקב א' בתוך הריאה מגבא וחפשו בריאה ומצאו תולעת א' הולכת על הריאה מקמא והכשירו. זבחי צדק או' ע'.

פה

פה) ודוקא בשנמצאו על גוף בשר הריאה עצמה לאפוקי כבד או שומן וכדומה וכ"ש על הארץ דבכל זה אין להקל. קומץ כלל י"א או' י"ב. זבחי צדק שם. ואפי' נמצאו על השלחן שהיתה מונחת הריאה עליו ג"כ אסור דלא כמק"מ או' כ"ד. זבחי צדק או' ע"א.

פו

פו) וכל זה ה"ד כשהתולעים על הריאה אבל אם יש נקבים בריאה ולא נמצא על הריאה שום מורנא אף שיש תולעים תוך הנקבים מבפנים בעומק יש להטריף. שו"ת בע"ח שם. ברכ"י בשיו"ב שם. ער"ה שם. לב"ש שם. בי"צ בתה"ב שם. זבחי צדק או' ע"ב.

פז

פז) וכתב הש"ך ס"ק י"ח דאם נמצא ריאה שהיא נקובה וניכר שהיא מנקבי המורנא שיש בתוכה תולעים דמניחים אותה בשמש ואם מתחממים ויוצאים לחוץ כשרה יעו"ש וכ"כ האחרונים לבדוק בקיץ בחום השמש ובחורף בחום התנור. אמנם הפר"ח או' י"ב כתב על דברי הש"ך הנז' דיש להחמיר. וכ"כ הפליתי או' ו' דאין לסמוך על זה. וכ"כ בכריתי או' ט' וכ"כ זבחי צדק או' ע"ט דכן מנהגם שלא לבדוק בחום השמש.

פח

פח) אמנם יש תקנה לריאה שיש בה תולעים בתוך החור בעומק שיבדוק אותה בנפיחה דהיינו שינפח את הריאה ואם אחר הנפיחה היטב התולעים רוחשים מעצמם ויוצאים מן הנקבים ע"פ הריאה מותר אבל אם ע"י חוזק הנפיחה נופלים מן הריאה לא מהני דאולי מעצמם לא היה להם כח לרחוש. תב"ש או' כ"ז. לב"ש או' מ' פת"ב או' ן' ביא"ב בלב"ת או' ט"ו. זבחי תמים בדין מורנא או' נ"ט. בי"צ חלק ג' בתה"ב או' ד' קומץ כלל י"א או' ח' זב"ר סי' ו' בתמידים או' ו' מנ"י ענף ו' או' ד' זבחי צדק או' ע"ג.

פט

פט) ונוהגים שמשימים הריאה נגד השמש אם התולעים יוצאים ואינם נכנסים בידוע שאחר השחיטה יצאו ואם יוצאים ונכנסים בידוע שגם מחיים הם נכנסים. מטה יוסף. מחב"ר או' ח' ענ"ה סי' י"ג או' כ"ה. רא"פ או' ס"ב. קומץ שם או' יו"ד. וה"ה אם ע"י הנפיחה יוצאין וחוזרין ונכנסין חוששין שנקבו הריאה בחיי הבהמה ויצאו וחזרו ונכנסו לתוכה ויש להטריף. קומץ שם. זבחי צדק או' ע"ד.

צ

צ) ואם יש נקב או נקבים ותולע בתוך הנקב בין שקצתו בפנים וקצתו בחוץ בין כולו בפנים רק שאינו עמוק מהגקב כלל כ"א פיו בשוה ממש לריאה מבחוץ בין כולו בחוץ רק שוליו ע"פ הנקב הרי נראה שתולעת זו באה מן הריאה ומסתמא היא נקבה ולאחר שחיטה. שמ"ח או' י"ד. פת"ב או' מ"ה. בי"צ ח"ג או' ב' מנ"י שם או' ב' זבחי צדק או' ע"ה.

צא

צא) ואם נמצאו רק קצת נקבים בענין זה וקצת נקבים בלא תולעת כלל רק שהנקבים אינם בדמיון אחר מהנקבים שנמצאו בהם תולעים יש לתלות שגם אלו נעשו ע"י תולעים ונאבדו במשמוש ידא דטבחא וכדומה. שמ"ח שם. פת"ב שם. בי"צ שה. מנ"י שם. ובזה אין להכשיר כ"א ביש תולעים לשלש נקבים שהוחזקה ריאה זו בתולעים ובהפ"מ יש להכשיר בב' נקבים עם תולעים. מנ"י שם. ועיין לעיל או' פ"ג.

צב

צב) ואפי' אם הבודק לא ראה התולעים ואדם אחר אמר שראה ב' תולעים יוצאים מנקבי הריאה נאמן הגם שאינו שו"ב שבידו ההיתר כי אינו חזקת איסור רק ספק וכ"ש שהשו"ב מכירין נקב שע"י מורנא ואף שאין מקילין ע"י אומדנא מ"מ לא היה חזקת איסור וגם אם אמר העד יש עד אחר עמי שראה ואמר האחר שלא ראה לא איבד העד נאמנותו וכ"ש אם היה מקום טעות לסבור שפלוני ראה שעי"ז נאמן העד היטב. זבחי צדק או' ע"ו.

צג

צג) ואם נמצא מין תולע שאין דרכו לגדל מגוף הריאה רק בא לשם ממקום אחר כגון שנמצא חומט קטן וכדומה אין להקל בשום מקום. זב"ת או' כ"ב. פת"ב או' נ"א. ביא"ב בלב"ת או' ט"ו. מנ"י ענף ו' או' ח'.

צד

צד) ואם בודקים אומרים שהם מכירים שמין תולע זה אין דרכו ליגדל בתוך הריאה הולכין אחר דבריהם להחמיר. פת"ב שם. ביא"ב בנב"ת שם. מנ"י שם.

צה

צה) הא דמכשרינן בנמצא תולעים חוץ לנקב דוקא שהנקבים דומים לנקבי מורנא והשוחטים בקיאים בזה וכל שאינו דומה לנקבי מורנא יש להטריף. לב"ש או' מ"ב. בי"צ חלק ג' בתה"ב או' ד' זבחי צדק או' ע"ח.

צו

צו) ואם הושחר או האדים סביב הנקב אף אם יש תולעים מבחוץ טרפה. כנה"ג בהגה"ט סוף או' ך' בשם מהרש"ג ובספרו בע"ח סי' ל"ג. שו' או' כ"ד. ברכ"י בשיו"ב או' ה' ער"ה או' ח' זב"ת סוף או' כ"ב. פת"ב או' נ"ז. בי"צ שם או' ו' אי"צ סי' ל"א או' ה' מיהו בשו"ת ב"ח החדשות סי' ט"ו וסי' מ"ב כתב שנקב המורנא אדום ורך סביבותיו כך דרכו וכשר ואדרבא אם אינו כך טרפה יעו"ש וכן הסכים הלב"ש או' מ"ג. וכתב שם הלב"ש דאם לא נכשיר אדום גבי מורנא א"כ נפל דין מורנא בבירא שלא תמצא נקב של מורנא שלא יהיה אדום וסיים וכן נוהגין להכשיר יעו"ש והב"ד הבי"צ שם בעמ"ז או' ו' וכ"פ פת"ב שם וכתב שם ברא"פ או' ס"ז דלא פליגי דמאן דאסר מיירי באדום וקשה ומאן דמכשיר מיירי באדום ורך יעו"ש.

צז

צז) ואי איכא אודם בצלעות שאינו יוצא במשמוש היד טרפה דודאי קודם שחיטה הויא. כנה"ג שם בשם מהר"י סמוט ובספרו בע"ח שם. וכ"כ השפ"ד או' י"ח דיש לעיין בצלעות נגד הנקבים ואם יש שם אודם תולין להחמיר כמ"ש רמ"א בהגה. והב"ד הלב"ש שם וכתב אף שלא ראיתי נוהגין לעיין בצלעות כל שהנקבים באופן שנהגו להכשיר מ"מ ודאי כשרואין שם אדום טרפה דנקבי מורנא אין רגילין להאדים הצלעות גם נכון לעיין בצלעות כדברי הרב עכ"ל.

צח

צח) פעם א' הביאו ריאה מליאה נקודות שחורות הרבה ואמר הבודק כי הם מחמת מורנא שיש תחתיה והראה בחוש כן ואפ"ה הטרפנו אותה דחזינן שניקבו מחיים וקרום מחמת מכה עלה אח"כ ואינו קרום שפ"ד שם. לב"ש שם. פת"ב או' נ"ח. ביא"ב בשפ"ז סוף או' י"ד. בי"צ שם בעמ"ז או' ז' אי"ל סי' ל"א בזב"ת או' ס' קומץ כלל י"א או' ט"ז. זב"ר סי' ו' במוספים או' ה' מנ"י ענף ו' או' י"א. זבחי צדק או' פ"ד.

צט

צט) ואף אם יש נקודות אדומות ויש נקבים במקום הנקודות ובתוכם תולעים אעפ"י שהתולעים יוצאים משם ע"י שנופחים הריאה יש להטריף שנראה שהתולעים עשו כאן נקבים מחיים ועי"ז באו נקודות אלו שיש כאן קרום מחמת מכה ומה שיצאו התולעים דרך שם ע"י נפיחת הריאה לפי שהקרום שמחמת מכה נסתר מחמת הנפיחה ומצאו להם מקום לצאת. פת"ב שם. ועיין ברא"פ שם או' ס"ט מה שתמה על זבחי טוביה שהכשיר בענין זה והביאו באהל ישראל יעו"ש והמק"מ או' ע"ב כתב לדחות דברי הפת"ב הנז' והסכים להכשיר כדברי הז"ט ואהל ישראל יעו"ש. אמנם דעת האחרונים כהפת"ב. ביא"ב בלב"ת סוף או' ט"ו. אי"צ בזב"ת. עצ"ל. קומץ שם. מנ"י שם. ונראה שבענין זה יש לדון אחרי הראות דאם אנו רואים שהקרום חזק ואינו דומה לקרום שעלה מחמת מכה ואין התולעים יוצאים בנפיחה יש להכשיר ואם לאו יש להטריף כדברי הפת"ב דלא יהיה אלא ספק ואיך נכשיר מספק.

ק

ק) אפי' נקב עגול ופתוח תולין במורנא. שמ"ח או' ט"ז. ענ"ה סי' י"ג או' כ"ז. בי"צ ח"ג או' ו' זבחי צדק או' פ"ו. ועיין לקמן או' ק"ו.

קא

קא) הא דמכשרינן (לעיל או' פ"ב) בנמצא תולעים על הריאה מבחוץ צריך שיהיה התולע רוחש ממקום למקום ואם לאו כגון שנמצאו מתים טרפה. הרשד"ם בה' בדיקות סי' ל"ו. כנה"ג בהגה"ט או' ך' ובספרו בע"ח סי' ל"א. שו"ג או' כ"ד. פת"ב או' מ"ט. ביא"ב בלב"ת או' ט"ו. בי"צ שם בתה"ב או' ד' אי"צ שם בזב"ת או' נ"ט. קומץ שם או' י"ב. זב"ר שם במוספים או' ג' מנ"י שם או' ז' זבחי צדק או' פ"ז. ומנהג הבודקים כשבודקים תולע שאינו רוחש אז מחממין את התולע בהבל פיהם ואם יש בו רוח חיים הוא מתחיל לרחוש. פת"ב שם. ביא"ב שם. בי"צ שם. אי"צ שם. קומץ שם. זב"ר שם. מנ"י שם. זבחי צדק שם.

קב

קב) ריאה נקובה ונמצאו עליה תולעים ויש סרכא בנקב אם הסרכא תלויה או כסדרן תלינן בתולעים אבל סרכא שאינה תלויה שלא כסדרן לא תלינן וטרפה. כנה"ג שם ובספרו בע"ח שם סי' ל"ב. ברכ"י בשיו"ב או' ד' זבחי צדק או' פ"ח.

קג

קג) ואם יש אונא יתירה במקום שאינו מטריף או גבשושית ונמצאו שם נקבים מחמת תולעים כשר. פת"ב או' נ"ט. אי"צ שם בזב"ת או' ס' זבחי צדק שם.

קד

קד) ואם נגלד קצת קרום העליון שבריאה אם התולע מקצתו בנקב ומקצתו בחוץ ויש תולעים כמספר הנקבים כשר. וכן אם יש בועה ובה נקב ותולע יוצא ממנה כשרה. אבל אם אין התולע מקצתו בנקב ומקצתו חוץ לנקב או שאין כ"כ תולעים כמספר הנקבים יש להטריף. ודוקא נגלד במקצת אבל נגלד כולו או רובו כיון דצריך בדיקה בכה"ג א"כ כל שיש נקב שם אף שידוע שנעשה אח"ש טרפה משום שא"א לבדוק. לב"ש או' מ"ד. בי"צ שם או' ג' זבחי צדק או' פ"ט וכתב ודלא כפת"ב שם דמטריף אפי' בנגלד קצת.

קה

קה) ואם נמצא תולע בנקב ופיו תוך הריאה ושוליה לחוץ טרפה. תב"ש או' כ"ו. ביא"ב בלב"ת או' ט"ו. אי"צ שם בלק"י או' ב' מנ"י שם או' ח' אלא שכתב שם התב"ש שאינו מצוי. וכ"כ הלב"ש או' מ' זבחי צדק או' ץ'.

קו

קו) נקבים הנעשים בריאה ע"י התולעים לעולם הם פתוחים ויש חלל בנקב קצת כעין נקב שיש בו חסרון ולכן אם נמצא נקב שאינו פתוח אעפ"י כשמניחין אותה בשמש יוצאין תולעים דרך שם או במקומות שנהגו להקל כשנמצאו תולעים על הריאה בזה שהנקב אינו פתוח אין לתלות אותו בתולעים וטרפה. וגם אם יש נקב ועור הריאה תלוי ע"ג הנקב כעין דלת אין לתלות בתולעים וטרפה. פת"ב או' נ"ה. ביא"ב שם. זב"ר שם או' ג' ובמוספים או' ד' מק"מ או' ע' מנ"י שם או' יו"ד.

קז

קז) דרך הנקבים הבאים ע"י תולעים שיהיו עגולים ולפעמים אף אם הנקב משוך קצת יכולין לתלות בו כשנראה לעין שרגיל להיות נקב כזה ע"י תולע כשמנקר בפיו קצת לאורכה של ריאה ועי"ז נעשה הנקב משוך. אבל אם אין הנקב כתבנית הרגיל להיות ניקורי התולעים אין לתלות בו. פת"ב או' נ"ו. ביא"ב בלב"ת שם. מק"מ שם. מנ"י שם או' י"ב.

קח

קח) במקום שמצוי שם למצוא תולעים בריאה יש להם לנהוג לבדוק תיכף סמוך לשחיטה כדי לפרוש מאיסור שאם ימצאו נקבים ובהם תולעים יש להם לאסור שהדבר מוכיח שמחיים פירשו וניקבו כיון שלא היה שהות בין שחיטה לבדיקה שינקבו הקרומים. פת"ב או' ס' ביא"ב בלב"ת שם. אי"צ שם בזב"ת או' נ"ט. זב"ר שם בתמידים או' כ"ב. מנ"י שם או' י"ג. ונראה דבזה הולכין אחר הענין והמורה לפי ראות הענין יורה.

קט

קט) ריאה שנמצא על גבה תולע וחפשו שם בריאה ולא היה שם נקב כשרה ואפי' אם יש בריאה רושם בלי נקב אין להחזיק רעותא על הריאה דהשתא ומה אם נקב נמצא אמרינן בזה לאח"ש פירש כ"ש אם רושם בלא נקב שאין להחזיק רעותא על הריאה וא"צ בדיקה. זבחי צדק או' צ"ד מדברי דע"ק או' כ"ח.

קי

קי) אם נמצאו תולעים בענין שהבהמה כשרה אין לאכול הריאה כל שנמצא בה ג' תולעים שנתקשו כיון שהוחזקה ריאה זו בתולעים ותולעים הנמצאים בריאה אסורים דבר תורה משום אבר מן החי ויש להשליך הריאה ולא ימכרנה לעכו"ם שגם הם מוזהרים על אמ"ה ואסור להושיט להם. והבדיקה אם יש עוד תולעים היא קשה בבשר הריאה שהוא תפוח ובעל נפש יש להחמיר אף בלא נמצא רק ב' תולעים ועכ"פ יש לחתוך הריאה לחתיכות דקות ולבדוק היטב. ויש מקומות נוהגין שלא לאכול שום ריאה כלל לפי שמצאו הסמפונות מלאים תולעים וא"א לבדקה ונקיי הדעת יש להם לנהוג כן במקומות שהדבר מצוי. פת"ב או' ס"א. ביא"ב בלב"ת או' ג' שבאו' ט"ו. בי"צ שם בעמ"ז או' ד' אי"צ בזב"ת שם. עצ"ל. זב"ר שם במוספים או' ב' מנ"י שם או' י"ד. מיהו בדע"ק או' כ"א מתיר למכור הריאה לעכו"ם וכתב שכן נוהגין אלא שסיים דבמקום שמצויים להיות שם בסמפון יחתכו מתוך הריאה וימכור להגוי שאר הריאה כיון שלא ראה בהריאה שם שום תולע ואף בסמפון לא ראה עדיין יעו"ש. והב"ד מק"מ או' ע"ה.

קיא

קיא) אם הוחזקו ג' תולפים בערוגה א' גם ערוגה השנית אסורה. דע"ק שם ריש או' כ"א. מק"מ שם. זבחי צדק או' צ"ו.

קיב

קיב) אירע מעשה פעה"ק ירושת"ו בטו"ב כסליו קי"ג שנמצאו הריאות מליאות תולעים בתוכם ר"ל בסמפונות ואחר שחיטה ובדיקה חזרו לבדוק ומצאו עוד והם ארוכים ומצאו מאד דקים ממש כעובי שער דק ולכן הסכימו שכל הקונה ריאה לא יאכל כ"א הקנה והלב בין מכבשים בין מעזים קטן וגדול עד שיבואו הכבשים הקטנים ויבדקום אם יהיו כן. והם היום טו"ב שבט קי"ג הסכמנו שלא יוכלו למכור שום ריאה זולת הקטנים יבדקום המוכר והנמצאת נקיה ימכור. פה"א ח"ג דף נ"ב ע"ד. וכ"כ ביא"ב בשפ"ז סוף או' ט"י דהאידנא נהגי בא"י שלא לאכול שום ריאה כלל לפי שמצאו הסמפונות מלאים תולעים וא"א לבודקם וחיישינן דלמא מעלמא אתו אי מן המים ששיתה והויין שרץ השורץ וכן נהג בהיותו בפולין או למכור לנכרי בלא בדיקה כלל עכ"ד.

קיג

קיג) והמנהג אפי' היכא שלא הוחזקה הריאה בתולעים לפתוח כל הסמפונות והקנים מקטן ועד גדול שבריאה בסכין ולראות אם יש שם תולעים. וכן בריאות של בקר נמצא בהם תולעים וצריך ליזהר בהם בכל הנז"ל.

קיד

קיד) שם בהגה. ימיהי בזה"ז אין אנו בקיאין ואין לסמוך אהקפה כלל להכשיר. וכ"כ כנה"ג !בהגב"י או' מ"ו בשם דמ"א דכ"ד ע"ג דלא ראה שום חכם בזה"ז שיסמוך אהקפה ואפי' למכנף עשרה ולהקיף אין עושין עכ"ל וכ"כ הפר"ח אי' י"ז דהאידנא אין לסמוך כלל אהקפה להכשיר וכמ"ש בהגה. וכ"כ הפר"ת אי' י"א. בל"י או' ט"ז. שמ"ח או' י"ג. שפ"ד או י"ט. שה"מ או' י"ח. זר"א או' נ"ג. בי"צ חלק ב' בתה"ב או' ג' אי"צ סי' ל' או' ד' תו"ז סי' פ"ז בדיני ריאה או' ה' זבחי צדק או' צ"ז.

קטו

קטו) שם בהגה. ומיהו בזה"ז אין אנו בקיאיה וכו' ובס' אפי רברבי כתב דהיכא דיש עוד קצת צד להיתר יש להקל. ש"ך ס"ק י"ט. אבל התב"ש אי' כ"ה כתב דאין כן דעת כל האחרונים ואין לסמוך האידנא על הקפה כלל יעו"ש. וכ"כ הבל"י שם. שפ"ד שם. ביא"ב בשפ"ז או' ט"ז. בי"צ בתה"ב שם. אי"צ שם בלק"י או' י"ב. זבחי צדק או' צ"ח.

קטז

קטז) [סעיף ו'] ניקב א' מהסמפונות וכו' טרפה אבל ניקב לבשר הריאה וכו' וכשרה. הב"ח כתב להטריף דלא כמ"ש בש"ע אבל הש"ך סק"ך כתב דאין כתב דאין דבריו נראין כלל לפי סוגיית הש"ס וכל הפו' ושאר פו' כתבי להדיא דבניקב לבשר כשרה יעי"ש. וכ"כ הפר"ח או' י"ח. לה"פ או' כ"ג. בל"י או' י"ז. שה"מ או' ך' שש"א או' ג' ביא"ב בשפ"ז או' ט"ז. ענ"ה סי' י"ג אי' כ"ח זבחי צדק אי' צ"ט יכתב שכן הסכימו כנ האחרונים דלא כהב"ח.

קיז

קיז) שם. ניקב א' מהסמפונות שבפנים לחבירי וכו' טרפה. וכ"ש אם חבירו ניקב ג"כ כנגדו אע"ג דכל היוצא מנקב זה נכנס תיכף לנקב השני ואינו הולך בין הסמפונות כלל מ"מ טרפה דנקובה היא ואין דבר אחר שיסתום אותה. שמ"ח או' י"ז. פת"ב או' ס"ג. ביא"ב בלב"ת אי' ט"ז. בי"צ ח"ד או' א' קומץ כלל י"ב או' ב' זבחי צדק שם.

קיח

קיח) שם. אבל ניקב לבשר הריאה הבשר מגין עליו וכשרה. ואם יש קוץ או מחט בין נקב לבשר טרפה דהא אינו מניח קוץ לבשר שיגין כיון שהוא מפסיק. מהרש"ג בבדיקות כ"י כנה"ג בהגה"ט או' כ"ו. בל"י אי' י"ז. שו"ג או' כ"ו. תו"ז סי' פ"ז או' ס' ועיין לקמן סעי' ט"ז בהגה ובדברינו לשם בס"ד.

קיט

קיט) וכן אם יש סמוך לנקב מוגלא טרפה שאינו מגין עליו. כנה"ג שם. בל"י שם. שי"ג שם. ער"ה או' י"א. תו"ז שם. וכן ביעה או טינר או ליחה או שום רעיתא דאיכא סמוך לנקב הסמפון אינו מגין עליו וטרפה. שו"ג שם. תו"ז שם. קומץ שם. וכן אם אין בשר על הנקב אעפ"י שיש בצדדין כנגדו או שהבשר שעל הנקב לקוי אין זו סתימה יטרפה. שמ"ח או' י"ז. ענ"ה שם. בי"ל ח"ד בעמ"ז או' ב' קומץ שם או' א' זב"ר סי' ז' בתמידים אי' ח' זבחי צדק או' ק'.

קכ

קך) וה"ה אם ניקב הסמפון למעלה קודם שנתפשט בבשר הריאה ואין עליו בשר רק קרים הריאה פריש עליו טרפה דקרום הריאה אינו סותם נקב שבסמפון. ט"ז סק"ט. מש"ז או' ט' לב"ש בהגהתו לשמ"ח או' י"ז וכתב שם באו' מ"ו ולפי שכל האחרונים כאן הסכימו להט"ז מי יחלוק עליהם יעו"ש. קומץ שם. זב"ר שם בתמידים או' ה' מנ"י ענף ז' או' א' זבחי צדק או' ק"א וכתב ודלא כפר"ת. וכ"כ השש"א או' ג'.

קכא

קכא) גם אם ניקב הסמפון וגם כל עובי הבשר עד הקרום אעפ"י שהקרום נשאר שלם ולא חסר מהבשר כלום טרפה. מק"מ או' ע"ח. זבחי צדק או' ק"ב.

קכב

קכב) ודע דדבר זה דנקיבת הסמפון אינו מצוי הילכך אין לבדוק אחריו אלא אחר סרכות הריאה ומראותיה שמצויות על הרוב כדלקמן רסי' ט"ל. שו"ג שם. זב"ת סוף או' כ"ז. תו"ז שם. זבחי צדק או' ק"ג.

קכג

קכג) [סעיף ז'] הריאה שנשפכה כקיתון וכו' משמע אפי' כולה וכ"מ בש"ס ופו' ואע"ג דבחסרה אינה כשרה אלא עד כדי רביעית וכמ"ש הרב בהגה סעי' ח' צ"ל דגרע חסרה במקום א' מנשפכה כולה כקיתון. וכ"כ רש"ל פא"ט סי' מ"א. וכ"כ ב"ח. ש"ך ס"ק כ"א. תב"ש או' ל"ז. ביא"ב בשפ"ז או' י"ז.

קכד

קכד) הריאה שנשפכה כקיתון וכו' בין שנימוח כל בשרה בין במקצת. שמ"ח או' י"ח. פת"ב או' ס"ו. ביא"ב בלב"ת או' י"ז. בי"צ ח"ד או' ב' קומץ כלל י"ג או' א' זב"ר סי' ח' או' א' מנ"י ענף ח' או' א'.

קכה

קכה) שם. וקרום העליון שלה וכו' פשוט הוא דאם ניקב הקרום טרפה וקרום העליון אצטריך לאשמיעינן דאע"ג דנשפך כמים גם קרום התחתון כשרה וה"ה נמי ניטל קרום העליון ונשאר קרום התחתון דכשרה. שו"ג או' כ"ח.

קכו

קכו) שם בהגה. ומי שהוא בקי לבדוק וכו' יכול לסמוך עלייהו לצורך הפ"מ. ולא נאריך בחילוקי בדיקה זו משום דלדידן אין לסמוך עלה וכ"נ ממ"ש ההגה ע"ז ומי שהוא בקי לבדוק וכו' אלמא לא שרינן בבדיקה זו אלא להבקי ואנן לא בקיאינן. זר"א או' נ"ה. וכ"כ הבל"י או' י"ח דאנן לא בקיאין בכל דבר הצריך בדיקה. וכ"כ חכ"א כלל יו"ד או' יו"ד. וכ"כ זבחי צדק או' ק"ד דאנן לא בקיאינן בבדיקה זו וכל שנימוחה ונשפכה כקיתון בין כולה בין מקצתה מערפינן. ומיהו כתב השו"ג או' כ"ט דדין זה אינו מצוי. וכ"כ זבחי צדק שם.

קכז

קכז) אם ריאה של עוף נשפכה כקיתון טריפה ואין לה דרך בדיקה שאין אתנו יודע אם הסמפונות של ריאת העוף תבנית שורייקי חוורי או גוון אחר ולכן אין לה דרך בדיקה וטרפה בכל ענין. פת"ב או' ף' ורא"פ שם או' צ"ב. ביא"ב בלב"ת או' י"ט. מק"מ או' פ"ב. מנ"י שם או' ח' זבחי צדק או' ק"ה.

קכח

קכח) אם נתרככה מבפנים כעין נימוחה אבל לא כ"כ כמים הנשפכים וא"א לשפכם ועולה בנפיחה בלא שום רעותא כשרה בלא בדיקת הסמפונות דכל שלא נימוחה כ"כ מסתמא עדיין לא הגיע הקלקול להסמפונות. שמ"ח או' י"ט. ענ"ה סי' י"ד או' ב' בי"צ ח"ד או' ד' אי"צ סי' ל"ב או' ג' מנ"י שם או' ז' זבחי צדק או' ק"ו. אבל אם יש איזה רעותא עליה הוי תר"ל. אי"צ שם בלק"י או' ז' זבחי צדק שם.

קכט

קכט) אם נמצא על הריאה מלא ליחות שקורין בל"א שליפרו"ק צריך לבדוק אחר נקבים כי מחמת הנקב שהיה בריאה בא הליחות דרך הנקבים כי הריאה מלאה ליחות וכן בא לידי שהיתה הריאה שליפרוק ובדקתי ומצאתי נקב בריאה והטרפתיו. כנה"ג בהגה"ט או' כ"ט. יא"פ בסי' זה על סעי' ב' תו"ז סי' נ"ו או' ו' זבחי צדק או' ק"ז. ועיין לקמן סי' ט"ל או' ט"ז ואו' טו"ב.

קל

קל) [סעיף ח'] חסר מגוף הריאה ולא ניקבה כשרה ויש מי שאוסר. והיינו שמתחלת ברייתה נבראה חסרה קצת ממנה והקרום קיים אלא שנראה בה כמין פגם וחסרון והיש מי שאוסר הוא דעת הרמב"ם וכל זה בנראית חסרה אחר הנפיחה שיש בה כמין גומא אבל אם אחר הנפיחה שוה לבשר הריאה ולא נראה כמין גומא כשרה גם לדעת הרמב"ם כמבואר בב"י יעו"ש וכ"כ הט"ז ס"ק י"ב. ש"ך ס"ק כ"ג. פר"ח או' כ"ב. כריתי או' י"ג. מש"ז או' י"ב. ענ"ה סי' י"ד או' ד' זבחי צדק או' ק"ח.

קלא

קלא) שם. ויש מי שאוסר. ובב"י הכריע כהמכשירים וכ"פ רש"ל פא"ט סי' מ"א וגם מ"ש האחרונים להטריף בכ"ף כפיפה אינו עולה יפה לפי סוגיית הש"ס יעו"ש גם רש"ל שם חלק ע"ז יעו"ש ש"ך ס"ק כ"ד. ועיין לקמן או' קל"ג כיצד נוהגין.

קלב

קלב) וכיון דאית בה רעותא צריך לראות אם עולה בנפיחה ולא מפקא זיקא. ש"ך ס"ק כ"ג. לה"פ או כ"ז. שמ"ח סוף או' כ"א. זב"ת או' ל"ח. ואם לא נפחוה טרפה. שמ"ח שם. ומיהו הלב"ש או' ס"ח כתב דבחסרון הניכר היטב שהוא מברייתו יש להכשיר בהפ"מ עכ"פ בדיעבד אם לא נבדק אבל בקמטים שע"י חולי ולקותא יש לאסור אפי' דיעבד כדברי השמ"ח. בי"צ חלק ה' בתה"ב או' ה' מנ"י ענף ט' או' ט' זבחי צדק או' קכ"ג.

קלב) ודע דהיכא דהנפיחה מעכב דיעבד אם יש שה נקב אף דתלינן ליה במשמוש ידא דטבחא או זאב או מורנא וכה"ג טרפה. ויותר מזה אפי' ידוע שנעשה נקב זה אח"ש מ"מ טרפה דהו"ל כנאבד בלי נפיחה כיון דא"א למיבדקיה עתה. לב"ש שם. בי"צ חלק ה' בעמ"ז או' י"א. זבחי צדק או' קכ"ה.

קלג

קלג) שם הגה. והמנהג להכשיר אם החסרון ככ"ף פשוטה אבל אם החסרון ככ"ף כפופה אם יוכל להניח בגומא ההיא אצבע אגודל מקרי חסרון וטרפה ואם לאו כשרה. וכ"כ השמ"ח או' כ"א. חכ"א כלל יו"ד או' י"א. פת"ב או' פ"ז ואו' צ"ב. בי"צ חלק ה' או' א' אי"צ סי' ל"ג או' א' ואו' ב' זב"ר סי' ח' או' ד' מנ"י ענף ט' או' א' והשו"ג או' ל' כתב דנוהגין להכשיר בכל גוונא כסתם הש"ע ודלא כהרב בהגה דמחלק בין כ"ף כפופה לכ"ף פשיטה יעו"ש. וכ"כ התו"ז סי' פ"ז או' ח' שכן הם נוהגין אבל הרב זבחי צדק או' ק"ח כתב דיש להחמיר כסברת ההגה. נמצא דמנהג האשכנזים כדברי מור"ם בהגה ומנהג הספרדים בחלקות ישיתו למו יש נוהגין להקל כסתם הש"ע ויש מחמירין כדברי מור"ם בהגה ונהרא נהרא ופשטיה.

קלד

קלד) שם הגה. והמנהג להכשיר אם החסרון ככ"ף פשוטה וכו' אבל חסר בתמורות אחרות כגון ל או כיוצא מתמונות שאין ללמדם לא מכ"ף כפופה ולא מפשוטה יש להחמיר בדליכא הפ"מ ולהכשיר בהפ"מ דהו"ל כאלו ליכא מנהגא בהא. שמ"ח שם. חכ"א שם. פת"ב או' צ"ד. בי"צ שם או' ד' אי"צ שם או' ד' זב"ר שם או' ה' ומ"מ המיקל בהפ"מ אף בכ"ף כפופה לא הפסיד. שפ"ד או' כ"ד. ביא"ב בשפ"ז או' כ"ב. והלב"ש או' ס"ה כתב דבניכר שהוא מתחלת מברייתו יש להתיר בהפ"מ בכל אופן אף בכפיפה אבל בקמטים שנעשו ע"י חולי יש לאסור בכפופה אף בהפ"מ יעו"ש. בי"צ שם בעמ"ז או' ז' מנ"י שם או' ו' זבחי צדק או' קי"ו ומיהו דעת הפת"ב שם דאין להקל בכ"ף כפופה אפי' אם היה מתולדתה וכ"כ הקומץ כלל י"ד בעשרון או' ט' וחלק על דברי הלב"ש הנז' יעו"ש וע"כ נראה דאין להקל כ"א בהפ"מ ושעת הדחק שניהם ביחד.

קלה

קלה) ואם הוא כתמונת מ"ם סתומה או סמ"ך או שהחסרון מקיף את הבשר השלם שבתוכו סביב דינו כדין כ"ף כפופה. פת"ב שם. אי"צ שם. זב"ר שם בתמידים או' ל"ד. מק"מ או' צ"ג. זבחי צדק או' קכ"א. וזה פשוט דלא גרע מכ"ף כפופה.

קלו

קלו) וזה שאמרנו להקל אם הוא מתחלת ברייתו אין לסמוך על הבנתו לבד רק יקבץ עמו הבקיאים בדבר להבין אם זה חסרון הוא מתחלת ברייתו או לא. פת"ב שם.

קלז

קלז) וסי' לדבר לידע איזוהי מתחלת ברייתה ואיזהו מחמת חולי אם הגומא היא חלקה מראים הדברים שזה בא מבטן ותולדה אבל אם יש כעין קיים וקמטים מזה מוכח שבא אח"כ ע"י חולי. קומץ כלל י"ד או' ג' והעיקר הוא לפי ראות עיני הבודק. זבחי צדק או' קי"ז.

קלח

קלח) ואם אינו מתולדה רק אח"כ ע"י חולי או סיבה נתכוויץ ונקמט הבשר ונחסר יש להחמיר אף אם החסרון ככף פשוטה ואצ"ל אם הוא כגומא או כרצועה. פת"ב שם. קומץ שם או' ו' ומ"מ ה"ד בשיעור אגידל. קומץ שם ומשמע דאינו אלא חומרא בעלמא דהא כמה פו' מכשירין אף אם נחסר ע"י חולי וכמ"ש ברא"פ שם או' קי"ז יעו"ש וכ"כ הב"ח. וע"כ בהפ"מ יש להכשיר אף אם נחסר ע"י חולי אם !הוב ככף פשוטה וכו' וכ"כ מק"מ או' ק"א.

קלט

קלט) בכל דינים אלו אין חילוק בין אומא לאונא דגם באונא אם חסר כ"ף כפופה טרפה ודלא כמקצת אחרונים שעשו חלוקים בזה. תב"ש או' מ"ו. לב"ש או' ס"ב. מזבח העולה סי' כ"ו ביסוד המזבח או' י"א. זבחי צדק או' ק"ט.

קמ

קמ) ואם נמצא חסרון בריאה ככ"ף כפופה ואחר שנפחוה לא הספיק לבדוק אם מחזיק כאגודל עד שנאבדה יש להכשיר בין אם החסרון בשפולי או באמצע הריאה. פת"ב הו' צ"א. מק"מ או' צ"ג. מנ"י ענף ט' או' ג' זבחי צדק או' קי"ב.

קמא

קמא) וכן אם נפגם שיפול הריאה מעבר לעבר עד שנראה הפגם ככ"ף כפופה אם יכולים להניח אגודל ביניני לתוך הפגם אחר הנפיחה טריפה כיון דנפגם כ"כ הרי הפגע סמוך לסמפונות וחיישינן לקלקולם. שמ"ח או' כ"א. חכ"א כלל יו"ד או' יו"ד. ענ"ה סי' י"ד או' ד' בי"צ חלק ה' או' ב' אי"צ סי' ל"ג בזב"ת או' ס"ג. קומץ כלל י"ד או' ז' זבחי צדק או' קי"ג.

קמב

קמב) אבל אם צדו א' ארוך מחבירו וכ"ש אם צד א' שוה עד למטה והרי היא ככף פשוטה אין זה חסרון רק כיתרת בדרא דאוני וכשר. וה"ה בכ"ף כפופה שכתבנו לעיל שע"פ שטח הריאה דוקא כשצד מעלה ומטה שוים אבל אם צד א' ארוך מהשני כזה #כ דינו ככ"ף פשוטה וכשר. שמ"ח שם. חכ"א שם. בי"צ שם או' ב' ואו' ג' זבחי צדק או' קי"ד.

קמג

קמג) ואם החסרון כעין גומא עגולה אי כרצועה אפי' כשיעור גדול כשר במכ"ש מכ"ף פשוטה. שמ"ח שם. חכ"א שם. פת"ב או' צ"ג. בי"צ שם או' ה' זבחי צדק או' קי"ט. רק שלא יהא מחזיק יותר מרביעית. פת"ב שם. בי"צ שם. ובמקום הפ"מ יש להכשיר אפי' חסר הרבה. בי"צ שם. קומץ שם או' ב'.

קמד

קמד) ואם הגומא עקימה ויש לחוש שהיא מגעת עד מקום שהסמפונות מתפשטין שם בעובי בשר האונות יש להטריף בין אם החסרון כמין גומא או ככף פשוטה שכל שהוא בעומק בתוך עובי הבשר יש לחוש שנחסר מהסמפונות וטרפה. פת"ב שם. בי"צ שם בעמ"ז או' י"ג. קומץ שם. אבל בס' מזבח העולה סי' כ"ו בהעלה שלמה או' ה' דחה דברי הפת"ב הנז' וכתב דאין לחוש לסמפונות אם לא שניכר קצת שבא ע"י חולי אז יש להחמיר יעו"ש וכ"כ מק"מ או' צ"ט על דברי פת"ב הנז' דאין דבריו מוכרחים כלל כל שאפשר לבדוק שם בפושרין יסיים ואין להפסיד ממון ישראל יעו"ש. וכן הסכים זבחי צדק או' ק"ך.

קמה

קמה) בכל מה שכתבנו להכשיר כשאין החסרון ככ"ף כפופה או שהוא קטן משיעור אגודל וכו' בכל אלו צריך לבדוק הריאה בנפיחה לראות אם הבשר עולה שם בנפיחה והוא שיעלה ויעתק קצת ממקומו אעפ"י שאינו עולה עד שישתוה לשאר הריאה אלא עדיין מקום החסרון ניכר שאם אין יכול לעלות שם כלל ממה שהיה קודם הנפיחה יש לחוש בזה לאטום. פת"ב או' צ"ח. קומץ שם או' א' זבחי צדק או' קכ"ד.

קמו

קמו) לפעמים סמוך לשפולי אומא נמצא שם עפ"י הרוב כמו פגם וקמטים והם באים מחמת דחיקת הכבד כי האומא היא שם מונחת במיצר ונדחקת מהשדרה ומהכבד עד שנעשה שם כעין קמטים והבודקים קוראים אותם העקלי"ך בל"א ולפעמים נעשה שם כעין כף כפופה ורביתייהו בהכי ולא מקרי רעותא ולרוב פעמים איכא שם סרכות תלויות ולא מקרי תר"ל כי דבר זה ניכר שהקמטים אלו אינם באים מחמת חולי כ"א מחמת דחיקה כמבואר וגדילים עם הריאה ולא מקרי רעותא. בי"צ שם בתה"ב או' ג' אי"צ שם בזב"ת או' ס"ג. קומץ שם או' יו"ד. זבחי צדק או' קכ"ט.

קמז

קמז) וכן הדין באונא עליונה של ימין בחלק המונח במיצר הצואר ולפעמים נמצא בשפולי אותו מקום כמין חריץ וחסרון נמי הדין כן וכשרה. קומץ שם. זבחי צדק או' ק"ל.

קמח

קמח) שם בהגה. אם יוכל להנית בגומא ההוא אצבע אגודל וכו' של אדם בינוני. שמ"ח או' כ"א. חכ"א כלל יו"ד או' י"א. וכ"כ האחרונים. ומשמע דבכל מקומות מהכ"ף כפופה יהיה רחב ועמוק כ"כ שיוכל להניח בו אגודל אבל אם במקום א' מהכ"ף כפוכה לא יוכל להניח בו אגודל כשר אף ששאר המקומות רחבים ועמוקים הרבה. לב"ש או' ס"ג דלא כהתב"ש או' מ"ז וכתב שכ"כ בס' חגורת שמואל סקל"א והוסיף בה הטעם להקל דאם במקצת אינו מרווח עד שיוכל להניח בו גודל אחר הנפיחה אמרינן נמי כיון שהתחיל קצת להתרפות גם כולו יתרפא ומכשרינן עכ"ל מחגו"ש וסיים שם הלב"ש ובדין זה שרבו בו המכשירים וכל האחרונים ציוחי עליה בי מדרשא אף שהמנהג להחמיר מ"מ בפרטי חילוקים שבו שומעים להקל יעו"ש. בי"צ חלק ה' בתה"ב או' ב' מק"מ או' צ"ה. מזבח העולה סי' כ"ו או' ג' זבחי צדק או' קי"ח. ועיין לעיל או' קל"א ואו' קל' ג.

קמט

קמט) אם החסרון בשיפולי הורדא במקום הדק אצל החריץ שיש שם סמפון כמ"ש לקמן סי' ל"ז אצל בועה מעבר לעבר יש להטריף אף אם אין אורך הפגם כרוחב אגידל. פת"ב או' ץ' ירא"פ שם או' קי"א. מנ"י ענף ט' או' ד' ומיהו עיין לעיל או' קמ"ד שכתבנו די"א לאין לחוש לסמפינות אם לא שניכר קצת שבא ע"י חולי יעו"ש.

קנ

קנ) נראה לדינא דאם יש איזה קמט או קמטים בריאה שניכר קצת שנעשה כך מחמת איזה לקותא וחולי אזי כל רעותא העומדת שם טרפה משום תר"ל אבל בחסרון על הריאה שניכר שנעשה כך מתולדה אזי אינו מצטרף לתר"ל זולת אם יש שם בועה טרפה כדלקמן סי' ל"ז אבל בשאר רעותא יש להכשיר בהפ"מ עכ"פ. לב"ש או' ס' בי"צ חלק ה' בתה"ב או' ב' זבחי צדק או' קט"ו. ואם א"א להבחין אם הוא מתולדה אם ע"י תולי יש להחמיר. לב"ש ססי' ל"ו בדיני תר"ל או' קמ"ב.

קנא

קנא) ואם החסרון ככ"ף פשוטה ומחזיק יותר מרביעית י"א דטרפה. פת"ב או' צ"ב. וי"א דכשרה דחסרון מבחוץ אין חילוק בין רביעית או יותר. דע"ק או' צ"ב. וכן הסכים בס' מזבח העולה סי' כ"ו בהעלה שלמה או' ה' והשיג על דברי הפת"ב הנז' יעו"ש. ובהפ"מ יש להכשיר. זבחי צדק או' קכ"ז.

קנב

קנב) שם הגה. אבל אם היא מבחוץ כשאר ריאה וכו' אפי' מחזיק החסרון עד כדי רביעית כשרה יותר מכאן טרפה. והט"ז ס"ק י"ד חולק וכתב דלא יש חילוק בין רביעית או יותר מרביעית יעו"ש. וכ"ה דעת הפר"ח או' כ"ד להכשיר אפי' ביותר מרביעית. וכ"ה דעת הלה"פ או' ל' שה"מ או' כ"ז. אכן הש"ך בנה"כ כתב להשיב על דברי הט"ז הנז' וסיים דחלילה לנו להקל באיסורא דאו' נגד דעת הרא"ה בבד"ה ואהל מיעד וב"י ורש"ל ורמ"א וב"ח ושאר האחרונים יעו"ש. וכ"ה דעת הבל"י או' כ"ג. שמ"ח או' ך' מש"ז או' י"ד. חכ"א כלל יו"ד או' יו"ד. לב"ש או' נ"ח. ענ"ה סי' י"ד. או' ג' פת"ב או' ק"ז. ביא"ב בשפ"ז או' כ"ג. בי"צ ח"ד או' ו' מזבח העולה שם או' ב' אי"צ סי' ל"ב או' ד' קומץ כלל ט"ו או' א' זב"ר סי' ח' או' ג' מנ"י ענף יו"ד או' א' זבחי צדק או קל"ב. והפליתי או' י"א כתב דבמקום הפ"מ יש לסמוך אט"ז והפר"ח. וכ"כ בחגורת שמואל או' כ"ז. אבל הלב"ש שם כתב דגם בהפ"מ אין להקל אלא א"כ יש עוד איזה צד קילא יש להקל. ביא"ב בלב"ת או' כ"ג. בי"צ שם בתה"ב או' ה' זב"ר שם בתמידים או' י"ד.

קנג

קנג) ואם נתרוקן בב' מקומות או יותר ובכל מקום ליכא רביעית לא מצרפינן להו וכשר. שמ"ח שם. מש"ז שם. ענ"ה שם. פת"ב או' קי"א. ביא"ב בשפ"ז שם. בי"צ שה. מזבח העולה שם ביסוד המזבח או' ט' אי"צ שם בלק"י או' יו"ד. קומץ שם או' ב' זב"ר שם בתמידים או' י"ז. מנ"י שם או' ב' זבחי צדק או' קל"ח.

קנד

קנד) ואף אם שני המקומות הם סמוכים זה לזה רק הפסק בשר כל שהוא ביניהם אין מצטרפין. פת"ב שם. קומץ שם. מק"מ או' צ"א. מנ"י שם. זבחי צדק שם. והיינו כיסים בפני עצמן. דע"ק או' ל"ב. מק"מ שם.

קנה

קנה) שם בהגה. יותר מכאן טרפה. דחיישינן שנתקלקלו הסמפונות וא"א לבדוק. ב"ח. והש"ך בנה"כ שם כתב דכיון דנימוקה כ"כ סוף הקרום ג"כ לימק. וכ"כ השמ"ח שם. ודעת המתירין אפי' יותר מרביעית שכתבנו לעיל או' קנ"ב צ"ל דאין חוששין לזה.

קנו

קנו) שם בהגה. יותר מכאן טרפה. ואם הדבר ספק אם מחזיק יותר מרביעית לפי שאינו יכול לשער באומד דעתו זה לא נקרא ספק וטרפה. אבל אם לא הספיק לראות חלל החסרון כמה הוא מחזיק עד שנאבדה הריאה יש להקל. פת"ב או' ק"י. ביא"ב בלב"ת שם. קומץ שם. זב"ר שם במוספים או' ז' מק"מ או' פ"ח. מנ"י שם או' א' זבחי צדק או' קל"ד.

קנז

קנז) אם קודם הנפיחה היה נראה שחלל החסרון מחזיק יותר מרביעית וע"י שנפחוה נתמלא החסרון קצת ואינו מחזיק כ"כ כשרה שכל עניני הריאה משערין כמו שהיא נפוחה. ואפי' אם לא נתמלא החסרון כ"א ע"י שנפחוה קצת יותר מדרך שנופחין שאר ריאות אפ"ה כשרה אם לא נקרע הקרום מחמת נפיחה זו. פת"ב או' קי"ב. ביא"ב בלב"ת שם. בי"צ שם בעמ"ז או' ב' אי"צ שם בזב"ת או' ס"ב. מק"מ שם. זבחי צדק או' ק"מ.

קנח

קנח) גם אם נתרוקנה אונא שלימה כל שאינו טפי מרביעית והקרום קיים עומד כראוי כשרה. מק"מ או' פ"ה. זבחי צדק או' קל"ו,

קנט

קנט) ואפי' בבהמה דקה קטנה השיעור כן ואין אומרים בזה הקטון לפי קטנו. דע"ק או' ל"ב. מק"מ או' פ"ט. זבחי צדק או' קל"ז.

קס

קס) אם יש חסרון מבחוץ ויש כנגדו תחת העור חסרון מבפנים פחות מרביעית יש להכשיר דחסרון מבפנים לאו רעותא הוא ועוד דאין הרעותות תכופים דהקרומים מפסיקים מיהו בקמטים שבאים ע"י חולי ויש חסרון מבפנים צ"ע לדינא. לב"ש או' ס"א. וע"כ יש להחמיר בקמטים הבאים ע"י חולי. זבחי צדק או' קמ"א.

קסא

קסא) אם יש חסרון מבפנים ואצל החסרון יש ביעא הבולטת בין עור לבשר מעבר השני של החסרון יש להטריף כדין בועא הבולטת מעבר לעבר שיבואר בסי' ל"ז. פת"ב או' ק"ט. ביא"ב בלב"ת או' כ"ג. זבחי צדק או' קמ"ב.

קסב

קסב) אם נתרוקן מבפנים אפי' הוא פחות מרביעית ונמצא ס"ת על מקום זה יש להטריף ולא מצד תר"ל שאפי' אין החלל הזה נחשב לריעותא כלל היא רעותא והטעם הואיל ועחת הבועא כלה הבשר לכך לא היה להסרכא יניקה וחיזוק מבפנים ולא היה לה כח להתאחז במקום אחר. נוב"י תניינא סי' כ"ג. והפ"ת או' יו"ד דחה דבריו וסיים דצ"ע לדינא וא"כ למעשה יש להחמיר. מיהו מ"ש שם הנו"ב והסכים עמו הפ"ת שם דאם החסרון ניכר מבחוץ ועליו ס"ת דטריפה יעו"ש כבר כתבנו לעיל או' ק"ן משם הלב"ש דה"ד בקמט הבא ע"י חולי אבל בחסרון הבא מתולדתה יש להכשיר וכן עיקר. זבחי צדק או' קמ"ג.

קסג

קסג) רביעית הלוג שהזכרנו משערין אותו בכלי מרובע שחללו מחזיק ב' אצבעות על ב' אצבעות ברום ב' אצבעות וחצי אצבע וחומש אצבע והוא רביעית של תורה האמור בכ"מ והאצבע שמשערין בה הוא אגודל של אדם בינוני ומודדין באגודל מרווח מעט ולא בצמצום והוא רוחב שבע שעורות בינונות זו בצד זו בדוחק ובאורך ב' שעורות באורך ונוהגין לשער כשיעור ביצה ומחצה עם הקליפה בבצים בינונים או כשיעור שמחזיק שני קליפות בצים מלאים כי הם שיעור אחד. ובהפ"מ יש להקל אם חסרה הריאה בפנים כשיעור ב' בצים בקליפתן לפי שבצים שלנו קטנים ממה שהיו בזמן התלמוד. פת"ב או' קי"ג. ביא"ב בשפ"ז או' כ"ג. מזבח העולה סי' כ"ו ביסוד המזבח או' ז' זב"ר סי' ח' במוספים או' ו' מנ"י ענף יו"ד או' ג' ומיהו מ"ש הפת"ב ומודדין באגודל מרווח וכו' המק"מ או' פ"ט חלק עליו וכתב דהעיקר להחמיר ולמדוד באצבעות מצומצמות. וכן במ"ש הפת"ב דבהפ"מ יש להקל ולשער כשיעור ב' בצים בקליפתן כתב ע"ז במק"מ שם דצ"ע. וכן הבי"צ חלק ד' בעמ"ז או' י"א שהביא דברי הפת"ב הנז' לא העתיק זה. וכן האי"צ סי' ל"ב בזב"ת או' ס"ב והקומץ כלל ט"ו או' ג' לא העתיקו זה משמע דס"ל דגם בהפ"מ אין להקל בזה. ועיין בדברינו לאו"ח סי' ק"ץ או' ט"ז וסי' תע"ב או' נ"ז מ"ש שם בשיעור רביעית דברי ראשונים והאחרונים יעו"ש.

קסד

קסד) [סעיף ט'] הריאה שנמצא בה מקום אטום וכו' פירש רבינו שמשון שמשמושו קשה ומראיתו כמראית הריאה. ב"י. ט"ז ס"ק ט"ו.

קסה

קסה) וטעם פיסול מקום אטום בריאה כתב הרשב"א בתה"ב לפי שהריאה רוחפת ומניפה על הלב ואם היא אטומה אינה יכולה להכניס רוח ולהניף. ב"י. ש"ך ס"ק כ"ז. והרמב"ם פ"ז כתב דהו"ל כנקובה ומשו"ה אפי' בכל שהוא טריפה ורש"י כתב דלקותא היא ומסתברא כדברי הרמב"ם. ב"ח. ור"ל להטריף בכל שהוא וכמו שפסק בש"ע.

קסו

קסו) שם. הריאה שנמצא בה !מקום אטום כל שהוא וכו' וכ"כ כנס"ג בהגה"ט או' ל"ג בשם כמה פו' דאטום כל שהוא טרפה. וכ"כ השו"ג או' ל"ב. שה"מ או' כ"ח. חכ"א כלל יו"ד או' י"ב. שמ"ח או' כ"ב. וכתב שם בתב"ש או' נ"ה דאטום כל שהוא בכ"מ שיהיה טרפה בין בסומכיה דריאה בין בקולשיה דלא כזב"ט וגם באיזה צד שיהיה אפי' בצד א' של הריאה שאינו מעבר לעבר טריפה דלא כפר"ח או' כ"ה בשם הראב"ד יעו"ש. וכ"כ השפ"ד או' כ"ז. לב"ש או' ע' וכתב וכ"מ מכל הפו' כדברי התב"ש. וכ"פ פת"ב או' קי"ד. ביא"ב בלב"ת או' כ"ד. מזבח העולה סי' כ"ז ביסוד המזבח או' א' בי"צ חלק ו' או' א' אי"צ סי' כ"ב או' א' קומץ כלל ט"ז או' א' ענ"ה סי' ט"ו או' ה' תו"ז סי' א' או' ב' ואו' ג' זב"ר סי' ט' או' א' מנ"י ענף י"א או' א' זבחי צדק או' קמ"ד.

קסז

קסז) שם. מביאין סכין וקורעין. הגה. הקרום לבד. ודוקא הקרום לבד ולא הבשר. ב"י. ש"ך ס"ק כ"ה. ובספרו נה"כ וכתב ודלא כרש"ל פא"ט סי' מ' כריתי או' י"ז. שמ"ח או' כ"ב ובתב"ש או' נ"ז וכתב שם בתב"ש דכן עיקר ומסתברא דלא כפירושים אחרים יעו"ש. לב"ש או' ע"ד. מהריק"ש. חכ"א שם. רא"פ או' קמ"ח. ביא"ב בשפ"ז או' כ"ה. בי"צ שם או' ב' מזבח העולה שם או' א' אי"צ שם או' ג' זב"ר שם בתמידים או' י"ד. מנ"י שם או' ח' תו"ז שם או' ט' זבחי צדק או' קמ"ה.

קסח

קסח) שם. סמוך ממש למקום האטום. והפי' העיקר כרוב הפו' דס"ל שיחתוך הקרום שע"ג האטום. תב"ש שם. מש"ז או' ט"ז. וכ"כ הלב"ש שם לקרוע הקרום לבד וע"ג האטום ולא סמוך לאטום יעו"ש. וכ"כ פת"ב שם. ביא"ב בשפ"ז שם. בי"צ שם. מז"ה שם. אי"צ שם. זב"ר שם או' א' מנ"י שם או' ג' תו"ז שם. וסיים והנכון לתקן גם זה לקרוע בסוף האטום לצד מטה דהשתא רואה אם יש מוגלא ואי ליכא מוגלא משום רוק אם מבצבץ שם ודאי דדרך האטום שלמעלה מהקריעה עובר הרוח ובא לשם וכשרה בלי פקפוק ואם לא בצבץ טריפה יעו"ש. זבחי צדק שם. וכ"כ מהריק"ש דקורעין למטה פחות משיעור האוטם.

קסט

קסט) אם מקום האטום הוא רחב צריך לחתוך בהרבה מקומות ולבדוק בכ"מ האטום ולא סגי כשיקרעו במקום א' כנה"ג בהגה"ט או' ל"ה. שפ"ד או' כ"ה. ביא"ב בשפ"ז או' כ"ה. אי"צ שם בלק"י או' יו"ד. מז"ה שם ביס"ה או' ד' קומץ שם בעשרון או' י"ג ועי"ש שמיישב קושיית שה"מ והלב"ש או' ע"ד שהקשו ע"ז דכיון שאין קורעין רק העור לבד ליכא חששא יעו"ש. זב"ר שם בתמידים או' ט"ז. מנ"י שם או' ו' ענ"ה סי' ט"ו או' י' זבחי צדק או' קמ"ו. ואם קרע רק מקצת המקום וראה שיש שם מוגלא ושוב א"א לבדוק יותר שנאבדה הריאה וכיוצא בו יש להקל. וכן במקום שנהגו לחתוך הקרום רק במקום א' לבד אין לסתור מנהגם. פת"ב שם. מז"ה ביס"ה שם. עשרון שם. זב"ר שם במוספים או' ג' מנ"י שם. זבחי צדק שם.

קע

קע) שם. אם נמצא בו לחה מותרת וכו' שמחמת ליחה לא עלתה בנפיחה ובחיי הבהמה היה אפשר שהליחה יוצאת. ש"ך ס"ק כ"ו. לה"פ או' ל"ג. שמ"ח או' כ"ב.

קעא

קעא) שם. אם נמצא בו לחה מותרת וכו' וה"ה דם עכור או בשר נרקב. ב"י בשם הרוקח. ט"ז ס"ק י"ז. ש"ך שם. פר"ח או' כ"ו. לה"פ שם. בל"י או' כ"ו. שמ"ח שם. וכ"כ האחרונים. וכן אם נמצא בו שער וכיוצא בו כשרה. פת"ב או' קי"ז. ביא"ב בשפ"ז או' כ"ו. קומץ כלל ט"ז בעשרון או' י"א. זב"ר שם בתמידים או' י"ח. מנ"י שם או' ג' זבחי צדק או' קמ"ז.

קעב

קעב) ואם אירע שהסירו משם מוגלא ונתנו לשם רוק או כיוצא בו ולא בצבץ יש להטריף. פת"ב או' קכ"א. מק"מ או' ק"ט. זבחי צדק או' קמ"ח.

קעג

קעג) ודוקא אם יש באטום גופיה לחה ולא מהני מה שנמצא לחה באמצע הריאה רחוק מן האטום. מש"ז או' י"ז. לב"ש או' ע"ה. פת"ב או' קי"ח. ענ"ה שם או' י"ג. מק"מ שם. ביא"ב בשפ"ז שם. בי"צ חלק ו' בתה"ב או' ב' מז"ה שם ביס"ה או' ה' זב"ר שם בתמידים או' י"ז וכתב ודלא כהכנה"ג בהגה"ט או' ל"ז שמקיל אף בנמצא מוגלא באמצע בעומק הבשר רחוק ממקום האטום יעו"ש. מנ"י שם או' ד' זבחי צדק או' קמ"ט. אבל אם נראה שהמוגלא עכבה את הרוח אפי' אינה במקום האטום כגון שקצה האונא נאטמה ושם אין מוגלא אבל למעלה ממנה יש מוגלא מעבר לעבר נראה פשוט דמהני. מז"ה ביס"ה שם וכתב ואפשר דבכה"ג מיירי הכנה"ג. וכ"כ במק"מ שם דאם המוגלא עומד בסמפין באופן שסותם ודאי בפני הרוח מלהגיע במקים האטום מבואר מדברי פת"ב ורא"פ דמהני אפי' שלא במקום האטום ממש.

קעד

קעד) ודע דלענין המיגלא אין לחלק בין אם היא קשה כאבן או אם יש בה לחלוחית קצת כמ"ש ברא"פ או' קמ"ט יעו"ש. זב"ר בתמידים שם. מק"מ שם.

קעה

קעה) אם אטום אונא שלימה אפי' קרעוה ונמצא מוגלא במקום האטום טרפה אלא א"כ יוצא המוגלא ע"י מיעוך או פושרים ואם לאו ספק טרפה וכן אפי' אם מבצבץ ע"י רוק לא מהני משום דהיא אונא שלימה ואינה יכולה להניף על הלב. תב"ש או' פ"ג. לב"ש שם. ענ"ה שם או' י"ד. בי"צ שם בתה"ב או' ב' זבחי צדק או' ק"ן. מיהו הפת"ב או' קל"ד כתב שאם בודקים אותה בקריעת הקרום ונותנין עליו רוק או נוצה ומבצבץ יש להכשיר במקום הפ"מ. וכ"כ ביא"ב בלב"ת או' כ"ז. מזבח העולה שם או' ד' מנ"י שם או' יו"ד.

קעו

קעו) אטום בריאה לא בעינן שיהיה דוקא משמושו קשה אלא בין קשה במשמושו בין אינו קשה כיון דאינו עולה בנפיחה ומראהו כמראה ריאה מקרי אטום ומ"מ יש חילוק ביניהם דאם הוא קשה במשמושו ועדיין לא נפחו לריאה לא מתכשרה בלי נפיחה ואם נאבדה הריאה טרפה אבל אם אין משמושו קשה אפי' אם לא נפחו הריאה ונאבדה כשרה. שמ"ח או' כ"ג. מש"ז או' ט"ו. מז"ה שם או' ב' אי"צ שם או' א' זב"ר שם בתמידים או' ו' זבחי צדק או' קנ"א.

קעז

קעז) שם. ואם לא נמצא בו ליחה נותנין עליו מעט רוק וכו' אפי' האידנא בקיאין בבדיקה זו דרוקא או גדפא או גילא ודלא כמ"ד דלא בקיאין. כנה"ג בהגב"י או' פ"א. שפ"ד או' כ"ה. לב"ש או' ע"ג. ענ"ה שם או' ח' ביא"ב בשפ"ז או' כ"ה. בי"צ שם בעמ"ז או' ה' אי"צ שם בלק"י או' יו"ד. זבחי צדק או' קנ"ב.

קעח

קעח) אם נמצא מראה אחרת שאינו מראה הריאה במקום האטום אעפ"י שהוא ממראות הכשרות כמ"ש בסי' ל"ח יש להטריף. פת"ב או' קל"ג. ביא"ב בלב"ת או' ב' שבאו' כ"ז. זבחי צדק או' קנ"ג.

קעט

קעט) ואם יש נקב במקום הקשה אף שנעשה אח"ש כל שאינו עולה בנפיחה טריפה מספק. דכיון שצריך נפיחה ולא מצי למנפחיה טריפה מספק. לב"ש או' ף' ובהגהתו לשמ"ח או' כ"ג. מנ"י שם סוף או' י"א. זבחי צדק או' קנ"ד.

קפ

קפ) אם יש נקב במקום האטום ע"י משמוש יד הטבח וכדומה אף שנעשה ודאי אח"ש אם הקרומים לבד ניקבו כשר אם מבצבץ אבל אם גם בשר הריאה ניקב טריפה. לב"ש בהגהתו לשמ"ח סוף או' כ"ב. בי"צ שם בתה"ב או' ב' קומץ שם או' י"ג. זבחי צדק או' קנ"ה.

קפא

קפא) ואם אטום מעבר לעבר אם משני עבריו יש שם מראה מוגלא כשר מיהו אם רק בצד א' מראה מוגלא ולא בצד הב' יש להטריף משום אותו צד שמראיתו כריאה. לב"ש בהגהתו לשמ"ח או' כ"ג. בי"צ שם בתה"ב או' ב' מז"ה שם ביס"ה או' ט' קומץ שם או' י"ב. מנ"י שם. זבחי צדק או' קנ"ז ומיהו מ"ש יש להטריף משום אותו צד וכו' היינו דדין אטום יש לו וצריך בדיקה. קומץ שם. ור"ל דאם לא הועיל בדיקה טריפה.

קפב

קפב) ואם יש אטום מקום רחב ומקצת מקומו מראה מוגלא והשאר מראה ריאה טריפה. לב"ש שם. מז"ה ביס"ה שם. מנ"י שם. זבחי צדק או' קנ"ח. והיינו נמי דהשאר דין אטום יש לו וצריך בדיקה כמ"ש באו' הקודם אלא שאם לא הועיל לו בדיקה טריפה.

קפג

קפג) אם יש סרכא תלויה במקום האטום אף שבדקו ולא בצבץ ואח"כ קרעו הקרום מע"ג האטום ובצבץ אפ"ה טרפה. תב"ש או' נ"ח. שפ"ד או' כ"ז. לב"ש או' ע"ז. !חכ"א כלל יו"ד סוף או' י"ב. פת"ב או' קכ"ח וברא"פ שם או' קס"ד. ביא"ב בשפ"ז או' כ"ז. בי"צ שם בעמ"ז או' ו' זב"ש או' כ"ג. זבחי צדק או' קס"ד.

קפד

קפד) ואם האטום הוא בגב האונות וסרכא מע"ג האטום סרוכא לדופן צר כשרה בלא נפיחה אלא שצריך שיכסה הסרכא כל מקום האטום. כנה"ג בהגה"ט או' ל"ו. שו"ג במחו' או' ו' ער"ה או' ט"ז. תו"ז סי' א' או' י"א. זב"ש או' כ"ו. זבחי צדק או' קס"ה.

קפה

קפה) וכן הדין אם האטום בתוך החתוכים וסרכא מע"ג האטום שבחתוך אונא א' נאחזת לחתוך האחר שכנגדו ומכסה כל האטום הנז' כשרה. כנה"ג שם. שו"ג שם. ער"ה שם. תו"ז שם או' י"ב. זב"ש שם. זבחי צדק או' קס"ו. ועיין לקמן סי' ט"ל או' ע"ו.

קפו

קפו) ואם האטום בגב האומא וסרכא מע"ג האטום לדופן רחב עם מכה הסרכא כשרה בלי בדיקה דתלינן במכה וקולפין הסרכא מע"ג הריאה ובודקין מקום האטום כדינו ואם בצבץ כשרה. כנה"ג שם. שו"ג במחו' או' ח' ענ"ה סי' ט"ו או' ט' תו"ז שם או' י"ג. זו"ת או' י"ט וסיים והדין דין אמת. וכ"כ זב"ת סוף או' ן' זב"ש או' כ"ה. זבחי צדק או' קס"ז.

קפז

קפז) אם נמצא מקום אטום בריאה נפחינן לה אם עלה בשר הריאה וכסה מקום האטום כשרה דכיון דעלה בשר וקרום על האטום לא אכפת לן אם יש אטום בתוך בשר הריאה. תו"ז שם או' י"ד. זבחי צדק או' קס"ט.

קפח

קפח) אם נמצא במקום אטום חוט אדום נמשך מעט במקום האטום אז ודאי אטום הוא וא"צ בדיקה אחרת. כנה"ג בהגב"י או' ע"ז בשם הגהות שו"ב מהרי"ו. מיהו דעת הפר"ח או' כ"ז להכשיר ע"י בדיקה וכ"ה דעת התב"ש או נ"ט. אבל הלב"ש בהגהתו לשמ"ח או' כ"ב כתב דלא מהני ליה בדיקה אלא א"כ בהפ"מ ושעת הדחק. וכ"כ השפ"ד סוף או' כ"ז. פת"ב או' קל"ב. ביא"ב בשפ"ז או' א' שבאו' כ"ז. בי"צ בתה"ב או' ג' מז"ה שס או' ג' קומץ שם או' י"א. זב"ר שם במוספים או' ה' מנ"י שם או' ט' והיינו שהחוט מונח לארכו ע"פ האטום ודבוק בו ג"כ לארכו ויקרע את החוט ההוא ע"פ כולו עד שיגיע לבשר ולא יגע בהבשר ואם ימצא שם מוגלא וכיוצא או שמבצבץ כשרה. ושלא במקום החוט יבדוק ג"כ כדין כל אטום ואם לא עשה כן אלא שבדק במקום החוט ובשאר מקומות האטום לא בדק כלל יש לאסור אף בנאבדה הריאה ובהפ"מ. קומץ שם. זבחי צדק או' קע"א.

קפט

קפט) אבל אם החוט לבן אז צריך לנקוב החוט ולבדוק אם עולה בנפיחה. כנה"ג שם בשם הגהות שו"ב מהרי"ו. פר"ח שם. לב"ש או' ע"ח. ודוקא אם נמנא שם מוגלא לבנה כשרה שמחמת זה נאטמה ומחמת זה מראה לבנה היא ואם לא נמצא שם מוגלא כלל שוב אין מועיל לה בדיקה אחרת לפי שמראה לבן מראה הפוסל בריאה הוא כמ"ש בסי' ל"ח. פת"ב שם, בי"צ בתה"ב שם. קומץ שם. זב"ר במוספים שם. מנ"י שם. זבחי צדק או' קע"ב.

קצ

קצ) שם בהגה. ואף באטום יראה תחלה ליתן הריאה במים פושרין וכו' ואם נתנו לה קרים או חמים קצת יותר משיעורא דפושרין ועלתה בנפיחה כשרה. תב"ש או' נ"ו. לב"ש בהגהתו לשמ"ח או' כ"ב. בי"צ שם בעמ"ז או' ג' קומץ שם או' ה' מז"ה שם ביס"ה או' ב' זב"ר סי' ט' בתמידים או' יו"ד. מנ"י שם או' ב' זבחי צדק או' קנ"ט.

קצא

קצא) צריך ליזהר שלא יהיו המים רותחים משום שטבעם לרכך אפי' יבש גמור. שמ"ח או' כ"ב. פת"ב או' קט"ו. בי"צ שם או' א' מז"ה ביס"ה שם. אי"צ סי' כ"ב בלק"י או' ח' קומץ שם. זב"ר בתמידים שם. מנ"י שם. זבחי צדק או' ק"ס. ואם נתנו לתוכה רותחין ועלתה בנפיחה לא מהני. תב"ש שם. פת"ב שם. מז"ה ביס"ה שם. קומץ שם. מנ"י שם.

קצב

קצב) גם אין להשהות הפושרין בתוכו הרבה. שמ"ח שם ותב"ש שם. והלב"ש או' ע"ג חולק וכתב דאפי' משהה הפושרין בתוכה זמן הרבה עד מעת לעת ועלתה בנפיחה כשרה. והפת"ב או' קט"ז כתב דלכתחלה יזהר שלא ישהה הפושרין שם הרבה ואם עבר ושהה הפושרין בתוכה הרבה ועלתה בנפיחה יש להכשיר. וכ"כ מז"ה ביס"ה שם. ובמנ"י שם משמע דבהפ"מ אפי' לכתחלה יש להקל בשהייה.

קצג

קצג) שם בהגה. או למשמש הרבה במקום האטום. אף לדעת מהרימ"ט חי"ד סי' י"א שערער על משמוש הבועה הכא מודה שמועיל המשמוש במקום האטום ודלא כאותו בודק שקרא תגר למשמש במקום האטום. כנה"ג בהגב"י או' ע"ט. שו"ג במחו' או' יו"ד. תו"ז סי' א' או' ה' זבחי צדק או' קס"ב.

קצד

קצד) שם בהגה. ואפי' אם כבר נחתכה הריאה אם יופל לבדוק ע"י שפופרת וכו' ובדיקה זאת של השפופרת אנו רגילין בה בכל ספק שיפול בריאה אחר שחתכוה לנפוח תוך הסנפון לצאת לידי ספק. תו"ז שם או' ד' זבחי צדק או' קס"ג.

קצה

קצה) זה לי קרוב לארבעים שנה עומד ועוסק במלאכה זאת ולא בא לידי לא אטום ולא מראות הפוסלות וגם שמעתי ממורי הרב שגם הוא שימש ששים שנה במלאכה זאת ולא בא לידו לא אטום ולא מראות הפסולות. תו"ז שם או' יו"ד. וכ"כ זבחי צדק או' ק"ע דשאל לכל זובחי הזבח בעיר בגדאד יע"א ואמרו שבימיהם לא מצאו מקום אטום בריאה אבל מראות הפוסלות לפעמים ימצא.

קצו

קצו) [סעיף יוד'] ריאה שקשה כעץ במשמושה טריפה. ואפי' במשהו טרפה. שו"ג או' ל"ה. זב"ת או' נ"א. שמ"ח או' כ"ד. פת"ב או' קל"ה. ביא"ב בלב"ת או' ב' שבאות כ"ז. בי"צ חלק ז' או' א' מז"ה סי' כ"ח או' א' ענ"ה סי' ט"ו או' ט"ו. קומץ כלל י"ז או' א' זב"ר סי' ט' או' ד' מנ"י ענף י"ב או' א' זבחי צדק או' קע"ג.

קצז

קצז) ולא דמי ליבש מקצתה המבואר לקמן סעי' י"ג דהתם אין בו לחלוחית אבל הכא לחה היא ואי מנקבי לה מוציאה דם ולחלוחית אלא שמשמושה קשה כעץ. גם לא דמי לאטום דהתם עדיין לא הגיע לקשוי כעץ רק קשה קצת. גם לא דמי לטנרי אעפ"י שקשה כאבן דהתם מראה מוגלא יש לה והמוגלא שבתוכה נתקשה והיה לאבן אבל כאן מראיה כשאר ריאה וגוף הריאה הוא שנתקשה. שמ"ח שם. ביא"ב בלב"ת שם. בי"צ שם בעמ"ז או' א' מז"ה שם ביס"ה או' א' ענ"ה שם. קומץ שם בעשרון או' א' זב"ר שם בתמידים או' כ"ח ואו' כ"ט. זבחי צדק או' קע"ד.

קצח

קצח) ואם אין מישושה קשה כעץ רק כמישוש הבשר שהוא ג"כ קשה קצת אבל לא כעץ יש להכשיר רק יש לבודקה אם הרוח בא שם שכיון שיש קישוי קצת חוששין לאטום. פת"ב שם. ביא"ב בלב"ת שם. מז"ה שם או' א' קומץ שם או' ב' מנ"י שם. מק"מ או' קי"ב. זבחי צדק או' קע"ו.

קצט

קצט) ואם נתערב חתיכה א' מבהמה זו עם חתיכה מבהמה כשרה ואח"כ נפל מתערובת זה למקום אחר וכיוצא בו אעפ"י כן יש להטריף לפי שמישושה קשה כעץ טרפה ודאית ואין כאן רק ספק א' בלבד. פת"ב או' קל"ו. ביא"ב בלב"ת שם. וכ"כ הפר"ח בקו"א דהוי ודאי טרפה. תב"ש או' ס' לב"ש בהגהתו לשמ"ח או' כ"ד. מק"מ שם. קומץ שם או' א' זב"ר שם בתמידים או' ל' מנ"י שם. זבחי צדק או' קע"ה.

ר

ר) שם הגה. וה"ה אם קלה כעץ טרפה. היינו כעץ נרקב. ש"ך ס"ק כ"ח בשם הרבה בודקים שכך הוא מקובל בידם. והפר"ח או' כ"ט כתב היינו שהיא קלה בטבעה יותר משאר ריאות. וכ"כ השמ"ח או' כ"ה. מש"ז או' י"ח ובשפ"ד או' כ"ח. פת"ב או' קל"ז. בי"צ שם או' א' מז"ה שם או' ב' קומץ שם או' ג' זב"ר שם או' ה' מנ"י שם או' ב' זבחי צדק או' קע"ז.

רא

רא) זהו שהיא קלה כעץ אינו אלא טרפה מספק. לב"ש או' פ"ו. פת"ב שם. ביא"ב בלב"ת או' ב' שבאו' כ"ז. בי"צ שם בעמ"ז או' ג' מז"ה שם. קומץ שם. מק"מ או' קי"ג. זב"ר שם בתמידים או' ל"ד. מנ"י שם. ונ"מ שאם יש עוד איזה ספק על דרך שנת' לעיל או' קצ"ט וכיוצא בו יש להקל ולדון בזא דין ס"ס. פת"ב שם. ביא"ב בלב"ת שם. מק"מ שם. מנ"י שם. זבחי צדק או' קע"ח.

רב

רב) ודוקא כולה קלה כעץ או רובה אבל לא במקצתה. קומץ שם. והטעם כתב שם בעשרון סוף או' ה' דאי במשהו פסולה היאך אפשר להבחין קלות כזה. וכ"כ מק"מ שם. זבחי צדק או' קע"ט.

רג

רג) מעשה שמצאו ריאה א' שרגל חמור שלה היא קלה כעץ דהיינו שהרגישו בו שהוא קל שלא כשאר רגל חמור שבשאר ריאות גם לא כשאר אונות שבצדו באותה ריאה ולא ראו בו כובד כלל אלא הרי הוא כרוח שאין בו ממש והביאו כמה ריאות של שאר בהמות וראו שאין זה דומה לשאר רג"ח לקלותו ובכבדו והטריפו הבהמה ההיא והגם דכתב הקומץ דבמקצתה כשרה כמ"ש לעיל בסמוך מודה בזה דטרפה דהא כתב הטעם משום דא"א להבחין ובזה דהיא אונא שלימה יכולין להבחין. זבחי צדק או' ק"ף יעו"ש.

רד

רד) [סעיף יא'] ריאה שנתמסמסה וכו' ואפי' לא נחתך ונפל ממנה אלא משהו טרפא דלא גרע מריאה שניקבה אפי' כל שהוא טרפה. שו"ג או' ל"ז. זב"ת או' נ"ד. קומץ שם או' ד' זב"ש או' כ"ח. זבחי צדק או' קפ"א.

רה

רה) ואף אם לא תפול אם הגיעה ללקותא שהרופא גורדו ומעמידו על בשר חי טרפה. כנה"ג בהגה"ט או' מ' פר"ח או' ל' שה"מ או' ל"ג. זב"ת שם. ומיהו אנן לא בקיאין בבשר שהרופא גורדו ולכן כל שינוי שבריאה ללקותא כגון שרכה להפסק חיישינן שנתמסמסה וטרפה. שמ"ח או' כ"ו. ענ"ה סי' ט"ו או' י"ז. פת"ב או' קל"ח. בי"צ חלק ז' בעמ"ז או' ו' קומץ שה. מנ"י שם או' ד' זבחי צדק או' קפ"ב.

רו

רו) וקלקול זה שנתמסמסה היינו גם בקרומי הריאה דאי הקרומים חזקים וקלקול זה הוא בבשר הריאה לית לן בה. לב"ש או' פ"ז. ביא"ב בלב"ת או' פ"ח. בי"צ שם בעמ"ז או' ה' זבחי צדק או' קפ"ג.

רז

רז) מעשה שהביאו ריאה לפני המורה ונפחוה ונפל ממנה חתיכות חתיכות ולא יצא הרוח וצוה לנפוח בחוזק עד שנפל כל בשר הריאה וראה שהיה בפנים לריאה קרום חדש על הריאה כלומר על הסמפונות והכשיר. כנה"ג בהגב"י או' פ"ג בשם הגהת שו"ב מהרי"ו. פר"ח שם. לה"פ או' ל"ו. בל"י או' ל"א. ומ"ש על הסמפונות ר"ל בשר וסמפונות ריאה כדינה דאם רק סמפונות אין לקותא יותר מזה והיאך הכשיר וכ"כ השמ"ח או' כ"ו וראו קרום חדש על הריאה והריאה שלימה כדינה והכשירו עכ"ל. וכ"כ המש"ז או' י"ט דאם הריאה אח"כ שלימה מכל מום כשרה ע"י נפיחה. לב"ש או' פ"ח. פת"ב שם וכתב שאפי' אם היה קרום חדש על הסמפונות אין זה מועיל עד שתהיה תחת החתיכות ריאה שלימה כדינה. ביא"ב בשפ"ז או' כ"ח ובלב"ת שם. מק"מ או' קי"ד. בי"צ שם בעמ"ז או' ו' קומץ שם או' ה' מז"ה שם או' ג' מנ"י שם. ועיין לקמן או' רי"ח.

רח

רח) [סעיף יב'] ריאה שנמצאת נפוחה וכו' והיינו שנתוסף בעובי של הריאה כאדם שבטנו !צבה. פת"ב או' ק"מ. ויש שפירשו שהריאה עומדת נפוחה ומליאה רוח כמו שהיתה בחיי הבהמה. פת"ב או' קמ"ב. מק"מ או' קט"ו. זבחי צדק או' קפ"ה.

רט

רט) ריאה שנמצאת נפוחה וכו' שזו תוספת משונה בגופה ושמא התוספת בגוף כחסרון. הרמב"ם פ"ח מה"ש ה"ח. ב"י. לבוש. ועוד טעם אחר שהריאה שואפת רוח ואז הריאה נפוחה ואח"כ מוציאה רוח ומניפה על הלב אמנם כשהיא תמיד נפוחה אינה יכולה להניף וע"כ טרפה ואם נופחין אותה ומתמלאת קצת נפיחה ממה שהיתה קודם כשרה שהרי יכולה להניף. כנה"ג בהגב"י או' פ"ו בשם מהרש"ג. שו"ג או' ט"ל וכתב והכי נקטינן. שה"מ או' ל"ד. לב"ש או' פ"ט. ביא"ב בלב"ת או' כ"ט. מק"מ שם. בי"צ שם בתה"ב או' א' קומץ שם או' ז' זב"ר סי' ט' בתמידים או' ל"ז. מנ"י שם או' ג' תו"ז סי' פ"ז או' י"א שבאו' ן' זבחי צדק או' קפ"ו.

רי

רי) ואנן לא ידעינן מהו חריות של דקל אבל המופת כשמוצאין ריאה שהיא נפוחה אז יחזור הטבח לנפחה נפיחה אחרת ואם בנפיחה זו תסדק הריאה זהו הוראה שאינה יכולה בהמה זו בחייה לנפוח הריאה ואינה מניפה ללב וטרפה. כנה"ג שם או' פ"ח בשם מהר"י פיגון. שו"ג שם. שה"מ שם. לב"ש שם. פת"ב שם. ביא"ב בלב"ת שם. קומץ שם. ענ"ה סי' ט"ו או' ך' זב"ר בתמידים שם. מנ"י שם. זבחי צדק או' קפ"ז.

ריא

ריא) ועוד יש תקנה אחרת שצריך לראות שמא נסתם פי הקנה למעלה בקרישות דם השחיטה ומפני זה לא יצא הרוח ונמצאת נפוחה. קומץ שם. מנ"י שם. זבחי צדק או' קפ"ח.

ריב

ריב) דין זה דנפוח פוסל בין בכל הריאה או רובה ואף אונה א' או רובה פוסל. אבל במקצת יש להכשיר בהפ"מ. קומץ שם או' ח' ועי"ש בעשרון או' י"ב שכתב דמ"ש פת"ב או' ק"מ להטריף אף במקצת והיינו אפי' במשהו המ"ע שורש ו' וע"ב ביאור י"ד השיגו עליו יעו"ש. וכ"ה דעת מק"מ או' קט"ו להכשיר במקצת דלא כפת"ב. וכ"כ זבחי צדק או' קפ"ט.

ריג

ריג) שם. ריאה שנמצאת נפוחה וכו' ואין הפרש בין מחמת חולי בין מתולדה שאפי' אם יש בקי המכיר שהיא נפוחה כך מתולדה אין להכשיר ואינו מצטרף לספק כלל. פת"ב או' ק"מ. ביא"ב בלב"ת שם. מק"מ שם. מנ"י שם.

ריד

ריד) נפל לקדרה חתיכה שנטרפה משום ריאה נפוחה וחתיכה א' שנטרפה מחמת ריאה שהיה בה מראה לובן פחות מלובן ביצה א"צ ס' רק נגד חתיכה א' דיש מפרשים כחריות של דקל נפוחה וי"מ מראה לובן ואחד מהן ממ"נ כשר. פת"ב או' קמ"א. מק"מ שם. זבחי צדק או' ק"ץ. אבל אם נטרפה מחמת מראה לובן כביצה צריך שיהיה בקדרה ס' נגד שניהם פת"ב שם.

רטו

רטו) שם. אוסרים אותה מספק. ולכן אם יש שם עוד איזה ספק באופן שיש לדון בו היתר ס"ס יש לצרף ספק זה להתיר. פת"ב או' קל"ט.

רטז

רטז) שם. אוסרים אותה מספק. וה"ה בריאה של עוף אלא שא"צ לבדוק בריאה של עוף דלא שכיח אבל אם נמצא יש להטריף וכמ"ש לעיל ססי' ל"ה יעו"ש.

ריז

ריז) [סעיף יג'] ריאה שיבשה אפי' מקצתה וכו' ולאו דוקא מקצתה אלא אפי' כל שהוא טרפה. כנה"ג בהגה"ט או' מ"ג בשם כמה פו' שו"ג או' מ"א. שמ"ח או' כ"ח. זב"ת או' נ"ו. פת"ב או' קמ"ג. ביא"ב בלב"ת או' ל' בי"צ חלק ח' או' א' מז"ה סי' כ"ח או' ה' קומץ כלל י"ח או' א' אי"צ סי' כ"ג או' א' זב"ר סי' ח' או' ז' תו"ז סי' פ"ז או' יו"ד. מנ"י ענף יו"ד או' ה' זבחי צדק או' קצ"ב.

ריח

ריח) והא דיבש טרפה דוקא מבחוץ משא"כ יבש מבפנים כל שהקרומים מבחוץ יפים כשרה דחסרון מבפנים לא שמיה חסרון דלא גרע מנשפכה כקתון או נימוקה. לב"ש או' ץ' בי"צ שם בעמ"ז או' ב' והפת"ב או' קמ"ה כתב שאם מרגיש שיש יובש בבשר הריאה אעפ"י שהקרומים לחים ולא נתייבשו אז יבדוק בבשר אם נתייבש מהבשר שיעור שאם ינטל משם יהיה חלל מחזיק יותר מרביעית הלוג טרפה ואם לאו כשרה. ביא"ב בלב"ת שם. מק"מ או' קט"ז. מז"ה שם ביס"ה או' ה' קומץ שם או' ד' זב"ר שם במוספים או' ט' מנ"י או' ז' זבחי צדק או' קצ"ה.

ריט

ריט) וגם אם משרטט בצפורן ואינו חוזר מעצמו יש להחמיר בזה כדין יבש שנפרך בצפורן אך בזה (שהקרומים לחין ונתייכש מהבשר שיעור וכו') יש להכשיר אם נוקב ומוציא דם שזה מורא שאעפ"י שהשרטוט אינו חוזר מ"מ אין שם יובש גמור בבשר ועתיד להתרפות. פת"ב שם. מז"ה ביס"ה שם. קומץ שם. זב"ר במוספים שם. מנ"י שם. זבחי צדק שם. ור"ל כיון שהקרומים לחים והבשר מוציא דם אם נוקב בו עתיד להתרפות. ועיין לקמן או' רכ"ז.

רכ

רך) והא דיבש אסורה בין מראה ריאה בין מראה מוגלא. כ"מ בתב"ש או' ס"ה. וכ"כ הלב"ש או' צ"ב. ביא"ב בלב"ת או' ל'. קומץ שם או' ב' מנ"י שם או' ה' זבחי צדק או' קצ"ג.

רכא

רכא) ואפי' יש מוגלא או ליחה וכה"ג תחת היובש לא מהני אע"ג דבאטום מהני. לב"ש שם. ביא"ב בלב"ת שם. זב"ר שם בתמידים או' מ"ו. מנ"י שם או' ח' זבחי צדק או' קצ"ד.

רכב

רכב) וכן אם מבצבץ בהנחת רוק אין זה מוציא מכלל יבש. זב"ר בתמידים שם. מנ"י שם.

רכג

רכג) שם. והוא שתהא נפרכת בצפורן. פי' כשמשמשין בה בצפורן היא נפרכת ואף אם אינה נפרכת בין האצבעות ונעשית פתיתין מ"מ כשנפרכת בצפורן יבש מקרי וק"ו הדברים כשנפרכת בין האצבעות. רא"פ או' קפ"ו. מנ"י שם או' ה' זבחי צדק או' קצ"ו.

רכד

רכד) שם. והוא שתהא נפרכת בצפורן. ונקטינן בזה כסברת מרן בב"י דאפי' בזה"ז הריאה שיבשה מקצתה אם נפרכת בצפורן טרפה בהחלט ואם אינה נפרכת בצפורן כשרה בהחלק אפי' בלא בדיקה. כנה"ג בהגה"ט סוף או' ן' ובהגב"י או' פ"ט. והגם דאינו עולה בנפיחה דלא עייל בה זיקא כשרה ולא דמי לאטום. פר"ת או' כ"ה. ענ"ה סי' ט"ו או' כ"א. אבל הפר"ח או' כ"ח כתב דגם בזה צריך לראות שיהא עולה בנפיחה במקום זה כמו אטום. וכ"כ השו"ג או' מ"ב דכל שאינו עולה בנפיחה טרפה אעפ"י שאינה נפרכת בצפורן וכתב והכי נקטינן וכן המנהג יעו"ש. וכ"כ פת"ב או' קמ"ח דאם אינו עולה בנפיחה במקום זה אעפ"י שלא הגיע היבשות לגדר נפרך בצפורן טרפה ודינה כדין אטום. ביא"ב בלב"ת שם. זב"ר שם בתמידים או' מ"ד. מנ"י שם או' ח'.

רכה

רכה) ואם כשקורעין הקרום במקום הזה שאינה נפרכת בצפורן ומניחין שם רוק או נוצה או כשמניח אותה בפושרין וממשמש בה היא עולה בנפיחה כשרה ואם אעפ"י כן אינו עולה בנפיחה ונמצא שם מוגלא וליחה שמחמת זה אינו עולה בנפיחה ג"כ כשרה אם לא כשאונא שלימה או רובה אינו עולה בנפיחה שאז טרפה אפי' יש שם מוגלא. פת"ב שם. ביא"ב בלב"ת שם. זב"ר בתמידים שם. מנ"י שם. ובשעת הדחק יש לסמוך אסברא ראשונה באו' הקודם דהגם דאינו עולה בנפיחה כשרה שכן סברת מרן ז"ל בב"י. זבחי צדק שם. ועוד כי כן דעת הכנה"ג ופר"ת וענ"ה כמ"ש באו' הקודם.

רכו

רכו) שם הגה. ואם משרטט בצפורן על בשר הריאה ונראה השרטוט בתוכה מקרי יבש וטרפה. ואם חוזר לקדמותו מעצמו לאט לאט אע"ג דאינו חוזר לאלתר בהסרת הצפורן כ"א בהמשך קצת לא הו"ל יבש אבל אם חוזר ע"י משמוש ידים או נפיחה יתירה אפי' לאלתר הו"ל יבש. שמ"ח או' כ"ח. פת"ב או' קמ"ד. ביא"ב בלב"ת שם. בי"צ שם או' ב' מז"ה שם או' ה' זב"ת או' נ"ז. חכ"א כלל יו"ד או' ט"ו. ענ"ה שם. אי"צ סי' כ"ג או' ב' קומץ כלל י"ח או' א' זב"ר סי' ט' או' ז' מנ"י שם או' ו' זבחי צדק או' קצ"ח. ועיין לקמן או' ר"ל.

רכז

רכז) ואם משרטט בצפורן ואינו חוזר אע"ג דנוקב באותו מקום ומוציא דם יש לאסור דדילמא נתייבשו הקרומים לבדם. שמ"ח שם. פת"ב שם. ביא"ב בלב"ת שם. מז"ה שם. חכ"א שם. ענ"ה שם. אי"צ שם בלק"י או' ד' זב"ר שם בתמידים או' מ"ג. מנ"י שם או' ז' זבחי צדק או' קצ"ט. ועיין לעיל או' רי"ט.

רכח

רכח) ואם יש חשש יבש או קמט ונפחה ונקרע הקרום אצל המקום טרפה. שמ"ח שם. בי"צ שם. ענ"ה שם. ואעפ"י שנפחוה קצת יותר מדאי ויש לתלות בזה מ"מ טרפה. פת"ב או' קנ"א. ביא"ב בלב"ת שם. מז"ה שם או' ו' מנ"י שם או' יו"ד. ועיין לקמן בדיני תר"ל לסי' זה או' ג'.

רכט

רכט) יבש פוסל בורדא או יותרת אף שבדרי דאוני דהא יבש מטעם נקב. קומץ שם או' ג' ואם יבש כל שהוא מהורדא וכ"ש משרטט בצפורן ואינו חוזר טרפה אבל אם לא נתייבשה הורדא עצמה רק הכיס שלה אין להטריף כ"א ביבש כולו או רובו. פת"ב או' קמ"ט. ביא"ב בלב"ת שם. מז"ה שם או' ז' קומץ שם. זב"ר שם במוספים או' ט' מנ"י שם או' ט' ואם לא הגיע יבשות הכיס לשיעור נפרך בצפורן כ"א לשרטוט הנ"ל יש להכשיר בהפ"מ. קומץ שם. מנ"י שם.

רל

רל) ואם חוזר השרטוט מעצמו לקדמותו שכתבנו לעיל או' רכ"ו דכשרה אף אם בדק ע"י נפיחה ולא יצא דם כשרה. קומץ שם או' א' וכן כשניקב באותו מקום ואינו מוציא דם כשרה. פת"ב או' קמ"ז. מנ"י שם או' ז'.

רלא

רלא) וכל שמשרטט בצפורן ונראה השרטוט בתוכו אף אם אין השרטוט ניכר רק בקרומי הריאה ולא בבשרה סי' לדבר שיבשו הקרומים וטרפה. פת"ב או' קמ"ג. ביא"ב בלב"ת שם. מנ"י שם או' ה'.

רלב

רלב) אם יבש קצת בריאה וכשמשרטט בצפורן חוזר אלא שאם תנקוב אין מוציאה דם ונמצא שם באותו מקום סרכא תלויה או שאר רעותא כיוצא בו טרפה אבל אם מקום היבש כזה הוא בין אונא לאונא למטה מחציין ויש שם סרכא כשרה כיון שאינו יבש ממש וסרכא של מטה מחציין אין שם רעותא עליה אבל אם יבש שם עד שנפרך בצפורן אעפ"י שיש שם סרכא בזה המכסה על כל מקום היבש טרפה. פת"ב או' ק"ן. ביא"ב בלב"ש שם.

רלג

רלג) [סעיף יד'] צמקה כולה אם מחמת בני אדם וכו' טרפה ואם בידי שמים וכו' כשרה. וסי' לדבר בידי שמים כשרה יראת ה' טהורה. ובידי אדם טרפה כי רבה רעת האדם. כנה"ג בהגב"י או' ץ' בשם דמ"א. ברכ"י בשיו"ב או ז' זבחי צדק או' ר"ו.

רלד

רלד) שם. צמקה כולה וכו' ופי' דצמקה אינו כמו יבשה דסעי' הקודם דביבשה אפי' במקצתה טרפה אלא צמקה היינו קרוב ליבשה כמ"ש הרמב"ם ע"כ בעינן דוקא כולה. ט"ז סק"ך. וכ"כ הש"ך ס"ק כ"ט דבצמקה בעינן דוקא כולה והשיג על הב"ח דמטריף אף בצמקה מקצתה יעו"ש. וכ"כ כנה"ג בהגב"י או' צ"ג. פר"ח או' ל"ג. לה"פ או' ל"ט. בל"י או' ל"ד. פליתי או' י"ג. שמ"ח או' ל"ג וכתב הטעם משום דאין סופה להתקלקל יותר. שה"מ או' ל"ה. חכ"א כלל יו"ד או' ט"ז. ענ"ה סי' ט"ו או' כ"ב. זב"ת או' נ"ט. פת"ב או קס"ט. ביא"ב בשפ"ז או' ל"א. בי"צ חלק ט' או' ו' מז"ה סי' כ"ט או' א' אי"צ סי' כ"ד או' ה' קומץ כלל י"ט או' א' זב"ר סי' ט' או' ח' מנ"י ענף י"ג או' י"ג. ומשמע דבצמקה קצת כשרה בלא בדיקה. מיהו השו"ג סוף או' מ"ד כתב דהמנהג אפי' צמקה כל שהוא נפחינן אותה עד שתעלה שם הקרום כשאר הריאה. וכ"כ סוף או' מ"ו דאם עולה קרום בנפיחה יצאה מכל הספיקות וכשרה ואם לאו אפי' צמקה משהו טרפה מדין מקום אטום עכ"ד. ונראה דמ"ש וכ"ה המנהג היינו מנהג מקומו דהא כל האחרונים הנז' לא ס"ל הכי וע"כ יש לחוש לדבריו היכא דאפשר אבל בשעת הדחק ובהפ"מ יש להכשיר כדברי הש"ע והאחרונים. ועיין לקמן או' רמ"ג.

רלה

רלה) שם. צמקה כולה וכו' וה"ה רובה. רש"ל פא"ט סי' ץ' ט"ז שם. ש"ך שם. כנה"ג שם. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. פליתי שם. שמ"ח שם. שה"מ שם. חכ"א שם. ענ"ה שם. זב"ת שם. פת"ב שם. ביא"ב בשפ"ז שם. בי"צ שם. מז"ה שם. אי"צ שם. קומץ שם. זב"ר שם. מנ"י שם.

רלו

רלו) ומיהו היכא דיבשה אונא שלימה אעפ"י שאינה נפרכת בצפורן כתב בהג"א מא"ז בשם בה"ג דטרפה אך מניחים אותה במים וממשמש בה או יתן מים לתוך הקנה אם תחזור לברייתה כשרה. וכ"פ רש"ל פא"ט סי' כ"ב וכתב הטעם דכיון דצמקה אונא שלימה הוי כחסרה האונא ולא דמי לצמקה ריאה מקצתה דחסרון מבפנים לא שמיה חסרון דלא כב"י וד"מ. ש"ך שם. וכן הסכים הט"ז שם. כנה"ג שם. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. שמ"ח שם. מש"ז או' ך' שה"מ שם. חכ"א שם. ענ"ה שם או' כ"ג. פת"ב שם. ביא"ב בשפ"ז שם. בי"צ שם אי' ז' מז"ה שם או' ו' אי"צ שם או' י' קומץ שם אי' ח' מנ"י שם. זבחי צדק או' ר"ט. והכא לא מהני שתשרה מעל"ע בפושרין דכיון דעדיין לא שלט הקלקול כ"כ אי איתא דתהדר לאלתר הו"ל למהדר. שמ"ח שם. מש"ז שם. ענ"ה שם. פת"ב שם. בי"צ שם. אי"צ שם. קומץ שם. מנ"י שם. זבחי צדק שם. ומיהו הלב"ש או' קכ"ד כתב דאף כי לכתחלה שלא להשהות כלל מעל"ע מ"מ אי איתרמי דשהה מעל"ע וחזרה לברייתה יש להתיר בהפ"מ יעו"ש. בי"צ שם בתה"ב או' ט' זב"ר שם בתמידים או' ע"ט. זבחי צדק או' ר"י.

רלז

רלז) ונראה דבדיקה דהג"א נוהגת ג"כ עכשיו דהיינו כמו בדיקה שכתב הרב בהגה סעי' ט' וכ"כ רש"ל שם. ש"ך שם. ביא"ב בשפ"ז שם. וכ"נ דעת האחרונים שכתבנו באו' הקודם שהביאו בדיקת הג"א הנז' משמע דנוהגת גם עכשיו.

רלח

רלח) ובדיקה זו אין חילוק בראינו שהופחדה בידי אדם או בידי שמים. שמ"ח שם. לב"ש או' קכ"ה. ענ"ה שם. פת"ב שם. בי"צ שם. מז"ה שם ביס"ה או' ט"ז. אי"צ שם. קומץ שם. מנ"י שם. זבחי צדק או' רי"א.

רלט

רלט) ורוב האונא או רוב האומא ככולו כדק"ל בכל התורה רובו ככולו ואפי' נשאר בהאי מיעוט כטרפא דאסא לא מהני כיון דמתחלה לא נבראת כך קטנה. שמ"ח או' ל"ד. לב"ש או' קכ"ז. מש"ז או' ך' ענ"ה שם. פת"ב או' קע"ב. ביא"ב בשפ"ז שם. בי"צ או' ו' מז"ה שם או' ו' אי"צ שם ובלק"י או' י"ד. מנ"י שם או' ט"ו. זבחי צדק או' רי"ד.

רמ

רמ) ולא מהני הכא שיקרע הקרום וימצא מוגלא או ישים רוק במקים הקרע כדלעיל גבי אטום דהתם בעינן רק שיהיה חיות במקום האטום ולא יובש אבל הכא אפי' לא הוה צמוקה כ"א אטומה מחמת מוגלא בעינן שתהיה המוגלא עתידה לצאת בחייה ותוכל להניף נ"ל הלב וכיון שלא יצאה ע"י הפושרין ומשמושין גם בחייה לא היתה מוכנת לצאת ובטלה ממלאכתה ואינו חוזר והו"ל כחסרה אונא. שמ"ח שם. בי"צ שם בעמ"ז או' ט"ו. אי"צ שם בלק"י או' ט"ו. זבחי צדק אי' רי"ג. ומיהו בהפ"מ יש להקל אם קורע הקרום ומניח שם רוק או תבן ומתנדנד ע"י הנפיחה. פת"ב או' קע"א. מנ"י שם או' י"ד אלא שכתב דאין להקל בזה אפי' בהפ"מ אלא בצמקה אונא שלימה או רובה אבל לא בצמקה רוב הריאה.

רמא

רמא) מעשה שהיתה יתרת מגבה פחות מט"ד וצמקה מקצתה אי נימא כיון דאם תחזור לבריאותה שוב יהיה בה כט"ד וטרפה או לא. והשיב יד שאול הנד"מ סביב הש"ך שהיא כשרה בהפ"מ אבל הרב זבחי צדק או' רט"י השיג עליו וכתב לאסור אפי' בהפ"מ יעי"ש.

רמב

רמב) צמקה הורדא רובא ונשאר כט"ד בשורש שלה קיים יש להתיר בהפ"מ אף אם ראיני שאירע לה בידי אדם וכשיש ספק אם נעשה בידי אדם או בד"ש יש להתיר אף בלי הפ"מ ואם לא נשאר כט"ד אז בידוע שנעשה בידי אדם יש להטריף אף בהפ"מ ובספק יש להכשיר בהפ"מ. לב"ש בהגהתו לשמ"ח או' ל"ד. בי"צ שם בתה"ב או' ג' מיהו הפת"ב או' קע"ג כתב דאפי' נשתייר בה כט"ד שלא צמקה אין להקל. והקומץ שם אי' ט' כתב להכריע דאם נשאר בה כט"ד יש להכשיר בהפ"מ כדברי הלב"ש ואם לא נשאר כט"ד אין להכשיר אפי' בספיקו ואפי' בהפ"מ יעו"ש. וכ"ז לנוהגין להטריף בחסרה הורדא כדברי מור"ם סי' ל"ה סעי' ב' בהגה אבל לנוהגין להכשיר בחסרה הורדא כדברי הש"ע שם יש להתיר בפשיטות בנשאר כט"ד בשורש שלה אפי' בהפסד מועט ואפי' אם ראינו שאירע לה בידי אדם ואם לא נשאר כט"ד אף בידוע שנעשה בד"א יש להכשיר דוקא בהפ"מ ואם ספק אם נעשה בד"א או בד"ש יש להתיר אף בהפסד מועט. זבחי צדק או' ר"ו.

רמג

רמג) כל צמיקות הריאה שנתבארו להתירן ע"י בדיקה ואף צמיקות במקצת בכולן צריך לבדוק אח"כ בנפיחה אולי יש שם נקב כיון דמקום הוא יבש אלא שאין נפרך בצפורן ועוד דגם צמקה במקצת יש לחוש לאטום שאוסר בכ"ש. קומץ שם או' י"א מנ"י שם או' י"ג.

רמד

רמד) שם. כגון ששחטו אחרת לפניה וכו' וצריך להזהיר להשוחטים בזה ורגיל שהרבה בני אדם באים אל השוחט ואוחזים העופות בידיהם ועומדים סמוך לו ממש ובפרט בערב יוה"כ בשחיטת הכפרות שמרבים העם להביא ואין זה נכון דיש בזה משום צב"ח ויש סוברים צב"ח דאו' ואיסורא דרבנן לכ"ע. ואין לומר דעופות לאו בני הרגשה נינהו שהרי מבואר דלפעמים צמקה הריאה שלהם מחמת שחיטת אחרת לפניה. וגם י"ל שאין לעשות זה כיון שיכול לבא מחמת זה לידי צימוק ואפי' לרשב"א שכתב שאין לחוש שתצטמק לשעה קלה ומתיר לשחוט מיד יש לחוש דבידי שמים קאמר. וגם י"ל דאע"ג דאינה צומקת מיד מ"מ י"ל שעתידה שתצטמק ואין מועיל שחיטה מיד. ומכ"ש לפי מ"ש בתב"ש מדברי בה"ג דמשמע דב"ח אפשר שיתקלקל מיד עד לאין מרפא ולכן אף שאין בידי להצריך בדיקה בכה"ג בבהמה וכ"ש בעוף שהבדיקה קשה וכדיעבד דמי מ"מ יש לנהוג בעופות וכן בבהמות כשקושרין הרבה שוורים בבית המטבחיים שלא יראה האחד בשחיטת חבירו. ומה שנוהגין כשהשוחט קרוא אצל בעה"ב לשחוט לצורך סעודת מצוה ולפעמים מזדמן שקובעים מקום לשחיטתו אצל הכלוב מלא עוף ושוחטים מהם כפי הצורך ומשאירים בכלוב כמה עופות לאחר זמן וכן בדיר של טלאים נראה דיש לחוש להצריך בדיקה לכתחלה ולכן יש ליזהר בכל גווני. שו"ת בית אפרים סי' כ"ו. והביאו בספרו יא"פ אשר סביב הש"ך. פ"ת או' ט"ז. זבחי צדק או' רי"ז. וכן במקום שנוהגין להניח רגליהם על צואר הבהמה בשעת שחיטה וא' עומד על גבו לבדוק הסכין וליתן לו אם נתעכב הסכין ביד הבודק יסיר רגלו השוחט מעל צואר הבהמה ויעזוב אותו משום צב"ח עד שיכין הבודק הסכין ויתן לו וכן כל כיוצא בזה. זבחי צדק שם.

רמה

רמה) [סעיף טו'] כיצד בודקין אותה. הגה. אם הדבר ספק וכו' זהו דעת הר"ן דכל שידוע לנו שבא לה בידי שמים א"צ בדיקה וכשרה לאפוקי מדעת הרשב"א שנסתפק אפי' בבא לה בד"ש כמבואר בב"י וט"ז ס"ק כ"א וש"ך סק"ל יעו"ש.

רמו

רמו) שם. כיצד בודקין אותה וכו' הגה. ונראה דאין לנו לסמוך על בדיקה זו וכו' הנה בדין זה של צמקה הריאה יש בזה חלוקים רבים ודינים מדינים שונים וסובלים הרבה אריכות כמו שיעויין בספרי האחרונים ובפרט התב"ש והלב"ש ואנן בדידן יתמי דיתמי דאע"ג דכתב רמ"א דאם נראה שבא לה בד"ש דיש לסמוך על הבדיקה מ"מ אנן יד עניי אנן דאפי' אם נודע לנו שבא לה בד"ש אין אנו נוהגין בבדיקה זו כי אין אנו יכולין להבחין בין בד"א לבד"ש שהרבה סעיפים ופארות יש בה וע"כ אין אנו מתירין שום צמוקה כלל ועיקר וכ"כ הזר"א בדיני ריאה או' ס"ג וז"ל ולא אאריך בחילוקי בדיקה זו לפי שכתב ההגה דאין אנו בקיאין יעו"ש וא"כ כיון שצמקה טרפה עכ"ל. זבחי צדק או' רי"ח. מיהו בצמקה מעט דא"צ בדיקה הכתובה בש"ע כמ"ש לעיל או' רל"ד יש להכשיר גם בזה"ז.

רמז

רמז) [סעיף טז'] ריאה שהרגיש בה במשמוש היד וכו' וסמ"ק כתב כגון שבדקוה בנפיחה ואח"כ נמצאת בתוך הריאה. ב"י. פרישה או' כ"ז. אלא שדעת האחרונים להחמיר בזה אף בהפ"מ כמ"ש לקמן או' רנ"א ורנ"ב יעו"ש.

רמח

רמח) שם. אם עולה בנפיחה וכו' פי' ולא מפקא זיקא. פר"ח או' ט"ל. פת"ב או' קע"ז. זב"ת או' ס"ט. ור"ל דבודקין אותה בנפיחה לבד ואם לא יצא רוח כשרה. ומיהו עיין לקמן או' ר"ן דהיכא דאפשר יש לבדוק בפושרין יעו"ש.

רמט

רמט) שם הגה. ובזה"ז יש להטריף כל ריאה שנמצא בה מחט וכו' אם לא במקום הפ"מ אז יש להקל וכו' וכ"פ הב"ח שמ"ח או' ל"ז. פת"ב שם. בי"צ כלל יו"ד או' ג' מז"ה סי' ל' או' א' אי"צ סי' ל"ד או' א' קומץ כלל ד' או' ב' זב"ר סי' ז' או' ג' מנ"י ענף י"ד או' ג' ועיין לקמן או רנ"ג.

רנ

רנ) והיכא דאפשר יש להחמיר לבדוק הריאה בפושרין כדרך שכתוב לעיל סעי' ט"ו. שמ"ח שם. פת"ב שם. ביא"ב בלב"ת או' ל"ז. בי"צ שם. מז"ה שם. קומץ שם. מנ"י שם.

רנא

רנא) ואם נמצאת בחתיכה וקודם שנחתכה נפחוה אין לסמוך אנפיחה זו אפי' בהפ"מ דכיון דלא ידעו מעיקרא שמחט בתוכה חיישינן שמא לא דקדקו יפה. שמ"ח שם. פת"ב שם. בי"צ שם. מז"ה שם. ביס"ה או' ב' מנ"י שם.

רנב

רנב) ונראה שאם הבודק אומר שברי לו שבדק יפה וראה שעלתה בנפיחה ולא יצא הרוח בשום מקום ואצ"ל אם שני בודקים מעידים כן שהם בדקוה ובריא להם שהם בדקוה יפה שאין חוששין שמא לא דקדקו יפה וכשרה בהפ"מ. פת"ב שם. ביא"ב בלב"ת או' ל"ז. מנ"י שם.

רנג

רנג) [סעיף יז'] מחט שנמצא בסמפונא רבה וכו' מיהו באו"ה סי' נ"א או' א' כתב דמחט שנמצא בריאה בכל מקום שהוא בן בבשר הריאה בין בסמפון הגדילים או הקטנים אפי' אם היתה כולה בפנים ולא נראת בחוץ כלל ואפי' אם בדקוה מקודם בנפיחה ולא נראה בה רעותא כלל שיש להטריפה עתה בכל ענין בין מחט שיש לה ראש כמו למסמר בין מחט שתופרין בה בגדים שהם חדין משני ראשיהן יעו"ש. וכ"כ כנה"ג בהגב"י סוף הסי' בשם סמ"ק דעכשיו בזה"ז אין אנו בקיאין בבדיקה ובין שנמצא בריאה בין בסמפונא רבא בריאה טריפה. וכ"כ השו"ג בסוף הסי' דנוהגין להטריף בכל ענין משום שהמחטים בזה"ז דקים הם ועבידי לינקב בכל מקום יעו"ש. וכ"כ זבחי צדק או' רי"ט דנוהגים להטריף בכל ענין וכס' האו"ה ומחט שנמצאת בכ"מ בין בבשר הריאה בין בסמפונות הגדולים או הקטנים יש להטריפה עתה בזה"ז יעו"ש.

רנד

רנד) אם אחר שחתכו הריאה ובשלוה נמצא בה מחט תחוב באחד מן הסמפונות באופן שיש ספק אם נתחב בה המחט אחר השחיטה יש להתיר מכח ס"ס ספק קודם שחיטה היתה ספק לאח"ש נפלה ונתחבה ואת"ל קו"ש היתה שמא דרך סמפונות נקט ואתא ולא נקב. באר מים חיים או' ט"ל משם זב"ש. זר"א או' ס"ה. מיהו אם נמצא שום חלודה במחט או שום רעותא בחתיכה כגון חלודה או שינוי מראה או דם צרור יש לאסור דודאי זה היה קודם שחיטה כמ"ש התב"ש סי' מ"א סוף או' יו"ד. זבחי צדק או' רכ"ב.

רנה

רנה) אם נמצא מחט מונח ע"ג ריאה על אונא ארוכה ועבה יש להטריף ממ"נ אם בא מבטן ניקבו בני מעיים ואם בא דרך הריאה ניקבה הריאה ופשיטא דטרפה. עי"צ בדין נקיבת הריאה או' ט' במ"ח או' מ"א. מכ"מ בסוף הספר או' יו"ד. ואף את"ל שבא המחט מן העור ונכנס לחלל מ"מ הא ק"ל מחט שנמצא בחלל הגוף טרפה כמ"ש הלבוש סי' נ"א סעי' א' וכ"כ כנה"ג בהגב"י שם או' ה' בשם ל"ח. שו"ג שם מחו' או' א' זבחי צדק או' רכ"ג.

רנו

רנו) נמצא גרעין בריאה כגרעין תמרה שאינה חדודה בין בשלימה בין בחתוכה כשרה דאין דרך גרעין כזה לנקוב ובודאי דרך קנה נכנסה אבל גרעין החדוד כגרעין של זית דינא כמחט. כנה"ג בהגה"ט או' ס"ט. פר"ח או' מ' פליתי או' ט"ו. שמ"ח או' ט"ל. שה"מ או' מ"ב. חכ"א כלל כ"א או' י"א. ענ"ה סי' י"ג או' כ"ט. בי"צ חלק יו"ד או' ד' מז"ה סי' ל' או' ז' זב"ר סי' ז' בתמידים או' יו"ד. זבחי צדק או' רכ"ד. וה"ה כל גרעין שיש לו עוקץ דינו כמחט. ואם נמצא אבנים בתוכה הרי הוא כגרעין של תמרה וכשרה. מנ"י ענף י"ד או' ו'.

רנז

רנז) קוץ דינו כמחט. כנה"ג בהגה"ט או' ס' וכן שבולת שועל דינו כקוץ ומחק. פר"ח בקו"א סי' מ"א. חכ"א שם. מנ"י שם או' ו' זבחי צדק או' רכ"ה.

רנח

רנח) קטן שמצא מחט תחוב בריאה אוסרין אותה על פיו. כנה"ג שם או' ס"א. זבחי צדק או' רכ"ו. ובס' זו"ת חולק ומכשיר. זב"ת או' ע"ה. ומ"מ אנן ק"ל להחמיר בטרפות בדבר שיש בו פלוגתא וליכא רוב הסכמת האחרונים להכשיר. ועיין לקמן סי' מ"ח סעי' י"ב.

רנט

רנט) נמצא נקב מפולש באונא מעל"ע ולפי הנראה נדמה שהוא בתולדה יש להטריף דמאן מפיס שהוא בתולדה ואפי' אם בתולדה אין ההיתר ברור. נוב"י מה"ת חי"ד סי' י"ט. יא"פ על סעי' זה. זבחי צדק או' רכ"ז. והייני אף אם עור החיצון קיים דאם לא כן בלא"ה ריאה שניקבה טרפה. וכן מבואר בנוב"י מה"ק חי"ד סי' ה' וסי' י"ז יעו"ש.

רס

רס) ואם נמצאת מחט בריאה שנימוקה או נשפכה כקיתון אעפ"י שהיא עולה בנפיחה טרפה שהרי ניקב הסמפון ואין לו דבר שיסתום. פר"ח סוף או' מ' לה"פ או' מ"ח. בל"י או' מ"ב. שמ"ח או' מ' זר"א או' ס"ו. ענ"ה סי' י"ג או' כ"ט. ובלא"ה אנן מטריפין בריאה שנימוקה וכו' אפי' בלא נמצא בה מחט משום שאין אנו בקיאין בבדיקתה כמ"ש לעיל או' קכ"ו יעו"ש.

רסא

רסא) וכן אם המחט מקצתה בסמפון ומקצתה תחוב בבשר הריאה טרפה דאין הבשר מגין כיון דהמחלו תחוב בו. במ"ח או' ט"ל. זר"א שם. וזה שכתבנו הוא לנוהגין להכשיר במחט בהפ"מ כדברי מור"ס ז"ל בהגה סעי' ט"ז אבל בלא"ה יש נוהגין להטריף בכל ענין וכמ"ש לעיל או' רנ"ג יעו"ש.

דיני תר"ל לסי' ל"ו

א) קרום עליון של הריאה שניקב או נגלד מעט או כולו או רובו הוי רעותא ומצטרף לתר"ל. לב"ש בסוף סי' ל"ו בדיני תר"ל סוף או' קל"ב. ביא"ב בדיני תר"ל לסי' ל"ו או' א' בי"צ בדיני תר"ל לסי' ל"ו או' א' זבחי צדק בדיני תר"ל לסי' ל"ו או' א' ועיין לעיל סעי' א' וסעי' ב' ובדברינו לשם כל דיני נגלד וניקב קרום העליון יעו"ש.

ב) ניקב כיס הורדא לא הוי רעותא. לב"ש שם או' קל"ה. ביא"ב שם או' ב' בי"צ שם. זבחי צדק שם או' ג'.

ג) נשבר הקרום (ר"ל נקרע) ע"י שנפחוה יותר מדאי הוי רעותא ואם במקום שנשבר או סמוך לו יש איזה רעותא הוי תר"ל ודוקא כשאותה הרעותא עדיין לא עברה בנפיחה זו שנקרע הקרום מחמתה ודוקא שנשתברו ב' הקרומים מחמת הנפיחה אבל בא' לבד לא הוי רעותא. לב"ש שם או' קל"ו. ביא"ב שם או' ד' בי"צ שם או' ב' ועיין לעיל או' רכ"ח.

ד) נקב במקום דממשמש ידא דטבחא או דאיכא למיתלי בזאב וכה"ג אינו רעותא זולת אם יש שם איזה רעותא הצריכה בדיקה לעיכובא וע"י אותו הנקב א"א לבודקה טרפה. לב"ש שם או' קל"ח. ביא"ב שם או' ה' בי"צ שם או' ג' ועיין לעיל סעי' ה' ובדברינו לשם בס"ד.

ה) ונקבי המורנא (תולעים) אם יש תולעים כמספר הנקבים והתולע מקצתו בנקב ומקצתו חוץ לנקב אינו רעותא ואם חסר א' מתנאים אלו הוי רעותא. לב"ש שם. ביא"ב שם. בי"צ שם. ועיין לעיל מדיני תולעים מאו' פ"א ואילך.

ו) בענין ריאה שנשפכה כקיתון אין אנו בקיאין בבדיקתה כמ"ש לעיל או' קכ"ו יעו"ש.

ז) ואם נתרוקנה הריאה יותר מרביעית רעותא הוי. לב"ש שם או' ק"מ. ביא"ב שם או' ו' בי"צ שם או' ד' זבחי צדק שם או' ח' ועיין לעיל או' קנ"ב ומשם ואילך בדיני נתרוקנה הריאה.

ח) קמט בריאה אי הוי מחמת איזה לקותא וחולי הוי רעותא כמ"ש לעיל או' ק"ן יעו"ש.

ט) אטום בריאה שבסעי' ט' אף אם מתנדנד הרוק דכשר מ"מ הו"ל רעותא אבל אם ע"י הבדיקה שנת' שם בריא ועולה בנפיחה כשאר הריאה אינו רעותא כלל. לב"ש שם או' קמ"ב וקמ"ג. ביא"ב שם או' ז' בי"צ שם או' ה' זבחי צדק שם או' י"א. ואם יש סרכא תלויה באטום עיין בדברינו לעיל מאו' קפ"ג ואילך.

י) יבש בריאה שנת' סעי' י"ג היכא שכשר כגון שלא הגיע לשיעור יובש הוי כצמקה שיתבאר אח"כ. לב"ש שם. ביא"ב שם או' ח' בי"צ שם או' ו' זבחי צדק שם או' י"ג.

יא) סרכא תלויה או בועה מתוך צימוק במקצת הריאה יש לעיין כיון דהב"ח מטריף (עיין לעיל או' רל"ד) ואף דהוא נגד הגמ' מ"מ לקותא הוי ומיקרי תר"ל. מש"ז סי' ל"ז בדיני תר"ל או' י"ד. וכ"כ פת"ב או' קע"ד דצמקה במקצת אם נמצא שם עוד רעותא במקום הצימוק כגון בועה או סרכא תלויה וכיוצא בזה טרפה. מיהו הלב"ש סי' ל"ה או' כ"ז שבאו' א' כתב דלא הוי תר"ל והשיג על דברי המש"ז הנז' יעו"ש. והב"ד חכ"א כלל יו"ד סוף או' ט"ז וע"כ כתב להכריע ולהכשיר בהפ"מ דלא מקרי תר"ל יעו"ש. ואם חזרה לברייתה ע"י שנתן שם פושרין ומשמוש בידים גם הפת"ב שם כתב דיש להכשיר אעפ"י שיש שם רעותא אחרת. וכ"כ הלב"ש שם בדיני תר"ל או' קמ"ג וקמ"ד דאפי' צמקה רובה או כולה באופן דכשר כגון דהדרא בריא ע"י הבדיקה לא מיקרי רעותא ואינו מצטרף לתר"ל יעו"ש. ועיין לעיל או' רמ"ו.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---