כף החיים/אורח חיים/תרצב

כף החיים ‏ אורח חיים תרצב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] הקורא את המגילה וכו'. טוב שיעמדו ב' אנשים אצל הש"צ מימין ומשמאל כשיקרא המגילה. ואפי' ש"צ קבוע יטול רשות קודם שיתחיל. אורה ושמחה דף כ"ה. מל"ח סימן ל"א אות ק"ד. בן א"ח פ' תצוה אות י"ב. והיינו שקודם שיברך יאמר ברשות מורי ורבותי ומנהג חסידי בית אל יכב"ץ אחר שיאמר החזן ברשות וכו' אומר לשם יחוד וכו' הרי אנחנו באים לקיים מצות קריאת המגילה לתקן את שורשה במקום עליון. ויהי נועם וכו' ואח"כ מתחיל לברך:

ב

ב) שם. על מקרא מגילה. והא דלא מברכין לשמוע מקרא מגילה כמו לשמוע קול שופר. תירץ הרד"א דבשופר צריך שישמיע לאזניו שאין הבנת הלב תלוי בה אבל במגילה אף שלא שמע לאזניו יצא שהקריאה עיקר שהבנת הלב תלוי בה. ועוד י"ל דאם היו מברכין לשמוע יש לספק שיבינו השומעים דלשון שמיעה לשון הבנה כמו כי שומע יוסף וא"כ נשים וע"ה אינם יוצאים וק"ל דיוצאין לכן מברכין על מקרא מגילה אבל בשופר א"א לברך לתקוע מפני שיש בה תרועה ושברים וכן להריע א"א שיש תקיעה לכן צריך לברך לשמוע. א"ר אות א' שו"ג אות ב' ועוד עיין לעיל סי' תקפ"ה אות ט"ז:

ג

ג) שם. ושעשה נסים ושהחיינו. אם אין לו מגילה יברך שהחיינו אך לא יברך ברכת שעשה נסים וברכת הרב את ריבנו. מהר"י מולכו בתשובה כ"י סימן ע"ח. אבל האחרונים כתבו דגם שהחיינו לא יברך. ברכ"י או' א' ועיין לקמן או' ה':

ד

ד) שם. ושהחיינו. ויכוין בברכת שהחיינו ג"כ על משלוח מנות וסעודת פורים שהם ג"כ מצות. של"ה. ונ"ל דיכוין זה בברכת שהחיינו דיום כי זמנם ביום. מ"א סק"א. א"ר אות ב' י"א בהגה"ט. ויודיע לש"צ זה דבעי כוונה שומע ומשמיע. ומיהו להרמב"ם והמחבר דביום אין מברך שהחיינו מכוין בשהחיינו דלילה לצאת גם משלוח מנות ומתנות לאביונים אעפ"י דלאו זמנה בלילה. א"א או' א':

ה

ה) ומי שאין לו מגילה לא יברך שהחיינו על משלוח מנות וסעודה דזהו דבר הנהוג בכל יום ובכל שבת ויו"ט. ותו (כן הגיה הלב"ש) דהא לא תקנו כלל ברכה עליהם. מ"א שם. ומיהו המו"ק כתב להשיג על דברי המ"א הנזכר ומסיים דשפיר הוא לכתחלה למאן דלית ליה מגילה למסמך זמן אכוס דסעודה יעו"ש אבל הא"ר שם כתב כדברי מ"א. וכ"כ י"א שם. א"א שם. וכ"פ ח"א כלל קנ"ה אות כ"ז. וכ"ה דעת הברכ"י כמ"ש לעיל או' ג' ועיין לעיל סי' תרע"ו או' י"ד:

ו

ו) שם. ושהחיינו. וגם האבל מברך ג' ברכות אלו כמ"ש לעיל סי' תרע"ו אות ז' יעו"ש ואם הגר יוכל לומר שעשה נסים לאבותינו עי"ש אות ד' וגם בנוסח ברכת שעשה הנסים עי"ש אות ה' שצ"ל בימים ההם בזמן הזה ולא כי"א ובזמן הזה יעו"ש וכ"כ היפ"ל ח"ב בסי' זה אות ב' יעו"ש:

ז

ז) אם האבל קורא את המגילה יברך אחר הברכות משום ברכת שהחיינו שאין האבל מברך להוציא רבים בברכת שהחיינו והאבל יקרא המגילה. דה"ח או' ב' פת"ע אות א' מ"ב אות א' ומ"מ אם אפשר באחר יותר טוב כדי שיברך הקורא. ועיין לעיל סי' תקפ"א אות ל"ג:

ח

ח) שם. ושהחיינו. ומי ששכח לברך שהחיינו בלילה אם נזכר באמצע הקריאה מברך במקום שנזכר. וה"ה אם שכח לברך ברכת על מקרא מגילה או שעשה נסים או ששכח שלשתן כל שלא סיים קריאתו מברך במקים שנזכר. ואם לא נזכר עד שיסיים כל קריאתה אינו מברך עוד ומברך שהחיינו כשיקראנה ביום כיון שלא בירך בלילה. נה"ש או' א' בי"ע או' ז' מיהו בס' בן א"ח פ' תצוה או' ה' כתב דאם לא נזכר עד אחר שכבר קרא גם פסוק עשרת בני המן אעפ"י שעדיין לא גמר כל המגילה לא יברך שהחיינו שם במקום שנזכר יעו"ש. ועיין לקמן או' ח"י:

ט

ט) שם. וביום אינו חוזר ומברך שהחיינו. כ"כ הרמב"ם וטעמו כדאשכחן בסיכה שמברך שהחיינו בלילה ואינו חוזר לברך ביום. ב"י:

י

י) שם הגה. וי"א דאף ביום מברך שהחיינו. שעיקר מצות קריאתה ביום. כ"כ הטור בשם ר"ת. וכ"כ התו' והרא"ש והמרדכי בפ"ק דמגילה דף ד' ע"א אהא דא"ר יהושע ב"ל חייב אדם לקרות המגילה בלילה ולשנותה ביום ב"י. מ"א סק"ב. וכ"כ בשו"ת מן השמים סי' ט"ו והיא בסוף שו"ת הרדב"ז חולק ה' יעו"ש. ועיין עוד לקמן או' י"ג. וטעם שעיקר מצות קריאתה ביום עיין לעיל סי' תרפ"ז או' א' ואו' ב':

יא

יא) ואם נשתתק הקורא באמצע המגילה השני צריך להתחיל בראש כמ"ש סי' רפ"ד אבל א"צ לברך תחילה דיוצא בברכת הראשון דעשה הברכה בשביל כל הקהל כמ"ש סי' תקפ"ה סעי' ג' מ"א שם. אמנם הא"ר או' ג' חלק על דברי מ"א הנז' וכתב דמתחיל השני ממקום שפסק הראשון ולא יברך ודמייא לשופר סי' תקפ"ה סעי' ג' יעו"ש. והסכים לדבריו השבי"י ח"א סי' מ"ב וכתב ואם יאמר האומר מה בכך שיתחיל בראש אף אתה אמור לו שהרי מאד הקפידו חז"ל על טירחא דציבורא וכו' רק שיהיה הגומר בשעת הברכה שבירך הראשון כדאיתא בשופר סי' תקפ"ה סעי' ג' יעו"ש וכ"כ בדג"מ דמגילה דומה לשופר שמוציא ולכן מתחיל ממקום שפסק זה יעו"ש וכן הסכים ח"א כלל קנ"ה או' כ"ו. ונראה שאם לא קרא רק קצת פסוקים אינו מאריך טרחא ויתחיל מראש. וגם נראה דאם רוב הצבור מסכימין שיתחיל מראש וליל פורים במוצ"ש טוב להתחיל מראש שלא יהא נפשם עגומה בקריאה לחצאין אך אם הוא בשאר הימים שהתענית קשם עליהם יש להקל כמ"ש הא"ר והשבו"י להתחיל ממקום שפסק הראשון. שע"ת או' ב':

יב

יב) ואם זה שבא לגמור הקריאה לא היה שם בשעת ברכה שבירך הראשון ולא יצא עדיין ידי קריאת המגילה עד המקים שפסק הראשון אם מרוצים שיתחיל מראש יברך ויתכוונו גם הקהל לצאת בברכה זו ג"כ ויתחיל מראש. ומ"מ טוב ביותר שלא יתחיל מראש ולא יברך ואחר שיקרא לצבור ממקום שפסק הראשון יברך ויקרא לעצמו שע"א שער ו' או' ס' ומיהו מ"ש ואחר שקרא לצבור וכו' יברך ויקרא לעצמו ר"ל מתחלתה ועד סופה משום דאין קורין המגילה למפרע כמ"ש לעיל סי' תר"צ סעי' ו' ובדברינו לשם או' מ"ב:

יג

יג) שם בהגה. וכן נוהגין בכל מדינות אלו דהיינו במדינות אשכנז. ומיהו הטור כתב ואין נוהגין כן משמע דגם במדינות אשכנז אינם שוים וכ"כ הלבוש דבפוזנא אין מברכין זמן ביום. וכ"כ מעשה רב או' רל"ו. וגם בספרדים יש נוהגים לומר שהחיינו ביום כמ"ש בשו"ת בית יהודה ח"א בסופו. דף ק"ז ע"ג. ויפ"ל ח"ב או' ד' וא"כ יש לילך בזה אחר המנהג ונהרא נהרא ופשטיה. ועיין לעיל ססי' ת"ר בהגה ובדברינו לשם או' יו"ד:

יד

יד) שם בהגה. ואחד יכול לברך ושני קורא. בין מלפניה ובין לאחריה. כ"ה בהג"א פ"ג דמגילה. אכן בחי' הריטב"א פ' הקורא עומד כתב דדוקא בברכה שלאחריה אבל בשלפניה הקורא בעצמו חייב לברך. וכ"ב בתשו' זקן אהרן סי' ס' והב"ד המחב"ר או' א' ועי"ש במחב"ר מה שהאריך בזה וכדומה שלא ראה דברי הריטב"א הנז' ומ"מ נראה דהיותר טוב דהקורא מברך וה"ד אם שניהם עדיין לא יצאו י"ח אבל אם הקורא כבר יצא י"ח והשומע לא יצא יברך השומע אם יודע לברך כמ"ש לעיל סי' תקפ"ה או' כ"א יעו"ש:

טו

טו) שם. ולאחריה נוהגין לברך וכו'. כי בגמ' מגילה כ"א ע"ב איתא לענין ברכה אחרונה תליא במנהגא במקים שנהגי לברך יברך וכו' וע"כ כתב הש"ע ולאחריה נוהגין לברך וכו' ונוסח הברכה כתוב שם בגמ' הרב את ריבנו והדן את דיננו והנוקם את נקמתינו והנפרע לנו מצרינו והמשלם גמול לכל אויבי נפשינו בא"י הנפרע לישראל מכל צריהם האל המושיע ע"כ. ומיהו בנוסח הטור כתיב הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם וכו' וכ"כ הלבוש. וכ"ה בסידורים. וברוקח סי' רל"ז כתוב הניסח' בסיום הברכה בא"י האל הנפרע לעמו וכו' וכ"כ הכלבו. ובחי' הריטב"א כתב דהאומר האל הנפרע טועה הוא. וכ"כ ד"מ או' ג' דאין לומר האל הנפרע לעמו וכו' וכ"כ א"ר או' ד' וכ"ה נוסח הגמ' כנז' וכ"ה הנוסח בהרמב"ם ולבוש. וכ"ה בסידורים הנפרע לעמו ישראל וכו' בלתי תיבת האל. וכ"ה הנוסח בס דור הרש"ש ז"ל בא"י הנפרע לעמו ישראל וכו':

טז

טז) ובענין נוסח התחלת הברכה בהרמב"ם פ"א דמגילה כתב בא"י אמ"ה האל הרב את ריבנו וכו' וכ"כ בחי' הריטב"א. וכ"כ הרוקח שם. וכ"כ הטור. אלא שכתב הטור שרב עמרם כתב דלא אמרינן האל הרב וכו' דהא אמרינן אלהינו עכ"ל וכ"כ המרדכי בשם בה"ג דהכי נהוג במתיבתא. וכ"כ בא"ח. והב"ד ב"י. וכ"כ הכלבו והלבוש בנוסח הברכה הרב את ריבנו בלא תיבת האל וכ"כ הב"ח שלא נהגו לומר האל בפתיחה וכדברי רב עמרם. וכן הסכים א"ר אות ד' וכ"כ המאמ"ר אות ב' וכ"כ בסידור ר"ז. אבל בסידור רב יעב"ץ כתוב האל הרב וכו' וכ"ה בסידור הרש"ש ז"ל ונתן טעם בסוד לתיבה זו יעו"ש. ועיין לעיל סי' קפ"ט סעי' א' ובדברינו לסי' קפ"ז אות ג' ד"ה וזה ודוק:

יז

טוב) ומה שתיקנו ששה לשונות בברכה זו כנגד ששה מישראל שנלחמו בעמלק. הרב את ריבנו ע"י יהושע. והדן את דיננו ע"י אהוד שהרג עגלון מלך מואב והיו עמו עמון ועמלק. והנוקם וכו' ע"י גדעין. והנפרע וכו' ע"י שאול. והמשלם וכו' ע"י דוד. והחתימה הנפרע וכו' כנגד הנס של מרדכי ואסתר. האל המושיע לעתיד. הרד"א. א"ר אות ד' והטעם בסוד כתב בשער הכוונות דף ק"ט ע"א דחמשה מטבעות חוץ מן החתימה הם כנגד ה' גבורות הנודעות אשר על ידיהם יריב את ריבנו וידין את דיננו כי בהם תלוי הדין והנקמה. וכ"כ בפע"ח שער י"ט פ"ה דחמשה פעמים נ"ו הרב את ריבנו והדן את דיננו וכו' כנגד ה"ג מנצפ"ך בעלי הדין והמריבה עכ"ל וכ"כ בסידור הרש"ש ז"ל לכוין בכל מטבע אות א' מן ה' אותיות מנצפ"ך דהיינו הרב את ריבנו ם של מנצפ"ך והדן את דיננו ן של מנצפ"ך וכו':

יח

חי) שם. אם לא בירך וכו'. דברכות אינם מעכבות. לבוש. ואם נזכר באמצע שלא בירך יברך בין הפרקים. מ"ב אות ו' ועיין לעיל או' ח':

יט

יט) שם בהגה. אבל לא ביום. שכבר אמרו פיוטים. לבוש. מ"א סק"ג:

כ

ך) שם בהגה. ואין לברך אחריה וכו'. כבר כתבנו על זה לעיל סי' תר"צ אות קכ"ד יעו"ש:

כא

כא) [סעיף ב'] אין לשוח בעוד שקורין אותה. ואין לשוח בין הברכה ותחלת הקריאה ואם שח צריך לחזור ולברך. לבוש. ואם היתה השיחה לצורך מגילה בדיעבד א"צ לחזור ולברך כמ"ש לעיל סי' קס"ז סעי' ו' וסי' תל"ב או' ט"ז יעו"ש:

כב

כב) שם. אין לשוח בעוד שקורין אותה. ואם שח אין השיחה הפסק וא"צ לחזור. והנ"מ בש"צ הקורא שאף אם שח הרי חוזר למקום שפסק ממני ואינו מדלג שום דבר אבל השומע אם הוא שח והקורא קורא הרי השומע בעודו שח לא ישמע למה שהקורא קורא וא"כ לא שמעה כולה ואינו יוצא לכן יזהרו כל השומעים משיחה בשעת הקריאה. לבוש. ועיין לעיל סי' תר"צ סעי' ה' בהגה ובדברינו לשם או' ל"ו:

כג

כג) שם. אין לשוח וכו'. ומ"מ לא עדיף מק"ש והלל המפסיק מפני היראה והכבוד כמ"ש לעיל סי' ס"ו וסי' תפ"ח יעו"ש כ"מ מתשו' הרשב"א סי' רמ"ד שהביא ב"י ומדברי מ"א סק"ד יעו"ש וכ"כ הר"ן פ"ב דמגילה יעו"ש. ובין הפרקים דמגילה היינו בין פרשה לפרשה. כ"כ המחה"ש סק"ד בשם הל"ח. והא"א אות ד' כתב דאפשר שהוא בין פסוק לפסוק וה"ד לקורא אבל לשומע א"א להפסיק דהא יחסר ממנו איזה תיבות כשהוא שח ולא יצא כמו שכתוב באו' הקודם:

כד

כד) [סעיף ג'] אעפ"י שיצא כבר מברך להוציא וכו'. דהכי איתא במס' ר"ה כ"ט ע"א. תני אהבה בריה דר"ז כל הברכות כולן אעפ"י שיצא מוציא חוץ מברכת הלחם וברכת היין. ופירש"י אעפ"י שיצא מוציא שהרי כל ישראל ערבין זה בזה במצות. ועוד שם ע"ב ובהלל ובמגילה אעפ"י שיצא מוציא:

כה

כה) שם. מברך להוציא וכו'. ומשמע דאומר כל הברכות ואפי' שהחיינו. מאמ"ר או' ו' ומיהו אם השומע יודע לברך רק שאונו יודע לקרות יברך השומע וזה יקרא לו כמ"ש לעיל סי' תקפ"ה או' כ"א יעו"ש. וכ"כ דה"ח או' ג' ועיין לעיל סי' תרפ"ט או' כ"ה:

כו

כו) שם. מברך להוציא וכו'. ואם מברך לנשים יברך לשמוע מגילה כמ"ש סי' תרפ"ט סעי' ב' מ"א סק"ה. ועיין בדברינו לשם או' י"ט:

כז

כז) ויקראנה לנשים אחר יציאת בהכ"נ דמצוה שיצא הוא בקריאת הצבור כמ"ש רסי' תרפ"ז. מ"א שם. ונראה דאם מכוין שלא לצאת באותה קריאה שפיר דמי לקרות אח"כ בצבור. א"א או' ה' מ"ב או' י"א:

כח

כח) [סעיף ד'] וצריך להמתין עד אחר וכו'. ר"ל וצריך להמתין עד אחר שיקראו בבהכ"נ ויבא אחד אחר ששמע הקריאה בבהכ"נ ויקרא לפניו והוא אסור לאכול קודם הקריאה כמ"ש אח"כ בהגה:

כט

כט) שם. מפלג המנחה ולמעלה. דהיינו שעה ורביע קודם הלילה ולאחר שיתפלל ערבית. ב"י בשם תה"ד סי' ק"ט. והטעם כתוב שם בתה"ד משום דמזמן ההוא ואילך חשיב לילה לענין ק"ש יעו"ש:

ל

ל) אבל אין נראה להתיר לטעום מעט וימתין עד שיבא הקורא כדאמרינן בברכות לא יאמר אדם אוכל קימעא וכו' ואח"כ אקרא ק"ש ונראה דכ"ש לענין קריאת מגילה דחיישינן שמא תחטפנו שינה ויבטל מקריאתה שהרי יש בה שהות טובא וגם קריאתה חובה טפי שהרי כל המצות נדחין מפניה. תה"ד שם. מיהו המ"א סק"ז כתב לדקדק מדברי הרא"ם דמגילה קיל מק"ש וחמץ וכיון דבק"ש וחמץ שרי טעימא כמ"ש סי' רל"ה ותל"א ק"ו כאן אלא שכתב דמ"מ אין להקל אלא לצורך גדול יעו"ש. והב"ד מ"ב או' י"ד וכתב וע"כ יותר טוב להקל לאיש הזה שיטעום קודם קריאת המגילה ולא להקל לקרא מפלג המנחה ולמעלה כיון שיש קורין תגר ע"ז יעו"ש ולקמן או' ל"ב ואו' ל"ו:

לא

לא) שם. מפלג המנחה ולמעלה. נ"ל דאפי' בשבת מותר לעשות כן כשיש לו איזה אונס כמ"ש לעיל סי' סי' רצ"ג סעי' ג' אך יש לאסור דאין קורין המגילה בשבת מ"א סק"ו. ור"ל דכיון דיום הוא ואסור במלאכה אף שהתפלל אסור לקרות המגילה שמה יעבירנו. לב"ש. מחה"ש. א"א או' ו':

לב

לב) וכתב ב"י סי' תרפ"ז בשם או"ח שנהגו לקרות קצת מבע"י כדי להקל על האנוסים והמעוברות שלא יתענו יותר מדאי. מ"א שם. אמנם הפר"ח כתב לחלוק על דין זה שכתב הש"ע בשם התה"ד להקל מפלג המנחה ולמעלה וכתב ולכן הדבר ברור כשמש שאין לסמוך על הוראה זו ואין לקרות המגילה אלא משעת צאת הכוכבים וכל שקרא קודם לכן לא עשה ולא כלום ובירך ברכות לבטלה יעו"ש והמאירי בפסקיו דף ג' ע"ב גבי זמני בני הכפרים כתב ומכאן סמכו גדולי המפרשים לחולות וליולדות שא"צ להעריב כ"כ ורשאין למהר קריאתן מבע"י ואף שהוא עדיין בתחום י"ג עכ"ל והב"ד הברכ"י או' ה' וכ"ה דעת המו"ק והמאמ"ר או' ז' והשש"א ובגדי ישע והשו"ג או' ט'. אבל בביאורי הגר"א משמע דס"ל כהפר"ח וכ"כ ח"א כלל קנ"ה או' ה' דקודם צה"כ אעפי' שמצטער מאד מחמת התענית אסור להקדים והקורא קודם צה"כ לא יצא כלל ואפי' קרא מקצתה קודם צה"כ לא יצא וצריך לחזור ולקרות אלא שכתב שאין לחזור ולברך יעו"ש. ועיין לעיל סי' תרפ"ז או' ד':

לג

לג) ואף ביה"ש אין לקרות ודיעבד אם קרא ביה"ש י"ל ספק דרבנן לקולא ואפשר דברי קבלה שאני אם לא באונס והכרח גדול יש לצדד ביה"ש. ואם חל פורים בע"ש ואירע אונס שלא קראו המגילה מבע"י יש לקרות ביה"ש דשבות לא גזרו ביה"ש משום מצוה דרבנן וכ"ש מגילה דברי קבלה. מש"ז או' ג' ועיין לקמן או' ט"ל:

לד

לד) שם הגה. אבל אסור לאכול קודם שישמע וכו'. כמו ק"ש דערבית וא"כ כ"ש שאסור לישן קודם קריאת המגילה. ט"ז סק"ג. ואפי' דעתו רק לישן קימעא כמו שם גבי ק"ש. מ"ב או' ט"ו:

לה

לה) שם הגה. אבל אסור לאכול וכו'. ומשמע במהרי"ל דאפי' חולה לא יאכל קודם קריאתה אלא א"כ יש בו סכנה. מ"א סק"ז. והיינו בהגיע זמן קריאתה ובלילה משתשקע החמה דאז מתחיל זמן ביה"ש שהוא ספק מן הלילה או משהתפלל ערבית אפי' קודם זמן זה. וביום משהתפלל שחרית דאז חל עליו קריאת המגילה. ועיין לקמן או' ל"ז:

לו

לו) שם הגה. אבל אסור לאכול וכו'. משמע דטעימה שרי ומ"מ אין להקל אלא לצורך גדול. מ"א שם. א"ר או' י"א. והיינו חולה קצת או מי שמתענה והתענית קשה עליו מאד יכול לטעום קודם קריאת המגילה ושיעור טעימה היינו כביצה פת או משקין כשיעור ביצה. דה"ח או' ב' מ"ב או' י"ד. ועיין לעיל סי' רל"ב סעי' ג' ובדברינו לשם בס"ד:

לז

לז) ודע דכמו בלילה אסור לאכול קודם קריאתה ה"ה ביום אפי' כבר התפלל אסור לאכול קודם קריאתה וכמו לענין שופר ולולב. מ"ב או' ע"ו. ועוד דהא קריאת היום חמירא מלילה כמ"ש לעיל סי' תרפ"ז או' ב' יעו"ש:

לח

לח) שם בהגה. אפי' התענית קשה עליו. ואם הוא אדם חלוש והשהייה יזיק לבריאותו ויכול לבוא לידי חולי וטעימא מעט אינו מספיק לו נראה דשרי לאכול אך יבקש מאחד שיזכירנו לקרוא את המגילה אחר אכילתו. מ"ב או' ט"ז:

לט

טל) ספק קרא ק"ש ומגילה דדברי קבלה י"ל לא אמרינן ספק לקולא ול"ד ללולב ביום שני. מש"ז או' ג' מ"ב שם. ועיין לעיל או' ל"ג:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---