כף החיים/אורח חיים/תרלא

כף החיים ‏ אורח חיים תרלא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] סוכה שחמתה וצלתה שוים מלמעלה פסולה וכו'. היינו כשיש בין קנה לקנה כמלא קנה אפי' מצומצם פסולה. רש"י סוכה כ"ב ע"ב. והב"ד ב"י:

ב

ב) שם. סוכה שחמתה וצלתה שוים מלמעלה פסולה וכו'. כ"ה לפירש"י והסכימו לדבריו הר"ן והמ"מ פ"ה מה' סוכה וכ"פ הרי"פ וכ"ה דעת הרמב"ם שם בפ"ה כמבואר בב"י יעו"ש. ולכן פסק כן בש"ע וכ"פ הלבוש. ר"ז או' ב' ואו' ג' ומיהו בעל העיטור כתב בהפך שאם למעלה שוים כשירה שאז ודאי למטה צילתה מרובה מחמתה לפי שהחמה מועטת למטה ואם למטה שוים אז למעלה חמתה מרובה ופסולה עכ"ל והב"ד הרא"ש והטור. ור"ת מפרש מי שמודד האויר מלמעלה כי הדדי כשירה לפי שהוא עומד כפרוץ אבל העומד מלמטה בארץ ומעיין כלפי מעלה ודומה כהדדי פסיל לפי שהאויר שהוא רחב כזוזא דומה בעיניו קטן כאיסתרא מחמת שהוא רחוק ממנו יעו"ש אלא שהרא"ש והר"ן השיגו על דברי ר"ת כמבואר בב"י יעו"ש. וכתב הב"ח דלענין הלכה יש להחמיר כחומרת רש"י וכחומרת בעה"ע והלכך בין ששוין למעלה ובין ששוין למטה פסולה וגם יש להחמיר כחומרא של ר"ת והלכך כשעומד למטה ומעיין כלפי מעלה אפי' נראה לו צלתה מרובה פסולה עכ"ל. והב"ד העט"ז. שכנה"ג בהגב"י או' א' עו"ש או' א' א"ר או' א' ועיין בס' בגדי ישע שכתב דגם רש"י מודה בזה לר"ת דאסור לעמוד למטה ולמדוד למעלה וזה אסור לכ"ע יעו"ש והיינו דוקא אם יש הפרש מועט בין סכך לאויר אסור לעמוד למטה ולמדוד למעלה דחיישינן שמא יטעה אבל אם נראה לעין כל שהסכך מרובה על האויר פשיטא דיכול לעמוד למטה בתוך הסוכה ולראות הסכך אם הוא מרובה כ"כ על האויר ואין בו ספק:

ג

ג) שם. ויהיה למטה חמתה מרובה וכו'. ואז יתבטל המיעוט נגד הרוב והוי כאלו לא סיכך כלל. ובשוים מלמטה כשירה דידוע דאז למעלה מקום הקנים רחבים מן האויר. רש"י סוכה כ"ב ע"ב. מ"ב או' א':

ד

ד) [סעיף ב'] אם ברוב ממנה צלתה מרובה וכו'. אבל אם במיעוט צילתה מרובה מחמתה הרבה וברובה חמתה מרובה מצילתה משהו אעפ"י שבין הכל צילתה מרובה מחמתה פסולה. רי"ו בתשו' או' נ"ח ח"א. ד"מ או' א' פרישה או' א' א"ר א' ב' מש"ז או' א' מ"ב או' ב':

ה

ה) שם אם ברוב ממנה צלתה מרובה שני משהויין וכו'. ה"פ אם נצרף יחד כל החמה וכל הצל המפוזרים הנה והנה ברוב הסוכה נמצא שני משהויין הצל עודף על החמה פי' למעלה בסכך. ובמיעוט דסוכה החמה עודף משהו ודוקא אם ברוב ב' משהויין צל עודף אבל משהו א' לא מהני דאז אם היו רואים משהו צל העודף ברובה נגד משהו חמה העודף במיעוטא נמצא צל וחמה שוין בשוין ותנן כי הדדי פסולה דמיירי הכל בשיעור צל וחמה של מעלה בסכך. פרישה שם:

ו

ו) שם. כשירה. ומותר לישב אפי' תחת מיעוט כסכך שחמתו מרובה לפי שהוא בטל לגבי רוב הסכך שצלתו מרובה. ר"ז או' ד' מ"ב או' ג':

ז

ז) שם הגה. ויש מחמירין אם הסוכה גדולה וכו'. כ"כ ב"י בשם הר"ן אפשר דדוקא בסוכה שאינה אלא ז' על ז' אבל בסוכה גדולה הרבה דיש בה ז"ט או יותר שחמתו מרובה מצילתו צ"ע אם נכשיר אותו מפני צירוף שאר הסוכה עכ"ל והיינו שלא לישב באותו חלק שחמתו מרובה אבל לשאר החלק אין זה פוסל אותו כיון שיש שם הכשר סוכה. ט"ז סק"א. א"ר או' ג' בית השואבה או' ב' מ"ב או' ד' ואפשר אם מפסיק כל אורך הדופן באופן שמקום שצל מרובה לא יהיה רק ב' דפנות צ"ע בכל הסוכה. ?מ"ב או' א' מ"ב שם:

ח

ח) [סעיף ג'] כדי שיראו ממנו הכוכבים הגדולים. הנראים ביום. ב"י בשם הרמב"ם. וכ"כ בכ"מ פ"ה לפרש דברי הרמב"ם מ"ש הכוכבים הגדולים היינו הנראים ביום. יעו"ש. וכ"כ בביאורי הגר"א. אבל הב"ח כתב דלכתחלה צריך שיהיו נראין אף כוכבי לילה יעו"ש. וכ"כ הט"ז סק"ב. מ"א סק"א. ר"ז או' ה':

ט

ט) שם. כדי שיראו ממנו הכוכבים וכו'. ובדרשות מהרי"ל ה' סוכה כתב שרבו מהר"ש היה מסכך הסכך עב ביותר דא"א לסכך כ"כ שלא יהא נראה מתוכו דרך הגג בשום מקום. גם אם אין רואין בלילה מ"מ ביום רואים כמה חורין וסדקים בכמה מקומות עכ"ל והב"ד ד"מ או' ב' ועיין בס' בכורי יעקב שכתב שהמקיל כוותיה לא הפסיד. והב"ד מ"ב או' ה' ועיין לקמן או' י"ב:

י

י) שם. היתה מעובה כמין בית וכו'. משמע דאפי' אם עשאה עבה מאד שאין המטר יכול לירד בה כשרה. ברכ"י או' ב' וכ"כ המאמ"ר או' א' וכ"כ ב"י בשם המרדכי שכתב בשם רש"י. וכ"כ הב"ח לפרש דברי הטור מיהו ר"ת פסק שאם עשה עבה מאד שאין המטר יכול לירד בה פסולה. והב"ד הטור וב"י. וכתב הלבוש וכן יש להחמיר. וכ"פ הב"ח בסי' תרל"ה כדברי ר"ת יעו"ש. והב"ד מ"א סק"ב. וכ"פ הט"ז סי' תרל"ה סק"א. א"ר או' ד' ר"ז או' ה' ח"א כלל קמ"ו או' י"ח. מ"ב או' ו' ואם נוטל מקצת מן הסכך בענין שיהא הגשמים יורדים לתוכה כשרה וא"צ לקלקל כל הסכך מעיקרו. א"ר שם. א"א או' ב' ומיהו נראה דבדיעבד כאשר יהי' האופן דא"א ליטול קצת מהסכך מפני סיבה יש לסמוך על המכשירים ברכ"י או' ב' שע"ת או' ג' מ"ב שם. מיהו בס' בית השואבה או' ו' כתב לחלוק על דברי הברכ"י הנז' דאפי' בדיעבד פסולה יעו"ש ולא ידענא מה יש לחלוק בזה דהא הברכ"י כתב היכא דא"א וכי טוב לישב בלא סוכה מלישב בזה ולצאת למ"ד אלא הו"ל למימר דאם א"א ישב ולא יברך משום סב"ל:

יא

יא) ושיעור עד שאין הגשמים יכולין לירד בתוכה היינו אפי' כשיורדין גשמים מרובין. ח"א שם. מ"ב שם:

יב

יב) ונראה דלכתחלה שיהא הכוכבים נראים מתוכו אפשר בכל הסוכה במקום א' סגי שיזכור מי ברא אלה ולהיות גר בארץ כמ"ש ירח וכוכבים אשר כוננת משא"כ באין גשם יכול לירד למ"ד דפסולה כל שיש ד"ט סכך פסול מקרי כבסי' תרל"ב סעי' א' א"א שם. מ"ב או' ה':

יג

יג) [סעיף ד'] אלא שאין ג"ט במקום א' ואם יש ג"ט במקום א' עיין לקמן סי' תרל"ב סעי' ב':

יד

יד) [סעיף ה'] ובלבד שלא יהיה בין העולה והיורד ג"ט. דכל פחות מג' חדא היא. רש"י סוכה כ"ב ע"א. וכ"כ הר"ן:

טו

טו) שם. ואם היה ברוחב זה העולה טפח וכו'. כלומר בכל אחד מהקנים. הר"ן:

טז

טז) שם. ואם היה רוחב. זה העולה טפח וכו'. שאז חשוב להיות אוהל ואמרינן חבוט רמי (ר"ל השפל והשלך אותו על האויר שתחתיו. רש"י) כמדמסיק רואין אותו כאלו וכו' ט"ז סק"ג. והוא מגמ' ופירש"י שם:

יז

טוב) שם. ואם היה רוחב זה העולה טפח וכו'. וכתב הר"ן דמוכח בגמ' דתרתי בעינן שיהא בגגה טפח ושיהא באויר שבין התחתונות טפח דאי לא אעפ"י שיש בגגה טפח לא אמרינן חבוט רמי עכ"ל והב"ד ב"י וכתב וכ"נ מדברי הרמב"ם פ"ה. וי"א דה"ה (זהו מדברי הר"ן בחי') דאם יש בגג העליונות יותר מטפח שצריך שיהיה ג"כ באויר שבין התחתונות באותו שיעור שיהיה ראוי ליכנס לשם. ול"נ דכל שיש בין התחתונות טפח סגי וכ"מ בגמ' דקאמר אין ביניהם טפח ולא קאמר שיעור העליונות אלמא דלעולם בטפח סגי וזהו שאמרו דהיינו וכו' אבל הרמב"ם וש"ע ס"ל כסברא ראשונה (ר"ל כי"א) וזה שאמרו והוא שיהיה מכוון וכו' ביאורי הגר"א. וכ"כ כ"מ פ"ה ה' כ"א לפרש כן דברי הרמב"ם כי"א זה שכתב הר"ן יעו"ש. ועיין לקמן או' י"ט:

יח

חי) שם. ונגע בשפת זה היורד. ר"ל שבסכך התחתון יש ג"כ חלל בין קנה לקנה ורואין כאלו חלל של סכך התחתון נגע בשפת זה היורד ונסתם חללו והוו כחדא. מ"ב או' ט':

יט

יט) שם. והוא שיהיה מכוון וכו'. דהיינו שהוא ממש כנגד טפח האויר שבין התחתון שראוי להוריד העליון ביניהם. לבוש. והר"ז או' ז' כתב והוא שיהא רוחב האויר כרוחב העולה או יותר ממנו אבל אם היה פחות ממנו וכן אם העולה אינו מכוון ממש כנגד האויר שתחתיו בענין שאם היה יורד למטה כנגדו ממש היה מקצתו נוגע בסכך התחתון אין אנו רואין אותו כאלו ירד למטה עכ"ד ומיהו מ"ש כרוחב העולה או יותר זהו לפי י"א שכתב שם כ"מ בשם הר"ן אבל לפי מ"ש שם הכ"מ הוא עצמו לפרש דברי הרמב"ם צ"ל דוקא באויר כנגד העולה לא פחות ולא יותר יעו"ש וכ"כ השו"ג או' ח' וכ"מ מדברי הלבוש הנז':

כ

ך) שם הגה. ואז כשירה אפי' חמתה מרובה רק שיהיה הצל מרובה וכו'. כצ"ל. בגדי ישע. מ"ב בב"ה:

כא

כא) שם הגה. ואז כשירה אפי' חמתה מרובה וכו'. ר"ל אעפ"י שחמתה מרובה מצילתה כשהחמה בשאר מקומות ומאיר אורה דרך אלכסון בין קנה לקנה מ"מ כיון שצילתה מרובה מחמתה כשהחמה באמצע הרקיע ועומדת בראש כל אדם שפיר דמי. מ"ב או' י"ב:

כב

כב) שם בהגה. הר"ן פ' הישן וב"י בשם הרמב"ם. ומה שציינו הר"ן פ' הישן וב"י בשם הרמב"ם לאפוקי מדעת רש"י ותו' דס"ל דאפי' אין באויר שלמטה פותח טפח אמרינן ג"כ חבוט רמי. מ"ב בב"ה ועיין מאמ"ר או' ג':

כג

כג) [סעיף ו'] ויש בהם הכשר סוכה. היינו שבעה על שבעה טפחים כמ"ש לקמן רסי' תרל"ד:

כד

כד) שם. אעפ"י שדופן האמצעי לא נעשה בשבילם וכו'. שהרי הכניסו לפנים משני המחיצות ונראה לכל שהוא לצורך סוכה הפנימית שדי לו בכך אפ"ה כשירה גם החיצונה דמ"מ גם הקנים היוצאים נעשו לשם צל והדפנות א"צ לשמה:

כה

כה) שם. אעפ"י שדופן האמצעי לא נעשה בשבילם וכו'. כיון שהוא מחיצה שלימה. וה"ה מחיצה ע"י לבוד. מ"א סק"ג. ע"פ הגהת מחה"ש. וכ"כ היא"פ. לב"ש. מאמ"ר או' ד' ומ"ש להגיה בנתיב חיים כתב עליו המאמ"ר שם דא"א לומר כן יעו"ש:

כו

כו) [סעיף ז'] אעפ"י שעשה דופן על הצדדין יתר על ז' וכו'. כלומר פשיטא אם אינו אלא ז' כוונתו להשתמש בכל הסוכה ולא עשה אלא כתיקון חכמים משא"כ כשעשה יתר על ז' אז גילה דעתו לעשות כל הסוכה וכו' אפ"ה כשירה. מ"א סק"ד:

כז

כז) [סעיף ח'] סיככה בשפודין שהם פסולין וכו'. עיין לעיל סי' תרכ"ט סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד:

כח

כח) שם. ואין בהם ד' דאי יש בהם ד"ט הלא ק"ל דסכך פסול פוסל באמצע בד"ט כמ"ש לקמן רסי' תרל"ב יעו"ש:

כט

כט) שם. ואין מהם ד' במקום אחד. ר"ל אפי' בצירוף ב' או' ג':

ל

ל) שם. שא"א לצמצם וכו'. דאם היה אפשר היה מותר דק"ל פרוץ כעומד מותר. ט"ז סק"ו:

לא

לא) שם. אבל אם העדיף וכו'. פי' והוא שלא יהא בין הסכך פסול עם האויר יותר מהסכך כשר שאז פסול משום פרוץ מרובה. שה"ג בשם ריא"ז. עו"ש או' ב':

לב

לב) שם. ונתן הכשר ערב וכו'. דאם אינו נותן ראשי הכשר על הפסול נופל לארץ והלכך הו"ל הכשר מרובה רש"י. מ"א סק"ה. מיהו הא"א או' ה' כתב צ"ע על דברי מ"א הנז' דזהו לפירש"י אבל אנן דק"ל פרוץ כעומד מותר א"צ להיות הכשר מרובה יעו"ש וכ"כ בגדי ישע דמ"ש הש"ע דמניח הכשר ערב לא הוי הטעם משום שכשר מרובה אלא שיסתום כל האויר שלא יהא הפסול מרובה ודברי מ"א צ"ע יעו"ש. ומ"מ משמע מזה דמותר ליתן הסכך על דבר המקבל טומאה ולפי מ"ש לעיל סי' תר"ל או' פ"ח והי' תרכ"ט או' ן' דיש להחמיר לכתחלה א"כ גם הכא יש להחמיר והיינו דיש ליתן קנים דקים על השפודים ואח"כ יתן הסכך עליהן כדי שיהיו השפודים מעמיד דמעמיד:

לג

לג) שם בהגה. אבל בסוכה קטנה צ"ל מן השפודים פחות מג' וכו' כי זהו השיעור בסוכה קטנה סכך פסול פוסל בג"ט כמ"ש לקמן סי' תרל"ב סעי' א' יעו"ש:

לד

לד) [סעיף ט'] בית המקורה בנסרים שאין עליהם מעזיבה ואם כבר נעשית המעזיבה אין להתיר להסיר המעזיבה ואח"כ לפקפק או ליטול א' מבנתיים. הרלנ"ח סי' א' בשם מהר"א צרפתי. כנה"ג בהגה"ט. וצ"ע למעשה כי נראה דעדיף טפי. מ"א סק"ו. ור"ל דעושה יותר מעשה שמסיר המעזיבה וגם או מפקפק או נוטל א' ומאי דנקטי אין עליו מעזיבה רבותא היא. לב"ש. וכ"כ מחה"ש. ועיין א"ר או' ז' שכתב דעיין ברלב"ח גופיה ומשמע שם דוקא בנוטל א' לא סגי משום דמעזיבה הוא סכך פסול דאו' ובעי לתקן כולה אבל מפקפק שנתקן כולו מודה דמותר יעו"ש. וכ"כ חמ"מ או' א' דמדברי הר"ן משמע דכשמסיר המעזיבה כולה פשיטא דמותר דשרי במפקפק אח"כ יעו"ש. ומיהו משמע מדברי הלב"ש ומחה"ש הנז' דאם מסיר המעזיבה אפי' אם נוטל א' מבנתיים שפיר דמי. וכן הסכים בית השואבה או' ט"ז ואו' י"ז:

לה

לה) ומיהו בנוטל א' בנתיים ומתכשר נסרים בנתיים ודאי דוקא באין מעזיבה דאם יש מעזיבה עליהם פסולים דעפר סכך פסול הוא ופוסל ד"ט באמצע ותעשה ולא מן העשוי מתכשר ע"י שנוטל א' ביניהם לא עפר. א"א או' ו' וכ"כ החמ"מ שם:

לו

לו) אם נתן סכך פסול ע"ג הסכך כשר וסילקו ודאי הסוכה כשירה ואין צריך הכשר אחר אפילו נענוע או ליטול מבנתיים כמו גבי תקרה משום דתקרה שאין עליה מעזיבה שאני דגוף התקרה במחשבת פיסול נעשית וכ"ש אם כבר היה בה מעזיבה משא"כ בשם סכך פסול על סכך כשר דסכך הכשר במחשבה ובמעשה בכשר שתהיה גוף הסכך. הרב מהר"א צרפתי שם. והב"ד בית השואבה או' ח"י וכתב והוא פשוט. ועיין לעיל סי' תרכ"ו סעי' ב' בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

לז

לז) שם. ובא להכשירו לשם סוכה וכו'. דאלו לא היתה כאן תקרה מתחלה ועכשיו הוא בא לסכך בהם לשם סיכה פסול משום תקרה שלא ישב תחת קורות ביתו ויאמר מה לי זה מה לי חדשה אבל השתא דזו תקרה היתה וזו מוכיח שיודע שאמרה תורה תעשה ולא מן העשוי ובא לידי מעשה לעשות לשם סוכה תו ליכא למיגזר משום תקרת ביתו וסכך פסול אין כאן כלל דהא אין מקבל טומאה וגידולו מן הארץ רק שגזרו משום ביתו וכאן אין לגזור. ט"ז הק"ח. ועיין לעיל סי' תרכ"ט סעי' ח"י ובדברינו לשם בס"ד:

לח

לח) שם. שיסיר כל המסמרים וכו'. זהו לשון הרא"ש והטור וברש"י איתא סותר את כולן ומנענע לשם סוכה ובפי' המשנה להרמב"ם איתא ג"כ בזה הלשון מפקפק פי' שיעקור אותן ממקומן מן מסמרין התקועין בהם. וכ"כ הרע"ב. ובאור זרוע העתיק ג"כ כרש"י. מכל הלין משמע דצריך לנענע את כל הנסרים. וכ"כ ח"א כלל קמ"ו או' כ"ז. מ"ב או' כ"ד:

לט

לט) שם. או שיטול מבין שני נסרים אחד וכו'. ולפי מאי דק"ל לקמן סי' תרל"ב דסכך פסול פוסל באמצע בד"ט מתוקמא כגון דהוו שני פסלים באמצע ואין מן הדופן עד הפסל ד' אמות (כגון דהוי הסוכה ח' אמות מצומצמות וכשעושה נסר ופסל מצד אחד ד' פעמים וכן מצד השני איתרמי שני פסלים באמצע) הלכך מתכשר מתורת דופן עקומה. רש"י והר"ן. וכ"מ בביאור הגר"א דלדיעה ראשונה מיירי בכה"ג. אכן הב"ח כתב דלדעת הרא"ש והטור (וה"ה לש"ע שהעתיק לשונם) כיון דעביד מעשה בנסרים תו אין על הנסרים הנשארים שם סכך פסול וכולם מתכשרי כשנותן נסר ופסל נסר ופסל בכל הסוכה. אך הי"א שהוא דעת הרמב"ם אין סובר כן ולפיכך סובר שלא יהא הנסרים רוחב ד' בין במפקפק ובין בנוטל א' מבנתיים עי"ש. ופה א"צ להעדיף סכך הכשר על הפסול כמו בסעי' הקודם משום דגם הסכך הפסול נתכשר ע"י מעשה שנוטל א' מבנתיים. מ"ב בב"ה:

מ

מ) שם. ויש מי שאומר שצריך שלא יהיו וכו'. זהו דעת הרמב"ם. פ"ה ומשמע בהדיא שם דדוקא במפקפק בעי שיהו פחותים מד' דאם יהיו רחבים ד' הרואה שישב תחתיהן יסבור שמותר לסכך בהן וישב ג"כ תחת הבית אבל כשנוטל א' מבנתיים אפי' ביש בהן ד' שרי דהרואה יראם שהוצרך לתת פסל בנתיים ולא יבא לישב תחת תקרת הבית. מ"א סק"ח יעו"ש. אבל מדברי המ"מ שם משמע דסובר בדעת הרמב"ם דגם בתיקון דנוטל א' מבנתיים דוקא בשאין בכל נסר ד' יעו"ש וכ"ה. דעת הב"ח וכ"כ או' ח' וכתב דכ"ה משמעות הטור ורי"ו ודלא כמ"א. וכ"כ הזר"א ח"ג בא"ח סי' ס"ז דע"ה ע"ג דחידוש הוא שחידשא תורתו של מ"א נגד הסברא ונגד פשט לשון הפו' יעו"ש. וכ"כ החמ"מ או' ב' דאין חילוק בין בפקפוק בין בנוטל א' מבנתיים דוקא באין בהם ד' אבל כל שיש בהם ד' אין מועיל שום תיקון ולשון הרמב"ם הכי משמע יעו"ש. וכ"כ בס' בגדי ישע שדברי מ"א תמוהים ואינם נכונים לדינא כלל יעו"ש:

מא

מא) שם. ויש מי שאומר שצריך שלא יהיו וכו'. וכן יש להחמיר. לבוש. וכ"פ הב"ח. א"ר או' ח' ער"ה או' ב' ודע דבזה שלא היו הנסרים שבתקרה רחבין ד"ט ונטל מבין כל שני נסרים נסר א' ונתן סכך כשר במקומו לכ"ע מותר לישב אפי' תחת הנסרים דכיון שעשה מעשה מיתכשר גם שם ואפי' הסוכה גדולה כמה אמות מיתכשר גם שם. אכן לפי המבואר בסי' תרכ"ט סעי' ח"י דכהיום כי נהגו שלא לסכך כלל בנסרים אפי' פחותים מד' יש ליזהר מפקפוק וגם מזה אם לא בשעת הדחק. מ"ב או' כ"ו:

מב

מב) והנה פיסול תקרה כתב הלבוש ג' טעמים א' שאין גשמים יורדין לתוכה ב' סתם תקרם יש מעזיבה עפר ואין ראוי לסכך ג' תעשה ולא מן העשוי יעו"ש ולפ"ז במפקפק או ניטל א' בנתיים למ"ד אין גשמים יורדין פסול כאן נמי פסול ולא מהני ביטול תקרם לענין זה. מש"ז או' ט' ועיין לעיל או' יו"ד:

מג

מג) [סעיף יוד'] כמין צריף. כוך של ציידין ועשוי ככוורת שמשפעת והולכת שגגו וקורתיו אחד. רש"י סוכה י"ט ע"ב. טז ס"ק יו"ד:

מד

מד) שם. או שסמך ראש הדופן של סוכה לכותל. הטה ראשי קנים על הכותל וראשו אחד על הארץ. רש"י שם. וכגון שעשה לה ג"כ דופן שלישי דאם לא כן בלא"ה פסולה:

מה

מה) שם. פסולה. דאהל משופע לאו אהל הוא אלא א"כ יש בו טפח זקוף. רש"י שם. ט"ז שם. והוא מן הגמ' שם:

מו

מו) שם. פסולה. אפי' אם עשה הדפנות המשופעים מסכך כשר דאין כאן לא דופן ולא גג. מ"ב או' כ"ח:

מז

מז) שם. פסולה. ואם יש בפחות מג' סמוך לגגה רחב טפח שרי כמ"ש סי' שט"ו סעי' י"א דלבוד דאו' הוא. מ"א סק"ט. א"ר או' ט' י"א בהגה"ט. מיהו החמ"מ או' ג' כתב שאין דין מוכרח לכ"ע. וכ"כ בבכורי יעקב דכ"ז רק לדעת הש"ע אבל לדעת הי"א שהביא רמ"א דלא חשבינן אויר לגג אפי' ע"י לבוד להקל גם בזה לא מהני כיון דעכ"פ אין כאן גג רחב טפח רק אויר ומסי' שט"ו סעי' י"א אין ראיה דהתם להחמיר הוא יעו"ש והב"ד מ"ב בשה"צ או' ך':

מח

מח) שם. ואם היה לה גג אפי' טפח. אתרווייהו קאי דהיינו בצריף לא גמר כל השיפוע אלא כלה בשיעור רחב טפח ונשאר שם אויר מיקרי גג. ובסמך הדופן לכותל הרחיק ראש הסמוך לכותל מכותל טפח ונשאר אויר אמרינן לבוד ממנה ולכותל בשוה ולא בשיפוע והוא הגג. לב"ש:

מט

מט) שם. או שהגביה הדופן הסמוך לכותל וכו'. קאי נמי אתרווויהו דגם בצריף אם הגביהו כולו מן הקרקע טפח אמרינן לבוד בשוה ויש שם טפח זקוף ויש שיעור אהל בזקיפה ונחשב כל הצריף גג. לב"ש:

נ

נ) שם הגה. וי"א שהטפח לא תהיה אויר וכו'. ואע"ג די"ל לבוד מ"מ אין שם גג על מקום שהוא אויר ט"ז ס"ק י"א:

נא

נא) שם בהגה. רק מן הדופן. היינו בהגביה מן הקרקע טפח עשה בנין זקוף והושיב עליו ראשו' על שיפוע למטה. לב"ש:

נב

בנ) שם בהגה או הסכך. היינו הרחיק מן הכותל טפח שעשה סמוך לכותל סכך רחב טפח וסמך עליו ראש השיפוע העליון. לב"ש:

נג

גנ) שם בהגה. בגובה י"ט. שהוא שיעור הכשר סוכה ואז כשירה כל הסוכה. ט"ז ס"ק י"ב:

נד

דנ) שם בהגה. בגובה י"ט. לאפוקי אם הוא ז' על ז' למטה מיו"ד ובגובה יו"ד אינה רחבה ז' על ז' פסול. ומודדין היו"ד ביושר ולא באלכסון. מ"א סק"י. מ"ב או' ל"ג:

נה

הנ) שם בהגה דהא הם הסכך. מסתברא דקאי דבר זה על שני הענינים הנ"ל דהיינו בין אם עשה למטה בדופן טפח או שהרחיק ראש הדופן למעלה מן הכותל ועשה הגג טפח בכל זה אמרינן דמן י"ט ולמעלה חשבינן השיפוע לסכך. מ"ב או' ל"ד:

נו

ונ) כל מקום שיש פלוגתא דרבוותא בסוכה אי ד"ת אזלינן לחומרא ואי לית ליה סוכה אחריתי אוכל שם בלא ברכה. ואי דרבנן ביש סוכה אחרת ראוי להחמיר ובאין לו סוכה אחרת יוצא י"ח בה וברוכי נמי מברך די"א דכל דרבנן מברך באין לו אחרת ואף למ"ד דלא מברך כה"ג בספק דרבנן לקולא כשירה היא ומברך ועדיין צ"ע קצת. א"א או' יו"ד. נרב שם. ומ"ש ועדיין צ"ע קצת ר"ל דאף בספק דרבנן אפשר דיש לחוש לספק ברכות ולא יברך משום סב"ל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---