כף החיים/אורח חיים/שסז

כף החיים ‏ אורח חיים שסז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אשתו של אדם מערבת וכו'. מפני שהיא כגופו ואפי' אם מיחה בה שלא לערב דחשו חז"ל שמא יתכוין להקניט את הדרים לאסור עליהם ולכן הקילו שאשתו יכולה לערב שלא מדעתו ותו לא חשו שמא יתרצו שניהם להקניט דהוא מילתא דלא שכיחא. לבוש. תו"ש או' א':

ב

ב) שם. מערבת לו. משלו. ר"ז או' א':

ג

ג) שם, שלא לדעתו. ר"ל בעל כרחו וכמ"ש אח"כ אפי' מיחה בה וכו':

ד

ד) שם. וה"מ כשאוסר עליהם. החצר אם לא יערב עמהם. ר"ז שם.

ה

ה) שם. אבל אם הוא פתוח לשתי חצירות וכו'. עיין לקמן סי' שפ"ו סעי' ט'

ו

ו) שם. ברגיל שאוסר מערבת שלא לדעתו, ר"ל בעל כרחו וכמ"ש לעיל או' ג' וכ"כ הר"ז שם:

ז

ז) שם, אם רגיל לערב עמהם מערבת וכו'. מפום דרכי שלום כיון דרגיל לערב עמהם. תו"ש או' ב':

ח

ח) שם. אם רגיל לערב עמהם וכו'. ובתרי זמני מקרי רגיל, ש"ך ביו"ד סי' רכ"ו ס"ק י"א. ואפשר דה"ה לכאן. תוס' שם פ' ובג' זימני ודאי רגיל מקרי ואם ג"פ לא עירב עמהם תו לא מקרי רגיל. א"א רס"י שס"ח:

ט

ט) שם דמסתמא ניחא ליה. ובעינן שימחה בפירוש, עו"ש או' א':

י

י) שם. אבל אינה יכולה לזכות וכו'. אפי' לבני חצר שאוסר עליהם ורגיל לערב עמהם. ר"ז שם:

יא

יא) שם, לזכות לאחרים שלא בידיעתו, ואפי' אינו מוחה בפי' רק שאינו יודע מזה או שאין הבעל בביתו ולהכי נקט שלא בידיעתו ולעיל דנקט שלא מדעתו איירי כשמיחה, תו"ש או' ג' ועיין עו"ש או' א' ומ"ש עליו המאמ"ר או' ג' יעו"ש:

יב

יב) שם. לזכות לאחרים שלא בידיעתו, ונראה דממזונותיה רשאי לזכות. מ"א סק"א. א"ר או' ג' ר"ז שם. ומיירי שבשעת אכילה לוקחת ממזונותיה ומזכה בזה לאחרים דאין ביד הבעל למחות בידה דהיא אומרת אני מצמצם כדי ליחן לאחרים ואם תמחה אני אוכלת גם אותו מותר שאני מזכה לאחרים וומה לך אם אוכלת או נותנת לאחר, מחה"ש:

יג

יג) שם. יכולין בני הבית וכו'. ר"ל בני ביתו יכולין לערב משלו שלא בידיעתו.

יד

יד) שם. יכולין בני הבית וכו'. ואם ידעו ממנו שאינו רוצה אעפ"י שלא מיחה בהם בפי' אין יכולים לערב. ט"ז סק"א ומ"א סק"ב דלא כב"ח. וכ"ה דעת האחרונים:

טו

טו) שם. אם אין הבית פתוח אלא לחצר אחד. דזכות הוא לו. מ"א סק"ג:

טז

טז) שם. אם הוא רגיל לערב וכו'. דמסתמא ניחא ליה במה שרגיל. לבוש:

יז

טוב) שם. אבל בני חצר אין יכולין וכו'. כ"כ הרא"ש דודאי אין עירוב מועיל בלתי ידיעת האיש ואשתו ובני ביתו, תו"ש או' ה':

יח

חי) שם. וי"א דאין אשתו מערבת וכו'. הוא דעת הרמב"ם דס"ל דכשמוחה בפי' אין אשתו יכולה לערב וכמ"ש בב"י, וכ"כ התו"ש או' ו' והר"ז לא הביא סברת י"א הללו ונראה משום דס"ל דהעיקר כסתם הש"ע וגם משום דהלכה כדברי המיקל בעירוב:

יט

יט) שם. אלא שלא בידיעתו. אבל לא בעל כרחו, ב"י:

כ

ך) שם. אבל אם אומר שאינו רוצה וכו'. ואפי' אין הבית פתוח אלא לחצר א' שאוסר עליהם אם לא יערב אפ"ה אין אשתו יכולה לערב אם מוחה:

כא

כא) שם. אבל אם אומר שאינו רוצה וכו'. ואפי' אם אמר כן לאחר שעירבה נתבטל העירוב למפרע. כ"כ בפי' ר"ח:

כב

כב) שם. בני חצר נכנסים לתוך ביתו ונוטלים וכו'. אבל אשתו אינה יכולה לעבור על דעתו. כ"כ ב"י ולבוש. אבל המ"א סק"ד כתב דה"ה אשתי. תו"ש או' ז':

כג

כג) שם. אבל כופין אוחו בב"ר וכו'. היינו שכופין אותו עד שיאמר רוצה אני או יורדין לנכסיו ומיירי כגון שאוסר עליהם. תו"ש או' ח' ודין זה דכופין הוא לכ"ע. א"ר או' ו':

כד

כד) שם. בהגה. וחזר מעירובו, שאומר איני רוצה לערב עמכם. תו"ש או' ט':

כה

כה) שם. בהגה. צריך לחזר ולזכות. כ"כ הרא"ש ר"פ הדר ומסיים שם ואע"ג דא' מבני מבוי שרגיל להשתתף עם בני מבוי נוטלין עירובו בע"כ ה"מ ברגיל להשתתף אבל שאינו רגיל לא ע"כ. ולזה סיים רמ"א ז"ל אבל אם רגיל וכו' והכוונה דכיון דברגיל נוטלין ממנו בע"כ ממילא הכא הוי עירוב אעפ"י שחזר בו. מאמ"ר או' ד':

כו

כו) שם. בהגה. צריך לחזור ולזכות. דבטל עירובו הקודם אף שעדיין הפת מונח במקומו וע"כ אם ירצה להיות עוד שותף עמהם צריך לחזור ולזכות דהיינו שיאמר אני חוזר ומשתתף עמכם בעירוב זה ומזכה לכם בפתי ואיני מקפיד אם יאכל אותו אחד מבני חצר וכמ"ש לעיל סי' שס"ו סעי' ה' יעו"ש. וה"ד אם חזר בו קודם ביה"ש דעדיין לא קנה עירוב אבל אם חזר לאחר ביה"ש לאחר שקנה עירוב מותרין לטלטל באותו שבת כיון שכבר קנה עירוב אלא רק צריך לחזור ולזכות בשביל שבת אחר:

כז

כז) שם. בהגה. אבל אם רגיל לערב וכו'. וה"ה אם אוסר עליהם. ר"ז:

כח

כח) שם. בהגה, הוי עירוב בע"כ, זהו דוקא לדעת הי"א שבני חצר נוטלין בע"כ אבל לסברא הראשונה לעולם אין יכולין לערב בלא דעת אשתו, מ"א סק"ה. א"ר או' ז' תו"ש או' יו"ד, מיהו המ"א שם הקשה על דברי הרא"ש דסתרי אהדדי וכתבו האחרונים ליישב דהכא שאני דכיון שהעירוב כבר מונח אצלם לא גרע מע"י אשתו, חמ"מ או' ג' נה"ש או' ג' מאמר או' ד' וא"כ לפי דבריהם הכא שכבר מונח העירוב אצלם גם לסברא א' בלא דעת אשתו הוי עירוב בע"כ. וכ"מ מדברי הר"ז שלא הביא דעת י"א והביא זה משמע דס"ל דזה אתי אף לסברא א':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---