כף החיים/אורח חיים/רפא

כף החיים ‏ אורח חיים רפא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אין לשחות בולך אנחנו מודים וכו'. נראה דוקא במודים שאינו לשון שחייה. וה"ה בכל קומה לפניך תשתחוה שאינו אלא דרך סיפור בעלמא אבל בואנחנו כורעים ומשתחוים וכו' בעלינו לשבח יש לשחות דמדאומר ואנחנו כורעים ומשתחוים וכו' אם לא יכרע וישתחוה אז מיחזי כשיקרא. דרישה. וכן אין להשתחות בליל ש"ק בעת שאומר השתחוו לה' בהדרת קודש. א"ח או א':

ב

ב) כתב מ"א בשם הכנה"ג סי' רל"ז דיש מקומות שאין אומרים והוא רחים וכו' בפסוקי דזמרה מלבד ביוה"כ שאומרים אותו עכ"ל אמנם כבר כתבנו לעיל בסי' רס"ז או' ה' דמנהג העולם רובו ככולו אומרים אותו בשבת ויו"ט בפסוקי דזמרה ובסדר קדושה וכן נהגו בעה"ק ירושת"ו ובחברון ת"ו יעו"ש:

ג

ג) שם בהגה. ונוהגין שבשבת מאחרין וכו'. אבל מ"מ ממהרין לבא יותר מביו"ט כדי לקרות ק"ש בזמנה. מ"א סק"א. והרדב"ז בתשובות החדשות סי' תרי"ד כתב אף דיש לישב דברי המרדכי מ"מ מנהג בלתי הגון הוא אלא הטוב והישר להשכים לתפלה בשבת כמעשהו בחול יעו"ש. מחב"ר או' ב':

ד

ד) שם בהגה. ונוהגין להרבות בזמירות וכו'. ועיין בלבוש שכתב טעם לכל המזמורים שאנו מוסיפים ביום השבת שמדברים ממעשה בראשית שכלו ביום שבת או ממתן תורה שנתנה בשבת ואומרים שיר של פגעים שהוא יושב בסתר עליון להציל מן המזיקין המצויין בליל שבת יעו"ש. ועוד עיין בזוה ק פ' תרומה דף קל"ז ע"ב שנתן טעם בסוד למזמורים שמוסיפין בשבת וגם בענין נשמת כל חי שאומרים בשבת יעו"ש. ועיין לקמן או' ז':

ה

ה) כתב הטור דבאשכנז אין אומרים מזמור לתודה בשבת לפי שאין תודה קריבה בשבת ע"כ. וכן הוא מנהג ספרד שאין אומרים אותו לא בשבת ולא ביו"ט. וכ"כ ב"י דמנהגינו לומר מזמור לתודה בחול ולא בשבת:

ו

ו) וכשאומר ואתה מושל בכל שבויברך דוד יכוין כי. כל רומז אל בחי' היסוד כידוע שהיסוד נקרא כל. ותיבת בכל גי' ב"ן הרומז אל בחי' שם ב"ן שבמלכות ור"ל שתחילה יכוין להמשיך הארה אל בחי' היסוד הנקרא כל ואח"כ יכוין להמשיך הארה מן היסוד אל בחי' המלכות הנרמזת בתיבת בכל שהוא גי' שם ב"ן וכמו שמכוין בחול קודם נתינת הצדקה אשר בתיבת בכל. ועיין לעיל סי' נ"א או' מ"ד ובסי' קל"ב סוף או' ו':

ז

ז) ואחר השירה מוסיפין נשמת שיש בו מענין יציאת מצרים לכך סמכוהו אצל השירה. טור. ועוד מפני הנשמה היתירה שיש לאדם בשבת. לבוש. ואם שכח לומר נשמת ואמר ישתבח כחול יאמר נשמת אחר ישתבח ולא אחר התפלה ואם לא נזכר עד אחר ברכו אינו חוזר לאומרה אחר התפלה הרב מכתם לדוד א"ח סי' י"ג מיהו הרב בן א"ח פ' תולדות או' ב' כתב הגם דענה ברוך ה' המבורך כל עוד שלא התחיל בברכת יוצר יאמר נשמת כדי לקבל בה תוספת הנפש יעו"ש. ובש"ח כתוב שאם איתר לבא לביה"כ ידלג נשמת ולא מפסוקי דזמרה. רק לענין המזמורים שמוסיפין בשבת אעפ"י שגם הם שגבו למעלה מ"מ נשמת עדיף יעו"ש. שע"ת או' א' וכבר כתבנו במ"א שצריך האדם להשתדל מאד שלא יחסר שום דבר מסדר התפלה כי כולם נסדרו על סדר רזין עילאין:

ח

ח) נשמת כל חי תכוין ר"ת נכ"ח שהם כענין ג' הויות שהם ג' מוחין חב"ד. כל חי גי' ס"ח אהיה הויה אהיה והם בגי' חיים והם סוד התפילין הנקרא חיי המלך והכונה היא כי זה הוא תמורת התפילין שבימי החול. ותכוין כי עתה באמרך נשמת כל חי לקבל חלק תוספת הנפש (ר"ל נרנח"י דנפש) דכורא שבך מבחי' יום שבת דכורא. שער הכוו' דף ע"ג ע"א. והבא לומר ק"ש בשבת מבלי הקדים נשמת כל חי דומה קצת לפי סודו לקורא ק"ש בלא תפילין. מכתם לדוד סי' י"ג בי"מ או' א' בסדר נשמת כל חי אומרים במקהלות רבבות והמון העם קורין במקהלות המ"ם בפתח והה"א בצירי וכן נדפס בסידורים והמדקדקים קורין במקהלות המים בחירק והה"א בשב"א פת"ח וכ"כ הרד"א. שכנה"ג בהגה"ט או' ה' וכ"כ ש"ץ בש"ח דף ר"ה ע"ג. הנסחא העיקרית לומר וה' אלהים אמת לא ינום ולא יישן. בן א"ח פ' תולדות או' ד' ובריותיו הבית דגושה ובשבא והריש בחירק. ומ"ש בסידורים וישוררו נכון לדלגו. ואין לומר ובשובע רק ובשבע השין והבית קמוצים. ש"ץ בש"ח דף ר"ד ע"ג יעו"ש. ועיין ביא"ף שהנוהגין לומר וכל עין לך תצפה התיו בשבא והצדיק בפתח הוא טעות וצ"ל התיו בחירק והצדיק בשבא שאינו מלשון אערך לך ואצפה שהוא ענין תוחלת ותקוה רק מלשון הבטה כמו עיניו בגוים תצפנה וכה"ג טובא יעו"ש. שע"ת או' א' והלבבות יראוך והקרב והכליות יזמרו לשמך כצ"ל חס"ל או' ד' קבלה בידינו מר"י החסיד ששבח נשמת כל חי מסוגל על כל צרה שלא תבוא לקבל האדם על עצמו כשיהיה ניצול ממנה לומר נשמת כל חי בתודה וקול זמרה בפני עשרה ובו נצולו רבים. חס"ל שם:

ח) ובכן ישתבח. כתוב בסדה"י ר"ל הטעם למה שהוסיפו בשבת מילת ובכן יותר מבימי החול מפני שזה השבח נתקן על שירת הים ובשירת הים יש בה רמז לשם בן ע"ב ועליו אנו אומרים ישתבח שמך שהוא בכחו רגע הים והוא רמוז בפסוק ויסע ויבא ויט ובשבת שסמכנו לשירה שבח אחר והוא נשמת כל חי הוסיפו מילת ובכן והוא רמז לשם בן ע"ב של ישתבח שמך עכ"ל. ש"ץ בש"ח דף ר"ה ע"ג:

ח) בנוסח יוצר דשבת אומרים א"ב אל אדון על כל המעשים במקום אל ברוך דחול וסודו כתוב בזוה"ק פ' תרומה דקל"ב ע"א ופ' ויקהל דר"ה ע"ב יעו"ש. וע"כ ראוי ליזהר לאומרו מלה במלה ובכונה שלימה:

ח) אל אדון צריך לדעת כי חרוזות הראשונים בני ה' תיבות והשאר בני ד' תיבות ושנים אחרונות בני ו' תיבות כמ"ש בזוה"ק שם והרב זלה"ה וצריך לדקדק ולומר ברוך ומבורך ולא יאמר ברוך הוא ומבורך מפני שצריך להיות ה' תיבות כנז' וכ"כ בכנה"ג בשם רש"ל. ש"ץ שם ע"ד. ויאמר דעת ותבונה סובבים הודו ולא אותו. ויאמר שרפים וחיות ואופני הקודש שהם ג' עולמית. בריאה שרפים. יצירה חיות. אופנים עשיה. מהר"י צמח בס' פע"ח שער השבת פי"ט. וכ"כ הגו"ר בס' גן המלך סי' נ"ב:

ט

ט) שם בהגה. אם לא אמר לאל אשר שבת וכו'. מחזירין אותו כתוב בהגמ"נ ותמה אני דהא בטלטולא אין אומרים אותו עכ"ל ול"נ דלא קאמר דיחזור ליוצר אור דהא לא נזכר בתלמוד ועוד דאינו אלא מנהג אלא כוונתו שיאמרו עדיין אחר התפלה משא"כ בשאר זמירות שאינן אלא רשות ואם רצה אין אומרם כלל. מ"א סק"ג. וכ"כ הרב בר יוחאי ז"ל שער ז' דף קמ"א ע"א דאם לא אמרו אין מחזירין אותו כיון שלא הוזכר בש"ס יעו"ש. והביאו הפתה"ד או' ו':

ט) ואם נזכר בתוך התפלה אפי' קודם שסיים ברכת יוצר לא יחזור לראש הברכה בשבילו הואיל ואינו אלא מנהג בעלמא. וה"ה שלא יאמר אותו לבדו במקום שנזכר כיון שאינו שייך שם. ר"ז או' ב':

י

י) קרא לשמש ויזרח אור וכו' פי' כשקרא לשמש להאיר וראה שיבואו העולם לטעות אחריו לעבדו אז התקין צורת הלבנה כדי שימנעו מלטעות אחריו כאשר יראו כי הם שנים וצריכה הלבנה לעזור את השמש בלילה להודיע שלא יספיק לעולם בשמש לבד. וי"מ ראה והקטין ומפרשין אותו על הקטרוג. טור. ומ"ש הב"ח עיין מה שתירץ הא"ר או' י"א והמט"י רס"י זה והובא בש"ץ דף ר"ו ע"ב יעו"ש:

י) וביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו. פי' שהיצירה נתעלה אל מקום הבריאה הנקרא כסא כידוע. ועיין שער הכוו' דף ע"ג ע"ב:

יא

יא) שם בהגה. ויש להאריך וכו'. דוקא בניגון שיש בו נעימה כעין שעושין בפסוקי דזמרה. וכבר הפליגו הקדמונים בגנות המשוררים המאריכים ומפרידים אות מחברתה ותיבה מחברת. מ"א סק"ד:

יב

יב) שם בהגה. ואין למחות במאריך וכו'. ומ"מ יזהרו לקרות ולהתפלל בזמנו. מ"א סק"ה:

יג

יג) שם בהגה. אעפ"י שהמוחה מכוין משום ביטול תורה וכו'. רב גדול ומובהק היה גומר בבהכ"נ לפי שהיו מאריכין בברכות שהיה דעתו ללמוד ונענש על זה. ס' הגן דף ה' מחב"ר או' ד':

יד

יד) איש אחד מאן דהו זכה לג"ע שהיה אומר הברכות בקול נעים בבהכ"נ ואף מהיה אדם קל בזכות זה הביאוהו לג"ע ומכבדין אותו. כך סיפר הוא אחר פטירתו לשמש בהכ"נ. ס' הגן שם. מחב"ר או' ה':

טו

טו) ישמח משה. פי' כשהיו אבותינו במצרים וראה משה כובד השעבוד שהכבידו עליהם בקש מפרעה שיתן להם יום אחד בשבוע שינוחו בו ונתנו לו ובחר ביום השביעי וכאשר נצטוו על יום השבת שמח משה שבחר בו וזהו ישמח משה במתנת חלקו. וי"מ משום הא דכתיב לדעת כי אני ה' מקדשכם א"ל הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיעם וע"כ תיקנו ישמח משה באותה מתנה. טור. ובשער הכוו' דף ס"ו ע"א כתב כי כשעלה מרע"ה אל הר סיני לקבל התורה נתנו לו אלף חלקי אורה הנרמזים באלף רבתי דאדם שת אנוש בד"ה. וכשחטאו ישראל בעגל נסתלקו ממנו בעון ישראל ולא נשתייר בו רק חלק אחד מן האלף והיא סוד האלף זעירא דויקרא אל משה. ולפי שמשה לא אבדם ע"י חטא עצמו אלא בעוון ישראל לכן הקב"ה משלים אליו אלו האלף חלקים מחלקם של ישראל שהם בחי' אותם האורות והעטרות והעדיים שקבלו ישראל בהר סיני ואח"כ נתנצלו ונתפרקו מהם כמש"ה ויתנצלו בני ישראל את עדיים מהר חורב. ומשם נטלם ונשלם מחלקם של ישראל. והנה בכל ע"ש בבוא ליל שבת חוזר מרע"ה לקחת אותם האורות של אלף חלקים שלו עצמם שנאבדו ממני ולוקחם בסוד תוספת שבת וכיון שלוקחם משלו הוא מחזיר לישראל אותם ההארות שלקח מחלקם ואלו האורות נתנים לישראל בכל ע"ש בסוד תוספת שבת. וז"ס ישמח משה במתנת חלקו פי' כי משה הוא שמח עתה ביום השבת במתנת חלקו עצמו הראשון שנאבדו ממנו ועתה נתנו לו במתנה ביום השבת. והכוונה לומר ולהגיד מעלת מרע"ה כי אעפ"י שניתנו לו בתחי' האורות והכתרים מחלקם של ישראל הנה הוא שמח בחלקי ודי לו בזה ותיכף מחזיר הארותיהם של ישראל להם ואינו נוטלם לעצמו כי חפץ הוא לזכות את הרבים ואינו אומר כיון שאני לא חטאתי והם חטאו בעגל ובעבורם אבדתי שלי א"כ גם עתה אעכב את שלהם בידי אמנם הוא שמח במתנת חלקו ואז מחזיר להם חלקם. ונמצא כי בזה ניכרת מע' מרע"ה כי עבד נאמן קראת לו כי אעפ"י שהפקיד השי"ת בידו פקדון חלקם של ישראל הנה עתה ביום השבת הוא עבד נאמן להחזיר הפקדון לבעליו והם ישראל. וביאר מה ענין מתנת חלקו הנז' ואמר כי היא כליל תפארת אשר בראשו נתתה בעמדו לפניך על הר סיני ונאבדה ממנו ועתה חוזר השי"ת ליתנה לו במתנה עכ"ל:

טז

טז) כתוב בסידורים ובשביעי רצית בו ולפי גירסא זו מלת בו מיותרת דכיון דכתיב בשביעי א"צ לומר בו ובהרד"א הביא הנוסח והשביעי רצית בו. שכנה"ג בהגב"י או' ג' וכתב הרב זלה"ה כי אין לומר זכר למעשה בראשית בשחרית כ"א בערבית ובמוסף. ש"ץ דף ר"ח ע"ד. שע"ת:

יז

טוב) ומנהג בספרד לומר אתה הראת קודם ס"ת לפי שנאמר על קבלת התורה והיא ניתנה בשבת. טור:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---