כף החיים/אורח חיים/רפ

כף החיים ‏ אורח חיים רפ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] תשמיש המטה מתענוגי שבת היא. ומצוה לאכול שום בע"ש או בלילי שבת. יש"ש ב"ק פ"ז וסמ"ג. וה"ה שאר דברים המרבים זרע עיין סס"י תר"ח. מ"א. ודוקא שומים מבושלים מרבים הזרע אבל חיים אדרבא מבטלים התאוה. ס"ח סי' ש"ץ. ועוד עי"ש שכתב דכל דברים מלוחים ממעטים וקטניות ועדשים כשאין מלוחים מרבים יעו"ש. ונראה ה"ד למי שיש לו אשה אבל אם הוא פנוי או שאין אשתו טהורה וכדומה אין לאכול מדברים המרבים זרע שלא יארע לו מקרה בלילה ח"ו. ועיין מחב"ר או א' שכתב על הרמב"ם שהשמיט תקנה הלזו של אכילת שום בליל שבת משום שאין מנהג המקומות והזמנים שוים ומיהו כתב דאיכא דוכתא עד האדינא דנהוג כתקנה זו יעו"ש:

ב

ב) שם. מתענוגי שבת הוא. וכתב הרא"ש בס"פ מרובה רמז לעונה דליל שבת דכתיב ושמרו בני ישראל את השבת ר"ת ביאה עכ"ל. ור"ל ושמרו ע"ד ואביו שמר את הדבר שלא יבוא אל אשתו עד ליל שבת. וע"ז ג"כ אמר הכתוב כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי כדאיתה התם. ב"ח מכאן שגם הנשים ישנן בכלל ציווי עונת שבת שגם המה בכלל שמירת שבת. הג"א. פרישה או' א':

ג

ג) וצריך ליזהר שקודם שיגיע הלילה חייב להראות חיבה יתירה ואהבה עם אשתו ואין צריך לומר שלא ירגיל שום קטטה בע"ש. ב"ח עט"ז:

ד

ד) שם. לפיכך עונת ת"ח וכו'. כתב הר"ן בפ' אעפ"י דהא שלא נזכר במשנה דין עונת ת"ח בין שאר עונות לפי דהא דעונת ת"ח משבת לשבת היינו כשאינו מתחדש להם בלימודם אבל אם מתחדש להם בלימודם אם הם צריכין לנדד שינה מעיניהם ואז גם העונה שלהם משתנה כפי מה שהם צריכים בענין לימודם וכיון שהוא דבר שאינו מצוי שלא יתחדש להם בלימודם לכך לא נזכר עונה זו במשנה עכ"ד. אמנם המחב"ר או' ד' כתב דלא ק"ל בהא כהר"ן אלא חיובא רמיא על הת"ח כשהוא בעיר מע"ש לע"ש אם הוא בריא וזמן תורה לחוד וכן משמעות כל הפו' וזהו מצד הדין. וק"ו דלדברי הזוה"ק חיובא רמיא על הת"ח אשר פריו יתן בעתו עת דודים עליונים למעלה עכ"ל. ועוד עיין בדברינו לעיל סי' ר"מ או' ב' ומאו' יו"ד עד או' י"ג יעו"ש:

ה

ה) כתב. הטור וקורא ק"ש כבשאר הלילות ע"כ. וכ"ה לפי דברי האר"י ז"ל והמקו' דצ"ל כל סדר ק"ש שעל המטה וכמעשהו בחול כך מעשהו בשבת ויו"ט דכולו רמז אל אורות עליונים חוץ מאמירת הוידוי שאין לומר בשבת ויו"ט וככל הימים שאין אומרים בהם תחנה. וכן המסיק הפתה"ד או' א' יעו"ש וכבר כתבנו הסדר לעיל בסי' רל"ט קחנו משם. ועוד עי"ש בפתה"ד או' ב' מ"ש לאסור לעשות תיקון כרת בליל שבת ולצער עצמו בנדידת השינה יעו"ש:

ו

ו) [סעיף ב'] מותר לבעול לכתחלה בתולה בשבת וכו'. כתב הב"ח דבמלכותינו נתפשט המנהג דאין בועלים בתחלה בשבת ואומר אני בזה דברים המותרים ואחרים נוהגין בו איסור אי אתה רשאי להתיר בפניהם ואין להורות לבטל המנהג עכ"ל. אמנם הט"ז סק"ב כתב על דברי הב"ח הנז' חלילה לעשות מנהג איסור בזה ובבירור שמעתי שהחסידים גאוני עולם נהגו בעצמם היתר בזה וע"כ אין כאן חשש חומרא כלל ואין ראיה ממה שנוהגין שלא לבעול בשבת שהוא מפני הבושה דבזיזה עדיין עמו ואכי' בע"ש רוב פעמים שאין בועלים אלא ודאי שאין למדים ממנהג זה שום איסור והמחמיר הוא מן המתמיהין עכ"ל. וכ"כ העו"ת או' ב' על דברי הב"ח הנז' דהאי חומרא אתא לידי קולא ומאיסורא זוטא לאיסורא רבא לידי הוצאות שז"ל יעו"ש. וכ"כ התוש או' ג' ועיין בילקוט חדש ערך שבת סי' מ"ז שכתב וז"ל בערב שבת בכניסת כלה אז היה משתה לבן לנשואי לאה שנזדווג עמה יעקב ליל שבת וסי' לדבר משת"ה בגי' שבת גדול וכו' יעו"ש. וכן המנהג פה עה"ק ירושת"ו שעושין נשואין בע"ש ולבעול בליל שבת:

ז

ז) שם. מותר לבעול וכו'. ובשל"ה דף ק' הזהיר שלא ישכב החתן אצל הכלה עד הלילה שרוצה לבעול. א"ר או' ב':

ח

ח) שם. מותר לבעול וכו'. מיהו החופה צריך לעשות מבע"י לפי שע"י החופה זוכה הבעל במציאתה ובמעשה ידיה והו"ל כקונה קנין בשבת לפיכך צריך לעשותה קודם כניסת השבת. ואלמנה אין החופה קונה בה אלא ע"י יחוד הראוי לביאה לפיכך צריך להתיחד עמה קודם שבת כדי שלא יהא כקונה בשבת כמ"ש בא"ה סי' ס"ד סעי' ה' יעו"ש. ועיין במ"א סי' של"ט ס"ק י"א שכתב בשם מהר"ל דהבא אל האלמנה ביאה ראשונה בשבת יש בה סכנת מיתה ר"ל יעו"ש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---