כף החיים/אורח חיים/רעג

כף החיים ‏ אורח חיים רעג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אין קידוש אלא במקום סעודה. בין בקידוש הלילה בין בקידוש היום. וכמ"ש לקמן ר"ס רפ"ט. וטעמא משום דכתיב וקראת לשבת ענג במקום קריאה שם תהא עונג ב"י ט"ז סק"א. ולפי טעם זה אף מקדש על הפת צריך שיהא במקום סעודה. וקידוש במקום סעודה להמקדש ג"כ בעינן כבסעיף ד' דאעפ"י שמקדש לעצמו ולאחרים והם אוכלים שם ולא הוא הם יצאו והוא לא יצאו. מש"ז או' א' ומשמע דה"ה איפכא דאם קידש לו ולאחרים והוא אכל שם והם לא אכלו הוא יצא והם לא יצאו. ועיין לקמן או' ד':

ב

ב) שם. אין קידוש אלא במקום סעודה. ואם קידש במקום אחד ולא אכל כלום אלא הלך למקום אחר לאכול אסור לו לאכול עד שיחזור ויקדש. ב"ח. והיינו בשלא היה בדעתו בשעת קידוש לאכול במקום אחר אבל אם היה בדעתו עיין לקמן די"א דיצא:

ג

ג) שם. אין קידוש אלא במקום סעודה. וזוהי סברת שמואל ואע"ג דרב ור"י פלגי עליה ק"ל כוותיה דשמואל כמבואר בטור וב"י יעו"ש. וכתב הגו"ר כלל ג' סי' י"ב וא"כ בקידוש היום דקיל טובא המיקל כרב ור"י לא הפסיד. ולא באנו לומר לסמוך ע"ז לכתחלה רק שבשעת הדחק ובשביל כבוד הרבים יש לסמוך על טעם זה להקל ואין למחות בידי הרבים העושים כן. והביאו הברכ"י או' א' יעו"ש:

ד

ד) שם. אין קידוש אלא במקום סעודה. אבל היכא דליכא סעודה לא מחייב בקידוש ומשו"ה לא מקדשינן ביוה"כ ואעפ"י שחל בשבת ברכ"י סי' ער"ב בשיו"ב בשם ס' המכריע וס' הבתים יעו"ש. וכ"כ בשו"ת הגאונים שבס"ס נהרות דמשק סי' ק"ה שאם לא נזדמן לו לאכול בליל שבת או שאינו יכול לאכול לא יקדש עד למחר בסעודה יעו"ש ושם בסי' ק"ו כתב אבל ויכלו אומר אעפ"י שאין שם סעודה משום שני המלאכים המלוים לו לאדם בשעה ששומעים עדות זה מפיו ומניחים ידיהם על ראשו ואומרים וסר עונך וכו' והביאו היפ"ל או' א' וכתב ולולי טעם זה היה ראוי לאומרו ביוה"כ שחל בשבת כל אחד בביתו יעו"ש. והגם שכתב שם היפ"ל שלא ראה נוהגים כן מ"מ כל אחד יש לנהוג כן לאומרה בביתו דלא יש הפסד בדבר כ"א אמירת פסוקים ועיין לעיל סי' רס"ח או' ג' ודו"ק:

ה

ה) וכתב הברכ"י או' ב' מדברי הגו"ר הנז' מוכח דלא הקל בשעת הדחק בקידוש היום ולכבוד רבים אלא שלא למחות בידם אמנם ודאי דאמר נגע אלהים בלבו אם ימצא ביום שבת בעידנא דעייליאינשי לכבוד חתן או אבי הבן וכיוצא ומקדשין ואח"כ מביאין מיני מתיקה וכיוצא ואין שם פת הבאה בכסנין אלא מגדים וקאפי לא לטעום מידי שם כלל. ולא סגי במה שהמקדש ישתה כל הכוס דלדעת הגאונים חשיב מקום סעודה. דלא אהני אלא לשותה הכוס עצמו דחשיב כאלו קידש במקום סעודה. אבל לאחרים לאו מקום סעודה ואסור לטעום. וזה פשוט ימבואר בש"ס ופוסקים ולא הוצרכתי לזה אלא לאפוקי הטועים שראיתי שטעו בזה עכ"ד. וכ"כ החס"ל או' ד' דלא מהני שתיית המקדש רביעית לדידהו ודלא כמ"ש הרב מעם לועז פ' יתרו יעו"ש. וכ"כ לעיל או א' יעו"ש. וכתב שם החס"ל מ"מ אף אם שתה רביעית יין או אפי' אכל כזית פת כסנין בבקר טוב לחזור ולקדש על שלחנו שיהא קידוש במקום סעודה העיקרית ומנהג אנשי מעשה שתכף בצאתן מבה"כ זריזין מקדימין:

ו

ו) שם. אין קידוש אלא במקום סעודה. ואם אחר שקידש וסעד סעודה הגונה כדת וכהלכה ויקם וילך ותיכף הקיאו אם יכול לסעוד במקום אחר בלתי קידוש. עיין פתה"ד או' א' דשקיל וטרי בהאי עניינא ומסיק שלא לחזור ולקדש במקום סעודה שניה וכ"ש דאיכא צד דהויא ברכה לבטלה רק אם אפשר לשמוע קידוש מאחר שמקדש לעצמו ויכוין שומע ומשמיע הוא הנכון יעו"ש:

ז

ז) ואם קידש ואכל שם ספק איסור תורה. כתב המש"ז ביו"ד סי' קי"ט סוף או' א' דלמ"ד מ"ה אסור לא יצא ידי קידוש כשלא אכל שם כ"א זה ולמ"ד דרבנן י"ל דא"צ לחזור ונקדש יעו"ש. אבל הפתה"ד או' ה' כתב דסגי בהניית גרונו דאם בשעה שאכל אותו ספק איסור תורה לא נודע לו ואח"כ כאשר ירדו חדרי בטן קודם העיכול נודע לו דא"צ לחזור ולקדש כיון דבשעת אכילה והנאת גרון היה סבור דהיתר קא אכיל ואיכא עונג בעת ההיא ע"י הנאת גרונו יעו"ש:

ח

ח) שם. שאם קידש לאכול בפנה וכו'. אבל לכתחלה לא יעשה כן דהא יש אוסרין. מ"א סק"א. תו"ש או' ב' א"א או' א' ר"ז או' ג' בן א"ח פ' בראשית או' ג' והגם דבחידושי רע"א כתב דאף לכתחלה יכול לעשות כן ק"ל כדעת רוב הפו':

ט

ט) שם. ונמלך לאכול בפנה אחרת וכו'. וכ"ש בלא נמלך אלא מתחלה כשקדש היה דעתו לאכול בפנה אחרת דשפיר דמי:

י

י) שם הגה. ומבית לסוכה וכו'. או מסוכה לבית כשגשמים יורדים כמפנה לפנה דמי שכן דרך לפנות בעת הגשמים ועדיף מתנאי. לבוש. עו"ת או' א' ועיין באו' שאח"ז:

יא

יא) שם בהגה. חשוב כמפנה לפנה. דכיון שאין המחיצה עשויה לתשמיש אלא לשם מצות סוכה חשוב כמו מפנה בלא מחיצות (מרדכי) וא"כ אפי' לא היה דעתו לכך א"צ לקדש שנית. ודוקא כשאין שם מחיצה אחרת רק מחיצות הסוכה כגון שהסוכה בתוך הבית (ר"ל שהסיר איזה רעפים מגג הבית בכדי מקום ישיבתו והניח שם סכך) אבל אם מחיצות הבית מפסיקות (כגון כשעשאה בחצר או ברחוב) הו"ל כמחדר לחדר. מ"א סק"ב. תו"ש או' ב' אמנם מדברי הלבוש והעו"ת שכתבנו באו' הקודם משמע דגם אם מחיצות הבית מפסיקות דהו"ל כמחדר לחדר ולא היה דעתו לכך בשעת שקדש א"צ לקדש שנית. וכ"כ א"א או' ב' דמדברי הלבוש משמע הטעם דהוה כמתנה בפירוש לאכול במקום אחר יעו"ש. וע"כ כיון דיש פלוגתא בזה אם אפשר יש לשמוע קידוש מאחר או ליתן דעתו מתחלה בשעה שמקדש אם ירדו גשמים יעשה סעודה בבית ואם לא אפשר לשמוע קידוש מאחר וגם לא נתן דעתו בשעם שקידש מ"מ א"צ לחזור ולקדש דיש לסמוך על המקילים משום דקידוש במקום סעודה אינו אלא דרבנן וספק ברכות להקל:

יב

יב) שם. וי"א שכל שרואה מקומו וכו'. אפי' דרך חלון ואפי' רואה מקצת מקומו. מ"א סק"ג. תו"ש או' ג' ר"ז או' ב' ח"א כלל ו' או' ך':

יג

יג) שם. אפי' מבית לחצר וכו'. וכן אפי' מבית לבית אם רואה מקומו ואין שביל היחיד הקבוע בימות החמה ובימות הגשמים מפסיק ביניהם א"צ לקדש פעם אחרת וכמ"ש לעיל סי' קצ"ה סעי' א' ובט"ז שם סק"ב לגבי זימון יעו"ש:

יד

יד) שם. א"צ לחזור ולקדש. ויש לסמוך על סברה זו בשעת הדחק. ר"ז או' ב' בן א"ח פ' בראשית או' א':

טו

טו) שם. וי"א שאם קידש במקום וכו'. כתב בס' הבתים כ"י דהרב בעל השלמה כתב אם קידש במקום אחד ודעתו לאכול בבית אחר קרוב משם שהיה יכול לשמוע משם דברי המקדש באותו מקום שקדש הרי זה מקום סעודה אעפ"י שאינו עומד במקום סעודתו בשעת הקידוש. והביאו מחב"ר או' ב' שע"ת או' ב'. וכתב השע"ת לפ"ז צ"ל דמ"ש בש"ע דצריך שיהיו שני המקומות בבית אחד היינו שאם הוא בבית אחד אפי' במקום שרוצה לאכול רחוק ממקום הקידוש שאפי' באותו בית לא היה יכול לשמוע עכ"ד מיהו לכתחלה לא יעשה כן וכמ"ש באו' שאח"ז:

טז

טז) שם. וי"א שאם קידוש במקום אחד וכו'. זהו סברת הר"ן וטעמא כתב הרא"ש משום דבגמ' דידן משמע דאין תנאי מועיל לקדש בבית זה על דעת לאכול במקום אחר ובירוש' קאמר דמועיל ולפיכך חילקו דבגמ' דידן מיירי מבית לבית ומשו"ה לא מהני תנאה אבל בירוש' מיירי כששני המקומות בבית אחד ואיכא למ"ד דאין לחלק בזה וירוש' פליגא ואנן כגמ' דידן נקטינן כמבואר בב"י יעו"ש. וע"כ כתב דין זה בשם י"א וא"כ כיון דאיכא פלוגתא בזה לכתחלה יש ליזהר. וכ"כ האחרונים:

יז

טוב) שם. והוא שיהיו שני המקומות בבית אחד וכו'. דהיינו תחת גג אחד ואע"פ שאין רואה מקומו. כ"כ האחרונים:

יח

חי) שם. כגון מחדר לחדר וכו'. אבל מבית לבית או מבית לחצר אינו מועיל מה שהיה בדעתו מתחלה על כך וצריך לחזור ולקדש. ר"ז או' ב' ח"א כלל ו' או' ך' מיהו הא"ז הלכות ע"ש כתב דיש להקל גם מבית לבית אם התנה כן מתחלה לאכול בבית אחר יעו"ש. והביאו א"ח או' ב' וכתב ולפ"ז צ"ע אם כבר עשה מעשה אם יכול לחזור ולקדש בבית האחר דשמא יש חשש ברכה לבטלה ונכון לשמוע קידוש מאחר עכ"ד. ואם אי אפשר לשמוע קידוש מאחר כבר כתבנו לעיל סוף או' י"א דאין לחזור ולקדש משום סב"ל יעו"ש:

יט

יט) [סעיף ב'] אם קידש בבית אחד וכו'. ואח"כ נמלך וכו' פי' שלא אכל כאן כלל אבל אם אכל כאן מעט אפי' כזית יצא כדסעי' ה' מ"א ס"ד ולב"ש. וכ"כ התו"ש או' ה':

כ

כ) שם. במקום אחר וכו'. היינו אפי' בחדר אחר שבאותו בית כיון שלא היה דעתו לזה מתחלה וכמ"ש בסעי' א':

כא

כא) שם. צריך לחזור ולקדש במקום שרוצה לאכול שם. משמע הא אם חזר בו אחר שנמלך ואכל במקום שקידש א"צ לחזור ולקדש:

כב

כב) [סעיף ג'] אם קידש ולא סעד וכו'. קמ"ל דלא תימא דוקא אם רוצה לאכול במקום אחר הוא דלא יצא אבל אם אינו רוצה לאכול כלל יצא קמ"ל. תו"ש או' ו':

כג

כג) שם הגה. וצריך לאכול במקום קידוש לאלתר. כ"כ ד"מ או' א' בשם מהר"י מולין דאפי' באותו מקום שקידש אם א"ן דעתו לאכול שם לאלתר מיקרי שלא במקום סעודה ואין חילוק בין זמן קצר לזמן ארוך. אבל אם היה דעתו לאכול שם מ"ד אפי' שהה בדרך זמן גדול עד שמגיע לשם חשוב במקום סעודה דאפי' בטרקלין גדולים חשובים מפינה לפינה במקום סעודה עכ"ל. והביאו מ"א סק"ה:

כד

כד) שם בהגה. או שיהיה בדעתו לאכול שם מיד. ואעפ"י שנמשך אח"כ מעט לית לן בה. לבוש. והמ"א סק"ה פי' כגון שהולך מפנה לפנה ודעתו לאכול שם מיד עכ"ד. והנ"מ בין הטעמים דלמ"א דוקא אם העיכוב לצורך סעודה מותר ולדברי הלבוש אפי' אם נתעכב שלא לצורך סעודה מותר:

כה

כה) שם בהגה. אבל בלא"ה וכו'. פי' אם לא היה בדעתו לאכול מיד כגון שדעתו להפסיק בדברים אחרים והפסיק אפי' אכל לאחר זמן במקום קידוש אינו יוצא. ואם היה דעתו לאכול מיד וארעו אונס שלא אכל אלא לאחר זמן א"צ לחזור ולקדש אך אם יצא ממקומו בנתיים צריך לקדש שנית. מ"א סק"ה. והנה מ"ש המ"א דאם יצא ממקומו בנתיים צריך לקדש שנית. משמע מדברי הר"ז או' ה' דמפרש דברי המ"א כפשטן דהיינו שיצא לחוץ ואפי' חוזר לאכול במקומו צריך לקדש שנית. וכ"מ מדברי ח"א כלל ו' או' כ"א. אבל התו"ש או' ח' כתב בכוונת דברי המ"א דיצא ממקומו בנתיים היינו אם יצא לאכול במקום אחר כגון מחדר לחדר ולא היה דעתו מתחלה לכך וכ"מ מדברי המחה"ש יעו"ש. משמע הא אם יצא רק לחוץ וחזר לאכול במקומו לית לן בזה. וכ"כ שכנה"ג בהגב"י או' ט' יעו"ש. וא"כ כיין דאיכא פלוגתא בזה יש ליזהר לכתחלה אמנם אם יצא לחוץ כדי לעשות נט"י לסעודה או לעשות צרכיו נראה דלכ"ע ליכא למיחש כיון שזה לצורך סעודה:

כו

כו) שם בהגה. ואם היה בדעתו שלא לאכול שם מיד וכו'. פי' שהיה דעתו לאכול בבית אחר ונמלך ואכל במקומו יצא. כ"ה בהדיא בב"י. מ"א סק"ו. תו"ש או' ט':

כז

כז) כתב הלבוש דאם היה בדעתו שלא לאכול כלל לא במקום קידוש ולא במקום אחר אעפ"י שנמלך אח"כ ואכל שם י"א שלא יצא ידי קידוש. מיהו המש"ז או' ב' כתב דמדברי מורים בהגה י"ל אף שלא היה בדעתו לאכול כלל ונמלך יצא יעו"ש. וכ"כ דה"ח או' ג':

כח

כח) שונה בין קידוש לסעודה אולי עי"ז אינו קידוש במקום סעודה והגם שלא שינה מקומו. אך שינת עראי נמנום נראה שאין בה חשש. א"ח או' ה' בשם א"א מהגה"ק יעו"ש:

כט

כט) ואותם בני אדם שבליל שני של יו"ט או יו"ט שלאחר שבת להיותם שבעים מסעודת היום אינם יכולין לאכול מיד אחר ערבית ומקדשין בבואם מבהכ"נ ומניחין האכילה לאחר שעה או שעות ואח"כ אוכלין לא יפה הם עושים דכיון דאינם אוכלים לאלתר וגם אין בדעתם לאכול לאלתר לא יצאו ידי קידוש. ומנהגי לקדש על היין ולברך ברכת המוציא ולבצוע ולאכול כזית ואח"כ אני ממתין לאכיל כל מה שאני רוצה. שכנה"ג בהגב"י או' יו"ד. אבל מהריק"ש כתב דדוקא אם השהיה היא בכדי שיתעכל המזון אז צריך לקדש שנית. וכתב מהר"י לוי ואלי בהגהותי וכ"י דמכאן יש סמך למה שנוהגין בליל יו"ט שגי או יו"ט אחר שבת ששבעים מסעודת היום שמקדשים ואוכלין אחר שעה או שתים ותכל מעליהם תלונת השכנה"ג עכ"ד. והב"ד הברכ"י בשיו"ב או' א' וכתב ואני אומר דזהו אם היה בדעתו לאכול מיד לא כן אלו הן הנשבעין דאתו ממולאי בכרס מלאה ועמדו וקדשו אדעתא למיסק אפתורא אחר שתי שעות זוהי שקשה דלא עבידי שפיר דהו"ל לאחר הקידוש עכ"ל. אבל הער"ה או' ב' כתב על דברי השיו"ב הנז' דלא עיין במהריק"ש דשם קאי בקידש ע"מ לאכול שם לאחר זמן יעו"ש. ועיין להגו"ר כלל ג' סי' ך' דמסיק דודאי לכתחלה יזהר לאכול מיד אבל אם בדיעבד קידש ע"ד לאכול לאחר זמן אפי' אם עבר זמן הרבה א"צ לחזור ולקדש והמקדש הויא ברכתו לבטלה ודלא כהגה ומהריק"ש ז"ל יעו"ש. והביאו שע"ת או' ב' והיותר נכון דמי שרוצה לקדש בליל יו"ט ולהמתין לעשות סעודה אחר זמן יש לאכול כל אחד מבני הב"ת תיכף אחר קידוש כזית פת כסנין או לשתות רביעית וכמ"ש לעיל סוף או' ד' יעו"ש:

ל

ל) [סעיף ד'] ואע"ג דברכת היין אינו יכול להוציא אחרים וכ' דק"ל כל ברכת הנהנין אין אדם מוציא חבירו אם אינו נהנה רק בדבר שהוא חוב כגון קידוש וכיוצא בו אדם מוציא חבירו. ט"ז סק"ג:

לא

לא) שם. כיון דהאי בפה"ג היא חובה לקידוש וכו'. ובקידוש שהוא חובה עליהם יכול להוציאם מדין ערבות שכל ישראל ערבים זה לזה ומוציא זה את זה בדבר שהוא חובה עליו. לבוש:

לב

לב) וכתב הלבוש שאפי' ברכת המוציא של פת שאחר הקידוש יכול ג"כ להוציאן אעפ"י שאינו רוצה ליהנות עמהם דכוון דק"ל אין קידוש אלא במקום סעודה הוי הסעודה חובה עליהם ויכול להוציאן מדין ערבות יעו"ש. אבל הב"ח כתב בשם המרדכי דברכת המוציא פשיטא דאסור כיון דכבר יצאו ידי חובת קידוש בלא ברכת המוציא אבל כשמקדש על הפת שפיר דמי כיון דהפת הוי במקום יין. וכ"כ הט"ז סק"ג והשיג טל הלבוש יעו"ש. וכ"כ מ"א ס"ק י"ג. תו"ש או' י"ז. וכ"כ האחרונים. ודבר פשוט הוא כשמקדש על הפת להוציא אחרים שצריך לכוין על ברכת המוציא של המקדש לצאת כמו ברכת הקידוש ולא יברכו הם אח"כ כיון שהיא במקום ברכת היין שאומרים עליה קידוש:

לג

לג) ואם. אין לו יין בשחרית שמברך המוציא ואוכל אין מוציא אחרים בהמוציא דלא הוי קידוש בזה בשחרית דפה"ג ניכר הוא לקידוש היום כבסי' רע"ב סעי' ט' ובסי' רפ"ט במ"א סק"ד וצ"ע. מש"ז או' ג':

לד

לד) שם הגה. ואפי' בקידוש של יום מיהו במרדכי פ' ע"פ כתב דבקידוש דשחרית אינו יכול להוציא אחרים אם אינו נהנה עמהם אבל מרן ז"ל בב"י פסק דלא כהמרדכי דגם בקידוש היום יכול להוציא אחרים אפי' אינו נהנה וכדברי מור"ם ז"ל וכן פסק לעיל בש"ע סי' קס"ז סעי' כ' יעו"ש יעיין בדברינו לשם כס"ד וכן הוא דעת האחרונים:

לה

לה) שם. והוא שאינם יודעים. אבל אם יודעים לקדש אינו מקדש להם. טור וב"י. ואין חילוק בזה בין גדולים לקטנים. שאם אינם יודעים מוציא אותם אפי' הם גדולים. ואם יודעים אפי' לקטנים אינו מוציא אותם כיון שהם יכולין לקדש בעצמם. מיהו בברכת המוציא יש חילוק בין גדולום לקטנים דלקטנים יכול לברך אפי' אינו אוכל עמהם כדי לחנכם במצות כמ"ש סי' קס"ז אבל לגדול אינו יכול לברך בכל ענין אם אינו אוכל עמהם דכיון דאינו חובה לא ליתהני ולא ליברך, מ"א בתוספת קצת ביאור ביאור או' יו"ד. ועיין בדברינו לעיל סי' קצ"ג או' ב':

לו

לו) שם. והוא שאינם יודעים. ואם יודעים רק ברכת פה"ג נסתפק בזה החס"ל או' ז' אם המקדש אינו טועם אם יכול לברך גם ברכת היין או יצטרכו הם לברך לעצמם ברכת היין והוא יברך להם ברכת הקידוש לחוד וכתב דמסתברא שאחד אומר כל הקידוש והיותר טוב שישתה שם רביעית עכ"ד. והא דהצריך רביעית היינו אם עדיין לא קידש לעצמו וכדי שיהיה עולה לו הקידוש במקום סעודה אבל אם כבר קידש וסעד ואח"כ בא לקדש לאלו שיודעים ברכת היין לחוד די לו בטעימת כל שהוא דהא הספק הוא משום ברכת היין וקמ"ל דברכה ראשונה נאמרת על כל שהוא והו"ל נהנה ומוציא אחרים אעפ"י שיודעים לברך. אמנם לפי שיש מחלוקת בזה אם די בשתיית רביעית להיות במקום סעודה כמ"ש בסעי' שאח"ז ע"כ היותר נכון לקדש לעצמו תחלה ולעשות סעודה ואח"כ לקדש לאלו שיודעים ברכת היין לחוד ויטעום מן היין כל שהוא:

לז

לז) [סעיף ה'] אפי' אכל דבר מועט. ר"ל כזית דמ"ש שמחייב עליו ברכה אחרונה קאי גם על אכל דבר מועט. פרישה או' ג' מ"א סק"י. וכ"כ א"ר או' ח' בשם הרוקח סי' נ"ב וצל"ד וכתב שם הא"ר דהעו"ת שכתב דמשמע אפי' פחות מכזית אשתמטתיה פי' הנ"ל עכ"ד תו"ש או' י"ד. וכ"כ האחרונים:

לח

לח) שם. או שתה כוס של יין וכו'. מדברי מרן ז"ל בב"י ומדברי מור"ם ז"ל בהגה שכתבו דמותר למוהל ולסנדק לשתות מכוס של מילה בשבת בשחרית אם שותין כשיעור משמע דסגי במה ששותה רביעית מכוס של קידוש בעצמו אבל הלבוש כתב דצריך לשתות רביעית חוץ ממה ששותה מלא לוגמיו מכוס של קידוש ולכן כתב דאסור למוהל ולסנדק לשתות מכוס של מילה בשבת בשחרית אפי' אם ירצו לשתות כשיעור דהא אין להם שם מקום סעודה וגם אין להם שם כוס אחר לשתות ומה שנוהגין שלא לשתות הוא מדינא ולא משום מנהג יעו"ש. וכ"כ הב"ח. ט"ז סק"ד פרישה או' ג' א"ר או' ח' י"א בהגה"ט ר"ז או' ז' אבל דעת המט"י או' בנראה דסגי בשתית רביעית כדעת מרן ומור"ם ז"ל. וכ"ה דעת הער"ה או' ז' וכ"פ באבן העוזר. וכ"פ הגו"ר כלל ג' סי' ך' ח"א כלל ו' או' כ"ב. וכתב הרב פה"א ח"א דף ל"ג ע"א שכן נהגין בירושלים ביום שיש בו ברית מילה יעו"ש. והברכ"י בשיו"ב או' ב' כתב דאנן בדידן אין לנו אלא דברי מרן וכן הסכים בס' אבן העוזר והראיות דמייתי בס' א"ר להיפך אינם מכריעות כמבואר למעיין. ומיהו בקידוש הלילה יש לחוש לדעת האחרונים ולהחמיר עכ"ד. וע"כ כיון דאיכא פלוגתא בזה יש להחמיר ואין להקל אלא בשעת הדחק:

לח) ודע דכ"ז הוא דוקא למקדש דכיון דצריך לשתות מלא לוגמיו מכוס של קידוש כמ"ש לעיל סי' רע"א סעי' י"ג לא חשבינן ההיא שתייה למקום סעודה וצריך לשתות רביעית חוץ ממנה אבל להשומעים כיון דלא יש חיוב לשתות מלוא לוגמיו מכוס של קידוש די להם בשתיית רביעית לכ"ע. וכן במקדש על הפת לא שייך האי דינא ויוצא בכזית פת של המוציא ידי חובת קידוש במקום סעודה לכ"ע. עו"ת או' ד' וכ"כ המש"ז או' א':

לט

טל) שם. שחייב עליו ברכה. פי' ששתה רביעית שחייב ברכה אחרונה. מ"א סק"ח. ואם שתה שיעור כזית ישמע הקידוש מאחרים במקום סעודה ולא יחזור ויקדש בעצמו כיון שיש ספק בשיעור ברכה אחרונה אי סגיא בכזית או בעינן רביעית כמבואר בסי" ק"צ א"כ אפשר דיצא כבר בקידוש במקום סעודה. תו"ש או' י"ב. ונראה דהיינו דוקא בקידוש הלילה דאיכא ברכת הקידוש חוץ מברכת בפה"ג וחיישינן לספק ברכות אבל ביום דליכא כ"א ברכות בפה"ג יכול לחזור ולקדש בעצמו במקום סעודה דהא יכול אדם לברך כמה פעמים ביום ולשתות אם יש הפסק בנתיים:

מ

מ) שם. וגומר סעודתו במקום אחר. ואם אכל לחם צריך לברך בהמ"ז להכב ב"י ולרמ"א א"צ לברך. מ"א סק"ט. ור"ל דאם אכל כזית פת במקום שקידש ורוצה לגמור סעודתו במקום אחר צריך לברך בהמ"ז במקום שאכל הכזית ואח"כ הולך לגמור סעודתו במקום אחר וחוזר לברך המוציא לסברת ב"י ולרמ"א א"צ לברך כמבואר לעיל סי' קע"ח סעי' א' וב' יעו"ש ועיין בדברינו לשם או' א' שפסקנו כדעת רמ"א שא"צ לברך לא בהמ"ז על מה שאכל ולא ברכת המוציא על מה שחוזר לאכול אלא גומר סעודתו במקום אחר ושם מברך בהמ"ז לפטור הכל יעו"ש:

מא

מא) שם. אבל אכל פירות לא. בש"ג כתב דאף בפירות דיו דכל סעודת שבת נחשבת קבע יעו"ש. אבל דעת הטור והש"ע עיקר. ומ"מ נראה דבאוכל מיני תרגימא מחמשה מינים יצא דהא עכ"פ חשיבי טפי לסעודת שבת מיין כמ"ש סס"י רצ"א ושכר אע"ג דהוי חמר מדינה לא יצא בו במקום סעודה דלא סעיד כמו יין. מ"א ס"ק י"א. א"ר או' ז' תו"ש או' ט"ו. וכ"כ הברכ"י או' ו' דפת כסנין יצא קידוש במקום סעודה וכן פשט המנהג ברוב המקומות ביום שבת דמקדשין ואוכלין מעט כסנין ומברכין מעין שלש ואחר זמן סועדין. וכ"כ האחרונים דכסנין שפיר דמי עכ"ד וע"כ ההולכין לשמוע קידוש מאחרים בבית אחר יש ליקח בידם מעט כסנין ולאכול שם במקום קידוש ולברך מעין שלש ואח"כ חוזרים לביתם לעשות סעודה:

מב

מב) שם. אבל אכל פירות לא. וגם תמרי נמי לא סעיד אלא דזייני. תו"ש שם. מיהו הא"א או' י"א כתב דלפי מ"ש מ"א סי' ר"ח ס"ק כ"ה דתמרי סעדי וזייני י"ל דהוי קידוש במקום סעודה. אבל התו"ש שם כתב דמ"ש מ"א בסי' ר"ח דתמרי סעדי הוא ט"ס דלא מצינו זה בשום מקום יעו"ש. וכ"מ לשון הש"ע שכתב אבל פירות לא משמע דכל מיני פירות לא חשיבי במקום סעודה וע"כ יש להחמיר:

מג

מג) [סעיף ו'] ואם קידש בביתו ושמע שכינו וכו'. ואפי' לכתחלה יכול לקדש בביתו כדי שישמעו ואפי' הוא אינו אוכל וכמ"ש סי' רס"ט מ"א ס"ק י"ג וצריך שלא יפסיק בין המקדש להשומעים צואה או ע"ז. דהא מבואר בסי' נ"ה סעי' ך' די"א כה"ג אם שומע קדיש או קדושה אינו יכול לענות עמהם. ואיך נאמר שיצא השומע דשומע כעונה. מחה"ש. והוא פשוט:

מג) ונראה דמ"ש המ"א דאפי' אינו אוכל יכול להוציא השומע היינו אם אינו יודע לקדש אבל אם יודע לקדש צריך לקדש הוא בעצמו כמ"ש לעיל סעי' ד' יעו"ש רק אם אוכל יכול להוציא גם היודע וכ"כ א"ר או' ט':

מד

מד) שם. ושמע שכינו וכו'. משמע אפי' יודע לקדש יוצא כשחברו מכוין להוציאו. מיהו נראה דעדיף יותר לקדש בפיו כשיודע דהכי אמרינן בכל המצות מצוה בו יותר משלוחו. עו"ת או' ה' א"ר שם. מיהו התו"ש או' יו"ד כתב על דברי העו"ת הנ"ז דליתא דהא אפי' בהמ"ז מבטלין משום דברוב עם הדרת מלך כמ"ש סי' רצ"ח סעי' י"ד מכ"ש הא וכה"ג כתב מ"א ברס"י קס"ח ולא שייך בזה לומר מצוה בו וכו' דכוון דק"ל שומע כעונה מקרי בו ממש. והעולם נוהגין לקדש כל אחד ואחד בפ"ע עכ"ד, אמנם מ"ש שם העו"ת וכן כשמסובין בשלחן בעה"ב יאמרו עמו נוסח הקידוש מלה במלה ויכווונו לסיים קודם המקדש מעט כדי שיוכלו לענות אמן על ברכת המקדש עכ"ל דמשמע דיוכלו לומר ברכת הקידוש אע"פ שאין הכוס בידם אלא ביד בעה"ב עיין ברכ"י סי' רצ"ה או' ד' ואו' ה' שכתב דלכתחלה אין לעשות כן יעו"ש. אך מי שאזניו כבדות ואינו יכול לשמוע או שבעה"ב זקן ומגמגם בלשונו וא"א להם לקדש בפ"ע מכמה סיבות הכרחיות זה האדם יכול ליתן עיניו בכוס שביד בעה"ב שמקדש עליו ויאמר בלחש ברכת הקידוש כולה בשעה שבעה"ב מקדש בן א"ח פ' בראשית או' ט"ו. ועיין לקמן סי' רצ"ה או' טו"ב:

מה

מה) שם. וכגון שנתכוין השומע וכו'. אבל הש"צ א"צ להתכוין ביחוד להוציא את זה דש"צ אכ"ע מכוין. ובזמן הזה שהש"צ אינו מקדש אלא משום מנהג (כמ"ש סי' רס"ט) לא יצא השומע אלא א"כ נתכוין הש"ץ להוציאו. ב"י. מ"א ס"ק י"ד. ואף לפעמים שיש אורח בבהכ"נ וסועד מיד צריך לומר לש"ץ שיוציא אותו או שכינו הקרוב לבהכ"נ. א"א או' י"ד

מו

מו) [סעיף ז'] וי"א שאין הקידוש תלוי בנר וכו'. כ"כ מהר"ם וכמה גדולים וכן נהגו בארץ אשכנז אבל מפרש"י ותו' ושאר גדולים משמע דהויא ברכה לבטלה מה שמברך על הנר אם אינו מקדש ואוכל סעודתו אצל הנר וע"כ יש להחמיר. ב"ח נראה פשוט דדוקא בבית אחר אבל באותו הבית אין קפידא אם הנר במקום שאוכל או במקום אחר מאחר שמאיר לו. שכנה"ג בהגב"י או' ה' ועיין לעיל סי' רע"א סעי' יו"ד בהגה ובדברינו לסי' רס"ב או' א' ואו' ז' שכתבנו שם טעם בס"ד להיות נרות דולקות לפניו בשעה שמקדש יעו"ש:

מז

מז) שם. שהנרות לעונג נצטוו ולא לצער. והיינו במצטער הרבה הא לאו הכי צריך לאכול במקוס נר. מ"א ס"ק ט"ז. תו"ש או' ך' ואפשר אם מקדש במקום נר ואוכל שם מעט או שותה רביעית ואח"כ הולך לחצר לאכול עדיף טפי כי היה הקידוש במקום נר. א"א או' ט"ו. אמנם מדברי הזוה"ק והאר"י ז"ל שכתבנו לעיל משמע שצריך לאכול כל הסעודה במקום נר וע"כ הרוצה לקדש בחצר או על הגג מאיזה סיבה יש לתקן שם מקום לנרות ולהניח בפניהם עששית כדי שלא יכבה אותה הרוח וגם שיהיו נראים לפניו:

מח

מח) שם. והכי מסתברא. אע"ג דמסורת בידנו דכשמרן כותב י"א וי"א דעתו כי"א בתרא ולפ"ז יקשה אמאי אצטריך לומר והכי מסתברא הא מודעת זאת דבתריתא עדיפא ליה. מ"מ הא דמכריע מרן להלכה על הרוב הוא מצד שהדעת ההוא הוא דעת גדולי הפו' או רובם. ולא מצד שדעתו מכרעת הכי מסברא או מראיות כנו דע. ולכן בזה גילה דעתו שמלבד דהלכה כי"א בתרא שהוא דעת רוב הפו' עוד בה דיש להכריע הכי משברא. ברכ"י או' ח' ועיין לעיל סי' י"ג או' ז'

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---