כף החיים/אורח חיים/רעב

כף החיים ‏ אורח חיים רעב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אין מקדשין על יין שריחו רע וכו'. דאין מקדשין אלא על יין הראוי לנסך על גבי המזבח למעוטי ריחו רע שמסריח קצת ולמעוטי מגולה. טור. וכתב הפרישה או' א' דוקא למעוטי הכי דקחשיב אתא האי כללא אבל לא למידן מכלל זה למעט כל דבר שאין מנסכין ע"ג המזבח דהא מסיק הטור דיין של צמוקים ויין מבושל מקדשין עליו יעו"ש. ומיהו זהו דוקא לדעת הטור והש"ע אבל הרמב"ם פכ"ט דין י"ד פסק למעוטי כל דבר שאין מנסכין ע"ג המזבח יעו"ש. אמנם אנן ק"ל כדעת הטור והש"ע למעוטי הני דוקא:

ב

ב) שם. אין מקדשין על יין שריחו רע וכו'. ופירש רשב"ם דאעפ"י שמברכין עליו פה"ג דריחיה חמרא וטעמיה חמרא אלא שמסריח קצת משום דמונח בכלי מאוס אפי' הכי פסול לקידוש דכיון דפסולין לנסך ע"ג המזבח משום הקריבהו נא לפתחך פסולין נמי לקידוש מה"ט גופיה עכ"ד. והביאו הב"ח:

ג

ג) אם הוא בערב שבת במקום שיש בו יין ויודע שבשבת לא יהיה לו יין כגון שאינו יכול להוליכו לביתו) יקדש מבע"י על היין וישתה ואסור אח"כ לעשות מלאכה. שה"ל בשם גאון. מ"א רס"י זה. ומשמע דמיירי דמקדש קודם תפלת ערבית דמותר לעשות כן וכמ"ש לעיל סי' ער"א או' כ"ב אמנם כבר כתבנו שם דלפי דברי האר"י ז"ל צריך להתפלל ערבית קודם ואח"כ לקדש יעו"ש וע"כ נראה דלפי דברי האר"י ז"ל יותר טוב לקדש על הפת ואחר תפלת ערבית מלקדש על היין וקודם תפלה. ומיהו אם התפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה ורוצה לקדש אח"כ מבע"י גם דלפי דברי האר"י ז"ל אין בכך כלום:

ד

ד) שם. אין מקדשין על יין שריחו רע וכו'. ואפי' שאין יין אחר מצוי רק יין זה שריחו רע ומסריח קצת אין מקדשין עליו. שו"ת שע"א סי' ח"י. בי"מ או' א' ומיהו אם עירבו ביין אחר ונתקן שהלך ריח רע שרי לקדש עליו. פתה"ד או' א':

ה

ה) וכן יין שמסריח קצת אחר החביות אין מקדשין עליו. שו"ת שע"א שם. תו"ש או' ב' מש"ז או' ב' ואם שגג בדיעבד וקידש על יין שריחו רע י"ל דיצא וא"צ לחזור ולקדש כיון דק"ל קידוש על היין דרבנן:

ו

ו) ולענין הבדלה אם מבדילין על יין שריחו רע עי"ש בשע"א שמצדד בזה אבל הער"ה או' א' פשיטא ליה דאין מבדילין עליו וכתב ודלא כהשע"א יעו"ש. ועיין לקמן או' ח':

ז

ז) שם. ולא על יין מגולה וכו'. ואפשר דאם עמד שעה מועטת מגולה אין קפידא. וגם הפחות והסגנים לא קפדי בדיעבד אלא א"כ נמר ריחו וטעמו. מ"א סק"א. א"ר או' ג' ר"ז או' א' ח"א כלל ו' או' ז' חס"ל או' א' וכ"כ הרב בית יהודה סי' מ"ג דאינו נפסל אלא א"כ נשתהה כ"כ עד שנמר ריחו וטעמו או שעברה עליו לילה אחת מגולה יעו"ש ומשמע הא עבר עליו לילה אחת אעפ"י שלא נמר ריחו וטעמו נפסל לקידוש. וכ"כ בן א"ח פ' בראשית או' כ"ה. מיהו התו"ש או' א' כתב דאפי' אם עמד מגולה שעה מועטת יש להקפיד יעו"ש. וע"כ לכתחלה יש ליזהר מלהניחו מגולה אפי' שעה מועטת ובדיעבד אין לפסול כ"א בנמר ריחו וטעמו או שעבר עליו לילה אחת:

ח

ח) וכתב שם הרב בית יהודה דדבר פשוט הוא דאין חילוק בין קידוש להבדלה בענין זה ול"מ להרמב"ם דס"ל ריש פכ"ט דגם הבדלה מדאו' אלא אפי' למ"ד דהוי מר"ס מ"מ כל דתקון רבנן כעין דאו' תקון יעו"ש. והביאו הברכ"י או' א':

ט

ט) שם. ולא על יין מגולה וכו'. ונראה דאם הכלי של יין מונח בתוך שידה תיבה ומגדל אעפ"י שהכלי מגולה אם הם סגורין אינו נפסל בכך אלא א"כ נמר ריחו וטעמו:

י

י) שם. ולא על יין מגולה וכו'. ואם קידש בדיעבד על יין מגולה עיין ברכ"י או' א' שמצדד בזה ונראה דעתו שצריך לחזור ולקדש יעו"ש. וכן העלה הרב מחנה יהודה סי' ר"ל דלא יצא וצריך לחזור ולקדש יעו"ש. והביאו הפתה"ד או' ג' ומיהו לע"ד נראה הדבר קשה לומר לו לחזור ולקדש מאחר דק"ל קידוש על היין דרבנן ובפרט בזה"ז דלא קפדינן אגילוי ורוב בני אדם שותין אותו אלא די"ל מאחר שנעשה המעשה וכבר קידש דיצא בדיעבד וא"צ לחזור ולקדש:

יא

יא) שם. ולא על יין מגולה וכו'. ובכוס דז' ברכות צריך להזהר ביותר דהשטן מקטרג יותר בעת השמחה כדילפינן מאברהם אע"ה וגם אגב טירדייהו שכיחי להניח הצלוחיות מגולות מלבד איסור והמיאוס של היתושים וזבובים והוא פשוט. רו"ח:

יב

יב) משקה דעביד טיף טיף דאין בו משום גילוי כמ"ש בטור יו"ד סי' קט"ז אם נאסר לקדש עליו דאפשר הפחות והסגנים לא קפדי כ"א ביש חששא גם האידנא משא"כ זה. מש"ז או' א' וכן הסכים הפתה"ד או' ד' להתיר יעו"ש.

יג

יג) כתב באר עשק סי' ק"ט דמותר לברך ולקדש ולהבדיל על סתם יינם אבל הלק"ט ח"א סי' יו"ד כתב דאין זה מברך אלא מנאץ ויקדש על הפת יעו"ש. וכ"כ בשאלת יעב"ץ סי' מ"ה דחלילה לסמוך עליו בזה יעו"ש. וכן בתשו' בית יהודה חלק יו"ד סי' כ"ב השיג עליו יעו"ש. וכ"כ בשו"ת בשמים ראש החדש סי' ד' דפשוט דאסור לקדש עליו, וכן בס' מאורי אור בחלק עוד למועד דקס"ח ע"ב השיג על הבאר עשק וכתב דנכון יותר לקדש על הפת וגם הבדלה יוצא בדיעבד בתפלה ועדיף יותר מלטמא כריסו באיסור יעו"ש. וכ"כ בשו"ת מהרי"א אסאד חא"ח סי' ק"ס בחולה שנתרפא וצוו עליו הרופאים שישתה יין ישן ואין שם בנמצא רקי"ג והיה קודם פסח וכתב שם שאינו יוצא ידי חובת ד' כוסות ואין רשאי לברך עליו והביא שם כמה תשובות לזה יעו"ש. וכ"כ לעיל סי' קצ"ו או' ה':

יד

יד) יין שלא הותר אלא בהפ"מ מותר לחדש עליו שו"ת חת"ס סי' ס"ה. אבל יין שנעשה בו מלאכה כגון שמדדו בו איזה מדידה או שרו בו איזה דבר אסור לקדש עליו. לב חיים ח"ג סי' ק"ח:

טו

טו) שם הגה. וטעמיה חלא. היינו כל שבני אדם נמנעים לשתותו משום חמיצותו וכמ"ש לעיל סי' ר"ד סעי' ד' דאפי' פה"ג אין מברכין עליו ומשרה לא כתבו הרב"י דסמך אדלעיל. מ"א סק"ב. תו"ש או' ב':

טז

טז) [סעיף ב'] יין מגתו מקדשין עליו ומ"מ מצוה ביין ישן. מ"א סק"ג. והיינו בן ארבעים יום. א"א או' ג' מיהו הא"ר או' ד' כתב דדוקא כשיש לי ישן ורוצה לשתות ממנו הוא מוקדם משא"כ כשאין לו ישן אין מחויב לקנות משום קידוש יעו"ש. והביאו הברכ"י או' ב' וכתב ופשוט דאינו מחויב אבל אם רוצה לקיים מצוה מן המובחר יקנה ישן:

יז

טוב) שם. וסוחט אדם אשכול וכו'. ולסוחטו בשבת אסור. כנה"ג בתשו' סי' א' ובס' א"ח דף ס"ד ע"א כתב וסוחט אדם אשכול פי' מערב שבת ומקדשין עליו בשעתו. וי"א דה"ה בשבת בתוך האוכל דמשקה הבא על האוכל כאוכל דמי ומקדשין עליו קידוש היום. ברכ"י או' ג':

יח

חי) הטילו הקהל חרם שלא ימצא יין לא שפיר דמי לסחוט אשכול ענבים והנכון ליקח צמוקים. כנה"ג בתשו' הנז' ברכ"י או' ה':

יט

יט) השרביט שמשימים עפר ידוע למתקו אינו ראוי לקידוש ולהבדלה. כנה"ג בתשו' הנז' ברכ"י או' ה':

כ

כ) [סעיף ג'] מקדשין על היין שבפי החבית וכו'. היינו יין גמור דריחיה חמרא וטעמיה חמרא ובפי החבית בלחוד יש בו קמחין. אבל אם יש עליו קרום לבן שקורין קאני"ק אין מקדשין עליו. ב"ח. מ"א סק"ד. תו"ש או' ד' מיהו הט"ז סי' ר"ד סק"א הכשיר לקידוש בהך שעלה עליו קרום שקורין קאני"ק אם מסננין אותו יעו"ש. והביאו הא"א בסי' זה או' ד' וכ"כ א"ר או' ו' ונראה דזה תליא בחוש הראות דאם אנו רואין שנתחמץ לכ"ע אין מקדשין עליו ואין מברכין עליו פה"ג כמ"ש סי' ר"ד סעי' ד' ואם טעמיה חמרא מסננין אותו והוא כשר:

כא

כא) יין שהתליע וירם תולעים הרבה אלא שלא נשתנה לא במראה ולא בטעם והתולעים עוברים במסננת מותר לקדש עליו. לב חיים ח"ג סי' י"א. ואם מותר לסנן בשבת עיין לקמן סי' שי"ט סעי' יו"ד ובדברינו לשם בס"ד:

כב

כב) שם. ועל יין מתוק. היינו אם הוא מתוק מחמת עצמו אבל אם נתן בו דבר אחר כדי למתקו כגון צוקר וכדומה לדיעה שנייה בסעי' ח' אין מקדשין עליו יעו"ש וכ"כ המש"ז או' ג':

כג

כג) שם. ומ"מ מצוה לברור וכו'. ולא יקח מסתם יין שבמרתף. ט"ז סק"ה. א"ר או' ז' מש"ז או' ה' ר"ז או' ג':

כד

כד) [סעיף ד'] מקדשין על יין לבן וכו'. בש"ס מיבעיא חמר חוורין מהו ופשיט מדכתיב אל תרא יין כי יתאדם ש"מ דאין קרוי יין אלא אדום ודיעה הראשונה הוא דעת הרמב"ם והטור דהאיבעיא הוא על נסכים אבל לקידוש כשר אפי' לכתחלה ודיעה השנייה הוא להרמב"ן דס"ל דהאיבעיא קאי גם אקידוש אבל להבדלא כשר דלא גרע משכרא. תו"ש או' ו':

כה

כה) שם. מקדשין על יין לבן וכו'. פי' לבן ביותר והוא לגריעותא. טור:

כו

כו) שם. והרמב"ן פוסלו לקידוש אפי' בדיעבד. אלא א"כ יש בו מראה יין שאז כשר בדיעבד לדיעה זו. כמ"ש בב"י:

כז

כז) שם. אבל מבדילין עליו. דלא גרע משכרא. ולפ"ז בקידוש דשחרית מותר לקדש. ואפשר דכל הני דפסולין בסי' זה הוא כן דלא גרע משכרא. הגרע"א:

כח

כח) שם. ומנהג העולם כסברא ראשונה. ויש לירא שמים לעשות כמ"ש הר"ן פ' המוכר פירות שלא לקדש על יין לבן אלא בשעת הדחק שאין לו אדום יעו"ש וזה דוקא בלבן יותר מדאי כמ"ש התו' ב"ב דף צ"ד. א"ר או' ח':

כט

כט) [סעיף ה'] יין חי אפי' אם הוא חזק דדרי על חד וכו'. דזהו יין המשובח כדאמרינן (בשבת ע"ז ע"א) דכל חמרא דלא דארי על חד תלת מיא לאו חמרא הוא. אבל יין חזק שאינו ראוי לשתיה ודאי אין מקדשין עליו עד שיתן לתוכו מים. ב"י. תו"ש או' ז':

ל

ל) שם. ומ"מ יותר טוב למזגו. כדי שיהא ערב וטוב לשתיה. ב"י. תוש או' ח':

לא

לא) שם. ומ"מ יותר טוב למזגו. וכן הוא לפי דברי האר"י ז"ל שצריך למזגו ונתן טעם בסוד כמ"ש לעיל סי' ער"א או' כ"ח יעו"ש. וע"כ הגם שכתב מור"ם ז"ל בהגה דיינות שלנו יותר טובים הם בלא מזיגה מ"מ יש למזוג אותם מעט דהיינו שיתן רק ג' טיפין מים כדי לקיים מצות המזיגה וסוד הנרמז בה:

לב

לב) שם. ובלבד שיהא מזוג כראוי. ר"ל שלא יחלישנו יותר מדאי. ועיין לקמן או' ל"ה:

לג

לג) [סעיף ו'] יין צמוקין וכו'. לא שנא מכמשי בגפנייהו ולא שנא נצטמקו ע"י חמה או ע"י תולדות האור כגון שהכניסן בחמין למהר צמוקן או שתלאן בעשן. טור:

לד

לד) שם. יין צמוקין מקדשין עליו. דוקא אם משך היין מהצמוקין אבל כ"ז שלא משך היין מהצמוקין אינו חשוב יין כמ"ש לעיל סי' ר"ב או' פ"ד יעו"ש. ושיעור שריית הצמוקין שיקרא יין י"א עד שישתהו הצמוקין במים ג' ימים וי"א דאם נשתהו במים מעת לעת הוי דינם כיין כמ"ש לעיל סי' הנז' או' פ"ה יעו"ש. וכמה שיעור המים שיתן בצמוקין עיין בדברינו לעיל סי' ר"ד או' ל"ג שכתבנו שם שלא יתן יותר מכנגד הצימוקין אחר שנתגדלו יעו"ש ואם הם יבשים לא יתן יותר מכפליים דהיינו שליש צמוקין ושני שלישי מים:

לה

לה) שם. יין צמוקין מקדשין עליו. ואפי' לא רמי תלתא ואתא ארבעה אלא כל שיש בו טעם יין ומראה יין מקדשין עליו. כנה"ג בהגב"י. עו"ש או' ב' וכ"כ לעיל סי' ר"ב או' פ"ו יעו"ש. והמברכין על יין צמוקין שאין בו אלא מתיקות בעלמא וטעמו כמים מברכין לבטלה ואין יוצאין ידי קידוש. ח"א כלל ו' או' ז':

לו

לו) שם הגה. והוא שיש בהם לחלוחית וכו'. שאם ידרוך אותם יצא מהם דבשן. ב"י בשם הרמב"ם פכ"ט. וכ"כ לעיל בש"ע סי' ר"ב סעי' י"א. אבל אם הם יבשים לגמרי שאפי' ע"י דריכה ועצים לא יצא מהם לחלוחית כלל פסולין. ריב"ש סי' ט' מ"א סק"ה. ועיין בדברינו לעיל סי' ר"ב או' פ"ז:

לז

לז) [סעיף ז'] שמרי יין או חרצנים וכו'. עיין לעיל סי' ר"ד סעי' ה' וסעי' ו' ובדבריני לשם בס"ד דשם מבואר איזה שמרי יין וחרצנים שמברכין עליהם פה"ג יעו"ש:

לח

לח) [סעיף ח'] מקדשין על יין מבושל וכו'. טעם דעה זו דס"ל דאישתני למעליותא ודעה שניה ס"ל דאישתני לגריעותא מברכין עליו שהכל כמבואר בב"י יעו"ש ועיין בדברינו לעיל סי' ר"ב או' י"ב שכתבנו דהעיקר כסברה ראשונה דמברכין עליו פה"ג ולא אמרינן בזה ספק ברכות יעו"ש:

לט

טל) שם. מקדשין על יין מבושל וכו'. ולכן מותר לבשל הצמוקים ולסנן היין ולקדש עליוי ח"א כלל ו' או' ז' וכ"כ בא"ח או' ה' בשם כמה פו' יעו"ש:

מ

מ) מצאתי בכתבי בעל דע"ק דצמוקים קטנים שאין בהם גרעינים הם בכלל ענבים שבתורה כמ"ש ברד"ק ישעיה ה' ויטעהו שורק שהם ענבים המשובחים שאין בהם גרעינים. א"ח שם:

מא

מא) שם. ועל יין שיש בו דבש וכו'. וכתב הרשב"ץ סי' פ"ד דאפי' נשתנה טעמו בענין שאין בו משום יין נסך כגון שיש בו שליש דבש כשר לקידוש וכ"ש להבדלה כל שיש לו טעם ומראה יין יעו"ש. ער"ה או' ג':

מב

מב) שם. וי"א שאין מקדשין עליהם. ואפי' אם נתערב בו דבש או שאור כטפת חרדל בחבית גדולה אין מקדשין עליו כיון שפסול לנסך ע"ג המזבח. טור בשם הרמב"ם פכ"ט. וכ"כ הלבוש:

מג

מג) אם היין אשר ימזוג בו יין מבושל הרוב מן היין שאינו מבושל מקדשין ומברכין עליו פה"ג אבל אם הרוב מן היין המבושל אין מקדשין עליו ומברכין עליו שהכל. שו"ת הגאונים שבסוף ס' נהרות דמשק סי' ד' יפ"ל או' ו':

מד

מד) שם הגה. והמנהג לקדש עליו וכו'. וכ"כ הב"ח. ר"ז או' ט' ח"א כלל ו' או' ז' מיהו קיצור הש"ע סי' ע"ז או' ו' כתב אם אפשר יש להדר אחר יין אחר. וכן נראה כדי לצאת אליבא דכ"ע:

מה

מה) שם הגה. רק שאינו טוב וכו'. והא"ר או' י"א כתב דוקא כשאינו טוב כלל אבל כשהוא טוב אף שאינו טוב כמו המבושל מברך על שאינו מבושל יעו"ש. ויין מעושן לתו' ב"ב ח"י ד"ה לא יפתח פסול לקידוש ולרמב"ן כשר כמו מבושל. הגרע"א פת"ע או' י"ד:

מו

מו) [סעיף ט'] במקום שאין יין מצוי וכו'. דכיון שאין יין מצוי שם הוי שאר משקין חמר מדינה. ופרש"בם שנקרא חמר מדינה כשאין יין בכל העיר (פי' שבכל השנה אין יין שם. מ"א סק"ו) ויש מפרשין דלא הוי חמר מדינה אלא א"כ שלא יהא יין גדל מהלך יום כל סביב העיר. טור. וכתב התו"ש דק"ל כדעת היש מפרשין שהוא לקולא. וכ"כ הר"ז או' יו"ד ועיין לעיל סי' קפ"ב או' ו':

מז

מז) שם. במקום שאין יין מצוי. אבל אם נמצא יין באותו מקום אעפ"י שהוא ביוקר אין לו לקדש אריפתא ולא להבדיל אשיכרא. ב"י בשם הגמ"י פכ"ט. מ"א שם:

מח

מח) וכתב המרדכי שאם לקו הכרמים ואין יין מצוי אעפ"י שבשאר שנים מצוי רוב יין לשנה זו מיהא הוי השכר חמר מדינה. ונראה דכל היכא שאין יין ישראל מצוי אעפ"י שנמצא שם יין עכו"ם הרבה שפיר הוי שכר חמר מדינה ב"י. מ"א שם:

מט

מט) וכתב שם המ"א דאין מקדשין על יין שרף אלא א"כ במדינות שרוב שתית ההמון הוא יין שרף בכל יום וכמ"ש סי' קפ"ב יעו"ש. והביאו א"ר או' י"ג וכתב דלענין דינא אף שהוא חמר מדינא דוקא כשיכול לשתות בהרבה פעמים שלא בהפסק בנתיים מלא לוגמיו הוא דמקדש יעו"ש. ובדיעבד או בשעת הדחק שאין יכול לשתות מלא לוגמיו ואין לו יין או שאר משקין אחרים י"ל דשתיית כל המסובין מצטרפין למלא לוגמיו כמ"ש לעיל סי' רע"א סעי' י"ד יעו"ש:

נ

נ) שם. וי"א שאין מקדשין. ואפי' אם חמר מדינא. ב"י. וא"כ לפי מה דק"ל דבכל דוכתא שכותב הש"ע י"א וי"א הלכה כי"א בתרא א"כ הכא נמי יש לפסוק דבמקום שאין יין מצוי אין לקדש על שאר משקין אפי' אם הם חמר מדינא אלא יש יפסוק כדעת הרא"ש דבלילה יקדש על הפת ובבקר על השכר. ומיהו אם אין לו בלילה לא יין ולא פת נראה דיותר טוב לקדש על שאר משקין אם הם חמר מדינא שיתבטל מצות קידוש לגמרי:

נא

אנ) ומי שאין לו לחם ויין וממתין שיבא לו למחר יש להסתפק אי ליל שבת לא לטעום מידי וימתין עד עת בא לו יין או לחם ויקדש כדק"ל גבי הבדלה או דילמא ליכול וליחדי בקטניות ופירות אשר לו. עיין ברכ"י או' ט' שהעלה דיש להמתין עד למחר ויעשה ג' סעודות ביום אך אם הוא מצטער וקשה עליו הדבר דלא לטעם מידי בלילה לית לן בה יעו"ש ועיין לקמן סי' רפ"ט סעי' ב' ובדברינו לשם או' כ"ג בס"ד:

נב

בנ) שם. וי"א שאין מקדשין. אבל מותר להבדיל עליו הואיל והוא חמר מדינה. טור בשם הרמב"ם פכ"ט דין י"ז. ועיין לקמן סי' רצ"ו סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד:

נג

גנ) שם. אלא על הפת וכו'. כיון שהפת בא לכבוד שבת. והוי שינוי בין שבת לחול כיון שאומר עליו נוסח הקידוש של לילה אבל בשחרית אם יקדש על הפת לא יהיה שום שינוי בין שבת לחול. תו"ש או' י"ג. ור"ל דבלילה כיון שאומר ברכת אשר בחר בנו אחר ברכת המוציא הוי שינוי בין שבת לחול אבל ביום דאין אומרים ברכת אשר בחר בנו כ"א רק ברכת המוציא לא הוי שינוי בין שבת לחול וע"כ יותר טוב לקדש על השכר:

נד

דנ) שם. אלא על הפת וכו'. וסדר קידוש שעל הפת. תחלה נוטל ידיו ומברך על נט"י ואח"כ מניח ידיו על הפת ואומר יום הששי ויכולו השמים וכו' עד אשר ברא אלהים לעשות. ואח"כ מברך המוציא ואינו בוצע. ואח"כ אומר ברכת אשר בחר בנו וכו' עד מקדש השבת ואח"כ בוצע הפת. ועיין הרמב"ם פכ"ט דין ט' ובטור סי' זה ומ"א סק"ז ולעיל סי' רע"א סעי' יו"ד בהגה ודוק:

נה

הנ) שם. ובבקר יותר טוב לקדש על השכר וכו'. אבל במקום שיין מצוי ודאי יברך על היין אפי' ביום אלא דמ"מ אם היין ביוקר כגון במדינות אלו אין מהדרין אחר יין דכיון שאין חיוב גמור כמו שיש חיוב בלילה סגי בכך ומשום הכי לא נהגו אפי' הגדולים במדינתינו לברך על היין ביום ומי שמברך גם ביום על היין ודאי עושה מן המובחר ט"ז סק"ו. מיהו המט"י סי' רפ"ט או' ה' כתב דלדעת הש"ע אם היין מצוי לקנות אעפ"י שהוא ביוקר אין לקדש על השכר ודלא כהט"ז יעו"ש. ועיין לקמן סי' רפ"ט או' כ"ב:

נו

ונ) שם בהגה. ואם יין בעיר לא יקדש על הפת. דר"ת סובר דאין מקדשין אריפתא. מ"א סק"ז:

נז

זנ) שם בהגה. לא יקדש על הפת. ומכ"ש על השכר והיינו בקידוש דלילה ולענין קידוש היום עיין סי' רפ"ט סעי' ב' תו"ש או' י"ד:

נח

חנ) שם בהגה. יכול לקדש עליו וישתו אחרים וכו'. מיהו המ"א סק"ט כתב דאסור לקדש על היין שישתו אחרים כיון שהאחרים יודעים בעצמם לברך בפה"ג וכמ"ש סי' ער"ג סעי' ד' רק הם יקדשו ודברי רמ"א צ"ע עכ"ל. אבל הא"ר או' י"ז כתב דיש לחלק דהתם אינו אוכל עמהם אבל כשאוכל רק שאינו טועם מיין יכול לקדש. ועוד י"ל דגם רמ"א מיירי כשאינן יודעים יעו"ש. אמנם בשו"ת יעב"ץ ח"ב סי' ס"ד כתב דמי שאסר על עצמו לשתות יין אינו יכול לקדש עליו ולברך להוציא אחרים י"ח בקידוש וזימון יעו"ש:

נט

טנ) מי שצוו לו הרופאים שלא לשתות יין צריך לקדש על היין כיון דסגי בטעימה כל דהוא וכל שכן הוא מד' כוסות דליל פסח דחייבוהו אעפ"י ששתייתן מרובה. אבל אם חביב ליה ריפתא מחמרא פשיטא שיקדש על הפת. עיקרי הד"ט סי' י"ג או' כ"ה בשם פחד יצחק או' ק' בי"מ או' י"ז:

ס

ס) נדר שלא לשתות יין רביעית יוכל לקדש עליו ולשתות פחות מרביעית. ישי"ע:

סא

סא) [סעיף יוד'] פוטרת יין שבתוך הסעודה וכו'. פי' אפי' אם מקדש קודם הנטילה וכמ"ש לעיל סי' קע"ד סעי' ד' והטעם דכיון דבעינן קידוש במקום סעודה צרכי סעודה הוא ופוטר כל היין בתוך הסעודה. עו"ש או' י"ד וכ"כ המש"ז בסי' זה או' ז' ובסי' ער"א או' ט"ז יעו"ש. ועוד עיין בדברינו לסי' קע"ד סעי' ד' יעו"ש:

סב

סב) שם ואין טעון ברכה לאחריו וכו' וה"ה שתה יין לפני נט"י לפתוח בני מעים דאין מברך ברכה אחרונה עליו דבהמ"ז פוטרתו. מש"ז או' ז':

סג

סג) שם. ואינו טעון ברכה לאחריו וכו'. ואם שתה עוד קודם הסעודה מלבד כוס הקידוש אם הוא יין א"צ לברך אחריו ואם הוא שאר משקה צריך לברך אחריו אלא א"כ יברך ברכה אחרונה אחר כוס בהמ"ז. ר"ז או' י"ג:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---