כף החיים/אורח חיים/קעט

כף החיים ‏ אורח חיים קעט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] גמר סעודתו וכו' אינו יכול לאכול וכו'. אבל להפסיק בדיבור בין מים אחרונים לברכה מותר. כ"כ בכ"מ סוף פ"ו מה"ב לדעת הרמב"ם ז"ל והביאו מ"א סק"א. אבל לדעת הרא"ש כתב בב"י בסימן זה דאסור להפסיק אפילו בדיבור יעו"ש. וכן דעת המ"א שם וכ"כ א"ר אות א' א"א אות א' זכ"ל אות ס' וכ"כ לעיל סימן קס"ו אות ז' יעו"ש. וכ"כ בשה"מ פ' עקב דצריך ליזהר מאד שלא להפסיק כלל בין מים אחרונים לבהמ"ז אפילו בד"ת וכתב שפעם אחת בא אדם אחד לפני ואמר לו כי זה לו שני ימים שאירע לו כאב חזק בכתפו ונסתכל בו האר"י ז"ל וא"ל כי בא לו כאב זה מפני שהפסיק בין מים אחרונים לבהמ"ז בקריאת פרק משניות ועבר על מ"ש רז"ל תכף לנטילה ברכה דהיינו נטילת מים אחרונים ולכן תכף נהפך נכתף והרגיש בו כאב יעו"ש. ועיין לעיל סימן קס"ו ובדברינו לשם בס"ד:

ב

ב) שם אינו יכול לאכול וכו'. דעת הש"ע לחלק בין נטל ידיו לאמר הב לן ונברך. דבנטל ידיו לכ"ע אינו יכול לאכול ולשתות עד שיברך בהמ"ז. ובאמר הב לן ונברך לכ"ע לשתות א"צ כ"א ברכה ראשונה על מה שרוצה לשתות ובלאכול להרא"ש צריך ברכה ראשונה על מה שרוצה לאכול ולהר' יונה והר"ן גם ברכה ראשונה א"צ לברך. ומיהו דעת הטור בין בנטל בין אמר הב לן שניהם שוים ובין לאכול ובין לשתות א"צ כ"א ברכה ראשונה על מה שרוצה לאכול או לשתות יעו"ש. וכ"כ הב"ח דהרא"ש ס"ל כהטור ודלא כמ"ש ב"י יעו"ש. וכ"כ הט"ז סק"א. מ"א סק"ב. וכ"כ א"ר אות א' בשם כמה פו' דס"ל כהטור יעו"ש. מאמ"ר אות א' וע"כ כיון דאיכא פלוגתא בזה נראה לענין דינא דלכתחלה יש ליזהר ובין נטל ובין אמר הב לן לא יאכל עוד ולא ישתה עד שיברך בהמ"ז. אך אם הוצרך לחזור לאכול או לשתות מחמת איזה סיבה אז אם נטל צריך לברך ברכה ראשונה על מה שרוצה לאכול ולשתות עוד ואח"כ חוזר ונוטל ומברך בהמ"ז ועולה הברכה גם על אכילה ושתייה ראשונה כדעת הטור ודעמיה אבל אם רק אמר הב לן ונברך ולא נטל לשתיה מברך אבל לאכילה אינו מברך כדעת הר' יונה והר"ן משום סב"ל ורק יש להרהר הברכה בלבו. ועיין לקמן אות ו' ואות ז':

ג

ג) שם ואם אמר הב לן וכו'. וי"א כשמוזגין כוס לבהמ"ז אפילו בלא דיבור הוי כאומר הב לן ונברך. מהרש"ל. עט"ז אות א' אבל הנוהגים לאכול מפרוסת המוציא בסוף הסעודה כשאוכל הפרוסה בסוף הסעודה לא הוי סילוק פתה"ד אות א' ועיין בדברינו לעיל סימן קס"ז אות קל"ז ודוק:

ד

ד) שם הוי הסח הדעת וכו'. משמע בתו' ברכות דף מ"ב ובפסחים דף ק"א ובטור סימן תע"ז וברא"ש פ"ז דחולין דכל מקום שצריך לברך משום הסח הדעת צריך ליטול ידיו ג"כ והטעם דכל שהסיח מלאכול מסתמא לא נזהר משמירת ידיו מ"א סק"ב. ח"א כלל מ"ד אות ד' וגם אם אם אמר ברי לו שנזהר בשמירתם לא מהני. א"ח אות א' והביא ראיה מפ"ז דטהרות מ"ח יעו"ש. ומיהו לא יברך על הנטילה כמ"ש לעיל סימן קס"ד אות ט"ז וכ"כ ח"א שם:

ה

ה) שם אא"כ יברך עליו תחלה. כתב המ"א סימן ר"ח ס"ק כ"ח דצריך גם ברכה אחרונה ואין בהמ"ז פוטרת דלא גרע ממשך ידו מפת בסימן קע"ז ס"ב יעו"ש. אבל הא"ר בסימן זה אות ד' כתב דיש לחלק דהתם אף שאוכל נשאר במשיכתו מן הפת משא"כ בנמלך הוי כמו שחוזר לפת וזה נראה דעת השל"ה שהביא מ"א שם עכ"ד. וכ"נ מסתמיות דברי הש"ע דא"צ כ"א ברכה ראשונה לבד:

ו

ו) שם אבל להר' יונה והר"ן אכילה שאני וכו'. והטעם לחלק בין שתייה לאכילה כתב ב"י בשם הר"ן דשתייה משום דאין לה קבע כי אמרו הב לן ונבריך הוי נמלך וצריך לחזור ולברך אבל אכילה יש לה קבע שפעמים שאדם יושב בסעודה קטנה ונמשך לסעודה גדולה ומשו"ה אפילו גמר ואפילו סילק מותר לאכול עד שיטול ידיו וא"צ לברך יעו"ש. והביאו הט"ז סק"ב וכתב דאם לא בא אלא לשתייה לחוד אסור לשתות בלא ברכה אבל אם בא לאכול ומחמת זה נגרר לו לשתות ודאי א"צ ברכה לשתות דבזה שפיר אמרינן דגריר בתר אכילה יעו"ש וכ"כ המאמ"ר אות ג' ר"ז אות ג' וכתב שם הר"ז אבל אם צמא לשתות מחמת אכילתו ראשונה צריך לברך יעו"ש:

ז

ז) ואם גמר בלבו מלאכול או מלשתות ואח"כ נמלך לאכול או לשתות כתב הרמב"ם פ"ד מה"ב דין ז' דחוזר ומברך וכתב מרן ז"ל שם בכ"מ דהיינו ברכה ראשונה דוקא וכ"כ בב"י בסימן זה יעו"ש. וכתב בד"מ אות א' אפשר דכן הוא דעת רש"י ורשב"ם כהרמב"ם יעו"ש. ובכ"מ שם סוף פ"ו כתב שאם אמר הבו וניטול ידינו מותר לאכול ולשתות ובתנאי שיחזור ויברך בתחלה דלא גרע מגמר בלבו מלאכול שצריך נחזור ולברך יעו"ש. מיהו מדברי הש"ע כאן משמע דלהר"י והר"ן בין אם גמר בלבו שלא לאכול ובין אמר הבו וניטול ובין אמר הב לן ולברך כולם שוים וכל שלא נטל ידיו אין צריך לברך על האכילה אפילו ברכה ראשונה וכ"כ באה"ע דאם גמר בלבו שלא לאכול או שסילק השלחן אפ"ה רשאי לאכול ולשתות בלא ברכה וכתב כי כן הוא דעת כל הפוסקים רק לדעת הר"י מיד שהסיח דעתו מן הסעודה אסור לשתות בלא ברכה דס"ל דגמר מלאכול שוה להב לן ונברך וגם להר"י שרי לשתות שאר משקין זולת יין לא ישתה בלא ברכה יעו"ש והב"ד הזכ"ל אות ס' יעו"ש ומיהו כבר כתבנו דדעת הרמב"ם בגמר בלבו שלא לאכול ולשתות ונמלך גם על האכילה צריך לחזור ולברך ולדעת הד"מ אפשר דכ"ה נמי דעת רש"י ורשב"ם כנז' וא"כ כיון דיש פלוגתא בזה לכתחלה יש ליזהר ואם גמר בלבו שלא יאכל ולא ישתה עוד או אם אמר הבו וניטול שאין לאכול ולשתות עוד עד שיברך בהמ"ז ובדיעבד אם הוכרח לאכול או לשתות מאיזה סיבה אין לחזור ולברך משום דק"ל סב"ל אלא יהרהר הברכה בלבו וכמ"ש לעיל אות ב' יעו"ש:

ח

ח) שם אכילה שאני וכו'. וכן אם נמלך לאכול שאר דברים הבאים מחמת הסעודה אף שאין בדעתו לאכול פת כלל אין צריך לברך עליהם שכיון שאם רצה לאכול פת אין צריך לברך המוציא אינה כסעודה אחרת בזה"ז שאין נוהגין להסיר השלחן קודם בהמ"ז כמ"ש בסימן קע"ז. ר"ז אות ג' ומיהו כבר כתבנו לעיל דלכתחלה יש ליזהר שלא לאכול לצאת אליבא דכ"ע:

ט

ט) שם אכילה שאני וכו'. ול"ד בקבע לאכילת פת דה"ה שאר מידי דמזון לא מסלק בהב ונברך ברכה אחרונה לחלק ואם רוצה לאכול עוד להרר"י והר"ן רשאי בלא ברכה ראשונה. מש"ז אות ב':

י

י) [סעיף ב'] אפילו אמר הב לן וכו'. וה"ה אם נטל ידיו לא הוי הסח הדעת עד שיאמר בעה"ב. מט"י אות ב':

יא

יא) שם לא הוי הסח הדעת וכו'. דודאי דעתו אם ירצה בעה"ב לאכול ולשתות עמו יאכל וישתה עמו. ולכן נ"ל אם בשעת אמירתו הסח דעתו בבירור שאף שיאכל וישתה בעה"ב לא יאכל וישתה עמו ונמלך אח"כ צריך לברך וכ"ש כשנטל ידיו מ"א סק"ג. א"ר אות ז' י"א בהגה"ט. ר"ז אות ו' ח"א כלל מ"ד אות ב' חס"ל אות ד' דה"ח אות ד' ומ"ש המ"א וכ"ש כשנטל ידיו ר"ל שנטל וגם הסיח דעתו בבירור שלא יאכל עוד דאם רק נטל ידיו ולא הסיח דעתו בבירור הוי כמו הב לן דלא חשיב הסח הדעת כמ"ש באות הקודם יעו"ש. והאי דצריך לברך באמר הב לן והסיח להר"י והר"ן דוקא על השתייה ולהרא"ש גם על האכילה ולענין דינא כבר כתבנו לעיל אות ב' יעו"ש:

יב

יב) שם עד שיאמר בעה"ב. או גדול השלחן. צל"ד דף כ"ז. א"ר אות ו' זכ"ל אות ס':

יג

יג) שם עד שיאמר בעה"ב. ואז כולם אסורים. ב"י בשם התו' והמרדכי. ונ"ל דוקא כששתקו והסכימו לדבריו. מ"א סק"ד. א"ר שם. י"א בהגב"י. ר"ז שם. ח"א שם. חס"ל שם. ומשמע ששתקו וגם הסכימו בלב ואפשר כל ששתקו הוה כך ועוד דאיכא לזות שפתים. א"א אות ד' ולפ"ז צריך שיאמרו בפי' שרוצים לאכול ולשתות עוד. וה"ה דה"ח שם:

יד

יד) [סעיף ג'] משנטל הכוס לברך וכו'. נ"ל דדינו כנט"י מ"א סק"ה. ועיין לעיל אות ב' מ"ש שם בענין נוטל ידיו אם יכול לחזור ולאכול קודם בהמ"ז וא"כ ה"ה לכאן בנטל הכוס לברך ומיהו בלבוש כתב דהוי כמו הב לן ונברך. וכ"כ בסדה"י והביאו הפת"ע יעו"ש אמנם כ"ז הוא לפי מ"ש בסימן קפ"א סעיף יו"ד שיש נוהגים שאין ליטול מים אחרונים אבל לפי מה שנכתוב שם בשם הזוה"ק והאר"י ז"ל דאף בזה"ז חובה הוא ליטול מים אחרונים א"כ בלא"ה הא כבר נטל ידיו קודם נטילת הכוס ונכנס בדין נטל ידיו הכתוב לעיל בסעיף ח' ובדברינו לשם בס"ד:

טו

טו) שם מנטל הכוס בידו וכו'. ועיין לקמן סימן קפ"ג סעי' ו' ובדברינו לשם בס"ד:

טז

טז) [סעיף ד'] וכל אחד מושיט לו כוס וכו'. פי' והוא אינו קובע עמהם בשתיה. ט"ז סק"ג. ור"ל דאל"כ אצ"ל כ"א פ"א כמ"ש בסעיף שאח"ז. ולענין דינא כבר כתבנו לעיל סימן קע"ד אות כ"ז דהאידנא אין מברך על כל כוס וכוס יעו"ש וכ"כ המש"ז בזה הסימן אות ג' ר"ז אות ז':

יז

טוב) שם יש מי שאומר וכו'. הא דכתב יש מי שאומר לאו משום דיש פלוגתא בזה אלא כי כן דרך מרן ז"ל כשתהיה סברה יחידית כותב אותה בשם יש מי שאומר וזה הסברה כתבה רק הכלבו בשם הר"ם כמ"ש בב"י יעו"ש:

יח

חי) [סעיף ה'] הקרואים בבית בעה"ב וכו'. אין צריך לברך וכו' דאתכא דבעה"ב סומכין שיודעין שיתנו להם כל צורכן משא"כ בשמש סס"י קס"ט שנמלך הוא בכל פעם. מ"א סק"ז. מיהו הט"ז סק"ד חולק וכתב דצריך לברך על כל מין ומין שנותנין לו יעו"ש. אמנם הרב י"א בהגב"י והמט"י אות ג' והמאמ"ר אות ו' והנה"ש אות ד' כולם דחו דברי הט"ז והסכימו לדברי מרן ז"ל יעו"ש וכ"כ המש"ז אות ד' דגי' התו' שלפנינו מסכים לדברי הש"ע יעו"ש. וכ"כ א"ר אות ח' דפי' הט"ז דחוק ושאר ראיותיו יש לדחותם ועוד שסב"ל יעו"ש. וכ"כ שם המט"י דאין לנו אלא דברי מרן ב"י והש"ע דכן הוא מנהג העולם וכן עיקר עכ"ד. וכן הסכימו האחרונים. ר"ז אות ז' ח"א כלל ס' אות ה' קיצור ש"ע סימן נ"ז אות ו' חס"ל אות ח' וכ"כ לעיל סימן קס"ט אות טו"ב יעו"ש:

יט

יט) שם א"צ לברך וכו'. ואם נמלך ממש אז צריך לברך שנית. ח"א שם. קיצור ש"ע שם. וכן אם האורח גמר בדעתו שלא לאכול עוד ואח"כ חזר בו ורוצה לאכול צריך לברך שנית אם הוא מדברים שא"צ ברכה במקומם כמ"ש לעיל סימן קע"ח אות ך' יעו"ש. וגם אם הם מדברים הצריכים ברכה במקומם יש ליזהר לכתחלה שלא לאכול עוד אם גמר בדעתו שלא לאכול לצאת מפלוגתא:

כ

ך) שם א"צ לברך וכו'. ואם לא היה בדעת בעה"ב ליתן להם יותר רק לבקשת האורחים נתן להם עוד אין צריך לחזור ולברך ח"א שם. קיצור ש"ע שם חס"ל שם. וכתב שם החס"ל נראה דה"ה אם לא היו הפירות בבית בעה"ב אלא שבאותה שעה בא לו מנחה ממ"ח והם לא לא מזה עכ"ז אין צריך לברך דדעת האורחים בשעת ברכה על כל מה שיביאו לפניהם עכ"ד. ונראה דה"ד שיש מאותו המין עוד לפניהם או שיש בדעת בעה"ב להביא עוד מאותו המין לפניהם אבל אם לא נשאר מאותו המין לפניהם וגם אין בדעת בהע"ב ליתן עוד לפניהם ואח"כ הביאו המנחה ורוצה ליתן להם מן המנחה צריך לברך שנית דהא פנים חדשות באו לכאן אשר לא עלה על דעת שניהם וגם לא יש מאותו מין לפניהם. ועיין לקמן סימן ר"ו סעיף ה' ודוק:

כא

כא) [סעיף ו'] אכל כל מאכל וכו'. והאדנא נשתנו הטבעים. מ"א סק"ח. והרב בסימן ק"ע סעיף כ"ב נתן טעם אחר שפת שלנו במלח הוא ומשקים שלנו במים הם אלא שהמ"א כתב אפילו ליכא מלח ושתה מי פירות וכדומה ליכא היזק משום דנשתנו הטבעים. וכ"כ א"א אות ח' ומ"מ נכון להזהר:

כב

כב) שם אכל כל מאכל וכו'. וכתבו רבוותא כיון דאי לא אכל ולא שתה הוי סכנה אין צריך לברך מידי דהוה אשותה משקה לרפואה שאין צריך לברך. ב"י בשם שה"ל. לבוש. ור"ל גם אם אוכל המלח ושותה המים אחר בהמ"ז אין צריך לברך כיון שהוא משום רפואה. וכ"כ העו"ת אות א':

כג

כג) שם דקשה לקבור וכו'. בס' הזכירה דף ך' ע"א כתב הנוהג קלות ראש בסעודה בניו קטנים מתים ר"ל יעו"ש והביאו הרו"ח אות ג' ועי"ש:

כד

כד) שם קשה לש"ד וכו'. בזה יש ג' נסחאות דרוב הדפוסים שכתוב בהם ר"ת לש"ד היינו שפיכית דמים. ובלבוש כתב לשם רע. ובא"ר אות ט' כתב בשם המי"ט דבב"י כתב לש"ר והוא ר"ת לשחין רע יעו"ש מיהו המחב"ר אות ג' כתב שראה בשה"ל כ"י שבלת קע"ט שכתוב בהדיא לשם רע יעו"ש:

כה

כה) שם הגה. ועיין לעיל ססי' ק"ע למה אין אנו נוהגין וכו'. ועיין בדברינו לשם בס"ד:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---