כף החיים/אורח חיים/קנא

כף החיים ‏ אורח חיים קנא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגים בהן קלות ראש וכו'. משום דנקראו מקדש מעט וכתיב את מקדשי תיראו לבוש. ועיין מגילה כ"ט א' ובעין זה נהפכין הבהכ"נ לבית עי"ג ח"ו, סמ"ק מ"א סק"א:

ב

ב) שם קלות ראש וכו'. ואסור לשחוט בתוכם הרמ"ט ח"ג סי' פ"ד כנה"ג בהגה"ט עו"ת או' א' מ"א שם א"ר או' ג' א"א או' א' וכתב שם הא"א וז"ל ואני מסופק בעזרה שלפני בהכ"נ אפשר דשרי אם הוא לצירך כפרות עיה"כ שראוי להשגיח הרבה בזה ובעזרת נשים שמתפללים שם אסור ובפאלי"ש אעפ"י שמתפללין ע"ת בפירוש הם עשויות וצ' עעכ"ל והביאו הפתה"ד או' א' וע"ש מה שהאריך בזה וכתב דבחצר בהכ"נ שאין מתפללין בו שרי לשחוט שם אבל מתפללים שם בעת שנדחקים אין לשחוט בו וכתב דה"ה לחלל החצר של ת"ת שאין לומדין בה לא בקבע ולא באקראי אלא בתוך הבתים שבו והחצר אינו עשוי אלא לתשמיש כניסה ויציאה שרי יעו"ש ועיין לקמן או יו"ד ובריש סי' קנ"ד:

ג

ג) אין לזלזל לאדם בבהכ"נ מפני שמזלזל בכבוד השכינה. מהרי"ל סי' קצ"ב פסקים וכתבים סי' ר"י הר"ש הלוי חי"ד סי' ח' כנה"ג שם. א"ר או' א'

ד

ד) לא היה יושב ופושט את רגלו וזה יושב ונשען על ידו וזה עומד והולך ובא לו וזה סח ומדבר עם חבירו דברים בטלים. וזה מסיר דעתו ופונה אנה ואנה ודברים אחרים לא הגוגים ולא נכונים בבית אלהים ס' הזכרונות דף ס"ד כנה"ג שם עו"ת שם:

ה

ה) נעבד בו ע"א אפי' נעבד בקבע אין איסור להתפלל הרא"ם בתשו' ח"א סי' ע"ט ושם קרא תגר על מי שרצה לומר על בהכ"נ שמצאו לשמש מתעולל בתוכו עם נער אחד שאסור להתפלל בתוכו. כנה"ג שם. עו"ת שם עט"ז או' א' ועיין לקמן סי' קנ"ד או' פ"ב:

ו

ו) לא ינשק אדם לבניו בבהכ"נ להודיע שאין אהבה כאהבת הקב"ה, בנימין זאב סי' קס"ג בשם ס' אגודה, וכ"כ בס"ח סי' רנ"ה. כנה"ג שם. וכ"כ מור"ם ז"ל לעיל בהגה סי' צ"ח ססעי' א' ומשמע אבל אם מנשק ידי ת"ח שיש כבוד המקום בזה דכתיב את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח או במקום שמנהגם לנשק ידי אביו או רבו ברדתו מעליית ס"ת שיש ג"כ מצוה בזה שרי. וכ"כ בן א"ח פ' ויקרא או' י"א:

ז

ז) מצא דבר בחצר בהכ"נ זבה בו ולא אמרי' דחצר להקדש, אגודה ריש מעילה מ"א סי' קנ"ד ס"ק כ"ג א"ר סוף או' א' וכתב שם הא"א בסי' קנ"ד או' כ"ג דה"ה אם מצא בבהכ"נ גופא יעו"ש והיינו בדבר שאין בו סימן וגם לא ראה ממי נפל שאל"כ חייב להכריז או להחזיר כמבואר בח"מ סי' רס"ב סעי' ג' וד' יעו"ש:

ח

ח) שם. ושוחה בטילה. וכתב בס' פתח עינים וז"ל המדבר שיחת חולין בבהכ"נ טוב לו שלא יבא כל עיקר כי הוא חוטא ומחטיא והשטן מקטרג ואומר היום קצר לי לדבר עד שממתין שעת התפלה ובכלל זה לומדי תירה המפלפלים בשעת התפלה ומבלבלים את הקהל בצעקתם דלא יאות עבדי אעפ"י שת"ת כנגד כולם אמרו חכמים ז"ל זמן תורה לחוד וכו' ועוד שיקחו ע"ה ק"ו מהם ולא יחרשו ג"כ לשמוע התפלה מן הש"ץ עכ"ל והביאו הסו"ב או' ב' ועי"ש בסו"ב מה שהאריך בזה יעו"ש. וכ"כ הא"א או א' דיש לגעור במי ששח שיחת חולין בבהכ"נ אע"ג שאין שיחה בטילה דבל"ה אסור כל השח שיחה בטילה ועובר בעשה מדרבנן עכ"פ לצירך פרנסה דבחוץ שרי בבהכ"נ אסור עכ"ד ועיין להרב עדות ביהוסף ח"ב סי' ל"א שביאר חומר איסור הדיבור בבהכ"נ ובפרט בשעת התפלה ועונשו ומשפטו ותשובתי, והביאו ברכ"י או' ד' וז"ל הזוה"ק פ' תרומה דקל"א ע"ב, ומאן דמשתעי בי כנישתא במילין דחיל ווי ליה דאחזי פרודא, ווי ליה רגרע מהימנותא, ווי ליה דלית ליה חולקא באלהא דישראל דאחזי דהוא לית ליה אלהא ולא אשתכח תמן, ולית ליה חולקא ביה ולא דחיל מיניה, ואנהיג קלנא בתקונא עלאה דלעילא עכ"ל, וכתב בשער הכוו' דף ד' ע"א וז"ל ראיתי למורי ז"ל נזהר בתכלית הזהירות שלא לדבר כלל בבהכ"נ אפי' שלא בשעת התפלה וכמעט שאפי' בדברי מיסר ותוכחות ותשובה לא היה רוצה לדבר כדי שלא ימשך מזה איזה דיבור של חול עכ"ל, והביאו מ"א סק"ג, ועיין עוד בדברינו לעיל סי' קל"ב או' ז:

ח) ובשבת קודש יש איסור מוסיף דלא מיבעיא דשיחת חולין אפי' לצורכו דאסור אלא אפי' לצורך בי כנישתא אסור כמ"ש בזוה"ק פ' ויקהל דף ר"ה ע"ב וז"ל כיון דעאלו עמא קדישא לבי כנישתא אסיר לאשתדלא אפי' בצורך בי כנישתא אלא במילי תושבחן וצלותא ואורייתא. ומאן דאשתדל במילין אוחרנין ובמילין דעלמא דא איהו ב"נ דקא מחלל שבתא ולית ליה חולקא בעמא דישראל תרין מלאכין ממנן על דא ביומא דשבתא ואינון שוו ידיהון על רישיה ואמרי ווי לפלניא דלית ליה חולקא בקב"ה וע"ד בעי לאשתדלא בצלותה ובשירין, ותושבחן דמאריהין ובאורייתא עכ"ל והטעם הוא כי אינו דומה השראת השכינה השורה בבהכ"נ בשבת להשראת חול ולבן צריך להיות חמורא ביותר ואסיר לאשתדלא אפי' בצורך בי כנישתא ש"ץ די"ב ע"ג חס"ל או' א':

ח) וכתב הרוקח בתקוני התשובה שהרגיל לדבר דברים של חול בבהכ"ג ואפי' שלא בשעת התפלה יתענה ארבעים יום וילקה בכל יום ומכאן ואילך ישב במורא גדול ויתפלל בכונה ולא ידבר בבהכ"נ כלל והביאו החס"ל שם:

ט

ט) שם. ואין אוכלים ושוחים בהם וכו'. אסור לשתות מים בבהכ"נ ובהמ"ד מי שאינו ת"ח, מהר"ש בן התשב"ץ סי' רע"ד, והמנהג עתה שתו העם מים בבהכ"נ. ברכ"י או' ב' והיינו אם יושבים שם ללמוד שרי שאעפ"י שאינם ת"ח שרי וכדי שלא יתבטלו מהלימוד:

י

י) שם. ואין אוכלים ושותים בהם וכו'. וה"ה בעזרה כיון שמתפללין בה לפעמים, אבל הפרדס שסביבות בהכ"נ אין בו קדושה כלל, מהר"י באסן בתשו' סי' ק"ד, מחב"ר או א' ואו' ב' ועיין לקמן סי' קנ"ב או' ה' ולעיל או' ב':

י) שם ואין אוכלים ושותים בהם וכו'. וה"ה דאסור לשתות בהם פיפ"ה של טויטין דזהו הוי ג"כ בכלל ק"ר כמ"ש הרח"פ בס' ספר חיים סי' מ"ה או' ה' יעו"ש, והביאו היפ"ל בק"ו יושר לבב או' ה' ועיין לקמן או' י"ג, וה"ה דאין עושין בהן שם מלאכה, רש"י מגילה כ"ח א' ד"ה מפשילין חבלים מ"ב או' ג'. וכן אסור ללמוד בהם כתיבה וקריאה של שאר לשונות אבל כתיבה של ישראל שהיא חלי אשורית שקורין רש"י מותר וכ"ש כתב אשורית דמותר, בן א"ח פ' ויקרא או' ד':

יא

יא) שם. ולא נכנסים בהם בחמה וכו'. הבורח מפחד אויב הרודף אחריו בחמת כוחו וחרבו שלופה בידו מותר לו ליסתר תוך בהכ"נ דאין לך דבר שעומד בפני פ"נ. ומ"מ מצי לתקן לקרא מעט בבהכ"ג כשתתיישב דעתו וכמ"ש בסעי' זה ואם צריך ליכנס בהם לצרכו וכו' יכנס ויקרא מעט וכו' ובזה ינצל מפקפוק איסור. פתה"ד הו' ג':

יב

יב) שם ות"ח ותלמידיהם מותרים וכו'. כתב הט"ז סק"א דאורחים שרי לאכול שם דהא איתא בסי' רס"ט דאורחים אוכלים בבי כנישתא והו"ל קידוש במקום סעודה וכן הביא ב"י בסי' זה בשם רמב"ן עכ"ל וכ"כ הברכ"י או' ג' בשם רבי ישעיה הראשון בתשו' ב"י סי' פ"ח דאף בבהכ"נ של א"י מותר לאורחים לאכול ולשתות שם אף שאינם ת"ח שלא אסרו אלא לבני העיר עכ"ד. והביאו הער"ה או' א' וכתב שכן הוא דעת הסמ"ג עושין כ"ט וא"ח דף ס"ג דהו"ל כסעודת מצוה דשרי יעו"ש, מיהו בא"ר או' ב' תמה על דברי הט"ז הנז' דהא כתבו התו' במגילה כ"ת דהתם מיירי בחדר הסמוכה לבהכ"נ אבל בבהכ"נ גופיה אסור וכ"כ התו' והרא"ש ריש ב"ב, וגם מ"ש שכ"כ ב"י בשם רמב"ן אינו ראייה דמיירי בבהב"נ שבבבל שנעשות על תנאי דמותר בזה כמו דשרי בהתנית בארון ותשמישי קדושה בסי' קנ"ד ס"ח עכ"ד, וכ"כ המ"א בסי' רס"ט סק"ב דהתם מיירי בבית הסמוך לבהכ"נ אבל בבהכ"נ אסור לאכול יעו"ש, וכ"כ הברכ"י בשיו"ב בסי' זה או' ג' על דברי הט"ז הנז' דאין נראה כן מדברי הפו' יעו"ש, וכ"כ דעת הר"ן בר"פ ע"פ, וכ"כ המ"מ בפ' כ"ט דשבת. וכ"כ המאירי סוף מגילה, וכ"כ התו' והמרדכי שם דאפי' בבהכ"נ של בבל לא מהני תנאי לענין זה אלא לאחר שיחרבו יעו"ש. ועיין בהרשב"ש סי' רע"ד שהאריך בזה וכתב דלת"ח א"צ תנאי אבל לאורחים שאינם ת"ח צריך להתנות כך בפי' יעו"ש, והב"ד הער"ה שם, ועוד עיין בשה"ג על הרי"פ פ' בני העיר או' ג' שכתב בשם ריא"ז דמ"ש בגמ' בתי כנסיות שבבבל על תנאי הם עשויות לא נאמר אלא לאורחים, שבבבל מציים אורחים העוברים ממקום למקום יעו"ש, נמצא דדבר זה בפלוגתא שניא די"א דאפי' בבהכ"נ שבבבל לא מהני תנאי לענין זה אלא לאחר חורבנם וי"א דמהני אף בעת בנינם וי"א דאף בבהכ"נ של א"י דלא מהני תנאי מותר לאורחים לאכול שם. וע"כ כיון דיש פלוגתא בזה לכתחלה יש לזהר האורחים בכל מה דאפשר שלא יאכלו בבהכ"נ אפי' של חו"ל ובשעת הדחק יש לסמוך על ס' המתירין ועיין לקמן סעי' י"א:

יג

יג) שם. מדוחק וכ"כ הרמב"ם ז"ל פי"א מה"ת דין ו' וכתב שם מרן ז"ל בכ"מ אבל שלא בשעת הדחק אפי' חכמים ותלמידיהם אסורים יעו"ש, וכ"כ בב"י ומשמע דדעת הרמב"ם ומרן ז"ל דבהכ"נ ובהמ"ד שוים בזה דאפי' לת"ח אין להתיר לאכול ולשתות בהם אלא מדוחק. וכ"כ המאמ"ר או' א' מיהו בהר"ן כתב דתכמים ותלמידיהם מותר בבהמ"ד אפי' בלא דחק יעו"ש והביאו ב"י ומור"ם כאן בהגה בש"ע בשם י"א, וכ"כ הלבוש, וכן דעת הב"ח והביאו שכנה"ג בהגב"י או' א' והטעם כתב בלבוש כדי שלא יתבטלו מלימידם והוי כאלו התנו יעו"ש, וכ"כ. הסו"ב במק"ח או' ב' א"ר או' ב' ונראה כיון דדעת האחרונים להקל אף בשלא שעת הדחק אע"ג דמרן ז"ל ס"ל דאף בבה"מ ולת"ח אין להתיר לאכיל ולשתות בהם כ"א מדוחק מ"מ כיון דיש מפרשים גם לשון מדוחק הוא כדי שלא יתבטלו מלימודם כמ"ש לקמן ע"כ יש לקהל להת"ח לאכול ולשתות בבה"מ, אם נצרכים לכך כדי שלא יתבטלו מלימודם אבל לא לשאר דברים, ובבה"כ אין להתיר אפי' לאכול ולשתות כ"א לצירך גדול וגם כדי שלא יתבטלו מלימודם, וכן בשתיית עשן בבהכ"נ אין להתיר כ"א לצורך גדול כגון שאין יכול להתאפק אם לא. יעשן וגם כדי שלא יתבטלו מלימודם, ועיין לעיל או' יו"ד ד"ה שם, ועוד עיין באו' שאח"ז ואו' ט"ו:

יד

יד) שם. מדוחק והא דאיתא בגמ' דרב אחא ורבינא הוו קיימו וגרסי אתא זילתא דמיטרא עיילי לבי כנישתא אמרי לאו משום מטרא אלא משום דשמעתא בעי צילותא משמע משום מטר אסור היינו משום דמטר לא חשיב דוחק כ"כ דהרבה בני אדם הולכים בשוק בשעת הגשמים. ב"י. והמ"א סק"ב כתב דדוקא אכילה ושתיה שרי בבהכ"נ משום דלומדים בבהכ"כ כדמשמע בגמ' וכ"ש בבה"מ ולכן מותרים לאכול ולשתות שם דאם יצטרכו לילך בכל פעם לאכול ולשתות בביתם יתבטלו מלימודם אבל אם אין לומדים בבהכ"נ אסורים לאכול ולשתות שם וכמ"ש הר"ן דאטו ת"ח אינו מוזהר על מורא המקדש וז"ש הרמב"ם מותרים לאכול ולשתות מדוחק וכ"מ ס"ד עכ"ד. וכ"כ א"ר או' ב' דלשאר דברים אפי' לת"ת אסור. ח"א כלל י"ז או' י"ד מ"ב או' ו' ועיין לקמן או' ל':

טו

טו) שם. מדוחק. ואם היה מקום דחוק לתלמידים ואין להם מקום לאכול ולשתות ולישן מותר. כ"מ פי"א מה"ת דין ו' וכ"כ הב"ח אבל לדברי המ"א והאחרונים משמע דאין להתיר אלא א"כ דוקא כדי שלא יתבטלו מלימודם כנז' באו' הקודם ובאו' שאח"ז. וכ"כ מ"ב אות ז':

טז

טז) שם הגה. וי"א דבבה"מ אפי' שלא מדוחק שרי ולשאר אינשי או לת"ח שאין לומדים בבה"מ משמע דאסורים. א"ר שם. ח"א שם:

יז

טוב) שם. אלא א"כ הם של מצוה וכו'. ובשבת אפי' לצרכי בהכ"נ אין לחשוב כמ"ש לעיל או' ח' בשם הזוה"ק יעו"ש.

טוב) שם אלא א"כ הם של מצוה וכו'. ואסיפה של יחידי הקהל לצורך תיקון העיר טוב לעשותה בבית יחיד כי באסיפה לא יפלט מלדבר דברים בטלים וחצונים בן א"ח פ' ויקרא או' ד'.

יח

חי) שם, אלא א"כ הם של מצוה וכו'. המבקשים לחדש בעיר לעמוד החופה בביהכ"נ וגם המבקשים לבנות ביהכ"נ על אופן הנ"ל כתב בשו"ת אמרי אש סי' ט' וסי' י"ד ע"ד שאם לא עלה על דעתם בשעת בנין ביהכ"נ להתנות שיהיה החופות בביהכ"נ בודאי אינו נכון לעשות שם החופות מטעם קלות ראש והוללות דאסור בבהכ"נ. רק לבנות לכתחילה אדעתא דהכי אם יש מוחין בזה אין להם לכוף ואסור לעמוד שם החופות יעו"ש, וכ"כ תשובה מאהבה סי' רכ"ט ובתשובת מהרי"א אסאד סי' יו"ד ובשו"מ מהד"ג ח"א סי' קפ"ב שראוי ונכון להחמיר בזה יעו"ש, והב"ד א"ח או' א' ועיין בשד"ח מ"ע חתן וכלה וחופה אות א' שהאריך בזה יעוש"ב ועוד עיין לקמן סעיף י"א.

יט

יט) ואסור לגגן בבהכ"נ בכנור ועוגב ח"ס חח"מ סי' קצ"ב באמצע התשו' יעו"ש ועוד כתב בזה בחלק ו' סי' פ"ו ושם האריך להוכיח דאסור להעמידו אפי' בבהכ"נ של נשים ושיהיה איש נוצרי עומד שם ומנגן ושאין להתיר ניגוני ע"י עכו"ם בשבת וע"ש עוד בסי' פ"ד וכ"כ בס' לב חיים ח"ב דאסור להביא מנגנים בבהכ"נ בתפלה והאריך מאד והעלה לאסור בין בשבת בין בחול יעו"ש והביאו השד"ח באסיפת דינים מע' בהכ"נ או' ב' א"ח או' ב' ועיין עוד בשד"ח במ"ע חתן וכלה או' א',

כ

ך) המתעטש בביהכ"נ אין אומרים לו רפואה עט"ז או' ב' בשם הגמי"י. וכ"כ הא"ז בשם הנ"ז אלא שבספרו א"ר או' א' כתב שאח"כ עיין ולא מצא היכן כתוב בהגמי"י ואדרבא מדכתב פ"ד מה' ת"ת וכן בטור יו"ד וש"ע שם סי' רמ"ו דין זה על בית המדרש משמע בבכ"נ מותר ועי"ש שהעלה להקל אבל האחרונים העלו להחמיר מש"ז או' ד' תס"ל או' ה' בן א"ח פ' ויקרא או' י"א וכן ראוי להורות וגם מטעם דשוא"ת עדיף ועיין ש"כ שם ס"ק ט"ז וט"ז שם סק"ו ודו"ק:

כא

כא) ובענין שאיפת הטאבקו דרך נחירים בבהכ"נ שלא בשעת התפלה נהגו להתיר עיין בדברינו לעיל סי' צ"ב או' י"ב ואו' י"ג ובסי' ס"ג או' כ"ו, ועוד עיין בבאה"ט סי' תקנ"א או' ט"ל ובשד"ח אסיפת דינים מע' ביהכ"נ או' ז' ובענין שתות העשן בבהכ"נ כבר כתבנו לעיל או' י"ג דאין להתיר כ"א דוקא לצורך גדול וגם כדי שלא יתבטלו מלמודם יעו"ש אבל ישמש בהכ"נ אסור לשתות שם העשן, וכ"כ בן א"ת פ' ויקרא או' ה'

כב

כב) שם לאחד מגדולי העיר וכו'. שמת קרובו של גדול כגון רפרם דספדיה לכלתיה בבהכ"נ מגילה כ"ח ע"ב מ"א סק"ג ועיין ביו"ד סי' מש"ד סעי' י"ט:

כג

כג) שם יכנס ויקרא מעט וכו'. דהכי איתא במגילה כ"ח ע"ב אי צורבא מרבנן הוא לימא הלכתא ואי תנא הוא לימא מתניתין ואי קרא הוא לימא פסוקא ואי לא לימא ליה לינוקא אימא לי פסוקך א"נ נישהי פורתא וניקום ע"כ ומשמע מזה דקמא קמא עדיף דהיינו אם יודע הלכתא הלכתא עדיף ואם אינו יודע הלכתא יאמר דבר משנה ואם אינו יודע משנה יאמר מקרא ואם אינו יודע מקרא יאמר לינוקא או ישהא פורתא:

כד

כד) שם ואח"כ יקראני, דאם יקראנו קודם שקורא הפסוק נראה דעיקר הכניסה לקרות חבירו וקריאת פסוק טפל, לח"מ, א"ר אות ד'

כה

כה) שם שהישיבה בהם מצוה שנאמר אשרי יושבי וכו'. ור"ל שמה שמתעכב שם היא מצוה אעפ"י שאינו יושב אלא עומד דאשרי יושבי ביתך אין פירושו אלא עכבא כמו ותשבו בקדש, ב"ח, שכנה"ג בהגה"ט אות א' א"ר אות ה':

כו

כו) [סעיף ב'] י"א שמה ששנינו וכו'. הא דכתב זה בשם י"א לא מפני שיש פלוגתא בזה אלא כי כן דרך מרן ז"ל כשתהיה סברה יחידית כותב אותה בשם י"א וזה הסברה כתבוה מהר"י ן' חביב ונ"י בשם יש מי שכתב כמבואר בב"י וע"ב גם מרן ז"ל בש"ע כתבה בשם י"א, ועיין בדברינו לעיל הי' י"ד אות כ"ד:

כז

כז) שם אבל יחיד הקובע מד' בביתו לצרכו וכו'. משמע דוקא לצרכו אבל אם הקדישו לצורך רבים ללמוד בו אעפ"י שאין מתפללין בו חל עליו קדושת בה"מ וכמ"ש לקמן סי' קנ"ג ס"ח נגבי בהכ"נ וה"ה לבה"מ וכ"כ מ"ב אות י"ד:

כח

כח) שם אין לו קדושה כ"כ. ומ"מ גם בו לא יקל מאד שהרי אז"ל אין להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה לבוש סעי' א':

כט

כט) [סעיף ג'] אין ישנים בבהכ"נ אפי' שינת עראי. וע"כ חל החיוב לגעור באותן שעושין כן ומכ"ש אותן בני אדם אשר נמשלו כבהמות נדמו וישינים בשעה שדורש הדורש שאז עבירה גוררת מסירים אזנם משמוע תורה גם תפלתם תועבה ב"מ, של"ה בענין ס"ס ובהכ"נ דף רנ"ו ע"א, א"ר אות ו' חס"ל אות ה':

ל

ל) שם אין ישינים בבהכ"נ וכו'. אבל ת"ח מותר לישן בבהכ"נ כמו בבה"מ כמ"ש לענין אבילה ושתים וכ"כ הרשב"ש סי' קצ"ב וסי' רע"ד דאין חילוק בין בהכ"נ לבה"מ ואדרבה בה"מ חמור מבהכ"נ ובשניהם טותר לאכול ולשתות ולישן ת"ח ותלמידיהם אם יתבטלו מלימודם יעו"ש, ער"ה אות ב' מ"ב אות ו' ואות ט"ו:

לא

לא) שם אבל בבה"מ מותר ר"ל שינת עראי ולת"ח כ"מ בב"י והא דאמרינן בפ' בני העיר שאלו את רבי זירא במה הארכת ימים א"ל וכו' ולא ישנתי בבה"מ לא שינת קבע ולא שינת עראי צ"ל דשינת עראי משום מדת חסידות נהג כן אבל מדינא מותר. ש"כ ביו"ד סי' רמ"ו ס"ק ט"ו. ועיין לעיל סס"י ע"ט. והלבוש כתב דבבה"מ אפי' שינת קבע מותר יעו"ש. ונראה דהיינו למי שלומד שם בקביעות וכדי שלא יתבטלו מלימודם. וכ"כ ת"א כלל י"ז אות י"ד. קיצור ש"ע סי' י"ג אות ד' מ"ב אות ט"ז:

לב

לב) [סעיף ד'] לצורך בה כ"נ מותר לאכול ולישן בתוכו וכו'. אבל לא יכניס מטתו לשם כדאיתא בתמיד רפ"א, מ"א סק"ד. ועיין א"ר אות ב' ובסי' קנ"ב אות ד' שמתיר גם להכניס מטתו יעו"ש. ועויין א"א שם אות ד' ומאמ"ר שם אות ג' מה שמיישבין דברי המ"א וע"כ יש להחמיר כדברי המ"א:

לג

לג) שם לצורך בהכ"נ מותר וכו'. כגון בלילי יוה"כ שצריכה שמור מפני הנרות, לבוש, וכ"כ הסו"ב במק"ח אות ד' ועיין בש"ע סי' תרי"ט ס"ו שכתב נוהגים ללון בבהכ"נ ולומר שירות וכו' והלבוש שם כתב מוטב לילך לישן בביתו כי מי שניעור בלילה ישן ביום ואינו אומר בכינה ואי משום שמירת הנרות ישכרו שומר והביאו מ"א שם ס"ק י"א א"א בזה הסי' או' ד' אמנם בשער הכוונות דרוש יוה"כ דף ק' ע"ח כתב דמנהג האר"י ז"ל להיות ניעור כל ליל יוה"כ ועוסק בתורה יעו"ש. וע"כ נראה דאם הוא כחוש ואינו יכול להיות ניעור עד הבקר לכל הפחות יהיה ניעור עד חצות כדי שלא יעבור עליו חצות בשינה בליל הקדוש הזה ואחר חצות יאמר ברה"ש חוץ מברכת התורה ואח"כ ילמוד איזה דבר ואח"כ ישן, ועיין בדברינו לעיל סי' מ"ו אות מ"ט:

לד

לד) שם לעבר השנה וכו'. ובסמ"ק כתוב דסעודת מצוה מותר, ופי' בהגה כגון עיבור שנה שאין בה קלות ראש, פירוש דאין עולין לה אלא בפת וקטנית מ"א סק"ה, ת"ר אות ז' ומשמע אבל סעודה גדולה שיש בה קלות ראש אסור אפי' אם היא של מצוה, וכ"כ א"א אות ה' דסעודת מצוה שיש בה שכרות אסור אף בבה"מ וכן יתום ויתומה וכדומה ואפי' סיום מסכתא הואיל ויש בה קלות עכ"ד. ונראה אבל אם אין בה ק"ר כגון שחין עושין כ"א סעודה קטנה לכבוד סיום המסכתא וגם אין בה שכרות. כגון שאין שותין אלא רק מעט יין לכבוד התורה יש להקל בבה"מ ומיהו צריך ליזהר שלא יהיה שם שיחה בטילה וכדומה ח"ו רק ד"ת ושירות ותשבחות לכבוד התורה ועיין לעיל או' ט"ו ולקמן או' ס"ג ועוד עיין ביו"ד סס"י רמ"ו בהגה:

לה

לה) [סעיף ה'] לקצר דרכו. שאסור ליכנס בהם אלא לדבר מצוה. רמב"ם, מ"א סק"ו. ועיין א"א או' ו' שכתב דאם הולך לדבר מצוה אפשר דרשאי לילך דרך שם עכ"ל, ומיהו אין נראה כן מדברי הרמב"ם ז"ל אלא דוקא אם עושה מצוה שם בכניסתו לבהכ"נ אבל לא לזלזל בכבוד בהכ"נ בשביל מצוה אחרת הנעשית חוץ וע"כ אין להקל אם לא ילמוד שם או ישהא פירתא כמ"ש בסעי' א' וכ"כ ב"ה:

לו

לו) שם. ואם הים הדרך עובר וכו'. ומ"מ אין ראוי לעשות כן מדקאמר ר"א לא עשיתי קמפנדריא ומשמע דבהני גווני דשרי מיירי דאי לאו הכי מאי רבותא, כ"מ. וכ"כ פסקי ת"ו פ' בני העיר א"ר אות ח':

לז

לז) שם. וכשנכנס בו להתפלל מותר וכו'. בטור כתב וכשנכנס בה להתפלל מצוה וכו' וכתב עליו ב"י ומייתי ראיה בגמ' מדכתיב ובבא עם הארץ לפני ה' במועדים הבא דרך צפון להשתחות יצא דרך שער הנגב וכו' והטעם כתב שם הר"ן מפני שנראה כמחבב, וכן דעת מ"א סק"ז. אמנם מ"ש שם המ"א דט"ס הוא בש"ע וצ"ל מצוה אין נראה כן מדברי ב"י שהרי מביא סמיכות לגירסת מותר מהרי"ף ורמב"ם ומשמע דהכי ס"ל. וכ"ב העו"ת או' ג' דלדעת הש"ע מצוה ליכא יעו"ש. וכ"כ הא"ר או' ט' דהש"ע נמשך אחר הרי"ף והרמב"ם כנודע אלא דהא"ר עצמו פסק כדעת הטור ומ"א דמצוה נמי איכא יעו"ש וכ"כ ח"א כלל י"ז או' י"ב:

לח

לח) [סעיף ו'] מותר ליכנס בבהכ"נ במקלו וכו'. כתב הב"ח ראיתי קצת מקפידים שלא ליכנס במקל בבהכ"נ ולפ"ז באפונדתו דהיינו בכיסם ובאבק שעל רגליהם נמי היה להם להקפיד ואינם מקפידים ולכן נראה דאינו אפי' משנת חסידים דכיון דאין מקפידים בהני אין להם להקפיד גם במקל דמאי שנא הא מהא עכ"ל והביאו עט"ז או' ג' שכנה"ג בהגב"י או' ב מיהו העו"ת או' ח' כתב דמאן דנזהר תע"ב דמ"מ כבוד שמים איכא וכן יש לנער האבק שעל רגליו ולהטמין אפונדתו עכ"ל וכ"כ החיד"א בס יוסף אומץ סי' ט"ז דהנזהר שלא ליכנס לבה"כ במקל ואפי' חשיב ועושה כן לכבוד שמים לכבד מקדש מעט הנה שכרו אתו ותע"ב עכ"ל והביאו הזכ"ל ח"ג או' ב' וכן בשיו"ב הביא דברי השבו"י ת"ג סי' א' שכתב דאין להחמיר בזה ודלא כהעו"ת והוא ז"ל השיג עליו ומסיק כנז"ל דהעושה לכבוד שמים סע"ב יעו"ש והביאו שד"ח באסיפת דינים מ"ע בהכ"נ או' ח' וכתב משמע דאף אם נוהגים במקום אחד כמ"ש בשבו"י אם רוצה להחמיר יכול ואין בו חשש יוהרא יעו"ש וזקן או חולה שמצטער הרבה אם ילך ד"א בלא מקל אין להחמיר עליו בזה גם לדעת המחמיר פתה"ד או' ה' והביאו השד"ח שם בן א"ת פ' ויקרא או' ו':

לט

טל) מותר להניח כלי המונה שעות בבהכ"נ למען דעת שלא לעבור זמן ק"ש ותפלה ואין בזה משום חקי נכרים ס' ישרי לב תי"ד מע' הדל"ת או' ב' בשם ס' כרן של רומי. שד"ת שם סוף או' ח' א"ת או' ט':

מ

מ) שם ובאפונדתו ובי"נ כתב שלא ליכנס בו בכיס מגולה אבל בב"י בשם א"ת כתב דשרי וכ"כ דלא גרע מאפונדתו מ"א סק"ח:

מא

מא) שם ויש אוסרים ליכנס בו וכו'. הא דכתב זה בשם י"א לא מפני שיש חולק בזה כמבואר בב"י אלא כי כן דרך מרן ז"ל כשתהיה סברה יחידית כותב אותה בשם י"א כמש"ל סי' י"ד או' כ"ד ועיין ברכ"י או' ט' ומאמ"ר או' ד':

מב

מב) שם ויש אוסרים ליכנס בו בסכין ארוך לפי שהתפלה מארכת ימיו של אדם והסכין מקצרם ב"י לבוש ומשמע אבל בסכין קצר מותר והטעם נ"ל משום דסכין ארוך הוא על חגורתו ואף אם מכסהו ניכר לא כן בסכין קצר דאם מצניעו או מכסהו אינו ניכר ובזה לא יקשה מסי' ק"פ סעי' ה' ועיין ט"ז סק"ב ועוד עיין בדברינו לעיל סי' צ"א או' כ"ט שכתבנו בשם המקו' שלא לישא עליו שום דבר של ברזל בשעת התפלה יעו"ש:

מג

מג) שם ויש אוסרים ליכנס בו בסכין ארוך וכן בבה"מ אין ליכנס בסכין ארוך כדאיתא בסנהדרין דף פ"ב סוף ע"א ויקם מתוך העדה ויקח רומח בידו מיכן שאין נכנסין בכלי זיין לבה"מ:

מד

מד) שם. או בראש מגולה. וכ"ה לעיל בסי' צ"א סעי' ג' ועיין בדברינו לשם בס"ד. ועוד עיין בדברינו לשם או' כ"ה בענין אם מותר ליכנס לבהכ"נ במנעלים וכתבנו דהכל לפי מנהג המקום אם מקפידים ליכנס לפני גדוליהם במנעלים יעו"ש. ומ"מ צריך ליזהר וליתן דעתו שיהיו נקיים מטינוף כמ"ש לעיל סי' ע"ו אות י"ב יעו"ש:

מה

מה) ואם מותר לגלת בבהכ"נ עיין בשד"ח אסיפת דינים מ"ע בהכ"נ או' יו"ד שכתב דלפי מ"ש הרמב"ם פ"ח מה' נזירות דין ג' דתגלחת במקדש בזיון הוא נראה דה"ה במקדש מעט דאסור לנהוג בו מנהג בזיון. וכ"כ הרח"פ בס' לב חיים סי' קמ"ב דאסור יעו"ש ומ"ש שם הרח"פ משם מר בריה שהכריח מדברי הש"ג סי' תקל"א אות י"ב שכתב שראה מעשה רב בירושת"ו שעשו תגלחת ראשונה לקטן בחו"ה דסיכות בבהכ"כ בתופים וכו' דשרי יעו"ש. כתב השד"ח שם יש לבדוק ולומר כיון דתגלחת זו היא תגלחת מצוה שמניחין לקטן פאות בראשו בתגלחת ראשונה ומשום חיבוב מצוה שמרבים בתופים ובמחולות ולא היה בימים הראשונים נמצא בתים מרווחים להכיל בתוכם קהל ועדה וכו' משום זה התירו דוקא תגלחת מצוה זו יעו"ש, וכתב שם הרח"פ דת"ח בבית מדרשו שרי ולא לזולתו יעו"ש, והביאו השד"ח שם:

מו

מו) [סעיף ז'] יכול לרוק בו וכו'. והיינו שלא בשעת תפלה אבל בשעת תפלה אסור לו לרוק כדאיתא לעיל סי' צ"ז סעי' ב' ב"ח. עו"ת אות ז'. והא דמותר לרוק בבהכ"נ כדי שיתפלל בכוונה הא לטיול אסור דאין מטיילין ובתפלה בצ"ז סעי' ב' אסור אא"כ א"א כלל ויצטער הרבה שרי. א"א אות ט' ועיין בדברינו לסי' צ"ז סעי' ב, ועוד עיין בסי' צ' סעי' י"ג ובדברינו לשם בס"ד. והיינו דוקא בבהכ"נ אבל בהר הבית אסור לרוק אפי' בזה"ז כדאיתא בברכות ס"ב ע"ב:

מז

מז) שם. יכול לרוק בו וכו'. והאר"י ז"ל היה נזהר מלרוק בבהכ"נ ואם נזדמן לו רוק היה מבליעו בטליתו או בולעו בגרונו כמ"ש בשער הכו' דף ד' ע"א, והביאו מ"א סק"ט. וכתב מהרש"ו שם בשער הכו' דיותר טוב הוא שיצא חוץ לבהכ"נ וירוק שם או ישליך מנחיריו עכ"ד והב"ד לעיל בסי' צ' אות צ"ג יעו"ש:

מח

מח) שם. יכילו לרוק וכו'. ועיין להרב לשון חכמים אשכנזי ז"ל ת"א דצ"ב ע"ד בהערה דאסר להשליך צואה מן האף ברצפת בהכ"נ כמו שנהגו המון העם דאסור מק"ו דיריקה אף למאן דמתיר יעו"ש. פתח"ד אות ו' יפ"ל אות יו"ד:

מט

מט) שם. ובלבד שישפשפנו ברגליו. ובשבת ישים המנעל עליו עד שיתמעך. עו"ת אות ח' א"ר אות י"ב א"א אות ט'.

נ

נ) שם. או יהיה שם גמי וכו'. וה"ה תבן. א"ר אות י"ג:

נא

נא) [סעיף ח'] ולא על בגדיו שום שום לכלוך. ומיירי אפי' אינו ת"ח. עו"ת שם:

נב

נב) [סעיף ט'] נוהגין בהם כבוד לכבדן וכו'. ורבינו יעקב היה מכבד בזקנו לפני אה"ק ס"ח סי' קכ"ח מ"א סק"י א"ר או' י"ד ועיין בדברינו לעיל סי' ק"ן או' מ':

נג

נג) שם ונוהגין להדליק וכו'. נהגו להדליק קודם שיכנס אדם להתפלל משום דאמרינן עשרה קדמה שכינתא ואתיא ועוד שכן היו עושין במקדש כלבו סי' י"ז א"ר או' ט"ו א"א או' יו"ד ט"ז סי' קנ"ד ס"ק י"א סו"ב שם או' ז' ועיין יפ"ל או' י"ב מה שהאריך בענין שבח המדליק נרות בבהכ"נ יעו"ש:

נד

נד) [סעיף י'] אפי' אחר שחרבו וכו'. והטעם דכתיב והשמותי את מקדשיכם אפי' בשע' שהם שוממין קרויין מקדש מגילה כ"ח ע"א. לבוש. ח"א כלל י"ז או' ח' יש מי שר"ל דהיינו דוקא בא"י אבל לא בחו"ל והרב מהר"י בירב ז"ל השיבו דאפילו בחו"ל והביא ראיות לדבר כנה"ג בהגה"ט, עו"ת או' ט' מ"א ס"ק י"א. וכ"מ לקמן סעיף י"א.

נה

הנ) שם אפי' אחר שחרבו וכו'. גוים שנכנסו לעיר וחרבו אותה ואת בהכ"נ הופקעו מקדושתן הרשב"ץ ז"ל ח"ג סי' ה' וכפי זה פסק יחיד שקנה מקום בבהכ"נ אחר שנכנסו גוים והחריבוהו ובנוהו שחייבין הצבור לכופו להקדישו במכירה או בהקדש יעו"ש ועיין בח"ד שם בתשו' מהר"ש דוראן סי' ז' י"א מ"ב בההג"ט או' ה':

נו

ונ) שם עדיין הן בקדושתן, בהכ"נ שרצו לסותרו ולבנות חדשה באופן שיהיה מקום הישנה חצר לבהכ"נ החדשה דלא שפיר למיעבד הכי כי לעשותו חצר ביהכ"נ הוא הורדה מקדושה, ועוד שבחצר בהכ"נ רגילים לעשות דברים בזוים ומטילים מים ויכולים למכור תחלה המקום ההוא ולקנות מהמעות עילוי בקודש ושוב יחזרו הצבור ויקחו המקום לצורך חצר בהכ"נ ואם א"א למכור המקום דהו"ל בהכ"נ של רבים שאינו נמכר א"א מבלי לגדור המקום ההוא ח"ס סי' נ"א יעו"ש פ"ת פת"ע ועיין לקמן סי' קנ"ג סעי' ז'

נז

זנ) שם, וכשם שנוהגין בהם כבוד בישובן וכו'. ומ"מ אם העו"ג מחזירין שם לבנות בית תיפלות אזי יכול לבנות בה בתים להקדשות לצורך בהכ"נ אחרת שיש להם ותע"ב, מהר"ם אלשק"ר. וכן בהכ"נ שגזר המלכות שלא להתפלל בה עוד ומן הנמנע שעוד יתנו רשות להתפלל בו אפי' אם הוא של כרכים יכולים למכרה משפטי שמואל סי' י"ד כנה"ג בהגה"ט סי' קנ"ג עו"ת שם או' כ"ז א"ר סי' קנ"ב או' ב' עט"ז או' ד' ובסי' קנ"ג או' ג' ח"א כלל י"ז או' י"א שד"ח אסיפת דינים מערכת בהכ"נ או'. ט' וכן מקום בה"מ שנשרף והקהל מתפחדים שלא יקחו הישמעאלים את הקרקע כאשר לקחו כל סביבו התיר בתשו' ז"א סי' ז' למוכרה שלא יפסידו כולה מיהו הדמים ראוי שיקחו בהם קרקע אחרת בעקומו יעו"ש והביאו א"א שבגליון הש"ע סי' קנ"ג או' ג' ועיין עוד לקמן סי' קנ"ב או' ד'.

נח

חנ) שם עלו בהם עשבים תולשים אותם וכו'. ר"ל שיכאב הלב כשיש בו עשבים וישתדלו בבנינו אם יוכלו או תכנע נפשם וישובו אל ה' אם אין בהם יכולת לבנותו ולפיכך מותר לתלוש העשבים ולהניחם במקומם אבל לא יתלוש ויאכיל או יאבדם לגמרי הרמב"ם בפי' המשניות למגילה פ' בני העיר:

נט

טנ) שם וישתדלו לבנותה ולפ"ז באם סתרו בהכ"נ ממקום זה ובנאוהו במקום אחר ואין בדעתם לבנות עוד במקום הראשון א"צ לתלוש עשבים וכו'. אלא יעשה גדר סב"בו ולא יבואו לזלזל שם ואם הוא במקום שיוכלו למכור כנ"ז בסי' קנ"ג ימכרוהו ט"ז סק"ג סו"ב או' ד' ח"א שם מ"ב או' ל':

ס

ס) שם וישתדלו לבנותה. בהכ"נ שהיה קרוב לפונדק שדרים שם ישראלים ועכשיו אינם דרים שם ישראלים והיא בשכונת גוים ונפל מוטב שיניחוהו תל עולם ויבנה הבהכ"נ בשכונת ישראל כדי שיתפללו בו ערב ובוקר יכין ובועז ת"א סי' קל"ב ורמזו החיד"א במחב"ר או ג' והביאו הפ"ת והפת"ע:

סא

סא) [סעיף יא'] אם בשעת בנין בהכ"נ התנו וכו'. אבל אם לא ההנו, בשעת בנין אפי' בשעת חורבנו אסור להשתמש בהם כלל ב"ח עו"ת או' יו"ד:

סב

סב) שם התנו עליו וכו'. משמע דוקא בהתנו בפי' אבל מסתמא לא אמרינן על תנאי הן עשויות דדוקא בבבל היה כן אבל לא בשאר ארצות וכ"מ בטור ובמרדכי גם הרמב"ם השמיט דין זה דבהכ"נ שבבבל על תנאי הן עשויות משום דס"ל דדוקא בבבל היה כן בזמניהם וכ"מ ממ"ש ס"י בשם ר"י בי רב וכ"ה בש"ג בשם ריא"ז דדוקא אורחים שרי מ"א ס"ק י"ב ועי"ש שתמה על תשו' מ"ב שכתב דין זה לבהכ"כ שלנו יעו"ש אבל בא"ר או' י"ז כתב דמרמבן ור"ן פ' בני העיר והג"א משמע דקאי על כל הארצית וכן בפסקי מהרי"ו סי' נ"א ואף דבש"ס נזבר בבל נראה דלאו דוקא וכו' ומיהו גם הוא סיים דלטור וש"ע וסיעתו י"ל עד שיתנו בפי' ומסיק בצ"ע יעו"ש וע"ה נראה כיון דיש פלוגתא בזה יש להחמיר אם לא התנו בפירוש:

סג

סג) שם התנו עליו וכו'. אם בעת שבנו בהכ"נ בהתחלת הבנין התנו שאם ישבו בה ללמוד ויצמאו יוכלו לשתות בעת לימודם וגם מה שנהגו לאכול בש"ת מיני מתיקה יוכלו לאכול שו"ת דברי שאול ויוסף דעת סי' ס"ג ועי"ש עוד איזה פרטים ומברר הדבר יעו"ש א"ח או' י"א, ועיין בשד"ח אסיפת דינים מע' בהכ"נ או' מ' מ"ש בענין מה שנוהגין בבתי מדרשות ביום יא"צ לאכול ולשתות יי"ש שהאריך בזה וכתב שאפי' אם יהיה בזה איזה תיקון לנשמת המת (כמו שאומרים שהברכות ועניית אמנים מעלים נשמת המת) אבל ודאי אין זה בסוג צרכי בהכ"נ ואפי' אם היו מתנים בו בפירוש לא היה לנו להתיר ובפרט ששותים מידי דמשכר ולא יבצר מאיזה שחוק וק"ר ביניהם ואינו דומה כלל לשתוית מים בעת הלמוד ולעשות מיני מתיקה כמובן יעו"ש והביאו א"ח שם וכתב דבמדינתם לא ראה נזהרין בזה ואדרבא כל צדיקי הדור עושים כל הסעודות בבית מדרשם ואין להרהר אחריהם יעו"ש ועיין לעיל או' ל"ד:

סד

סד) שם. מותר להשתמש בחרבני. ודוקא שאין דעתם לבנות, מ"א ס"ק י"ג בשם אגודה, מיהו בא"ר או' ח"י כתב דעיין באגודה ולא מצא כן והביא ראייה לומר דאין חילוק יעו"ש וכ"מ מפשט דברי הש"ע דאין חילוק אם דעתם לבנותה או לא אלא כיון שהתנו מותר להשתמש בחורבנו:

סה

סה) שם. אבל בישובו לא מהני תנאה. ואם התנה להתפלל בו עד זמן פלוני ואחר כלות הזמן לא יתפלל בו כלל אז מהני תנאו שלאחר כלות הזמן אין שם קדושת בהכ"נ כלל ומשתמש בו כל תשמיש שירצה ב"ח בסי' קנ"ג. א"ר או י"ט. ועיין לקמן סי' קנ"ג או' ף':

סו

סו) שם אבל ביישובו לא מהני תנאה, תימה דבסי' קנ"ד ס"ח כתב דאפי' לארון ותשמישי קדושה מועיל תנאי, נראה דהכא מיירי לתנאי של ק"ר כגון אכילה ושתייה ובחמה מפני החמה. מ"א ס"ק י"ד. והא דבזריעה לא מהני תנאי ואפי' בחרבנו משום דזריעה הוי ק"ר ביותר ועגמת נפש, מ"א שם, וכ"כ החו' במגילה כ"ת ב' סוף ד"ה בתי כנסיות יעו"ש ועיין י"א בהגב"י מ"ש על דברי התו' הנ"ז יעו"ש:

סז

סז) שם כגון זריעה וחשבונות וכו'. וכ"ש בשאר ק"ר (ר"ל דברים הכתובים בסי' קנ"ג סעי' ט' יעו"ש) וה"ה לענין שיחה בטילה לא מהני תנאה. עו"ת או יו"ד:

סח

סח) שם וחשבונות של רבים וכו'. משמע הא לחשבון של יחיד מהכי תנאה וכ"כ א"א או' י"ד מיהו ברי"ו משמע דנקט של רבים לרבותא דאף שהוא צורך רבים וכ"ש של יחיד מ"ב או' ל"ו:

סט

סט) שם אבל בבתי כנסיות שבא"י וכו'. כ"כ שם התו' במגילה כ"ח ב' דדוקא לאותן שבבבל מהני התנאי שהרי לעת בא גואל תפקע קדושתן אבל לאותן שבא"י לא מהני תנאי שהרי קדושתן לעולם קיימת עכ"ל והב"ד ב"י ועו"ת או' י"א והקשה המ"א ס"ק ע"ו על הא דאמר כשיבא הגואל תפקע קדושתן דהא אמרינן שם במגילה כ"ט א' עתידין כל בתי כנסיות שבבבל שיקבעו בא"י ותירץ דצ"ל דהתו' קאי אבחורבנן דכיון שנחרבו קודם ביאת הגואל לא יקבעו בא"י וצ"ע, ואין לומר דדוקא הבנין יקבע בא"י אבל הקרקע תשאר בחו"ל דהא יליף ק"ו מתבור וכרמל והתם הקרקע נקבע בא"י עכ"ל, והא"ר אות כ"א תירץ דאף שיקבעו בא"י מ"מ לא קיימו בקדושת בהכ"נ, וכ"כ נתיב חיים על מ"א ס"ק ט"ו וכתב ודלא כמ"ש מהרש"א בח"א יעו"ש ועוד י"ל הא דאמר עתידין כל בתי כנסיות וכו' ר"ל הקדושה שבהם תקבע בא"י וז"ש התו' כשיבא הגואל תפקע קדושתן ר"ל תפקע מהם הקדושה ותלך לא"י דכמו שישראל מתקבצים לעתיד לא"י כך ניצוצי הקדושה שנתהוו ע"י בבתי כנסיות ובכ"מ ילכו עמהם לא"י:

ע

ע) שם אבל בבתי כנסיות שבא"י וכו'. ענבים הגדלים בזה"ז בהר הבית ומביאים למכור לישראל מותר לקנות מהם, הרב מזבח אדמה בסי' זה, וטעמא טעים מכת ספק ספיקא עיין בדבריו ומה שרמז ודוק היטב, ואני שמעתי זה קרוב לשלשים שנה מגדול אחד שהתיר ג"כ מטעם ובאו בה פריצים וחללוה ואע"ג דקדשה לעת"ל היינו דוקא להשראת שכינה וקדושה אבל למעילה וכיוצא לא, אלו דבריו, וצריך להתישב בזה, מחב"ר בק"א:

עא

עא) [סעיף יב'] יש ליזהר מלהשתמש בעלייה וכו'. ואע"ג דק"ל דגם במקדש עליות של עזרה לא נתקדשו מ"מ תשמיש של גנאי אסור, ב"י ועו"ת אות י"ב:

עב

עב) שם יש ליזהר מלהשתמש בעלייה וכו'. אם נתקלקל הגג והוכרח לעשות גג אם מותר לעשות עליו בית אוצר של תבואה כתב ח"ס סי' ל' דאסור דבית אוצר הוא יותר בזיון משטיחת פירות הכתוב במגילה כ"ח א' דאסור יעו"ש והביאו פ"ת ופת"ע אות כ"ה, ועיין לעיל סי' קן' אות כ"ד:

עג

עג) שם, ושאר תשמישים יש להסתפק וכו'. דשמא דומה לעליות היכל שנתקדשו כדאמרינן בפ' כיצד צולין דפ"ו ע"ב דמקדש מעט שלנו יש לנהוג בו מקצת קדושה ומעין קדושת היכל, ב"י בשם מהרי"ק סי' קס"א ועיין כנה"ג בהגב"י:

עד

עד) שם הגה אבל בית שיחדו וכו'. נראה דכ"ש אם בשעה שבנה בהכ"נ בנה בית דירה למעלם ממנה דשרי דהא לא הוקדש כלל למעלה אבל תשמיש של בזיון מאד כראה דבכל גוונא אסור כגון ע"ג או טינוף דהא בסי' נ"ה אמרינן דאלו מפסיקין לענין צירוף לענות אמן אע"ג דאין מחיצה של ברזל מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים כ"ש כאן דדבר המאוס יפסיק את התפלה של בהכ"נ לעלות למעלה לשמים על כן אין לעשות כלל בהכ"נ אם יש למעלה ממנו דבר מאוס. וכ"כ ב"י בסי' קנ"ד בשם מהרי"ח במלכות תוגר יש להם בית דירה על בהכ"נ ובלבד שינהגו בנקיות בבתים של מעלה בי"ז סק"ד. א"ר אות כ"ד ועי"ש בא"ר מ"ש על דברי סמ"א ס"ק י"ז יעו"ש, ומכאן תוכחת מגולה למקומות שיש לבהכ"נ והב"מ שלהם גגין מיושרין ועולין לשם בדרך סולמות שלא יעשו בגגין ההם שום טינוף ח"ו דהרי הם מעכבין את התפילה והתורה מלעלות לשמים ונעשו מחטיאי הרבים ח"ו ר"ל, ולפ"ז אף יחיד אין להתפלל בביתו אם יש טינוף למעלה מן הגג. וכ"כ א"א סי' קנ"ד אות א' מיהו מ"ש שם דללמוד שרי משום שהביא רשות אחרת יעו"ש נ"ל דגם ללמוד יש להחמיר משום שמפסקת בינו לאביו שבשמים ויש לחלק ברשות אחרת אם היא למעלה או מן הצד ודו"ק:

עה

עה) שם מותר לשכב עליו. ומ"מ שומר נפשו ירחק מדבר זה שכל מי שראיתי שעשה מדרש בבית אחד מבתיו התחתיים והוא משתמש בבית שע"ג המדרש לא הצליחו, מהם ירדו מנכסיהם, מהם מתו, מהם לא זכו ליבנות, כנה"ג בהגב"י, עו"ת אות י"ד. מ"א ס"ק ח"י, א"ר אות כ"ג, וכ"כ שם הט"ז דבילדותו היה דר בק"ק קראקא עם ביתו בבית מדרשו שהיה למעלה מן בהכ"נ ונענש הרבה במיתת בנים ותלה בזה. וכ"כ בס"ח סי' תתי"ג ועי"ש בסי' תתי"ב שכתב דאם יש ס"ת בחדר התחתון לא יתן מטתו בחדר העליון יעו"ש:

עו

עו) שם מותר לשכב עליו. מי שסמך בנין ביתו לכותל בהכ"נ אין ספק שבאותו החדר יכול להשתמש בו כרצונו אפי' תשמיש מגונה וכ"ש לישן בו דאף בעלייה של בהכ"נ דתשמיש גנאי ודאי אסור מ"מ שכיבה גרידה מותרת עיקרי הד"ק סי' ח' אות י"ד אמנם בכותל עצמו המפסיק בין חדרו לבהכ"נ פשיטא שאסור להשתמש בו אפי' תשמיש שאינו של בזיון ואף לנתוץ מצד של חדרו אסור כמו מצד פנים וכ"ש לחוק בו ולעשות שם כמין ארגז אם כל הכותל נבנה לבהכ"נ ואין רשות ביד הק"ק למוכרו ולהוציאו לחולין דכל זמן שבהכ"נ עומד בתשמישו בקדושתו קאי ואינה נפקעת ואם הכותל בתחלתו נבנה בשותפות בעל החדר אז יש לדון מחצה על מחצה ויכניס בתוך שלו דוקא ולא יותר ואפי' לתקוע בו מסמר לתלות בו דבר של חול אסור, עיקרי הד"ט שם בשם שאילת יעב"ץ ח"ב ס' נ"ד ורמזו המחב"ר אות ה' שע"ת אות ט"ז חס"ל אות י"א בן א"ת פ' ויקרא אות י"ז. מכאן תוכחת מגולה בענין כותל מערבי שנשאר לנו פליט מחורבן ביתנו ומחמד עינינו ובפרט שלא זזה משם שכינה כמ"ש בזוה"ק פ' שמות דף ה' ע"ב ושמות רבא פ"ב ובמדבר רבא פי"א שצריך ליזהר ביותר ולנהוג בו כל כבוד שבעולם וחלילה וחס לסתור ממנו שום דבר וגם שלא לעשות בו שום דבר של בזיון ח"ו ולא כקצת אנשים פתיים שתוחבים שם מסמרים ועי"ז לפעמים ישתברו ג"כ מן האבנים וגם יש אנשים שמניחים שם נר דלוק ומשחירים הכותל מן העשן וזה חוץ מן האיסור שמשתמשין בו אלא מי שרוצה להדליק יניח על הכסא חוץ לכותל וגם מה שיש שכותבין שמם על הכותל יש ליזהר בזה כי אין זה מן הכבוד ללכלך הכותל בצבעים והנזהר ישא ברכה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---