כף החיים/אורח חיים/ט

כף החיים ‏ אורח חיים ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אין חייב בציצית מן התורה וכו'. או של צמר רחלים, וה"ה צמר אלים, ב"י, מ"א ס"ק א', א"ר סק"א, פרמ"ג א"א אות א', מחה"ש או' א', שו"ג אות א', מור וקציעה, קיצור ש"ע סי' ט' אות י"ב. ומ"ש בבאה"ט ס"ק א' ט"ס הוא. אח"כ ראיתי שכן כתב מאמ"ר או' ה':

ב

ב) שם או של צמר רחלים, אבל של עזים נוצה מיקרי ושל גמלים אע"פ שנקרה צמר גמלים וכן צמר ארנבים צמר סתם לא איקרי ב"י, עו"ש. עו"ת אות ב' מחה"ש שם:

ג

ג) שם או של צמר רחלים, ורחל בת עז צמרה פסול לציצית, הרמב"ם פ"ב, וא"כ לא חשיב צמר כלל ואינו פוטר בציצית אלא במינו דוקא, ב"י. עו"ת אות ב' מ"א ס"ק א' פרמ"ג א"א אות א' וכן רחל בת רחל בת עז נמי שוה לרחל בת עז, עו"ת שם, וכן רחל שאביה תיש ואמה רחל, פרמ"ג שם, ואם פוטרין זא"ז עיין שם בפרמ"ג שהניח בצ"ע:

ד

ד) שם או של צמר רחלים וכו' צמר רחלים ושאר מינים שטרפם זה בזה אזלינן בתר הרוב מ"א שם וכתב שכ"מ פ' בתרא דכלאיים וכתב מחה"ש על דבר המ"א הנ"ל ר"ל בהיותן עדיין צמר קודם שטוה מהן חוטין המועט מתבטל ברוב כ"ה במשנה שם והכי קיי"ל ביו"ד סי' רצ"ט סעי' א' משא"כ כשכבר טוה מהן חוטין אין מתבטלין וכדאיתא שם וכ"ה לקמן ס"ק ד' עכ"ל, וכ"כ ר"ז אות ו' ואם הוא מחצה על מחצה כתב מחה"ש שם דאזלינן לחומרא דכ"ה שם ביו"ד ור"ל שיעשה ציצית של צמר שפוטרים בכל המינים ככתוב בסעי' ב' וכ"כ ר"ז שם מיהו לדברי האומרים דאין ציצית של צמר פוטרים בשאר המינים כאשר יבואר לקמן בס"ד אין לטלית זו תקנה וכ"כ ר"ז שם:

ד) וכ"ז לדברי מ"א דסב"ל אף מין בשאינו מינו בבגדים אזלינן בתר הרוב אבל הפרמ"ג שם כתב דיש מחלוקת בזה די"א דאין בעל ברוב אלא מינו עי"ש:

ה

ה) שם אבל בגדי שאר מינים וכו' הגה. וי"א דכולהו חייבים מדאורייתא וכו'. הנה בגמרא פ' התכלת דף ט"ל ע"ב יש פלוגתא אם שאר המינים חייבים מדאורייתא או מדרבנן דרב נחמן ס"ל בגדי שאר המינים אין חייבין מדאורייתא ורבא ס"ל דבגדי שאר מינים נמי חייבים מדאורייתא והרי"ף והרמ"בה פסקו כרב נחמן וכן פסק מרן ז"ל כי כן דרכו אבל התוספות והרא"ש וסמ"ג והמרדכי פסקו כרבא וזה סברת מור"ם ז"ל ובדברי רבא איכא פלוגתא כי י"א דאף לרבא צמר או פשתים פוטרם בשאר מיני בגדים ואפי' צמר ופשתים יחדיו נמי דהוי כלאים פוטרים אבל מהר"ם הביאו הגהות מיי' ותה"ד והאגור ס"ל דלרבא בשאר מינים דחייבים דאורייתא לא פטר אלא צמר ופשתים יחדיו דהיינו בזמן שהיה תכלת אבל עכשיו לא פטר צמר או פשתים בשאר מינים אלא דוקא במינם פוטרים כגון ציצית של משי במשי וצמר גפן בצמר גפן דדרשינן הכנף מין כנף דמין כנף דוקא עיין ב"י וב"ח ומחה"ש סק"ג. ע"כ כל יר"ש יחמיר לעצמו ולא יתן בטלית של צמר גפן אלא ציצית של צמר גפן וכן בשאר המינים כדי להנצל מפלוגתא. וכ"כ ר"ז אות ד' חסד לאלפים אות ב' קי' ש"ע סי' ט' אות י"ב, בן איש חי נר"ו פ' נח אות א' ועיין סעי' ו' ובדברינו שם:

ו

ו) [סעיף ב'] ציצית של פשתים וכו'. הגה וי"א שלא לעשות ציצית של פשתים וכו' זהו סברת הסמ"ק וכתב ב"י הטעם משם מהרי"א ז"ל לפי שלא יבא להטיל ציצית של פשתן בטלית של צמר לפי שמשי נראה מין צמר. וכ"כ מ"א ס"ק ב' ר"ז אות ג' בן א"ח שם אות ד' ועוד כתב שם ב"י משם הנז' ט"א מפני שיש מי שסובר שציצית של פשתים אין לו מקום מן התורה עי"ש. ואם א"א לו רק בציצית של פשתים מותר להטיל ציצית של פשתים לבגד של שאר המינים. ר"ז שם, וכ"כ סי' בי"ע אות ב' אבל הוא גרוע עיין באו' שאח"ז:

ז

ז) [סעיף ג'] ציצית של שאר מינים אין פוטרין אלא מינם כגון משי לבגד משי, כתב הברכ"י אות ב' בשם תשו' מהר"מ פרובינצאל כ"י וז"ל הואיל דהציצית לטלית צריך טויה לשמה נ"ל פשוט בציצית של משי צריך זריקתן לשמה שכן הזריקה במשי כטויה בצמר לפיכך נ"ל שאין להטיל ציצית של משי בטלית אלא ממשי שזרקה ומשכה אותו ישראלית לשמו ומי שאין לו משי נמשך לשמו כאמור אינו די במה שמשזר חוטין הרבה יחד לשם ציצית דטויה לחוד ושזירה לחוד לפיכך יטיל בטלית של משי ציציות של צמר הטווי לשמו ואין לחוש מפני שאינן ממין הטלית שציציות של צמר פוטרין במינן ושלא במינן גם לא יועיל במשיכת המשי לדעתי שיתעסק ישראל מעט כדרך שדי בעורות שמתקנן נכרי מפני שהעור נתקן כולו בבת אחת ומעשה ישראל בתיקון מועיל לכולו אבל הטויה והמשיכה נעשית בטווי ובנמשך ממנו מעט מעט והיה כאלו נעשה קצתו ע"י עכו"ם וקצתו על ידי ישראל שהנעשה על ידי ישראל לשמו כשר והנעשה על ידי עכו"ם פסול עכ"ל וכתב עליו הברכ"י שם דאף שהתה"ד סי' מ"ד כתב וז"ל דהרוצה לעשות ציצית של משי יזהר שלא ליקח החוטין כמו שהן טווין ושזורין מן החנות של עכו"ם דבעינן טווי ושזור ע"י ישראל לשמן אלא יקח לשון של משי מן החנות וע"י ישראל יטוה וישזור עכ"ל הרי שלא הצריך התה"ד זריקה והמשכת המשי לשמה הן אמת שדברי מהר"מ הנז' נראין נכונין בטעמם שהזריקה וההמשכה במשי היא כטוויה בצמר עכ"ל והב"ד סי' בי"ע אות ז' וכתב כי מזה אזהרה שמענו להנוהגים להתעטף בטלית של משי כגון בני איטאליא שרובם נהיגי בטליתות של משי שיש להם ליזהר זהירות גדולה בציציותיו שאם הם של משי לא יהיו אלא ממשי שנזרק ונמשך ע"י ישראל לשם ציצית והם יקחו חוטין אף שישזרם לשמם הם פסולים כיון שלא נזרקו ונמשכו לשמן ונמצאים מתעטפים בטלית בת ד' כנפות בלא ציצית, ועוד אחרת שמברכים בהתעטפם ברכה לבטלה ועוברים על שני איסורים איסור לבישת טלית בת ד' כנפות בלא ציצית ואיסור ברכה לבטלה דעובר משום לא תשא. כי על כן יש להם ליזהר מאד בזה שלא להטיל בטלית של משי אלא מצמר טווי לשמן או ממשי הנמשך והנזרק ע"י ישראל לשמן עכ"ל. וכ"כ הרב בן א"ח נר"ו שם אות א' טלית של משי אם לא מצא לו ציציות של משי מתוקנים כהלכה ע"פ סברת מהר"מ אז יניח בזה הטלית של משי חוטין של צמר רחלים אבל הוא גרוע מטלית של צמר גפן מכח החוטין שצריך לתלות בו עי"ש שסיים אע"ג דאיכא פלוגתא בזה לא ק"ל כוותייהו להלכה בזה. ועיין בדברינו לעיל או' ה':

ח

ח) שם וצמר גפן לצמר גפן, ואה עשה טלית מצמר גמלים צ"ע אם מותר לתת בו ציצת ממנו דלא הוכשר למלאכת שמים רק מין טהור, הרב מלבי"ם והביאו מסגרת זהב על קי' הש"ע סי' ט' אות ז':

ט

ט) ירא שמים יעשה חקירה בטליתות כי יש שנראים של צמר רחלים והם צמר גמלים ויש שהשתי צמר והערב משי והם גרועים משל מינים לגמרי חסד לאלפים אות ד' וכ"כ רב חביב"א בן א"ח נר"ו שם אות ב':

ו) שם אבל שלא במינם אין פוטרים. כתב בה' עיקרי הד"ט סי' ב' אות ע"ז בשם מ"וק במקום שאין ציצית של צמר מצוי ויש לו בגד משאר מינים ואינו מוצא מימינו של בגד הכי עדיף משיתבטל ממצות ציצית ודלא כמרן בש"ע עכ"ל והב"ד סי' בי"ע או' ד' וכ' דס' מו"ק אינו מצוי אצלו לראות ראיותיו וכחו גדול לחלוק על מרן הש"ע וסיים שאין לנו לזוז מפסק הש"ע ולא יתעטף בטלית שהציצית אינו מימינו או מצמר ופשתים ואפי' בשעת הדחק ודלא כהרב יעב"ץ ז"ל בעל ס' מו"ק עי"ש, ואנחנו זכינו בס"ד לראות את ס' הנז' לראות הדברים בשורשן וראינו דשקיל וטרי בהאי מלתא ובסוף דבריו כתב וז"ל וקרוב הדבר בעיני מיהא פשיטה לי דלא מצי לברך עליה דסב"ל וצ"ע עדיין עכ"ל, וצ"ע על הרב הנז' דלא העתיק מ"ש בסוף דבריו דלא יברך. מיהו לענין דינא אין לזוז מדברי מרן ז"ל ואין ללבוש טלית כזה אפי' בלא ברכה משום איסור דאסור ללבוש בגד בת ד' כנפות בלא ציצית וכמ"ש בי"ע:

יא

יא) מי שתפר אימרא של טלית מבגד צמר גפן בחוטי פשתן מותר להטיל בו ציצית של צמר ולא גרע מעורות התפורים בפשתן שהתירו הפוסקים לתפור תחת מלבוש צמר אף שלא במקום מצוה ואעפ"י שחוט קנבוס נכרך על חוטי פשתן ומתחבר לבגד צמר עיקרי הד"ט סי' ב' או' מ"ז בשם שאילת יעב"ץ סי' ל"ב, מחב"ר אות ה' והביאו שע"ת אות א' וכתב שיש להחמיר קצת בזה שמא ישאר חוט של פשתן תלוי ויסברו דשל פשתן כשר לציצית עיין בסוף סי' ט"ו בהגה, ועיין זכ"ל ח"א מע' הטית שכתב בשם אורחות יושר דף קט"ז דהוא ז"ל כתב בפשיטות דאם תופרין הגדיל בפשתן לכ"ע אסור אלא אפי' שאר הטלית אם תופרין אותו בפשתן אסור יעו"ש:

יב

יב) [סעיף ד'] אם הטיל וכו'. קצת ציצית ממינו וכו' טלית שהשתי צמר והערב משי או אפכא פטורה מן הציצית מן התורה וחייבת מדרבנן אפי' אם הרוב צמר ולא דמי לטרף צמר ודבר אחר דאזלינן ביה בתר רובא הרדב"ז ז"ל סי' קצ"ט, וכתב בסוף דבריו שלדעת הר"ם מרוטנבורג אין לטלית זו תקנה ומזה הטעם נהגו באשכנז איסור גמור בבגד שהוא מעורב מצמר גפן ופשתים מ"מ לדעת המקילים לעשות טלית של משי יטיל חוטים של צמר ולא של משי ולא יסמוך על טלית זה אלא יעשה לו טלית קטן שכולו צמר מלמטה ויתנאה בזה מלמעלה יעו"ש, ועיין בס' הנז' סי' רמ"ד, כנה"ג בהגב"י והביאו מ"א ס"ק ד' ר"ז אות ה' הנה מ"ש בשם הר"ם דאין לטלית זו תקנה הוא דעת מהר"ם שהבאנו לעיל אות ה' דס"ל דלדעת רבא בזה"ז דליכא תכלת לא פטר צמר או פשתים בשאר מינים אלא במינם דוקא וכבר כתבנו לעיל דיר"ש יחמיר לעצמו לאצולי נפשיה מפלוגתא וא"כ גם כאן יזהר שלא ליקח טלית כזה, ומ"ש דלדעת המקילים לעשות טלית של משי ר"ל ולהטיל בו ציצית של צמר (ועיין ר"ז ופרמ"ג א"א) והוא סברת מרן ז"ל ודעמיה דציצית של צמר ופשתים פוטרים בכל המינים גם כאן יטיל של צמר דפוטר ממ"נ ולא של משי דאיך יפטור לצמר שמעורב בו, ועיין בדברינו לעיל אות ז' שכתבנו דיכול ליתן בטלית של משי ציצית של צמר אם כן גם כאן יכול ליתן אלא שהוא גרוע עי"ש,

יג

יג) שם יש להסתפק בו, עיין מ"א ס"ק ה' שכתב וזה הספק ניפל לסברת רבא דאית ליה שאר מינים חייבים מדאורייתא אבל לרב נחמן דשאר מינים דרבנן למה יגרע כשמטיל בו קצת ציצית דאורייתא וא"כ צ"ע על הרב"י דפסק שהם דרבנן והכא כתב דיש להסתפק בו עי"ש אבל המו"ק כתב דכי היכי דאיכא לספוקי לדברי הפוסקים כרבא ה"נ איכא לספוקי לדברי הפוסקים כר"נ ונתן טעם לדבר עי"ש וסיים וז"ל ושפיר עבד הרב"י בש"ע דחייש לה אף לשטתיה וזה ברור בעיני עכ"ל וכ"כ עו"ת אות ד' וז"ל ונראה מדברי המחבר גם לפ"ד דס"ל דשאר מינים אין חייבים רק מדרבנן אפ"ה אין לעשות באופן זה עכ"ל, וכ"כ מאמ"ר אות ג' וכ"כ פרמ"ג א"א סק"ה, וכ"מ מדברי השו"ג אות ח':

יד

יד) שם יש להסתפק בו, פירוש וכיון דספק הוא אם פטרוהו ציציות אלו להטלית הזה אם לא פטרוהו אסור להתעטף בטלית זה דשמא אין אלו פוטרין אותו ונמצא לובש טלית בת ד' כנפות בלא ציצית עיין בס' פרי צדיק בחי' הלכות ציצית, וכיון שכן אפי' בשעת הדחק שאין ציצית אחרים מצויים רק אלו לא יתעטף בטלית כזה משום ספק איסור לבישת טלית בת ד' כנפות בלא ציצית. סי' בי"ע או' ה':

טו

טו) [סעיף ה'] י"א שצריך לעשות הציצית מצבע הטלית וכו'. וכתב הב"ת ולכן יש לעשות הטלית לבן, מ"א סק"ו, וכתב מחה"ש כדי לצאת ידי שניהם שיהיו הציציות לבנים וגם מצבע הטלית, וכ"כ פרמ"ג. א"א סק"ו. ח"א כלל י"א אות י"א:

טו) ועוד כתב המ"א טעם אחר משום דכתיב לבושיה כתלג חוור ופירש המחה"ש מטעם והלכת בדרכיו להדמות אליו ית' דאמרינן ויעבר ה' על פניו אר"י אלמלא מקרא כתוב א"א לאומרו מלמד שנתעטף הקב"ה בטלית כש"ץ ואמר כשיעשו בני לפני כסדר הזה אני מוחל להם וכתיב לבושיה כתלג חוור א"כ טליתו כ"י לבן עכ"ל וכתב ר"ז אות ט, ראוי לכל מדקדק במעשיו לעשות ג"כ הטלית קטן וגדול לבנים כדי שיהיה יוצא לדברי הכל כשיעשה הציצית לבנים, וכ"כ שע"ת אות ד' בשם יש"ש ריש יבמות שאין לעשות טלית לכבוד יו"ט מצבע ירוק רק מצבע לבן דאפי' בטלית קטן יש מקפידים דוקא בלבנים, וכ"כ כר"ש בשם הנז' וכ"כ הרב בן א"ח נר"ו שם אות י"א, אבל מה שמשימים בשפת הבגד כעין תכלת אין קפידה דבתר עיקר הבגד אזלינן, פרמ"ג שם, בן א"ח שם, והחס"ל אות ג' כתב דנכון ליזהר אפי' בחוטי תפירת האימרא וכדומה יהיו לבנים וסימניך והיה העטופים ללבן. וכ"כ ברכ"י בשיו"ב אות ב' בשם מהרש"ל, וכ"כ שע"ת שם בשם הנז' וכ"כ כר"ש בשם הנז' ועיין בדברינו לעיל סי' ח' או' ס"ג:

טז

טז) [סעיף ו'] י"א שאין לעשות טלית של פשתן. הטעם בלבוש גזירה שיעשה בה ציצית של צמר והוי כלאים. א"ר סק"ו, ועיין עו"ת אות ז':

יז

יז) שם ירא שמים יצא את כולם ועושה טלית של צמר וכו' ואה אין לו טלית של צמר לא מפני כך יתבטל ממצות ציצית אלא יעשה לשעה מן הבא לידו והנכון כשעושה טלית של משי או של צמר גפן וכדומה שיעשה גם הציצית ממין הטלית ויהיו טווין לשמן כי י"א דבשאר מינים אין פוטרים אלא מינן ושל פשתן יותר טוב משאר מינים ויעשה לו ציצית של פשתן חס"ל אות ב' וכ"כ הנה"ש דלדידן של פשתן עדיף משאר מינים מפני שהוא דאורייתא עי"ש וכ"כ. ער"ה אות ג' ועיין באות שאחר זה:

יח

יח) שם בהגה. ומיהו אם א"א רק בטלית של פשתן וכו' וז"ל הרב"י ומיהו היכא דלא אפשר ליה יעשה משאר מינים ובלבד שלא יעשה של פשתן כדי לחוש לכתחי' לדברי האוסרים ואם לא אפשר ליה יעשה אפי' של פשתים ומברך עליו כהסכמת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש עכ"ל, וכ"כ הלבוש אם א"א לו רק בטלית של פשתים כגון שאין לו מין אחר מוטב שיעשה טלית של פשתים ויעשה בו ציצית של פשתים משיתבטל לגמרי ממצות ציצית. וכ"כ ט"ז סק"ט, ר"ז אות ב' סי' בי"ע אות ב' בן א"ח נר"ו שם אות ה':

יט

יט) שם וציצית של פשתן. כתב מ"א סק"ח וז"ל ול"נ דיעשה כנפות של עור ויטיל בו ציצית צמר עכ"ל אבל הא"ר סק"ו דחה דבריו וכתב ולא נהירא דיש לחוש שיעשה בפשתן עצמו בלי כנפות עור. וכ"כ המחב"ר אות ז' דאפילו בשעת הדחק לא יעשה כן עי"ש, וכ"כ שע"ת אות ו' זכ"ל מע' הטית, וכן הרב מאמ"ר דחה דברי המ"א עי"ש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---