כף החיים/אורח חיים/ח

כף החיים ‏ אורח חיים ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] יתעטף בציצית וכו'. מיד אחר נט"י, טור. מ"א סק"א, ח"א כלל י"א אות א' ר"ז אות א', והטעם כתב המחה"ש כדי שיתעטף מיד במצוה. והפרמ"ג בא"א כתב כדי שלא ילך ד"א בלא ציצית, וכ"כ ח"א שם, אבל קודם נט"י אין ללבוש ציצית כי ראוי לברך עובר לעשיותן עיין סעי' יו"ד, ומיהו לדידן דמברכין על טלית גדול להתעטף ומכוין לפטור זה אין צורך אלא ילבש תחילה קודם נטילת ידים, אכן לפי מ"ש מג"א סי' ד' סעק"א בשם סד"ה דלא יגע במלבושין קודם נט"י א"כ לא ילבש הטלית עד אחר נטילת ידים, פרמ"ג א"א ס"ק א' (עיין לב"ש ובדברינו לעיל סי' ד' אות ו') ואפילו כשמשכים קודם אור היום יתעטף מיד וכשיאיר היום ימשמש בו ויברך וכמ"ש סעיף ט"ז. מחה"ש. ולדידן כשמברך על טלית גדול להתעטף יכוין לפטור את זה וכאשר יבואר שם בס"ד, והגם שמנהגינו לשכב בטלית קטן כדברי האר"י ז"ל כאשר יבואר סי' כ"א סעי' ג' בס"ד מ"מ נפקא מנה לענין אם אירע מקרה שלא ישן בטליתו או במקומות שאין יכולים לשכב במלבושיהם מפני הפרעושים וכדומה, ועיין שע"ת אות א':

ב

ב) שם ויברך וכו' הא דאין מברכין על כל המצות תי' בת' הרמב"ן סי' קפ"ט דכל מצוה שאין בה מעשה כגון שמיטת כספים וכ"ד שנמסרו לב"ד וכן דברים התלויים בדעת אחרים כגון צדקה וכדומה, וכן מצוה הבאה ע"י עבירה כנון השבת גזל ורבית, ובמתנות כהונה נמי לא דמשלחן גבוה זכו משא"כ פדיון הבן והפרשת תרומה שאין מברכין אנתינה אלא אהפרשה. וכן א"מ ע"כ מצוה שאין עיקר מצוה כחליצה ויבים דמצוה היא פו"ר אלא דהמצות אלו מסתעפים ממנה, וכן מיתות ב"ד נמי לא לפי שאין הקב"ה חפץ במיתת רשעים ומה"ט נמי א"מ על מים אחרונים הבאה משום מלח סדומית ואין לברך על הפורעניות ועי"ש באורך, א"א אות א' ביאורי הגר"א אות ב' כר"ש:

ג

ג) שם יתעטף בציצית ויברך וכו' משמע שאין מברך קודם עטיפה אלא בשעת עטיפה קודם שמתעטף יפה כמו בתפילין, א"ר ס"ק ב' וכתב שכן משמע בת' בית יעקב סי' פ"ח עי"ש, ובס' י"א בהגה"ט כתב דלאחר ששם הטלית עליו אלא שלא שם הציצית בידו אלא השליכו לאחריו יכול לברך עי"ש, אמנם הג' חיד"א במחב"ר אות א' כתב בשם שאגת אריה סי' ל"ב דראוי לברך קודם העטוף בשעה שאוחז הטלית בידו ורוצה להתעטף דהו"ל עובר לעשייתן וכתב שכן המנהג ודלא כת' בית יעקב. וכ"כ בס' ק"ג סי' ב' אות ה', וכ"כ המאמ"ר אות ו', וכ"כ עיקרי הד"ט סי' ב' אות ל"ד בשם שאגת אריה וכתב שגם הרב תפלה לדוד בדף ה' ע"ב ס"ל הכי ודלא כהב"י, וכ"כ הזכ"ל הל' ברכות אות ט', וכ"כ הבי"ע אות כ"א בשם השאגת אריה והמחב"ר וכתב שכ"כ הרוקח ריש סי' שס"א וכ"כ הכר"ש בשם שאגת אריה, קי' ש"ע סי' ט' אות ח' וכ"כ חיי עולם על הש"ע סעי' א' שכן משמע מדברי המג"א עי"ש וכן הפרמ"ג בא"א אות ב' כתב שכן משמע מדברי המ"א, וכ"כ הפני יצחק נר"ו מערכת ט' אות קי"ח, וכן הסכים היפה ללב נר"ו בח"א אות ג' ויעו"ש שהביא כמה אחרונים עוד שכ"כ, ועיין להרב ש"צ שהאריך בזה וכתב בדף ל"ב ע"א יש דרך ישר לפני איש לצאת גם לדעת הט"ז והב"י ז"ל אף שיברך מקודם בעודו הטלית בידו והוא שתכף לברכה ילבשנו הטלית כלו דרך אחוריו על ראשו ועל גופו בבת אחת דהשתא הוי עובר לעשייתן ממש בלי שום פיקפוק כלל ואחר שלבש בדרך זה יעלה הכנפות על צוארו ויתעטף כעטיפת הישמעאלים כדי הילוך ד"א וכו' וסיים וכן ראיתי לאנשי מעשה מיקרי ירושלם תובב"א נוהגים כן עכ"ל, מיהו הרה"ג בן א"ח נר"ו בת' שנה א' פ' בראשית אות ה' כתב וז"ל אחר סיום הברכה תעטף בו ראשך בלבד ולא כאותם המתחכמים לעטף בו כל גופם מתחלה דאין לנו אלא דברי האר"י ז"ל עכ"ל, אמנם חסידי בית אל יכב"ץ ההולכים ע"פ דברי האר"י ז"ל נוהגים כמ"ש הש"ץ משום דאין דבר זה מפורש בהדיא בדברי האר"י ז"ל כיעו"ש בשער הכוו' דרושי הציצית ואני עבדא עשיתי סמך לדבריהם בתשו' באר מים חיים יעו"ש:

ד

ד) שם ויברך מעומד פי' הברכה והעטיפה שתיהן יהיו בעמידה, עו"ת סק"א מג"א סק"ב, א"ר ס"ק ב', שו"ג סק"א, סי"ב במקור חכמה סק"ד, ר"ז אות ג' וד' קש"ג שם אות ו' סי' בי"ע אות ל"א קי' ש"ע שם:

ה

ה) שם ויברך מעומד, כתב הרב שמן המאור וז"ל הנה המחבר בש"ע לא ביאר לנו הדין לענין דיעבד אם התעטף מיושב בדיעבד אם צריך לחזור ולהתעטף מעומד א"ל רק המ"א בסק"ב שכתב עיין מ"ש סי' תקפ"ה כתב הפרמ"ג דכיונתו דשה סעי' א' גבי שופר כתב אם תקע מיושב יצא וה"ה הכא אם התעטף מיושב דיצא ונכון הוא עכ"ל, וכ"כ ח"א כלל י"ב אות ג' דאם בירך מיושב יצא, וכ"כ עמודי השלחן על קי' הש"ע סי' ט' אות י"ג. וכ"כ תפלה לדוד אות י"ח דאם נתעטף מיושב ובירך מיושב יצא, ומ"ש א"ר סק"ב עיין להשמן המאור שם שדחה דבריו יעו"ש:

ו

ו) קודם הברכה והעטיפה נכון לומר פסוקי ברכי נפשי עד נוטה שמים כיריעה, יד אהרן בהגה"ט בשם משנת חסידים, וכ"כ בסי' בי"ע, והנוהגים לומר כן לא יאמרו קודם ברכת התורה כמ"ש חיד"א בצפורן שמיר סי' ב' אות ו' ובק"ג סי' ה' אות ל"א וכמ"ש הרו"ח סי' ה' אות ב':

ז

ז) [סעיף ב'] סדר עטיפתו כדרך בני אדם שמתעטפים בכסיתן וכו'. כ"כ רבינו הטור בשם בעל העטור ז"ל ודלא כמ"ש הגאונים דבעינן כעטיפת הישמעאלים שהיא עטיפה גמורה. וטעם הגאונים כתב ב"י מדברכינן להתעטף בציצית אבל בעל העטור ס"ל דלהתעטף לשון כסוי הוא עי"ש, ומ"מ כדי לקיים מצית ציצית מן המובחר נכון הדבר להתעטף כעטיפת הישמעאלים בשעת ברכה ויעמוד כדי הלוך ד"א וכמ"ש בסעי' שאח"ז ובזה יוצא אף לסברת הגאונים דעקר הקפידה היא בשעת לבישה דהא אי בעי היה מסירה אח"כ. מג"א סע"ק ה' בשם תה"ד. וכ"כ ר"ז אות ו' קצור ש"ע שם, וז"ל ש' הכוו' בדרושי ציצית פ"א הצריכו להגאו' להתעטף עטיפת ישמעאלים ומחזירים ב' הציציות שבצד ימין אל צד שמאל באופן שיתחברו שם בצד השמאל מאחוריו כל הד' ציציות ויהיו תלוים מאחוריו בצד שמאל וכו' גם רבינו סעדיה ז"ל כתב בפי' שחבר בל' ערבי בפ' בא ענין עטיפה זו וטוב ונכון לעשות כך ולפחות ישאר מעוטף כך כדי שיעור הליכת ד"א בעת שמתעטף בציצית ואח"כ יסיר העיטוף מעל צוארו וכך היה מנהגו של מורי ז"ל עכ"ל וכ"כ סו"ב אות ו' בשם כתבי האר"י ז"ל, י"א בהגה"ט. מחב"ר אות ד' סי' בי"ע אות כה' ש"צ דל"ב, והגם דבשער הכוו' פ"ב כתב דכשמתעטף האדם בטלית צריך שיאחז בצד הימיני של הטלית בב' הציציות שבו וישליכם לצד שמאל סביב גרונו טל הכתף השמאלי לאחור וב' הציציות האחרות השמאליים ישארו תלויים דרך פניו של אדם ולא באחור עי"ש. וכ"כ מצ"ש דף כ"ד ובס' חס"ל וכ"כ בס' מדרש תלפיות דף ק"ע ע"ג ובס' עמודי שמים להיעב"ץ דנ"ט ע"ב הביאם יפה ללב נר"ו ח"א אות ד' כבר הקשא קושיא זו האמל"י בקו' שפת אמת סי' מ"ה וכתב וז"ל דהא והא איתא וסדר העטוף צריך שיהיה באופן זה דתחלה ישליך הב' ימינים על צד שמאל ולהשאיר הב' שמאלים בצד פניו ולכוין לתת החו"ג לרחל והחו"ב ליעקב ואחר הכוונה זו ישליך גם הב' שמאלים על צד שמאל באופן שיתחברו שם כל הד' כס' ר' סעדיה ז"ל והוא לבטל כח היצר הרע וכ"כ המחב"ר או' ד' עכ"ל עי"ש, והביא דבריו בן א"ח נר"ו באות הנז' וכתכ וכן מפורש להדיא בסי' רבינו הרש"ש ז"ל. וכתב בן א"ח שם ואף שאין אנחנו מכוונים בכוונות אלו מ"מ לאחר שהשליך ב' הימניים לצד שמאל לאחוריו ישהה כדי הלוך ד"א ואח"ך ישליך ב' השמאלים ג"כ לאחריו לצד שמאל וישהה ג"כ כדי היליך ד"א ואז ישלשל הטלית הכרוך בצוארו על כל גופו כדי לקיים ההוראה של מעשה זו עי"ש. ובזה יוצא אליבא דכ"ע אף לדברי שלא הביאו רק מ"ש בשער הכוו' פ"ב דכיון ששהה כדי שיעיר הילוך ד"א קודם שהשליך ב' השמאליים לאחריו תו ליכא מידי. ומנהג בית אל יכב"ץ לאחר שמשליכים ב' ציציות השמאלים ג"כ לאחיריהם לצד שמאל מכים בד' ציציות ב"פ כנגד העורף לצד שמאל כנגד ב' הכאות הנזכרים בשער הכוו' דרוש ב' של הציצית ובסי' של הרש"ש ז"ל:

ז) אחר העטיפה יסתכל בציצית ב"פ כנגד ב' הסתכלות הנזכרים בשער הכוו' בדרוש הנז' וכ"כ בסידור רבינו הרש"ש ז"ל. ועיין ג"כ בשער הכוו' בדרושי הציצית דרוש ז' ובס' נה"ש דף ג"ן ע"ב ודף נ"ד ע"א (והחדש דף י"ב ע"ב ודף י"ג ע"א) ומנהג חסידי בית אל יכב"ץ לאחר העטיפה קודם שהורידו הטלית טל גופם בעודנו על כתפיהם שנים מצד ימין ושנים מצד שמאל לוקחים כל הד' ציציות ומסתכלים בהם ב"פ ואח"כ מורידים הטלית על גופם:

ח

ח) אחר העטיפה יאמר ד' פסוקים אלו מה יקר חסדך וכו' ירויון מדשן ביתך וכו' כי עמך מקור חיים וכו' משוך חסדך ליודעיך וכו' מצ"ש דף כ"ד ע"ג. וכ"כ בסי' חס"ל דף ל"ב ע"ב ובסי' בי"ע. וכ"כ ש"צ דף ל"ב:

ט

ט) בענין אם צריך לכסות ראשו בטלית נחלקו בו המנהגים ואפילו בקהלה אחת יש מהם שמכסים ראשם ומהם שאינם מכסים ואינם מוחין ואינם מקפידים זע"ז אך במקום שיקפידו המרובים על שינוי המועטים לא ישנה אדם ממנהג המרובים, שו"ת דב"ש סי' קכ"ג. והביאו שע"ת אות ג' וכתב היינו דוקא אחר הברכה בשעה שהוא עטוף בו להתפלל אבל בשעה שהוא מברך עליו ומתעטף בו מיד אז בעת ההוא יכסה ראשו בטלית ולא יסמוך על השלכת הטלית על כתפיו לבד ובזה אין לנו להשגיח במנהג המרובים שהוא מנהג בטעות שלא יצאו י"ח ברכה עי"ש:

ט) וז"ל מצ"ש דכ"ג ע"ד המתעטפים בטלית גדול גופם בלבד ולא את ראשם ה"ל ברכה לבטלה כי מ"ש להתעטף בציצית הוא עיקר את ראשם והם מתעטפים גופם לבד וכן הוא זוהר במדבר כמ"ש לפרסא עליה פירשו דמצוה עכ"ל. והב"ד סו"ב אות ו' וש"ץ דל"ד ע"ג:

ט) וכן אותם בני אדם שמניחין הטלית כשהוא מקופל ומשלשלים סביב צוארם על כתפיהם בענין שקצה האחד כשהוא מקופל עם ב' ציציות יורד לפניו בצד ימין וקצה השני עם שני ציציות יורד לפניו משמאל אין יוצאין בכה"ג ידי מצות ציצית וגוערים בהם דכה"ג לכ"ע לא עיטוף הוא. משאת בנימין סי' מ"ח והב"ד מג"א סק"ב. א"ר סק"ג. שע"ת אות ג' וכ"כ חס"ל אות ד':

ט) וכן אותם שאין מתכסים בטליתם אלא הראש וסביב הצואר בלבד ואין מקפידים לכסות את הגוף צריך למחות בידם דעיקר העיטוף הוא בגוף לכ"ע ולא נחלקו אלא אם צריך גם כן לכסות את הראש אבל כסוי הראש בלבד לכ"ע לא נקרא כסוי כלל. ר"ז אות ח' וכ"כ סי' בי"ע אות כ"ז ועיין להג' חיד"א במחב"ר אות ה' שאחר שהביא דברי הדב"ש כתב וז"ל ויש עוד מנהגים בזה נהרא נהרא ופשטיה ולכל הדברות ולכל האמירות בעת שיברך נכון להתעטף כדי הילוך ד"א כעטי' הישמעאלים וכמ"ש האר"י ז"ל ואח"כ ינהוג כמנהגו עכ"ל. וכ"כ בספרו קש"ג סי' ב' אות ח' וכ"כ הש"צ שם. סי' בי"ע אות כ"ו. ולענין הלכה כדי לצאת מחשש ס"ב לאחר ברכה יתעטף כעטי' הישמעאלים כמ"ש לעיל ואח"כ ישלשל הטלית על גופו וישאר כך מכוסה בטלית ראשו וגופו בבת אחת כדי הלוך ארבעה אמות ואח"כ ינהוג כמנהגו:

י

י) שם ונכון שיכסה ראשו בטלית הוא משום כדי שיתפלל באימה שכסוי מכניע לב האדם ומביאו לידי יר"ש וכמו שמבואר בפ"ק דקדושין. ב"ח, עו"ת אות ג' שתילי זתים אות ה' וצריך לכסות ראשו מתחלת התפלה ועד סופה. א"ר אות ד' בשם עדי זהב. וכ"כ סו"ב אות ז' בשם הנז' ובשם ס' מקור חיים. וכ"כ חס"ל אות ג' ובשעת אמירת י"ח טוב שיכסה גם מצחו ועיניו אם אינו בפני רבים. חס"ל שם:

יא

יא) שם ונכון שיכסה ראשו בטלית. ולפ"ד האר"י ז"ל בשער הכוו' בדרושי ציצית דרוש ה' ודרוש ו' צריך לכסות התפילים ש"ר בטלית הגדול וכ"כ בפע"ח פ"א ובשער התפילין פרק י"א ועו"ת דכ"ד ע"א ומצ"ש דכ"ד ע"ד סו"ב שם. ומשמע שיהיו מכוסים לגמרי שיהיו מכוסי' כ"ז שהם מונחים על הראש וכן הוא בהדיא בס' מצ"ש. ומ"ש מג"א סק"ג וז"ל ועיין סוף סי' כ"ז דעכ"פ לא יכסה לגמרי וכתב המו"ק ז"ל מ"ש במג"א שלא יכסה לגמרי ר"ל כל היום שלא בשעת התפלה מיהו בשעת התפלה יהיו נכסים עי"ש. וכ"כ בס' אור צדיקים הנדפס בתוספת הנקרא אור הישר בסי' ב' אות י"ז וז"ל צריך לכסות תש"ר בהטלית בשעת התפלה ולא יהיו התפילין מגולין עכ"ל כבר הב"ד ה' יפה ללב נר"ו ח"א אות ו' וכתב שמדברי מצ"ש וס' נו"מ דף י"ז ע"ב וסו"ב משמע שיהיה מכוסים אפילו שלא בשעת תפלה עי"ש. ומ"ש מחה"ש על דברי מ"א שהכוונה שהטלית יכסה כל הראש וגם התפילים ויהיה הטלית כעין גג על התפילים אבל מ"מ יהיה נראית מלפניו משום דכתיב וראו כל עמי וכו' כתב שם היפה ללב נר"ו דאין ראיה די"ל אעפ"י שמכוסה בטלית מ"מ ניכר שיש לו תפלין בראשו שבולטים בטלית או בכובע וכמ"ש מ"א גופיה בס' ז"ך סק"ך יעו"ש וכו' עי"ש:

יב

יב) עוד כתב המ"א שם משמע בקדושין דכ"ט ע"ב שבחור שלא נשא אשה לא היה מכסה ראשו בטלית אפילו הוא ת"ח ע"כ. אמנם הרמב"ם בסו' פ"ג מה' ציצית והא"ח ד"ד ע"א והכלבו סי' כ"ב דט"ו ע"ג כתבו כי גנאי גדול הוא לת"ח שיתפלל בלא עיטוף ראשו בטלית. יפה ללב נר"ו אות ז'. ומ"ש עוד מג"א ובדף ח' ע"א איתא דמי שאינו ת"ח אפי' נשוי לא היה מכסה ראשו וכן מ"ש הרב המקו' מהריב"ח ז"ל בס' עץ החיים על המצות דז"ך ע"ד הסוד דאין מתעטף בט"ג אלא החכם בלבד יעו"ש הוא היפך ממ"ש בקשל"ה דנ"ד ע"ד ובס' נוהג כצאן יוסף ד"ג ע"ד והסו"ב בריש הלכות אלו ומ"ש באות הקודם היפה ללב נר"ו שם. ובפרט למ"ש רז"ל בשער הכוונות בדרושי תהש"ח דרוש ב' ודרוש ג' דעל ידי עטיפת ציצית והברכה תעשה תיקון בעולמות העליונים ואיך יכול האדם להפטר ובל"ה דברי המ"א הנ"ל אינם מוכרחים דשם לא איירי בטלית של מצוה אלא בסודר דרבנן כמ"ש באה"ט סוף סי' י"ז וכ"מ בב"ח בזה הסימן וכ"כ מו"ק:

יג

יג) [סעיף ג'] טליתות קטנים וכו' כתב העט"ז וז"ל הכתפים צריכים להיות רחבים קצת ולהיות גדולים קצת שיכסה את ראשו ורובו מאחריו דאל"כ לא נקרא כסות ע"כ. וז"ל התה"ד הובא בב"י והנוהג בטלית שיש לו בית הצואר יעשנו קצת גדול שיוכל לכסות ראשו ורובו מאחוריו ובשעת ברכה יעטפנו על ראשו ויפשילנו לאחריו ויעמוד כך מעוטף לפחות כדי הילוך ד"א ואחר כך ימשכנו מעל ראשו לפניו שיהיה נתלה בצוארו בבית הצואר של טלית ע"כ. ש"צ דל"ב. ועיין בסי' ט"ז ובדברינו לשם בס"ד:

יד

יד) שם וטוב להניח אותו על ראשו. עמ"ש הש"ץ דל"ב ע"ג בפי' דברי מר"ן ז"ל אלו כי טוב פתר שכ"מ ממ"ש מר"ן ז"ל ולהתעטף בו כי זה ר"ל ויפשילנו לאחריו שיהיה בכסוי הגוף נמי ויעמוד כך מעוטף וכו' כמ"ש משם התה"ד ז"ל וכן כתב בהדיא הלבוש ז"ל. יפה ללב אות ח':

טו

טו) שם וטוב להניח אותו על ראשו רחבו לקומתו. צד הארוך נקרא בכ"מ אורך וצד הקצר נקרא רוחב. מחה"ש סק"ד. ועיין מ"א סי' י"א ס"ק ט"ז ואם הניח ארכו לקומתו נמי כשר. ב"י. ב"ח. שכנה"ג בהגה"ט אות ב' א"ר סק"ה. שתילי זתים אות ז':

טז

טז) שם ויעמוד כך מעיטף וכו' ודוקא בבגד שעושין כעין חתיכה אחת מרובעת ובית הצואר באמצע וא"כ כשמתעטף בארכו ראשו ורחב גופו הו"ל ב' ציציות מצד זה וב' ציציות מצד זה אבל אם הבגד תפור אם כן כשיתעטף בארכו סביב ראשו ורוחב גופו אז יבואו כל ד' ציציות מצד א ולא נכון לעשות כן, לכן ילבשנו כדרכו ולא יתעטף בו כלל על ראשו ולא יברך עליו להתעטף בציצית אלא יברך על מצות ציצית, ר"ז אות ז':

יז

יז) שם ואח"כ ימשכנו מעל ראשו וילבשנו, ונהגו לעשות עטרה מחתיכת משי לסי' שאותן ציצית שלפניו שיהיו לעולם לפניו כמ"ש קרש שזכה להנתן בצפון לעולם בצפון. מ"א סק"ו בשם של"ה. ובשם הכוו' כתב שהאר"י ז"ל לא היה מקפיד לשום תמיד צד א' על הראש כמו שנוהגין הרבה עכ"ל והוא בשער הכוו' בדרושי ציצות סוף דרוש ב' וכ"כ בס' מצ"ש דף כ"ד ע"א נגיד ומצוה בדיני ציצית וכ"כ ר"ז אות ט'. בן א"ח פ' בראשית אות ח':

יח

יח) [סעיף ד'] מחזיר ב' ציציות לפניו וכו'. כתב מג"א סק"ו יש נוהגין לשום צד ימין על כתף שמאל שיהיו מסובבין וכ"מ סי' ש"א סעיף ל' ע"כ, וכ"כ ר"ז אות יו"ד. וברדב"ז ח"א סי' תקע"א כתב הנוהגים להתעטף בטלית כעטיפת אבלים ואח"כ משליכים ב' ציציות לצד שמאל והם כולם בצד שמאל ב' לפניו וב' לאחריו אינו נכון ובפרט בשבת דמחזי כאבל אלא ישליך הב' כנפות אחד לפניו ואחד לאחריו מימין וכן בשמאל ועטיפה בצואר הוא בשעת ברכה עיין שם. שע"ת אות ד':

יח) טלית שהוא גדול וכשפושטו על גופו מאחריו נשארים כל הציציות לפניו נראה שיותר טוב שיקפל הצדדין על כתפיו באופן שישארו ב' הציציות לפניו וב' לאחריו ולא יהיו הציציות נגררין בארץ אף שיש אומרים שאין זה מצוה מן המובחר מ"מ בטלית שהוא גדול הכי עדיף. חס"ל אות ד':

יט

יט) [סעיף ה'] מברך להתעטף בציצית. כתב הב"ח סי' כ"ד שצ"ל הב' בפתח. וכ"כ מצ"ש דכ"ג ע"ד. וכ"כ הרב המקובל החסיד מהר"מ ר' יעקב צמח ז"ל בהגהותיו לא"ח כ"י הביאו הברכ"י אות ד' וכ"כ קי' ש"ע סי' ט' אות ח' אמנם הלבוש כתב שצ"ל הבית בשו"א, וכ"כ שכנה"ג בהגה"ט אות ג' שמנהג המדקדקים כהרב הלבוש, וכ"כ עו"ת אות ו' א"ר אות א' סו"ב במקור חכמה אות א' וכ"כ המחב"ר אות ז והברכ"י שם בשם מהר"ם זכות ע"פ הסוד ובשם מהר"מ די לונזאנו ע"פ הדקדוק, וכ"כ הש"צ דכ"ט ע"ד וסי' בי"ע אות כ"ב, שע"ת אות ה' בשם הנ"ז רו"ח אות ב' וכ"כ היפה ללב נר"ו בח"א אות י"ב ובח"ג אות ב' בן א"ח נר"ו שם אות ב' וכן עיקר:

כ

כ) שם להתעטף בציצית ואם בירך על טלית גדול על מצות ציצית מפורש יוצא מדברי הזר"א ח"א סי' ב' דלא יצא דהו"ל משנה מטבע שטבעו חכמים בברכות דלא יצא עי"ש, ולי נראה דיצא בדיעבד ואינו חוזר ומברך להתעטף דאין בזה משום משנה מטבע וכו' וכמו שהוכחתי בתשובותי. סי' בי"ע אות א' וכ"כ ח"א כלל י"ב אות ד' דאם בירך על טלית גדול על מצות ציצית ועל טלית קטן להתעטף יצא עי"ש, וכ"כ פני יצחק מע' הטית אות קי"ג וכן אם בירך להתלבש בציצית יצא בדיעבד, משום דיש פוסקים דס"ל דיברך על טלית קטן להתלבש מהר"מ הובא בתה"ד סי' מ"ה וכ"כ האגור בשמו והביאו ב"י וכ"כ התשב"ץ ח"ב סי' מ' שאם רצה לברך ללבוש ציצית הרשות בידו אלא שאינו ניכר מברכותיו שהוא ת"ח והביאו שע"ת אות ג' וסב"ל:

כא

כא) שם אם שנים או שלשה וכו' ואם רצו אחד מברך והאחרים יענו אמן אבל אדם אחר שאינו מתעטף עכשיו בציצית אינו יכול לברך כדי לפטור את המתעטף אלא א"כ המתטטף הוא בור שאינו יודע לברך אז יכול לברך לו אחר אע"פ שא"צ עכשיו לברכה זו, מ"א ס"ק ח' ר"ז או' י"א, פרמ"ג א"א או' ח' וכתב דלא כא"ר או' ו' וכן הוא דעת מרן סי' רע"ג סעי' ד' דאין לברך לאחרים אלא א"כ אינם יודעים ואע"ג דגמ' ערוכה היא ר"ה דף כ"ט ע"א תני רב אהבה בריה דר"ז כל הברכות כולם אע"פ שיצא מוציא חוץ מהנהנין וכ"פ הרמב"ם ז"ל פ"א מהל"ב הל' יוד והטו' א"ח סי' תרצ"ב בה' מגי' מ"מ הא כתב רש"י שם דברכת הנהנין לית ערבות לא ליתהני ולא לבריך והעתיקו מ"א סי' קס"ז ס"ק מ' וא"כ גבי ציצית י"ל דאין חיוב ללבוש בגד בת ד' כנפות עם ציצית הוה אמינא דא"ז ערבות ולכך קמ"ל המ"א ולכך נקיט המג"א ציצית ושם בהג"א נקיט תפילין ג"כ אלא כדכתיבנא, א"א שם, ומ"מ אם אפשר שיאמר לו הברכה מלה במלה חוץ ממלת ה' אלהינו עדיף עפי:

כב

כב) שם מתעטפים בטלית כאחת פי' בפ"א לאפוקי לאחר כדי דבור דהוי הפסק עיין סי' ר"ו ס"ג. פרמ"ג שם:

כג

כג) שם כולם מברכים. פשוט הוא כגון שאינו רוצה לצאת בברכת חבירו, עו"ת אות ז':

כד

כד) שם ואם רצו אחד מברך והאחרים יענו אמן, היינו לכתחלה אבל בדיעבד אפי' לא ענו אמן יצאו כמ"ש סי' רי"ג ס"ב, וכ"כ עו"ת שם, ישי"ע אות ד' ביאורי הגר"א אות י"ג ;

כה

כה) [סעיף ו'] על ט"ק יכול לברך להתעטף וכו'. השו"ג ס"ק ט' כתב דדעת מר"ן ז"ל דיכול לברך להתעטף ג"כ אם ירצה עי"ש, אבל הרב חלקו של ידיד כתב דדעת מרן ז"ל אין לברך כלל על מצות ציצית עי"ש, ועיין עוד בדברינו לקמן אות כ"ז:

כו

כו) שם אעפ"י שאינו מתעטף אלא לובשו, והברכה דלהתעטף נוסח הברכה היא כך כמו לישב בסוכה, ב"י, ט"ז סק"ו:

כז

כז) שם בהגה. י"א שמברכין עליו על מצות ציצית וכו' וכ"כ ר"ז אות ז' קי' ש"ע סי' ט' אות ט' וטעם המנהג. שנהגו לברך על מצות ציצית כתב בד"מ אות ה' כי חששו לדברי הפוסי' שאין יוצאין בט"ק כזה ולכן לא תקנו לשין מברכין להתעטף או להתלבש דאז הוי משמע דעכשיו מקיימי המצוה כהוגן רק מברכין להשי"ת שנתן לנו מצות ציצית ואף שאין מקיימים אותה עכשיו כתקנה ולכן תקנו לשון על דלשעבר משמע עכ"ל, והביאו ט"ז סק"ז, ועיין שע"ת אות ג' ואות ז' שכתב אף לדעת הרמ"א אם לובש ט"ק בדרך עטיפה עדיף טפי שיברך להתעטף עי"ש, וכ"כ השו"ג באות הנז' דרמ"א ומרן לא פליגי דדעת שניהם אם ירצה להתעטף בט"ק יכול לברך להתעטף יעו"ש, וז"ל התשב"ץ ח"ב סי' מ' אינו תלוי החילוק של ברכת להתעטף לברכת על מצות בין טלית קטן לגדול רק בין אם מכסה בו דרך עטיפה ללובשו דרך מלבוש עי"ש, והביאו עיקרי הד"ט סי' ב' אות נו"ן אמנם התשב"ץ ז"ל הסכים לברך להתעטף בין דרך עטיפה בין דרך מלבוש והביאו ער"ה אות ג' ושע"ת שם, והאר"י ז"ל כשהיה לובש טלית קטן היה נוהג לעטוף בו ראשו ממש והיה מברך להתעטף בציצית ואח"כ היה שומטו מעל ראשו ומורידו על שני כתפיו כדרך לבישתו, שער הכוו' בדרושי הציצית דרוש ו' וכ"כ פרע"ח בשער הציצית פ"א עו"ת דף כ"ד ע"א, מצ"ש די"ב ע"ד, נגיד ומציה בדרושי הציצית. ולענין דינא אם רוצה להתעטף בו בשעת ברכה יברך להתעטף אבל אם לובשו כדרכו בלא עטיפה יברך על מצות, וכ"כ בן א"ח נר"ו שם אות ו':

כז) ירא שמים הרוצה לקיים מצות טלית קטן כתקונה יקח טלית של צמר גדול קצת כדי שיתכסה ראשו ורובו ויברך להתעטף בציצת ויתעטף בו כדי הילוך ד"א ויפשטנו על אחריו כמו שעושה בטלית גדול ממש ושוב יניחנו על צוארו כמנהג ואם אינו גדול כשיעור זה או אינו של צמר לא יברך עליו כי ברכות אינן מעכבין ואף שניתנה רשות לברך אפילו בקטן מזה ואפילו אינו של צמר ויכול לברך על מצית ציצית חפילו אינו מתעטף שכן פשט המנהג וגדול כח המנהג מ"מ ירא שמים יחוש לעצמו ולא יברך במדי דתלי בפלוגתא שאו"ת עדיף, חס"ל אות ה' והביאו פני יצחק נר"ו מע' הטי"ת אות קכ"ז. ועיין לקמן סי' ט"ז אות ב' כי שם נתבאר עיקר דין שיעור הטלית יעו"ש:

כח

כח) שם על מצות ציצית הואו בפתח, קיצור ש"ע שם:

כט

כט) [סעיף ז'] צריך להפריד חוטי הציצית וכו'. הרמז כי ציצית ר"ת צדיק יפריד ציציותיו תמיד, מ"מ. א"ר ס"ק ח'. פרמ"ג א"א סק"י, חיי עולם על הש"ע:

כט) ויפרידם זמ"ז קודם הברכה. עו"ת סק"י, סו"ב במקור חכמה אות ב' ר"ז אות י"ב ואם נשתהה לבוא לביהכ"נ ובעוד שיפריד הציצית יתבטל מלהתפלל עם הציבור א"צ לדקדק בזה, מ"א סק"י, א"ר שם, א"א שם, ר"ז שם, ש"צ דכ"ט ע"ג. ח"א כלל י"א אות מ"א, קי' ש"ע שם אות ז':

ל

ל) שם צריך להפריד חוטי הציצית וכו' ואם מסתבכים קצת אסור להפרידם בשבת, גן המלך סי' ס"ה, קשר גודל סי' ב' אות ג' ש"צ שם, שתילי זתים אות י"ג חס"ל אוח ח' וכתב שם החס"ל דצריך זהירות להקדים מע"ש. כר"ש, שע"ת אות ח' וכ"כ מהר"י פראג"י בת' כי המפריד חוטי הציצית בשבת יש בו משום תולדת מלאכה. הביאו כס"א אות ה' והגם שמדברי מטה משה סי' תמ"ג משמע שמותר להפרידם בשבת והביאו שכנה"ג סי' רפ"א בהגה"ט אות ד' וכן הרב כס"א שם כתב שיש לעמוד על דברי ג"ה וכן היפה ללב נר"ו ח"א אות טו"ב כתב דאינו אוסר ג"ה אלא בתחילה בגמר העשייה דהוי כגמר מלאכה הא לאו הכי מותר להפרידם ונסתייע מדבר המאמ"ר אות ט' יעו"ש מ"מ שאו"ת עדיף, וכ"כ בן א"ח נר"ו שם אות ג':

לא

לא) [סעיף ח'] יכוין בהתעטפו וכו'. ז"ל הטור. וכתב בב"י ופשוט הוא ע"כ, כלו' זיל קרי בי רב הוא דכתיב וראיתם אותו וזכרתם וכו' וברייתא היא במנחות דמ"ג ע"ב תניא וראיתם אותו וכו' שקולה מצוה זו כנגד כל המצות שבתורה ופי' רש"י שקולה מצוה זו מדכתיב את כל מצות ה' ועוד דציצית בגמטריא ת"ר וה' קשרים וח' חוטים הרי תרי"ג, וכ"כ רמב"ם סוף הלכות ציצית. שו"ג אות י"א:

לב

לב) שם יכוין בהתעטפו וכו'. וא"ל כיון כך משמע דלא קיים המצוה כתקנה. א"ר ס"ק ט' וז"ל החס"ל ומי שאינו מכוין כך עליו נאמר ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה ונמצא שאינו מקיים כונת הבורא שהרי פי' ואמר וראיתם אותו וזכרתם וכתיב למען תזכרו עכ"ל:

לב) כתב הב"ח וז"ל מה שהכריח לרבינו להורות דבעי שיכוין בהתעטפו וכן בהל' תפילין ובהל' סוכה נראה דלפי שכתוב בפ' ציצית למען תזכרו וגו' ובתפילין והיה לך לאות וגו' כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים, ובסוכה למען ידעו דורותיכם וגו' יורה כי עיקר המציה וקיומה תלויה בכוונתה שיכוין בשעת קיום המצוה משא"כ שאר מצות דיוצא י"ח אע"פ שלא יכוין בה דבר כי אם שעושה המצות לשם ה' שצוה אותו לעשותם עכ"ל, והביאי א"ר שם והלכה ברורה אות ב' וחיי עולם. ומ"ש עו"ת כתב עליו א"ר שם שיש לדחות דבריו בנקל:

לג

לג) שם יכוין בהתעטפו וכו'. וז"ל הרה"ג בן א"ח נר"ו שם אות א' קודם שיברך ויתעטף יכוין לקיים מ"ע ללבוש ציצית מצוייצת כהלכתו שנאמר ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם והיא מ"ע שהז"ג וע"י כוונת הכנה זו אז יהיה כח בהכנתו בברכה לעלות מ"ן ולהמשיך המוחין כמ"ש רבינו הרש"ש בנה"ש ולכן טוב לומר בפיו קודם הברכה ליקבה"ו ונו' הריני מוכן ללבוש ציצית מצוייצת כהלכה כמו שצונו ה' אלהינו ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם כדי לעשות נ"ר ליוצרינו כו' וגם צריך לכוין בעת שמתעטף בו שצונו הקב"ה להתעטף בו כדי שנזכור כל מצותיו לעשותם, וכתבו האחרונים ז"ל מי שאינו עושה כך עליו נאמר ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה עכ"ל, ומ"ש וכתבו האחרונים ז"ל וכו' כ"כ ביאורי הגר"א אות ט"ז ונ"ל דטוב שיכניס כוונה זו שצונו הקב"ה להתעטף בו כדי שנזכור וכו' בתוך הנוסח של לשם יחוד כדי שלא ישכח והוא שאחר שיאמר לשם יחוד וכו' ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם יאמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם כדי לעשות נ"ר וכו' ועוד עיין לקמן אות ס"א:

לד

לד) [סעיף ט'] קודם שיברך יעיין וכו'. והא דלא סמכינן אחזקה כתב הב"ח דדוקא היכא דהחזקה קבוע ואתיא ממילא מצד טבע העולם כמו בהמה דהויה בחזקת כשרות משעה שנולדה אבל הכא חזקה אינה ממילא אלא תליא במעשה האדם שתיקן הציצית לא סמכינן אחזקה דשמא נתקלקל אח"כ עי"ש, והעו"ת כתב הטעם משום כיון דאיכא לברורי לא סמכינן אחזקה, וכ"כ מ"א ס"ק י"א, וכתב עוד מ"א ט"א מפני שעשויה ליפסק בכל שעה, וכ"כ ביאורי הגר"א אות י"ז, וכ"כ ר"ז אות י"ג, ונפקא מינה בין הטעמים דלטעם הב"ח לא סגי דלא בדיק אלא אם כן בדק טליתו והניחו במקום ידוע ומצאו כמו שהניחו כמ"ש הוא ז"ל, ולטעם משום דאפשר לברורי אם בתוך שיתעסק בבדיקתו לא יוכל להתפלל עם הצבור רשאי ללובשו בלא בדיקה כמ"ש המג"א שם ובסו"ב אות ב' ולטעם ב' שכתב המ"א שעשוים ליפסק בכל שעה כתב ר"ז שם וח"א כלל י"ב אות א' דא"צ לבדוק אלא בכל יים ויום אבל באותו היום שכבר בדקן פ"א שוב א"צ לבידקן אפילו אם הסיר טליתו מעליו והסיח דעתו מללבוש עוד ואח"כ באמצע היום נמלך ללובשו אין צריך לבודקן. וא"ת מאי איכא בין טעם מג"א להב"ח משום דהב"ח כתב דמדינא צריך בדיקה א"כ אין חילוק בין באותו היום עצמו ליום אחר שבכל פעם שלובשו צריך בדיקה אבל לטעם ב' של מ"א דהחששא משום שעשוים ליפסק תקנת חכמים היא שצריך לבודקן בכל יום דאם לא יבדקם בכל יום לא יבדקם לעולם ובודאי א"א להעמידן לעולם בחזקת כשרות כיון שדרכם ליפסק ע"י דריסת הרגלים או מחמת סבות אחרות כמ"ש ר"ז שם אבל באותו היום שכבר בדקן וקיים תקנת חכמים אם חזר ולבשם א"צ לבודקן. ולענין הלכה יש להחמיר כהב"ח וצריך לבודקו בכל שעה שלובשו, ואפילו אם בדק טליתו והניחו במקום ידוע ומצאו כמו שהניחו כתב שכנה"ג בהגב"י אות א' ראיתי להמדקדקים שאע"פ שמניחים את הטלית בכיסן בודקין אותו בכל שעה שמניחים אותו ואולי טעמם שמא יארע שום מקרה שהוציאוהו מן הכיס שלא מדעתם עכ"ל. אמנם אם ע"י הבדיקה יתבטל מתפלה בצבור או שקראוהו לעלות לתורה יכול ללבוש הטלית בלא בדיקה והוא כשיודע שאתמול היו החוטים שלמים וכמ"ש מ"א, וכ"כ ר"ז אות ט"ו, וכ"כ מסגרת זהב על קי' הש"ע סי' ט' אות ג' ועיין לקמן אות ד"ן:

לה

לה) שם קודם שיברך יעיין וכו'. כתב הרב בית יעקב בת' סי' פ"ד דאם היה בדרך ומתירא לבדוק הציצית של טליתו שמא יהיה פסול ואין לו טלית אחר מותר להעלים עיניו ולברך בלא בדיקה והביאו א"ר סק"י באה"ט סק"ט. אמנם האחרונים דחו דבריו דמה לי בדרך מה לי בביתו שהבדיקה באה להצילו מאסור לבישת טלית בלא ציצית וברכה לבטלה ומה מרויח בזה אם לא יבדקנו דבמה שמעלים עיניו לא ינצל מברכה לבטלה ומביטול מ"ע אם היא פסול. ער"ה אות ה' ר"ז בשילי היריעה אות ב' שע"ת אות ט'. אמנם אם הוא שעת הדחק שאין לו פנאי לבדוק בזה יש לסמוך על החזקה והוא שבדקו אתמול קודם יציאתו לדרך כמ"ש באות הקודם וכ"כ מחה"ש ס"ק י"א:

לו

לו) שם קודם שיברך יעיין וכו' ואין חלוק בין שבת לחול דגם בשבת צריך לעיין בחוטי הציצית מאמ"ר אות ט' ר"ז שם וכ"כ יפה ללב נר"ו אות י"ח בשם ס' כף החים סי' יוד אות ג' ו' וכ"כ בן א"ח נר"ו שם אות ג' ודלא כס' קהלת שלמה (הביאו עמודי השלחן על קי' הש"ע שם אות י"ב) שכתב דבשבת ויו"ט אין בודקין ומותר לסמוך על חזקתן:

לז

לז) שם קודם שיברך יעיין וכו' גם צריך לעיין באותו חלק של ציצית שהוא בתוך הנקב הטלית עד הקשירה דשם נפסל אפי' נפסק חוט א' קשל"ה דל"ה ע"ג. וכ"כ עו"ת אות י"ב בשם הנ"ז וכ"כ ט"ז סק"ד יכ"כ א"ר סק"י. וכתב דלא כמ"א. וכ"כ פרמ"ג במש"ז סק"ח. סו"ב אות ב' ר"ז אות י"ג. ש"צ דכ"ט ע"ג, בי"ע אות כ' חס"ל אות ט' קי' ש"ע שם אות ז' בן א"ח שם אות ג'. וכן בגדיל. א"ר שם סו"ב שם ש"צ שם:

לח

לח) שם כדי שלא יברך לבטלה, כתב הט"ז סק"ח לפי טעם זה מי שיש לו הרבה בגדים של ד' כנפות זה ע"ג זה א"צ לבדוק רק אחד מהם כיון שהברכה אחת לכולם עכ"ל, אבל מהב"ח מוכח דנמי הטעם משום שלובש בלא ציצית וכ"מ בלבוש סי' י"ג ס"ב. א"ר שם וכ"כ מחה"ש ס"ק י"א דכמו שחששו לברכה לבטלה כן חששו שלא לעבור על גדילים תעשה לך וא"כ אפי' ליבש כמה בגדים ופוטרן בברכה א' מ"מ צריך לבדוק כולם עי"ש, וכ"כ ר"ז ס"ק י"ד וז"ל מסגרת זהב אות ג' על קיצור הש"ע סי' ט' דעת הבית לוי עה"ת באם יש לו איזה מלבושים א"צ לבדוק אלא אחת קודם הברכה רק אח"כ צריך לבדוק כלם אבל דעת האחרונים דצריך לבדוק כלם קודם הברכה עכ"ל:

לט

לט) שם כדי שלא יברך לבטלה, מי שלקח הטלית ובירך עליו והניחו על ראשו ועל קומתו אך לא נתעטף כעטיפת הישמאעאלים כס' הגאונים שהביא הטור להשליך הציציות על כתיפי וענה אמן או סח אי צריך לברך פ"ב בדבר זה עלה ונסתפק הרב הפרד"ס ז"ל בס' אות היא לעולם מע' הה"א אות ס"ז והעלה דבדיעבד אין צריך לברך פ"ב והביאו הפתה"ד בקו"א וחיים שנים ישלם אות ה' והרב זכרינו לחיים חא"ח מע' הטית אות ד':

לט) ונראה היינו דוקא להנוהגים להניח הטלית תחלה על ראשם ועל קומתם ומתעטפים כעטיפת הישמאעלים ואח"כ מורידים הטלית על גופם, אבל להנוהגים כמ"ש הש"צ דבתחילה מירידים הטלית על כל גופם ואחר כך חוזרים ומעלים אותו על צוארם ועל קומתם ומתעטפים כעטיפת הישמעאלים כמש"ל אות ג' יכול לענות אמן או כל דבר שבקדושה אפילו לכתחילה קודם שנתעטף כעטיפת הישמעאלים מפני שעיקר המצוה היא כסוי הגוף ועטיפת ישמעאלים היא חומרא לחוש לס' הגאונים כמש"ל אות ט' וכמ"ש הש"ץ שם וכיון שעשה עיקר המצוה יכול לענות אבל קודם שהורידו על גופו דעדיין לא קיים המצוה לגמרי דכסותך אמר רחמנא ולא כסוי הראש כמ"ש הש"צ שם אינו יכול לענות אלא בדיעבד אם ענה אינו חוזר ומברך:

מ

מ) [סעיף יוד'] אם לובש טלית וכו'. ימשמש בציצית ויברך עליו. כ"כ הר' יונה בס' היראה אלא שכתב וטוב להיות זריז ליטיל ידיו קודם ויברך עובר לעשייתן עכ"ל, ב"ח, א"ר אות י"א, וכן בס' מקור חיים כתב דאין ליגע בטלית עד שיטול ידיו, א"ר שם, ועיין בדברינו לעיל סי' ד' אות כ"ד:

מ) ועיין ישי"ע או' ו' שכ' דין זה שכ' הש"ע כאן תליא באשלי רברבי וכו' דהנה רבינו הרמב"ם ז"ל פסק דאם לא בירך קודם עשייתן אינו מברך אח"כ ובהגהת אשרי דפסחים כתב דבדיעבד מברך אחר עשייתן וכבר האריך בדבר הש"ך ביו"ד סי' י"ט לדחות דעת הגה"א מהלכה עכ"ל ודבריו צ"ע דהא בהדיא כתב הרמב"ם ה' ברכות בפ' י"א דין ה' אם נתעטף בציצית ולא בירך מברך אח"כ להתעטף בציצית משום דעדיין עשיית המצוה קיימת וגם הש"ך שם לא הביא מדברי הרמב"ם דאינו מברך אלא על השחיטה משום דנגמרת עשיית המצוה כמ"ש הרמב"ם ז"ל שם דין ו' וצ"ע. ועיין תפלה לדוד אות י"ט. נה"ש אות א'.

מא

מא) שם ימשמש בציצית ויברך עליו. היינו מי שאין לו טלית גדול לברך עליו ולפטור את זה אבל אם יש לו טלית גדול לברך עליו אז אין צריך למשמש בזה ולברך עליו רק יברך על הטלית שלובש אח"כ ויכוין במחשבתו לפטור את זה שלבש כבר, לבוש, קיצור ש"ע סי' ט' אות ט':

מב

מב) שם ימשמש בציצית ויברך עליו. כתב מג"א (ס"ק י"ב) ויברך להתעטף אף על פי שכבר לבשו' וכתב הפרי מגדים באשל אברהם (ס"ק י"ב) ואף למ"ש הרב בהג"ה ס"ו דעל טלית קטן על מצות מכל מקום נפקא מינה אם לבש טלית גדול קודם נטילת ידים עי"ש שכתב ולאפוקי נמי מס' הלבוש דמברך על מצות מפני שכבר לבשו ועיין מחצית השקל ועיין ער"ה אות ו' ובדברינו לעיל אות כ"ז:

מג

מג) [סעיף יא'] עיקר מצות טלית קטן ללובשו על בגדיו וכו'. מיהו רבינו האר"י ז"ל היה לובשו למטה משאר מלבושיו ע"ג חלוקו, שער הכוו' בדרושי הציצית דרוש ו' וכ"כ בס' פרע"ח שער הציצית פ' א' וכ"כ מ"א ס"ק י"ג י"א בהגב"י ברכ"י אות ז' וכ"כ בספרו קשר גודל סי' ב' אות ב' ש"צ דף כ"ו ע"ג חס"ל אות ו' וכתב שם בשער הכוו' דאותם המתיהרים ללובשו על כל בגדיהם טעות גדול בידם היפך האמת:

מג) צריך שיהיו הציציות מבחוץ ודלא כאותם שתוחבין אותם בהכנפות ובשעת הדחק כגון שהילך בין הנכרים וחושש שלא ילעגו עליו יכול לתוחבם בין הכנפות אך בשעת הברכה יהיו מגולין כדי הילוך ד"א. מ"א שם באה"ט ס"ק י"א ר"ז אות י"ט וכ"כ ברכ"י סי' כ"א אות ה' בשם הרב מהר"ם מזרחי והרב פרי הארץ דטלית ארוך יכול לתחוב הציציות בחגורתו אשר במתניו כדי שלא יגררו. והביאו שע"ת אות י"א.

מד

מד) [סעיף יב'] אם יש לו כמה בגדים וכו' כלם חייבים בציצית פי' אם לובשם כולם אבל אם הניחם בקופסא פטורין דקי"ל ציצית חובת גברא ולא חיבת מנא עו"ת או' י"ד. ועיין לקמן סי' י"ט סעי' א':

מה

מה) שם ואם לבשם כולם וכו'. והיה דעתו מתחילה על כולם לא יברך אלא ברכה אחת. כתב הב"ח וז"ל משמע דאפילו הביאו לו בגדים קודם שלבש כל הבגדים שהיו לפניו בשעת ברכה צריך לחזור ולברך על האחרונים ולא דמי לאכילת פירות לקמן בסי' ר"ו ולברכת השחיטה בי"ד סי' י"ט דהתם איכא למימר דיש קבע לאכילה ולשחיטה משא"כ בלבישה דאין בה קבע עכ"ל, אבל העו"ת אות ט"ו כתב וז"ל היינו דוקא כשלא היה לפניו עוד מבגדים ללבוש ממה שהיה מתחלה דעתו עליהם אבל אם עדיין לפניו מבגדים אלו ולא לבשם א"צ לברך וכמו שמבואר בי"ד לענין ברכות שחיטה וכן מבואר שם בטור בשם הסמ"ג דפסק דאין קבע לשחיטה ואפ"ה מסיק דאם התחיל לשחוט ועדיין לא גמר לשחוט כולם והובא לפניו עוד לשחוט דא"צ לחזור ולברך וה"ה כאן לעניין לבישה וזה ברור ודלא כב"ח שרוצה לחלק בין שחיטה ללבישה עכ"ל, וכ"כ הט"ז ס"ק יו"ד דאין שייך לומר טפי קבע בשחיטה מבציצית עי"ש, וכ"פ ר"ז אות כ"א דא"צ לחזור ולברך, וכ"כ פרישה ליו"ד סי' י"ט הביאו באה"ט ס"ק י"ג. ואע"ג דהמ"א ס"ק ט"ו והא"ר ס"ק י"ג וכן הישי"ע ס"ק ח' החזיקו בדברי הב"ח מ"מ סב"ל ושוא"ת עדיף, וה"ה אם לא היה בדעתו רק ללבוש בגד אחד ואחר שבירך קודם שלבש הביאו עוד בגדים א"צ לחזור ולברך, וכ"כ פרישה שם ביו"ד סי' י"ט לדעת הסמ"ג עי"ש, עו"ת שם, וכ"כ תפלה לדוד אות כ"ו בשם עט"ז:

מו

מו) שם ואם לבש כולם בלא הפסק. היינו בלא הפסק דבור שהוא שלא לצורך לבישה אבל אם אמר תנו לו הבגד ללבוש וכה"ג שהוא צורך לבישה א"צ לחזור ולברך. וכ"מ ביו"ד לענין שחיטה עי"ש, עו"ת שם, ר"ז אות כ"א, פרמ"ג א"א אות י"ד:

מז

מז) שם ואם מפסיק ביניהם וכו' ובין ברכה ללבישה לא יפסיק אפי' בשתיקה יותר מכדי דיבור שהוא כדי שאילת שלום תלמיד לרב והם ג' תיבות שלום עליך רבי ובדיעבד אם הפסיק בשתיקה אפי' יותר מכדי דיבור א"צ לחזור ולברך, מ"א בסי' ר"ו ס"ק ד' א"ר שם אות ד' ר"ז שם אות ג' פרמ"ג כאן אות י"ד אבל אם הפסיק בדיבור אפי' פחות מכדי דיבור צריך לחזור ולברך. עו"ת שם אות ג' א"ר שם, פרמ"ג באות הנז' וכ"כ רבה"ג בס' זבחי צדק ח"א סי' י"ט אות י"ז בשם כמה אחרונים וכתב דהכי נקטינן דאפי' בדיבור אחד צריך לחזור ולברך עי"ש:

מח

מח) שם ואם מפסיק ביניהם צריך לברך וכו' כתב מ"א ס"ק י"ד וז"ל ונ"ל דהרא"ש לשיטתיה אז"ל שכתב בי"ד סי' י"ט דשיחה בין שחיטה לשחיטה הוי הפסק כיון שהן שתי מצית ה"ה כאן וכו' אבל הפוסקים שם דא"צ לברך ה"ה כאן עכ"ל עי"ש. ועיין ט"ז יו"ד סי' י"ט ס"ק ט' שהכריע כדיעה ב' שהביא מרן ז"ל שם סעי' ה' דא"צ לברך בשח, אכן הש"כ שם סכ"ז כתב בשם כמה אחרונים דצריך לחזור ולברך עי"ש. ומ"מ ראוי בספק ברכו' שלא להכניס עצמו לכך א"כ יזהר שלא לדבר ואם דבר אינו חוזר ומברך. פרמ"ג א"א או' י"ד וכ"כ שע"ת או' י"ב וכ"כ רבה"ג בס' זבחי צדק ח"א סי' י"ט או' כ"ד בשם כמה אחרונים עי"ש. ודלא כר"ז בקו"א או' ג' שכתב דכל האחרונים הסכימו לברך זולת הט"ז וכו' עי"ש:

מט

מט) שם בהג"ה וכן אם פשט הראשון קודם שלבש השני צריך לחזור ולברך ע"כ, ויש חולקין בזה וכן מסתבר אם דעתו בשעת ברכה גם על זה והיה מונח לפניו בשעת ברכה, לבוש, וכ"כ מ"א ס"ק ט"ז, א"ר ס"ק י"ד ר"ז אות כ"א, תפלה לדוד אות כ"ה:

נ

נ) [סעיף יג'] הלובש טלית קטן וכו'. דהליכה מביתו לביהכ"נ חשיבא הפסק, הנה בדין זה רבו הדיעות, דזה שכתב מרן ז"ל הליכה מביתו לבית הכנסת חשיבא הפסק היא נתינת טעם על מ"ש הרא"ש והטור מי שרגיל להתעטף בבית הכנסת בטלית גדול צריך לברך עליו אעפ"י שבירך על טלית קטן שלבש כבר, אבל הב"ח כתב הטעם משום דמסתמא הפסיק בשיחה אבל אם ברי לו שלא הפסיק א"צ לברך שהרי דעתו היה מתחילה על טלית גדול והליכה לבית הכנסת לא הוי הפסק וכתב וכך הוא דעת מהרא"י בת"ה סי' מ"ה. וכ"כ עו"ת אות י"ז דהליכה לא הוי הפסק וכתב ודברי המחבר צ"ע. וכ"ה ט"ז ס"ק י"א דהליכה לא הוי הפסק אלא טעם הרא"ש והטור שהצריכו לברך שנית משום דבשעה שמברך על טלית קטן בביתו מניח תכף תפילין אח"כ כמ"ש סי' כ"ה סעי' ב' ואח"כ בביהכ"נ מניח טלית גדול וא"כ ברכת תפילין הוי הפסק בין טלית קטן לטלית גדול עי"ש. והביאו תפלה לדוד אות ל"א וכתב שכן משמע ממהר"י סג"ל סי' יוד עי"ש. והרב ברכת אברהם סי' קי"ז כתב דשינוי מקום שלובש טליתו במקום אחר הוי הפסק אעפ"י שלא הפסיק בשיחה עי"ש. והביאו כנה"ג בהגה"ט. וכ"כ מ"א ס"ק י"ז דהליכה הוי הפסק היינו משום שינוי מקום. וכ"כ נה"ש אות ג' ר"ז אות כ"ב. ובקו"א אות ה' והש"צ דף ל"ב ע"ד כתב וז"ל דההליכה חשיבה הפסק הם כ"ב אמה כמ"ש הרב המפ"ה סי' קס"ו דהליכה לחוד לא הוי הפסק אם לא שעסק בדברים אחרים או שח או מניח תפילין קודם הליכה לביהכ"נ עכ"ל. ועיין זר"א ח"א סי' ב' שכתב אף לדעת הרא"ש דס"ל דשיחה בין מצוה למצוה הוי הפסק היינו דוקא בשיחה בטילה אבל ברכה לא הוי הפסק והניח דברי הט"ז בצ"ע שכתב דברכת תפילין הוי הפסק עי"ש מה דשקיל וטרי בדברי הט"ז והמ"א יסיים ומדי מחלוקת לא יצאנו וזו הלכה העלה דאם בירך על טלית קטן בביתו על מצית ציצית חוזר ומברך בביהכ"נ על טלית גדול להתעטף דברנת על מצית ציצית אינו יוצא בה לטלית גדול שלובש בביהכ"נ דכל המשנה המטבע שטבעו חכמים בברכות אינו יוצא אבל ודאי אם לבש טלית קטן שיש בו שיעור בביתו ובירך להתעטף והלך אח"כ לביהכ"נ ולבש גדול לא יברך עליו כיון שלא הסיח דעתו עכ"ד. ולפי מ"ש לעיל אות כ' דאם ברך על טלית גדול על מצות ציצית דיצא א"כ הכא נמי אם לבש טלית קטן בביתו וברך עליו על מצות ציצית אינו יכול לחזור ולברך על טלית גדול בבית הכנסת אם לא הסיח דעתו, נמצינו למידים דלדעת הש"ץ הליכת נ"ב אמות הוי הפסק ולדעת בר"א ומ"א ודעמייהו שינוי מקום הוי הפסק ולדעת הב"ח דוקא שיחה הוי הפסק ולדעת הט"ז גם ברכת תפילין הוי הפסק אבל לדעת הזר"א ברכת תפילין לא הוי הפסק ולפי מ"ש לעיל אות מ"ח די"א שיחה בין מצוה למצוה לא הוי הפסק וסב"ל א"כ אינו יכול לברך אלא אם כן הסיח דעתו והגם שיש מן האחרונים ישבו קושיית הט"ז והחזיקו בדברי מר"ן ז"ל מ"מ מידי מחלוקת לא יצאנו כמ"ש הזר"א וקיי"ל סב"ל אפילו מיעוט נגד הרוב ואפי' כנגד מרן ז"ל כמ"ש הזכ"ל ח"א בה"ב אות ס' וח"ג אות ס':

נ) ונראה כדי להוציא עצמו מספק כשלובש טלית קטן בביתו יכוין שלא להוציא את טלית הגדול הלובש בבית הכנסת וכמ"ש מרן ז"ל בסי' קע"ד סעי' ד' וז"ל הלכך המבדיל קודם נטילה יכוין שלא להוציא יין שבתוך הסעודה עכ"ל עי"ש. וכ"כ הפר"ח ביו"ד סי' י"ט אוח ח' והביאו שע"ת אות י"ב. והגם שהתב"ש שם דחה דברי הפר"ח וכתב דלא מהני כוונה זו היינו דוקא בשחיטה משום שהם לפניו וכמ"ש הוא ז"ל אבל הכא כיון שבשעה שמברך על טלית קטן הטלית גדול אינו לפניו וגם איכא ספיקת הרבה כמש"ל י"ל גם התב"ש מודה ועיין שם בתב"ש ס"ק י"ז והביאו שע"ת שם שכתב דמוטב להכניס עצמו בספק גרם ברכה שא"צ מליכנס בספק שימנע מלברך על עשיית המצוה עי"ש וא"כ הכא נמי כיון דיש דס"ל דהליכת כ"ב אמות או שינוי מקום או לבישת תפילין הוי הפסק אם כן לדידהו אם לא יברך הרי נמנע מלברך על המצות על כן יותר טוב שיכוין בשעת שלובש טלית קטן שלא להוציא הגדול ולברך אח"כ בבית הכנסת, ועוד עיין בערך השלחן שכתב על דברי מרן הנז' בסי' קע"ד מכאן ראים למ"ש בסי' ח' דבמקום פלוגתא דרבוותא בספק ברכות יכוין שלא לצאת בברכה אחת ואין כאן חשש ברכה שא"צ כיון דעושה כן לאפוקי נפשיה מפלוגתא דלא כהרב שמלה חדשם ביו"ד סי' י"ט עי"ש, ועיין גם כן לרב חביב"א מהרי"ח נר"ו בס' רב פעלים ח"ב סי' ה' שנשאל במי שהולך לבית הכנסת בציצית ותפילין ומפני עוברים ושבים עשה לו טלית דק כדי שיניח אותו תחת הגלימה ולא יהיה נראה ובבואו לבית הכנסת לובש טלית הגדול וזה טלית הדק גם כן נשאר עליו אם יברך גם על טלית הגדול בבית הכנסת ופשט לו דיברך מטעם הסח הדעת וגם מטעם שיכוין בשעה שמברך טל טלית הדק שלא להוציא טלית הגדול יעו"ש:

נא

נא) שם ואם מתפלל בתוך ביתו וכו' ולא הפסיק בנתיים בשיחה וכו'. כבר אמרנו לעיל די"א שיחה בין מצוה למצוה לא הוי הפסק וסב"ל, א"כ הכא נמי אם היה דעתו מתחילה גם על טלית גדול ושח בנתיים בדיעבד אינו חוזר ומברך ;

נב

נב) [סעיף יד'] אם פשט טליתו וכו'. צריך לברך כשיחזור ויתעטף בו. הגה. וי"א שאין מברכין אם היה דעתו לחזור ולהתעטף בו ע"כ. וכ"כ האחרונים דאם היה דעתו לחזור ולהתעטף בו א"צ לחזור ולברך ואין חילוק בין נשאר עליו טלית קטן בין לא נשאר. ב"ח, ט"ז ס"ק י"ג, מ"א ס"ק י"ט א"ק ס"ק ט"ז, ר"ז אות כ"ג, סי' בי"ע אות ה', חיי"א כלל י"ב אות ו', תפלה לדוד אות ל"ב, ש"צ דף ל"ד ע"ד, חס"ל אות יו"ד. קיצור ש"ע סי' ט' אות יו"ד. וכן פסק מהרי"ח נר"ו בס' בן א"ח פ' בראשית אות יו"ד וכתב דאע"ג דמרן ז"ל ס"ל לברך קי"ל סב"ל אפילו נגד סברת מרן ז"ל:

נב) אבל אם כשפשטו לא היה דעתו לחזור וללבוש עד לאחר כמה שעות אז אפי' אם אח"כ נמלך ללובשו תיכף ומיד צריך לחזור ולברך עליו אפי' נשאר עליו טלית קטן אפילו לא יצא מפתח ביתו כלל בנתיים וחוזר ולובשו באותו חדר שפושט. ר"ז. שם קיצור ש"ע שם. ואם פשטו סתם יש לחלק בין נשאר עליו טלית קטן או לא. ב"ח שם, עט"ז, א"ר שם, ר"ז אות כ"ה, חיי"א שם, ש"צ שם:

נג

נג) ואם כשפשטו היה דעתו לחזור וללבושו מיד אלא שאח"כ שכח או נמלך מללבוש עד לאחר כמה שעות אזי צריך לחזור ולברך עליו אפילו לא יצא מפתח ביתו כלל בנתיים וחוזר ולובשו באותו החדר שפשטו. ר"ז אות כ"ד:

נד

נד) מי שיצא מביהכ"נ והסיר טליתו אפילו הסיח דעתו וצריך ברכה כשחוזר ולובשו אפילו הכי א"צ לבודקו. מ"א סי' י"ג ס"ק ה' באה"ט בזה הסי' ס"ק ט"ז תפלה לדוד שם:

נה

נה) שם בהגה, וי"א שאין מברכין וכו' אבל אם פושט טלית אחד ולובש אחר כגון שבא בעלה של ראשונה והוצרך להחליף צריך לברך על האחרת שלא היה דעתו עליה מתחלה, חסד לאלפים אות יו"ד, וכן אם החליף בגדיו ולובש ט"ק אחר אפילו לובשו תיכף ומיד אחר שפשט הראשון יברך על זה החדש. בן א"ח שם. וכ"כ לקמן סי' כ"ה אות ע"ט גבי תפילין יעו"ש, אך אם נתן לו השמש טלית ותיכף שבירך קודם שלבש חטפה מידו שבא בעל הטלית ונתן לו טלית אחר יש בזה מחלוקת הפוסקים. עיין מחב"ר או' י"א וער"ה אות ב' ופסק החס"ל שם שלא יחזור לברך על האחר משום סב"ל וכ"כ הכר"ש והשע"ת אות י"ח בשם ס' מיצל מאש סי' י"ד. וכ"כ פני יצחק נר"ו מע' הטית אות קי"ט:

נו

נו) שם בהגה, וי"א שאין מברכין וכו' וה"ה בט"ק אם פושטו להכנס לטבילה לא יברך כשלובשו בעת שיצא משוס סב"ל ואע"ג דמפורש בספר הכוו' דרבינו האר"י ז"ל היה מנהגו לברך על ט"ק אחר טבילה ואין אומרים ספק ברכות כנגד רבינו האר"י ז"ל מ"מ י"ל שאני רבינו האר"י ז"ל שהיה מתעכב בטבילה ועושה בה כוונות הרבה ונעשה הסיח הדעת טפי מיהו אם פושטו כדי ליכנס למרחץ דשוהה שם הרבה יש לברך על פי מנהג האר"י ז"ל. בן א"ח שם:

נז

נז) במקום שנוהגים שמשליכים טלית על החתנים והכלות בעת חתונתם יש בזה מחלוקת הפוסקים אם צריך החתן לברך אם לאו עיין באה"ט ס"ק י"ח, וע"כ כדי לצאת כל הדיעות יברך החתן על הציצית ויתעטף בו כעטיפת הישמעאלים כמבואר לעיל אות ז' ואח"כ מורידו על גופו דהיינו שיהיה על גופו ועל ראשו וישהה כדי הילוך ד"א ואח"כ משליכין אותו על החתן ועל הכלה. אח"כ ראיתי שכן כתב פני יצחק נר"ו אות קי"ז בשם לב חיים סי' צ' וז"ל דהנכון להתעטף החתן תחלה ויברך וא"כ פורס הטלית על הכלה ואם הטלית הוא שאול א"צ לברך לא החתן ולא הסנדק יעו"ש עכ"ל וכתב שכן הסכים הרב ב"כ ד"ג ע"ב משם הרמ"ז יעו"ש, ועיין שע"ת אות ט"ז, וכן המנהג פה עיה"ק ירושלים תובב"א דבתחילה מברך החתן ומתעטף בו ואח"כ פורשין אותו על החתן ועל הכלה:

נח

נח) [סעיף טו'] אם נפלה טליתו וכו'. צריך לברך. זה פסק מרן כמ"ש הריטב"א בשם רבו וכמ"ש תלמידי ר"י בסוף פ"ק דברכות אבל בשם יש אומרים כתב הריטב"א שא"צ לחזור ולברך וכתב ושכן שמע בשם הר' יונה עיין בב"י. וכתב השו"ג אות כ"ג דהעולם נוהגים כי"א וה"ר יונה שלא לברך דמידי מחלוקת לא יצאנו וסב"ל עכ"ל.

נט

נט) אם לקח טלית להתעטף ובירך עליו ונפל כולו מידו אין צריך ברכה אחרת, א"ר אות י"ז בשם שכנה"ג, וכתב וכ"מ לקמן בסס"י ר"ו בנטל פרי לאכלו עי"ש, וכתב המש"ז אות י"ד והוא פשוט, וכן כתב המאמ"ר, ש"צ דל"ה ע"א:

ס

ס) מי שנטל טלית להניחו ובירך עליו וקודם שסיים הברכה נאבד מידו ימשוך הברכה וילך למקום טלית ויסיים הברכה, הלק"ט ח"ב סי' קנ"ג. יד אהרן בהגב"י תפלה לדוד אות ל"ה. חס"ל בהגהות בן המחבר אות ו', ומ"ש השע"ת אות ט"ו דמיירי שקרוב להגיע להטלית בהילוך פחות מכ"ב אמות והוא באותה חדר ואם לאו מוטב שיסיים למדני חוקיך וכשילבש טלית יברך כדינו נראה היינו דוקא להסוברים דהליכה מחדר לחדר או רחוק כ"ב אמות הוי הפסק אבל להסוברים דהליכה מבית לבית או ריחוק כ"ב אמות לא הוי הפסק כמש"ל גם בענין זה לא הוי הפסק, ועוד מ"ש מוטב שיסיים למדני חוקיך וכו' נראים דבריו אם לא אמר אלקינו או מלך העולם אבל אם אמר אלקינו או אלקינו מלך העולם כיצד יעשה ע"כ נראה דאם לא אמר רק ברוך אתה ה' יסיים למדני חוקיך כמ"ש השע"ת כדי להסתלק מן הספק אבל אם אמר אלקינו או אלקינו מלך העולם אפי' אם היה המקום רחוק כ"ב אמות או מחדר לחדר ימשוך הברכה וילך למקום הטלית ויסיים הברכה כדברי האומרים דלא חשיבה הפסק כדי להנצל מברכה לבטלה:

סא

סא) [סעיף טז'] הלן בטליתו בלילה צריך לברך עליו בבקר וכו'. אבל הטור כתב דאין צריך לברך עליו בבקר וכ"כ הב"ח ופרישה וט"ז ס"ק ט"ו. א"ר ס"ק י"ח. ועיין ש"צ דף כ"ו ע"ג שכתב וכ"נ דעת הרב האר"י זלה"ה שלא היה מברך אלא כשמהירה מעליו בבית הטבילה, וכתב עוד הש"צ ששמע ממוהר"א יצחק ז"ל שראה בת' כ"י ממרן ז"ל שחזר בו בתשובותיו שלא יברך וכן ראוי לנהוג עכ"ל והמ"א ס"ק כ"א כתב דטוב לפטור אותה בטלית גדול. וכ"כ האחרונים יד אהרן בהגב"י ר"ז אות כ"ז ח"א כלל י"ב אות ח' תפלה לדוד אות ל"ו (וכתב שם התפלה לדוד בשם מהר"י סג"ל סי' יו"ד בשם א"ח דאפי' משמוש והסתכלות בקטן א"צ אך יהיה דעתו ע"כ בגדיו המצוייצים אשר לבש עי"ש) חס"ל אות ז' פני יצחק נר"ו מע' הטית אות קכ"ח. בן א"ח נר"ו פ' בראשית אות ב':

סא) וכתב שם הרב בן א"ח נר"ו דאם יכוין בכך סגי בהכי וא"צ למשמש בט"ק בשעת ברכה גם לדעת מרן ז"ל ועל כן מפני שהשכחה מצויה באדם ומשתלי ולא מכוין לפעמים לכך נכון שירגיל עצמו להוסיף בנוסח הליקבה"ו עוד דברים אלו והריני מוכן לברך על עטיפת הטלית כתיקון חז"ל והרני מכוין לפטור בברכה זו גם הטלית קטן שעלי עכ"ל ועיין לעיל אות לג:

סב

סב) שם בהגה. וכן יעשה מי שלובש טליתו קודם שיאיר היום. עיין ב"י שיש מחלוקת בזה וכתב החס"ל אות ט"ו אם נתעטף בציצית והניח תפילין קודם עלות השחר ובירך עליהם מחמת טעות א"צ לחזור ולברך כשיאור היום:

סג

סג) טוב להזהר שלא יהיה בגד הציצית צבוע אדום כ"א מלבן כמו הציצית. רו"ח אות ג' וכ"כ סי' בי"ע אות ב' והטעם כתב חיי אברהם אות י"ט בשם רבינו בחיי פ' שלח לך שהוא סי' מחילה כפרה כי כשם שהדבר האדום סי' החטא כדכתיב אם יהיו חטאיכם כשנים וכו' כן הלבן סי' המחילה ע"כ. ועוד כתב שהלבן הוא רחמים והאדום הוא דין ואין לנו להראות דין בעת התפלה ע"כ, ול"נ הטעם במ"ש במסכת ר"ה דף י"ז ע"ב מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח ציבור וכו' וכתב שם מהרש"א בחדושי אגדות שמצא ספר ישן מחכמת המקובלים וז"ל נתעטף הקב"ה באותו טלית לבנה שנתעטף בברייתו של עולם שעליו נאמר עוטה אור כשלמה וכו' עכ"ל ועוד עיין לקמן סי' ט' אות ט"ו:

סג) טעם אומרים ששקולה מצות ציצית ככל המצות שבתורה כתב חיי אברהם אות כ"א בשם התשב"ץ תלמיד מהר"ם סי' רס"א לפי שהתורה מתחלת בבית ומסיימת בלמד והם ל"ב והציציות יש בהס ל"ב חוטין לכך אמרו כל המקיים מצות ציצית כאלו קיים כל התורה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---