כובע ישועה/בבא קמא/לב/ב
כובע ישועה 
בבא קמא לב ב
חייב בארבעה דברים ופטור מגלות לפי שאין דומה ליער. וק"ל בלא"ה הא תנן במכות (ז:) מן העץ המתבקע [פרש"י יצא קיסם וניתז למרחוק והרג] רבי אומר גולה וחכ"א אינו גולה. ונתזה בקעת מהנגר דהכא הוא הא דמן העץ המתבקע דבלא טעם דריב"ח פטור לחכמים. ואי ריב"ח כרבי ס"ל הל"ל אדריב"ח לימא כתנאי. ואולי ה"ט דפירש הרמב"ם ספ"ו מרוצח דנשמט הברזל מן העץ המתבקע דלא כפרש"י דמהעץ המתבקע יצא קיסם כמו שכתב שם הכ"מ. דלפי זה אתי דריב"ח גם כחכמים דהתם דהא דהכא אינו ענין לדהתם. דלפרש"י צ"ל לריב"ח כרבי אתי וזה דוחק:
זה שלדעת חבירו נכנס. עיין מה שכתבו התוס' דאיירי כשראהו נכנס והקשו מדף מ"ח הנכנס לחצר בעל הבית שלא ברשות הזיקו בעל הבית חייב אי הוי ידע ביה ואפילו שלא בכוונה. והנ"ל דהתוס' שם הקשו אהא דהזיקו בעל הבית פטור בלא ידע ביה דמאי קמ"ל מתני' היא הכא במבקע דמשמע דבהזיק באותו רה"י פטור ותי' דהוי ס"ד משום דאיכא תרי ספיקי שמא לא תהא בקעת נתזת וגם לא יבוא שום אדם שם ויוזק ע"ש. והנה ספק דשמא לא יהא אדם שוה הכא והתם והחילוק הוא דהכא גם כשיש אדם אין החטיבה שעליה נרצה לחייבו ברור שיזיק דשמא לא יתיז והתם דמיירי דדרס עליו או דחפו שלא בכוונה דעכ"פ ע"י פעולתו ברור שיזיק ביש אדם לפניו. וא"כ י"ל כחילוק התוס' בידע ושלא בכוונה דרק בדחפו או דרס עליו דההיזק ברור בפעולתו הוא דחייב אף שלא ברשות והכא דאין ברור שתהא בקעת נתזת ויוזק פטור בשלא ברשות ושלא בכוונה אף בידע מקודם. ועיין בתוס' דף כ"ו ע"ב סוף ד"ה פרט למתכוין וברשב"א בסוגיין:
הוסיף לו רצועה א' ומת ה"ז גולה ע"י. ברמב"ם סוף פרק ט"ז מסנהדרין כתב בהוסיף רצועה א' על האומד ומת החזן גולה וכתב הכא בשיטה מקובצת דסתמא כפירושו איירי בטעה במניינא ע"ש. ולכאורה י"ל דרק באמדוהו לי"ח וכדומה והלקהו י"ט יותר מהאומד ובאמדוהו שיכול לקבל עשרים דהדין דלוקה י"ח כדי שיהא יכול להשתלש כמבואר שם ברמב"ם פי"ז הל' ב' והלקהו י"ט ומת דאינו הוספה על האומד אפשר דאינו גולה דהוי כאנוס כיון שהוא פחות מהאומד אף שהוא יותר מכפי שהיה להלקותו. גם אי כה"ג אינו אונס רק שוגג לא צריך הש"ס לאוקמי בטעה במניינא אלא בהוסיף מדעת ומכל מקום גולה דקרוב למזיד אינו כה"ג דלא ה"ל לאסוקי אדעתיה דמית בהך הוספה כיון שהוא פחות מהאומד. ועיין בתוספתא סוף מכות אמדוהו שא"י לקבל אלא שלש אפילו עומד ומפריץ [ופירש במנחת בכורים שחזק אחר האומד] אין מוסיף לו אפילו א' לפיכך אם הוסיף לו חזן רצועה א' ומת גולה ע"י. והנה כשמפריץ וחזק דמי למה שכתב הבעל המאור סוף מכות בהא דאמדוהו לקבל י"ח ומשלקה אמדו שיכול לקבל מ' דפטור אף שנתברר האומד הב' ע"ש. וא"כ מפריץ שפטור אף שהוא בתוך האומד האחרון וכשהלקהו גולה ע"י יש לדמות לזה נד"ד כיון שהוא עכ"פ יותר מכפי שהיה להלקותו וא"כ קשה דלוקי הא דהוסיף כו' בכעין שכתבנו או בכעין התוספתא דלכאורה אין לקרות כה"ג קרוב למזיד. ודע דהתוי"ט פ"ב דמכות משנה ב' הביא מהראב"ד בהא דפטור שליח ביד דמיירי במלקהו יותר מהאומד ופירש בקול הרמז דמיירי בלא טעי במניינא דבטעי הא גולה ע"ש. והנה שם פטרי' שב"ד דמה חטבת עצים רשות כו'. ובלא טעי כגוונא דהכא דהוא משום דקרוב למזיד וקרוב למזיד גם בדבר הרשות פטור כדמשמע במכות דף ז' ע"ב מהלימוד דמבלי דעת או כמו שכתב הפני יהושע בסוגיין משום דל"ד ליער וצ"ע: