יפה תואר על בראשית רבה/מד

יפה תואר על בראשית רבה מד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על בראשית רבה - פרשה מד

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  יא  יב  יג  יד  טו  טז  יז  יט  כ  כא  כב  כג  

א  [עריכה]

אם דרכיו תמימים כו'. בא לתת המשך וקישור אל הכתוב הזה. ומפרש האל תמים דרכו. כי דרכי התורה אשר שם לפנינו תמימים הם. וכל אמרת ה' צרופה מכ"ש שאין עול חלילה בו לבדו. ולכן יבינו הכל שהוא מגן לכל החוסים בו. ורב מפרש את המקרא האל תמים דרכו ואין חסרון בעניני מצותיו. ואם תראה מצות אשר אין טעם להם כמו לשחיטה מן הצואר ולא מן העורף. ידוע תדע כי אמרת אלוה צרופה לצרף את הבריות בהן ולנסותם הישמעו בקולו אם לא. ולתת שכר טוב לשומרים את דברו כדי שיהיה עי"ז מגן לכל החוסים בו. כי גם המצות אשר אין טעם בהן. טעמם בצדן כי הקב"ה צוה אותם למען ידבקו בו ויזכרו תמיד כי ה' הוא המפקד. ומצוה אותם לעשותם. ובשמרם הוא עקב רב. אמנם יש מהמחקרים המאנים בזה ואמרו כי לא דבר ריק הוא ובוודאי לכל מצוה יש טעם מועיל לבני אדם השומרים אותם ורק להקב"ה הנשגב ומרומם על כל מפעל ומעשה אין תועלת בהם ומפרשים הדברים כפשוטם וכי מה איכפת ליה להקב"ה למי ששוחט מן הצואר כו' אלא לצרף בהם את הבריות לתת רחמים בלבם על כל חי ולהרגיל נפשותינו לחמלה. וכן הוא בכל המצות יש בהן תועלת לבני אדם להדריכם בדרך טובים וישרים. ולפ"ז יתפרש הכתוב האל תמים דרכו. ומסתפק בעצמותו ולא ישלם בזולתו. ואמרת אלה הוא צרופה רק לצרף את הבריות להיות מגן להם:

זה אברהם. ומפרש האל הוא עם איש אשר תמים דרכו. ואמרת אלה אשר אמר אנכי מגן לך כי מגן הוא לכל החוסים בו הוא לזה התמים אשר נפשו כבר צרופה ובחונה לאיש כזה הוא מגן ומושיע:

ב  [עריכה]

חכם ירא אל תירא אברם. ודורש את הכתוב חכם וסר מרע זה אברהם ירא בחכמתו כי יראה באיצטגנוניתו דבר הרע אליו כמו אברהם שראה שאינו מוליד. אבל באמת אל תהי חכם בעיניך וירא את ה' וסור מרע [ויתפרש כי ירא וסר מרע הוא עומד במקום שנים. וירא האחד הוא מפעל עבר וירא השני הוא במקום צווי. ולפ"ז ערך הכתוב כ"ה. חכם וסר מרע ירא כי חכמתו תביא מורך בלבבו. אבל טוב לחכם להיות ירא את ה' וסר מרע. ופחד ומורך לא יעלו בלבבו]:

זה נמרוד כו'. ולפ"ז יתחבר הכתוב הזה אל הכתוב הבא אחריו כן צדקה לחיים ומרדף רעה למותו. כמו באברהם שזרע צדקה היה לו שכר אמת כן יהיה לכל כי צדקתו תוליכנו לחיים. וכמו בנמרוד שעשה פעולת שקר ונהרג ע"י אברהם כן יהיה כל מרדף רעה למותו:

ג  [עריכה]

שני מלכים. זה דריש מכופל לשון אמצתיך אף עזרתיך. ובילקוט הביא אמנתיך במיכאל אף עזרתיך בגבריאל. אך קשה כיון דה' תומך ידו כדמסיים אף תמכתיך בימין צדקי מלאכים ל"ל:

ד  [עריכה]

צדיק אחד. צדיק הוא בין בל"ת ובין בעשה וירא שמים בל"ת לבד. או צדיק הוא גם בין אדם לחבירו וירא שמים הוא טוב לשמים לבד:

מה המגן הזה אפילו כל החרבות כו'. יתורא דקרא קדריש דכיון דאמר אל תירא פשיטא שיגן בעדו ולמה אמר עוד אנכי מגן לך ומשני כי לרבותא קאמר דלא מבעיא שלא יירא מפני אלו המלכים אלא אפילו מכל האומות לא ירך לבבו. כי הוא מגן לו שעומד כנגד כל החרבות:

מה רב טובך אשר צפנת וגו'. וזה הטוב הצפון לעוה"ב. וה"נ דכתיב הרבה מאד היינו אותו הטוב שהוא רב מאד:

ה  [עריכה]

בכל מקום שנאמר אחרי סמוך. פי' סמוך לענין של מעלה וכ"מ שנאמר אחר הוא מופלג מענין שלמעלה. ולא קאי על מלת אחר ואחרי דהא מצינו במלת אחרי סמוך ומופלג וכמו ואחרי כן יצאו וגו'. ואחרי כן קבר אברהם. ואחרי כן יצא אחיו וזולתם והם סמוכים. אחרי מותי. אחרי מות שני בני אהרן וזולתם והם מופלגים. וג"כ שנתים אחר המבול מופלג אחר תעבורו ואחר נגש יוסף אחר תאסף הם סמוכים אבל החילוק זה נאמר רק על אחר הדברים ואחרי הדברים האלה [וע' בגיטין דף ס' תוד"ה ופרשת אחרי מות דלא נחתי לחלק כזה] וטעם מחלקותם כיון דמצינו ויהי אחרי הדברים ויוגד לאברהם לאמר הנה ילדה מלכה וגו' ובענינא דלפני זה כתיב ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה וגו' לכן מבקש טעם על שנוי הלשון ומצא כי אחרי סמוך ואחר מופלג וכמו דאיתא ג"כ לקמן בפנ"ז ע"ש. וע"פ דעה זו מפרש ג"כ כאן אחר הדברים האלה. ור"ה מפרש להיפך כי אחר הוא סמוך ויתפרש כאן אחר הדברים האלה אחר הריגת המלכים. וכן אחר הדברים ותשא אשת אדוניו וגו' דריש אחרי השקטו בבית אדוניו כדלקמן וכן אחר הדברים חטאו משקה וגו' אירע כדי שלא ידברו ביוסף. ולכן דריש כל אחרי מופלג:

אחר הרהורי דברים. אף דכתיב ויאמר אברם לא דבר בפיו אך הוא הרהר בלבו וה' חוקר לב ידע את הרהורי לבו. ודריש על הרהורי דברים מדכתיב אחרי הדברים ולא כתיב אחרי כן:

ממך אני מעמיד מגינים. ומה דאמר ואנכי הולך ערירי אע"ג דכבר הובטח בבנים מגינים. אבל ירא פן על אלעזר ולוט נאמרו זה דחשיבי כבניו:

ה"ג ואני נוטלו. ומכריעו עליהם ומכפר עליהם. ופי' שזה שקול ככולם דכיון שזה ניטל הוה כאלו לקו כולם כי כל ישראל כגוף אחד ואם לקתה קצתו מרגיש כל הגוף וכמו"ש העקרים בשפ"ג וזה אינו עול לצדיקים כי זה שלמות גדול לו לזכות את הרבים ושכרו הרבה מאד בעוה"ב. וגם בעוה"ז דרך הצדיקים לסבול מרעין בישין לכפר בהם על הדור וכמ"ש ישעיה נ"ג והוא מחולל מפשעינו וגו' ובחבורתו נרפא לנו. וע' לעיל בפל"ג גבי יסורי דרבינו הקדוש. ובפ"ד דסנהדרין על הכתוב שכב על צדך. וזה שאמר ישעיה שם מעמל נפשו יראה ישבע בדעתו יצדיק צדיק עבדי לרבים ועונותם הוא יסבול. כי גם הצדיק ירון וישמח במה שזכה לסבול עונותם שעי"ז מצדיק הרבים ומכפר עליהם. עוד יש טעם אחר בכפרת הדור במות הצדיק שיתקדש ש"ש בו ויקחו מוסר מק"ו כדאכתוב לקמן ויק"ר סוף פ"ב. עוד טעם אחר בזה כי חטאת הקהל הוא תלוי בהם למה לא הוכיחום על עונם. והוא בדרך עונש לגדולים. ועוד טעם בזה כדי שיתבוננו העם על האבדה הגדולה אשר אבדו ובזה ישימו אל לבם וישובו אל ה'. וכדגרסינן בפרק אחד דיני ממונות כי נח נפשיה דר' זירא אמרו עד האידנא הוה חרוכא קטין שקא דהוה בעי רחמי השתא מאן בעי עלן רחמי הרהרו בלבייהו ועבדי תשובה:

ו  [עריכה]

עשרה לשונות נקראת נבואה. כי י"ב מדרגות נבואה הן ובשתי מדרגות הראשונות לא נקרא עוד נביא. וכמ"ש הרב במו"נ ח"ב פמ"ה. ונשארו רק עשר. אבל כבד לכוין כל אחד מלשונות הנבואה לאחת אחת מהמדרגות ההן. ואין לנו לתת טעם לשמות הנרדפים האלה בנבואה. כאשר אין לנו לבקש טעם על כל שמות הנרדפים אשר רבים הם בעברית ובשפת כל עם ועם. ורק רז"ל משום דמצאו קצת מהלשונות הנבואה דמורה על קשה הודיעו לנו בזה. אבל אין כוונתם כלל לתת טעם לשמות הנרדפים:

גדול כחה של אברהם כו'. בא לתרץ בזה למה אמר לו הקב"ה אל תירא אברם. כי ירא מהנבואה אשר באה עליו בדבור ובחזון אשר שניהם מורים על קשה. דהמה לא פליגי רק איזו נבואה קשה מכולן. אבל זה הכל מודים שיש בדבור ובחזון לשון קשה:

ז  [עריכה]

משם נתירא שהרג את בניו. את בני עילם שהם משם וירא שמא יקללנו כדאיתא בתנחומא כי קללת ת"ח אפילו על חנם כו' לכן ירא אף כי צדיק היה אברהם בריבו. ולפ"ז אנכי מגן לך הוא מלתא באנפי נפשה. ולא נוכל לפרש אנכי מגן לך מקללתו שלא תשלוט בך. דהא ידע הקב"ה כי מלבד שלא קללו עוד ברכו ע"ז כדאיתא בתנחומא:

ח  [עריכה]

ג' הן שנאמר בהן שאל. גם ר"י סובר כשמואל דאברהם ויעקב אמר להם הקב"ה. אך שלא יקשה איך יתן הקב"ה הבחירה לאדם לשאל פן ישאל דבר שאינו כהוגן. וזה קרוב למ"ש בשוח"ט על הכתוב יתן לך כלבבך שאין מתפללין כן על כל אדם שמא יש בלבו עבירה. לז"א דאל תתמה כי בג' מצינו בהדיא דהקב"ה אמר להם שאל אף שאחד מהם היה רשע מ"מ הקב"ה היודע מצפוני לב ידע שישאלו דברים הגונים ומכ"ש באברהם ויעקב. ויש לתת טעם לאלה החמשה. כי מצינו חמש סבות אשר יטה האדם חסדו לרעהו ויפתח ידו לזולתו. הא' מצד אהבתו אליו או לאבותיו ולא מטעם אחר וכנגד זו מביא את שלמה כי הקב"ה הטה אליו חסד מצד אהבתו אליו כי קרא לו ידידיה כי ה' אהבו ומצד אהבתו לדוד אביו. הב' הוא להראות לכל את נדיבותו ואת עשרו וכמו שמצינו באחשורוש בהראותו את עשרו לעשות כרצון איש ואיש. וכנגד זו מביא את אחז שניתן לו רשות לשאל אפילו להחיות מתים כדי לקדש שם שמים כמ"ש רז"ל. והוא אחז הטובה ומנע שלא רצה לשאול ע"ז. ולכן נקרא אחז כדאיתא בשוח"ט מז' ב'. הג' לשלמות המקבל כמו שימצאו החכמים חן בעיני הגדולים ויעניקום מטובם ויפיקו שאלתם. וכנגד זו מביא את מלך המשיח שמצד שלמותו הגיע אליו לתת לו את שאלתו וכמ"ש הכתוב ואני נסכתי מלכי וגו'. הן אלה שלש סבות גדולות ונכבדות. ויש עוד שתי סבות אשר הן למטה מאלה. והן הד' מצד הגמול והשכר כי עבד לו עבודתו וכדומה לזה. ואע"ג דאין זה נטיית חסד רק הוא חלף עבודתו. מ"מ אם ירבה שכרו מהמגיע לו מקרי חסד וכנגד זה מביא את אברהם דאמר לו הקב"ה שכרך הרבה מאד. אע"ג דמצד שהיה אברהם עובד את ה' היה מגיע לו שכר מ"מ הרבה לו שכר יותר מהמגיע. והה' היא בשביל רחמנות לבד. כי יראה את עניו ומצוקו. ועיניו תלויות עליו לרחמים. לכן יהמו מעיו בו וירחמנו. וכנגד זה מביא את יעקב כי הקב"ה ראה בעניו בצאתו מבית אביו. ואנחתו עלתה השמים. לכן חס הקב"ה עליו והבטיחו לו בעושר:

ט  [עריכה]

מוטב לי ואני הולך ערירי. דריש מיתורא דקרא כיון דאמר הן לי לא נתתה זרע. ולמה הקדים לאמר ואנכי הולך ערירי. לכן דריש כי הכתוב ואנכי הולך ערירי נאמר אחר הן לי לא נתתה זרע והכתובים יתפרשו כן ואנכי הולך ערירי אם יהיו רשעים טוב לי ללכת ערירי. וכבר אמר אברהם הן לי לא נתתה זרע. וכן מצינו בכתובים אשר הנאמר מקודם כתיב באחרונה וכמ"ש הראב"ע גבי ויגד יעקב לרחל. וי"ל עוד דאמר מה תתן לי ודריש מה חפצי במתנה זו שתתן לי בהיות אנכי הולך ערירי. אם יהיו רשעים. וטוב לי שאשאר ערירי כמו עתה מהוליד בנים שאינם הגונים:

דע הפורשים ממנו כו'. כי לפני זה מדבר בגנות הרשעים אם תקטול אלה רשע וגו' ואמר אם כמקרה הזה יקרה גם בזרעי ודרך עוצב בי והוא זרע רע [ואולי דריש דרך עוצב כמו ארחי ורבעי זרית בראש המזמור דדרשינן בנדה על לידת הולד כי דרך וארח נרדפים הם בהוראתם] מוטב לי ונחני בדרך עולם כלומר שימות ואורח לא ישוב יהלוך כדפי' הראב"ע וע"י זה לא יוליד:

י  [עריכה]

המזל דוחקני. ואמר מראש ואנכי הולך ערירי ואח"ז מפרש את דבריו למה אנכי הולך כי הן לי מתחלת ברייתי אשר אז ינתן לכל אדם חלקו כפי מזלו ואז לא נתת לי זרע:

אברם לא מוליד. ע' בזה ברמב"ן על התורה כי כל דבריו צדקו יחדו:

יא  [עריכה]

אני ושלשה מלאכים כו'. משום דאיכא כאן ג' דבורים. אמירה ודבור ומלת והנה לרבויי עוד דבור ובכל דבור שיוציא מפי הקב"ה נברא ממנו מלאך נמצא שנגלה עליו ה' בג' מלאכים:

לוט לוטא לא ירית. פי' כיון דעיקר ירושת אברהם באה לו מצד הברכה שנמסרה לו והיה ברכה א"כ הוא בהכרח שתעבור הירושה מלוט המקולל:

יב  [עריכה]

וכי מחוץ לעולם הוציאו. כי בכ"מ הוא מזכיר מקום הוצאתו כמו מן הבית חוצה מחוץ לעיר מחוץ למחנה. וכיון דלא הזכיר פה מאיזה מקום הוציאו א"כ נראה שהוציאו מכל העולם ומכל המקומות. ולכן מפרש החוצה לא מלשון חיצונית רק מלשון רחוב ושוק שהראה לו כל שבילי שמיא כדי שיראה רבוי הכוכבים אם יוכל לספור אותם ומ"ש ויוצא מפרש שהוציאו מהבית להראות לו שבילי דרקיע. ור' יוחנן מפרש באמת החוצה מחוץ לעולם שהעלה אותו למעלה מכיפת הרקיע. ורבנן דאמרי נביא את כו' י"ל דחולקין בזה כי ר"י סובר אשר כל האדם מצד נפשו השכלית הוא למעלה מהמערכה וז"ש העלה אותו למעלה וכו' להודיעו כי אין האדם נכנע תחת מערכות השמים ורבנן אמרי כי האדם בכלל באשר הוא טבעי הוא נכנע תחת המערכה השולטת על כל פגעי הארץ ומקריה. ורק האנשים רמי המעלה עושי צדקה ויראי אלהים תשתנה להם המערכה בשביל רצונם באשר כי ה' יעשה את רצון יראיו. וז"ש נביא אתה ואין את איסטרולוגוס להכנע כמוהם תחת המערכה:

עד דסנדלא ברגליך כו'. הכוונה אם תראה כי העת היא לך עת צלחה אז התרומם עוד ולא תירא. וזה עד דסנדלא ברגליך ואתה הולך לפנים דרוס ורמוס על כל דבר ואל תחת. ויסבור כדעת הרב וסייעתו כי האדם מצד שכלו והשתדלותו יוכל להנצל מהמערכה הרעה. וזה שיעץ לו לראות ולהתבונן על העת ולעשות ולפעול ולא לחבוק את ידיו:

בימי ירמיה בקשו ישראל כו'. כי אז בעונותיהם נמכרו ביד המזל. כי בחדש אב שמזלו אריה נצחם נבוכדנאצר שנמשל לאריה כדכתיב עלה אריה מסבכו. ולעומתו זה מזל דלי אשר היה לישראל היה בתכלית השפלות וכמ"ש הרמ"ע באגרת יסורי הצדיקים לכן חשבו ישראל כי יד המזל תקיפה תמיד ובקשו ללמוד מחקות הגוים הנמשכים להורדת השפעות הכוכבים בהבליהם וזה ענין עבודת כוכבים והודיעם ה' ע"י ירמיהו כי כבר הודעתי לאברהם אשר אין עוז וכח ביד המערכה. כי הקב"ה לבד הוא השולט ומנהיג על כל. וכל הדבק באמונת אברהם אל יחת מאותות השמים:

ושלשתן נאמרו בפסוק אחד. הנה באמת כל אחת מהשלש מועלת לבטל הגזרה. ולא בעינן שלשתן יחד. ומ"ש ושלשתן נאמרו בפסוק אחד פי' אף כי אנכי יכולתי להוכיח זאת מכתובים שונים. אבל אנכי אביא לך ראיה מפסוק אחד על כל השלשה. אבל קשה איך תועיל צדקה לבדה או תפלה לבדה בלי תשובה הלא זה מקרי כטובל ושרץ בידו י"ל או דמיירי בצדיקים אשר הם נלקים לפעמים עם הכלל כאשר נגזרה גזרה על עם אחד או על מדינה אחת. והמה יבטלו הגזרה בצדקה או בתפלה כי לא תשלוט גם עליהם. או דמיירי גם מהרשעים ובצדקה או בתפלה יאריך ה' אפו להם עד אשר ישימו על לב וישובו מדרכם הרעה:

יג  [עריכה]

מיכאל ירד כו'. כי מיכאל הוא שר של שלג כדאיתא במ"ר פי"ב ומסתמא להצלת הכבשן תהיה הכח ההפוכה מאש. ואפשר ג"כ דטעמא משום דמיכאל שר ישראל ולי נאוה להצילם:

יד  [עריכה]

שלשה מיני פרים כו'. ומפרש עגלה משולשת לשם המספר שלשה עגלים וכן ועז משולשת ג' שעירים ואיל משולש שלשה אילים. ואע"ג דעגלה שם המין ולא יפול עליו שם המספר וכן משולשת הוא שם התאר לא שם המספר כבר נתן הרא"ם ז"ל טעם על זה ע"ש בדבריו. ופי' עוד דמונה פה רק הפרים הבאים לכפרה ולא שאר פרים. והא דלא מנה פר כהן משיח דבא לכפרה משום דלא הוי כפרה לכלל ישראל רק למשיח לבד. והא דלא מנה פר העלם דבר של צבור דהוא נכלל בפר הבא על כל מצות ובכלל מאתים מנה ולא יחשבו לשני מינים. ורש"י בחומש מונה פר העלם דבר ולא פר הבא על כל מצות והיינו הא דחד מינא נינהו וכדכתיבנא:

שעירי רגלים. ובהם נכללו גם שעירי יוהכ"פ כי גם יוה"כ רגל הוא. אע"פ שכפרתן חלוקה. ור"ח לא חשיב רגל לכן נחשב למין אחר. ומה דמונה שעירת יחיד אע"ג דהוא לא לכפרת כל ישראל בא. מ"מ כיון דכל חוטא וחוטא מישראל ראוי לכפרה זו מקרי כפרת כל ישראל משא"כ פר כהן משיח דהוא רק לאדם אחד מיוחד. והיינו טעמא דקחשיב אשם וודאי ואשם תלוי וכבשה של יחיד. הרא"ם ז"ל ודבריו ברורים וע"ע שם בדבריו:

טו  [עריכה]

זו בבל כו'. ידוע תדע אף כי אין המקרא יוצא מידי פשוטו וכמ"ש גם רש"י ז"ל מ"מ מן רבוי המינים דרשו שרמז בזה לאברהם את מקרי הדורות אשר יבואו וע"ד כל מה שאירע לאבות סימן לבנים. ויסוד דרשא זו על מה ששאל במה אדע באיזה זכות כדלעיל ותהיה זו תשובה לשאלתו שע"י הגליות יתכפרו עונותיהם לשום להם שארית בארץ ואולי השאלה במה אדע כי אירשנה תתפרש על ארץ החיים לעתיד לבוא. ואמר לו שע"י הגלות יכופרו עונותיהם וינצלו מדינה של גיהנם לאור באור החיים וכדאמר לקמן על הכתוב ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית. ומה שדרש עגלה משולשת על בבל משום דכתיב בה כי תפושי כעגלי מרבק:

כורש ודריוש ואחשורוש. הגאון ר' סעדיה כתב שהיו ארבעה דריוש המדי וכורש הפרסי גם אחשורוש ודריוש הפרסי ור"מ הכהן אמר ששה מלכים היו. וראב"ע אמר חמשה וכל אחד מפרש שם את הכתובים בדניאל ע"פ דבריו. אך פה במדרש איננו מונה רק שלשה אשר גדלה מלכותם כי כורש ודריוש נמי קרובים למלכים אשר מלכו בכיפה כדמשמע בפ"ק דמגילה:

ותור וגוזל זו מלכות ארם. וקרי ליה תור משום שהוא רך וטוב כתור ולא הכביד עולו על ישראל כשאר האומות וכמ"ש בגיטין בטולך או בטולא דבר עשו ובשבת תחת ארם ולא תחת ישמעאל אלא שהיה גוזל את ממונם:

ויקח לו ר"י ור"נ כו'. ולא גרסינן דבר אחר והכי איתא בילקוט:

קתדרין דרין לקבל כו'. כי הראה לו כמה שרים יעמדו מהם לדעת זמן ממשלתם וכמ"ש בדניאל. והראהו ג"כ השפלת אלו לפני אלו כי זה יטול המלכות מזה וזה קתדרין דדין לקבל קתדרין דדין שזה כנגד זה:

סנהדרי גדולה. שישבו כחצי גורן עגולה זה כנגד זה:

כל מי שהוא מעמיד פנים בגל כו'. ובא לרמז לו כי הישראל הנמשל לצפור יכנעו תחת העמים המושלים עליהם. ולא יעיזו פניה כנגדם למרוד בהם:

טז  [עריכה]

נסיב אברהם מכושא כו'. אע"ג דהבעלי חיים מרמזים על האומות אשר מנה למעלה אך הפגרים רומזים על ישראל בגלותם בין קצת העמים הנתנים שם למרמס כפגרים והעיט הם שונאיהם הפורחים עליהם לאכלם ואברהם התפלל על הדבר להכניעם לפני ישראל ולא הועילה לו תפלתו כדאי' בפר"א ורק ע"י תשובה ומעשים טובים ימלטו:

לכשיעשו בניך פגרים. באפס עצור ועזוב אז יעמוד להם זכותך להנצל מהכליון. או ירצה באחרית הזעם שאז יהיו בתכלית השפלות אז יעמוד זכות אברהם להושיעם ולגאלם:

יז  [עריכה]

תחלת מפלה שינה. כי לא לחנם הפיל ה' תרדמה על אברהם. ובפרט כי כל הנבואה שלפני זה היה בהקיץ. ורק בבואו לספר לו ממפלת בניו ומשעבודם במצרים התחיל בתרדמה שהיא תחלת מפלה ובשאר דברי אגדה זו עמ"ש לעיל בפי"ז וע"ע בזה ברמב"ן על התורה:

יט  [עריכה]

אלא גם הוא מצרים. בחזית הגירסא הגוי וגם את הגוי זה מצרים וד' מלכיות. וזה נכון יותר כי גם לבד הוא רבוי:

ושאם יעשו תשובה גואלן בשבעים ושתים אותיות. ולפ"ז עשו ישראל תשובה שלמה במצרים וזכו להגאל בע"ב אותיות. אך בתנחומא וירא איתא שלפי שאברהם אמר מעט ועשה הרבה בסעודת המלאכים ג"כ הקב"ה אמר מעט ועשה הרבה עם בניו שגאלם בע"ב אותיות ע"כ ולפ"ז לא גלה לו הקב"ה מתחלה רק ב' אותיות דן וצ"ל שיש יתרון לגאולתנו בהיותה בשם זה מבשם זה:

כ  [עריכה]

א"ל אף אני בשעבוד. משום דאיהו בכלל הגירות שהרי משנולד יצחק נמנה כי גר יהיה זרעך כדלעיל לכן נסתפק אם גם הוא בכלל השעבוד והשיבו שאינו לפי שהשעבוד לא בא עד בני יעקב במצרים וגזרת ועבדום וענו אותם אינה דבקה לארבע מאות שנה. אך הוא כמאמר המוסגר ויתפרש הכתוב כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ארבע מאות שנה ועבדום וענו אותם נאמר בלי זמן קצוב:

כא  [עריכה]

ארבעה דברים הראה לו כו'. גיהנם הוא העונש בעוה"ב וגליות הוא העונש בעוה"ז ולהנצל משתי אלה הרעות נתן להם התורה לזכך את הנפש. והעוסקים בה ינקו מעונש הרוחני. והקרבנות הם לזכך את החומר ולהכניע את הגוף אל אל אלהי הרוחות לכל בשר והעוסקים בהם ינצלו מעונש הגופני בעוה"ז:

בגיהנם או בגליות. לכאורה קשה מה זה שאלה. היתכן שיבוחר עונש הנפשי במקום עונש הגופני והתירוץ ע"ז כיון דהגיהנם הוא רק י"ב חודש אף שהוא עונש נפשי מ"מ יבוחר יותר מהגליות אשר הן לשנים רבות ולדורות רבים הם כל משך ימי חייהם. וגם הגליות מעיקות את שלמות הנפש. אך קשה האם אלה אשר יעמדו בגלות יפטרו מן עונש הגיהנם א"כ הותרה הרצועה. וי"ל דלא קאמר שיפטרו מכל עונש הגיהנם אך יתכפרו מקצתו בעוה"ז וע"ד שנאמר לקמן בפס"ה יצחק תבע יסורין כו'. ואע"ג דבש"ר פנ"א קאמר שאינן יורדין לגיהנם פירושו דעונש גמור קרי ירידה. או שלא יענש אלא מי שהגיע לרובא דעונות:

קטע הדין מוניטא. לפי לשון זו משמע שהוא ד"מ על חתוך הדברים והסכמת אחד מחלקי הסותר כחותך צורת המטבע ברצונו ובערוך גריס קטע חד פטטיא מן כדו ובפסקא דהחודש פסק הדא מילי מן לכך. והכל עולה לענין אחד:

כב  [עריכה]

ואוחרנא אמר כו'. לפי גירסתנו דפתח בשלשה ומסיים בתרתי צ"ל דמספקא ליה באיזו סברא עמדו השנים לכן לא אמר רק מילתא דפסיקא דחד אומר כן וחד אומר כן. אבל נראה דדלוג סופר יש כאן וצ"ל תו וחד אמר העולם הבא גלה לו והעוה"ז לא גלה לו. וס"ל דלא גלה לו רק מה שידיעתו שלמות:

עד היום הזה כו'. ופליגי אדאמר לעיל שהראה לו המלכיות:

ויברא ה' על כל מכון הר ציון אכ"כ כו'. תימא כי גם וברא כמו ויברא שהוי"ו תהפך לעתיד כמו ובא והתפלל ובאו ורננו. ואם נמצא במשקל הזה לשון עבר דינו כשקדם פעל עבר כמו פעל ועשה. ואין טעם לומר פה היכא דאיכא למדרש דרשינן כי עצמו מספר [מדבריו נראה כי רמז על הכלל של ר' אליהו בחור אם יקדם לפניה פעל עבר הוא וי"ו החבור כמו וישראל אהב את יוסף וגו' ועשה לו כתונת פסים ואם יקדם לפניה עתיד או צווי הוא וי"ו ההיפך כמו וכי יגור אתך גר ועשה פסח וע' בתל"ע סי' רכ"ה אבל מלבד כי רבים מהמדקדקים חולקים על כלל הזה. אבל איפה מצא לפני זה פעל עתיד כי אם רחץ ה' את צואת בנות ציון הוא פעל עבר. ומ"ש ואת דמי ירושלים ידיח מקרבה ע"כ הוא כמו רחץ עתיד במקום עבר. ומלבד זה הפסוק וברא איננו מקושר עם מה שלפניו אבל הוא אחרית השכר מן התנאים והפעולות שאמר לפני זה אם רחץ וידיח אז וברא ה' וגו' וסוכה תהיה וגו' ולפ"ז צ"ל ויברא ה' אם לא כאשר זה נברא מכבר ומתוקנת מלפנים וכדדרש המדרש]:

כג  [עריכה]

לפי שאינו מזכיר כאן החוי כו'. ביאור הדברים כי בדברים ז' כתיב ונשל גוים רבים מפניך החתי והגרגשי והאמורי והכנעני והפרזי והחוי והיבוסי. וכלם נזכרו פה זולת החוי לכן אמר שהוא הרפאים ומה שלא אמר כי חוי נכלל בכנעני דהא כל ז' עממים היו כנענים. וכן מקשה ולמה נתן להם שבעה המנויים שם ולא מנה שם את הקני ואת הקנזי ואת הקדמוני ומשני שלא זכו בהן עד לעתיד. ומ"ש ערבייה שלמיה נוטייה וכן אידך דקרו להם בשמות אחרים ע"כ גמרא גמירי להם כי אלה שלשה העמים נקראו בשמות האלה:

חזירתא רעיא בעשרה. זה ד"מ כי הרע רבה בארץ מהטוב. וה"נ הוי עשר משפחות מבני כנען כי כולם מכנען יצאו וכמ"ש הראב"ע. ואברם ושרי גם בן אחד לא היה להם וזה שסמך ליה ושרי אשת אברם לא ילדה לו. ויתכן שהוא ג"כ תוכחת מוסר שלא יקשה ענין צדיק ורע לו רשע וטוב לו כי כן הוא דרך העולם להיות ההצלחה נמצאת יותר ברעים מבטובים:

כל אלין אמר הקב"ה כו'. נראה שהוא ההערה שנלמוד מזה כי זה הוא מחסדי ה' לטובים שקודם המצאם בעולם מכין להם הטובה כמו שיעד כאן י' העמים לזרע אברהם שעדיין לא בא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף