יד מלאכי/כללי התלמוד/עה
|
< הקודם · הבא > |
כגון אמר ר' יוחנן משום רשב"י לא שמעה ממנו אבל שמעה מאחר שקבלה ממנו. כ"כ הר"ב ה"ע בש"ב פ"א בשם רש"י דחולין י"ז ב' וכתב שם מוהריק"א שכ"כ עוד רש"י בפרק כל הבשר ע"ש דף קי"ג ע"ב וכ"כ ר' בצלאל בכלליו בשם רבינו ברוך הובא בס' גופי הלכות כלל ת"ח ולדידי המך בעניותי נראה דאף גם זאת לאו כללא הוא למסמך עליה בכל מקום שהרי מצינו בספ"ג דכלאים דקתני ר"מ אומר משום ר' ישמעאל וכו' ר' יוסף בן החוטף אפרתי אמר משום ר' ישמעאל וכו' ואיתא עלה בירושלמי אמר ר' יוסי בר' בון בא וראה מה בין תחלת ר' ישמעאל לסופו שתחלתו לבית סאה וסופו לבית כור ופירש הר"ש שם והכריתות בלשון לימודים ש"ב סי' נ"ט דמה ששנה לר"מ בתחילת ימיו ולר' יוסי בן החוטף אפרתי בסוף ימיו הרי מבואר דהגם דר"מ ור' יוסי בן החוטף תרוייהו קבלוה ושמעוה מפי ר' ישמעאל רבם עכ"ז שנאה ר' בלשון משום. וכן יש להוכיח עוד מהא דאיתא בפ"ק דעירובין י"ג א' אמר ריב"ל כל מקום שאתה מוצא משום ר' ישמעאל אמר תלמיד אחד לפני ר"ע אינו אלא ר"מ ששימש את ר' ישמעאל ואת ר"ע ע"כ. והנה מדבעא ריב"ל לאכרוחי שהוא ר"מ מדשימש את שניהם בישיבה ש"מ שהיה ר"מ שומע ההלכות משום ר' ישמעאל וחוזר ומסדרן לפני ר"ע ואפ"ה בלשון משום נקט לה. והבאתי את השלישית בפ' ד' מיתות ס"ח א' דעלה תנינן שם ר"ע אומר משום ר' יהושע שנים לוקטים קישואין וכו' מסיק תלמודא דגמרה מר' אליעזר ולא סברה, הדר גמרה מר' יהושע ואסברא ניהליה. הא למדת לאף היכא דהוו מקבלי השמועה מפי האומרה עצמו הוי נקטי לה בלישנא דמשום.
הן אמת דלכאורה עדיין יש פתחון פה לחלוק ולומר דהני תלתא שאני דכיון דתנא נינהו, ולא יצדק בהם כלל לישנא דאמר רבי פלוני אמר ר' פלוני על כרחיה דתנא למנקט לישנא דמשום אף היכא ששמעה וקבלה ממנו. וכדנקט הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לסדר זרעים בפרק החמישי וז"ל, וכל מה שתמצא במשנה ר"פ בשם ר"פ דע שהוא תלמידו ולפיכך קבל ממנו ע"כ. דמשמע דוקא במשנה אך לא בתלמוד גבי האמוראים וכמ"ש הר"ב ס' יוחסין בדף מ"ט ע"ב סמוך ונראה לאלפא ביתא של התנאים.
אבל לפק"ד זה אינו דהא איתא בפרק יש נוחלין קי"ד ב' אמר ר' יוחנן משום ר' יהודה בן שמעון דבר תורה האב יורש את בנו ואשה יורשת את בנה וכו'. איתיביה ר' יוחנן לר' יהודה בן שמעון וכו' א"ל וכו' ע"כ. הא קמן מבואר דגם בשמועה ששמע וקבל ר' יוחנן מר' יהודה בן שמעון, ונתווכחו זה עם זה בהלכה נקט לה תלמודא בלשון משום. וכן מצאתי בירושלמי רפ"ו דשבת דף ז' ע"ד דקאמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן מותר אדם ללמד את בתו יונית מפני שהוא תכשיט לה. שמע שמעון ברבא ואמר בגין דר' אבהו בעי מלפא בנתיה יונית הוא תלי לה בר' יוחנן שמע ר' אבהו ומר יבא עלי אם לא שמעתיה מר' יוחנן ע"כ. הנך רואה בעיניך דגם באמוראים רגילי למנקט לישנא דמשום אף היכא דידעינן בודאי שאותן ההלכות והשמועות קבלום ושמעום מפי רבם. ועל הסתם נמי כל היכא דקאמר לשון משום רביה הוא וכדמוכח מדברי התוספות פ"ד דע"ז נ"ט א' ופ"ק דנדה י' ב' שכתנו גבי א"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק הכא משמע שהיה רבו וכו' ע"ש. וע"ע בפ' טרף בקלפי מ"ג ב' דהש"ס גופיה קרי ליה לר"ש בן יהוצדק רביה דר' יוחנן.
ותדע עוד דלא הוו דייקי כל כך בלישנא דמשום, דהא אמרינן בפרק אע"פ ס' א' ור' יצחק א"ר יוחנן חמשים יום. ומסיים אמר רב שימי בר אביי הלכה כר' יצחק שאמר משום ר' יוחנן. וכן בכריתות כ"ז א' פריך תלמודא ולא והא אמר ר' יוחנן אמר רשב"י וכו', ובתר הכי דקאמר גופא נקט לה בלשון משום ע"ש. וגם במנחות ט"ז א' מצינו דקאמר משמיה דרב ואמר רב חסדא אמר רב בחדא מלתא גופא. וכה"ג מצינו עוד בפ"ק דע"ז ט"ז ב' ע"ש ודוק ברש"י שם דהגם דהוא מאריה דהאי כללא עכ"ז פירש פעם ושתים משמיה דרב הנאמר שם שר"ל קבלה מרב. ועוד שם נ"ג א' על מה דאיתא שם זעירי א"ר יוחנן ור' ירמיה בר אבא אמר רב חד אמר וכו', נקט רש"י ז"ל זעירי משמיה דר' יוחנן ור' ירמיה בר אבא משמיה דרב. וכן בפ' הדר ס"ז א' דאיתא שם אמר רב נחמן בר אמי משמיה דאולפנא, פי' רש"י דאולפנא משמע מרבו ורבו מרבו. מבואר שפיר דאף דנקט לישנא דמשמיה כל חד וחד מינייהו שמעה וקבלה מרבו. וכן נראה עוד בפ' האשה שנפלו פ' ב' דאיתא שם יהודה מר בר מרימר משמיה דרבא אמר מה שעשה עשו רב פפא אמר משמיה דרבא לא עשה ולא כלום. אמר רב פפא הא דיהודה מר בר מרימר לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר, דההיא איתתא וכו'. פרש"י לאו בפירוש איתמר לא שמעה מרבא בהדיא, הרי דאף דנקט תלמודא לשון דמשמיה דרבא, אמר עכ"ז היה מקום לומר דקבלה מרבא, אי לאו רב פפא דאשמעי' דלאו בפירוש איתמר אלא מכללא.
איברא שראיתי להגאון ר"ש בס' הכריתות שלו לשון למודים ש"ג סי' ע"ט שכתב וז"ל, כל היכא דאיכא אמר משום פלוני חלוק היה בדבר, ואמרי' משום אותו חכם סוגיא בעלמא היא משום שלא ראה אותו חכם רק שמע משמו ע"כ. וכפי הנראה כמשך אחריו הר"ב מעדני מלך שבברכות פ"ו סי' ל"ה בעא לאוכוחי דר' זירא לא היה בזמנו דר' ירמיה משום שמצא בירושלמי דקאמר ר' זירא בשם ר' ירמיה ומדאמר משמו משמע שלא היה בזמנו ע"ש. ולפק"ד איכא למידק טובא ע"ז דהא איתא בפ' במה מדליקין ל"א ב' אמר ר' יוחנן משום ר' אלעזר, אע"ג דר' יוחנן רביה מובהק דר' אלעזר הוה. כמו שהוכחתי בראיות נכונות באות התיו גבי כלל התלמיד חבר ע"ש. והכי נמי מצינו בפ' מרובה ע"ה סע"ב אמר ר' אלעזר משמיה דרב, אע"ג דבזמנו היה כדאיתא שם בהחובל פ"ז א'. ובפ"ב דמנחות ט"ו א' בעא מיניה ר"א מרב. וכן בפ' שלשה שאכלו מ"ח ב' דקאמר ר' חייא בר נחמני תלמידו של ר' ישמעאל אומר משום ר' ישמעאל וכו'. והיינו ר' ישמעאל האמורא כמ"ש הר"ב ס' יוחסין באות חית מהאמוראים ע"ש. והכי נמי מצינו בשלהי ב"מ קי"ט א' אמר אפרים ספרא תלמידו של ר"ל משום ר"ל. וכן תמצא עוד בפ' החובל פ"ד א' ובפסחים י"ג א' ובכתובות פ' ב' רב פפא משמיה דרבא אמר הגם דתלמיד גמור דרבא הוה כידוע. ומצינו עוד בפ"ק דמציעא י' ב' ובחולין קל"ז ב' ר' יוחנן משום ר' ינאי אמר, וידוע דר' ינאי רביה דר' יוחנן הוה. וכן פרק המצניע צ"ב א' וצ"ח א' וצ"ט א' איתא אמר רב משום ר' חייא אע"ג דר' חייא רביה דרב הוה כמו שהוכחתי באות הרי"ש גבי רב ור' יוחנן ע"ש. וע"ע פ"ק דעירובין ג' ב' רבא משמיה דרב נחמן אמר וכו'. ובפ"ק דביצה י"ג ב' אביי משמיה דרב יוסף אמר וכו'. ובפ' המפקיד ל"ו ב' אביי משמיה דרבה אמר וכו'. דאע"ג דכל חד וחד מינייהו משמיה דרביה הוא דקאמר נקט לה בלשון משמיה. ויתר על זה לך נא ראה בפרק כל כתבי קי"ט ב' דקאמר אמר ר"ל משום ר' יהודה נשיאה וכו', ובתר הכי דבר עמו פנים אל פנים, דקאמר אמר ר"ל לר' יהודה נשיאה כך מקובלני מאבותי וכו'. וכן בפרק לולב וערבה מ"ד ב' איתא אמר אייבו משום ר' אלעזר בר צדוק אף דלעיל מיניה קאמר אייבו הוה קאמינא קמיה דר' אלעזר בר צדוק וכו'. מכל האמור נתברר לנו שפיר דאף היכא דקאמר משמיה דר' פלוני או משום ר"פ אף ברואין זה את זה עסקינן. ומעתה אני בעניותי לא ירדתי לעומק דברי רבינו שמשון שכתב דכל היכא דקאמר משום לא ראה אותו חכם רק שמע משמו. גם לא למ"ש הר"ב מעדני מלך דמדקאמר משמו משמע שלא היה בזמנו דזה אינו כמו שהוכחתי בראיות נכונות. והדבר צריך תלמוד אצלי. ומיהו לפק"ד נראה דאפשר להליץ בעד הגאון ר"ש דהא דקאמר שלא ראה אותו הכוונה היא שלא ראהו בשעה שאמר המימרא אף שהיה בזמנו, אך להר"ב מעדני מלך שרצה להוכיח שר' זירא לא היה בזמנו דר' ירמיה משום דקאמר משמיה קשיא טובא וצ"ע.