טורי אבן/ראש השנה/כז/ב
אם קול חיצון שמע לא יצא. פרש"י משו' דאיכ' מחיצת הפנימי מפסקת התקיע'. ומפרש"י משמע דקול חיצון ולא קול הפנימי קאמ' ואפ"ה לא יצא מפני הפסק התקיעה. והר"ן פי' אם קול פנימי לבדו שמע יצא ומיירי כגון שהוא עודף על החיצון שאין כאן אלא קול פנימי אבל אם קול חיצון נמי שומע לא יצא דה"ל קול ב' שופרות ואני תמה דוודאי הא דאמר אביי לעיל שופר א' אמר רחמנא ולא ב' או ג' שופרות היינו דווקא דומיא דפרה כדמסיק והא דפרה כיון דקאי גילדי גילדי מיתחזי כ"ב או ג' שופרו' דא"א לקול התקיעה לצאת אלא ע"י כמה גילדי ועוד דאין שיעור שופר בגילוד א' אלא ע"י צירוף ב' או ג' ושופר אמר רחמנא שיהי' שיעור שופר בא' וגם קול התקיעה יצא ע"י שופר א' ולא ע"י ב' ודיבוק שברי שופרות דפסול משום ב' או ג' שופרות נמי הוי כה"ג אבל כל היכי שיש שיעור שופר בא' לבד וגם הקול יכול לצאת ע"י א' מהן לחוד כשתוקע בב' שופרות מאי איכפת לן בקול היתר של שופר השני כיון דכל א' מן השופרות א"צ להשני לא לסייע להוצאות הקול ולא להשלמת שיעור שופר אין כאן משום ב' או ג' שופרו' דמאי איכפת לן בקול של שופר אחר כיון דבלא"ה נמי סגי. וראיתי להתוס' בפ"ב דסוטה [דף י"ד] גבי הא דאמ' התם כתבו פי' למגלת סוטה על ב' דפין פסולה ספר א' אמר רחמנא ולא ב' או ג' ספרים שכתבו ה"ה אם כתב לה ב' מגילות ומחקה לתוך כוס א' וכן גבי גט אם נתן לה ב' גיטין אע"ג דכל חד וחד שלם הוא וספר בפ"ע הוא פסול ולא מיגרשי בתרוייהו משום ב' וג' ספרים כדאמ' ב"פ שור שנגח (דף מ') כופר א' אמ' רחמנא ולא ב' או ג' כופרים ובפ"ג דסוכה (דף ל"ה) לינקט תרתי תלתא פירי א' אמר רחמנא ולא ב' וג' פירות ואין להקשות מ"ש מנתן שופר תוך שופר אם קול פנימי שמע יצא ולא חשיב לי' כב' שופרות דהתם בשמיעה תליא מילתא והוא לא שמע אלא קול הפנימי ובעיני דברי תימא דוודאי אם הן כתב ב' מגילות ומחק לתוך כוס א' או נתן לאשתו ב' גיטין כיון דכל א' ספר שלם בפ"ע הוא ל"ל בה ול"א ספר א' אמר רחמנא אלא בכתב מגילה א' על ב' דפין דאין המגילה נגמר אלא ע"י צירוף הב' ספרים אבל אם כל א' לחוד הוא ספר שלם בפ"ע ל"ל בה אי איתנהו ב' ספרים. והאי דכופר א' אמר רחמנא אין לו ענין לכאן דהתם מיבעי לן שור של ב' שותפין כצד משלם את הכופר משלם האי כופר והאי כופר כופר א' א"ר פי' לא חייבה תורה על נגיחת שיר לאדם א' אלא חד כופר אבל לא ב' הילכך בשור של שותפין א"א דהאי ישלם כופר וכן אידך הוי לי' ב' כופרין על נגיחה א' אבל הא וודאי אם זה ישלם מעצמו כופר שלם וכן אידך דש"ד ויצא י"ח דאפי' בשור של אדם א' שנגח אם הבעל משלם ב' כופרין דבר תימה הוא לומר שלא יי"ח ואין מתכפר לו בזה אלא וודאי כדפי' וה"נ הא דאמ' פרי אחד אמר רחמנא לאו למימרא אי נקוט ב' או ג' אינו כלום אלא הכי קאמ' פרי א' חייבו תורה ליקח ולא ב' וג' דהכי אמ' התם פרי עץ הדר פי' שטעם עצו ופריו שווין הוי אומר זה אתרוג ופריך ואימא פלפלין ומשני דלא אפשר היכי ניעבד נינקוט חדא לא מינכרא לקיחתו נינקוט תרי או תלת א' אמר רחמנא פי' לא חייבה תורה לינקוט אלא א' וא"נ ליקח ב' או ג'. הילכך א"א לומר דפלפלין הוא דהא כיון דבא' לא סגי דלא מינכרא לקיחתו ואי לוקח ב' או ג' א' א"ר דמשמע דסגי בלקיחת פרי א' ומפלפלין א"א בחד כיון דלא מינכר בע"כ אתרוג הוא דמינכר לקיחתו בחד:
ותדע דהכי הוא כדפי' דכל היכי דבחדא סגי ל"ל בה אפי' בב' וג' דהא תנן בפ"ט דגיטין (דף פ"ו) שנים ששלחו ב' גיטין שווין ונתערבו נותן שניהם לזו ושניהם לזו והשתא האיך מגרשה בשניהם לזו ספר א' א"ר ולא ב' ספרים. אלא וודאי כל כה"ג דכל א' בפ"ע ש"ד וכל אחד מיגרשה בדידה והשני היתר אינו מגרע כח הגט שלה משום ב' ספרי' מיהו יש לידחות ראיי' זו דנותן שניהם לזו דקאמר לאו בבת אחת משום ב' ספרים אלא נותן לה זה אחר זה דאין פאן משום ב' ספרים כיון דמעולם לא הי' בידה אלא א' מ"מ זה דוחק דא"כ ה"ל לפר' בהדיא שנותן לה בזא"ז עוד נ"ל להביא ראיה מסיפא דהתם דתנן ה' שכתבו כלל בתוך הגט איש פ' מגרש פ' ופ' פלונית והעדים מלמטה כולן כשרים וינתן לכל א' וא' תו תנן הי' כותב תופס לכל א' וא' והעדים מלמטה את שהעדים נקראין עמו כשר והשתא בה' שכתבו כלל אמאי תנתן לכל א' וא' ובהי' כותב תופס אמאי את העדים נקראים עמו כשר הא כיון דנכתבו ה' גיטין הללו בספר א' כשנותן לאחד נותן לה בע"כ כל הה' גיטין שהן ה' ספרים ור"א ספר א' אלא וודאי כיון דכל א' ואחד סגי לה בחד ספר שלה לחוד ל"ל בה משום ב' ספרים מיהו ראיי' זו מג' בבות אלו יש לדחות דע"כ לא אמרי' דב' וג' ספרים לא. אלא כל היכי דראוי להתגרש בכל א' וא' מספרי' הללו אבל בכל הני ב' בבי אין ראוי להתגר' אלא בא' מהם אותו שנכתו' לשמה אבל לא בשאר שלא נכתוב לשמה ואנן בעינן לשמו ולשמה הילכך השאר לגבי דידה לאו ספר מקריא וכמאן דליתא דמו וה"ל כאילו אין כאן אלא ספר א' אבל היכי שנותן לה ב' גיטן בב"א ושניהם נכתבו לשמו ולשמה אע"ג דכל א' ספר שלם בפ"ע אינו מגורשת מה"ט דספר א' א"ר ולא ב' או ג' ספרי' וכדברי התוס' ובהא נמי ניחא הא דפ"ב דסוטה דבעי רבא כתב ב' מגילות לב' סוטות ומחקן לתוך כוס א' מהו כתיבה לשמה בעינן והאיכא א"ד בעי נמי מחיקה לשמה והשתא ל"ל האי טעמא משום מחיקה לשמה ת"ל דה"ל ב' ספרים אלא משום דאין ספר של חברתה מעכב על של שלה משום ב' ספרים הואיל ושלא לשמה הוא:
ומ"מ אעפ"י שאין ראיי' מכל זה שלא כדעת התוס' אפ"ה כיון דראיית התוס' אינו ראי' וכמ"ש זיל בתר סברא ומסתברא דאם כתב ב' גיטין או ב' מגילות לסוטה א' ל"ל בה ואין התוס' פוסל משום ספר א' א"ר ולא ב' וה"ה גבי שופר אם שמע ב' קולות ביחד מב' שופרות ל"ל בה והא דקול פנימי שמע לא יצא לאו משום ב' שופרות ואף קול פנימי שמע אלא אפי' בשמע קול פנימי לחוד נמי ל"י מפני הפסק התקיעה וכדפי' רש"י:
אבל אותן העומדים בבור יצאו. פרש"י שהן קול השופר לעולם שמעו משמע מפי' דלהעומדין על שפת הבור איכא לאפלוגי בין קול שופר שמע לקול הברה דזימנין דשמעו קול שופר וזימנין לקול הברה אבל שבבור שומעין לעולם לקול שופר ולכאורה ק"ל על פי' רש"י מדאמ' רבה לקמן שמע מקצת תקיעה בבור ומקצת על שפת הבור יצא ומסיק דמיירי בתוקע ועולה לנפשי' ופריך א"ה מאי למימרא ומשני זימנין דמפיק רישי' ואכתי שופר בבור וקא מעירבא קולא קמ"ל. והשתא אי בעומד על שפת הבור תלוי בהבחנתו ואי קול שופר שמע יצא א"כ איך ס"ד לחוש למפיק רישי' ואכתי שופר בבור הא אפ"ה אי קול שופר שמע יצא וכי ס"ד דגרע במפיק ראשו באמצע מהיכי שהוא על שפת הבור מתחילת התקיעה עד סופה והתוקע בבור. וכי תימא דקמ"ל דלא גזרינן בהא דרבה שמע ק"ש אטו קול הברה הא נמי בק"ו מהא דמשנתינו אתי' דל"ג הכי וי"ל דסד"א אע"ג דבשהוא עומד ע"ש הבור מתחילת התקיעה ועד סופה והתוקע בבור יצא אם אומר ששמע קול שופר דהתם וודאי קושטא קאמ' ואינו טועה ואמר בדדמי. ואי לאו שברור לו דשמע קול שופר לא הי' טועה לומר קול שופר על קול הברה אבל בתוקע לעצמו ועולה באמצע תקיעה ניחש דדילמא מפיק רישי' ואכתי שופר בבור וזימנין דקול הברה שמע וטועה ואו' בדדמי דק"ש שמע דל' אסיק אדעתי' דאפיק לרישי' ואכתי שופר בבור אלא שסבור דלא אפיק כשהי' שופר בבור ובכה"ג לעולה שומע לק"ש ולא קול הברה קמ"ל דל"ג. והאי מעורבב לקלא דקאמ' גבי אפיק לרישי' לאו מילתא פסיקתא היא אלא אזימנין קאי וכאלו קאמ' זימנין דאפיק לרישי' וע"י דאפיק זימנין דמיערבב קלא:
והרא"ש פי' דהאי ל"ש לפרש המשנה בא וה"פ ל"ש אם קול הברה שמע אלא לאותן העומדים ע"ש הבור שהקול מתבלבל בבור קודם שיצא לחוץ ולעולם אין שומעין אלא קול הברה אבל לאותן העומדים בבור לעולם ק"ש הן שומעין ויצאו ואין סוגיות הגמ' עולה כהוגן לפי' זה דא"כ מאי תנ"ה דמייתי מדתני התוקע לתוך הבור יצא והתנן לא יצא ש"מ כדר"ה. הא לפי' כל חידושו דר"ה לחלק דשבבור שומעין לעולם ק"ש ושבחוץ ק"ה לעולם והא אין לדייק מרומיא דמתני' וברייתא אהדדי וגם לישנא דל"ש דקא' ר"ה לפי' לא א"ש כיון דר"ה לא חידש דבר חדש אלא לפ' המשנה אין דרך אמוראי לומר ל"ש על פירוש המשנה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |