חתם סופר/פסחים/ל/ב

חתם סופר פסחים ל ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תיובתא דרבא ב"א כו'. ק' מאי תיובתא לשני התם קדרה של חרס הכא תנור של מתכות וי"ל דפשיטא להש"ס דאי מהני למתכות היסק לבליעתו שבפנים א"כ עכ"פ תהני לחרס ההסק לטיח שעל פניו וא"כ ה"ל נ"ט בר נ"ט ונהי דמצי סבר כרב דנ"ט בר נ"ט נמי אסור מ"מ אמאי אסרה לעולם דמשהו פגם ה"ל נ"ט בר נ"ט לפגם ולכ"ע שרי וכן צריך לפרש בק' תוד"ה דלמא אתי כו' לכן מסיק בתיובתא משא"כ רב דמיירי מקדרות של חמץ איכא למימר אה"נ דמהני היסק לטיחתן שע"פ ואפ"ה לא מהני בה נ"ט בר נ"ט לפגם משום דחמץ מקרי איסורא בלע לדעת כמה פוסקים וק"ל:

ואב"א הא והא בשל חרס כו'. עי' בחולין סוגיא דנ"ט בר נ"ט דקאמר שמואל לר"א לרבך יהבינן ליה ואכיל ורב אמר חס ליה לזרעי' דאבא בר אבא דלספי' ליה מידי וליה לא ס"ל ועפר"ח א"ח במנהגי איסור שלו ולע"ד שמואל יהיב ליה לרב פת שנאפה בתנור שטחו ביה טחי' והסיקוה והוה ס"ל מדאמר רב קדרות בפסח ישברו ש"מ דאין תקנה לכלי חרס א"כ איך אכלה רב בכותח שהרי שמואל הודיעו שנאפה בתנור כנ"ל אע"כ הדר ביה ולא ידע דטעמיה דרב דלתנור שהסיקו בפני' מהני היסק ולא לקדרה ובחי' למס' חולין שם כתבתי יותר מזה ובדרוש בסוגיא דריחא מילתא הארכתי הרבה:

הני סכיני דפסחא כו'. לפי סדר הש"ס ה"ל לאתויי הני מאני דקוני' לאסוקי מילי דכלי חרס ואולי רבינא ור"א פליגי בהני שינויי דרבינא דלא אסיק דלמאן דלא אפשר ליעבד כעין חדתי ע"כ הוה ס"ל דההיסק לא הוה ככלי חדש א"כ ק' אמאי אמרינן כלי חרס אינו יוצא מידי דופיו הא מהני ליה כבשונות כק' תוס' וא"ל דפני' חדשות באו לכאן דרבינא לא אסיק אדעתיה דזה מקרי פנים חדשות וע"כ הוה ס"ל דלא מהני היסק כלל לשום כלי חרס וא"כ עכס"ל כשינויי קמא דלעיל לחלק בין מתכות לחרס משא"כ רב אשי מצי סבר כשינויי בתרא וק"ל:

והלכתא אידי ואידי ברותחי' ובכ"ר. לקמן גבי עץ פריר כ' הרמב"ן במלחמות ה' דאשמעינן דסגי בכלי ראשון שלא אצל האש ע"ש וה"נ נימא הכי דסד"א כיון שחותכין בו דבר גוש שדינו לעולם ככ"ר ואיכא נמי דוחקא דסכינא דאפי' בצונן פועל טובא ה"א בצירוף דבר גוש עם דוחקא דסכינא יצטרך להכשירן בכלי שהאור עובר תחתיו קמ"ל דסגי בכ"ר בעלמא ועבר"ן דשמעתין משמע דלי"ל הך כללא דדבר גוש הוי ככ"ר ועמ"ש על גליון ש"ע שלי י"ד סי' ק"ה:

התורה העידה על כ"ח כו'. עמ"ש תוס' תי"ל דחזינן דמדייתא ומ"ש מרש"א דכלי חרס ע"כ לא מדייתא דא"כ פשיטא דלא מהני בהו הגעלה ולע"ד אין זה הכרע דהא באמת לא הזכיר הכתוב שבירה בכלי חרס דחולין גבי כלי מדין רק בחטאת והוא מטעם שכ' תוספות בזבחים צ"ו א' ד"ה אלא שהכתוב הקיל שלא יצטרך להעביר הנותר ע"י כבשונות אלא בשבירה סגי אעפ"י שהנותר בעולם ובזה ישבתי ק' הט"ז מנ"ל דאינו יוצא מדי דופיו דלמא דוקא בקדשים החמיר רחמנא והא"ש כיון דהקפיד להגעיל כלי נחשת לבטל ממנו הנותר הבלוע וא"כ בכלי חרס נהי שהחמיר שישברנו מ"מ מדוע לא ציוה להגעילו מקודם להוציא ממנו הנותר הבלוע בו אע"כ אין לו תקנה אלא בהיסק וכל כך לא אטרחי' רחמנא ואין להקשות דא"כ ע"כ מוכח שאין יוצא אפי' כ"ש ע"י הכשר דאל"ה עכ"פ יגעלנו קודם שבירה להוציא מה שאפשר אע"כ לא יצא ממנו כלל וא"כ מ"ט לא נתיר כלי חרס דהא לא יפליט ע"י בשול כמ"ש תו' בחולין ח' א' ושם כתבו שהוא פולט מעט מעט ולפמ"ש ע"כ הא ליתא וי"ל לעולם פולט הוא מעט מעט ומ"מ לא הצריך הכתוב בקדשים להכשיר קודם שבירה דלא נרויח דמעט שיצא ממנו יחזור ויבלע כ"כ מים והם נעשים נותר כמוה דכתיב יקדש להיות כמוה לכן א"א:

נכרי שהלווה את ישראל על חמצו. פרש"י בשהרהינו אצלו כו' ורבים תמהו דבש"ס מסיק דבעי' נמי מעכשיו דגוי מישראל לכ"ע לא קני משכון ולע"ד ליישב דהנה לכאורה סברת רש"י נכונה דא"נ לא קני משכון מ"מ סגי בהרהינו לפמ"ש הרמב"ן במלחמות ה' דבמטלטלין דמחוסרי גובייני מודה אביי לרבא ע"ש וא"כ איכא למימר נמי בהיפוך ע"כ לא פליג רבא ואביי אלא בקרקע דנהי דכל היכי דאיתא ברשותיה איתי' מ"מ מחוסרי' גובייני קצת מיהת הוי משא"כ מטלטלי' והרהינו דלא מחוסר גובייני טפי מקרקע כמבואר בגיטין פ' השולח ל"ז א' דמשכון מטלטלי' עדיף מהלוהו ואינו דר בחצרו ע"ש ותבין בכה"ג מודה רבא דלמפרע הוא גובה והשתא לא הוי צריך הש"ס לשינויי דאמר ליה מעכשיו אלא הרהינו לחוד ולא פדאו לבסוף מהני וברייתא דלכ"ע עובר מיירי בפדאו לבסוף וגוי מישראל לא קני משכון וי"ל אה"נ הו"מ לשנויי הכי אלא דלכאורה זה תלי' בלא"ה בפלוגתא אי אמרינן יש ברירה או אין ברירה ולמ"ד אין ברירה לא מהני מה שהוברר למפרע דהיה שלו לכן מוקי ליה במעכשיו דלא שייך ברירה במעכשיו לשיטת רש"י בגיטין כ"ה ב' ע"ש והנה לדינא קי"ל בדרבנן יש ברירה וס"ל לרש"י דהך דמשנתינו דרבנן היא שהרי אחה"פ קנסא בעלמא הוא ולכן לא בעי' מעכשיו וא"ש. ובזה נ"ל ליישב הרמב"ם שהשמיט סיפא דמתניתין ישראל שהלווה כו' (גם הרי"ף השמיטו) דהנה הרמב"ם התנה דבעי' הגיע זמנו קודם הפסח וגם מעכשיו משום אסמכת' והק' עליו דהא הש"ס אמר דלאביי ניחא דאמר למפרע הוא גובה והיינו ע"כ בהגיע זמן אחה"פ דשייך למפרע גובה ולע"ד דגם הרמב"ם מודה דש"ס דילן מיירי מהגיע זמן אחר הפסח ולטעמי' אזל דפליג ארש"י דגיטין הנ"ל וס"ל דמעכשיו לא מהני לענין ברירה מידי וא"כ היה קשה לו מאי מהני שינויי הש"ס הא עכ"פ קי"ל בדאורייתא אין ברירה וס"ל כיון דקנס דאחר הפסח תלי' בדאורי' אי עבר בל יראה א"כ ה"ל דאורי' דאין ברירה וצ"ל דהש"ס משני עכ"פ למ"ד יש ברירה דהא פלוגתא דתנאי היא אבל למ"ד אין ברירה אה"נ דליתא למתני' והיה קשה לו מ"ט לא מוקי למשנתינו בהגיע זמן קודם הפסח ויהיה א"ש לכ"ע ועכצ"ל משום דא"כ סיפא ישראל שהלוה לנכרי כו' למה פשיטא לא יהיה אלא פקדון בעלמא אעפ"י שכ' תוספות דמתני' איירי בלא קבל אחריות מה בכך הא כבר הגיע זמנו ולא פרעו דממילא אחריותו עליו וא"כ סיפא למ"ל אע"כ משנתינו בהגיע זמן אחה"פ איירי אע"ג דבתוספתא קתני להדיא הגיע זמן קודם הפסח ואפ"ה מביא נמי סיפא ישראל שהלוה י"ל התוספתא אפשר עדיין לא השמיענו כזאת דקבלת אחריות הוי כשלו והנה הרמב"ם דפסק אין ברירה א"כ ממילא ליתא לדמתני' כלל רק בהגיע זמן קודם הפסח מייתי רישא דמתני' אבל סיפא משנה שא"צ היא ומזה הטעם השמיטו הרי"ף והרמב"ם פלוגתת אביי ורבא משום למאי דקי"ל בדאורייתא אין ברירה א"כ א"נ אמרינן למפרע הוא גובה מ"מ אי אקדיש מלוה לא מהני:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף