חתם סופר/פסחים/ל/א

חתם סופר פסחים ל א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אמר רבא הלכתא כו'. פלוגתת רש"י ותוספות במב"מ ידוע הנה מ"ש תוספות דפלוגתת אביי ורבא מצי איירי בטבל ויי"נ לק"מ לרש"י דגבי פלוגתת רב ושמואל ור"י מבואר הטעם דטבל במשהו משום דכהתירו כך איסורו ומש"ה דוקא במינו שמפרישי' עליו אבל שלא במינו בנ"ט כן מבואר שם בש"ס א"כ אביי ורבא דאיירי בחמיר' דחטי וחמיר' דשערי נהי דרבא מחשיב ליה מינו לענין ביטול איסורין דאזל בתר שמא מ"מ פשוט דלענין הפרשת תרומה אין מפרישי' מחטין על שעורין דכל שהוא כלאים זב"ז אין מפרישי' זע"ז וא"כ מה"ת יהיה הך טבל במשהו הא לא שייך כהתירו כך איסורו אלא שהתוספות כ' שם בע"ז עוד טעם אחר בטבל משום דיש לו מתירין ע"י תיקון וא"כ אפי' אי לא הוה מינו שיכול להפריש זע"ז רק מינו בשמא מ"מ לא בטיל ושפיר מצי אביי ורבא איירי בטבל אבל אפשר דרש"י לא ס"ל כהך ירושלמי אלא כסתמא דתלמודא דידן וכנ"ל ולא מצי איירי בטבל. ומ"ש עוד ואין לדחות דמיירי בחמר' חדתא בעינבי כו' דא"כ אמאי קרי ליה מב"מ וי"ל דהרי רבא דקדק לומר מב"מ דליכא למיקם אטעמא כיון בזה דלענין זה הא דהוי מב"מ דליכא למיקם אטעמא אבל לגוף הדין הוי אינו מינו וזה נראה נמי כוונת רש"י בשמעתין שכ' והא דקי"ל כל אי' שבתורה בס' שלא במינן הוא עכ"ל דקדק וכ' בס' ולא כ' בנ"ט כלשון הש"ס דשמעתין אע"כ רש"י כוון אמ"ש לעיל חלב שנפל לקדרה והנה הוא מינו בשמא כמ"ש רשב"א בחולין מדחייב על חלב משום בשר מה"ת ש"מ מין בשר הוא בשמא וע"ז מסיים רש"י הא דקי"ל כל אי' בס' והיינו ע"כ במינו דשלא במינו בנ"ט הוא ולא בס' ע"ז כ' דשלא במינו הוא פי' הוא בשמא הוה שלא במינו דלא כמו חלב עם בשר אלא שאין להם שם א' אעפ"י שטעמם שוה וא"א למיקם עלה מ"מ הוה דינו בס'. ומ"ש תו' ורש"י פסק גופיה הלכתא בפ' בתרא דע"ז גבי פלוגתא דאביי ורבא דהלכתא כר"י דהוה בנ"ט עכ"ל זה צ"ע בודאי אבל הנלע"ד בזה בהבין גם סידור דברי רש"י בחולין בסוגיא דטפת חלב בסוף הסוגיא דמייתי ראי' מדרב ושמואל ותני' כוותי' אע"ג דר"י ור"ל פליגי ותני' נמי כוותי' מ"מ הא פליגי אביי ורבא בחמיר' דחטי ע"ש ברש"י הנ"ל וצ"ע מ"ט מייתי כלל מדרב ושמואל כיון דאין משם ראי' כלל דהא כר"י ור"ל נמי תני' וה"ל לאתויי מיד מאביי ורבא דבתראי נינהו לכן נ"ל דודאי דרב ושמואל עדיפי מדר"י וס"ל דלדדהו לא סתרי הבריתות אהדדי דהא רוב הפוסקי' ס"ל דלא שייך מב"מ אלא בלח ולא ביבש דומיא דדם הפר והשעיר והנה בטבל הטעם דלא בטל משום כהתירו כך איסורו שייך אפי' ביבש דהא תורמי' חטין על חטי' וכן יי"נ איכא ביבש בחבי' שנתערבו בחבי' כמ"ש תוספות במתניתין דרשב"ג ימכר כלו לנכרי וע"ש בש"ס והא"ש דהך ברייתא דתני' כל אי' שבתורה במשהו היינו בלח והך ברייתא דקתני בנ"ט חוץ מטבל ויי"נ היינו ביבש משא"כ לר"י ור"ל סתרי הבריתות אהדדי והנה מסתייען מאביי ורבא דמב"מ לא בטיל אבל בעיקור הדין לית הלכתא כוותיה דאלו אינהו אפי' ביבש ס"ל דלא בטל דהא איירי מחמירי דחיטי ושערי דיבש ויבש הוא ואלו אנן לא קי"ל כוותיה בהא ובזה נתיישבה סתירת רש"י וק"ל. והנה מ"ש תוספות דרבא ס"ל כרב ולא מטעמי' התם בחולין נדחקו בזה דאיך קאמר הש"ס לעיל רב לטעמיה תיפוק ליה דאפי' מאן דלי"ל מב"מ ל"ב נמי ס"ל חמץ במשהו ולע"ד לפמ"ש הרמב"ן במלחמות ה' דטעמא דחמץ במשהו משום דה"ל דבר שיל"מ וזה דעת הרמב"ם ועי' בש"ך לי"ד ססק"ב א"כ תינח לרבא דס"ל כר"ש דחמץ אחה"פ מותר מן התורה וה"ל יש לו מתירין משא"כ לרב דאית ליה חמץ אחה"פ אסור מן התורה ואין לו מתירין ע"כ אמר רב לטעמיה:

ואזדא רבא לטעמיה. עפרש"י והוא קצת דחוק מה ענינו לכאן ויובן יותר לפמ"ש רמב"ן דטעמיה דרבא לאסור חמץ במשהו משום דהוה יל"מ ואע"ג דר"ש קניס אחה"פ מ"מ חמצו של נכרי יל"מ והיינו דאזדא לטעמיה דבשל נכרי מותר לגמרי ולא קניס וק"ל:

כי הוו נפקו ז' יומי דפסחא. נ"ל דר"נ הוה במקום שהגיעו שלוחי ניסן ולא עשו אלא ז' ימים פסח וכן משמע בר"ה כ"א א' גבי יהכ"פ דאשכחי גברא דאכל בי"א תשרי ואמר ליה בסים תבשילא דבבלאי ביומא רבה דמערבא משמע דההוא גברא הגיע לשם בי"א תשרי א"כ הגיעו לשם שלוחי ניסן ואולי לא אתמר הך דרבא לענין איסור חמץ אלא להורות שלא הצריך להמתין בכדי שיעשה אעפ"י שהיה בי"ט ראשון דחמיר וזה מדוקדק במאי דקאמר כי הוו נפקו פי' מיד כי הוה נפקי ולא המתין לערב בכדי שיעשה וה"ה בכל י"ט אלא שלא הוצרכו לזה רק בפסח לקנות חמץ שנאפה מחדש וזה דקדק רש"י ואעפ"י שאופהו יום זה שעבר דמה בכך אם הוא ביום זה או בימים שעברו בחה"מ אע"כ להורות כנ"ל ומ"מ נ"מ טובא בהלכות חמץ דמייתי הש"ס דאזדא לטעמיה דאל"ה הומ"ל דלעולם אסור גם של גוי ור"ש קניס גם בו רק דתלינן שנאפה אחה"פ באותו שעה שהמתין בכדי שיעשה כמו דתלינן בחמצן של עוברי עבירה אבל השתא דמוכח דלא המתין בכדי שיעשה ע"כ מוכח דחמץ ש"ג שעבר עליו הפסח אפי' אי' דרבנן ליכא וכמ"ש לעיל דאהא קאי הך ואזדא לטעמי' ודוק:

א"ר קדרות בפסח ישברו. כ' תוספות דהכא אינו פוגם אלא מחמת ששהה בדופני כלי וצע"ג בע"ז דיליף ר"מ נטל"פ דאסור מכלי מדין ור"ש פליג וס"ל דמותר מדכתיב בנבלה לגר אשר בשעריך תתננה נבילה שאינה ראוי' לגר אינו קרוי נבלה והשתא מה ענין זל"ז דבכלי מדין אינו אלא נפגם בדופני הכלי וגבי נבלה מיירי מפוגם בעין (ק' זו אי' בפלתי ועמ"ש בחי' למס' ע"ז פי' אין מעמידין כתבתי יישוב נכון ע"ז ודוק שם) ואולי אזלא תו' הכא בשי' הסוברים דכל היכי דמשהו אסור נטל"פ נמי אסור ועמ"ש עליהם הר"ן דשמעתין ולהסיר מהם התלונה כ' לחלק דבפוגם בעין לעולם מותר אבל בפוגם בדופני הכלי מחמרי' היכי דאסור במשהו כן יש לדחוק אבל ברש"י א"א לדחוק בכך שהרי כ' דאנן לא קי"ל כרב בהא משום דקי"ל נטל"פ אסור והרי רש"י פסק דכל אי' שבתורה במינו במשהו א"כ נאסר נמי נטל"פ ומ"ט להתיר. ומ"ש עוד רש"י דקי"ל נטל"פ מותר וזה משעברו עליו ז' ימי פסח הופגם טעמו צ"ע דהא לכתחלה מיהת אסור והא לכתחלה חשיב כמו שהוכיחו הפוסקים מההוא פינכא דהוה בי ר"א ותברה ואולי ס"ל דלא גזרינן אטו ב"י אלא היכי דאיכא למטעי בשעות כגון כלי שנעשה כ"ד שעות משנתבשל בו איסור ואיכא למיחש שמא יטעה בשעה לכן גזרו בו ולא פלוג רבנן ואסרוהו לעולם אבל עיקור כלי חמץ הם משל ז' ימים שעברו עליו כל ימי הפסח ליכא למגזר בהו ודוחק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף