חתם סופר/פסחים/ז/ב

חתם סופר פסחים ז ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דכ"ע מיהא מעיקרא בעי' לברוכי. במג"א סי' כ"ה סקי"ב וי"ג הזהיר לברך סמוך ממש לעשיית המצוה לא קודם ממש ע"ש בב"י ובב"ח ומשמע דלשון עובר משמע סמוך ולא קודם ממש ולכן שינה ונקט עובר לעשייתן וכן משמע מקרא דויעבר את הכושי שהי' בסמוך לכושי ולא רחוק הרבה כמשמע מקרא דהצופה ראה הכושי מיד אחר אחימעץ ואולי י"ל בזה בהבין דרנב"י שבק קרא דוהוא עבר לפניהם דכתיב בתורה ועכצ"ל משום דאותו קרא מורה להיפך דכת' לפניהם ואי ויעבר פירושו קודם להם לפניהם למ"ל דהשתא הוה רק כמו וילך לפניהם וא"כ קשה אאביי איך מייתי מהאי קרא אע"כ נראה דהוא נמי סמיך ארנב"י דויעבר את הכושי שאין לו פי' אחר אלא שהקדים לו אלא דס"ל לאביי דשם אינו מבואר שהוא בסמוך ממש לכן מייתי מדכתי' ביעקב לפניהם מיותר דוהוא עבר נמי פי' שהקדים אע"כ להורות אתא שהקדים טובא כדי השתחוי' ז' פעמים ואי לא לפניהם הי' פירושו סמוך ממש ובקרא דויעבור מלכם לפניהם מבואר זה יותר שהמשיח יקדים להתגלות בא"י וקבוץ הגליות יהי' עיקרה ע"י האומות עצמם שיביאו מנחה לה' צבאות וה' יהי' בראשם ממש אז הולך לפניהם סמוך להם משא"כ מלכם עובר לפניהם ולכן כתי' תיבת לפניהם ברחוק קצת אבל ויעבור לחוד משמע בסמוך ויש לעי' דה"ל לאתויי מויעבר ה' על פניו:

כל המצות כולן מברך עליהם עובר לעשיותן דקדק לומר כל המצות והיה די באומרו חייב לברך על המצות עובר לעשייתן י"ל משום דמבואר בכוזרי טעם הברכה שיהי' ההכנה לעשיית המצוה וקבלת הקדושה ההיא ע"ד שהוסיפו המקובלי' עתה לומר הרני מזמן וא"כ הי' אפשר לומר דוקא במצות שהם הכנת קבלת תוספת קדושה כאכילת פסח וקדשים או מצה והדומה ישיבת סוכה והנחת תפילין ורבי' כאלו לזה יצטרך ההכנה קודם עשייתן משא"כ מצות שטעמם להעביר גילולי' מן הארץ כביעור חמץ והדומה ולדעת המקובלי' גם חתוך הערלה מסוג זה על זה א"צ הכנה ומכ"ש במצות שטעמם לתת גם חלק להס"ם לסתום פיו כשעיר המשתלח ורוב סעודת מצות מזה הסוג וה"א שברכתן הוא רק ברכת השבח ויכולי' לברך אח"כ כמ"ש הר"ן בברכת השבח קמ"ל כל המצות דייקא וזה מרומז במקראי קדש דמייתי דויעבר את הכושי הוא בשורת מפלת הרשעים כביעור חמץ והוא עבר לפניהם הוא הכניעה לעשו הרשע ויעבר מלכם לפניהם הוא הכנה לתוס' קדושה וק"ל:

וכתי' ויחפש בגדול החל וגו'. במהרש"א ח"א הק' דה"ל לאתויי מקרא דקודם גבי לבן ויחפש ולא מצא את התרפים ותי' דחוק והפשוט דלבן לא חפש כראוי שהרי לא מצא ולא בעי למילף מני' ואולי רמז לן מ"ש הראשונים שהנכון שאחר יתפוש הנר והבעל בית יבדוק ומשמע לי שכן הי' החפוש דאחי יוסף לאחר דמבואר שאותו יום שבת היה כמאחז"ל במדרש וטבח טבח והכן וכ' בס' מגדל דוד שלכן ציוה לאשר על ביתו מהר רדוף אחרי האנשים קודם שירחיקו תחום שבת כי יוסף ואנשיו שמרו שבת גם בחו"ל ולא השבטי' וא"כ ע"כ שלוחו של יוסף המחפש לא תפש הנר כ"א אחר. ואולי י"ל עוד דלא רצה להביא מקרא דחפישת התרפים ע"מ לעבדם הפך הכונה בבדיקת חמץ להעביר גלולים מן הארץ וכה"ג כתב בטא"ח דמוחק הגיר' בש"ס דיליף מנין עשרה מפסוק הבדלו מתוך העדה הרעה אלא גרסי' תוך תוך מויבואו אחי יוסף עשרה בתוך הבאים דאין ללמוד דבר קדושה מעדה רעה וה"נ אין ללמוד מחפישת לבן כנ"ל. וראה נא גם ראה כי בכונה הובאו ג' פסוקים האלו הנה דמרמזים תחלת גלות מצרים בחפישת אתי יוסף וסוף גמר גאולה העתידה בפסוק אחפש את ירושלם בנרות כי היא תהי' בניסן בב"א וגאולת מצרים בפסוק נר אלקי' וגו' דלעיל מני' כתי' מזרה רשעי' מלך חכם וישב עליהם אופן נר ה' וגו' ופרש"י עפ"י מדחז"ל דקאי אפרעה שהקב"ה מלך חכם ית' מזרה הרשעים והשיב עליהם אופן ע"ד וינהגהו בכבדות נגד והכבד את לבו והסיר אופן מרכבותיו ע"ש ולפע"ד יובן המשך נר ה' נשמת אדם לזה ובשגם שהרלב"ג פי' מלך חכם אהשכל מלכו אל אדם בקרבו מזרה הרשעים דעות הנפסדות המונעים אותו מעבודת ה' ע"ש ואומר בהקדים יישוב מדחז"ל בפ' כבד לב פרעה מייתי משל לארי שגזר מיתה על החמור שמרד בו והשועל היה שר הטבחים הוא אכל לב החמור בעת נתחו לנתחים וכששאל הארי איה לבו השיב השועל לא היה לו כ"א כבד דאל"כ לא היה מורד בך ה"נ אמר הקב"ה כבד לב פרעה פי' שגם לבו הוא כמו הכבד מש"ה אמר מי ה' עי' ברבה פ' וארא. והכונה הפשוטה בזה לפע"ד כי בכח נפש האדם ג' כחות הצומחת ובזה משתתף להצמחים ומשכנה בכבד ורוח החיוני בלב והיא המתאוה ומשתתף בזה עם הבהמה ג"כ ונשמת אלקים בקרבו במוח והוא השכל המיוחד לאדם ובו נפרד מהבהמות והוא השכל הנכבד המולך על הגוף להנהיגו והרמז מלך על כל בני שחץ מלך ר"ת ידוע מוח לב כבד שחץ ר"ת שכלי' חיוני' צומחת ובאשר החמור לא הכיר מלכו הארי מה שדרך הבהמות להכיר ע"כ שב למדריגה פחותה והי' רק כצומח ולזה יפה אמר השועל שלבו הוא כבד פי' שנפל במדרגת הצומח המתואר בכבד. והנה כי כן פרעה שלא הכיר בוראו מאין וניהג עצמו בתאות לבו ונתפתה אחריו הוא גם הוא ירד ממדרגת האדם ונפל לבהמיות ואין לו מוח משכן השכל כ"א לב וכבד וזהו כבד לב פרעה פי' שגדר פרעה הוא לב וכבד לא זולת. והנה בסוף הכביד ה' לבו שלא ברצונו וניטלה ממנו תאותו ולא יכול להלוך אחרי' שהי' רוצה לשלח את ישראל ולא יכול הנה כי כן כבר נפל למדרגה יותר פחותה שלא פעל לבו פעולתו המיוחדת ונעשה ממש רק ככבד ולזה אמר אני הכבדתי את לבו פי' עשיתי מלבו כבד ע"ד המדרש הנ"ל. והנה משל הנשמה בשכל בהנהיגה את הלב והכבד כמנהיג המרכבה שהאדם המדבר מנהיג החי הסוסים והרכש והם ינהגו הצומח העגלה ואופניו כן תנהג הנשמה הלב והלב את הכבד אמנם על צד הזרות נמצא שהבהמות מנהיגים העגלה לרוע מנהגם וינצחו האדם בעל העגלה כן ימצא שהלב המתאוה יגבר על השכל אבל זה לא תמצא לעולם שהעגלה תגבר עליהם וינהיגם שלא ברצונם אמנם ברשעים כפרעה וחבריו תמצא שהקב"ה מכביד לבם כנ"ל שמתנהג ע"י הכבד הצומח ועד"ז פרע לו הקב"ה בהסרת אופן מרכבותיו וינהגוה בכבדות כנ"ל שהעגלה משכה את המנהיג ולזה רמז בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וגו' למען שתי אותתי אלה בקרבו ובעה"ט כתב שתי חסר כתי' רמז על ב' מכות ע"ש ולפי דרכנו אומר שהוא ית' הכביד לבו שהפך לבו להעשות כבד למען שיהיו שתי אותות האלו בעצמם בקרב פרעה פי' שיתהפך הענין שהעגלה ימשוך הסוסים והמה האדם הפך משתי דברים במנהג העולם כנ"ל ולזהו אמר מזרה רשעים מלך חכם שמזרה הרשעים אשר לא יחפצו במלכם השכל והולכים אחרי לבם לסוף ויהפך עליהם אופן הוא הכבד כח הצומח הנמשל באופן המרכבה מהפך עליהם להכביד לבם ויחתרו לשוב ולא יכולו. ומפרש כי נ"ה נשמת אדם ולה המלוכה ועליה לחפוש כל חדרי בטן חדרי בטן העליון והתחתון הלב והכבד ואולי תיבת כל מרמז בר"ת כבד לב כנ"ל ודוק:

לא בדיקנא לה בירושלם בנהורא דאבוקה דנפיש נהורא. הכונה בזה לפע"ד ע"ד שאמר מרע"ה בתפלתו שתה עונותינו לנגדך עלומינו למאור פניך פי' שאינו ממדת רחמנותו שישער עונותינו נגדו ית' כי אז גם הקטן לגדול יחשב כי אם נעבדהו לפיהו לא נעצור חיל אך יבוקש עון ישראל לפי מעט כחנו וזהו שלא יחופש עונם באבוקה שהוא אורו הגדול ית' שנמשל לאבוקה כלקמן אלא לפי יכלתינו שנמשלנו לשרגא נר בעלמא ואולי אמר בנר כי הצדיקים נמשלים לנר כדלקמן והדור נידון לפי מעשי הצדיקים שמעמיד הקב"ה לדור שהי' להם ללמוד ממעשיהם ולשמוע לתוכחתם ועד"ז שמים בזרת תכן וכל בשליש עפר הארץ פי' הת"ח הנקראים שמי' תיכנו הי"ת בזרת ע"ד שפירשתי טעם היות חשן המשפט זרת ארכו וזרת רחבו כי זרת ר"ת זרוע רמה תשבר או זרועות רשעים תשברנה לשבור מלתעות עול ולהוציא עשוק מעשקו ורמז עוד משאחז"ל שישא ק"ו מהקב"ה השונא גזל בעולה עי' ר"פ לולב הגזול לכן זרת ר"ת זבח רשעים תועבה וזהו שמים בזרת תכן שעכ"ז ישגיח המכונה שמים והואיל ומצוה בכל שבתות השנה להורות לעם ה' דרכי ה' ולהוכיחם על דרכיהם לכן שמים בזרת תכן ר"ת שבת ומסיים וכל בשליש עפר הארץ שהקב"ה ית"ש מודד עפר הארץ הם עמא דארעא עפ"י השליש הנ"ל כי שליש יהי' פירושו שליט ומושל כמו ושלשי' על כלו והכונה כנ"ל שלפי מעשה צדיקי הדור ותכחתיהם יושפטו עפר הארץ הנ"ל וע"כ אמר נהי שלא יבדקם באבוקה להעריך מעשיהם נגדו ית' מ"מ יבדקם בנר להעריך מעשיהם נגד צדיקי הדור ויובן ג"כ ע"ד מאמר הצרפת' לאליהו באת אלי להזכיר עוני ולהמית בני וע"ד שדרשו צדיק תמים היה בדורותיו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף