חתם סופר/פסחים/ד/ב

חתם סופר פסחים ד ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

חבר שמת. לכאו' נקט מת דאלו בחייו הי' צריך לשואלו מיהת כמ"ש תו' דדוקא בשולח לאכול מוקמי' אחזקי' אבל משום דשמא יבא א' ויאכל מהפירות אין זה חזקה כ"כ וצריך לשואלו וה"ה לענין בדיקת חמץ דהוא נמי מהך חששא שמא יבא לאוכלו צריך לשואלו וכמ"ש תו'. אמנם לרש"י דס"ל דאין הטעם משום שמא יבא לאכלו ע"כ פי' דחזקה היא שמסתמא עשה מה שהי' עליו לעשות וכה"ג פי' בחבר דמצוה שעליו לעשות עשאה וא"ש דנקט מת דאז איתא להך חזקה דאם לא עכשיו אימתי משא"כ בחי אבל בבדיקת חמץ אפי' בחי איתא להך חזקה דעיקר מצותו תחלת הלילה ואם לא עכשיו אימתי וא"כ לרש"י איכא למימר דהך חזקה אלימתא טפי ואפי' אי הי' החבר חי בכה"ג לא הי' צריך לשואלו והה"נ הכא בשמעתין ובזה מיושב מ"ש הרא"ש דמלשון הר"י משמע דצריך לשואלו וקשה הא בש"ס משמע כן דאמרי' דליתא קמן דלשיולי' משמע דבאיתא קמן לא קמבעי' לן וכן הוכיח הר"ן ועי' ב"ח והא"ש דנהי דבעל האיבעי לא אסיק אדעתי הך ד אבל ר"נ דפשיט לו שיש לו חזקה כמו חבר שהיא חזקה אלימתא הנ"ל שעושה מה שעליו לעשות וא"צ לשיילי' לכן מייתי מהר"י שכ"כ להדיא וק"ל:

מדאוריי' בביטול בעלמא סגי לי'. פרש"י מדלא כתי' תבערו משמע השבתה בלב ומ"מ נ"ל דהבערה ממש נמי מוכח מני' דביטול לא מהני אחר זמן איסורו וקרא איירי מחצות ואילך כדלקמן מאך ביום הראשון אע"כ איתא לתרוי' ומיושב ק' תוס'. והיותר נראה דרש"י לטעמי' דס"ל דהבערה גופה קודם זמן איסורו הוא דלאחר זמן איסורו השבתתו בכ"ד כאשר יתבאר בסוגי' שלפנינו אי"ה:

הא כיצד כו'. פרש"י דביום הראשון ממש א"א שהרי השהה והרי עבר כוונ' רש"י מבואר כמ"ש המהרש"א דס"ל דעיק' מצות תשביתו הוא קודם זמן איסורו דלא כהתוס' דס"ל לרש"י דגם המשהה ע"מ לבערו עובר עליו ולפע"ד ס"ל לרש"י פי' קרא דאך ביום הראשון תשביתו לא קאי אחצי יום מחצות כי אז כבר עבר לי' מצות תשביתו וקם לי' בב"י כמשמע מלשון לעיל גבי ולבדוק בשית אלא אך ביום הראשון קאי אחצי' הראשון של יום י"ד מצפרא עד חצות אותו חצי היום מוטל עליו לבער החמץ וכן ממש פי' הרז"ה לקמן בפ' כל שעה לר"ש דאך ביום הראשון פי' שחציו של יום נתנו לו התורה להשבית החמץ מן הבית שוב מצאתי בפ"ו ז"ל שכ"כ שהיא שי' רש"י דס"ל דאך ביום הראשון אחציו הראשון של יום קאי והזהיר שיהי' מושבת עד חצות והשתא מושבת ק' תוס' שהק' למ"ל דכ' רחמנא אך חלק והא"ש דמיום הראשון תשביתו ה"א שכל יום הראשון כולו בכלל מצות תשביתו ואותו זמן מותר הוא באכילה כנ"ל לדעת הרז"ה לכן כתי' אך חלק להורות שחציו הראשון של יום הוא בכלל זה אבל מחצות ואילך צריך שיהי' כבר מושבת מן העולם:

לרבות י"ז לביעור. התוס' כתבו לחד שינוי' דנפ"ל מייתורא ביום הראשון ובפ"י הק' הא אצטריך להורות שישרפנו ביום הראשון אבל קודם לאיסורו אינו בשריפה אלא בכל דבר לשי' תוס' ולפע"ד להא לא אצטריך דפשיטא דקודם זמן איסורו השבתתו בכ"ד דהא אפי' ביטול מהני דמחשבו לעפרא מכ"ש כשעושהו עפר וק' זו הק' פ"י במתני' לשיטת הסוברים דבטול מהני לחמץ ידועה ואמנם לשי' תוס' לק"מ דהביטול הוא קודם זמן איסורא ופלוגתתם אי בשריפה או מפרר וזורה לרוח הוא אחר זמן איסורו ואז באמת לא מהני ביטול וא"כ לק"מ ק' פ"י דהכא דשפיר אייתר ביום הראשון וממילא נדע דקודם זמן איסורו השבתתו בכ"ד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף