חתם סופר/פסחים/ד/א

חתם סופר פסחים ד א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רב בר אחוה דר"ח וכו'. יל"ד דה"ל להש"ס לסדר הך עובדא דרב סמוך דעובדא דרב כהנא חלש דלעיל דהוה ממש הוצאת דבה במיתת אדם דומה לזה המעשה ולא להפסיק בעובדא דחטי' נעשו יפות שאינו דומה לזה וי"ל דהוצאת דבה דשמועה רחוקה אנינו רע כ"כ כמו הקרובה שהרי אין מתאבלים עלי' אלא שעה א' והוצא דבת הפסד ממון אנינו רע כ"כ כמו בנפשות ע"כ סידר הש"ס בהדרגה מלמטה למעלה בתחלה הך דרב כהנא שהוא שמועה קרובה דנפשות ואח"כ דיוחנן חקוקאה שהוא שמועה קרובה דממון ואח"כ דרב שהוא שמועה רחוקה דנפשות ואפ"ה יהי' נשמר מהוצאת דבה ואולי זהו פי' הפסוק בורא ניב שפתים בהקדי' דלכאורה משמע דלא אכפת לאידך אם אומרי' לו בזה הלשון או בזה הלשון ומה אכפת לר"ח אי אמר לו מת אבא או אימא קיים מ"מ הבין מיתתם אבל האמת הוא כך כי הקב"ה שוכן על השבורי לב לרפאותם ולנחמם לב נשבר ונדכ' אלקי' לא תבזה ועמו אנכי בצרה כתי' אמנם על כל דיבור רע שורה רוח הטומאה ונשמרת מכל דבור רע כתי' ולפחות אינו מזכיר שמו ית' על הרעה ע"כ כשמוציא מפיו דבר הרע לומר מת פלוני באותו שעה ע"כ מסתלקת השכינה ומפסיד לאידך שאינו מתנחם מהרופא לשבורי לב באותה שעה אך באומרו בלשון טוב א"כ גם בשעת צערו השכינה מנחמהו וזהו בורא ניב שפתים שיהי' מברר ניב שפתיו לומר על כל דבר שלו' שלו' לרחוק ולקרוב בין שהוא שמועה רחוקה או קרובה לעולם יאמרו בלשון שלו' וברכה ועי"ז אמר ה' ורפאתיו שתהי' השכינה שם לרפאותו מצערו ועי' בחי' למס' גיטין ס"פ הניזקי' כתבתי עוד פירושים ע"ז הפסוק וכולם נכונים בעזה"י:

אכיף ימא אסנא ברותא פרש"י הסנה נחשב לברוש. לפע"ד הכונה בזה דהנה ברכת יעקב לזבולן לחוף ימים ישכון והוא לחוף אניות יש לפרשו מעין ברכתו של משה שמח זבולן בצאתיך ויששכר באהליך שהי' זבולן עוסק בפרגמטי' ונוטל חלק מתורתו של יששכר כשמעון אחי עזרי' נמצא שהי' יוצא ושט בעולם ונחשב לו כאלו יושב באוהלה של תורה וידוע כי העיון והתורה מכונה כמה פעמי' בשם ים לעומקו וע"כ אמר שזבולן ישכון לחוף ימים והוא לחוף אניות שאעפ"י שישוט באניות עד צידון מ"מ יחשב לו כאלו לא זז ממקומו ושוכן על חוף ים החכמה וזהו לחוף ימים ישכון אעפ"י שהוא לחוף אניות ועד"ז נותנים לו חלקו כת"ח ממש ועד"ז פי' אמ"ו הגאון אב"ד דק"ק פפד"מ בעה"מ ס' הפלאה פי' הש"ס לקמן פ"ט ע"ב ע"ד מוסר בני חבורה שהי' ידיו של א' מהם יפות יכולים לומר לו טול חלקך וצא פי' שהו' ידיו יפות למו"מ אומרים לו טול חלקך בתורתינו ממש וצא לסחורה ודפח"ח וא"כ יאמר לע"ה ת"ח אתה וזהו אכיף ימא אסנא ברותא פי' ע"ה המתחבר עם הלמדן וזהו אכיף ששוכן אחוף הים כנ"ל גם הסנה לברוש יחשב שהע"ה כת"ח יחשב:

והשתא דקי"ל דלכ"ע אור אורתא הוא וכו'. יל"ד דא"נ לאו כ"ע מודים בזה מ"מ הי' קשה למ"ד לילי ולשי' הראב"ד שהביא הר"ן והבאתיו לעיל יש ליישב דבל"ז הי' אפשר למימר דנהי דדבר שמצותו כל היום כמילה אין מקדימים טפי מצפרא מ"מ חמץ שמצותו בשש שעות מקדימי' עוד חלק מהלילה ולמ"ד לילי ממש כונתו בחצות הלילה אך למאי דמסקי' דלכ"ע אור אורתא ובאתרא דר"י קרו לי' נגהי הכונה כמ"ש הראב"ד שלתחלת הלילה קורי' כן שעדיין אור היום שולט קצת א"כ קשה מ"ט להקדים כ"כ וק"ל:

נבדוק בשית. לאו דוקא בשית ממש אלא קודם שעות דרבנן באופן שיכול לבטל אחר הבדיקה דמשחל עליו איס' דרבנן לא יכול לבטל כדלקמן ז' ריש ע"א אלא דהש"ס דהכי לא נחית לדקדק כ"כ בזה שעיקר כונתו אקו' שני' נבדוק מצפרא והוא פשוט מאוד אלא ששמעתי רבים מהבילי' בזה ע"כ כתבתיו:

וישכם אברהם בבקר. בפ"י הק' אשי' תוס' דוישכם אברהם דסדום הי' להתפלל תפלת שחרית דמינה ילפי' בפ' תפלת השחר אברהם תיקן תפלת שחרית וא"כ לא הו"מ להקדים כלל והנה גם מ"ש מהרש"א דבגי' הרי"ף נתיישבה ק' תו' לא יכולתי להבין דמ"מ מנ"ל להש"ס להוכיח התם דאל יצא יחידי בלילה דלמא משום שאין זריזין טפי מצפרא מסברא חצונה ואין לומר א"כ מה קמ"ל קרא שהקדים ז"א לאשמעי' שהי' זריז ונשכר עכ"פ ועכנלע"ד לקיים פרש"י וגי' דהנה הא לא קשי' כלל אש"ס דהכא מנ"ל דאין זריזין טפי מצפרא דלמא משום חשש מזיקין לא הלך בלילה ז"א דא"כ הי' שלוחי מצוה ואינם ניזוקין אע"כ דאין זריזין טפי מצפרא והי' לו לחוש למזיקין כיון שאינו מצוה באותו שעה וכ"כ תוס' להדיא בפרק הכונס בב"ק ס' ב' ובלא"ה נ"ל דמ"מ הוכיח הכא הש"ס שפיר דהי' לו לחבוש את חמורו קודם אור היום לילך מיד בהאיר המזרח אע"כ דאין זריזין טפי מצפרא אלא דעיקר הק' מהתם מנ"ל לר' אבוה דלא יצא יחידי בלילה ופרש"י התם שאפי' עם נעריו לא רצה לילך ק"ו יחידי דלמא משום דאין מקדימין טפי מצפרא ולפע"ד מ"מ מוכח דנהי דדבר שמצותו ביום לא יקדים טפי מצפרא מ"מ היכן אמר לו השי"ת או רמז לו שמצות ההליכה הוא ביום דלמא ילך מיד אע"כ סתם הליכה הוא ביום שאין דרך לילך בלילה אפי' בחבורת אנשים מכ"ש יחידי אע"ג דפשוט הוא אי הי' אומר לו הקב"ה לך בלילה לא הי' בזה חשש מזיקין כלל מ"מ השתא שלא פי' לו מסתמא סתם כוונתו אשעה שב"א כמותו הולכי' והוא ביום ולכן לא הקדים אלא מתחלת היום. אמנם לולי פרש"י שם הייתי אומר דמוכיח התם מדלקח עמו ב' נעריו ובסדום הלך יחידי שלא רצה שיראו קשה הלא ה"נ כתי' שבו לכם פה עם החמור משמע שייעד הנערי' במקום מהמקומות שלא יראו בהקרבת בנו וא"כ למה לקחם עמו כלל מ"ש מלגבי סדום אע"כ כיון שהי' מעכב שם על הדרך כמה לילות הי' צריך לשמירה והוא הי' חושב שבחזירתו לא יהי' יצחק עמו ויצטרך שנים כפרש"י בחומש דאדם חשוב צריך שנים דוקא עמו כנ"ל נכון בעזה"י אלא שמלשון רש"י שם לא משמע כן:

בשעה שב"א מצויי' בבתיהם כו'. הכונה בזה מבואר דאי משום אור הנר יפה לחוד הי' סגי באמצע הלילה לכן אמר בשעה שב"א באים ממלאכתם אמנם לא ידעתי מי הצריכו לזה דלמא משום זריזין מקדימי' למצות וכי היכי דבר שמצותו ביום מקדימין מצפרא ה"ה דבר שמצותו בלילה לאור הנר מקדימין מצאת הככבים וי"ל דנהי דהש"ס קאמר וכ"ת זריזין כו' היינו לשקלא וטרי' ולא לקושטא דמילתא דלישנא דמתני' משמע דדינא קאמר ולא זריזות בעלמא ונ"מ דלא לפתח בעידנא והא"ש דקאמר אביי הלכך האי צורבא מרבנן כו' וק"ל:

הלכך צורבא מדרבנן לא לפתח כו'. בטור פסק אפי' התחיל פוסק מסברת עצמו דלא כרבינו יונה ודקדקו עליו מלשון לא לפתח והנה הרמב"ם ה' פסח פ"ב ה"ג כתב ואין קובעי' מדרש בסוף יום י"ג וכן החכם לא יתחיל לקרות כו' ופי' הכ"מ במ"ש אין קובעי' מדרש כוונתו את"ת דרבי' ואשמועי' דאע"ג דקשה לקבצם אח"כ ויהי' המצוה עוברת מ"מ לא יקבע מדרש וק' מנ"ל להרמב"ם הא דלמא באמת בכה"ג שרי' וי"ל דס"ל הא דאמר אביי לא לפתח בעידנ' ולא אמר סתם אסור ללמוד באותה שעה אע"כ משום דדרכם הי' בערב בשעה שבאו מן השדה היו מתאספים לשמוע תורה מהת"ח כמ"ש בברכות אלא אדם בא מן השדה בערב אם רגיל לקרות קורא כו' ואהך עידנא אמר אביי דלא יפתח והה"נ דאם התחיל יפסיק אלא משום דאורחא הכי שמתחיל זה השיעור באותה שעה שבאים מן השדה וא"ש דמוכח אפי' ת"ת דרבי' ואש"נ פסק הטור מסברת עצמו שאם התחיל יפסיק ולק"מ מלשון לא לפתח דאורחא דמלתא קתני כנ"ל ובשגם אשמועי' דקאי את"ת דרבי' הנ"ל שדרכם לפתוח באותה שעה:

המשכיר בית לחברו בי"ד על מי לבדוק. לשי' הר"ן דהבדיקה היא שמא לא בטלו יפה יפה שהדבר תלוי במחשבת בני אדם כאשר האריך ז"ל בכוונת רש"י במתני' א"כ א"ש דהי' ס"ד שהחיוב מוטל על המשכיר דחמירא דידי' הוא ואיהו עבר על בל יראה ואין צורך למה שנדחקו תוס' ולענין מה שהק' תו' א"כ בי"ג נמי באמת כ' הר"ן בי"ד פי' לצורך י"ד וממנו ואילך ואה"נ אפי' השכירו בי"ג אלא שעדיין לא דר בו עד י"ד נמי מיבעי לי' על מי לבדוק כיון שהשוכר לא הכניס בו שום חמץ ועיקור טעם הבדיקה אנינו משום שמא יבא לאכול אלא משום שלא יעבור וזהו מוטל אהמשכיר ולדבריו צ"ל הא דס"ד שיהי' על השוכר מה"ת הא איהו לא יעבור בבל יראה מ"מ נ"ל דשייך אדלעיל דאמר רנב"י בשעה שב"א מצויים בבתיהם ה"נ איכא למימר כשם שהטילו החיוב בשעה שב"א מצויים ה"נ הטילו על מי שמצוי בבית באותה שעה והיינו השוכר אע"ג שהבדיקה עיקרי' לתקנת המשכיר שלא יעבור. ומפני זה פי' הר"ן נמי דמסירת המפתח לא מהני למסקנא אלא בשהחזיק תחלה כמ"ש המהרש"א על שמו כיון שעיקור החיוב ראוי להיות על המשכיר רק משום שהוא מצוי בבית וא"כ חזקה לחוד לא מהני דמ"מ אנינו מצוי בבית עדיין ומכ"ש דמסירת מפתח בלא חזקה לא מהני מידי כיון שהבית עדיין של משכיר ה"ל כהפקיד מפתחו שחייב לקחתו מיד הנפקד ולבדוק. והתוס' לטעמי' אזלי דס"ל דעיקור הבדיקה משום שמא יבא לאכלו וא"כ עיקרה אהשוכר שיבוא לאכלו בתוך הפסח רק שמיבעי' לי' משום דחל שעה א' על המשכיר תו לא פקע וא"כ אי כבר החזיק השוכר בי"ג לא חלה אהמשכיר כלל ועיקר האיבעי' בשלא החזיק עדיין ומ"מ מסקינן דמיד שמסר לו המפתח ה"ל כאלו אמר לך חזק וקני א"כ לא חלה הבדיקה על המשכיר מעולם וק"ל ופשוט:

חזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק. יש לעי' מאין הרגלים לא יהי' חזקתו בדוק ולא שמענו מעולם שנחשדו ע"ה אלא על הדמאי שיש בו הפסד ממון וגם בזה אמרי' רוב ע"ה מעשרין הם וא"כ כי היכי דהתם מי שאינו בחזקת ע"ה מוקמי' אחזקה שהפריש א"כ מכ"ש הכא שהחיוב מוטל עליו לבדוק מה"ת לא ניקום אותו בחזקת כשרות דהרי אין בזה הפסד ממון כלל דבלא"ה יוצא מהבית והניח החמץ בתוכו ולמה לא יבדוק ויבערנו וי"ל דמשום טרחא יתירה דאית בי' ומכ"ש דאיכא אתרא דיהבי אגרא ואיכא נמי הפסד ממון ואיכא למיחש שנתעצל או חס על ממונו. והא"ש שלא הביא הרי"ף הך איבעי כלל דס"ל למאי דמסיק אביי לקמן ניחא לי' לאינש דליעבד מצוה בין בגופי' בין בממוני' וא"כ ק"ו הדברים השתא התם דהשוכר צווח ואמר לא ניחא לי והדרנא בי אמרי' שאינו אמת דמוקמי' אחזקת ישראל דניחא להו א"כ כ"ש אהמשכיר דמוקמי' אחזקתי' ולא הוצרך להביא זה ומזה מוכח דלי"ל להרי"ף כפי' הרמב"ן לקמן שהביא הר"ן וה"ה בשמו דלקמן דאמרי' ניחא לי' לאינש לא יפסיד השוכר אלא מוציאי' מהמשכיר דא"כ לא מוכח מלקמן מידי וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף