חתם סופר/גיטין/כב/א

חתם סופר גיטין כב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דשקיל לי' ויהיב לי ניהלי'. לכאורה לאו דוקא שקיל לי' ופוסק יניקתו אלא ה"ה אם היא תחזוק בזרעים תקנה העציץ אגב ותתגרש בו. מיהו בלא אגב מטעם חצר לא תיקנו ותתגרש אפי' למאי שכתבנו לעיל שתוכל לקנות חצרה וגיטה ב"א מ"מ היינו כשהמטלטלין בתוך החצר דומיא דיד אבל הכא החצר בתוך המטלטלין היינו הזרעים בתוך הכלי והוה כמניח ידו על כלי דלא קנה וצריך דוקא מטעם אגב וכן משמע ממ"ש תוס' לקמן ד"ה החזיק וכו'. מ"מ שקיל לא צריך אלא מטעם אגב ומדאיתסר שקיל משמע קצת ראי' לקצת פוסקים דאגב לא מהני במידי דאורייתא כגון גט וחמץ ודלא כרש"י לקמן ר"פ הזורק גבי תיחיד איהי ותפתח ע"ש וכבר הארכתי בזה בתשובות. וכתב רש"י אין לחוש שמא ישבור החרס. פי' ר"ן אע"ג דס"ל לרש"י דנהי גם בתלוש שייך חשש מחוסר קציצה אם מיד בתחלת כתיבה היה דעתו שיקוצץ וכר' האי. מ"מ לא חיישינן שמא יקטום אלא במחובר כפירש"י בדבור הסמוך שמא יקטום מן המחובר ש"מ בתלוש נהי דהוה מחוסר קציצה מ"מ לא גזרינן שמא יתלוש. זולת בעציץ ה"א חס על זרעיו שבתוכו וישבור חרס ממנו קמ"ל רש"י דלא חיישי' להא דלא מפסיד לי' לעציץ. כך כוונת הר"ן ז"ל:

על עלה של עציץ נקוב. כ' תוס' דמיירי שפסקו מיניקתו דאל"ה ה"ל מחובר ולא הוה מחוסר קציצה דדבר מועט כזה לא מיקרי מחוסר פסיקה גם לא חיישינן שמא לא יפסיק יניקתו כיון כך אורחי' כשמוסרו מיד ליד מיפסק יניקתו ממילא. והקשה הב"ח אפירוש רש"י שמא יקטום ממחובר הא ע"כ מיירי שפסק יניקתו ותי' ב"ש ואבאר כוונתו נהי דכשנותן לה העציץ כלו ליכא למיחש שמא לא יפסיקנו כי דרך נתינתו כך הוא מ"מ כשלא ירצה ליתן אלא עלה לבד לא יפסיק יניקתו ויקטום ממחובר והיינו דפירש"י שמא יקטום מהמחובר ולא יפסיק יניקתו. ולא הומ"ל בקיצור שלא יפסיק יניקתו דאם לא יקטם העלה ויתן כל העציץ בודאי יפסיק יניקתו. אך חיישינן שיקטום העלה ואז לא יפסיק יניקתו ויקטום ממחובר ועיין עוד בסמוך אי"ה:

החזיק בעציץ וכו' דקדק ב"ח ח"מ סי' ר"ב מדלא קאמר משך בעציץ ש"מ אי משך קנה זרעיו ממילא דשייכי' בי' וש"ך שם סק"ח חולק עליו בחוזק יד ע"ש. ומ"מ טעמא בעי מ"ט לא אמר ש"ס משך עציץ וכו'. וי"ל נהי אם משך העציץ בעמדו בקרקע בלי פסיקת יניקה לא נקנו הזרעים וכמ"ש ש"ך דלא כב"ח. מ"מ סתם משיכת עציץ הוא בהגבהה ומסירה מיד ליד כמ"ש תוס' וממילא פסקה לי' יניקה ונקנו זרעים מתרי טעמא חדא אין לך חזקה גדולה מזו שהחזיק בקרקע ועשאוהו תלוש היינו חזקה. ותו כיון שעשאום תלוש תלישתם וקנין משיכתם בא כאחת משו"ה לא מיתני' לי' שפיר משך העציץ וכו'. והא דלא מיקנו זרעים שבעציץ במשיכה בודאי למ"ד דבר תורה מעות קונות ורבנן תיקנו משיכה משום נשרפו חיטך בעלי' י"ל במטלטלין תיקנו ולא בקרקע אפי' שייך בי' הך גזירה כגון בבתי' מדשייך שריפה והצלה וה"ה בזרעים הללו. מיהא רש"י פסק בעלמא כר"ל משיכה מפורשת מן התורה א"כ מ"ש ונתן גבי גט כ' ב"ש אי לאו דכתיב ספר הוה מתגרשת בעציץ דניתן מיד ליד ומ"מ משיכה דמפורשת מאו קנה מיד עמיתך הרי נותן מיד ליד וצ"ל כנ"ל כיון שניתן מיד ליד שוב לא הוה מחובר ואי מניחה ע"ג קרקע אף ע"ג דלענין דינא משיכה מעלי' היא היינו בדבר שאפשר ליתנו מיד ליד משא"כ מחובר א"א ליתנו מיד ליד שאם יתננו איננו מחובר עוד וצ"ע:

ב' גנות זו ע"ג זו. בסוגי' זו שלהי ב"מ כתבתי קונטרס ארוך קחנו משם. והנה כ' שם תוס' דפלוגתיהו התם במקח וממכר לא הוה דומי' דפלוגתא דב' גנות משום אפי' אי יסבור בעלמא שדי נופו בתר עיקרו מ"מ באילן יסבור לבעל האילן כמו שארי ענפים ע"ש. ומש"ה לא כ' תוס' בשמעתין דה"ל להקשות מאילן היוצא מהגזע דז"א ותימה על המהרש"א בשמעתין. אך הא צ"ע ממ"נ אי בערלה לא שייך סברא הנ"ל א"כ איך עביד התם צריכותא מאילן היוצא מגזע ומערלה הא לא דמי וע"כ בערלה נמי שייך זה א"כ לא מקשה תוס' בשמעתין בערלה וממ"נ קשה ואולי לזה נתכוין המהרש"א והי' לו לפרש:

התם כדקתני טעמא וכו' גם המקשן ידע סיפא דמתני' אלא אין לו שום סברא שמשום שיכול להזיק חברו ולמלאות גינתו עפר יהיה עיקר ושרשיו שגדלו בקרקע חברו יהיה שלו. אע"כ בעיקור לא פליגי אלא בעלי' ור"מ ס"ל שדי נופו בתר עיקרו ור' יהודה ס"ל בעלמא לא שדי' נופו בתר עיקרו וצירף לזה עוד שיכול למלאות גינתו עפר. אבל אי הוה ס"ל מדינא שדי נופו בתר עיקרו א"כ היינו עיקרו ולא יעלה על הדעת משום שיכול למלאות גינתו עפר יזכה במה שאינו שלו. ואפ"ה דחי לי' כך כוונת תוס' ופשוט:

לא על נייר מחוק. מ"ש תוס' ורא"ש אפירש"י יפה כתב פנ"י ודברי א"ח הנה באופן בגט הוא ועדיו על המחוק פסול והוא על הנייר ועדיו על המחק כשר אך יש עוד הוא על המחק ועדיו על הנייר דפסול כמבואר בב"ב קס"ד ע"א. ולפי הגירסא שם דפריך ולשהי' ומשני חיישינן לב"ד טועין א"כ מדינא השטר כשר וליכא למיחש אלא לב"ד טועין ולפ"ז מ"ש תוס' בשמעתין סוף ד"ה מאן חכמים דלא הוה מוכח מתוכו היינו בשארי עשוי' להזדייף משא"כ בזה הוה שפיר מוכח מתוכו כיון שא"א לזייפו. וצ"ל תוס' כ"כ למאי דלא גרס התם ולשהי'. ולשנויי קמא אינה דומה נמחק פ"א לב' פעמים וא"א להכיר הזיוף ולא הוה מוכח מתוכו. מ"מ הרוחנו דלק"מ קושי' תוס' אשיטת רש"י אפי' אי הוה ס"ל לרש"י דבעי' מוכח מתוכו מיהו בלא"ה רש"י לא ס"ל הכי ועיין בסמוך אי"ה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף