חתם סופר/גיטין/כא/ב

חתם סופר גיטין כא ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אלא קרן של פרה לקציי'. הקשה ב"ח אי נותן לה הפרה מועיל אע"פ דכתיב ונתן דבעי' דבר המטלטל ובפ"ק דחולין השוחט בשן מחובר בפרה פסול משום דכתיב ויקח המאכלת ואמאי הרי מטלטל כל הפרה ותי' בדוחק ועיין חלקת מחוקק. ולפע"ד כפשוטו בודאי אי הסכין ארוך כמה ואע"ג שאינו צריך לשחיטתו אלא רישא דסכינתא מ"מ כיון שכל הסכין ראוי לשחוט בו מיקרי ויקח המאכלת וכן נמי יריעה גדולה כמה וכותב גט על שורה א' ממנה מ"מ כל היריעה ראוי לכתיבה מיקרי שפיר לקיחת הספר ונתן בידה. וה"ה הכותב גט על קרן פרה הרי כל הפרה ראוי לכתוב עליו גט א"כ הכל מיקרי ספר כריתות אבל בשחיטה אין ראוי אלא השן ולא הפרה ואם ניטל הפרה לשחוט בשן שלה אינו ניטל מאכלת מה תאמר לא יהיה אלא קתא דסכינא ז"א אין בהמה נעשית יד לאבר:

ספר לספירת דברים הוא דאתא. קיצור לשון הוא פשיטא כל ספר הוא סיפורי דברים אלא ספר כריתות סיפור דברים של כריתות שיסופר בו ענין הכורת בינו לבינה:

אין כותבין במחובר לקרקע. אין גט במחובר נפקא מונתן דבר המטלטל מיד ליד א"נ דכתיב ספר דומיא דספר וכ' ב"ש איכא בינייהו עציץ נקוב שמטלטל מיד ליד ומ"מ אינו דומה לספר עד שיופסק יניקתו ויבואר עוד לקמן אי"ה. ולעיל במתני' כ' על קרן הפרה ונותן לה הפרה אבל אי לא נותן לה רק מקנה לה הקרן אפי' אין הפרה שלו אלא של אחר והקרן שלו ומקנה לה הקרן שלו ונמצא הוה שפיר דבר הכורת בינו לבינה שלא נשאר לו בהפרה חלק מ"מ פסול משום מחובר. והכא במתני' מיירי שכתב במחובר ונתן בתלוש. מ"מ פסול כיון דע"כ צריך לקצוץ בין כתיבה לנתינה משום דנתינה פסולה במחובר א"כ הוה מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה. ותרי דיני נינהו גירושי במחובר ומחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה:

ופליגי אמוראי שמואל ור' אושעי' ור' יוחנן. לא ניחא להו לאוקמי מתני' כר"מ דהרי ר"מ לא גזר כתיבה אטו חתימה במצאו באשפה וה"ה במחובר והוא קושי' תוס' לעיל ד' ע"א ע"כ מוקי כר"א ובגזירת טופס אטו תורף פליגי רבנן ור' יהודה דפוסל בדיעבד ופסק הרמ"ה שבטור כר' יהודה דפוסל טופס אפי' בדיעבד דה"ל מחלוקת ואח"כ סתם לקמן במתני' כ"ו ע"א והלכה כסתם. ואמנם הפוסקים פסקו הכא כרבנן ולקמן כסתם מתני' ועיין הטעם בר"ן לחלק. וריש לקיש פליג ומוקי מתני' כר"מ וגזר כתיבה אטו חתימה ואפשר כמו שתי' תוס' לעיל ד' ע"א. והקשו תוס' לעיל ד' ע"א לר"ל אליבא דר' יהודה כיון דכתיבתו בתלוש פשיטא דהוה חתימתו בתלוש ותי' בנטעו ואשרוש בנתיים. והרמ"ה שבטור ס"ל אפי' רק בטלו בלא השרשה. ואפי' למ"ש תוס' דאשרוש מ"מ לא תיקשי דהוה מוקדם. דאפי' לרמב"ם דגט מאוחר פסול מ"מ משכחת שאיחר זמן עד זמן החתימה באופן שחתמו העדים באותו יום שכתב בגט כמ"ש ה"ה דגם לרמב"ם כשר וכמ"ש ב"ש סי' קכ"ז סוף ס"ק ט"ז ע"ש. ובירושלמי מספקא לאמוראי אי כ' בתלוש ונטעו ותלשו ונתנו אי זה מיקרי מחוסר קציצה כיון שבשעת כתיבה היה ראוי ליתנו כך ולא היה מחוסר קציצה ולא איפשטא. ופסק רמ"ה לחומרא עיין טור. ורשב"א בשמעתין מוכיח מהנ"ל דע"כ לא איכפת מדאיירי ר"י באשרוש בין כתיבה לחתימה ש"מ אבל אחר חתימה בינה לנתינה לא איכפת לן. ובפר"ח סי' קכ"ד צוח כי כרוכיא כיון דאיבעי ולא איפשטא ובש"ס לא מצינו חולק מה"ת להקל ע"ש ולפע"ד בודאי לפי מה דמוקי ר"ל מתני' כר"מ וכתיבתו וחתימתו ממש קאמר וצ"ל דאשרוש בנתיים איפשטא האיבעי להקל כמ"ש רשב"א. והנך אמוראי דירושלמי דאבעי' להו היינו משום דלא אסקו אדעתיהו אוקימתא דר"ל אלא כתיבתו וחתימתו היינו טופסו ותורפו וכמ"ש תוס' לעיל ג' ע"ב ומשו"ה מספקא להו אבל לר"ל פשיטא לי' ממתני' להקל ונהי באוקימתא דמתני' לא קיי"ל כוותי' מ"מ בהאי דינא לא שבקינן פשיטותא דר"ל מפני ספיקותא של אמוראי דירושלמי ודע לפמ"ש הרי"ף דלר"א ע"ח נמי כרתי ולפמ"ש הר"ן שם וכ' הרשב"א לעיל ד' ע"א דמזוייף מתוכו להרי"ף מדאורייתא פסול כיון שצריך להעדים ה"ל מן הכתיבה עצמה וצריך לשמה ותלוש ע"ש. א"כ מאי דאמרינן חתמו אתורף קאי היינו נמי חתימת העדים שבכלל תורף הוא ואם הוא במחובר פסול מטעם כתיבת התורף בפסול:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף