חתם סופר/ביצה/לח/ב

חתם סופר ביצה לח ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הרי שנתערב לו וכו'. מדברי שיטה מקובצת פי' הסוגיא כך דהמקשן ס"ל לבטיל הכא ולהקל משום שאינו אלא קריאת שם בלבד. ור' אבא דחה כיון שלא מצינו כיוצא בו במקום אחר קולא בביטול לא שייך להקל הכא והרי נתערבה חטים בחטים שהם מין במינו לענין איסור פשוט לו שמב"מ לא בטיל ואי ממונא הוא פשוט איך יתבטל ממון ויאכל הלה וחדי. וכיון שלא מצינו דכיוצא בזה שיתבטל לא מטעם ממון ולא מטעם איסור א"כ אין ראוי להקל הכא שדומה למב"מ כמ"ש מהרש"ל ועל זה הקשה ר' אושעי' דעכ"פ חטין בשעורים נהי דמטעם ממון לא בטיל עכ"פ מטעם איסור בטיל וה"ה מב"מ לרבנן דר' יהודה וכיון דאשכחן שום צד ביטול בעלמא בכיוצא בזה ראוי להקל הכא וליבטל ועפי"ז יש להבין דברי תוס' בכורות כ"ג ע"א סוף ד"ה נבילה וכו' וי"ל דלענין אכילה כל משהו וכו' ע"ש וצע"ג מאי תירצו ממים ומלח שאיננו אכילה. ולהנ"ל ניחא דגם מעיקרא לא הוה קשיא להו ממים ומלח דעיקר קושי' דראוי להקל אך קושית תוס' מחטי' ושעורים של איסור שהרי איכא איסור בעולם ואהא משני תוס' דהתם לענין אכילה הוא כל משהו ומשהו שנכנס וכו' וא"ש וכן יש לעיין ממ"ש תוס' יבמות פ"ב ע"א ד"ה ר' יהודה לטעמיה וכו' אלא התם ברותח איירי וכו' ע"ש וצע"ג אי הקמח בעצמו בטיל בקמחו של חברו ורק הטעם מפני שהוא רותח א"כ מאי איכפת לזה אם טעמו של קמחו נבלע בשל חברו או לא. ואין לו שחר לכאורה ולהנ"ל ניחא דודאי של חברו לא בטיל. אך הא מיירו משני עניני' מאיסור ומממון ולענין ממון בודאי לא יעלה על הדעת לחלק בין מב"מ לשאינו מינו רק לענין איסור ואהא קאמר תוס' דברותח קאמר דשייך באיסור:

הבורר צרורות וכו'. יש להסביר קצת. דהרי באמת גם לרבנן דר"י מב"מ לא בטיל אלא דלא אזלי בתר שם העצם חטין בחטין אלא בתר הענין היתר בהיתר לא בטיל. ואיסורי' לא מבטלי' וכן מצות אין מבטלין וכן עולי' אינן מבטלין וע"כ מסיק ה"נ מב"מ ממש הוא דלא איסור והיתר הוא אלא ממון וממון יהי' צרורו' או חטי' יהי' מים או קמח הכל הוא ממון ואין ראוי לבטל. ואביי קאמר אפ"ה ה"ל אינו מינו שזה יש לו תובעים וזה אין לו תובעים:

ממונא לא בטיל הכי הוא מסקנא בממונא לא שייך ביטול. אמנם מרובא פריש וכן כל קבוע כמחצה על מחצה אמרי' נמי בממונא כמבואר בהג"ה רמ"א בש"ע ח"מ סי' רצ"ב סעיף יו"ד ואך המוחזק בממון עדיף מרוב ולא אמרי' מרובא פריש ע"ש ובתה"ד סי' שי"ד פסק חידוש דין דאם היה לראובן המוחזק עשרים זהובים ושמעון הפקיד אצלו עשרה ולוי תשעה ונאבד א' מהם יפסיד שמעון דראובן מוחזק הוא ושוב ה"ל שמעון רובא נגד לוי ובש"ע לא הביאו ונ"ל בדין לא הביאו דאע"ג דהמוחזק אומר לא תוכלו להוציא ממני שמא ממיעוטא נאבד. מ"מ מי שאינו מוחזק יאמר בודאי מרובא של ראובן נאבד לא משל שמעון ולא משל לוי אלא שאין יכולי' להוציא מראובן נמצא אירע הפסד לשמעון ולוי ממקום אחר כאלו באו שוללים על קבוע שלהם ויחלוקו ההפסד בשותפות ועיי' ש"ך שם סקכ"ט:

ונ"ל לומר עכ"פ ראובן שמחזיק לעצמו זהוב א' משל שמעון ולוי נימא מרובא דשמעון החזיק לעצמו ולא ממיעוט של לוי. ומיושבים דברי תה"ד אלא דיש לפקפק בשלמא מה שנאבד ה"ל פריש ומרובא פריש אבל ראובן מחזיק לעצמו מהקביעות וכמע"מ דמי ומשו"ה לא הביאו בש"ע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף