חתם סופר/בבא בתרא/לא/א

חתם סופר בבא בתרא לא א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מה לי לשקר במקום עדי' וכו' כ' תוס' ותימה לרשב"א וכו' שאבותיו דרו בו יום א' וכו' לא הוה צריכי' לזה אלא דנאמן שלקחוה אבותי ממך ואני ידעתי כדמסקי נהרדעי דאי אמר כן נאמן וכן הקשה רמב"ן ומסיק דבהא פליגי אביי ורבה ולא שיסבור רבה מגו מהני כמו עדי' אלא ס"ל דטענינן כך ואביי ס"ל כתי' תוס' שאין משמעו' של אבותי סובל כן ע"ש וא"כ הרשב"א בתוס' דנקיט שדרו בו יום א' לא הי' צריך לזה אלא כיון שהקשה עוד ק' ולקמן נמי דקאמר וכו' אפי' לא יטעון שלקחו וכו' עכ"ל ע"כ בק' ראשונה נמי נקטו שדרו בו יום א'. אבל אה"נ אפי' לרשב"ם וסיעתו לעיל דלא אמרי' תרי קולי בחדא דוכתא מגו וטענה ללוקח ולק"מ ק' ב' של תוס'. מ"מ ק' ראשונה קשי' שיהי' נאמן במגו שאמר לקחוה אבותי מאבותיך ואני יודע כן וכמ"ש רמב"ן ופשוט ועיי' מהרש"א. והנה תי' תוס' דשל אבותי משמע לעולם ומעולם פי' כיון שזה המערער שטוען של אבותי כוונתו מעולם ולעולם. א"כ זה המשיב של אבותי פירושו ממש כמו טענת המערער וא"א לפרש שדרו בה יום א' או שלקחוה. וכ' רמב"ן דרבה עדיף לי' מגו ונדחק לפרש כן אעפ"י שמסתמא של אבותי מעולם קאמר ואמנם הילכתא כאביי דהוה כמגו במקום עדי' דמסתמא תשובתו שהשיב של אבותי כוונתו כמו שאלתו של המערער של אבותי מעולם. ולפ"ז נ"ל היינו דכ' הטור שאם לא השיב של אבותי כמו שטוען המערער. אלא ירשתי מאבותי בודאי יש לפרש שידעתי שלקחו אבותי רגע א' קודם מות אבותיך מתוך הקרקע. וירשתי מהם בשלמא כשאומר דרו בו יום א' אינו טוען שיודע שהי' שלהם אלא שדרו ושוב נטען אנחנו ליורש על זה י"ל תרי קולי בחדא דוכתא למיטען ע"י מגו לא אמרי' אבל היכי שאמר להדי' ירשתי ואין ירושה אלא שהי' שלהם ממש א"כ כבר טען הוא לפנינו שהי' של אבותיו שעה א' מהימן במגו בשלמא כשהשיב של אבותי כוונתו שהי' של אבותיו מעולם כיון שהשיב בלשון המערער הוה מגו במקום עדי'. אבל ירשתי מאבותי אינינו מכחיש דברי העדי' מהימן במגו ולפע"ד לזה נתכוון הטור ולחנם נתלבט בזה הש"ך:

ומודו נהרדעי וכו' כ' תוס' מספקא לר"י וכו' אולי לא מספקא אלא לפי מה שפירשו תוס' דלקחוהו היינו שדרו בה יום א' ושוב טענינן לי' וזה קצת דוחק ע"כ מספקא לר"י. אבל אפשר אי בירור דבריו שיודע בעצמו שלקחו ממנו אפשר שאין כאן ספק:

והלכתא טוען וחוזר וטוען וכ' מהרי"א ן' מיגא"ש דמפטור לפטור מהימן אפי' סותר דבריו הראשוני' לגמרי במגו דאי בעי שתיק וקם בדבריו הראשוני' ובלבד שלא באו עדי' בינתיים כגון שאמר לא לויתי וחזר ואמר פרעתי אם לא באו עדי' בין טענה לטענה ומעידין שלוה מהימן בטענתו אחרונה ודלא כהרמ"ה שכ' אם באו עדי' אח"כ אבד מגו שלו וכ' ה"ה דבשמעתין עובדא הכי הוה שבאו העדי' בין טענה לטענה פי' ואפשר אולי הוה אתו עדי' אח"כ נמי לא הוה מהימן לחזור משל אבותי אטענת שני חזקה ונ"ל דלזה נתכוון רשב"ם ד"ה זה אומר וכו' עובדא הוה כדמוכח לקמן וכו' פי' דלא נימא דלא אירע עובדא הכי ודינא קאמר ש"ס ודוקא אתו עדי' ביני לביני ולא אח"כ קמ"ל רשב"ם עובדא הכי הוה ולעולם כהרמ"ה:

א"ל רבה והא עדות מוכחשת היא עי' תוס' שכ' ונראה דסוגי' דהכא כההיא לישנא דחידוש וכו' פי' נ"ל דס"ל להתוס' דאפשר לומר כשיטת ריב"א בסנהדרי' כ"ז ע"א דהקולא הוא החידוש אלא דלא משמע להו לשון ש"ס מאי חזית דסמכת אהאי וכו' משמע דהחידוש הוא פסולא דקמאי ע"כ כ' תוס' לקמן ד"ה ורבא כר"ח וכו' ואומר"י דרבא דאמר חידוש הוה לא הוה אלא לפי המסקנא וכו' פי' הך לישנא דאמר ש"ס התם דחידוש הוא מאי חזית דסמכת אהני וכו' דמשמע פסולא דקמאי הוה חידוש היינו לפי המסקנא דרבא כר"ה אבל להס"ד דרבא כר"ח נהי דע"כ חידוש הוא ס"ל כמ"ש תוס' כאן מ"מ יסבור דהחידוש הוא כשרנותא דבתראי וכהתוס' סנהדרי' ודמ"ק ח' ע"א ולזה נתכוון גם מהרש"א לקמן בתוס' ד"ה ורבא כר"ח וכו' ע"ש:

ומ"ש תוס' עוד ולריב"א נראה וכו' דאבהתא בלא אכילה לא מהני וכו' ומיהו אכתי דחשיב לי' כעדות אחרת לא א"ש עכ"ל ובב"ק כ' תוס' דהכא הוה עדות א' על זאת הקרקע משא"כ התם גניבה וטביחה ב' מיני ממון הם. ולפע"ד ליישב הכל ואומר דודאי לרב חסדא הוה לכ"ע עדו' א' מטעם שכ' תוס' דאבהתא בלא אכילה לא מהני. והיינו לר' חסדא דס"ל כת א' פסולה עכ"פ ומספיקא פסלינן תרוויהו. נמצא אי נניח דאיתכחש באכילה דהאי כת איפסלא. אפי' אי נימא מכאן ולהבא נפסל. ומ"ש קודם אכילה כשר מ"מ לפי אותה ההנחה נאמין הכת השני'. דאידך אכל שני חזקה דכת זו פסולה וזו כשרה. ולפי אותה ההנחה ממילא לא מהני אבהתא דאי בעי אמר מינך זבנתי נמצא עדות אבהתא ואכילה תלי' אהדדי. ושניהם פסולים. אך כל זה לר"ח דס"ל כת א' פסולה נמצא אי נניח דהאי כת מוכחשת באכילה. אידך כשרה. אך כדמסיק ר"נ כר"ה ולר"ה שניהם כשרי' אלא עדו' אכילה בטל משני הצדדי' בשוה לא נוכל לומר בשום אופן דאכילה דהאי מוכחש ואכילה דאידך קיים זה א"א בשום אופן אלא עדות אכילה לית'. ואבהתא קיים ולא תלי' זה בזה וה"ל עדו' אחרת. ומ"מ רבא פליג וס"ל מ"מ ה"ל עדו' א' משום דתרוויהו מסהדי על קרקע זו משא"כ בגניבה וטביחה דה"ל ממון אחר ור"נ לא ס"ל לחלק ביניהם פליגי וא"ש הכל וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף