חידושי הרי"מ/בבא בתרא/לא/א

חידושי הרי"מ בבא בתרא לא א

דף ל"א ע"א

זה אומר של אבותי כו' אמר רבה מה לי לשקר כו' מינך זבינתיה כו' קשיא לי מה מגו הוא כשיטעון מינך זבינתיה יוכל בע"ח דמוכר לגבות ממנו מה שאין כן של אבותי. ואף להפוסקים דאמרינן מגו לחצי טענה היינו כיון דהדין דאינו נאמן בטענתו יותר מטענת המגו שוב אין חילוק [ואף די"ל דא"י הדין ואם כן אינו רוצה לטעון מ"מ] לא אמרינן שאינו יודע כמו בנים מגו דגרשה עיין שם. מ"מ כאן דהדין כל דאלים גבר אם כשיטעון מינך זבינתיה יוכל בע"ח לגבות מה שאין כן כשנאמן של אבותי במגו דמינך זבינתיה וזוכה בקרקע שוב לא יוכל בע"ח לגבות דעכ"פ תפוס ועומד וכשתפוס נאמן בלי מיגו כנ"ל וא"כ כיון שלא ידע שיש עדים לזה דאבהתיה כיון שטען של אבותי אם כן הי' ניחא ליה לטעון דאבהתיה וכשיביא עידי חזקה יהיה נאמן במגו משיטעון מינך זבינתיה כנ"ל:

וי"ל כמו שכתבו תוספות בסוגיא דפרה וטלית דמוכר מעיד כו' שאין חושש לבע"ח ולא חשיב נוגע רק בע"ח של עצמו שיודע עיין שם י"ל גם לענין מגו כן. וגם לרשב"ם שם גם כן ב' חששות שמא אין בע"ח. ושמא יהיה לו לשלם. אך בל"ל ארעא אחריתי לא שייך כנ"ל. ומ"מ י"ל דכמו דיחוש לספק בע"ח כן חשש יותר שיביא עידי אבהתא אם הוא שקר כמו שבאמת הביא. אך לרבה דמהני המגו במקום עדים לא שייך זה דאף שיביא עדים יהיה נאמן ושוב אם הדין דנאמן ל"ל מיגו. ולמה שכתבו תוספות דנאמן דדר ביה חד יומא ורק משום דלשון של אבותי משמע מעולם עיין שם. אם כן אית ליה מגו שפיר שהיה אומר רק שירשה מאביו ודר ביה ואינו יודע יותר. וממילא לא היה יכול לגבות בע"ח לגבות כל שאין עידי אבהת' לזה דשמא מעולם דאביו. וגם לא יהיה מוכחש אף שיביא עידי אבהתא דנטען שמא קנאה אביו ושפיר נאמן כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף