חתם סופר/בבא בתרא/יז/ב

חתם סופר בבא בתרא יז ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אמר אביי וכו' וליתני וכו' שיטת רש"י דלא גרסי' ולתני בתחלת הקו' דהוה אורך שלא לצורך כמו בבק' פ' המניח דפריך פתח בכד וכו' ולא האריך ליתני ואם הוזק וכו' וכמ"ש תוס' ד"ה פתח וכו'. ומשום כן מחקו רש"י מספריו וגרס אח"כ כדמשני מכותל בורו שנינו הדר פריך וליתני מבורו. ולפי המבואר בראשוני' נראה סברת רש"י נכונה אלא שקיצר מאוד. והוא דס"ל דאין שום סברא שיעלה על דעת אדם שיסמוך על מיצר חברו ושוב יצטרך חברו להניח לו כותל ג"ט משדה שלו להיות כותל לבורו של זה ועוד ירחיק ג"ט מכותל זה שהניח לו משלו זהו דבר שהשכל מתנגדו ודלא כמו דפשיטא לתוס' ד"ה אביי וכו'. ומדפשיטא לרש"י סברא שלו שוב אי הוה תנן מבורו ג"ט ואפי' הוה אמינא מחלל בורו ג"ט לא הוה טעות בדין שהדין כן שאם סמך למיצר אין לו להניח לו ג"ט משלו לכותלו של זה. ואין לטעות ולומר דג"ט מחלל בורו לשניהם ולכל א' סגי בטפח ומחצה גם זה א"א דאי הוה סגי בטפח ומחצה עדיין לא הוה לו להניח ג"ט לבדו דמה"ת יוותר משלו טפח ומחצה לכותל חברו וע"כ נדע שכותל בור הוא ג"ט ולעצמו הניח מחלל חברו ג"ט. וממילא מובן שאם לא סמך זה למיצר והי' בונה בשלו כותל ג"ט צריך זה להרחיק עוד ג"ט מכותלו של זה ויהי' בין שניהם ששה טפחים זהו שיטת רש"י וכוונתו אלא שקיצר מאוד וה"ק לרש"י עכ"פ כיון דמסתמא מתני' בסומך למיצר כיון דמותר לאביי א"כ איך יהי' מציאות למאי דשנו כותל בורו של חבירו הא לשיטת רש"י בסמוך למיצר אין זה מניח לחבירו כותל כלל ועל זה תי' רש"י דהיינו דקשי' לש"ס ומשני דמשכחת כותל בבאו שניהם בבת א' ואי תקשי הוא גופי קשי' אמאי נקיט בבאו שניהם בבת א' ויש לזה כותל לינקוט בסומך על המיצר. ואין לו כותל זה הוא דקאמר הכא קמ"ל דהרחקה זו נקרא בשם כותל נפקא מיני' למקח וממכר. אילו הם ברורי' של דבריו בעזה"י ומ"ש המפורשי' דרש"י סתר עצמו לא מצאתי שום סתירה בדבריו לפי הנ"ל:

אלא יש לעיין תינח אי וסד בסיד תנן ואפשר דס"ל לרש"י הלכתא הכי וכהרמב"ם וא"כ שפיר אין שום סברא שזה יניח משלו וכנ"ל אך אי או סד תנן א"כ כשסמך זה למיצר לא הפסיד את חברו שאם ירצה חברו יסיד בורו בסיד וזה חוב עליו שלא יזיק את חברו שקדם וכמ"ש תוס' ד"ה אביי אומר וכו'. ואך אם לא ירצה לסוד ע"כ ירחיק ששה טפחים שיהי' לכותל לחברו ושלא יזיקנו ג"כ ואפשר שזהו באמת שיטתו של תוס' ורא"ש דס"ל דצריך להרחיק ששה טפחי' ואיננו נגד השכל דס"ל להלכה או סד. אבל לרש"י קשי' אפי' אי ס"ל להלכה וסד מ"מ מאי פריך וליתנו אא"כ הרחיק מבורו דלמא ה"א מחלל בורו בין שניהם ג"ט וה"א או סד בסיד ולמ"ש לעיל בבור ריק דרישא לית דינא דסיד א"ש. אבל אין זה שיטת רש"י לפי גרסתו. וצ"ל דה"ל למיתני' בהדי' וגם סד באופן דליכא למיטעי או סד:

אפי' לרבנן דאמרי מרחיקי' וכו' דע והבן דלא פליגי אביי ורבא דלר' יוסי בעי' שיהי' המזיק מוכן ויהי' גירא דילי' וכל מרא דמרפית הוה גירא דילי' בין לאביי ובין לרבא ודלא כמשמעו' קצת ממהרש"א בתוס' ד"ה דיקא נמי וכו' ולא פליגי נמי דלרבנן סגי כשיהי' רק הניזיק מוכן לפנינו אפי' אין המזיק מוכן אך בהא פליגי רבא ס"ל כיון דעשוי לבורות ה"ל כאלו הניזיק מוכן ואביי ס"ל אי איכא בור הוה ניזיק מוכן אבל כי ליכא בור אפי' עשוי לבורו לא הוה ניזיק מוכן ולא מחייב אפי' אי כל מרא מרפי לארעי' דזה אינו מועיל אלא כשהניזיק מוכן דפליג ר' יוסי ומודה בגירא דילי' אבל כשאין כאן ניזיק לפנינו אפי' כל מרא מרעי לי' לארעי' מותר אפי' לרבנן:

בשלמא להך לישני וכו' יש לעיין להך לישני נמי תיקשה טעמי דאיכא בור הא ליכא בור סומך כדמקשה לקמן דעכ"פ לאשמועי' בשדה העשוי לבורות שלא יסמוך למיצר ודוחק לומר דבבור אסיק אדעת שינויי דלקמן הא קמ"ל דמתונתא קשה לכותל בור. וי"ל דהוה סד"א כיון דרוב שדות עשוי' לאילנות ה"א כי ליכא בור בלא"ה אסור זה לסמוך בורו למיצר וצריך להרחיק אפי' כ"ה אמות שלא יצטרך זה להרחיק וכק' רשב"א שבתוס' ד"ה אביי וכו' אבל כי איכא בור הרי קמן שאין שדהו עשוי לאילן שהרי יזיק בורו של עצמו. ומ"מ צריך זה להרחיק ג"ט ולק"מ. אך להך בשאין עשוי פליגי וס"ל לרבא אפ"ה אינו סומך א"כ אינו עשוי לאילן אפשר דמימלך ונוטע אילן אע"ג שיש לו בור בשדהו ואי ס"ד כק' רשב"א א"כ לעולם צריך להרחיק כ"ה אמה ומדסגי בג"ט ש"מ כתי' רשב"א דמ"מ אינו עשה לו היזק וכו' א"כ קשה טעמא דאיכא בור וכו':

ת"ש מרחיקין את הגפת וכו' לשיטת הראב"ד הנ"ל דשיח ומערה ונברכת כובסי' בבא בפ"ע היא א"כ מהך בבא הו"ל לאוקשוי' טעמא דאיכא כותל בנין וכו'. ולשנויי הא קמ"ל דמתונתא קשה לכותל בנין:

מרחיקין את הגפת וכו' כ' תוס' הני נמי מקלקלי' את הקרקע לכשיבנה אפי' שוב יסור. הכא יש לפרש שהקרקע גופי' תהי' מליחה ע"י המלח והסיד והדומה. ועי"ז תעלה הבל מעצמה אפי' בסור הדברים האלו ותפסיד לכותל אפי' יבנו להיסוד אבנים וכמו שהקשה באמת רבינו יונה ולק"מ כמ"ש. אך באינך זרעי' ורחיי' ותנור קשה דנהי דמרפי הקרקע מ"מ כותל בנין שבונין לה יסוד אבנים לא יפסיד לה רפוי הקרקע וקשי' ק' רבינו יונה ועוד עכ"פ בחנות ורפת בקר מאי איכא למימר והוא ק' רמב"ן בחדושיו. עכנלע"ד דלא הקשו תוס' אלא אגפת ומלח אבל אינך י"ל כיון לכשיסירם יש הפסיד בהסרתם צריך הניזק לשלם דמי הפסידם כמ"ש ריצב"א בתוס' ד"ה הי' שרשיו וכו' ואפי' ברחיים ותנור וחנות ורפת א"א שלא יהי' שינוי בנין לכשיתנו מרחיים לדירה אחרת וכדומה. ע"כ יאמר נא הניזק לא בעינא שתעשה מעשיך עכשיו ולכשאמלוך ממליכנא לעשות את שלי אתן לך דמים להסיר ההיזק זה לא בעינא ושפיר פריך אבל הכא בגפת ומלח וסיד דברים המטלטלים ומוסרים ממקומם בלי הפסיד דמים אהא קשי' לו ויפה תירצו דמקלקלי' הקרקע על אופן שפרשתי כשיטת החולקי' אהתוס' ד"ה ואי לא סמך וכו' ולא מחלקי' בין הפסיד מרובה למועט מיהו בתי' ב' שתירצו כיון שיש טורח בסילוקו פי' הרמב"ן ולא בעינא להתיעצם בדין עמך ורבינו יונה שברא"ש כ' שמא תחזיק עלי ג' שנים צריכי' להבין מנ"ל למקשן להקשות כך בכח על רבא מנ"ל סברא זו ומ"ש רבינו יונה דא"כ לרבא נמי יסמוך לכשתחפור אתה אסלק היזיקי ד"א דצריך לשלם הפסדו במאי שמטמטם בורו כמ"ש לעיל באילין קוצץ ונותן דמי' וצ"ל דסתמא דתלמודא קאי אי אמרינין או סד בסיד וסגי בתיקון סיד ואומר לכשתחפור אתה אסוד בסיד. ולזה אינו צריך לתת דמי' במה שמתקן בנינו בסיד. דוקא אם מפסיד של חברו וקוצץ אילנו או הי' צריך לטמטם בורו אז צריך לשלם דמי הפסדו. אבל פשוט שאם יכול לתקן בנינו אינו צריך לשלם לו דמי תקינו אלא דלא בעי למיזיל בדיני ודיינא וגם יאוחר הדבר ויחזיק עליו ג' שנים. ומזה ראיה להפוסקים או סד והנה לעיל ריש מכילתין כ' הרא"ש בסוף סי' ה' דאין זה טענה דלא בעי' למיזל בדיני ודיינא דיש אלקי' שופטי' בארץ ע"ש והכא מייתי דברי תוס' ולא פליג י"ל דהכא גרע טפי דבשלמא לעיל שם א"נ ימשיך זמן מה במאי דאזיל לשופטי' אשר בארץ ויצטרך להשמר מהיזק ראיתו יום או יומים מ"מ כיון שאח"כ יסולק הזיקו ע"י ב"ד מפני הזיק יום או יומים אינו בדין שיכרחנו עתה לבנות לו כותל כרצונו. אבל הכא אם זה לא ירצה לטמטם בורו עד שכבר חפר זה בורו או לסלק גפתו ומלחו עד שכבר בנו זה יסוד כותלו ואח"כ ימשיך יום או יומים בדינא ודיינא. וכבר נפסיד בורו או כותלו ע"י מתונתא והבלא ולא יועיל הסרת הנזק למאי שכבר הזיק ע"כ מודה הרא"ש. ואמנם במ"ש רבינו יונה שיטעון חזקת ג' שנים פליג הרא"ש כיון דאינו יכול למחות לא שייך חזקה ולמוד מזה לפותח חלונותיו לחורבת חברו ועיין מ"ש עליו מהרי"ט בתשובה סס"י קל"ב דלמא תיישן הדבר ויפול קמי יתמי ויטעון להם שהחזיק בדין טרם הי' חורבה ע"ש שהניח בצ"ע ועיי' תשובו' הריב"ש סי' תע"א והנה לעיל פ"ק י"א ע"א גבי חצר לפי פתחי' מתחלקת וברא"ש שם סי' י"א מוכרח לכאורה כדברי רבינו יונה כדמייתי הרא"ש דבריו ולא פליג ועיי' מ"ש לעיל וביארתי משום שמא יתיישן הדבר וכדברי מהרי"ט בתשובה הנ"ל וצ"ע לחלק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף