הר המוריה/איסורי מזבח/ו

הר המוריה ‏ איסורי מזבח ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

תמים

ונבחר וכו'. לעיל פ"א ה"א ופ"ב ה"ח ופ"ג הי"א יעו"ש היטיב.

הנסכים

יהי' וכו'. מנחות פ"ג ב' מנחות פ"ז א' ועיין ספרי פרשת פינחס פיסקא קמ"ט יעו"ש (ומכאן ראיה מוכרחת למש"כ מרן דכו"ע מודו דבעינן נסכים תמימין יעו"ש).

לא

מיין וכו'. שם פ"ו ב'.

ולא

סלת וכו'. שם פ"ה א'.

שריחו

רע וכו'. שם פ"ז ב' ופ"ו א'.

ב

לא

יהיה וכו'. עיין לעיל פ"ו מהל' ביאת מקדש הי"ב במדות פ"ב מ"ה מנחות פ"ה ב' ק"א א' ועיין תענית ל"א א' ברש"י ותוס' ובירושלמי שם ה"ז וב"ב קכ"א ב' ועיין ברשב"ם יעו"ש היטיב (ועיין במדרש רבה איכה).

גורר

את וכו'. שם פ"ה ב'.

ועצי

סתירה וכו'. עיין פ"א מהל' בית הבחירה ה"כ יעו"ש היטיב ואע"ג דבמנחות כ"ב א' איתא זה לר"א בן שמוע דאיהו נפקא ליה מעל העצים אשר על האש אשר על המזבח לומר לך מה מזבח שלא נשתמש בה הדיוט אף עצים ואש שלא נשתמש בהן הדיוט אולם לר"א בן שמעון דס"ל מה מזבח של ציבור אף עצים ואש של ציבור ומשמע דלא ס"ל כר"א בן שמוע ולעיל פ"ה הי"ג פסק רבינו דיהא משל ציבור א"כ משמע דלית הלכה כר"א בן שמוע מ"מ פסק רבינו כמותו משום דבזבחים קט"ז ב' מבואר דהלכה כמותו ושם בסי' א' נתבאר מזה. והא דעצים משל ציבור פשיטא דהלכה כן ועיין במנחות כ"ב א' תוס' ד"ה ועצים וכו' יעו"ש היטיב והבן והנה כו"ע מודים דשל ציבור ולא פליגי רק אי בעי חדתי עיין בתו"כ ויקרא פ"ו פרשה ד' ובק"א שם ועיין בלח"מ. ומש"כ הלח"מ דלהכי פסק כר"א בן שמוע משום דהתוספתא מסייע ליה לא צריך לזה דהכי מבואר בזבחים שם דעבדי עובדא כוותיה וק"ל.

ג

אם

דומים וכו'. בסלת פסולה ובעצים פסולים הוא במנחות פ"ה ב' ובשמן פסול הוא שם פ"ו א' וביין פסול שם פ"ז א' הכל בעיות דנשארו בתיקו לפיכך פסק דאינו לוקה ומכין אותו מכת מרדות. והנה בהא דעצים כתבו התוס' שמה בד"ה בעי רבא וכו' דהבעיא אינה רק אליבא דרבי אבל לרבנן וודאי דאינה כבע"מ יעו"ש וצ"ל דלרבינו לא ס"ל כתוס' בזה וכ"כ המל"מ יעו"ש היטיב (וראיתי להצאן קדשים דבר תמוה שדעתו דרבינו ס"ל כרבי יעו"ש והא וודאי ליתא דלרבי טעינן הגשה וקמיצה ומלח כמבואר בש"ס והבן. ומה שחקר המל"מ אם חייב אהקרבה והקטרה והביא מש"כ התוס' ביומא ס"ג ב' בד"ה זריקת דמים יעו"ש היטיב ועיי"ש עוד בתוס' שכתבו תירוץ אחרינא דלהכי כתוב בזריקה דחייב על בע"מ כדי לגלות דחייב ג"כ על השחיטה ועל ההקדש יעו"ש היטיב ולפ"ז י"ל דשפיר חייב על הקמיצה וההקטרה ודו"ק. וע"ע במל"מ שכתב בשם התוס' דבמנסך מים אין משום בע"מ יעו"ש היטיב.

ד

אין

פודין וכו'. עיין מנחות ק' ב' שם כל הסוגייא ועיין תו"כ בחוקותי פ"ט יעו"ש היטיב ועיין יומא מ"א ב' ומעילה י"ב א'.

כל

שישנו וכו'. וכ"כ ג"כ בהל' ערכין פ"ה ה"ט יעו"ש וצ"ע דהא בתו"כ שם נפקא לה מדכתיב והעמיד את הבהמה לפני הכהן בהמה נפדית ואין העופות והעצים והלבונה וכלי שרת נפדים עכ"ל וכ"מ מלשון משנתינו במנחות שם דאיתא התם וז"ל שלא נאמר פדיון אלא בבהמה יעו"ש ושם ק"א א'. ועוד יקשה לדידיה הא בעופות מצינו העמדה שיכולים לעמוד ועיין תמורה ל"ג א' ובכורות י"ד ב' דלוי ס"ל דהכל היו בכלל העמדה והערכה ואפילו חיות ואפילו עופות יעו"ש היטיב אלמא דישנם בהעמדה שוב ראיתי בתוס' יו"ט בד"ה שלא נאמר וכו' שכתב לתמוה על רבינו בזה וכתב ע"ז ואפשר לי לומר דניחא ליה למנקט דרשא ממקרא הכולל לכולם לעופות ואינך עכ"ל וזה תימה בעיני הא לעופות אין טעם זה נכון כלל. ולכן נ"ל כי דעת רבינו שזה פשיטא טעם על העופות דלא כתיב רק בהמה והעמיד את הבהמה אבל לא נימא כיון דלא כתיב בהמה רק לגבי העמדה ולא לגבי הערכה הו"א דלהקל אתי וה"ק בהמה צריכה העמדה ולא עופות ושאר דברים לכן נקט רבינו כיון דשאר דברים אינם בהעמדה ממילא אינם בכלל הערכה ואולי לזה כוונת התוס' יו"ט. ועי' בפי' רבינו במשניות פ"ו דכריתות יעו"ש היטיב. והנה בהא דעופות כתב תוס' שם בד"ה העופות וז"ל בשקדם הקדישן למומן מיירי אבל קדם מומן להקדישן נפדין כדתניא בתוספתא ובפ"ב דתמורה ל"ג א' דתני לוי הכל היה בכלל העמדה והערכה ואפילו בע"מ מעיקרו וכן תני לוי במתניתיה אפילו חיה ואפילו עופות עכ"ל והנה בתמורה שם פירש"י דמיירי באווזין ותרנגולים יעו"ש וכ"כ שם התוס' בד"ה אפילו חיה וכו' יעו"ש היטיב אמנם בתוספתא פי"ב שם איתא וז"ל המקדיש את העוף ונולד בו מום יש לו פדיון הקדישו בע"מ אין לו פדיון אין לך שטעון פדיון אלא בהמה בלבד עכ"ל ועל כרחך ט"ס הוא וצ"ל להיפך ונולד בו מום אין לו פדיון הקדישו בע"מ יש לו פדיון אין לך שמועיל פדיון וכו' וכ"כ המפרש שם. אמנם בלא"ה דברי התוס' מיושבים היטיב דלענין זה שוה בע"מ מעיקרו לדבר שאין כיוצא בו קרב ע"ג המזבח שא"צ העמדה והערכה כלל כמו שכתבתי מזה לעיל פ"א הי"א יעו"ש היטיב.

ה

אבל

קודם וכו'. קאי על כל הני דברים דלעיל הסולת והשמן והיין והלבונה והעצים עיי"ש ק"א א' דמיירי בעצים ששיפן לגיזרים ולבונה שנתקדשה בכלי שרת והא דחילקה המשנה לתרתי בבי וכתב החילוק דבין נתקדשו בכלי או לא דווקא במנחות ונסכים ולא בכולהו אינך דמשמע דשאר דברים אף דלא נתקדשו בכלי אין להם פדיון וכמו שהקשה הלח"מ. כבר מצאתי תירוץ נכון בתוס' יו"ט שם ד"ה והעצים וכו' שלכן חלקן המשנה משום דהמנחות והנסכים מקבלין טומאה קודם שנתקדשו בכלי שרת משא"כ הנך דלא מקבלי טומאה כל זמן שלא נתקדשו בכלי וכיון דבמשנה נאמר שנטמאו ע"כ מיירי שנתקדשו בכלי משא"כ רבינו דכולל ג"כ פסול אחרינא בהדי טומאה לכן כתב החלוקה הזאת על כלם יעו"ש היטיב ונכון הוא. ועיין היטיב בתוס' מנחות שם ד"ה אע"ג וכו' יעו"ש היטיב שכתבו די"ל דקודם שנתקדשו בכלי שרת מקבלין טומאה מדרבנן ואח"כ מקבלים טומאה מדאורייתא יעו"ש היטיב וי"ל דרש"י לשיטתו אזיל דס"ל דעצים ולבונה אין מקבלים טומאה מדאורייתא כלל עיין תוס' זבחים ל"ד א' ד"ה ואפילו וכו' יעו"ש היטיב.

והנה עיינתי בסוגיא וראיתי שכל הסוגיא מיירי בלא נתקדשו בכלי וה"ק התם הש"ס דהני עצים ולבונה וכלי שרת אע"ג דנטמאו כטהורים הן דע"כ לא מקבלי טומאה רק כששיפן לגיזרים ולבונה שנתקדשה בכלי אבל בלא"ה לא מקבלי טומאה ולכן במשנה דמיירי שלא נתקדשו בכלי שרת אה"נ דטומאתן לא חשיבא ודינן כטהורין יעו"ש היטיב ברש"י ותוס' ותראה ברור שכן הוא ולפ"ז לכאורה דלא כדברי התוס' יו"ט דכתב דמיירי בנתקדשו בכלי שרת ואדרבה איפכא הוא. אבל באמת היטיב אשר דיבר דממנ"פ אין נפדים דלאחר שנתקדשו בכלי הו"ל קדושת הגוף וקודם שנתקדשו הוו טהורים ממש וטהורים אינם נפדים אפילו בלא נתקדשו ולכן בכל ענין אינם נפדים בין קודם שנתקדשו בין לאח"כ. ופשוט (וע"ע תוס' מנחות כ"א ד"ה יצאו וכו' (שם ע"א יעו"ש היטיב דמשמע קצת דמיירי שם בתר דשפינהו לגיזרי ועיי"ש היטיב ויש לעיין בזה).

אבל

טהורין וכו'. שם בגמרא דעת רב כהנא ור' אושעיא (בלישנא קמא) וכר"א דאסיק הכי יעו"ש היטיב ועוד דלישנא דמתניתין הכי משמע.

חוץ

ממנחת וכו'. שם ועיין כריתות כ"ז ב' ובתו"כ ויקרא פי"ז פרשה י' יעו"ש ועיין לקמן פ"ט בהל' שגגות הי"ב יעו"ש.

וכל

הנסכים וכו'. עיין זבחים צ"ב א' ועיין תוספתא ספ"ד דתמורה יעו"ש והנה רש"י פי' התם דשורפן על הרצפה יעו"ש והובא בלח"מ ועיין מש"כ בזה ודבריו אינם מוכרחים די"ל דכוונת הש"ס להוציא את הבית הדשן וק"ל.

ו

כמו

שיתבאר וכו'. בפ"ב מהל' טומאת אוכלין הכ"א.

ואם

הקדישן וכו'. עיין פסחים ל"ד ב' ושם משמע דדווקא הקדישן בכלי אבל הקדישן בפה שפיר מהני השקה וע"ע בירושלמי ספ"ט דתרומות יעו"ש היטיב.

ז

דורכן

פחות וכו'. עיי"ש בפסחים ל"ג ב' ול"ד ב' וע"ע ירושלמי בספ"ט דתרומות יעו"ש.

ח

שאין

זריעה וכו'. שם ל"ד ב' מהא דמבואר לעיל הלכה ו' יעו"ש היטיב.

וכן

העצים וכו'. שם כ"ד ב' ל"ה א' זבחים ל"ד א' מ"ה ב' מ"ו ב' חולין ל"ו ב' ועיי"ש תוס' ד"ה והבשר וכו' שנשארו בתימא דמנלן דעצים ולבונה מיטמו דילמא דווקא לבשר אתי וקמ"ל דלא בעי הכשר יעו"ש וכן הקשו בזבחים ל"ד א' בד"ה והבשר וכו' יעו"ש היטיב. והנה בזבחים ל"ד א' איתא דאם נתקדשו בכלי יש בהם לאו וכרת יעו"ש היטיב ושם מ"ו ב' אי' דפסולא בעלמא יעו"ש היטיב וכתב שם רש"י דהכי איתא בפסחים כ"ד דאין לוקין עלי' יעו"ש ולא ידעתי מקום זה אנה מצא כן בפסחים שם (ואולי כוונתו על הא דפסחים ל"ה א' וצ"ע בזה). וע"ע בזבחים ל"ד א' בתוס' ד"ה והבשר וכו' יעו"ש היטיב והן אמת שי"ל דהסוגיא דשם מ"ו ב' אזלא אליבא דר"ש אבל אליבא דרבנן אה"נ דמילקא לקי יעו"ש היטיב והכי מבואר שם ובשבועות ז' א' ולכאורה יש לעיין למה להו להתוס' למשכוני נפשייהו (בכל המקומות שציינתי לעיל פ"ג מהל' ביאת מקדש ה"ט) להשיג על רש"י ז"ל שפי' התם דמדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא יעו"ש ודילמא רש"י כוונתו דלר"ש לא הוי רק אסמכתא בעלמא אבל לדינא מודה רש"י דעצים ולבונה מקבלים טומאה מדאורייתא ויש לעיין קצת (ונ"ל כי בתוס' מנחות כ"א א' שם יש ט"ס וצ"ל דלר' שמעון דאמר פסולא וכו' וכוונתם למש"כ והבן). וע"ע תוס' מנחות כ"א א' ד"ה יצאו וכו' שכתבו דהא דמרבה עצים לטומאה אינו רק לרבי ולא לרבנן יעו"ש היטיב ומדברי רבינו אין נראה כן דאיהו אינו פוסק כרב ומ"מ פוסק להא דעצים יעו"ש ולכן נ"ל דתוס' לא דייקי כן רק מטעם שכתב דהא דעצים אין להם פדיון היינו מדרבנן יעו"ש היטיב וכ"כ שם בתוס' ק' ב' ד"ה וכלי שרת וכו' יעו"ש היטיב אמנם רבינו ס"ל דמדאורייתא אין להם פדיון והיינו משום הא דהכריחו התוס' דאינן נפדין רק מדרבנן מהא דאסיק הש"ס שם דהא דאין נפדין משום דאינם שכיחין יעו"ש והיינו למ"ד טהורין נפדין ג"כ אמנם לפי מה שפסק רבינו לעיל הלכה ה' דטהורין אינם נפדין א"כ הדבר כפשוטו גבי לבונה ועצים משום דאינם אוכלים גמורים כטהורים דמי וכמו דמבואר שם בש"ס א"כ לפי זה י"ל דלכו"ע עצים ג"כ מקבלי טומאה ודו"ק היטיב בזה (מ"מ יש לעיין בזה). ועיין מרן שמשמע מדבריו דרבינו ס"ל דעצים ולבונה אינם מקבלין טומאה רק מדרבנן יעו"ש ועיין לקמן פי"ח מהל' פסולי המוקדשין הכ"ד יעו"ש היטיב דמבואר שם ממרן דס"ל דמקבלים טומאה מדאורייתא יעו"ש היטיב וכן מצאתי להתוס' יו"ט בזבחים פ"ד מ"ה שתמה עליו בזה יעו"ש ועיי"ש מש"כ הלח"מ בזה ומש"כ המל"מ יעו"ש היטיב ובמקו"א יבואר עוד אי"ה מזה.

ט

המתוק

והמעושן וכו'. ונראה מדברי רבינו שמפרש לסטיו דשם היינו שנתחמם בשמש וכמו שפי' שם בפי' המשניות וקושיית הש"ס שם במנחות פ"ז א' היינו מאלסטיון אמבושל ומשני חוליא דשימשא לא מאיס והיינו אלסטיון וחוליא דפירא מאיס היינו שנתבשלו עד שנתן בו טעם בישול אמנם לפי"ז לא יתכן גירסא חוליא דפירא אמנם רש"י פי' שם חוליא דשימשא היינו שנמתקו ע"י השמש וחוליא דפירא היינו שנמתקו מחמת עצמן יעו"ש היטיב וראיתי בערוך שפי' כרבינו במלת האלסטיון יעו"ש היטיב.

וכן

יין וכו'. ב"ב צ"ז ב' יעו"ש וכ"ה בתוספתא פ"ט דמנחות יעו"ש.

שלא

שהה וכו'. כן הוא בתוספתא שם ועיין תוס' מנחות פ"ז א' ד"ה מתוק וכו' יעו"ש ועיין סנהדרין ע' א' יעו"ש.

ויין

הדליות וכו'. כ"ז במנחות פ"ו ב' והנה שם במנחות לא נזכר בהדיא דאם הביא כשר רק איתא שם אין מביאין מן הדליות אלא מן הרגליות ומן הכרמים העבודין ולא נזכר שם כלל אי הביא בדיעבד בין להכשר בין לפסול ועיין בתוספתא דמנחות פ"ט וז"ל אין מביאין לא מן הכדמת ולא מן הדלית וכו' יעו"ש ולא ידעתי מהו הכדמת. ודע דאיתא שם פ"ז א' תנא כרמים העבודין פעמים בשנה. ויש לעיין למה לא הביא רבינו זה. שוב ראיתי שהביא זה לקמן פ"ז ה"ו יעו"ש. והנה הלח"מ תמה למה לא הביא הא דהכושי והבודק המוזכר בב"ב שם (וכ"ה בתוספתא שם במנחות פ"ט) יעו"ש היטיב ואולי י"ל דרבינו ס"ל דהא דבעא מיניה רב כהנא חמוה דרב משרשיא מרבא חמר חיוורין מהו א"ל אל תרא יין כי יתאדם. וחמר חוורין היינו הבודק דלעיל כמו שפירשב"ם שם ופשוט ליה להתירא דהאדום הוא גריעותא (ועיין תוס' פסחים ק"ח ב' ד"ה אל תרא וכו' וכבר דברתי על התוס' בפי' להגדה דפסח יעו"ש) ולכן אין שינוי מראה פוסל אפילו לכתחלה וצ"ע בזה. ועיין מש"כ לקמן פ"ז ה"ז יעו"ש מזה. וע"ע מה שהקשה אמאי לא הביא הא דקוסס מזוג ושל שמרים ושריחו רע דאם הביא אפילו בדיעבד פסול יעו"ש היטיב ועיין בהל' שבת פכ"ט ויתיישב קצת. וצ"ע בזה.

י

פסול

לגבי וכו'. ב"ב צ"ז ב' סוכה מ"ח ב' ועיין בירושלמי שם יעו"ש היטיב.

מפני

שנשתנה וכו'. בכורות י"ז א'.

יא

מפני

שהתליע וכו'. מנחות פ"ה ב' ותוספתא פ"ט דמנחות יעו"ש.

התליע

רוב וכו'. שם במנחות בעי ר' ירמיה ברוב חטה או ברוב סאה תיקו ופירש"י וז"ל ברוב חטה שאינה פסולה עד שיתליע רוב כל חטה עכ"ל מבואר מזה דה"פ דמי בעינן שיתליע דווקא רוב כל חטה אבל אם לא התליע רוב כל חטה אע"ג דהתליע רוב סאה או כל הסאה כשרה או דלמא כל שהתליע רוב סאה אע"ג דהחטים בעצמן לא התליע רובן מ"מ פסולה אולם מרבינו מבואר דמפרש איפכא מי בעינן דווקא רוב חטים שבסאה יהיו מתולעות אבל אם חטה אחת התליע אפילו כולה כשרה או דילמא כל שהתליע רוב חטה אחת ה"ז פסול והוי איבעיא דלא נפשטה ועיין מרן שכ"כ גם הוא אבל מהתימה שלא הזכיר שרש"י ז"ל פי' כן בהדיא כהפי' קמא שכתב מרן יעו"ש.

וכל

סולת וכו'. מבואר ממרן שבהתחלת הלכה י"ב.

מכניס הגזבר וכו'. שם במנחות פ"ה א' ובתוספתא פ"ט שם: בבית השלחים וכו'. שם במשנה: שלא נרה וכו'. י"ל דמכ"ש מהך דלעיל נפקא לי' דבדיעבד כשר ועיין מרן.

יג

או

עדיין וכו'. עיין מנחות ס"ט א' ועיין בלח"מ כאן יעו"ש היטיב.

יד

שמן

של וכו'. מנחות פ"ה ב' ותוספתא פ"ט: או

שמן וכו'. שם פ"ו א' ותוספתא שם: שנטעו

בבית וכו'. שם פ"ה ב'.

שלא

בשלו וכו'. שם פ"ה ב' ופ"ו א' וגורס במשנה אין מביאין שמן אנפקינן ואם הביא כשר עיי"ש בתוס' פ"ו א' ד"ה ואם הביא וכו' וי"ג שם ואם הביא פסול ופריך מהך דתניא ואם הביא פסול מפני שהוא שרף דמשמע דאינו שמן כלל ואיך חשבו המשנה בכלל השמנים הפסולים יעו"ש בתוס' ורש"י וזה שלא כדברי מרן שכתב והתניא ואם הביא כשר וכו' יעו"ש היטיב ובאמת כ"ה בתוספתא פ"ט שם כגי' התוס' ורש"י יעו"ש (ועיין בצאן קדשים שג' כמרן וגורס תניא אם הביא פסול וכו' והתניא אם הביא כשר וכו' יעו"ש היטיב ודבריו אינם מוכרחים יעו"ש.

טו

כשרים

מארץ וכו'. מנחות פ"ג ב' ושם בתוספתא פ"ט ועיין מש"כ מרן ולח"מ פ"ח מהל' תמידין ומוספין ה"ב ומשם בארה אי"ה ורק באתי להעיר מש"כ התוס' שם בד"ה מתניתין וכו' דכל מקום שנאמר אינן באין אפילו בדיעבד משמע יעו"ש היטיב ומדברי רבינו לא משמע כן דהא לעיל הלכה ט' פסק ביין הדליות דכשר בדיעבד אם לא שנחלק בין לשון אין באין דמשמע אפילו בדיעבד נמי ובין לשון אין מביאין דמשמע לכתחלה דווקא אבל מהלח"מ מבואר שם דאין דעתו כן יעו"ש היטיב וא"כ לכאורה ראיה מכרחת דרבינו לא ס"ל הא דתוס' ושם יבואר אי"ה בזה.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.