הפלאה/כתובות/פ/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע הפלאה רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
פירש"י ר' אבא וכו' וקשה לי וכו'. יש ליישב האי לישנא דבאמת הא דאמר רב אסי אפילו גרוגרת אחת דהיינו כדרך שאוכלין הגרוגרת ואין שייך לומר שעקר תאינה אחת והניח לייבש עד שנעשה גרוגרות דאין זה אכילה דרך כבוד כיון דאין דרך המקצועות בכך דלאחר לקיטת כל התאנים מניחין אותן לייבש ועושין מהן גרוגרות כדאיתא במסכת מעשרות ויותר היה מיחשב אכילה אם היה אוכל אותו התאנה כשהיא לחה אלא נראה פשוט דמיירי שעשה כדרך המקצועות שהניח לייבש כל התאנים אלא דאפ"ה כל שלא אכל מהן יכול לתבוע ההוצאה אבל כיון שאכל א' זכה בכל הגרוגרות ואינו יכול לתבוע ההוצאה לפ"ז הוי יותר רבותא באשכול של תמרים דמיירי שאכל אותן תיכף כשעקרן ושאר האשכולות עדיין מחוברין נמצא דלמאי דקי"ל כר"ש דמחוברין שלה ביציאתה לא זכה בכל התמרים ואפ"ה אינו יכול לתבוע ההוצאה ואפשר בתאנה בכה"ג שאכל אותה כשהיא לחה לא הוי אכילה דרך כבוד. וק"ל:
תוס' ד"ה אכלה ערלה וכו'. והרשב"ם ז"ל בפרק חזקת הבתים פי' דלא איכפת ליה הואיל ואסורין בהנאה. וצ"ע דלא מפרשי התוס' כן וכ"ש בשבועות קשה טפי דהמ"ל דלא איכפת ליה משום דהפקירא הוא. ונראה משום דכלאים א"א לפרש כן משום דלא איכפת ליה לכך לא מחה דודאי ה"ל למחות דהא התירא הוא לבעלים כמתניתין מפורשת בכלאים פרק ז' משנה ו' האדם שזרע וכו' דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו נמצא אם יוציא ממנו יוכל לאכול הפירות אלא ע"כ שאינו חזקה משום דלפ"ד המחזיק שהשדה שלו הרי נאסרו מכלאים ולא אכל כדרך האוכלין ולפ"ז נראה דא"ש הא דהוצרך לאשמעינן בהנהו תלת דאינו חזקה דנהי דשביעית כיון דהיתירא הוא אלא מטעם דהפקר הוא אינו דומה לאינך אבל ערלה וכלאים תרווייהו משום איסורא והוי סגי בחדא אלא דלפמ"ש לא דמי זה לזה דערלה אסורה לכ"ע ומשום דלא איכפת ליה וכלאים לדברי המערער התירא הוא אלא דלדברי המחזיק נאסרו ולא אכל כדרך האוכלים ולפ"ז נראה דיש ליישב קושית התוס' דקשין של כלאי הכרם נאסרים וכן העצים דהא יש לדקדק בשמעתין דלמה לי כל הנהו תלת מילי כיון דהכא מיירי שאכלן בהיתר ולא אכל הפירות רק העצים הוי סגי בחדא לאשמעינן דהעצים הוי חזקה ויש לפרש דקמ"ל דאפילו הוי שלשתן יחד שהם עצי ערלה שנטען בכלאים ובשביעית אפ"ה הוי חזקה בעצים משום דעצי ערלה אינם נאסרים ואינן בכלל הא דדרשינן את הטפל לפריו וכלאים ושביעית היינו דקמ"ל כר' יוסי דס"ל הזורע בשביעית אינם נאסרים משום כלאי הכרם משום דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו כדאיתא במתניתין דשביעית הנ"ל וקמ"ל דאף דהעצים אינם הפקר בשביעית מכל מקום כיון דהפירות אינם נאסרים דהוי בשביעית אינו שלו גם העצים אע"ג דשלו הם אפ"ה אינם נאסרים וכן משמעות המשנה דשביעית וכן פסק הרמב"ם ז"ל דהזורע בשביעית לא קידש ואף העצים מותרין תדע דכיון דהפירות מותרין אף שגדלים מן העצים ש"מ דגם העצים מותרין והטעם משום שאינם נאסרים בכלאים אלא אגב הפירי. ועמ"ש בסמוך. ודוק:
פירש"י ד"ה עבד וכו'. והאכיל מהן וכו'. נראה דדקדק שהאכיל מהם לבהמתו ולא שלקטן לעצים משום דקי"ל כרבא בפרק המקבל דעצים לאו פירא הוא וכמ"ש התוס' לעיל ד"ה והרי עבדים וכו'. ואמרינן בסמוך ה"מ דקאכיל פירא הא קרנא וכו' אלא דהא דר"י באכלה בשביעית דלא נאסרו הזמורות היינו ע"כ דמיירי לעצים ומשום דעצים לא נאסרו בשביעית אבל במאכל בהמה נוהג שביעית בתבן וקש כדאיתא בשביעית פרק ז' ופרק ח" ע"כ צ"ל שעומדים לעצים מיהו אכתי צ"ע דאמרינן בב"ב דף נ"ד ע"א בזומר דלא הוי חזקה אלא בעינין שהוא תיקון האילן שקצץ מתרי גיסא אבל מחד גיסא לא החזיק כדרך האוכלין ולתקוני אילנא אסור בשביעית דבכה"ג אמרינן במ"ק דף י' ע"ב דמתרי גיסא אדעתא דאילנא ואסור במועד וצריך לומר דבשביעית כיון דאסור בענין שיש תיקון האילן הוי חזקה אפילו מחד גיסא כיון שא"א בענין אחר וצ"ע. וק"ל:
תוס' ד"ה ישבע וכו'. ונראה דהתם לא חשיב אלא אותם וכו' לכאורה נראה דבזה מתרצא נמי קושיא קמייתא דהכא כיון שתובע הוצאה ואיכא שבחא מחמת הוצאה משמע דידוע דעכ"פ הוציא דבר מה אלא שאינו ידוע כמה א"כ לכאורה מדינא היה שיטול בלא שבועה כדין חמשין ידענא וחמשין לא ידענא דה"ל מחויב שבוע ואינו יכול לישבע משלם א"כ השבועה שתקנו חז"ל היא לטובתה לכך לא חשיב ליה. מיהו לפי דעת הראב"ד והביאו הש"ך בסימן ע"ב דהיכא דלא הוי ליה למידע נשבע התובע ונוטל יש לומר דתקנת הבעל הוא בשבועה שיטול. ועוד נלענ"ד דלפי דעת הפוסקים בח"מ סימן צ"ה דהיכא דהתביעה באה מכח קרקע אף שתובע מעות הוי ליה כקרקע ואינו מחויב שבועה מדאורייתא (ועיין מ"ש בזה בר"פ נערה) א"כ מסתמא מיירי הכא בפירות והוצאה משדה נכסי מלוג וליכא שד"א ולא שייך מחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם כ"א בשבועה דאורייתא ואפילו בפירות מן מטלטלין של נכסי מלוג כיון דמסתמא הם תחת יד הבעל לפירות א"כ הוי ליה הילך דלא גרע ממשכון דקי"ל דהוי הילך ולדעת הש"ך בח"מ סימן פ"ט דנשבע ונוטל שתפס בלא עדים א"צ שבועה על כרחך צ"ל הכא מיירי בעדים שהמטלטלין תחת ידו ועכ"פ הילך הוא ודוק:
ולפי זה נראה לענ"ד דיש לומר הא דאביי סבר שאם השבח יתר על ההוצאה נוטל בלא שבועה משום דס"ל כהך שינויא דלעיל דף י"ב ע"ב דעד כאן לא אמר ר"ג אלא היכא דאיכא מיגו והיינו טענא מעליותא כמ"ש התוס' ריש דף י"ג אז אמרינן ברי ושמא ברי עדיף א"כ הכא נמי כיון דה"ל למיטען דעדיפא ליה דהיו הוצאות כפי השבח אמרינן ברי ושמא ברי עדיף וס"ל דלא היה התקנה אלא לטובת הבעל שמדינא לא היה נוטל אפילו בשבועה כנ"ל אבל הכא דאיכא מיגו אז מדינא הוי אמרינן דברי עדיף ורבא ס"ל כשנויא דחזקה ועיין מ"ש לעיל דף ע"ה ע"ב. וק"ל:
בא"ד והלשון מוכיח כן. נראה הא דבתחלה שכתבו דמהאי טעמא לא חשיב הבא לגבות מנכסי יתומים ולא הוכיחו משאר נשבעין ונוטלין כגון פוגם וע"א מעיד פרוע כמו שהקשה מהרש"א ז"ל יש לומר משום דכתבו הפוסקים דכל אותן דחשיב בהכותב אם לא נשבעו כגון שמתו או שחשודים על השבועה כגון דמדינא לא היו צריכין שבועה נוטלין בלא שבועה והיורשין נשבעין שבועת היורשין שלא פקדנו וכו' ונוטלין משא"כ באותן דחשיב בשבועות כגון שכיר ונגזל וכיוצא בהן אם לא נשבעו ומתו או שחשודים הפסידו כיון דמדינא אין להם אפילו בשבועה כמבואר בח"מ סימן פ"ז וסימן ק"ח וסימן צ"ב אלא דהוי קשה להו מיתומים דשבועה זו אלימא הוא דכשמת לוה בחיי מלוה אין אדם מוריש שבועה לבניו והבו דלא לוסיף עליה וכן בחשוד המוציא שטר על היתומים דמפסיד כדאיתא בח"מ סימן צ"ב לכך הקשו דלחשוב וניחא להו דעכ"פ הכל מצד התקנה דמדינא אוקי שטרא בחזקתו וק"ל:
והנה דבריהם אלו אזלו לחד תירוצא שכתבו התוספת בב"מ דף ה' בד"ה שכנגדו וכו' דחשוד מדאורייתא פטור בלא כלום הואיל והוא רוצה לישבע אבל לאידך תירוצא שם דמדאורייתא הוי צריך לשלם אלא משום שלא יפקיעו ממונו הטילו חז"ל שבועה על שכנגדו לא מתרצא הכא ודוק:
שם בגמרא איבעיא להו בעל שמכר מאי וכו'. לכאורה קשה לדעת הרי"ף ז"ל דפירא פירות הם לאשה א"כ האיך מפקיע פירי פרות שלה וא"ל כיון שהבעל יש לו רשות לאכול כל הפירות כ"א בדשייר כדאיתא ר"פ הכותב יכול למכור זה אינו דמדברי התוס' בהחובל דף פ"ח ע"ב משמע דדוקא שכתב לה דין ודברים א"ל בנכסייך ובפירותיהן ובפירי פירות יכולה למכור הא אי לא כתב פירי פירות א"י למכור משום קנין פירי פירות דבעל וה"ה הבעל א"י למכור משום קנין פירא פירות דאשה וצ"ל דהרי"ף ז"ל לית ליה הך סברא ועמ"ש לעיל דף ע"ט ע"ב בשיטתו ועיין מ"ש לקמן בר"פ הכותב וק"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |