הפלאה/כתובות/עא/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א חי' הלכות מהרש"א חי' אגדות מהרש"א פני יהושע הפלאה חתם סופר |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
גמרא ולא תתקשט וכו'. פירש"י ותוס' דהקושיא הוא דלא יוכל להפר. ולכאורה קשה דילמא מיירי בנדרה היא סתם בתשמיש והוא אמר לה קיים ליכי אם תתקשט ומופר אם לא תתקשט אם כן שפיר נתן אצבע כיון שהיה יכול להפר של תשמיש סתם. ופליגי ת"ק ור' יוסי אם יכולה לסבול שלא תתקשט ל' יום. ונלענ"ד דא"א לומר הכי דקי"ל דאי אמר לה קיים ליכי היום ומופר למחר אינו מופר דלעולם הפרה צריך להיות מעכשיו. א"כ אי אפשר לומר שאמר לה דאם תתקשט אזי יהיה קיים לאחר הקישוט ועכשיו יהיה מופר עד הקישוט. ע"כ תצטרך לומר שחל מעכשיו אם תתקשט ולר' יהודא דס"ל בקנם בשינה היום אם אישן למחר דאסור בשינה מיד משום דבתנאי לא מזדהר וכיון שאסורה בתשמיש מיד א"כ בשבת אחת יוציא לר' יוסי. אף דמצי לומר דשמואל ס"ל כר' נחמן דס"ל דבתנאי מזדהר מ"מ ניחא ליה לאוקמי ר' יהודה כשמואל. ועיין בסמוך. ודוק:
שם תתקשט ותאסר וכו'. פירש"י אמאי יוציא לאלתר לכאורה כוונתו דהוקשיא על הת"ק דס"ל דיוציא לאלתר דאי לר' יוסי והקושיא דלמה אמר ר"י בעשירות ל' יום אמאי הא לאחר ל' יום תוכל להתקשט ולהמתין עוד שבת א' הוי מצי לשנוי כגון שאסרה עליה תשמיש מעכשיו אם תתקשט וכיון שכבר שמשה תוך ל' יום א"כ אסורה בקישוט לאחר ל' יום אלא דלפמ"ש בסמוך דקושית הש"ס ולא תתקשט וכו'. דהיינו לרב יהודה דס"ל דבתנאי לא מזדהר אם כן קשה דהא המ"ל לר' יוסי נמי דליכא לאוקמי במעכשיו דא"כ למה תמתין ל' יום הא אסורה בתשמיש מיד. ולכאורה היה נראה דלר' יהודא אסורה בקישוט מיד שמא תשמש ואין כאן קושיא אפילו לת"ק וצ"ל דהקושיא לר"נ דס"ל דבתנאי מזדהר א"כ שפיר המ"ל לר"נ באוסרת תשמיש מעכשיו אם תתקשט וכבר שימשה תוך ל' לר' יוסי וצ"ל דהקושיא לת"ק אך לע"ד דוחק גדול לפרש כן דסוגיא סתמא תחלה אזלא כר' יהודא והדר אזלא כר"נ והעיקר בזה כמ"ש לעיל דבנדרה מקישוט אף שתלתה בתשמיש אין הבעל יכול להפר לר' יוסי כיון דעיקר הנדר הוא מקישוט וצ"ל שנדרה מתשמיש אם תתקשט והמ"ל גם קושיא שניה לר' יהודה. ונראה לע"ד טעמא דרש"י ז"ל דאי הקושיא לר' יוסי הוי ליה להקשות בפשיטות לר' יוסי דלמה בעניות שלא נתן קצבה דמשמע כשלא נתן קצבה יוציא מיד כמ"ש לעיל. וכפירש"י במתניתין למה לא תמתין עד הקצבה שמא ימצא פתח. וכבר כתבנו דהא דלא מקשה מיד הכי לעיל. משום דהמ"ל שנדרה מקישוט אם תשמש כמבואר לעיל באורך אבל כיון שכבר הקדים דלר' יוסי א"י להפר אלא כשאסרה מתשמיש אם תתקשט שפיר המ"ל דתמתין עד הקצבה אלא ע"כ הוכיח רש"י ז"ל דהקושיא הוא לת"ק וניחא ליה להקשות על דברי הת"ק הואיל דדברי הת"ק שנויים במתניתין ברישא קודם דברי ר' יוסי אך אכתי זה דחוק דיותר ה"ל להש"ס להקשות לדברי ר"י עצמו גם בלשון רש"י ז"ל אינו מפורש דהקושיא הוא לת"ק ונלענ"ד ברור דס"ל לרש"י ז"ל כשיטת הטור וש"ע בסימן ע"ד דבנדר כה"ג כגון בעניות לרבי יוסי ובנדר שלא תלך לבית אביה לקמן אף שיכולה לסבול זמן ארוך מ"מ אם תלה בתשמיש אין להמתין רק ז" ימים שהוא שיעור התשמיש דלא כשיטת התוספות לעיל בריש פירקן בד"ה ה"נ כיון וכו'. עיין ח"מ וב"ש שם א"כ הקושיא הכא לר' יוסי עצמו דס"ל בעניות שלא נתן קצבה דהיינו שיוציא מיד הא כיון שתלה בתשמיש הזמן הוא כשיעור התשמיש דתמתין שבת אחד והא דקאמר ותתקשט ותיאסר ולא קאמר סתמא ותמתין שבת א' דהא לר' יוסי יכולה לסבול קישוט נראה דכיון דהטעם שמא ימצא פתח וקי"ל דאין מתירין הנדר עד שיחול וכיון דאמרה אם תתקשט א"י להתיר עד שתתקשט ויחול הנדר והיינו דקאמר ותתקשט ויכול להתיר ותמתין שבת א' שמא ימצא פתח ומזה ראיה לדברי הטור והש"ע הנ"ל והכי משמע נמי מלשון הש"ס לעיל וסבר ר' יוסי בעניות שלא נתן קצבה משמע דעיקר הקושיא ע"ז דמסקנת הקושיא הוא ותתקשט ותיאסר. ודוק היטב:
תוס' ד"ה כגון וכו' ונראה לרשב"א וכו'. לכאורה הוא דחוק דאפילו לשיטתם שכתבנו בסמוך דצ"ל דהקושיא לת"ק כמ"ש בסמוך מנ"ל דת"ק ר' יהודא הוא ואם כוונתם דה"ל לר' יהודא לפלוגי גם זה דחוק כיון דכבר פליגי בפירות לעיל. ל"ל לאהדורי וליפלוגי וכ"ש לפמ"ש בשיטת רש"י ז"ל דהקושיא לר' יוסי מנ"ל דס"ל כר' יהודה. ותו קשיא לי טובא לפירש"י שפירש לעיל דפליגי ת"ק ור"י בפירות דת"ק ס"ל כיון דנדרה בסתם לא תמצא פתח ויוציא מיד. ור"י ס"ל דעכ"פ צריכה להמתין יום או ב' ימים בכהן שמא תמצא פתח כנ"ל. א"כ אי ס"ד דהקושיא לר' יהודה דס"ל בפירות יום א' כמ"ש התוס' הכא. אם כן לא משני מידי דמסני סני. מה בכך הא גם בפירות שייך נמי מסני סני ואפ"ה ס"ל לר' יהודה דתמתין יום א'. בשלמא לפי' התוס' דר' יהודה ס"ל בפירות דעכ"פ צריכה לסבול יום א' או ב' ימים יש לומר בקישוט אינה יכולה לסבול כלל אפילו יום א' לת"ק אפילו אי ס"ל כר' יהודה בפירות. אבל לפירש"י דבפתח תליא מילתא אין לחלק כלל. ונ"ל עיקר מזה ראיה לדעת רמב"ם ורש"י ז"ל דפירות יכולה לסבול לת"ק עד שלשים יום אם כן ממ"נ קשה הכא דאי ס"ל לר' יוסי כת"ק תתקשט ותיאסר בפירות עד שלשים יום. ובזה יש ליישב טפי מה דפירש"י דהקושיא ותתקשט ותאסר הוא אמאי יוציא לאלתר בין אי קאי על הת"ק בין לפי מה שפירשנו דקאי אהא דאמר ר' יוסי בעניות שלא נתן קצבה דמשמע כשלא נתן קצבה יוציא מיד. ולא פירש דקאי נמי אהא דאמר ר' יוסי בעשירות ל' יום דתמתין שלשים ושבעה. ואם נדרה בסתם תמתין שבעה לבד כדעת הטור וש"ע הנ"ל. ולפמ"ש א"ש דהוי מצי לדחוי שתלתה בפירות כמו שכתבו התוס'. וכיון דס"ל לרש"י כהרמב"ם דבפירות יכולה לסבול שלשים יום אם כן המ"ל דבאמת הנהו שלשים יום הוא משום פירות דתתקשט ותאסור בפירות שלשים יום. אך דזה לא יתכן לפירוש הראשון שכתבנו לעיל בשיטת רש"י דהמקשה לא ידע מסברא דמסני סני. והוי מפרש פלוגתא דת"ק ור' יהודה בפירות שאינה יכולה לסבול כפי' התוס'. וצ"ל כפי ישוב השני שכתבנו לעיל דגם המקשה ידע דהיא לא תבקש פתח אלא דקושיותו שמא ימצא הבעל פתח להקמתו דלעיל יש לומר שנדרה מפירות אם תשמש ואינה יכולה לשמש שמא לא ימצא הבעל פתח ותיאסר אפילו לאחר גירושין. מה שא"כ הכא בקישוט א א לפרש הכי דאם כן אינו יכול להפר לר' יוסי כמ"ש לעיל. ודוק היטב:
בגמרא אמר אביי סיפא אתאן לכהנת ור"י היא. כבר כתבנו לעיל מה שהוכרח אביי לפרש דת"ק פליג על ר"י ולא אמר דר"י מפרש דברי ת"ק ונראה עוד דהא דקאמר ור"י היא ולא קאמר דת"ק נמי ס"ל עכ"פ בהא לחלק בין ישראלית לכהנת דהא ע"כ אין לדמות לדלעיל בכל מילי דהא גם ר"י אינו מחלק בין כהנת לישראל בכל מילי ולא פליג נמי בזמן שהוא בעיר עמה. ונראה דא"ש על פי מה שכתבתי לעיל משום דלשמואל ע"כ צ"ל הכא נמי בנדרה היא דאל"כ תמתין רגל ושבת א' וכ"כ בספר פני יהושע א"כ הא קי"ל דהמוציא משום נדר לא יחזיר ואין חלוק בין כהנת לישראל וצ"ל ר"י היא ור"י ס"ל דנדר שלא הודר ברבים יחזיר א"נ כמ"ש לעיל דהא דבכהנת אינו מגרש על תנאי אם לא תמצא פתח משום דס"ל לר"י אין ברירה בתולה בדעת עצמו וא"ש אפילו לרב דס"ל דמיירי בנדר הוא דה"ל תולה בדעת עצמו אם יתחרט לכך קאמר ור"י היא א"נ כמ"ש לעיל בריש פירקין דמיירי שהיה הנדר בזמן שהיא תחתיו וא"י לגרש על תנאי דאם יגרש לא יוכל להתיר כשאין הנדר חל אף אם ימצא פתח דלא יוכל לקדש אותה ולהתיר משום דר"י ס"ל אין קידושין תופסין בחייבי לאוין וכל זמן שלא הותר הנדר הרי היא גרושה לכהן. מיהו לפ"ז הוי מצי אביי לאוקמי אפילו כת"ק דהא ס"ל לאביי בקידושין דף ע"ח דאפילו קידש לוקה א"כ א"י לקדש ומחוורתא כדשנינן מעיקרא. ודוק
שם א"ר יונתן ככלה שנמצאת שלמה. יש לומר המשך הכתובים שם בזה הדרש אם חומה היא וגו' דקאי על התורה כמו שאחז"ל בפסחים ר"פ האשה והענין שאחז"ל שהתורה מגלה סתרים ללומדיה כאשה המגלה סתרים לבעלה. אמנם יתחלק לפי ענין היגיעה והשעשוע בה כי המיגיעים מאוד ומשתעשעים בה כמ"ש בחוקותיך אשתעשע תתגלה לו עומק ההלכה לאמתה של תורה. אך המעיין בה לפרקים בלא יגיעה כן יראה אותה בהסתר פנים ויעלה את המדומה כאלו עמד על האמת. ובאמת בהתקרב הענין לברר היטב ימצא כי אין בדבריו ממש והוא כמשל הציור שבהסתכלות מרחוק יראה כאלו הדבר ממש בצורתו ובהתקרב אליו וימשש בו ימצא שהוא רק דמיון בעלמא וז"ש אם חומה היא שהוא מתחזק בה בכל עוז והתלהבות חשקו יבנה בה בנין טירת כסף. ואם דלת היא כפירש"י שם שהוא כמו דלת הסובבת על צירה פעם לפנים פעם לחוץ אזי נצור עליה לוח ארז ר"ל ציור בעלמא שמציירים על לוח ואין בו ממשות (וירמז לשון לוח שאותיות כסף מתהפכין בא"ת ב"ש לאותיות לוח) ולהיות כי אחז"ל שהמחדש דבר לאמתו הנשמה עולה למעלה בלילה וכ"ש בשבת שהנשמה יתירה עולה למעלה ומתפארת ודורשת בישיבה של מעלה. ע"כ יצדק שזהו כוונת חז"ל שפירשו אז הייתי כמוצאת שלום שנמצאת שלמה ורדופה להגיד שבחה בבית אביה למעלה. ויש להאריך בזה ואין כאן מקומו:
שם אמר ר' יוחנן ככלה בבית חמיה יראה ענינו כמ"ש לעיל בדף ז' ע"ב כי מרוב החיבה שחיבב הקב"ה את ישראל דומה כנסת ישראל לנשואה אליו. והחילוק שבין ארוסין לנשואין הוא כי באירוסין ימצא בה תנאי וסימפון שאפשר ימצא בה מום ויתבטל למפרע. אבל אין תנאי וסימפון בנשואין. ויראה שזהו שאמר הכתוב כולך יפה רעייתי ומום אין בך אתי מלבנון כלה שכבר כתבתי שם דעת המפרשים כי החופה היתה במשכן דכתיב בין שדי ילין ובמדרש שמואל איתא על פסוק כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול כי הואיל ה' וגו' ר' נחמיה אומר אין הואיל אלא לשון לינה. וביארנו זה המאמר בארוכה ופירשנו דכוונת ר"נ היתה כי אין למצוא עלינו שום טענת סימפון ומום. כי הואיל לשון לינה כוונת לשון נשואין שאין בו תנאי. וז"ש כולך יפה רעייתי ומום אין בך שהרי אתי מלבנות כלה ר"ל מבנין המשכן שנקרא לבנון שהוא רמז על חופה שאין אחרי' טענת סימפון ומום. ואם זה הי' לשעבר כ"ש בבנין העתיד שנהיה ככלה בבית חמי' בלי מצא שום מום כדאמרינן לעיל שנמצאת שלימה בבית חמיה ר"ל בשעת החופה כשמיתייחד עמה בודקה ונמצאת שלימה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |