הפלאה/כתובות/סב/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות ריטב"א מהרש"ל מהר"ם חי' אגדות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע הפלאה רש"ש שיח השדה |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אמר רבה לאביי חמר ונעשה גמל מאי וכו'. ופירש"י מהו להעשות גמל ומדברי תוס' ד"ה רוצה וכו'. נראה דהאבעיא הוא אפילו מתרצה בפירוש דאל"ה לא הקשו מידי מדלעיל דמיירי ברשותה א"ו דס"ל דהכא נמי ע"כ מיירי אפילו במתרצה דאל"ה לא הוי קמבעיא ליה דמה"ת יוכל לבטל עונתה שנתחייב בשעת נשואין מיהו לפירש"י לעיל דלא מחלק בין הרווחה דפועלים להרווחה דמלך לא שייך תירוץ התוס' דהא גם הכא איכא הרווחה וצ"ל הכא לשיטתו דבאמת מיירי הכא אפילו בע"כ וטעמו דלפי הס"ד דאין דרך הנשים להקפיד בכך אף היא ניסת אדעתא דהכי ונראה להבין דשייך הך איבעיא לדלעיל משום דלכאורה איכא למפשט ממתניתין דנקט בפועלים דיוצאין שלא ברשות שבת אחת ולפ"ד התוס' יכול לקבוע עונתו כן שיצא מכלל שבוע. וכן הוא בש"ע סמין ע"ו הרי דבמקום הרוחה מותר לשנות ממלאכה למלאכה אלא דיש לחלק לפי האמת בין זמן מועט דשבת אחד דאין קפידא כל כך אפילו בלא הרוחה. והא דבמדיר בשבת אחת איכא קפידא. היינו משום פת בסלו. ולפ"ז בתחלה דלא ידע מהך סברא דפת בסלו והוי סבר דמתניתין בטייל ופועל ע"כ דסבר דאיכא קפידא טובא בשבת אחת. שהרי אמר במדיר יוציא. ועל כרחך הא דפועלים יוצאים משום דניחא לה בהרווחה. וה"ה גמל וספן שמותר לשנות. ודוק:
ועוד יש לומר דהוי ניחא ליה לפרש מתניתין המדיר את אשתו וכו'. היינו באומר יאסר תשמישי עליך כסתם לשון המדיר שמדירה מהנאתו והא דחל אף שמשועבד לה היינו משום דמיירי דבתחלה היה גמל וספן ולא היה משועבד לשבת אחת. ואחר הנדר נעשה טייל. ואפ"ה צריך להוציא דבתר השתא אזלינן ולא בתר נשואין וה"ה איפכא דיכול להעשות גמל וספן. א"נ יש לומר דהוי ס"ד דמדיר כמשמעו. והא דחל אף דמשועבד לה היינו משום דבידו לקיים נדרו דהברירה בידו להרחיק העונה ולהעשות גמל וספן ומתניתין איירי בטייל ופועל ואפ"ה כיון שהוא עתה טייל ופועל לכך צריך להוציא ולבתר דמשני לי אביי דמתניתין איירי אף בגמל וספן. וע"כ טעמא לאו משום הכי שפיר קמבעיא ליה ודוק:
ולולי דבריהם היה נראה דהאבעיא הוא אם כבר נתרצתה אם יכולה לחזור בה כדמשמע הלשון ונעשה גמל משמע שכבר נעשה מרצונה ומספקא ליה דקי"ל לעיל דף נ"ו באומר ע"מ שאין לך עלי עונה דאין מועיל למחול צערא דגופא ויכולה לחזור בה. אך יש לחלק לפמ"ש התוס' לקמן דף ס"ג גבי מורד דלא הוי פת בסלו אפילו טפי ממדיר. א"כ יש לומר דה"נ באומר ע"מ שאין לך עלי עונה דלא הוי פת בסלה כלל דהרי כמורד. משא"כ בנעשה גמל דהוי פת בסלו כדשני ליה אביי דהוי טפי פת בסלו יותר ממדיר שפיר קמיבעיא. וק"ל:
תוס' ד"ה מט' קבין וכו'. נראה ליישב הגירסא שלפנינו מעשרה קבין ופרישות ע"פ דעת הרא"ש במורד דצריך ליתן לה מזונות חוץ מג' דינרין א"כ צריך ליתן לה שני קבין חיטין חוץ השלשה דינרים. נמצא הכל עשרים קבין. הרי דהוי אחד מעשרה. ובזה א"ש יותר דלא חשיב קיטניות ושמן וגרוגרת שצריך ליתן במשרה. ולפמ"ש נכון דזהו שוה בשניהם לדעת הרא"ש הנ"ל. מיהו יש לומר דניחא להו יותר בגירסא מתשעה קבין ליישב בזה מה שדקדק מהר"ם ז"ל. דמנ"ל יותר דילמא בשוה. ותו קשה לי דהא במשרה אוכלת עמו לילי שבת וקי"ל כמ"ד אוכלת ממש. נמצא דהוי במשרה שני קבין וסעודה. ונראה דלפמ"ש יש לומר דס"ל כהרא"ש דאלו ג' דינרין הם חוץ מהמזונות. ובהחשב ט' סעודות נגד הסעודה של ליל שבת הוא יותר מקב. דקב אמרינן לקמן דהוא ח' סעודות נמצא הוי יותר מט' וכיון דלא הוי ט' ופלגא נקט לשון יותר מט'. וק"ל: מיהו בל"ז יש לישב קושית מהר"ם הנ"ל דהא אמר לקמן במורד מתשמיש אפילו שמואל מודה דיוציא ויתן כתובה אם אינה רוצה בהספ' ש"מ דעדיף יותר מט' קבין. וק"ל:
שם פירש"י מערב שבת וכו'. שהוא ליל תענוג וכו'. נראה דר"ל דלהכי לא נקט פעם א' בשבת כמו בחמרין דמתניתין אלא דהכא בת"ח ערב שבת דוקא משום שהוא ליל תענוג וכו'. מיהו מדלא קאמר בכל ערב שבת סתמא. משמע דאפ"ה העונה קבוע פעם א' בשבת ונפקא מיניה דאם היה אונס בליל שבת דמחויב לקיים עונתה בחול וזהו דקאמר מע"ש לע"ש וכן משמע מלשון הרמב"ם וטוש"ע שכתבו סתם ת"ח עונתן פעם אחת בשבת. כמו באינך. וכן משמע מלשון הר"ן דמקשה וליתני במתניתין עונת ת"ח ואי ע"ש דוקא לא שייך למיתני בהדי אינך דתלוין בשיעור הזמנים. מיהו לכאורה יש לדקדק הא דכתבו הפוסקים בא"ח סימן ר"מ דחיוב עונה בליל טבילה מהא דקאמר ר' המנונא בברכות דף י"ד וידענא דליל טבילה הוי ממאי שהחיוב הוא בשביל שהיא בליל טבילה דילמא הוא משום קיום העונה שעבר שבוע בימי נדותה ונפקא מיניה בגמל וספן שלא בזמן עונה אין חיוב אף בליל טבילה. משמע כיון שהיה אונס בשעת העונה פטור להשלים. ואפשר שיש לחלק בין נדה לשאר אונס. וק"ל:
שם בגמרא כיון דלא חזי האי זימנא וכו'. אף דבי שמשי משמע בין השמשות ואז אין דין כפית המטה נוהג בשבת אלא דעמודא דנורא היה מעט קודם בה"ש וכמו שכתב המהרש"א שם עמוד האש משלים ר"ל שבא קודם שנסתלק עמוד הענן. וק"ל:
פירש"י ד"ה שפטי' וכו'. וזהו הפסול וכו'. לכאורה הוי מצי לפרש כפשטיה כמ"ש בספר שיטה מקובצת דמחמת שסברו דאיכא ח"ו פסול במשפחתם בדקו ולא אשכחו ובזה א"ש דכיון דבדקו הדורות עד דוד המלך שוב אין צריך בדיקה כיון דראויה למלכות וכן שמעי היה בחיילות של דוד כדאיתא בפרק עשרה יוחסין דרש"י ז"ל ס"ל דע"כ לאו משום פסול ממש ח"ו בדקו דקי"ל כל המשפחות בחזקת כשרות אלא לראות אם הגונות המשפחות לדבק זו בזו. ולכך לא בדקו האמהות רק האבות כדאיתא בסוף קידושין דמשום פסולא צריך בדיקה יותר באמהות. וק"ל
שם איעקרא וכו'. הקשה המהרש"א דהא היה דעתה שיבוא וה"ל דעתה להינשא ולדעתי יש לומר דהא דקאמר דעתה להינשא היינו שדעתה להינשא בכל עת אם יזדמן לה אבל כשיודעת שלא תנשא עד אחר עשר שנים אינו מועיל. ולפ"ז יש לומר דכל הני דבסמוך דשהו י"ב שנה היינו דלא פסקו עם נשותיהם אלא פחות מעשר שנה ואח"כ ישבו שנים ושלשה שנים שלא ברשות כדס"ל לחכמים לעיל וכיון דלאחר זמן הפסיקה סברה שיבוא בכל עת תו לא מתעקרא אבל הכא דפסק תרתי סרי שנין והטעם דאפשר דסבר ר' כר' אליעזר רביה כדסתם במתניתין דאין יוצאין שלא ברשות כי אם שלשים יום א"נ כיון דהפסיקה היה קודם אירוסין לא דמי ליצא שלא ברשות אחר הנשואין כיון דאדעתא דהכי מנסבא ליה וכיון דפסק עמה כל י"ב שנה שפיר איתעקרא ודוק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |