הפלאה/כתובות/נג/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע הפלאה חתם סופר רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תוס' ד"ה השתא וכו' א"נ הכא כבר קידשו וכו'. לכאורה קשה להאי תירוצא נהי דאמירה לא קניא הא הכא הוי כתיבה כדקאמרינן כתביה לכל מאי דהוי ליה ומסתמא היה הכתיבה באופן המועיל כדלעיל דף מ"ז ע"א. דאל"ה למה כתב. ודוחק לומר דהיה יכול לטעון דהוי אונס כדקאמרינן מעלאי דידי היינו עשייה ודמי לתליוהו ויהיב. ואפ"ה צריך למ"ש התוס' שכבר קידשו משום דבשעת קידושין דמי לתליא וזבין כדאיתא בב"ב דף מ"ח גבי תליוהו וקדיש דה"ל כתליוהו וזבין. אך זה דוחק דלא הוי כאונס גמור. ותו כיון שנותן הכתובה נגד הנדוניא ה"ל כתלינן וזבין. וצ"ל דעדין לא נמסר הכתיבה. א"נ לא חתמו העדים ולא זכה עדיין. והא דאמר שוי נפשך הדרנא לא קאמינא. אע"ג דקי"ל בב"מ דף נ"א דבמתנה מרובה אין בה משום מחוסר אמנה. צ"ל כיון דהתם טעמא דלא סמכה דעתיה דמקבל והכא שפיר סמכה דעתיה כיון שדרך לכתוב לבתו. וק"ל:
שם ותבעי לך מוחלת וכו'. קצת קשה לדעת ריב"ן שכתבו התוס' לעיל דף נ"א ד"ה ה"מ ר' מאיר וכו' דאינה יכולה למחול הכתובה אפילו בכותבת לו התקבלתי א"כ דילמא ס"ל כר"מ ואפשר דמקשה לר' נחמן משום דטעמא דר"מ דלא מהני מחילה משום דס"ל כתובה דאורייתא ור"נ קאמר לעיל דף י' אר"נ חכמים תיקנו וכו'. משמע דס"ל כתובה דרבנן כמ"ש התוס' שם. אלא דאכתי זה דוחק דילמא רב יימר ס"ל דכתובה דאורייתא וכר"מ. ונראה דמיירי הכא במוכרת או מוחלת התוספת לבד ובזה א"ש טפי דא"צ לומר דעבדא איסורא דהא אסור לדור עמה בלא כתובה. ולפמ"ש א"ש דמיירי במוחלת התוספת לבד ובזה ודאי דיכולה למחול. וא"ש נמי הא דלא מיבעיא ליה בשאר תנאי כתובה אם יש לה כגון מזונת האלמנה או הבנות. ולפמ"ש א"ש דהא עדיין יש לה עיקר כתובה ולא מיבעיא ליה אלא באותו התוספת שמכרה או מוחלת אם יורשים אותן בנים כיון שמחלה התוספת. שוב ראיתי בתוס' ב"ק פרק החובל שכתבו שם בכה"ג דמיירי שם בתוספת דמהני ביה מחילה ע"ש. והנה הרא"ה כתב בשם בעל העיטור לתרץ קושיא הנ"ל דאסורה לדור עמו דמיירי בענין דליכא איסורא כגון שמוכרת או מוחלת אם תתאלמן ולא אם תתגרש דאז אינה קלה בעיניו להוציאה. וקשה דא"כ הא דפריך בהחובל באשה שחבלה בבעלה לא הפסידה כתובתה ואמאי תזבין כתובתה לבעלה ומשני ר"מ הוא דאמר אסור להשהות ואמאי תזבן ניהליה אם תתאלמן ולא אם תתגרש. וצ"ע. וק"ל: ועיין קונטרס אחרון.
שם גמרא אי לאו דקאמרת משמיה וכו'. הקשה הרא"ה ור"ן דלקמן דף ק"ד ע"ב קאמר בפשטות דמוחלת מזוני נמי לית לה. ותירצו דהתם ס"ל כאנשי יהודה דהברירה ביד היורשים. ואי נימא דמוחלת יהיו לה מזונת כל אחת תמחול. והנה לכאורה היה נ"ל דיש לומר הא דמשמע להו דהתם קאי לאנשי יהודה. היינו דאל"ה לא שייך לומר דמחלה מדלא תבעה כתובה כ"ה שנים דהא בגליל אם היתה תובעת היו מסלקין לה כתובתה והיא רוצה במזונת. משא"כ לאנשי יהודה דאם היו רוצים ליתן כתובה בל"ז הברירה בידם ואין מפסדת בתביעה שלא בבית דין. מיהו זה אינו מכמה טעמי חדא דלא שייך לומר דחכמים דס"ל כ"ה שנים הוא מטעם מחילה אינו לאנשי גליל דהא קי"ל כותייהו. ותו דאי מסברא זו דרוצה במזונת אף לאנשי יהודה נימא דנהי דניחא ליתומים שלא לסלק כתובתה. מ"מ אינה רוצה ליתבוע דשמא כשתתבע יתרצו לסלקה וישמעו לה. והעיקר בזה דבין לאנשי גליל בין לאנשי יהודה איכא הוכחא דהא א"צ דוקא לתבוע כתובתה תוך כ"ה שנים אלא דיכולה לומר דאינה מוחלת כתובתה. וכיון ששותקת אמרינן דמסתמא מחלה. גם סברתם אינו מובן מה שכתבו דכל אחת תמחול דהא בודאי אינה יכולה למחול בע"כ דהברירה ביד היורשים שאינם רוצים לקבל מחילתה כיון דהוא ריעותא להם. ולולי דבריהם היה נראה לחלק דכשמוחלת הכתובה אחר מותו ליורשים אמרינן מסתמא דדעתה למחול גם התנאי כתובה דהוא בכלל כתובה כל שלא פירשה משא"כ כשמוחלת לבעל דלא ידעה שתצטרך למזונת אין המזונת בכלל המחילה שלא היה דעתה ע"ז כלל. וכ"ש לר"מ דאסורה לדור עמו בלא כתובה וע"כ יצטרך לגרשה מיד דמסתמא לא ידעה שימות קודם גירושין. ועוד נראה דלמאי דקי"ל כר' יהודה דלא מהני מחילה בכתובה אלא בכותבת התקבלתי א"כ לא שייך לומר דהוא בכלל מחילת הכתובה ולומר דהוי כאילו כתבה לו שקיבלה ממנו כל דמי המזונת לעולם לאחר מיתה. משא"כ לאחר מיתה כמו דמהני מחילה בכתובה ה"נ מועיל למזונות. וע"כ הא דקאמר הכא דאין לה מזונת הוא משום דאף דלא היה דעתה על זה. מ"מ כשאבידה הכתובה ממילא אין לה מזונת. על זה קאמר דהוא משיב רעה וכו'. וק"ל:
שם ההוא גברא דשכיב ארוסתו וכו'. לכאורה משמע מדאמר או הב לה כתובתה דהברירה בידו לומר אינו רוצה לירש ואינו קוברה. ולכאורה הטעם בזה מדאמרינן לעיל קבורתה תחת כתובתה משמע כתובתה עיקר וכדדייק לקמן דף נ"ח ע"ב גבי מזונת תחת מעשה ידיה. וא"כ גם לפי המסקנא נ"מ בנשואה יכול לומר איני יורש הנדוניא ואיני קובר. והוא נגד דעת הפוסקים באה"ע סימן פ"ט כמ"ש בב"ש שם בשם תשובת מהריש לומר. ואפשר לחלק לפמ"ש לעיל דף מ"ז ע"ב דעיקר קבורתה הוא מדאורייתא דכתיב לה יטמא מצוה אלא דעיקר התקנה תחת כתובתה הוא שיקברנה לפי כבודה וכבודו. א"כ יש לומר דהכא בארוסה דמפרש בברייתא דאינו מטמא לה אף דלא ידע לדייק מהברייתא הא מתה היא אין לה כתובה. מ"מ כיון דאין לה עיקר מדאורייתא אלא מצד התקנה לטובתה יכול לומר איני יורש ואיני קובר. משא"כ בנשואה דעיקרו מדאורייתא. ובזה נכון מה שיש לדקדק דה"ל להביא ממתניתין דלעיל דף מ"ו ע"ב דקתני נשאת חייב בקבורתה משמע דוקא נשאת. אבל נתארסה לא כמו אינך דחשיב התם. ולפמ"ש א"ש דהתם נקט חייב בקבורתה. וא"י לומר איני יורש ואיני קובר. וק"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |