הפלאה/כתובות/לח/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע הפלאה רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ע"א תוס' ד"ה הא נמי וכו'. ויש לומר דמיירי בשיכול להצילו וכו'. לכאורה קשה לפי מה שפירש"י בסנהדרין דף ע"ג ע"ב דהא דבניתן להצילו בנפשו פטור מממון הוא מטעם דחייבי מיתות שוגגין פטורין מתשלומין א"כ לרבא דמשמע לעיל דף ל"ה דס"ל כר"ל דחייבי מלקות שוגגין פטורין כדמפרש טעמיה שם וע"כ אחד מאבריו חמיר ממלקות תדע מדאיצטריך עין תחת עין ולא עין ונפש וכו' דלא נימא עין ממש אע"ג דחייב מלקות מלאו דחובל והוי ליה שני רשעיות ונהי דאליבא דאמת כתבו התוס' לעיל דף ל"ב דאי ממונא לקולא לא קשיא וכי איתגורי איתגר משום דחס רחמנא אממונא של נחבל. אבל אי נימא דעין ממש ע"כ דחמיר ממלקות דאל"כ קשה וכי איתגורי איתגר. (וכבר אמרינן לעיל דבין לרבנן ובין לר"מ אפילו תרתי בגופא לא עבדינן כדאיתא לעיל דף ל"ז ע"ב) וכיון דאפילו חייבי מלקות שוגגין פטורין כ"ש כשנתנה תורה רשות להציל באחד מאיבריו לא גרע מחייבי מלקות שוגגין דכי היכא דבניתן להצילו בנפשו הוי ליה כחייבי מיתות שוגגין ה"נ בניתן להצילו באחד מאבריו הוי ליה כחייבי מלקות שוגגין. א"כ לא תירצו התוס' כלום. מיהו יש לומר דרבא לא סבירא ליה כר"ל בחייבי מלקות שוגגין ולעיל טעמיה דריש לקיש קאמר וליה לא ס"ל. ובלימוד הישיבה אמרתי דאפשר לפרש דברי רבא באמת כן דכיון דנשמע מאידך תנא דביה חזקיה דאחד מאבריו חמיר ממלקות תו ליכא למימר דקרא אתיא לסימא עינו והרגו בדבר אחר משום דבל"ז ניתן להצילו בנפשו כנ"ל. ואין לומר דהא דקאמר יכול להצילו באחד מאיבריו לאו דוקא וכשיכול להצילו בלא אחד מאבריו אסור להציל באחד מאבריו זה אינו דהא אי לאו דאמר רחמנא וקצותה את כפה דדרשינן מיניה דאין להצילו בנפשו ביכול להציל באחד מאבריו ה"א דיכול להציל בנפשו אפילו יכול להציל באחד מאבריו. אבל יותר מזה לא שמענו. ודוק: ועמ"ש בזה בדף ל"ה ע"א:
בד"ה סד"א חידוש וכו'. אע"ג דמתניתין וכו'. נראה דלפמ"ש במתניתין דלא מייתי קרא דאשר לא אורסה משום דיש לומר דמטעם רודף הוא פטור יש לומר גם הכא כן:
מתניתין נערה שנתארסה וכו'. לכאורה משמע דנערה אין קטנה לא. כדדייק הש"ס לעיל במתניתין דריש פרקין והיינו דס"ל לר' יוסי הגלילי ור"ע כר"מ דקטנה אין לה קנס. דאל"ה הוי ליה למימר סתם נתארסה ונתגרשה ואין לומר דבקטנה שנתארסה ונתגרשה מודים שהקנס לאביה דהא לרבנן נער אפילו קטנה במשמע ומהיכא תיתי לחלק. ובזה נלענ"ד דמתורץ הא דקשה לי על מה דמקשה הש"ס בפשיטות לקמן ארוסה בת סקילה היא הא יש לומר דס"ל כר' יאשיה בקידושין דף י' דבא על קטנה מאורסה פטור ממיתה משום דבעינן שיהיו שניהם שוים ואיצטריך קרא לקטנה ארוסה דפטור מקנס. הניחא למ"ש התוס' לעיל דף ל"ו דר' יאשיה ע"כ ס"ל כר"מ דקטנה אין לה קנס א"כ אי אפשר לאוקמי בהכי אבל זה אינו אלא לשיטת ר"ת כמ"ש במהרש"א שם. אבל לפירש"י ר' יאשיה מצי סבר כרבנן. ולפמ"ש אתא שפיר דמשמע להש"ס מדפליגי דוקא בנערה משמע דס"ל כר"מ דקטנה לא ובזה א"ש הלשון בת סקילה היא ולא אמר בן סקילה הוא כיון דעיקר הקושיא שהוא חייב מיתה ופטור מממון וצריך לפרש דקאי על העבירה דעבירה זו בת חיוב סקילה היא. ולפמ"ש א"ש טפי דרצה לומר דלא נימא דפטור ממיתה משום דמיירי בקטנה ואין שניהם שוים לכך קאמר בת סקילה היא לא מיבעיא לפי' התוס' לעיל דמוכרח לומר בנערה. ואף לפירש"י מוכח מלישנא דברייתא דנקיט ג"כ נערה דקטנה לא. ובזה נלפענ"ד לתרץ מה שדקדק בספר פני יהושע הא דמקשה הש"ס אלא מעתה נערה ולא בוגרת ה"נ דלעצמה א"כ ל"ל קרא דפשיטא דאין לאב זכות בבתו בוגרת דלפמ"ש שפיר איצטריך נערה למעט קטנה אלא דבקטנה אין סברא לומר שיהיה לעצמה יותר מנערה להכי מקשה מבוגרת דלכ"ע אין לה קנס וע"כ משום דנתמעט מנערה ומנ"ל למעט לגמרי דילמא לעצמה ועמ"ש לקמן בזה. ודוק:
שם ר"ע אומר קנסא לעצמה ולקמן דף מ' ע"א אמרינן ר' אליעזר דאמר נתארסה ונתגרשה היא כיתומה וכו' בשיטת ר"ע רבו אמרה. ויש לדקדק דלמה ר"ע עצמו לא נקיט ג"כ האונס חייב ומפתה פטור. ותו דאמר שם דרב קרי עליה דר' אליעזר טוביינא דחכימא הא ר"א לא אמר אלא בשיטת רבו והא מילתא דפשיטא היא דכשהיא לעצמה מפותה מחלה. ולכאורה היה נראה דר"ע ס"ל דאפילו מפותה חייב כשיטת הירושלמי שהביאו התוס' לעיל בר"פ אלו נערות דקנס אינה יכולה למחול וכבר כתבנו שם הטעם משום דהוי ליה דבר שלא בא לעולם א"כ יש לומר דר"ע ס"ל דאין מחילה מועיל בדבר שלא בא לעולם וכדמסיק הש"ס אליבא דר"ע בקידושין דף ס"ג דאינו בשיטת התנאים דס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ורב לשיטתיה דס"ל ביבמות דף צ"ג אדם מקנה דבר שלא בא לעולם לכך קרי עליה דר"א טוביינא דחכימא. אך היותר נלענ"ד דזה אינו דאפילו למ"ד אדם מוחל דבר שלא בא לעולם מ"מ יכול לחזור קודם שבא לעולם כמ"ש לעיל בריש פרקין. וה"נ כשתבעה אותו הרי חזרה בה. והעיקר נלענ"ד דתליא בפלוגתת הרמב"ם והרא"ש בנערה שנתארסה ונתגרשה דלהרמב"ם בושתה ופגמה לאביה וכבר כתבנו בריש פרקין בתוס' ד"ה והבא על אשת אחיו וכו' דמש"ה הוי ליה דבר שלא בא לעולם אע"ג דאיכא עדים משום דבושת ופגם לאביה א"כ אם יודה יתחייב את עצמו בבושת ופגם לאביה ויפטור מקנס ע"ש שהארכנו בזה משא"כ לשיטת הרא"ש דס"ל בושת ופגם לעצמה משום דלמי שזה ניתן זה ניתן א"כ אם יודה לא יחייב את עצמו בכלום וכיון דאיכא עדים אינו מועיל הודאתו לפטור והוי ליה דבר שבא לעולם ומועיל המחילה. ולפ"ז יש לפרש דבהא פליגי ר"ע ור"א דר"ע דקדק במתניתין לשונו דדוקא קנסה לעצמה ולא בושת ופגם וממילא דאפילו מפתה חייב דהוי ליה דבר שלא בא לעולם. ור"א דקדק בלשונו דהרי היא כיתומה ר"ל דהכל שלה וממילא מפתה פטור והיינו דקרי ליה טוביינא דחכימא שמשוה מדותיו כמ"ש הרא"ש. ולפ"ז יש לומר הא דנקיט במתניתין נערה לרבותא דר"ע דאפילו נערה דהיא גדולה ויכולה למחול אפ"ה אין מחילתה כלום. ודוק:
מיהו אפ"ה אתא שפיר מ"ש לעיל דמאי דמקשי לקמן ארוסה בת סקילה ולא מוקי בקטנה משום דקתני בברייתא נערה דמשמע דקטנה אין לה קנס והיינו משום דהתם קאי על ר"ע דברייתא ובברייתא א"א לפרש דקמ"ל דאפילו מפתה אין מחילתה כלום לר"ע דהא ר"ע דברייתא ס"ל קנסא לאביה ובל"ז אינה יכולה לימחול. וק"ל:
בגמרא אלא מעתה נערה ולא בוגרת. כבר כתבנו לתרץ קושיות פני יהושע דל"ל קרא לבוגרת שיהיה לעצמה. עוד נלענ"ד לתרץ בפשטות דהתוס' כתבו לקמן דף ל"ט ד"ה מה בוגרת וכו' דבא עליה ובגרה לעצמה נפקא מונתן לאבי הנערה ולא לאבי בוגרת א"כ איצטריך קרא להכי ושפיר פריך דמנ"ל למעט בוגרת מקנס דילמא לעצמה ואפ"ה איצטריך קרא להיכא דבשעת ביאה היתה נערה. וק"ל:
שם והדין נותן וכו'. הקשה מהרש"א ז"ל דאכתי לא מתרצא ר"ע דמתניתין דלית ליה הך והדין נותן מנ"ל לאוקמי לגז"ש. תו הקשה בספר פני יהושע דאיך יליף מכסף קידושין הא אמרינן לקמן דף מ"ו ע"ב וכ"ת נילף מקנס ממונא מקנסא לא ילפינן וה"ה איפכא איך נילף קנס מממונא. ונראה דלפי מאי דקי"ל לקמן בס"פ. זה הכלל כל המשלם יותר על מה שהזיק אינו משלם ע"פ עצמו והיינו כל מה שנתנה תורה קצבה כדפירש"י ר"פ החובל והביאו הסמ"ע סימן א' ס"ק ו' א"כ לא הוי יליף גז"ש והוי מפרשינן כסף ישקול כמהר הבתולות דכתיב גבי מפותה היינו כפי דרך שיעור מוהר הבתולות אז לא הוי קנס ושפיר קאמר דאי לא נילף גז"ש הדין נותן שיהיה של אב כמו כסף קידושין והוי ממונא מממונא. וכמדומה לי ששמעתי סברא זו משום גדול אחד. ולפ"ז יש לומר דתנא דמתניתין נמי ס"ל דהדין נותן וכו' אי לא הוי ילפינן גז"ש. אלא דס"ל דלבתר דילפינן גז"ש וכבר ה"ל קנסא ולא ילפינן מממונא דכסף קידושין לא מפקינן קרא מפשטיה והיינו שיהיה לעצמה ותנא דברייתא לית ליה הך סברא וסבר כפשטיה דקרא אשר לא אורסה כדלקמן. ולפ"ז מתורץ נמי למאי דמשני הש"ס לקמן סד"א חדוש הוא שחידשה תורה בקנס וכו'. אין להקשות כיון דלא מייתרא מנ"ל למידרש גז"ש (ועיין בתוס' ד"ה ארוסה וכו'). ולפמ"ש אי לא הוי ילפינן גז"ש לא הוי קנסא במפותה ומייתרא בה אשר לא אורסה דפשיטא דלא מיקטל ומשלם ממון ודוק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |