הפלאה/כתובות/לא/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע הפלאה רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
גמרא ודאפקיה להיכא וכו'. לכאורה אין שייכות הך קושיא להך סוגיא דהכא. ונלענ"ד לישב ע"פ דעת הראב"ד בח"מ סימן רס"ח דארבע אמות אינן קונין אלא בעומד ולא במהלך לפ"ז יש לתרץ קושיות התוס' ד"ה אי דאפקיה וכו' אע"ג דאיכא למ"ד בפ"ק דבבא מציעא דארבע אמות קונות וכו' דאכתי חיוב שבת בא קודם הקנין דאינה קונה עד שיעמוד משא"כ בחיוב שבת לבן עזאי דס"ל דמהלך כעומד דמי דמוקי הברייתא כוותיה אבל אי הוה מצי מוקי ליה כרבנן לא קשה מידי דחיוב שבת אינו בא עד שיעמוד ואז בא ג"כ הקנין ביחד ממש מטעם ארבע אמות לדעת הראב"ד ז"ל. ודוק:
ועוד נלענ"ד דאתי שפיר טפי לפמ"ש בחידושי מסכת שבת באורך דלבן עזאי דס"ל דמהלך כעומד דמי וידו נייח א"כ לא משכחת כלל מוציא לרשות הרבים שיתחייב כיון דאתא פלגא דחפץ לרשות הרבים כבר נח ועדיין אגדו בפנים ואפילו חזר והוציא לא מהני כדפירש"י בשבת דף צ"א ע"ב עד שיוציא כל הקופה בתחלה. וכן כתב הה"מ דכשנח באמצע והחפץ היה מקצתו ברשות הרבים כיון דאגד כלי שמיה אגד פטור. ולא משכחת אלא שהיה חפץ לפניו דכשיצא כל החפץ עדיין הוא ברשות אחרת ובזה לא אמרינן מהלך כעומד דכיון שגופו ברשות אחרת לא נייח והכרחנו שם באריכות. והנה דעת פוסקים בח"מ סימן רמ"ג דכשהחפץ קודם לאדם כבר קנה החפץ ד' אמות ושוב אינו קונה בד' אמותיו. ולפ"ז אתי שפיר דבל"ז הוי מצי למימר מטעם ד' אמות אבל כיון דמוקי כבן עזאי א"כ ע"כ צ"ל שהוציא החפץ קודם וא"כ כבר קנה החפץ ארבע אמות ואינו קונה בד' אמותיו ודוק:
ולפ"ז נראה נכון מה שדקדקנו לעיל לפמ"ש התוס' דהך קושיא אינו ללישנא דלא מצי מיהדר ליה ואמאי לא מקשי גם להך לישנא משום דהוי ליה לפלוגה בזורק דלא מצי מיהדר ליה ולפי דברינו אתא שפיר דהוי מצי למימר מטעם קנין ארבע אמות וא"כ ליכא למימר בזורק משום הך קושיא דאפקיה להיכא דבזורק ליכא קנין ארבע אמות. וקושיות הש"ס דלפלוג בזורק אינו אלא לפי מאי דמוקי כבן עזאי דע"כ לאו מטעם קנין כמ"ש לעיל בשני אופנים ע"כ צ"ל כדמשני בצידי רשות הרבים ומטעם קנין משיכה שפיר הוי מצי למימר בזורק וכל זה אינו אלא ללישנא דאי אפשר להנחה בלא עקירא. אבל ללישנא דלא מצי לאהדורי דאין צריך לאוקמי כבן עזאי לא קשה מידי. ודוק:
תוס' ד"ה אי דאפקיה וכו' אע"ג דאיכא למ"ד וכו'. והנה הש"ך בח"מ סימן רמ"ג השיב על דבריהם ז"ל דיש לומר דהקושיא למ"ד בבבא מציעא דאין ד' אמות קונות ברשות הרבים ואין הכרח לומר דבגנב לא תקנו ד' אמות. ולע"ד נראה דעכ"פ מוכרח לומר כן דהא מקשה בסמוך אי בזוטרי לאו אורחא וכתב מהרש"א בתוס' ד"ה אלא במיצעי דעיקר הקושיא כיון דלאו אורחא אינו קונה במשיכה. וכן הוא בש"ס ב"ב דף פ"ז. וא"כ קשה הא כתבו התוס' שם בב"ב דלמאן דמשני הכא בקיבלה לתוך ידו לא מקשה מידי דידו מטעם חצירו קונה ואפילו דבר שדרכו בהגבהה וא"כ הא קאמר בהדיא בריש בבא מציעא דף י"א דאף למ"ד דאין ד' אמות קונות ברשות הרבים הא דאמר שם ד' אמות קונות בכל מקום לאתויי צידי רשות הרבים וא"כ למאי דמשני הכא בצידי רשות הרבים ממילא הוא קונה מטעם ד' אמות וא"כ אפילו בזוטרי נמי. ודוחק גדול לומר דכשמשני בצידי רשות הרבים הדר ביה מאוקימתא קמייתא דמיירי במיצעי דהוי ליה למימר אלא. וגם דוחק לומר דסוגיא דב"ב לא אתיא אלא אליבא דרבינא הכא. וכ"ש דקשה לפי שיטת ריצב"א לקמן בתוס' ד"ה וברה"ר וכו' דאביי פליג על רבינא א"כ קשה על אביי דמשני התם במידי דבעי מיתנא הא ע"כ לא מיירי ברשות הרבים דהא ס"ל משיכה אינו קונה ברשות הרבים וע"כ בצידי רשות הרבים וא"כ הוא קונה בלא זה מטעם ד' אמות. אלא ע"כ דלא תקנו ד' אמות בגנב. ודוק:
עוד נלענ"ד דמוכח דלא כש"ך דאי ס"ד דלמ"ד ד' אמות קונות ברשות הרבים מצי לאוקמי בד' אמות א"כ קשה מאי מקשה אר' יוחנן בפרק המצניע דף צ"א דס"ל אגד כלי שמיה אגד מהך ברייתא דנתחייב בגניבה קודם דילמא ס"ל דמשיכה לא קניא ברשות הרבים ומשום קנין ד' אמות אפילו ברשות הרבים (א"נ בצידי רשות הרבים ובזוטרי דדרכו בהגבהה ודרך מחתרת כמ"ש תוס' ד"ה אלא במיצעי וכו') א"כ כיון דקנין ד' אמות לא עדיף מחצירו ור' יוחנן גופיה ס"ל בפרק המוכר את הספינה דף פ"ד דכליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה מטעם חצירו א"כ כל שלא קנה הכיס לא קנה המעות וכיון דהכיס חציו ברשות היחיד לא קנהו כדמשני שם בנסכא א"כ לא קנה המעות ג"כ ובא בפעם אחת משיוציא הכיס. אלא ע"כ צ"ל דלא שייך קנין ד' אמות בגנב. מיהו לפמ"ש לעיל דהא דמקשה הכא דאפקיה להיכא היינו לבתר דמשני דברייתא אתיא כבן עזאי דלדידיה אי אפשר לומר מטעם קנין ד' אמות אלא משום משיכה אתא שפיר גם התם דע"כ הקניןמטעם משיכה אך לפמ"ש לעיל בתוספות ד"ה שעקירה וכו" דע"כ הקושיא שם הוא ללישנא דאי בעי ליהדר לא מצי לאהדורי. ולדידיה אין הכרח לאוקמי כבן עזאי כמ"ש התוס' בד"ה הכא נמי נימא הגבהה צורך וכו'. ללישנא דאי בעי ליהדר וכו' לא פריך מידי. א"כ אין הכרח לאוקמי כבן עזאי ושפיר הוי מצי לאוקמי מטעם קנין ד' אמות וע"כ צ"ל דאין ד' אמות קונה בגנב ודוק היטב:
תוס' ד"ה אלא במיצעי וכו' כגון שמוציאו דרך מחתרת וכו'. וכתב מהרש"א דהא דפריך דאי בזוטרי לאו אורחא הוא דהיינו משום קושיא דהתם דכיון דלאו אורחא אינו קונה במשיכה. ולפ"ז צ"ל דהא דמשני דקמ"ל משום דה"א אין דרך הוצאה בכך אע"ג דבמחתרת הוא דרך הוצאה בכך מ"מ כיון דאין בזה קנין א"כ מסתמא מיירי שלא הוציאו דרך מחתרת. ולפ"ז יש ליישב מה שהקשו התוס' בד"ה מגרר וכו' דלא משני לעיל דמגרר ויוצא איצטריך ליה דלפמ"ש לעיל דבקנין ד' אמות דהוי כחצירו אין חילוק בין דרכו בהגבהה א"כ יש לומר דלא שייך לומר דמגרר ויוצא קמ"ל אלא לבתר דאוקמי כבן עזאי דכבר כתבנו לעיל דלדידיה אי אפשר לאוקמי מטעם קנין ד' אמות והיינו דמקשה בתר הכי ודאפקיה להיכא. א"כ שפיר צ"ל דהקנין במיצעי ושלא בדרך מחתרת ושפיר קמ"ל משא"כ לעיל דה"א דקונה מטעם ד' אמות ושפיר יש לומר במחתרת לא שייך לשנויי מגרר ויוצא איצטריך ליה וק"ל:
אך דברי מהרש"א ז"ל דחוקים. ולולי דבריו יש ליישב בפשטות קושיתו דהא דלא משני הכא דרך מחתרת משום הך גופא דא"כ תקשי מאי קמ"ל דמגרר ויוצא. ואין זה דוחק דע"כ צ"ל במאי דמשני הש"ס במיצעי אע"ג דאיכא למיטעי ברברבי אלא משום דסמך תנא דברייתא על זה דמסתמא מיירי במיצעי. ה"נ יש לומר דמסתמא לא מיירי דרך מחתרת. ולפ"ז צ"ל דרב ביבי בר אביי דמקשה בב"ב שם דהוי מוקי בדרך מחתרת כמ"ש התוס' א"כ לא שייך מגרר ויוצא קמ"ל צ"ל דס"ל באמת כלישנא דאהדורי. ובזה מתורץ יותר מה שהקשינו לעיל בתוס' ד"ה שעקירה וכו' בהא דמקשי רב ביבי בר אביי בשבת לר' יוחנן דאמר אגד כלי שמיה אגד דאין הקושיא אלא ללישנא דאהדורי כמ"ש שם. משום דרב ביבי בר אביי לשיטתיה אזיל בבבא בתרא שם דע"כ צריך לומר כלישנא דאהדורי דמוכרח מה ברייתא כנ"ל ושפיר מקשי לרבי יוחנן. ודוק:
גמרא הבא על אחותו וכו'. ורמינהו וכו'. תוספות ד"ה ורמינהו וכו' ארישא דמתניתין הוי מצי למיפרך וכו'. ובאמת לקמן דף ל"ה ע"ב מקשה הש"ס לרבה דאמר חידוש הוא וכו' אי כר' יצחק קשיא ממזרת ולולי דבריהם ז"ל יש ליישב בפשטות לפמ"ש תוס' ד"ה וקי"ל וכו' דעיקר קושיות הש"ס הוא אמתניתין דידן א"כ לפמ"ש תוס' ד"ה אלמא קסבר עולא וכו' וא"ת וכו' ונראה לר"י דע"כ וכו' הרי דעיקר קושיות הש"ס הכא אמתניתין דידן דמנ"ל לרבויא חייבי כריתות דודאי יותר איכא לאוקמי קרא לחייבי לאוין דמשלם ולא לקי מדנוקי קרא לחייבי כריתות דאית ביה תרתי חדא דלא תפסי קידושין ומלקות גם כן. א"כ אתי שפיר דלהכי מקשה אסיפא דוקא דמנ"ל בחייבי כריתות אבל לר' יצחק דס"ל חייבי כריתות אינם בכלל מלקות ודאי דיותר איכא לאוקמי רבויא דקרא על חייבי כריתות אף דלא תפסי קידושין דהא ולו תהיה לאשה לא מייתרא. כמ"ש התוספות לעיל דף כ"ט ע"ב ד"ה וחד לאתויא וכו' מדנוקי קרא לחייבי לאוין כיון דקי"ל דאין לוקה ומשלם בכל מקום וכ"ש לפמ"ש לקמן דף ל"ה ע"ב דר' יצחק ס"ל כר"ע דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין ודאי דאיכא לאוקמי יותר קרא לרבות חייבי כריתות דאין בהו מלקות מדנוקי קרא על חייבי לאוין דאית בהו תרתי מלקות ולא תפסי בהו נמי קידושין א"כ עיקר הקושיא על ממזרת והיינו דקאמר אי כר' יצחק קשיא ממזרת. וק"ל: ועיין במהרש"א לקמן:
עוד נלענ"ד דיש לומר דמרישא לא הוי מצי להקשות דהוי מצי למימר דהוי ליה מלקות לזה וממון לזה דמלקות בשבילה וממון לאב. והא דפטור בחייבי מיתות בסיפא דמתניתין יש לומר דמיתה שאני והיינו דילפא מתניתין מאם אסון יהיה וגומר וכמ"ש התוס' לעיל דף ל"א דהתם נמי הוי מיתה לזה ותשלומין לזה מיתה בשביל האשה ודמי ולדות לבעל. ואע"ג דכתבו תוספות לעיל דיש לומר דכיון דהולדות בגוף האשה חשיב מיתה ותשלומין לאחד מ"מ ודאי דהכא עדיף טפי דהוי גוף אחד ומעשה אחת רק שהתשלומין לאב משא"כ במלקות דנפקא מכדי רשעתו יש לומר כיון דקנסא לאביה חייב דליכא למילף ממיתה כדאיתא לקמן דף ל"ז ע"א ולהכי הוצרך להקשות מסיפא דקתני והבא על אשת אחיו וכתבו התוס' לעיל דהיינו בנתארסה ונתגרשה דקנסא לעצמה דאי לאביה קשה בתו ע"ש והוי ליה ממון ומלקות לאחד. אך דלקמן דקושיות הש"ס הוא אליבא דרבה דס"ל בסנהדרין דף ע"ד דרודף ששיבר כלים דפטור והתם ליכא למילף מאסון כנ"ל דהא הוי ליה שני מעשים. וכן כתב בספר פני יהושע לעיל בתוס' דף ל"א דלרבה ליכא למילף מאסון דפטור וע"כ דס"ל מצד הסברא כן. דמיתה לזה ותשלומין לזה פטור וא"כ הוא הדין במלקות ושפיר פריך ממזרת. ודוק:
ולפ"ז צ"ל הא דמשני עולא כאן באחותו נערה כאן באחותו בוגרת ע"כ ס"ל כרבה דמלקות לזה וממון לזה פטור דאל"ה לא קשה אלא מאשת אחיו. עוד נלענ"ד בדרך זה באופן אחר ע"פ מ"ש לעיל דף ל"א בתוס' שם דטעמא דסיפא דמתניתין דפטור מקנס בחייבי מיתות אע"ג דהוי ממון לאב ומיתה בשבילה משום דבקנס בעינן עדות שאתה יכול להזימה ולגבי עדים הוי ליה מיתה ותשלומין לאחד והוי ליה עדות שאי אתה יכול להזימה ולפ"ז יש לומר דבמלקות וממון דאמר לקמן דבפירוש ריבתה תורה עדים זוממים לתשלומין שפיר הוי הקנס יכול להזימה ממילא חייב בקנס משום דהוי ליה מלקות לזה וממון לאב ולכך הוצרך להקשות מסיפא דבאשת אחיו דמיירי ע"כ בנתארסה ונתגרשה דהקנס לעצמה כנ"ל והוי ליה מלקות ותשלומין לאחד. ובזה אתא שפיר דעולא דס"ל בכל מקום דממון משלם מלקי לא לקי ועיקר הקושיא היא על מתניתין דמכות שפיר קשיא ליה אפילו על אחותו דאמאי לקי דהא העדים נפטרו ממלקות ובמלקות בעינן עדות שאתה יכול להזימה. ובזה אתא שפיר דלקמן לרבה מקשי מממזרת דהא סבירא ליה ברודף דממון לזה ומיתה לזה פטור והתם לא שייך משום עדות שאתה יכול להזימה דברודף אין צריך עדות כלל וע"כ דס"ל דבלא"ה אין חילוק דאפילו מיתה לזה ותשלומין לזה פטור פריך שפיר. ולפ"ז מתוץ ממילא מה שהקשו התוס' ד"ה אלמא קסבר עולא וכו' דדילמא משום רבויא דקרא הכא דהא לפמ"ש ודאי דאיכא לאוקמי קרא בשאר חייבי כריתות דהוי ליה מלקות לזה ותשלומין לזה ומנ"ל באשת אחיו. ודוק היטב:
מיהו לפמ"ש לקמן בס"ד בדף ל"ג דהא דריבתה תורה עדים זוממין לתשלומין היינו דוקא במקום מלקות דלא תענה אבל כשהעידו על מלקות וממון מלקי לקי ולא משלמי זה התירוץ אינו וצ"ל כתירוצי קמאי הנ"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |