דרישה/חושן משפט/קצד

דרישה ‏ חושן משפט קצד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

עכו"ם שמכר פרק חזקת דנ"ד אמר שמואל נכסי עכו"ם הרי הן כמדבר כל המחזיק בהן זכה בהן מ"ט עכו"ם מכי מטי זוזא לידי' אסתלק ליה וישראל ל"ק עד דמטי שטרא לידיה עכ"ל ופי' הר"ן בפ"ק דקידושין [עב"ח שהביאו] וכן משמע מפירש"י אבל נמ"י בפ' חזקת כתב ז"ל הרי הן כמדבר שכל המחזיק בהן אחר שהעכו"ם לקח הדמים זכה בהן דכיון שהעכו"ם לא כתב לישראל שטר מכירה זו קודם קבלת הדמים לא קנה ישראל הלוקח משום דלא סמכה דעתיה כיון דמעכו"ם אתי לידיה א"כ דישראל זה לא הוי דעכו"ם זה נמי לא הוי שהרי נסתלק מהן משקיבל הדמים ומש"ה הוי כמדבר והמחזיק זכה בהן עכ"ל מבואר מזה שהוא פי' דמ"ש וישראל לא קני כו' לאו אפי' בישראל קאמר (דאפילו אם הוא במקום דסתם ישראל קונה בלא שטר נמי מיירי) אלא כלומר והאי ישראל דקנה מעכו"ם לא קני דלא סמכה דעתיה כיון דסתם עכו"ם אנס הוא וכ"כ הראב"ד וכן הוא הסכמת רבי' ירוחם בנכ"ב ונראה שכן הוא דעת רבי' וכמ"ש בפרישה ע"ש. ומיהו גם לפי דעתם אם גילה הישראל דעתו שרוצה לקנותו בכסף לחוד וסמכה דעתו נקנה לו השדה בכסף לחוד אבל לדעת הרמב"ם נ"ל דאפי' בכה"ג לא קני. ואקדים לפניך תחלה ל' הרמב"ם וביאורו וע"ע מ"ש המ"מ ומה שיש לדקדק עליו ומתוכו יבורר דברינו והוא דכתב בפ"א דמכירה דין י"ז ז"ל הכותי אינו קונה בחזקה אלא בשטר הוא שקונה עם נתינת הכסף וישראל הבא מחמת העכו"ם (פי' שקנה שדה מעכו"ם הרי הוא כעכו"ם ואינו קונה אלא בשטר וכתב המ"מ שם עליו ז"ל מימרא דרב הוא בפ' ח"ה כו' ופירשה אף לענין קנין ולא לענין חזקת ג"ש לחוד והטעם שכותי אינו קונה בחזקה שאם היה קונה מתוך אלמותו היה מחזיק אבל לכתוב לו שטר כולי האי לא עבדי עכ"ל המ"מ. וקשה דטעמו דהמ"מ אינו מספיק אלא לשאין הכותי קונה בחזקת ישראל אבל לא איפכא בישראל מן הכותי. ועוד מ"ש דהרמב"ם דפירש מימרא דרב דמיירי אף בענין קנין סתם וסוגיא דגמרא לא משמע כן גם הרי"ף ורא"ש ורוב המפרשים פירשוהו בחזקת ג"ש לחוד. ונלע"ד דהרמב"ם דקדק כן מל' גוף המימרא דרב שם דז"ל (דף ל"ה) אמר רב יהודא אמר רב ישראל הבא מחמת עכו"ם הרי הוא כעכו"ם מה עכו"ם אינו קונה אלא בשטר אף ישראל הבא מחמת עכו"ם אין לו חזקה אלא בשטר עכ"ל ודקדק הרמב"ם דאי לענין חזקת ג"ש לבד מיירי קשה למה תלה רב דין קנין ישראל מעכו"ם בדין עכו"ם מישראל הול"ל בקיצור ישראל הבא מחמת עכו"ם אין לו חזקה אלא בשטר ועוד כי אינו דומה ממש דעכו"ם מישראל צריך שטר מהמוכר לו ובזה סגי ליה וישראל מעכו"ם לא סגי במה שיש לישראל הלוקח שטר מהעכו"ם המוכר לו אלא בעי שימסור לו העכו"ם המוכר שטר שזה השדה קנוי לו מהישראל שקנה ממנו מש"ה ס"ל להרמב"ם דלענין סתם קנין נמי מיירי ומפני שזה הדבר אין לו טעם מש"ה תלהו בקנין עכו"ם מישראל דכמו שהעכו"ם הקונה מישראל אינו קונה אלא בשטר ומטעם שכתב המ"מ הנ"ל כיון שהוא אלים יחזיק ויקח הקרקע באלמות ויעשה בה חזקה וה"ה אם יקנה בכסף ישליך המעות לפני בעל הקרקע להכי הוצרכו לתקן לקנייתו כתיבת שטרא גם כשישראל קונה ממנו נמי אינו יכול להקנות אלא ע"י שטר דהכי קים ליה לרב דכל שהעכו"ם מישראל אינו קונה גם ישראל מעכו"ם לא יקנה בו כי אין העכו"ם מקנה אלא במה שהוא קונה כן נ"ל ליישב דברי הרמב"ם ע"פ דברי המ"מ הנ"ל. ובמה שכתבתי יתיישב נמי דברי הרמב"ם והמ"מ דספ"א דזכיה דכתב שם ז"ל אבל הקרקע אינו קונה אותה מישראל אלא בשטר ואינו מקנה אותה לישראל אלא בשטר שאין דעתו סומך אלא על השטר לפיכך ישראל הקונה שדה מן הכותי ונתן לו הדמים וקודם שהחזיק בה בא ישראל אחר והחזיק בה זכה האחרון כו' וכתב עליו המ"מ דהוא מימרא דשמואל הנ"ל ומדכתב קודם שהחזיק בה בא אחר כו' נלמד מדבריו דס"ל דאם החזיק הראשון קודם השני דזכה הראשון אע"פ שלא הגיע השטר לידו והטעם דלא גרע חזקת הראשון מפני שנתן דמים מחזקת השני והראב"ד והרשב"א חולקים עליו בזה והטעם כו' ע"ש. וקשה א"כ למה סתם ברישא וכתב דאינו מקנה אותה לישראל אלא בשטר כיון דס"ל דע"י כסף וחזקה קנהו. ועוד דהא שם ברישא משוה קנייתו דעכו"ם להקניתו דעכו"ם ומה קנייתו אפי' ע"י כסף וחזקה אינו קונה בלא שטר וכמ"ש בפ"א דמכירה הנ"ל כן נמי הקנותו לישראל בכל ענין שוה לו. ולפי מ"ש א"ש דודאי אין העכו"ם יכול להקנותו אלא במה שהוא בעצמו קונה אלא ס"ל להרמב"ם דכל שהחזיק אחר נתינת המעות אפי' בסתמא אמרינן דמחזיק בה בתורת הפקר וקני משום דבנתינת המעות מיד נסתלק העכו"ם והוה הפקר והוא אינו מחזיק בה לשם קנין מהעכו"ם ולא מכח עכו"ם קאתי דנימא כל שהעכו"ם אינו קונה נמי אינו מקנה ובזה דברי הרמב"ם מדוקדקים ומיושבים שפיר עם פי' דהמ"מ הנ"ל. וממה שכתבתי נלע"ד מוכח דאפי' אמר הלוקח בכסף לבד אני רוצה לקנות וסמכה דעתיה ג"כ לא קני דכיון דקים ליה לרב דהעכו"ם אינו קונה אינו יכול להקנות א"כ לא תליא ברצונו ובסמיכת דעתו והוא דומה למ"ש הר"ן בפ"ק דקידושין ז"ל והוא יודע דכל היכא דבעי משיכה אי אמר ליה המוכר קני במסירה או איפכא לא קנה דאע"ג דאמרינן לגבי כסף במקום שכותבין שטר אי פריש ואמר אקנה בכספא לחוד קנה התם הוא דמדינא כסף לחוד קני אלא במקום שכותבין שטר לא סמכה דעתיה עד דאיכא שטר הילכך אי פריש ואמר אקנה בכספא לחוד כיון דסמכה דעתיה מהני אבל הכא דמשיכה בר"ה לאו כלום הוא כי א"ל קני מאי הוה עכ"ל. ה"ה נמי הכא וק"ל. וזהו דלא כמ"ש הב"י שכתב דקנה בכה"ג. ונ"ל דהב"י לטעמיה אזיל דשם בפ"א דמכירה הנ"ל הקשה ג"כ אטעם של המ"מ הנ"ל דאינו מספיק לישראל הקונה מן הכותי וכתב טעם אחר השוה לשנ הן והוא דהמוכר לכותי והקינה מכותי לא סמכה דעתייהו שהמקח או המכר יתקיים עד שיהא שטר עם כסף ואפי' במקום שאין דרכן לכתוב בישראל משום דסתם כותי אלם הוא ויערער עליהן לבטל המקח אבל כשנעשה השטר אין יראים ממנו עכ"ל ולפי זה אם אמר בפירוש בכסף אני רוצה לקנות קנה להרמב"ם דהא חזינן דסמכה דעתיה ובדידיה תליא מלתא ודוק. ונראה פשוט דבין לפי' דהמ"מ יבין לפי' דהכ"מ דחזקה קודם נתינת המעות לכ"ע ל"מ דהא בשעה שהחזיק לא היה הפקר אלא נכסי עכו"ם ונכסי עכו"ם אינם נקנים אלא בשטר עם נתינת הכסף. וזהו דלא כמ"ש המרדכי פ' חזקת סימן תקנ"ג שכתב ז"ל ועוד נשאל לו הא דאמר רב יהודא אמר שמואל נכסי עכו"ם הרי הן כמדבר אם ראובן קנה בית קרקע מן העכו"ם ורפק בה פורתא אבל המעות לא נתן לעכו"ם עדיין ובא שמעון בתוך כך ופתח חלונותיו לאותה חצר אם רשאי אם לאו והשיב נ"ל דכל כמה דלא מטי זוזי לעכו"ם לא איסתלק ליה ולא הוה הפקר מיהו הלוקח יזהר שקודם שיתן המעות לעכו"ם שיעשה חזקה גמורה כגון נעל פרץ וגדר מידי דמהני לארעא עכ"ל מבואר מלשונו דכל שהחזיק חזקה גמורה ואח"כ נתן המעות קני. וצ"ל דע"כ לא קאמר המרדכי אלא כשהחזיק ונתן המעות מיד דגלי דעתיה שכוונתו שחזקה זו תועיל לו לקנות הקרקע אחר שתצא הקרקע מיד העכו"ם דהיינו לאחר שיתן המעות אבל החזיק סתם ונתן אח"כ המעות לכ"ע לא קני דבשעה שהחזיק לא יצאה עדיין הקרקע מיד הכותי ולקנות מהעכו"ם פשיטא דלא מהני חזקה אלא שטרא כנ"ל. א"נ ס"ל דמ"ש כל הבא מחמת העכו"ם הרי הוא כעכו"ם ואין לו חזקה היינו דוקא בחזקת ג"ש אבל לענין קנין סתם מהני וממילא יכול להקנות בו גם כן לישראל ולטעם הכ"מ צ"ל דאיירי שם דסמכה דעתיה דישראל שלא יבוא עליו העכו"ם בעקיפין ולכך קנהו בחזקה אלא שזהו דוחק דא"כ בנתינת הכסף הוה סגי ליה ומ"ו ר"מ ז"ל דכתב בש"ע סתם דאם החזיק קודם נתינת המעות לכ"ע קני סתם וכתב ל' המרדכי בקיצור הול"ל כמ"ש ובפרט מאחר דקאי אדברי המחבר ש"ע דסתם ופסק כהרמב"ם. ועוד כתב מ"ו ר"מ ז"ל שם בהג"ה ראשונה ז"ל וכן אם התנה לוקח שיקנה לו בכסף לחוד כו' קנה מיד עכ"ל נמשך בזה אחר דברי הב"י ופירושו הנ"ל אבל לפי' המגיד משנה נ"ל דלא מהני תנאו וכמו שכתבתי וכן משמע מלשון רבינו דכתב בשם הרא"ש דאם פיקח הוא אם נותן המעות יחזיק בו מיד בתורת הפקר כו' ולא קאמר נמי אם כיקח הוא יאמר שדעתו לקנות ולסמוך דעתו בנתינת הכסף שוב מצאתי שגם בד"מ תמה על הב"י בזה וצידד לכאן ולכאן ע"ש וגם בסמ"ע מ"ש עוד מזה: דכסף ודאי בעכו"ם קונה הא דפשט ליה דקונה בכסף בעכו"ם אע"ג דר"י ס"ל דלא קני ישראל מעכו"ם ולא עכו"ם מישראל בכסף כ"א במשיכה עיין פלוגתת ר"י ור"ל בענין זה בבכורות דף י"ג מ"מ כ"ע מודים דעכו"ם קונה קרקע מישראל בדין תורה בכסף וכמ"ש באברהם שקם לו קנין השדה בכסף שנתן לעפרון וכמ"ש התוס' בפ"ק דקידושין ע"ש. ומש"ר בס"ס זה אבל במטלטלים קונה בנתינת המעות נראה דלא כ"כ אלא למ"ד דס"ל דעכו"ם מישראל או איפכא קונה מטלטלים בנתינת המעות ובא ללמדנו דאף שכשקנה השדה לא סגי בנתינת הכסף אף שקנה בו השדה מדין תורה משום דלא סמכה דעתיה דישראל עד שנתן לו שטר עם נתינת כסף היינו דוקא קרקע שהוא עומד במקומו חוץ לבית ושייך לומר ביה שהעכו"ם אנס משא"כ מטלטלים העומדים להיות שמורים בבית לאחר קנייתן דסמכה דעתיה בנתינת הכסף בלא שטר ומיניה נלמד ג"כ להלכה דלמ"ד שעכו"ם מישראל קונה דוקא במשיכה דסגי במשיכה וא"צ שטר וקיצר כאן וסמך אמ"ש לקמן בר"ס קצ"ח דקנין ישראל מישראל דבר תורה הוא בכסף דמינה נלמד דבעכו"ם קונה במשיכה דוקא וכדילפינן ממ"ש מיד עמיתך ולא נקט בלשונו כאן כסף אלא משום דאיירי לפני זה בקניית שדה בכסף ועיין בהמ"מ בספ"א דזכייה דהרמב"ם לא סבר ליה כסוגיא דבכורות דאמרינן מה עמיתך בחדא אף כותי בחדא אלא קנה בכל חד במשיכה ובכסף ע"ש והארכתי בזה בתשובתי בענין הפקעת בכור במכירתו לעכו"ם בכסף ע"ש גם ישבתי שם הא דכ"ר בי"ד סימן ש"ך אחר שהביא שם לענין מכירת בכור קודם שנולד לעכו"ם דלד"ת קנין העכו"ם הוא במשיכה ולרש"י בכסף מסיק וכתב ז"ל הילכך לצאת ידי שניהן צריך שיתן העכו"ם מעות כו' דמשמע דרבינו נסתפק אם הלכה כרש"י או כר"ת. וי"א דמש"ר כאן דמטלטלים קונה בנתינת המעות היינו גם כן מכת ספק דלא ידעינן הלכה כמי ואחר הבא להחזיק במטלטלים הללו נקרא מוציא ועליו הראיה שכסף בעכו"ם אינו קינה דוגמת מש"ר בסימן קצ"ז ברישא לענין גמל בהנהגה כו' ובסיפא ברכוב בר"ה כו' דאיכא בהן ספק אי קנו או לא ומסיק דבמציאה והפקר קנו ע"ש אבל ז"א חדא דהלשון אינו משמע דקונה מכח ספק קאמר ועוד דא"כ למה כתב דמטלטלין נקנו במעות ומכח ספק הול"ל גם אמשיכה שהוא ג"כ ספק וק"ל:

ב

וכתב א"א הרא"ש ז"ל כו' ו"ל הרא"ש פרק חזקת ואם נתן המעות יחזיק בו מיד קודם שיקדימנו אחר עכ"ל וכתב ב"י ז"ל וסובר רבי' דיחזיק בתורת הפקר קאמר ואינו מוכרח שכבר אפשר דיחזיק דקאמר הרא"ש לאו בתורת הפקר אלא יחזיק סתם לקנות קאמר עכ"ל ובאמת חפשתי באשר"י בשל כתב ושל דפוס ולא מזצאתי לשון זה בתורת הפקר ומ"מ נלע"ד שרבי' משמע ליה ל' הרא"ש מדוקדק ומוכרח לזה והוא דאי להחזיק סתם לקנות קאמר הו"ל לכתוב ואם נתן המעות להחזיק קודם שהחזיק בו אחר קנה דהיה משמע שאף שהוא החזיק בסתם שלא לשם זיכוי מההפקר נמי קנה ומדלא כתב הכי אלא דייק וכתב יחזיק בו מיד קודם כו' בדרך ציווי ועצה טובה ודאי ר"ל שיחזיק בתורת הפקר קודם שיקדימנו אחר ועוד מסתמא בחזקה דומיא שיקדימנו אחר קאמר שהיא בחזקת תורת הפקר קאמר וק"ל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.