דרישה/אורח חיים/תקפו

דרישה ‏ אורח חיים תקפו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

תקיעת מצוה כתב הכל בו בשם גאון דדוקא אדם אחר תוקע לי והוא שומע אבל הוא עצמו אסור לתקוע בו אפילו תקיעת מצוה מפני שיש הרבה בני אדם נהנים כשהם עצמם תוקעין וכל מידי דאיכא הנאה לגוף ליכא לשרויי משום טעמא דמצות לאו ליהנות נתנו וכתב הר"ן וכי אמרינן נמי דשרי דוקא במודר הנאה משום דמצוה לאו ליהנות נתנו אבל באומר קונם שופר לתקיעתו עלי אסור לתקוע אפילו תקיעה של מצוה שהנדרים חלים על דבר מצוה כדבר רשות אבל האומר שבועה שלא אשמע קול שופר של מצוה לוקה ושומע קול שופר של מצוה שאין השבועה חלה לבטל המצוה אלא בכולל שאומר שבועה שלא אשמע קול שופר עכ"ל והטעם מפרשים שם התוס' דף כ"ח ובמרדכי דלשון קונם חל על החפץ שנאסר לו ואין השופר משועבד לו אבל לשון שבועה שאוסר את עצמו על החפץ וכיון שהוא משועבד ליה לא מצי אוסר עצמו עיין בי"ד סי' ס"ו:

ב

ניקב וסתמו שלא במינו פרק ראהו כדתנן ניקב וסתמו אם מעכב את התקיעה פסול ואם לאו כשר ובגמרא ניקב וסתמו בין במינו בין שלא במינו פסול ר"נ אומר במינו כשר שלא במינו פסול אמר ר' יוחנן והוא שנשתייר רובו מכלל דשלא במינו אפילו נשתייר רובו פסול איכא דמתני כו' ופסקו הפוסקים כלישנא קמא דרבי יוחנן ולחומרא וכר' נתן דקיימא ר' יוחנן לפרושא מילתא אהא דתנן אם מעכב את התקיעה פי' הר"ן אם מעכב את התקיעה עכשיו אפי' סתמו במינו פסול דכיון דמעכב את התקיעה נמצא שאינו בטל לגבי השופר והו"ל קול שופר וד"א ואם אינו מעכב את התקיעה עכשיו אע"פ שמתחילתו היה הנקב מעכב כשר לפי דמה שסתמו בו בטל לגבי השופר וכתבו הר"ן והרמב"ם וכל הגאונים דפלוגתא דרבנן ור' נתן קיימא אהיכא דאינו מעכב דאילו מעכב בין במינו בין שלא במינו פסול לד"ה ומתני' דמפלג' בין מעכב לשאינו מעכב במינו איירי ור' נתן היא ודעת הרא"ש ור"י דפלוגתייהו קאי אהיכא דמעכב את התקיעות דאילו אינו מעכב אפילו סתמו שלא במינו כשר לד"ה דלא מיקרי קול שופר וד"א אם לא כשנסתם שלא במינו ומעכב שוה שאינו מינו מיקרי ד"א ומתני' דמפלגא בין מעכב לשאינו מעכב רבנן היא ומיירי בין במינו בין שלא במינו א"נ ר"נ היא ומיירי דוקא בסתמו בשאינו מינו דאילו במינו אפי' מעכב שרי כן הוא טעם פלוגתת הפוסקים בקיצור ורבינו כתב כאן דעת הגאונים והרמב"ם ובסמוך כתב דעת הראש ור"י:

ג

ול"נ כו' הא דכתב רבינו ול"נ אע"ג דגם בשם הרא"ש כתב בסמוך דאם לא נשתנה קולו ונשתייר בו רוב כשר י"ל שאני התם דהרא"ש ס"ל דכל זמן שלא נשתנה קולו לא מיפסל משום קול שופר וד"א שהרי הד"א לא גרם שום שינוי קול ממה שהיה ראשונה אלא שהצריך רוב כדי שלא יהא כדיבק שברי שופרות דפסול אבל דעת הגאונים הללו דס"ל דכל שסתמו שלא במינו אפילו לא נשתנה הקול מיפסל משום קול שופר וד"א מטעם דהאי קול הוא בא גם מד"א ומה"ט פסלי' אפילו בנשתייר בו רובו משיעור שופר ובעל העיטור ע"כ ס"ל כוותייהו. וזה מקרי קול שופר וד"א מדמייתי ראייה מנסדק לרחבו. ש"מ דה"ק נהי נמי דהוי קול שופר וד"א מעכב אמרינן כיון דנשתייר השיעור השאר כנקצץ דמי והוה כשופר ארוך וקצרו כדאמרינן בנסדק לרחבו וע"ז כתב רבינו ולא נהירא. דאם ס"ל כוותייהו אפילו נשתייר בו כל שיעור שופר שהוא יותר מרוב שעור שופר עדיין יש לפוסלו מטעם דהכל בא משופר וד"א ולא דמי לנסדק כמ"ש בפרישה. גם כתבתי בפרישה דכתב סמ"ג דר"י נסתפק בנשתייר בו שיעור שופר אם לפסלו:

ד

ולדעת ר"י כו' שלא חזר כו' קולו לכמו שהיה כו' ז"ל הרא"ש ד' ל"ט ע"ג אבל סתמו במינו אפילו נשתנה קולו אין זה גורם שינוי הקול וכל הקולות כשרים בשופר ומה"ט נמי בלא סתימה כשר אפילו מעכב דאין כאן שינוי מחמת ד"א ואם סתמו שלא במינו והקול הוא כמו שהיה קודם סתומו פסול דשופר וד"א קרינא ביה כיון דאין הקול כמו שהיה קודם נקיבה עכ"ל ומשמע לי כיון שנשתנה הקול מכמו שהיה בתחלה קודם נקיבה השומע השינוי יסבור דד"א גורם לו כי לא ידע שגם קודם הסתימה כך היה קולו. וז"ש דשופר וד"א קרינא ביה דר"ל אף שבאמת אינו ד"א מ"מ קרינא ביה א"כ כיון דהשומע קול משופר שלם שאינו כמו קול שופר זה מקרי שופר וד"א ופסול אף כשהיה נקוב לא היה פסול דליכא למיפסל ליה מטעם ד"א דלא היה שם ד"א ובזה נתיישב תמיהת רא"ם שכתב על מ"ש רבינו בסמוך וכן אם נשאר קולו כמו שהיה קודם סתימה פסול כו' וכתב הוא וז"ל לא שמעתי טעם נכון למה יהיה פסול כיון שאם לא סתמו יהיה כשר אף על פי שנשתנה קולו וב"י תירץ משום דא"א שיהיה מעכב כ"כ כמו שהיה מעכב קודם הסתימה ונמצא שהוא קול שופר וד"א שהרי קול זה לא דמי לכשהיה שלם ולא כמות שהוא נקוב הילכך מיפסל עכ"ל ב"י. ותירוצו דחוק ולא משמע הכי ל' הרא"ש ורבינו דהא כתב כיון דאין הקול כמו שהיה קודם נקיבה ולדידיה הול"ל ג"כ כיון שאין הקול כמו שהיה קודם הסתימה ובמ"ש יבא על נכון:

ה

צפהו זהב בעוביו במקום הקצר ברייתא שם צפהו זהב במקום הנחת פה פסול שלא במקום הנחת פה כשר צפהו זהב מבפנים פסול מבחוץ אם נשתנה קולו מכמות שהיה פסול אם לאו כשר ע"כ וז"ל הרא"ש לכאורה נראה לפרש דעובי השופר מקום שמניח עליו הפה קרוי במקום הנחת פה ושלא במקום הנחת פה היינו מבחוץ סמוך להנחת פה אבל קשה דהיינו צפהו זהב מבחוץ וא"ל שלא במקום הנחת פה בעובי בראש הא' לצד הרחב דהא אמרי' הוסיף עליו כל שהוא פסול בין במינו בין שלא במינו ולא מסתבר למימר דהתם מיירי שאין בין הכל אלא שיעור שופר ור"י פי' כו' ומסיק שם על קושיא זו שהקשה על פירושו דהיינו צפהו מבחוץ דאיכא למימר דפשיטא דאין קולו משתנה בשביל צפוי כל דהו שעושה אצל פיו ואיצטריך לאשמעינן דל"ת דהוי כנתן שופר בתוך שופר עכ"ל וב"י הביאו ור"ת במסקנת דבריו ז"ל ונראה שדעת רבינו דלפי' קמא מיפסל משום הוסיף עליו כל דהו ולא מפני חציצה וה"ק צפהו זהב כו' כלומר שנתן זהב על עובי השופר בצד הקצר פסול משום דהוסיף עליו הוא שלא במקום הנחת פיו בצד אורך השופר יש חילוק אם נשתנה קולו פסול ואם לאו כשר והא דמפליג בין נשתנה ללא נשתנה דהיינו דווקא בכל אורך השופר אבל אם נתן הזהב בעובי השופר צד הרחב אפילו לא נשתנה קולו פסול דהא מוסיף עליו הוא ומיפסל מטעמא דנתן זהב על עובי צד הקצר וי"מ דבמקום הנחת פה לאו משום מוסיף אתינן לה אלא משום חציצה כו' ע"כ נמצא דהב"י מפרש שרבינו פי' דברי הרא"ש שכתב דעובי השופר מקום שמניח עליו הפה במקום הנחת פה ר"ל עובי החוד דהיינו סביבות החלל והטעם משום הוספה ולא ידעתי לדידיה מאי ל' היינו שכתב רבינו אבל אם נתן זהב וכו' היינו מוסיף כל שהוא היל"ל מוסיף כ"ש הוא ופסול ודוחק לומר דדעת רבינו כדעת הרא"ש להוכיח דאין לפרש שלא במקום הנחת פה היינו צד הרחב דא"ה היינו הוסיף כ"ש כו' ולהכי נקט רבינו לשון היינו דאין ממשמעות לשון רבינו שבא כאן להכריח שגם כו'. ועוד נ"ל דזה לא הוי הוספה כמ"ש בפרישה דכיון ששפתיו מכסות כל הציפוי של זהב לאו מוסיף הוא. וע"ק דא"כ למה תניא בברייתא סתמא דשלא במקום הנחת פה כשר והרי גם שלא במקום הנחת פה יש חילוק דמצינו לפעמים שפסול אפילו בלא שינוי קול כגון צד הרחב דהוי ג"כ מוסיף ומאי אולמיה האי מוסיף דמקום קצר דנקט סתם פסול ומוסיף דמקום רחב לא נקט הכי אלא נראה לי דעיקר הפי' הוא כמו שכתבתי בפרישה דטעמא משום דהוי קול זהב ולא קול שופר ואם תאמר א"כ היינו צפהו זהב מבפנים יש לומר דתנא דברייתא לא זו אף זו קאמר דמתחלה קתני לא זו צפהו זהב במקום הנחת פה דהיינו סביב החלל דבזה ודאי דפסול דהקול נכנס בתחלה תכף אל הזהב ואח"כ אל השופר והוי קול זהב ולא קול שופר אלא אפילו צפהו מבפנים דאז הכל נכנס בתחלה תכף אל השופר גם אין הזהב ניכר מבחוץ כלל אפ"ה פסול משום קול שופר ולא קול זהב והטעם זה כתב בהדיא ר"מ בביאוריו על הסמ"ג דף רס"ג ע"ג דין על היש מפרשים דדחה הרא"ש שמיירי שפיר באין בו שיעור שופר דכתב ז"ל ולפי' זה טעמא דבמקום הנחת פה וטעמא דצפהו זהב מבפנים חד טעמא הוא כו' ע"ש ובזה דייק שפיר ל' הרא"ש גם ל' רבינו שכתב היינו מוסיף עליו כ"ש ר"ל דווקא במקום הרחב שייך הוספה אבל במקום קצר לא שייך הוספה וכמ"ש כיון ששפתיו מכסים הזהב לא מיקרי הוספה שוב מצאתי כתב מורי ז"ל על ב"י ז"ל טעות הוא אלא שלפי טעם הראשון לא קפדינן מחציצה אלא אאותו מקום שראוי לתקוע בו איתא שם שופר ולא חצוצרות פי' כשהוא סביב כל השופר ודו"ק עכ"ל ונ"ל דר"ל דלב' הפירושים שהביא רבינו שהציפוי על השופר במקום הנחת הפה ממש ולא בהוספה והחילוק שבין הפירושים הוא כי לפי הפירוש הראשון מיירי דוקא אם הוא סביב כל מקום הפה דהיינו סביב כל עובי השופר למעלה ופסול מטעם חצוצרות ולי"מ אפילו אינו מצופה סביב כל השופר אלא במקום כו' לחוד פסול מטעם חציצה וממילא מ"ש בפי' קמא אבל שלא במקום הנחת פה בכל אורך השופר כו' ר"ל אפילו הוא סביב כל השופר כשר וק"ל:

ו

שלא במקום הנחת פה כל אורך השופר בצד הקצר עד כו' האריך רבינו בלשונו כדי להוציא מדעת הב"י שחילק ואמר שהשינוי קול אינו פסול כי אם מחציו ולהלן לצד הרחב. אבל מחציו לצד הפה לא הוי שינוי עיין בלשון הרא"ש שהביאו ודו"ק ועיין בר"ן דף שי"א על פי' שפירש נמי במקום הנחת היינו שהוסיף עליו קצת שציפהו על החוד כו' ע"ש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם ·

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.