דרישה/אבן העזר/עז

דרישה ‏ אבן העזר עז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

או שאינו רוצה לזונה פירוש שאומר צאי מעשה ידיך במזונותיך ואע"ג דקי"ל כרב האומר צאי מעשה ידיך כו' יוציא מיד ויתן כתובה מ"מ צריך לאמלוכי ביה שמא יתחרט ובתוך כך מוסיפין על כתובתה שלשה דינרין מ"ו כן הוא בגמרא ורש"י לאמלוכי ביה אבל הרא"ש גרס לאמלוכי בה שהרשות תלוי בה וכן הוא דעת רבינו ודו"ק:

ב

(ומוסיפין לה על כתובתה כו' היינו שנשאר עליה חוב כשאר הכתוב' אבל אין נותנין לה מיד שהיא תלקח מהן קרקע ר"ן כ"פ):

ג

שהן ל"ו שעורות ז"ל ה"ה לפי שדינרין אלו הן של דבריהן כו' ולמאי שכתב רמ"א בי"ד סימן ש"ה שחמשת שקלים של פדיון הבן דהם חמשה סלעים של צורי שיעורן שני זהובים פולניש ונמצא שבכל סלע שנים עשר גדולים פולניש ובסלע יש ד' דינרים ונמצא שדינר הוא ג' גדולים פולניש ודינר של כסף הוא נ"ו שעורים נמצא שבגדול שליש של צ"ו דהיינו ל"ב שעורים ובגדול יש שמנה לבנים מטבע של ארץ ליטא (והוא ווינר פעניק כ"פ) נמצא שבלבן אחד יש ד' שעורים ומאחר שיש בדינר צ"ו שעורים נמי מכוון מ"ש בש"ע בי"ד סי' ח"ח שה' סלעים יעלו לאלף ותתק"ך שעורים וק"ל (ועיין בסמ"ע בח"מ סי' פ"ח ע"ש שם אמ"ו ז"ל כ"פ):

ד

שיש מנהגות אחרות במורדת רצה לומר מנהג דייני דמתיבתא דכתב הרי"ף כו' עיין פרישה אבל כל האחרונים חולקין עליו כמ"ש ב"י דאין כופין לעולם במורדת ובענין הממון נוהגין כדייני דמתיבתא ולהכי כתב הטור אבל הרי"ף כתב כו' כלומר נ"מ גם לדידן לענין הממון דקי"ל כוותיה וכמ"ש בשם הר"מ והרא"ש כ"כ ב"י בדף צ"ט ע"ד בד"ה גם הר"ן כתב כו' ובדף קפ"ד בד"ה ומ"ש רבינו אבל רב אלפס כו' ומוכח ממה שכתב שם דף צ"ט ע"ד שס"ל דתקנת דדייני מתיבתא נתקנה אדין מורדת בעינא ומצערנא ליה וזהו תימא (איך יעלה על הדעת לומר כן דאין לתקנה זו לומר שהדור היה צריך לכך דאף אם תרצה לצער אותו הלא אינה מבקשת גט ממנו כ"פ) שהוא דלא כמ"ש הרז"ה והרמב"ן והרא"ש והרמ"מ דמכולם מוכח דלא נתקנה אלא בטענת מאיס עלי וכן מוכח מלשון דייני מתיבתא מיניה וביה וכמו שכתבתי כל אחד במקומו וטעם דבית יוסף דסבר שהרמב"ם סבר שדיני דמתיבתא איירי בצערנא ליה משום שהרמב"ם אחר שכתב כל דיני מורדת דצערנא ליה כתב ז"ל כתבו הגאונים שיש מנהגות אחרות כו' וב"י מביאו בדף ק' בתחילת ע"א וסבר בית יוסף מדכתב דיני דמתיבתא אמורדת דצערנא ליה סבירא ליה להרמב"ם שהם איירי בצערנא ליה ואין זה מוכרח דיכול להיות מ"ש הרמ"מ דיני דמתיבתא קאי אתחילת דבריו שכתב בתחלה דין מורדת דמאיס עלי ולא כתבם תיכף על דיני מורדת דמאיס משום שגומר בתחלה כל דיני דגמרא. ועיין מ"ש בגליון בית יוסף שלי מה שיש להקשות עליו וכתבתינהו נמי כאן פרקים פרקים כל א' במקומו משמעות לשון הרי"ף והרא"ש ורבינו והרמ"מ דמשמע מינייהו דמיירי במאיס. ומ"ש הר"ן שאף הרמב"ם כ"כ ע"ש לא כיוון הר"ן אלא להביא ראיה מהרמב"ם דכיון שס"ל שראוי לדון בדין התלמוד בענין הממון שא"צ לשלם לה נצ"ב שלה וכמ"ש ב"י גופא בסימן זה דף ק' ע"ב בד"ה ומ"ש רבינו אבל רב אלפס כתב כו' ע"ש. גם בזה נדון כדין התלמוד לסברת הר"ן דאין כופין בדין מורדת ולא כדיני דמתיבתא כו' ע"ש ודו"ק:

ה

הא דמסיק ברי"ף וכתב דהאי תקנתא לא נתקנה באשה שהיא חולה ורוצה להפקיע את עצמה מתחת בעלה שלא ירשנה כו' הא דלא כתב נמי דלא נתקנה באומר בעינא ליה ומצערנא ליה (ועפ"ר סעיף כ"ו כ"פ) צריכין לומר דרבותא אשמעינן דאפילו אי האי שחלתה טענה טענת מאיס עלי לא מהמנינן לה וכמ"ש הרמב"ם הביאו רבינו לקמן בר"ס פ' שכתב ז"ל הורו הגאונים אשה שחלתה ובקשה מבעלה שיגרשנה כו' עד ואפי' אומרת אני שונא אותו אין שומעין לה. גם י"ל כיון שאנוסה היא מחמת חליה מה לי אנוסה מחמת מאיס מה לי מחמת חליות כיון שא"א לה להבעל לו ה"א דלשמעו לה להצריכה גט ושלא יאכל בפירותיה וירושתה חנם קמ"ל:

ו

וכן היה דן רמ"מ כו' ז"ל ב"י לא לענין לכוף ולגרש קאמר אלא לענין הממון קאמר שהיה דן בדייני דמתיבתא וכן ביאר הרא"ש בהדיא בתשובה כלל מ"ג דין א' עכ"ל וצ"ע כיון שכבר כתב רבינו שהרא"ש ביאר דברי הרי"ף שמ"ש "יהבינא "לה "גט "לאלתר שר"ל שנתנו רשות לבעל לגרש מיד אבל לא שיכפוהו לגרשה כו' ואם כן לא הוה ליה לבית יוסף לכתוב "לא "לענין "לכוף "ולגר וכו' כיון שזה גם דייני דמתיבתא לא פסקי לפי דעת הרא"ש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.