גליוני תשובה מאהבה/אורח חיים/תרע

גליוני תשובה מאהבה ‏ אורח חיים תרע

א

גליון. ז"ל הרמב"ם (רפ"ג מהל' חנוכה): בבית שני כשמלכו מלכי יון גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצות וכו'. וראיתי בספר מעשה רקח על הרמב"ם שכתב: ולא ידעתי מהיכן הוציא הרמב"ם דבטלו הדת ולא היו מניחין לעסוק בה ובמצוותיה. ונכנס בדחוקים גדולים.

ונראה פשוט שהוציא מנוסח אשר יסדו 'להשכיחם תורתך ולהעבירם על חקי רצונך' וכו'. ומילדותי אני תמה מדוע לא נזכר בנוסח התפלה מהנס שבפך, ה"ה להיפוך שרז"ל לא הזכירו בתלמוד כנוסח התפלה שחשמונאים עמדו על נפשם בימי יונים שרצו להשכיח תורת ה' ולהפר מצוותיה ונצחום וטהרו את המקדש וקבעו ימי חנוכה.

וראיתי בפרי חדש שכתב אין ראוי לעשות חנוכה כי אם שבעה ימים כקושיית הבית יוסף, דהיינו מך"ו בכסלו ואילך וקבעו מיום ך"ה שהיה יום הנצחון שנחו מאויביהם אבל אין זה אלא כחכם ויודע פשר דבר בין נוסח התפלה לדברי רז"ל מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, ולא משמע כן מלשון רז"ל ולא מלשון הרמב"ם, עיין עליהם.

ועיין דברים נחמדים בספר אמרי שפר לרבי אליהו ן' חיים סוף פ' וישב:

שם. גליון. ט"ז ס"ק א' חי"ת ימי חנוכה וכו'. והקשה הב"י וכו' ותירץ ג' תירוצים עיי"ש. עכ"ל.

ולענ"ד האמצע משובח, היינו תירוץ אמצע של הבית יוסף, וכן תורה לשון רז"ל 'ולא מצאו אלא פך אחד של שמן ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמנה ימים' וכו'. מלשון זו משמע שניכר הנס בו בפך שממנו הדליקו שמנה ימים. אבל לפי תירוץ הראשון והשלישי מהבית יוסף, משמע שניכר הנס במנורה.

וגם מרש"י נראה כאופן השני, שרש"י פירש דף ך"ג ע"א ד"ה כל יומא איתיה שהרי כל שמנה הדליקון מן הפך עכ"ל. והיינו כתירוץ השני לאחר שנתנו השמן בנרות המנורה כשיעור, נשאר הפך מלא כבתחלה, שהנס היה בפך.

ועם דברי נדחים גם שני תירוצים שחידש הפרי חדש, עיין עליו, ודוק. ובדרשותי כתבתי בזה צחות:

שם. גליון. שמעתי בילדותי מפי הרב המאוה"ג המפורסם מהר"ל קסוויץ זצלל"ה ראב"ד פה קהלתנו להקשות למ"ד משקי בי מדבחייא דכן ולמאי דסלקא דעתין דכן ממש אפילו טומאת עצמן אין להן א"כ בדגי היה הנס של חנוכה, דלא היה לשמן שבהיכל טומאה כלל, ועיין במסכת פסחים דף י"ז ע"א.

והשבתי לו אז, אפשר שטמאו בעוד שהיה קרוש. ועיין תוס' שם דף י"ד ע"ב ד"ה אפילו במנחות דף ל"א ע"א. אמנם אחר שעיינתי בסוגיא שם, ראיתי שיש לישב בגוונין הרבה:

שם. גליון. ראיתי בלבוש שכתב 'כשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, שהכניסו בו עבודת אלילים ותקרובת עבודת אלילים מטמא באוהל' וכו' עיין שם. ועיין פרי חדש. ועיין במסכת עבודה זרה (דף נ"ב ע"ב) ודברי רש"י שם בד"ה והקדשנו דאקדשנוהו שחזרו ומשחו בשמן המשחה וכו'. עכ"ל.

צל"ע שהוא לכאורה נגד מה דאמרו ז"ל במסכת שבועות (דף ט"ו ע"א) כל הכלים שעשה משה משיחה מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן. וכ"ה במסכת יומא ובמסכת סנהדרין . וכן פסק הרמב"ם פ"א מהל' כלי המקדש הלכה י"ב.

ורציתי ליישב על פי מה שכתבו תוס' במסכת מנחות (דף נ"ז ע"ב ד"ה ר' יאשיה וכו') ההוא סוגיא וכו' דדרשינן אותם במשיחה וכו' דאתי' כר"ע וכו' עכ"ל. א"כ פלוגתא דתנאי היא ורבים חולקים על רבי עקיבא כמבואר שם בהסוגיא ושם דף צ' ע"א ואין הלכה כרבי עקיבא נגד חביריו, אלא לפ"ז פסקי הרמב"ם סותרים זה את זה כבר הרגיש בזה המשנה למלך שם פ"א מהל' כלי המקדש.

עכ"פ דברי רש"י נכונים. ובנוסח 'בימי מתתיהו וכו' וטהרו את מקדשך והדליק נרות' וגו' לא יסדו 'וקדשו את כליה' משמע קצת שאין לדורות במשיחה כדעת הרמב"ם. ובדרוש הארכתי בס"ד:

· הבא >מעבר לתחילת הדף