גבורת ארי/יומא/עג/ב

גבורת ארי יומא עג ב

{{מרכז|יום הכפורים - פרק שמיני

דף ע"ג ע"ב

אלא למ"ד חצי שיעור מותר מן התורה מאי איכא למימר דקא סלקא דעתך דלריש לקיש אפילו איסור ליכא [וק"ל] למאי דס"ד דאפילו מדרבנן חצי שיעור לר"ל מותר תקשה ליה הא דתנן ספ"ב דקדושין (דף נ"ו) המקדש בערלה בכלאי הכרם בשור הנסקל בעגלה ערופה בציפורי מצורע בשער נזיר בפטר חמור בבשר בחלב בחולין שנשחטו בעזרה אינה מקודשת וטעמא דאינה מקודשת בכל הני משום דאיסורי הנאה נינהו ולאו מידי יהיב לה וקדושי אשה בעי שוה פרוטה ואי בפחות מכשיעור אפילו איסור דרבנן ליכא אמאי אינה מקודשת באיסור הנאה הא אפשר לה להנות ואף לאכול בפחות פחות מכשיעור בכדי שלא יצטרף כזית בכדי אכילת פרס דבשלמא למסקנא דמודה ר"ל דאסור מדרבנן ניחא דאע"ג דמותר מן התורה כיון דמדרבנן מיהו אסור המקדש באיסורי הנאה דרבנן נמי אינה מקודשת כדא' בפ"ק דפסחים המקדש משש שעות ולמעלה אפילו בחיטי קורדנייתא אינה מקודשת אבל למאי דסלקא דעתך דאפילו איסור דרבנן ליכא בחצי שיעור לר"ל תקשה והא ל"ל דהיינו טעמא דאינה מקודשת אע"פ שאפשר להנות בפחות מכשיעור משום לתא דמקח טעות נגע בה דמיירי שלא הודיע את האשה שהוא של איסור הנאה והיתה סבורה שהוא של היתר וראוי להנות ולאכלו כשיעור ביחד וכיון שהוא איסור הנאה ואינו יכולה לאכלו ולהנות ממנו אלא פחות פחות מכשיעור הוה ליה מקח טעות ועל דרך שפי' התם התוס' דאינה מקודשת אע"ג דקיימא לן כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא כדרך הנאתן והא אפשר לה להנות שלא כדרך הנאתה היינו משום דהוי מקח טעות דסבורה שהוא של היתר ויכולה להנות כדרך הנאתה ע"כ דהאי תי' דתוס' ליתא דלפ"ז אילו ידעה האשה שהוא מאיסורי הנאה דליכא מקח טעות מקודשת אלא מתניתין בדלא ידעה דוקא דאם כן מאי איריא המקדש באיסורי הנאה דאינה מקודשת אפילו באיסור אכילה נמי כיון דל"י הוה ליה מקח טעות וכדתנן בספ"ה דבכורות (דף ל"ז) השוחט את הפרה ומכרה ונודע שהיה טריפה מה שאכלו אכלו ומה שלא אכלו הם יחזירו לו את הבשר והוא יחזיר להם את הדמים והוא הדין לשאר כל האיסורים כדתניא התם בברייתא ועוד קשה לי דבספ"ק דבכורות (דף ט') פליגי פטר חמור אסור בהנאה דר"י ור"ש מתיר ופריך מהא דהמקדש בפטר חמור אינה מקודשת מני אי ר"ש תקדוש בכולי אי ר"י תקדוש בהך דביני ביני ואי מתני' מיירי בדלא ידעה ומשום מקח טעות מאי פריך ואי ר"י תקדוש בהך דביני ביני הא מ"מ מקח טעות הוא כיון דלא ידעה דפטר חמור הוא וסברה שהכל שלה ואין צריך לאפקועי איסורא בטלה אלא ש"מ דמיירי בדידעה שהוא פטר חמור דליכא מקח טעות ואם כן לא קשה ליה לר"י אלא תקדוש בהך דביני ביני אבל בכוליה לא ודלא כפי' התוס' עוד תי' התוס' התם דמיירי דאין בו שוה פרוטה אלא בדרך הנאתו וא"כ ה"נ אפשר לומר דאין בו שוה פרוטה אלא בשאכלו ביחד שזה ודאי יותר חשוב משאכלו מעט מעט מ"מ גם על תי' זה ק"ל הא א' שמואל בפ"ק דקידושין (דף י"ג) קידשה בתמרה אפילו עומד כור תמרים בדינר מקודשת מספק חיישינן שמא שוה פרוטה במדי ואמאי פסק ותני גבי איסורי הנאה אינה מקודשת דמשמע ודאי אינם קידושין ניחוש שמא שוה פרוטה במדי וראיתי להתוס' הרי"ד שם שכ' המקדש בפטר חמור אינה מקודשת אעפ"י שהאשה יכולה לפדותו בשה ולהיות מותרת בו אפילו הכי כל זמן שלא פדאתו הרי הוא איסור הנאה ונמצא שלא נתן לה כלום והוא הדין בהקדש דאר"י במזיד לא קידש מפני שלא נתחלל והקדש כדקאי קאי אעפ"י שהאשה יכולה לחלל על שוה פרוטה כדקיימא לן הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל אפילו הכי כל זמן שלא חיללה אינה מקודשת דבשעת קידושין לאו מידי יהיב לה והוא הדין הכא אע"ג שיש לה להנות בפחות מכשיעור אפילו הכי כיון שנתן לה כשיעור ואי אפשר להנות כמו שהוא לאו מידי יהב לה הא ודאי לא דמי דהתם מחוסר מעשה של פדיון ואי אפשר לה להנות כמו שנתן לה עכשיו מה שאין כן הנאת פחות מכשיעור שאפשר לה להנות כמו שנתן לה עכשיו בלי שום חסרון מעשה ועוד גם דברי תוס' רי"ד אינם מחוורין מההיא דפ"ק דבכורות דא"כ מה פריך לר"י תקדוש במאי דביני ביני מאי קושיא הא כל זמן שלא חיללה לאו מידי יהב לה אלא ודאי כיון דאפשר לחללו הך דביני ביני דין ממון יש לה ומקודשת בו והמחוור בהא דאינה מקודשת באיסורי הנאה אע"ג דיכולה להנות בו שלא כדרך הנאתו מה שפי' בו מקצת מפ' משום דמדרבנן אסור אפילו שלא כדרך הנאתו והשתא תקשה לפי מאי דסלקא דעתך דחצי שיעור לר"ל אפי' מדרבנן מותר אמאי המקדש באי' הנאה אינה מקודשת הא אפשר לה להנות בפחות מכשיעור ועוד קשה לי דאמ' פ"ב דפסחים (דף כ"ט) האוכל חמץ של הקדש במועד מעל ויש אומרים לא מעל ומפרש התם הגמ' דהיינו טעמא דיש אומרים לא מעל משום דלא הפסיד להקדש מידי כיון דחמץ אסור בהנאה אינו ראוי לפדיון ולא שוה מידי ולא הפסיד להקדש מידי והשתא הא ראוי לפדותו פחות מכשיעור ולאכלו כיון דאפילו איסור דרבנן ליכא מיהו י"ל למאי דס"ד אליבא דר"ל היינו טעמא דיש אומרים לא מעל כדמפ' ר"י התם ר' נחוניא בן הקנה היא דכרת פוטרו מן התשלומין מ"מ מההיא דקדושין קשיא והא ל"ל דה"ט דאינה מקודשת באיסורי הנאה אע"ג דראוי לה להנות בחצי שיעור מ"מ כיון דקידשה בכשיעור ויותר אי אמרת דמקודשת נמצא הבעל נהנה מאיסורי הנאה ע"י שמתקדשת בו ועביד איסורא השתא דאמרת אינה מקודשת לא עביד איסורא דהא אינו נהנה וכהאי גוונא אמרינן בר"ה (דף כ"ח) למ"ד מצות להנות ניתנו בשופר של עולה לא יתקע ואם תקע לא יצא מ"ט מצות להנות נתנו ואי אמרת יצא נמצא נהנה מאיסורי הנאה והשתא דאמרו לא יצא אינו נהנה ולא עביד איסורא והכא נמי היינו טעמא דבאיסורי הנאה אינה מקודשת דאי אמרת מקודשת נמצא נהנה מאיסורי הנאה בכשיעור במה שמתקדשת בו מש"ה אמרו אינה מקודשת דהשתא אינו עושה איסור. ליתא דשאני שופר דמש"ה לא יצא משום דהו"ל מצוה הבאה בעבירה אבל בקדושי אשה כיון דאפשר לה להנות ממנו משום לתא דידיה שלא יגע באיסורי הנאה אין לבטל הקדושין אלא הוא מקודשת ואיסורא דעבד עבד תדע דתנן בפ"ב דקדושין (דף נ"ב) המקדש בהקדש במזיד לר"מ קידש משום דס"ל הקדש במזיד מעל ונפק לחולין והשתא אמאי מקודשת ועי"ז נפקא לחולין ומעל הא אין כאן שום הנאה אלא של קדושין נימא דא"מ וממילא לא מעל כדאמ' גבי שופר של עולה אלא ודאי שאני התם דהו"ל מצוה הבאה בעבירה ובקדושי אשה לא שייך ה"ט ומש"ה מקודשת ומעל והשתא תקשה אפי' קידשה באיסורי הנאה כשיעור אי חצי שיעור מותר אפי' מדרבנן אע"ג דעביד הבעל איסורא תקדש הואיל וראוי לה להנות ממנו בחצי שיעור מיהו מן הירושלמי דפירקין למדתי תי' ע"ז דגרסינן התם מודה ר"ל באיסורי הנאה אע"ג דגרסינן התם מודה ר"ל ביוה"כ מודה ר"ל בעתיד להשלים ואע"ג דגמ' דידן לא ס"ל כגמ' דירושלמי בהא דמודה ר"ל ביוה"כ שהרי פריך איוה"כ בשמעתין מ"מ בהא דקאמר מודה ר"ל באיסורי הנאה ס"ל להגמרא שלנו נמי כן משו"ה באיסורי הנאה אינה מקודשת דחצי שיעור אפי' ר"ל מודה דאסור באיסורי הנאה:

בכולל דברים המותרין עם דברים האסורים לכאורה אינו מדוקדק מדאמר בכולל משמע דמוקי לה דמיירי במפרש בשעת שבועה שלא יאכל לא שחוטה ולא נבלה וכן פירש"י והא מתני' שלא אוכל סתמא קאמר וממילא כולל הכא דבין היתר ובין איסור בכלל שלא אוכל סתמא הוי אבל המעיין שם במקומו בפ"ג דשבועות (דף כ"ב) ניחא דלעיל מיניה פריך הא גופא קשיא אמרת שלא אוכל ואכל אוכלין שאינן ראויין לאכילה פטור והדר תני שלא אוכל ואכל נבילות חייב ומשני רישא בסתם סיפא במפרש כלומר שפי' בהדיא שלא אוכל נבילות והדר פריך מפרש נמי אמאי מושבע מהר סיני הוא ועלה קאמרי הני אמוראי בכולל כלומר לאו בדפירש שלא אוכל נבילות לחוד אלא מיירי בכולל שחוטות עם נבילות:

ר"ל אמר אי אתה מוצא כו' ואמרינן התם ר"י לא אמר כר"ל דמוקי למתני' כדברי הכל והקשו התוס' לימא דה"ט דלא אמר כר"ל משום דס"ל דחצי שיעור אסור מה"ת ותי' כיון דליכא אלא איסור בעלמא לאו מושבע ועומד חשיב ליה ואני תמה דא"א דשבועה חלה על חצי שיעור א"כ כ"ש דשאר איסורים הבאים מאיליהן דחיילי על חצי שיעור כדאמר בסוגיא דהתם דאיסור הבא מאיליו ראוי לחול יותר על איסור אחר משבועה שאינה באה אלא ע"י עצמו דמשו"ה לא מוקי ר"ל בכולל א"כ תקשה הא דפ"ד דמעילה (דף ט"ו) דתנן התם כל הנבילות מצטרפין זה עם זה ובגמ' אמר רב לא שנו אלא לענין טומאה אבל לענין אכילה טהורין בפני עצמן וטמאין בפני עצמן ולוי אמר אפילו לאכילה נמי מצטרפין וה"ט דפליגי דרב סבר אין איסור חל על איסור וללוי חל והשתא לרב למה לא יצטרף חצי שיעור דטמאה להשלים איסור נבילה לכזית עם חצי שיעור דנבלת טהורה לחייב משום נבילה הא אין כאן אלא חצי שיעור מאיסור טמאה ויחול איסור נבילה עליה להצטרף עם הטהורה לכשיעור ועוד ק"ל דבספ"ה דכריתות (דף כ"ג] מוכיח הגמ' דבקדשים גלי קרא דאיסור חל על איסור דהא רבי ס"ל דאיסור קל על אי' חמור לא חייל ובקדשים חייל דהא מעילה קל דבמיתה ואיסור קדשים חמור דבכרת ותניא כל חלב לה' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה וחייל איסור מיתה דמעילה אחלב דבכרת והשתא מנ"ל דגלי קרא דבקדשים חל דילמא לא גלי אלא דשייך מעילה באימורי קדשים קלים נמי ונ"מ להצטרף חצי שיעור של אימורין עם חצי שיעור בדק הבית דקי"ל דקדשי מזבח וקדשי בדק הבית מצטרפין זה עם זה למעילה ברפ"ד דמעילה (דף ט"ו) דאין כאן מאיסור חלב וממעילה שיעור שלם אי נמי אפילו באוכל כזית שלם מחלב קדשים קלים וכגון שאכלו ביותר מכדי אכילת פרס דמשום חלב לא מחייב ואינו אלא כאוכל חצי שיעור דקיי"ל אוכל כזית ביותר מכדי אכילת פרס בכל אי' תורה אין מצטרף אבל לענין מעילה אמרינן ברפ"ה דמעילה (דף ט"ז) אכל היום ואכל למחר ואפי' לזמן מרובה מצטרף וחייב וכ"ש למאי דר"ל ר"פ בפ"ב דפסחים דרבי סבירא ליה דבשוה פרוטה אע"פ שאין בו כזית חייב במעילה ובתרומה דהשתא נמי [משכחת לה] באוכל שוה פרוטה מאימורים ואין בו כזית דליכא מאיסור חלב אלא חצי שיעור אלא ודאי ש"מ דהיכא דאין איסור חל על איסור אפי' על חצי שיעור נמי אינו חל ומדגלי קרא אימורים למעילה בע"כ ש"מ דבקדשים חל וכ"ת אכתי תקשה מנ"ל להוכיח מהא דבקדשים אפי' קל על חמור חייל מדחייל מעילה קלה דבמיתה על חלב דבכרת דילמא מיירי בהני גוונא דליכא אלא חצי שיעור מחלב ומאיסור מעילה שיעור שלם דהשתא הו"ל איסור מעילה חמור דבמיתה דהאיכא כוליה שיעור לגבי מעילה וחלב קל דאינו אלא חצי שיעור של חלב ואינו אלא איסורא בעלמא י"ל דכיון דחלב בכשיעור בכרת דחמיר ממיתה שוב אינו חל אפי' על חצי שיעור ממנו אפי' לגבי כוליה שיעורא דמעילה דבמיתה ודאי והשתא כ"ש דקשה על התוס' דפי' דעל חצי שיעור חל איסור אחר לגמרי ומהא ש"מ דחצי שיעור (חסר) ומ"מ אין להקשות על פי' התוס' מההיא דסוף פ"ז דחולין (דף ק"א) דקאמר התם אבר מן החי נוהג בבהמה חיה ועוף בין טמאים בין טהורין דברי ר"י ור"א ונ"ל מדכתיב רק חזק לבלתי אכול את הדם וכו' ולא תאכל הנפש עם הבשר כל שאתה מצוה על דמו אתה מצוה על איבריו ופריך ור"י ל"ל קרא ליתא איסור אבר ויחול על איסור טמאה שכן איסורו נוהג בבני נח דמה"ט ס"ל התם דגיד הנשה נוהג בטמאה ומשני אין הכי נמי וכי איצטריך קרא לר"א והא האי קרא דלא תאכל הנפש עם הבשר באבר מן החי מיירי ולא בבשר מן החי כדאמר התם (דף ק"ב) וגם בברייתא אבר מן החי קתני והא אבר מן החי היינו משהו בשר וגידין ועצמות משלימין לכזית דכהאי גוונא מיקרי אבר וגזה"כ הוא גבי אבר מן החי משא"כ בשאר איסורים שאין עצמות וגידין משלימין לכזית אלא צריך כזית בבשר לבד והשתא אפי' לר"א ל"ל קרא דאבר מן החי נוהג בטמאה פשיטא דאיסור אבר חל דהא מכי אכל כזית במשהו בשר מן הטמאה וגידין ועצמות משלימין לכזית הו"ל שיעור שלם לגבי אבר מן החי ואלו לגבי איסור טמאה אין כאן אלא חצי שיעור דאין גידין ועצמות משלימין לענין איסור טמאה די"ל דאיצטרך קרא לר"א באכל ביחד אבר גדול מן החי שבלא גידין ועצמות יש בבשר לבד כזית וסד"א דאין איסור אבר מן החי חל על איסור טמאה קמ"ל דחייל וגדולה מזו נ"ל דאפי' אם לא אכלו כאחד צריך קרא דאי' אבר מן החי חייל אע"ג דקדים למיחל לאיסור טמאה דכשאכל כזית במשהו בשר וגידין ועצמות השלימו לכזית חייל כבר איסור אבר מן החי ואכתי איסור טמאה הו"ל חצי שיעור ולדברי התוס' חצי שיעור לאו כלום הוא אפי' לר"י דאמר חצי שיעור אסור מה"ת מ"מ כשמשלים לאכול מן הבשר לחוד בכדי אכילת פרס עד כזית בצירוף משהו ניעור המשהו קמא מלהצטרף עם הגידין ועצמות לחייב עליו משום אבר מן החי ומצטרף עם השאר בשר להשלים כזית בשר לחייב עליו משום טמאה וכהאי גוונא אמרינן ספ"ב דזבחים (דף ל"א) חצי זית חוץ לזמנו וחצי זית חוץ למקומו וחצי זית חוץ לזמנו אמר רבא ויקץ כישן פיגול וה"ה לענין טומאה אמרינן כה"ג כי מצא מינו חוזר וניעור להצטרף עם הראוי לו דהא רבא מייתי ראיה דויקץ כישן פיגול מהא דתנן כביצה אוכל ראשון וכביצה אוכל שני שבללן ראשון חלקן זה שני וזה שני הא חזר וערב ראשון הוי אלמא אע"פ שנצטרף כבר עם חוץ למקומו כי הדר מצא מינו הראוי לו יותר ניער מצירופו הא' וחייל עליו שם מינו וכן הדין לענין טומאה ה"נ אע"פ שנצטרף כבר המשהו בשר עם הגידין ועצמות לשיעור אבר מן החי אפ"ה כי הדר מצא להצטרף לאיסור טמאה הראוי לו יותר כיון דאין איסור חל על איסור חוזר וניער מצירופו הא' ומצטרף להשלים לכזית טמאה ואפי' לר"ה דאמר התם עירוב מחשבות הוי ואינו חוזר מצירופו הא' ולהצטרף עם מינו וה"נ כיון דנצטרף לאיסור אבר מן החי אינו חוזר להצטרף לאיסור טמאה אפ"ה מודה הכא דהא ר"ה דחי התם ראית רבא מטומאה התם איכא שיעורא הכא ליכא שיעורא ופי' רש"י התם מעיקרא שיעור שלם הוי ונחלק הילכך כשחזר ועירבו שמו חזר עליו אבל הכא מעיקרא חצי זית פיגול וחצי זית פסול לא נקרא שם פיגול עליו כ"א שם פסול הלכך כי הדר אתי חצי זית זמן לא פקע שם פסול למיחל שם פיגול וא"נ מעיקרא היה שיעור שלם דאיסור טמאה בבהמה זו הלכך כשחלקו למשהו בשר וגידין ועצמות המשלימים לכזית ואכלו כי הדר מלייה מן הבשר לשיעור איסור טמאה אפי' ר"ה מודה דחוזר וניער מיהו למאי דפי' התוס' התם בשם ר"ת התם איכא שיעורא שיש מן השני כשיעור לפיכך הניח להא' להפרד ממנו והלך לו להתחבר אצל ראשון אבל הכא ליכא שיעורא מן הפסול ואין מניח לו הפיגול להפרד מעליו וא"כ ה"נ י"ל לכאורה כיון דליכא שיעורא לאבר מן החי בלא משהו בשר זה אין מניח לו להפרד מעליו ולהצטרף עם איסור טמאה וה"נ משמע התם בהא דאייתי ר"ה ראיה למילתיה מאוכל שנטמא באב הטומאה היכא דליכא שיעור מן השני אינו מניח לראשון להפרד מעליו לילך לו אצל הא' חבירו כדפי' התוס' התם ה"נ דכוותיה לכאורה אפ"ה יש ליישב זאת גם אליבא דר"ה אלא שלא רציתי להאריך בזה דנראה דהלכה כרבא דבתרא הוא ואפי' אי גרסינן רבה אפ"ה הלכה כן דרב אשי דבתרא היא ס"ל התם כוותיה מיהו מהני תרתי ראיות קמאי ודאי קשה לפי' התוס' דש"מ דאי חצי שיעור אסור מה"ת אין איסור אחר חל עליו אפי' אי אתה מצרפו לאיסור אחר שישלים שיעורו אפ"ה אינו חל על חצי שיעור של איסור ראשון. מיהו ק"ל אם אין איסור חל על חצי שיעור א"כ הא דאמ' בפ"ג דשבועות (דף כ"ח) שבועה שלא אוכל עשר ותשע מהו אינו חייב אלא אחת א"ל אשתבשת עשר הוא דלא אכיל אבל תשע מיהא אכיל פי' וחלה שבועה שניה של תשע והא שבועה זו של תשע הו"ל חצי שיעור של שבועה ראשונה של עשר וכיון דאין שבועה חלה על חצי שיעור אמאי חיילא של תשע וי"ל דמיירי דהא דנשבע שלא יאכל עשר היינו עשר ביחד בבת אחת ובפירות קטנים איירי שבית הבליעה מחזיק לעשר מהן ביחד ולא כדפי' רש"י דמיירי מתאנים שאין בית הבליעה מחזיק מהן עשר בבת אחת וכיון דשבועה של עשר הוי על ביחד אין חצי שיעור מהן אסור מה"ת דהא טעמא דחצי שיעור אסור מן התורה היינו משום דחזי לאצטרופי והא לא חזי לאצטרופא דהא לא נשבע אלא שלא לאכלן בבת אחת והא ליכא בת אחת וכ"ת אמאי קאמר ליה אישתבשת דילמא הא דקאמר אינו חייב אלא אחת איירי בנשבע על עשר סתמא ולא מיירי בבת אחת דבכהאי גוונא חצי שיעור אסור מה"ת די"ל דהו"ל לאסוקי מדשאיל מיניה שלא אוכל עשר ותשע מהו בע"כ בשלא אוכל עשר בבת אחת איירי דאל"כ פשיטא דלא חייל על תשע כיון דקי"ל כר"י דאמר חצי שיעור אסור מה"ת ואכתי ק"ל דתנן בההוא פרקין (דף כ"ז) שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה ואכלה אינו חייב אלא א' ובגמ' ל"ל למתני' שלא אוכל שלא אוכלנה הא קמ"ל טעמא דאמר שלא אוכל והדר שלא אוכלנה דלא מחייב אלא חדא אבל אמר שלא אוכלנה והדר אמר שלא אוכל מחייב תרתי כדרבא דאמר רבא שבועה שלא אוכל ככר זו כיון שאכל ממנו כזית חייב שלא אוכלנה אינו חייב עד שיאכל את כולה והשתא כי אמר שלא אוכלנה והדר אמר שלא אוכל אמאי מיחייב תרתי הא בכלל שבועה הוי איסורא נמי כל שהוא כיון דחצי שיעור אסור מה"ת ואמאי חיילא שבועה שניה של שלא אוכל לגמרי ובהא אין לומר דהא שנשבע שלא אוכלנה היינו שלא אוכלנה בבת אחת ביחד שהרי פי' התוס' שם והכריחו דבנשבע שלא אוכלנה אם אכלו כולו אלא ששייר ממנו פחות מכזית חייב כאלו אכלו כולו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף