בית מאיר/יורה דעה/נז

בית מאיר ‏ יורה דעה נז

סעי' א'. בש"ך ס"ק ו'. בא"ד וכ"כ ראב"ן דרוב דינו כארי. נ"ב לשון זה סותר מ"ש בסק"א וכן:

נראה דעת הראב"ן וצ"ע בגוף הספר:

סעי' י"ג. בש"ך ס"ק ל"ג מסיים והוא מדברי הרא"ש שכתב נ"ב הרא"ש כתב זה לדין גמרא ע"ש ועיין ס"ס כ"ג בדין תלישת נוצות:

סעי' ט"ו בש"ך ס"ק ל"ה נ"ל וכו' מקרי ודאי דרוסה. נ"ב ואם נשא זאב שה בפיו והצילו הרועה זה נמי ספק דרוסה הוא ב"י:

סעי' י"ח הג"ה בסופה וכ"מ שהוא טריפה וכו' עיין ש"ך שמביא בשם מהרש"ל דטעם דטריפה הוא שאין כמוה חי' רובא דרובא אבל מיעוטא דמיעוטא חי' אע"ג דטריפה הוא. וצ"ע בהיש"ש כי הרשב"א דחה דברים אלו בשני ידים. והדין עמו דא"כ לא היו הרבנן צריכין להשיב באיוב דמעשה ניסים הוא אלא שהוא מהמיעוט טריפה שחי וביותר תימה לי על הד"מ שכתב דברים אלו בשם הרשב"א גופא וליתא:

בט"ז ס"ס מסיים ומה יזיק איסור של אחת לחברתה ניב דומה לזה מביא בסי' פ"ד בשם הרש"ל. וע"ש מה שכתבתי בצדו בשם הח"י והכא בל"ז איתחזיק ההוא ארי ביש לו כח להשיג ולדרוס אף במקום רחב ולא חשיב תו לגבי דההוא ארי כספק על ודו"ק:

פר"ח סק"ג ואין זה ראי' כו' שמעינן דחתול בדקה ל"ד נ"ב א"י איך פשוט לו זה אף לר"י לל"ק דהא מוכרח לומר זאב בדקה לאפוקי מת"ק דזאב אפילו בגסה וע"כ לא תפס הגמרא בפשיטות דרוסת הזאב למעוטי חתול אלא לר' בצימין דר"י לפרושי דנמצא לא ס"ד דזאב בגסה דורס ודוק תו שם שבוש הוא. נ"ב אין כ"כ שבוש דלאו משמי' דנפשי' אמר אלא משמי' דר' אלעי שהי' בימי אבוה כדאי' בעירובין נ"ג ע"ב ור' אבוה הי' בימי ר' יוחנן ורב ור"י הלכה כר"י ומאן לימא לן דבזה אין הלכה כר"א ובפרט דר"א תלמיד ר"י הי' כדאיתא פ' א"ט דף נ' אר"א אר"י ובפסחים ל"ט מצינן דר"א קדמין הי' בימי ר' אליעזר ור' יהושע הי' תלמידם דהיינו בזמן אחד דרב ור"י שם סק"ט ותמיה. נ"ב תימה זו אחר עיון קל לאו מידי הוא כי תי' תוס' מחוור ומ"ש ועוד וכו' אינו מובן דלזה מספיק תי' תוס' ועוד שכתב:

בהנ"ל מסיים ודלא כהמחבר. נ"ב עיין בדרישה ול"ק:

שם ס"ק י"א. נ"ב לא מצאתי שם:

שם ס"ק כ"ט ודלא וכו' בלי ראי', נ"ב טעמו שאין לנו להמציא חילוקים שאינם בש"ס. ולענ"ד מעיקרא דדינא דין זה צ"ע דאם מכניס ידו למקום שהעופות יכולים להשמיט למה יגרע ממקום הרחב ולפ"ר אף עדיף הוא דשם כשם שאינהו יכולים לברוח כן יכול הוא לרודפם משא"כ הכא וע"כ דאיירי שע"י טורח יוכל להשיגם וצ"ע:

שם ס"ק ל"א ואין מכאן ראי' וכו' או שתקי כדברי הר"ן. נ"ב צ"ל ועם כ"ז נראה כהר"ן:

. שם ובה"מ צריך הכרע. נ"ב לענ"ד משמעות הגמרא כי פליגי באיהו שתק ואינהו מקרקרין מ"ס מעשה עביד נוטה יותר לדעת הרשב"א דהא בלא ידעינן לא שייך לומר מר סבר מעשה עביד. וגם מדהלכה כשמואל יותר הי' להגמרא לאשמועינן רבותא אליבי' דאפילו לא ידעינן מחמיר וגם יותר הגון לקרב הדיעות דרב ושמואל מלמיעבד פלוגתא רחוקה:

שם ס"ק ל"ט ומסכים עם דעת הרשב"א. נ"ב עיין בתה"ב. הקצר כי נראה בעליל שאינו סומך על סברתו ופוסק כמשמעות כה"פ. וכן מוכח לענ"ד דהא לפ"ז אין מקום לבדיקה מבפנים אלא בשראינו דם מבחוץ וברור שזה ודאי דרוסה מקרי ואיך קאמר הגמרא דף מ"ג וושט וכו' נ"מ לס' דרוסה. הא אין נ"מ זו אלא לודאי דרוסה. שוב ראיתי שלקמן מיישב זה שם ס"ק מ"ג סוף הדבור וקצת תימה על הטור. נ"ב עיין נמי בהקצר תמצא ברור מלשונו בדק ולא האדים בשר אף מבחוץ דכונתו אינו אלא על דרך שפירשו הב"י דאם לא נמצא אף מבחוץ גרע וע"ז שפיר משיג הטור ואינו נמשך לפי שיטתו כלל כי לא הזכירה שם כלל וכנ"ל:

שם ס"ק מ"ז וכן בפ' א"ט וכו'. נ"ב עיין בבאר היטב חדשים חידושי הגאון מוה' עוזר:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף