בית מאיר/אורח חיים/תרצג

בית מאיר ‏ אורח חיים תרצג

כתב המ"א בשם מנהגים שאומרים קדיש שלם היינו בלילה ומשמע הטעם בהגהות מיימון להלכות תשעה באב מדכתב כבשאר ימות השנה שלא ישונה הסדר משאר ימות השנה שאחר ערבית אומרים קדיש שלם משא"כ ביום מבואר בתוס' דאך ח"ק ומה שכ' המ"א ונ"ל דבמדינות אלו וכו' זה לא נראה כלל מתוס' והגה"מ ומנהגים אלא משמע סתימתם דגם אחר ואתה קדוש יאמר קדיש שלם ובמנהגי ט' באב מוכרח הגה"מ ליתן טעם שלא לומר אחר ובא לציון קדיש שלם מפני שבאיכה נאמר סתם תפלתי מבואר הא בפורים אומרים שפיר ק"ש אף שכבר אמרו קודם המגילה וכן עיקר:

שוב ראיתי שכבר מסיק הכי הא"ר ומה דלא נהגינן נמי במה שכתבו תוספות שם ואוחז ס"ת וקורא וכו' ואין מחזיר ספר תורה למקומו אלא יושב ואוחז בידיו עד שקראו את המגילה היינו משום דיתר הפוסקים משמיטו מנהג זה ש"מ דלא סבירא לי' ויראה דהטעם משום דהאוחז הא חייב לכוין לצאת שמיעת קריאת המגילה כדאיתא סי' תר"צ סעי' י"ד ואם יאחז ס"ת בידו יהא לבו על הס"ת כדאיתא בסי' צ"ו לענין תפילה וק"ל:

העתק תשובת הגאון בעהמ"ח ס' בית מאיר ז"ל קבלתי איגרת היום ך"ב טבת שנת בשלום מק"ק הוראדנא מכבוד הרב מו"צ ובית דינו ואלופי מקהל יצ"ו וז"ל על עתה באנו במידי דאית בי' שאלה על אודות אתרוגים אשר זה חדשים מקרוב הובאו למדינתינו הנקראים קרפיעע אתרוגים אשר רבים יצא ידי חובתם בחג הסוכות העבר. והי' חביב' להו מצוה בשעתא כי תואר והדר להם. ויש אשר משכו ידיהם ממנו ומענה בפיהם אין זה הדר האמור בתורה וסימנא מלתא שאין להם כ"כ בליטות כמו באתרוגים דמאז ועד עתה ומקצתן לא ניכר להם שום בליטה כי אם מעט מזעיר ואף גם שחזותא מוכיח עליהם שאינם משוכים וארוכים ואף שאינם עגולים ככדור ועל כל זה אין להם חזקה דמשוכה כמו באתרוגים דמאז אמנם כשבדקנום מבפנים ולא מצאנו בהם שום שינוי ואין אתנו יודע מאיכות גידולי של האתרוגים הנ"ל כי ממדינה למדינה איכא בינייהו והנה ע"פ דין ודת תוה"ק לא עלתה בידינו דבר ברור אם להתיר וכן להיפך והנה שמוע שמענו שכבר לעלמא מן רבי נשאל שאילתא דא. ומסתמא השיב לשואלו דבר כאשר העלה מרגניתא כאשר אור לו בציון המצויין בהלכה ומידו קרנים לו:

ואף גם שבקהילתם הרמה שם נקבצו באו לה כי ארץ מסחר הוא ובודאי עלו לפני כסא כבודו החקירה ודרישה איכות גידולי' של האתרוגים הנ"ל ע"כ באנו לשחר פני המאור הגדול מו"צ דקהילתינו הישישה פה ק"ק הנ"ל הק' וכו' אחר כך כתבו כדי שלא תהא שאלתינו מבלי נותן טעם לכן אמרנו להציג פה לפני רבינו וכו' נ"י מקצת הספיקות ספק הא' הוא אחר שאנו רואים בהם קצת שינוים כמו שנתבאר מע"ל א"כ ראוי להסתפק בהם אולי הם מורכבים באילן אחר והנה בדין אתרוג המורכב כבר גמגמו בזה הראשונים אשר הי' לפנינו בתשובת רמ"א וב"ח וגם האחרונים הט"ז ומ"א הסכימו לפוסלו ע"כ לא נכניס ראשינו כעת בדין זה אמנם אף אנו נאמר דאכתי מנין לנו להחזיק ריעותא באלו האתרוגים לחוש להרכבה בשביל שינוי מועט שהרי עינינו הרואות בכמה מיני פירות שמין אחד משתנה בטעם במראה וריח ובתואר וקומה כמו האגסים והלוזיס וכדומה כמ"ש הרמב"ם פרק ג' מה' כלאים וא"כ דבר פשוט שגם שינוי אילן האתרוג כאחד מהם ודרכו לשנות הפרי לפעמים לפי שינוי המקום וטבע הארצות וכיון שכן מאין לנו להחזיק ריעותא באלו האתרוגים בשביל שינוי מועט כיון דאיכא למיתלי השינוי בדבר אחר רעותא דלא חזינן לא מחזיקינן כמו שכתב רש"י ז"ל חולין מ"ח ע"ב ד"ה לחבירו ופשוט הוא בש"ס ופוסקים בדוכתי טובא ביור"ד סי' ל"ג בט"ז ס"ק ח' דאם נמצא אדמימות בושט או בחלל הגוף תלינן בדבר אחר ואין חוששין לדריסה אע"ג דדריסה שכיח וספיקו אסור דלא מוקמינן אחזקת היתר מ"מ היכא דאיכא למיתלי בדבר אחר לא מיקרי ספק כלל משום דלא מחזיקינן ריעותא דלא חזינן וכמ"ש התב"ש שם דלקולא תלינן וא"ל דשאני דריסה דמלתא אחרית' הוא הלא גם הרכבה מילתא אחריתא הוא שיש להאילן או הגרעין שנטעו בו האילן חזקת הגוף שלא נשתנה האילן ולא נעשה בו מעשה כלל ואם כן ודאי אתרוג הן וכן משמע ביור"ד סי' נ"ב סעי' ד' דאין ירקות פוסל בכבד של עוף במינו שיש במין מדברי מטעמא כיון דהמדברי כבידן ירוק תלינן שגם בבייתות נמצא לפעמים כן כמו בעינוניתא דוורדא בפא"ט ואף שהט"ז השיג ע"ז שם היינו בידוע שנפלה אבל בלא נפלה לאור שא"צ בדיקה מודה דהירקות לא הוי ריעותא כיון שנמצא כן במדברי אף שידוע שאינו כן בעוף בייתות וכ"ש באתרוג דאנן סהדי שבודאי ימצא כן בשאר אתרוגים באלו השינוים שאין לחוש להרכבה ותלינן שדרך גידולו הוא כן ובאותו הארץ אין זה שינוי כלל וכ"מ עוד בסי' נ"א ס"ג גבי קוץ תלינן בחיכוך ובסי' נ"ז גבי נמצאת צפורן וכו' ובסי' ק"ץ ס"ח בנתקלקל החותם תלינן שאולי מעצמו נתקלקל, ובתשו' הח"צ סי' מ"ו בכתם שנתייבש ונמצא אדמומות בקצוותיי' תלינן שמחמת שינוי האויר וכדומה וכהנה טובא דלא מחזיקינן ריעותא כל היכא דאיכא. למיתלי בדבר אחר שנית דאף שנאמר דמדי ספיקא לא יצאנו מ"מ יש להקל שהרי כתב הט"ז סי' תרמ"ט שאף בודאי מורכב אין איסור ברור מן התלמוד וגם בתשו' רמ"א סי' קי"ז סיים שאין להוציא לעז על הראשונים שהיו נוהגים לברך עליהם אלמא שהראשונים היו מכשירים המורכב לגמרי וגם הרמ"א לא פסיקא לי' לפוסלו לגמרי דכל ראיותיו אינו אלא שלא להכשירו בודאי מטעמים האמורים שם אבל מכל מקום אין שם ראי' לאיסור ודאי גם הב"ח בתשו' גם שבסי' קל"ה צודד לאיסור מ"מ בסי' קל"ו מסקנתו להכשיר וא"כ בנ"ד שאין באתרוגים אלו אלא חשש הרכבה יש להכשיר מכח ס"ס דשמא אין מורכבים כלל דמנלן להחזיק ריעותא כיון דאיכא למיתלי שינוי בדבר אחר ואת"ל מורכבים הם שמא מרכב כשר ואין לומר דלא סמכינן בהא אס"ס וכן הוסכם הש"כ והפרי תואר וכש"כ בנ"ד שכמעט א"א להעמיד על הבירור מפני ריחוק מקום. וגם אין לומר שהספק הב' הוא ס' חסרון חכמה דלא חשוב ס' ז"א דספק כה"ג שהס' הוא לכל העולם הוא כמו ספק תיקו ואף שפר"ח ביו"ד ל' ובכללי ס"ס אות ה' וכן הב"ש באהע"ז סס"י קנ"ה חפשו בפשיטות דס' תיקו (היא ס"ס גמור וכן דעת התב"ש ביור"ד סי') לא חשוב ס' לענין ס"ס וגם מדברי הש"ך ביו"ד סי' ק"ד סק"ד נראה דמספקא לי' בהא מ"מ הא הב"י ביור"ד סי' מ"א ונ"ט סובר בפשיטות דס' תיקו הוא מס' גמור וכן דעת התב"ש ביור"ד סי' ל"ו דבכה"ג מיקרי ס"ס ועי' בתשו' מ"ב סי' נ' ותו כיון דהראשונים הי' מברכים עליהם אלמא דפשיטא להם בודאי דכשרים הם וגם הב"ח בתשו' סס"י קל"ו מסיק הכי א"כ הוא ספק פלוגתא דרבוותא דחשיב ס"ס ודאי כמ"ש הש"ך ביו"ד סוף סי' נ"ז וכאן עדיפא טובא שהראשונים פשוט להו דכשרים הם והאחרונים מספקא להו וא"כ אין ספק מוציא מידי ודאי ובתשו' רמ"א שם מיירי באתרוג שקורים גרצו שהם מורכבים ודאי לפי שהמנהג הוא שם להרכיבם משא"כ באלו האתרוגים שלפנינו שאין אנו יודעים מה טובם ופשיטא שאין לחוש שאלו הן מאילן אחר המורכב באילן האתרוג דא"כ לא היו דומין מכל וכל לאתרוג כמ"ש רש"י סוטה מ"ג ע"ב דלעולם המורכב נושא פרי ממין הנרכב ואף לפי מה שצידד הב"ח בתשו' קל"ה דר"ל ממין הנרכב אבל לא שדומה ממש להנרכב מכל מקום מודה הוא דיותר הוא דומה למין הנרכב ממין המורכב והטבע יעיד ע"ז וא"כ באתרוג בנ"ד שדומין מכו"כ למין האתרוג זולת בקצת שינויים דקים פשוט דאין לחוש שהוא מאילן אחר המורכב באתרוג וא"כ הוי ס"ס שפיר:

ורב אחד מפורסם במדינתינו כ' ע"ז וז"ל ואפי' תהא שום הרכבה שאינו ניכרת וכו' לכ"ע ויש לומר דשרי ולא מיקרי הרכבה כדמשמע בירושלמי פ"ק דכלאים דבזיתים הרכבתו לשבח לא מיקרי הרכבה כלל ע"כ ותשב באיתן קשתו שכ"כ בשו"ת' האזרחי והנה הת"מ ההוא לא נמצא אתנו אבל תוכן כוונתו הוא למאי דגרסינן בירושלמי שם תנא אין מרכיבין זיתים ברכב של תמרי מפני שהוא אילן באילן רבי יודן בעי וליתו הדא פלוגתא על ד' לוי דאמר כ' אשתך כגפן פורי' בירכתי ביתך בניך כשתילי זיתים וכו' מה זיתים אין בהם הרכבה אף בנין אין בהם פסולת הא מכלל שיש בו פסולת שניא הכא שהוא עתיד למתקה כהדא וכו' ופירש המפרש אין בהם הרכבה לפי שכל אילנות אם מרכיבין באילן אחר יוצא פרי משונה אבל הזית לא כן בד"ו שאם ירכביהו על כל האילנות שבעולם לא יוציא אלא זיתים אף בניך לא יהי' בהם פסול ממזרות הא מכלל וכו' מדמרכיבין אותו משמע שמוציא פירות משונים ומשני שהוא עתיד למתקה ר"ל בשביל כך אסרה התנא אבל בעולם אין בזה שינוי והוציא הרב הנזכר מזה מדקאמר זיתים אין בהם הרכבה דהיינו שהמורכב אינו מוציא אלא זיתים ומסיק דאפ"ה משונה הוא בטעם שהיא ממתקת אותו ממרירתו הרי לפנינו דאף שהטעם משתנה ע"י הרכבה אפ"ה כל שאין להם שינוי גמור בתואר וקומה עדיין שמו עלי' כבראשונה ומש"ה אמרו דאין בהם הרכבה דהפרי שמוציא זית שמו וזית קרי ליה א"כ הכא באתרוג אם הוא שוה בתואר וקומה אעפ"י שאפשר שהטעם משונה מ"מ אתרוג הוא עדיין ואתרוג קרי ליה ומזה קשה לכאורה למ"ש הרמ"א בתשו' שם דאף שיהיה במורכב כל הסימנים שבאתרוג עכ"ז יש לומר דהמורכב לאו אתרוג הוא עי"ש בירושלמי הנ"ל מבואר דשפיר מיקרי אתרוג אבל אין דבריו נכונים חדא דאפשר שהזיתים אין בהם שום שינוי כלל בטעם לבד משא"כ באלו האתרוגים יש להם קצת שינוי בתואר מפני הבליטות שאין להם כ"כ ואף שנאמר דלא מיסתביר דבשביל שינוי מעט כזה ישתנה השם ממנו אחר שזכינו לדין דלא איכפת לן בטעמא כלל ולאלו ודאי יש להם כל תואר האתרוג זולת קצת שינוי מ"מ כונת הרמ"א במ"ש דאין זה אתרוג ומ"ש הט"ז דכיון שיונק מאילן אחר הרי הוא חסר משיעורו דפרי אחר המעורב בו כמאן דליתא דמי ולא אזלינן בתר שמא אלא בתר טעמא ומה בכך ששמו אתרוג אטו. אתרוג כתב בתורה ודומה הוא לאתרוג הכבוש דאע"ג דודאי שמו עלי' מ"מ פסול הוא לפי שבלוע הוא מדבר אחר. אלא שצ"ע לכאורה במאי שכ' הרע"ב בפ"ד דכלאים משנה ד' ד"ה השזיפים הרכיב זיתים על רמון נפיק מנהון שזופים והוא ג"כ מירושלמי שם ומבואר במשנה שדומה לרימון אלמא גם הזית משתנה במראה וקומה אם כן הא דאמר ר' לוי אין בהם הרכבה ר"ל דאין הרכבה פועל בהם דבר פסולת אלא לשבח וכמו שסיים הרב הנזכר בתשובת איתן האזרחי דזיתים הרכבתן לשבח וכו' לא מיקרי הרכבה אבל זה דוחק דא"כ מ"ש זיתים דכמה מיני הרכבות יש מהם לשבח וכי מפני זה לא מיקרי הרכבה אבל בטויו"ד סי' רצ"ה כתב ז"ל השרפים מפורש בירושלמי הנוטע זיתים ורימונים יחד נפקא מנהון שרפים ע"כ משמע דלאו על ידי הרכבה מיירי אלא בנוטע אותם יחד בתוך גומא אחת ובכה"ג שפיר מתאחי' זע"ז ורבי לוי מיירי ע"י הרכבה דוקא וכה"ג מחלק הירושלמי לענין ירק באילן דע"י הרכבה אין מתאחים והיכא שנותן זה בצד זה בתוך גומא אחת הם מתאחים זע"ז והביא התוי"ט שם במשנה ד' ולשון הירושלמי מוכיח כן דלפני זה אמר הרכיב וכו' אף על פי שאינו רשאי וכו' וגבי זיתים ורימונים לא אמר הרכיב וכו' אעפ"י שאינו רשאי אלמא דלא מיירי בהרכבה ומש"ה שרי כמ"ש הב"י בסי' נ"א ודברי הרע"ב צ"ע ואין לדקדק מלשון התוס' פ"ג דסוכה דף ל"ג ד"ה ואימא שכתבו גבי הדס דאפי' הורדף היו מכשירין אי לאו משום דכתיב דרכיה דרכי נועם וכו' והיינו משום דלא נכתב הדס במקרא אלא ענף עץ עבות משמע דלא בעינן אלא עץ עבות לחוד א"כ ה"ה גבי אתרוג נמי יש להכשיר דהא לא כתיב אתרוג במקרא וכו' אבל ז"א דודאי אולי היה עוד עץ פרי שיש לו כל הסימנין שבמקרא היה לנו להכשיר כדפרכנו שם אימא פלפלין וכו' דמ"ש מאתרוג והי מינייהו מפקת משא"כ לבתר דקי"ל דהיא אתרוג דוקא א"כ המורכב במין פרי אחר אפילו בפלפלין שג"כ טעם עצו ופריו שוה כיון שנתברר לנו שאין במין שצוותה התורה בו וזה פשוט:

ספק הג' אחר שאנו רואין באתרוגים אלו קצת שינויים אף שנאמר שמס' מין האתרוג הוא אכתי יש לחוש שאולי אין טעם עצו ופריו שוה או שאין בו משאר הסימנים שהקפידו התורה עלי' שהרי גם בהדס מצינו שהדס שוטה פסול משום שאינו עבות אע"ג דודאי מינו דהדס הוא כמ"ש הרא"ש בפ"ג דסוכה סימן י"ד בשם הגאון שגם בערוגה אחת הם גדלים אלא דא"כ אמאי לא ביאר הש"ס כמו"כ באתרוג דשאין עצו ופריו שוה פסול כמו בהדס בברייתא תנא עבות כשר שאינו עבות פסול וא"כ ע"כ אחד משתי אלה או דלא נמצא כן במין האתרוג שאין עצו ופריו שוה דכל מיני אתרוגים שוים הם במינם או דבאמת לא בעינן טעם עצו ופריו שוה כל שהוא מין אתרוג וכמו שמצינו בערבה שאמה"כ ערבי נחל ואפ"ה קיי"ל דשל בעל ושל הרים כשר כדאי' בש"ע והיינו כמו שפי' הרא"ש דערבי נחל רצ"ל ממין זה הגדל על נחל והה"ד של בעל והרים אלא מפני שרוב מין מהגדל על הנחל קראו התורה ערבי נחל וא"כ הה"ד באתרוג י"ל כן דר"ל מין פרי עץ הדר שטעמו ופריו שוה ולפי שרוב מינו טעם עצו ופריו מאותו נמי כשר דהא דכתיב פרי עץ הדר לסימנא בעלמא כתבו לפי שרוב מינו נקרא כן והא דפסלינן בהדס שאינו עבות אפשר דקים ליה להש"ס דרוב מיני הדס אינו עבות א"כ ע"כ הא דכתב רחמנא עבות הוא לעיכוב דאל"כ למה קראו הכתוב עבות משא"כ באתרוג י"ל דרוב מינו טעם עצו ופריו שוה וכיוצא בזה מצינו ביור"ד סי' י"ג גבי שליל דפרסה הכתוב בתורה ר"ל מין שיש לו פרסה אלא דלע"ד לא דמי כלל לערבה דשם שם העצם שלהם ערבי נחל כמ"ש התוס' שמין הידוע נקרא ערבי נחל ומשמע שם דר"ל דגם של הרים נקראו כן דזה שמו אשר יקרא כן משא"כ פע"ה שבאתרוג אינו שם העצם ודפריך ואימא פלפלין וכו' וכמ"ש התוס' גבי הדס בד' ל"ג א"כ ע"כ לסימנא כתב ודוקא הוא דבעינן קרא כדכתיב ולכן לא הוצרך הש"ס לבאר זה דבאין סימנים האמורים במקרא דפסול לפי שפשוט הוא ומה שהצריך התנא לאשמועינן הכא גבי הדס י"ל לפי שהדס שוטה הוא גדל בערוגה אחת עם הדס גמור אלא שזה הענף יוצא עלי' עבות והענף שבביצה אינו עבות א"כ היה ס"ד דעבות ודאי לאו דוקא שהרי ודאי מין אחד לגמרי ומש"ה איצטרך לאשמועינן דמ"מ פסול משא"כ אתרוג שלא נמצא שיהיה גדל במקום אחד מה שטעם עצו ופריו שוה עם אילן אחר שאינו שוה פשיטא דמין אחר גבי שליל דדרשינן ממין פרסה שם איכא טעם אחרינא כמ"ש התוס' והרא"ש חולין דס"ט וא"כ אף שהם מין אתרוג אם טעם עצו ופריו שוה אפשר דאפ"ה פסול כנ"ל ותו יש להסתפק בהם אולי הם מין אחר הדומין לאתרוג אחר שאנו רואין בהם מקצת שינוי מהמחזיקים ומאן קמסהיד עלייהו שמין אתרוג הם דאפי' בסימני בצים קיי"ל דלאו דאורייתא ואין לוקחין וכו' אלא היכי דשייך דמירתת שא"כ במין פרי שמשתנה לא מירתת דמצי לאישתמוטי וצריך חקירה באם יש להם כל הסימנים שבאתרוג דאז ליכא למיחש לסימנא אחרינא וכמוכח בש"ס פ"ג דסוכה דל"ה (וצ"ע בתשו' רמ"א בזה) אכן בחשש הרכבה אכתי לא פשטינן מינ' אף שימצא בו כל מיני סימנים האמורים באתרוג והנה באזנינו שמענו שבמקצת גלילות בוואליען יצא הדבר בהכשר וגם פה כל ההמון נוטה אחריהם כאשר המה נחמד למראה ומהודרים עד למאוד וכמעט שקשה למונען ולכן יורינו רבינו הדין הזה וזכות הרבים תלוי בו כי הוא חד בדרא ולו משפט הבחירה לעמוד על החקירה בדרבנן יש ברירה עפ"י התורה ערוכה בכל ושמורה בלב רבינו ובזה יהיה שכמ"ה וכסא כבוד אדונינו מו"ר יגדל עד לשמים ויזכה לראות בנחמות ציון וירושלים:

תשובה ידי אגרת מע"כ הרמה הגעתי בצירוף אמרותיכם הטהורים במשא ומתן של תורה להלכה ואני איני כדאי ששלחתם אלי לשמוע הוראת כי מה אדע אשר לא תדעון אתם אף כי באמת לא הוריתי בדבר זה כלל כי לא נשאלתי כלל מאדם פרטי אם לצאת באתרוגים אלו אם לאו אלא גופא דעובדא הכי הוי בערב חהס"כ תקס"ג באו לפני תרי אנשים אחד סוחר אתרוגים מן ווארשא ואחד הדר בדאנציג ושמו מהו' ליבש מפלינץ ובידם איזה אתרוגים מהודר ואחד היה בתוכם אשר נבהלתי על יופי מראהו בתואר ובקומה אשר כמוהו לא ראיתי מעודי והוא אף העוקץ הי' שקוע גם בליטה היה לו ככל האתרוגים המוחזקים ושום מום לא הי' בו וכאשר הבינותי באתרוג הלזה ותמהתי על הוד מראהו אמר הסוחר שמכבדו לו לי במתנה ואמינא ליה יישר כח אך אמרתי נמי באשר איש אחד למדן מופלג יש בפה ה"ה הת' מהו' מרדכי לייזר שזה עשר שנים שלמד בק"ק פיורדא הוא השיח לי לפי תומו ששמע בק"ק הנ"ל שיש מין אתרוגים הנקובים בשמותם ממקו' ידוע המה מהודרים מאוד בכל יופי אלא שנוהגים בם איסור וטעם לא הגיד אף לא שמע טעם ושם המקום אזדא מיני וחששתי אולי אף שבידכם מינייהו הן אז אודי לי ואמרו לי שהן הנה קרפיער אתרוגים. ובזה אזדו לפני ואני מיד שלחתי אחר מהו' מרדכי הנ"ל לשאול, אותו מה המקום שהגדת לי פעם שנוהגים בק' פיורדא איסור באתרוגים דשם השיב לי קרפיר אתרוגים שמם ודרשתי מיניה אם יודע טעם בדבר והשיב לי לא אלא כך סתם שמעתי מן למדן מופלג שיש מין אתרוגים הנקראים קרפיער אתרוגים והמה מהודרים מאוד וריחקו אותם בזרוע אז מיד בפני המו' מהו' מרדכי הנ"ל שלחתי לדאנציג אל הסוחר שישלח לי איזה מן הגרועים לבודקם ושלח ב' או ג' ובדקנום מבפנים והי' מוכשרים בגרעין ובמוץ ככל אתרוגים המוחזקים ומ"מ היה לבי נוקפי ומשכתי ידי ממנו ויצאתי מדידי כי לדברי הרי במהר"ם פאדווה שבתשו' הרמ"א כ' אכן ממחוז פלאני באים אתרוגים אשר אנחנו מסופקים בהם ושמא רוב האתרוגים שלנו היו ממחוז ההוא ואני כותב למעכ"ת ג' סימנים אשר תוכל להכיר בהם המורכבים הגדילים בארצינו כי מפלאניא לא יוכל לבא אליכם כי רב מכם הדרך וכו' א"כ חששתי אולי לק' פיורדא שאתרוגים אלו מפלאניא הם אשר משמעות לשונם שעם כל הסימנים מסופקים המה כדבאמת קיי"ל סימנין לאו דאורייתא ועיקר מה שהביא אותי לספק בהם שראשית היא מפני שהשתנות שבמראיהם שכולם כאחד אין להם מראה אתרוג המחזיקים דהיינו קצת טונקיל געל הנוטה קצת למראה אדמימות ואלו כולם מראיהם ליכעט געל שהיא מראה לימעני בעינה וביותר אחר ששמעתי שבק' פיורדיא פוסלים אותו מנעתי עצמי מלצאת בהם אבל לא הוריתי לאחר לא איסור ולא היתר ואף לא נשאלתי עליהם זולת אחר החג חזר ובא לפני האיש הסוחר מהו' ליבש הנ"ל ושאלו ממני אם יצאתי בהניתן לי והשבתי האמת שלא יצאתי בו מפני החשש הנ"ל אז חזרו והודו שמקומות מקומות יש מהן מרחקן ומהם מקרבן ובקשו ממנו לכתוב לק"ק ווינציא ששם מתגורר איש אחד ג"כ מווארשא וע"י נשלחו לי אלו האתרונים ובכן הב"ד דשם יבדקו ויחקרו מהאיש הלזה מאין יבואו אלו האתרוגים לידו אם הם הבאים מפאלאניא או אחרים ומה טובם ואם הב"ד דלשם מחזיקין אלו הנקראים קארפיער אתרוגים וכשרים או פסולים ואמנם מנפי הטרדה סרהבתי נגדם והשבתי זה יוכל להתקיים ע"י הב"ד שבעיר ווארשא המה יכתבו כנ"ל לק' הנ"ל ובלי ספק גם המה ישיגו תשובה הגונה ובזה אזדו מלפני וההוא שתא חגה"ס תקס"ד חזר ובא הסוחר לדאנציג אבל סמוך להחג בזמן שהיה ממש לכולי עלמא אתרוגים מהמחזיקים והוציא שם בדאנציג שהשיג כתב הכשר אבל לפני לא בא אדם מכש"כ ההכשר לא ראיתי והיה כאשר הגעתי אמרותיכם הטהורי' מיד שלחתי אחר ר' ליבש הנ"ל שבדאנציג ודרשתי ממנו מה קול ההכשר שהוציא הסוחר והשיב האמת שהסוחר הגיד אף אלי שיש הכשר בידו אבל גם כן לא ראה אותו כי לא היה לו נ"מ מפני שכבר היה לו אתרוג המחזיקים וזה מהו' ליבש הבטיחני לכתוב לי על הבי דואר להסוחר לשלחו לו כתב עדותו על הכשרים ומיד שיבא לידו יביאנו אלי ולכן התמהמהתי עד עתה מלהשיב לכבודכם אמרתי יבא הכתב ואשלחנו יחד עם תשובתי אבל כאשר ארכו לי הימים וחששני מחטאת נגד כבודכם הרמה והשבתי מפני להודיע הדברים כהווייתן והיה כאשר עוד יבא ההכשר אניף ידי שנית לכתוב למעלתכם. ומעתה אשא ואתן בדברי הלכה ואף אני כמוני כמותכם אקבל עלי שלא לדבר בגוף הדין דמורכב ואף לא בדברי הרב המפורסם כי גם בידי אין בנמצא תשובה זו ואפילו הירושלמי על ס' כלאים אין בידי לכן לא עיינתי בם כלל וכלל אך עם אמרותיכם הנחמדים אשא ואתן מה שדנו שיש לדון ולהכשיר מטעם ריעותא דלא חזינין ולא מחזקינן וא"ל דשאני דרוסה דמילתא אחריתי הלא גם הרכבה מילתא אחריתי הוא דאדרבה יש להאילן או להגרעין שנטעו בו האילן חזקת הגוף שלא נשתנה האילן ולא נעשה בו מעשה כלל וא"כ ודאי אתרוג הוא ע"ז יש לגמגם דנראה זה תליא בפלוגתות ר"י ור"א בכתובות דלדברי ר"א דאמר לדברי המכשיר בה פוסל בבתה משום דתקנת האם אינו מועיל להבת וה"נ לדעתי חזקת האילן אינו מועיל להאתרוג וא"כ יראה לי דע"כ פליגי ר"י אלא היכי דצריכין נמי לדון על האם דאז ס"ל מטעם המבואר בתוס' לב"ב דל"ב ד"ה אין דהואיל ואינו יכול להיות שתהא האם כשירה אם לא יהיה הבן כשר משא"כ כשאין ההכרח לדון על האם משום דאין בה נ"מ לדינא כמו בנ"ד ודאי מודה לר"א דלא חשיב חזקת האם חזקה להבת ומנא אמינא לה שהרי יש לעיין במה שלפי' התוס' סתרו עצמם בב"ב הנ"ל ובכתובות כ"ו ע"ב הקשה על פי' רש"י ז"ל דיש להועיל חזקת האם על הבת או האם ואלו בכתובות ד"ה אלמנה מסקי לחלק דאף לר' יהושיע בבת לא תנשא משום דלהבת אין לה חזקה ואמאי לא נימא נמי הואיל ואי אפשר שתהא האם כשירה ולא חללה והבת תהיה חללה ותועיל חזקת האם נמי להבת אלא ודאי דבראוהו מעוברת דצריכין לדון עלי' ועל הבת בפעם אחת וכן בעובדא דינאי דמיד שההכרח לדון על ינאי היה נמי ההכרח לדון על אמו אם כשירה לבעלה הכהן שפיר בא"א לדון דהאם כשרה והבנים פסולין משא"כ באלמנת עיסה דהיינו אשה הנשאת לאחד ממשפחה שנתערב בה ספק חלל היא כל ימי חיי הבעל אין בה שום נ"מ לדין עלי' אם נתחללה אם לאו ומיד שבא הילד ממנה בעולם נולד הספק וההכרח לדון עלי' אם כשר או חלל ולו אין שום חזקה שלא תנשא לכהן ואי משום חזקת האם כיון שאין שום נ"מ בדידה לא מהני חזקתה להבת ולהכי אף כי נתאלמנה וההכרח לדון עלי' ומוקמינן אותה בחזקתה ומותרת לכהן ומ"מ הבת נשארה בפסולה ואין חוזרת לכשירתה בתר דנפסל ואם כן כש"כ בנ"ד שאין שום נ"מ באילן לדון עליו שאין מועיל חזקתו להאתרוג ותו מאן יימר לן דלא האילן גופא נזרע ע"י גרעין ממורכב והוא יבול פרחים מורכבים ומאי דשוב דנו מורינו שיחיו שנית יש ללמוד עליהם היתר מפני שמסיים הט"ז שאף מודאי מורכב אין האיסור ברור וגם בשו"ת רמ"א סי' קי"א מסיים שאין להוציא לעז על הראשונים וכו' אלמא שהראשונים הי' מכשירים מורכבים לגמרי וגם הרמ"א לא פסיק' ליה לפוסלם לגמרי אי דכל ראיותיו אינם אלא שלא להכשיר בודאי וכו' אבל מ"מ אין שום ראיה לאיסור ודאי גם הב"ח בתשוב' הגם שסי' קל"ה צודד לאיסור (זה ט"ס בהחתימה הק' יואל וצ"ל הק' פאליק והוא הסמ"ע) מ"מ בסימן קל"ו מסיק להכשיר לברך עלייהו עכ"פ בשעת הדחק וא"כ בנ"ד מס' בזה (חסר) להתיר במקום שיש אחר לברך עליהם. אין נראה לענ"ד כלל חדא הרי הר"מ אלשיך בתשו' ק"י הוא הפוסל מורכב מכל וכל ומאריך בראיות וטעמים מה שכל הטעמים הנאמרים בהבאים אחריו כבר היא שם וכן התשוב' הרמ"א הנ"ל הוא מביא ראיה לסתור היתר דמקצת אתרוג כשר כמקצת שה משום שהוכיח דלקולא לא אמרינן והיתר זה היא ההיתר שרצה הש"ך לסמוך עלי' כדאיתא בתשוב' שבות יעקב ומביא שם דחזר הש"ך והודה שאין לברך עלי' והתשו' ב"ח סי' קל"ה פוסל אותם הסמ"ע לברך עלי' במקום שיש אחר ואפילו במקום שאין אחר מסופק אם לא יטלם בלא ברכה ואף הב"ח סוף סי' קל"ו כתב שמבטל דעתו נגדו שאין לברך עליו כשיש אחר ומי המכשירים להדיא אפילו במקום שיש אחר לצרפו לספק דפלוגתא אי משום עדות דהב"ח בשם הראשונים הוא הסמ"ע מכחיש העדות וכו' וכתב כי מעולם שמעתי לפסול המורכבים הנקראים גרצינו ותו מי יודע אם מנהג הראשונים בזה לא היה מנהג בטעות ע"י שבימיהם עדיין לא נתפרסם הר"י אלשיך ולאחר שנתפרסם באמת חזרו בהם ופסלום ובזה אין עדות שבב"ח מוכחש מהסמ"ע וא"כ איך נעביד בזה ספק דפלוגתא ובודאי פשוט בלא ספק דפלוגתא א"א לדון ספק שני עפ"י משמעות הט"ז דספק אם לגבי מורכב כשר או פסול דזה אפילו כל המורים מספקי' להו הוי ס' חסרון חכמה כדאית' בחדושי להרב בעל מנחת יעקב בספרו תה"י סי' ח' בכלל א' מבואר שאינו דומה לתיק"ו ומכ"ש בנ"ד שיש מורה הוראות מובהקים שפוסלים אותם להדיא ותו אפילו היה מס' גמור בכל פרטי' אין נראה לפע"ד להתיר במקום שיש אחר דהא כשיש אחר הוא לכתחילה כדאיתא ביו"ד סי' קי"ב סי' ד' ועיין שם בש"ך ובסי' צ"ו ס"ק ט"ו ואני לא מצאתי עד כה להתיר ע"י ס"ס לכתחילה זולת הפר"ח כללי ס"ס סי' ד' שפי' על הר"מ דלא נהירא ליה דהא בכל דוכתא מקילין בחד ספק בדרבנן או בב' ספיקות בדאורייתא ואף לכתחילה לכן מבואר בחי' הרשב"א סי' תצ"ב ואני לא מצאתי בשום מקום היתר ס"ס לכתחילה אדרבה סתם כלי גוים מכשירין התבשיל שנתבשל בו בדיעבד מטעם ס"ס ואולי הכלי אוסרין לבשלו אף במקום דחק ולא מכשירין מטעם ס"ס וכן בדין דכל לכתחילה הוי כמאן דעושה ס"ס לכתחילה כעין שכ' הרי"ף בפ' גיד הנשה בסוגי' דריחא מילתא ז"ל כיון דשרי למיכלינהו בלא כותחא אי שרי להו למיכלינהו בכותחא למטויי בשר שחיט' בהדי נבילה לכתחלה ולמעבד ס"ס בתחלה ודאי אסור ותו הרי הרי"ף שם נמי מדמי כל שיש בו ברירה לדבר שיש לו מתירין כבר סתם הרמ"א ביו"ד סי' ק"י כהר"ן דבדבר שיש לו מתירין אין להתיר מכח ס"ס ואפילו להש"ך שם שכתב שאפשר דרמ"א הכריע לגבי ס"ס גמור דשרי ואפילו בדבר שיש לו מתירין היינו עכ"פ לאסור אותו דבר האידנא ע"י שיש לו מתירין למחר דמ"מ לגבי האידנא דיעבד היא אבל כמו בנ"ד דהוי דבר שיש לו מתירין עכשיו ע"י אחר ודאי לענ"ד בכל ס"ס בעולם אסרינן לכתחילה ומדברי תשובת הרשב"א שהביא הפר"ח אין שום ראיה שלא כתב דבריו אלא להחזיק פסקי' דמסל"ת בגוי נאמן ועכ"ז פ' בלשון ואפשר דבדין הוא ופי' ככל ס"ס שמותר לכתחילה אפילו כלומר להשתמש בכלי במקום דחוק היכי דלית ליה אחר אלא שעשו הרחקה יתירה לאסור לכתחילה באיסו' גוים ובאם בזה אסר הכלי דהיינו במקום דחק דכדיעבד דמי מכל שכן שאסור לכתחילה גמור ע"י ס"ס:

ומעתה אבא לדון לפני מורנו שי' בדבר חדש מה שעולה ברעיוני שיש מקום ס' לפסול הני אתרוגים הנקראים בפי כל קרפיער אתרוגים ומבלעדי חשש דמורכבים דהכי איתא בסוכה דל"ג שם האי אסא מצראי כשר להושענא פשיטא מהו דתימא הואיל ואית ליה שם לוי לא מתכשרי קמ"ל ואימא ה"נ עץ עבות א"ר מ"מ א"כ הני אתרוגים דלית לימוד לאכשרינהו קיי"ל דפסולים מדאית להו שם לווי וכ"ת כדאקשי תוס' שם בתוס' והניחו בתימא מידי אתרוג כתוב בתורה והרי אפילו פלפלין וכו' ז"א דהא ודאי החיוב לתת לב ליישב הסוגיא מתמיה זו ומה שראיתי בתשו' ח"צ סוף סי' קס"א ליישב איני יכול להבינם כל עיקר כי האיך ס"ד דאסא או הורדיפני יהיה שם עצם דעץ עבות בל' לעז והמילות עץ עבות הא יש לעז לכל מילי בפני עצמו אבל אמינא ודאי למשמעות דהטור נמי שעל כל מין ומין דרשו חכמים מקרא דמשמע דרק ע"פ הדרשות הוציאו מה הם המינים. בודאי התמי' תוספ' קיימת אבל משמע לי מהרמב"ם שאינו מביא כלל הדרשה אלא כותב סתם הד' מינים שיצאו בו ובלסוף כתב שכל זה מפי השמועה עד משה רבינו ע"ה והנה בפירוש התורה להרמב"ן שר"ל שכל זה היה מקובל פרי עץ הדר זה אתרוג וענף עץ עבות זה הדס אלא שהתנאים חקרו על הרמז בקרא על הקבלה אמיתית ודרשו כ"א לדעתו כיצד הוא מרומז וע"ז מקשה הגמ' ואימא פלפלין לא להכשיר מינין אלו שבודאי אין הקבלה מכשירן אלא כלו' דמן הדרש מ"מ אינו מוכיח ומשני דשפיר מוכיח מן הקרא דאלו לא ס"ד מטעמיהם:

וא"כ גבי אסא מצראי היה ס"ד דעל שם לווי יפסול עפ"י הקבלה עכ"פ ומשני דבפירוש ריבתה התורה עץ עבות דהורה התורה דהכא לא יזיק השם לווי והוא מ"מ בכלל הדס וא"כ חזר לגבי אתרוג דלית לן רבוי' דקרא דיש לפוסלו עפ"י הקבלה מדאית ליה שם לווי (שוב אחר שלחת הדברים נתיישבתי דלית' דהא עבות דקרא אינו מיותר אלא ודאי ה"ק מדאינו קורא התורה להדס בשמו אלא בסימני דעבות ש"מ דמ"מ כל שיש לו הסי' דעבות דכשר ולא להשגיח בהשם לווי וה"ה זה כי ממש י"ל באתרוג פע"ה מ"מ) ועדיין י"ל הרי כתב הח"ץ הנ"ל וא"ת לפירוש הב' שכתב רש"י שהיא הדס המצרי אמאי איצטרך למימר ע"ע אמר רחמנא מ"מ ת"ל דשם לווי שהוא על שם מקומו אינו פוסל דבודאי באתרייהו סתמא קרי להו דומה לכפשנו דלעיל ועי"ש מה שדחק מאוד וא"כ אף בנ"ד נמי נימא באתרייהו אתרוג סתמי' קרי להו אמנם זה צ"ע לפע"נ הלשון דרבא הרי כפשנו ציצינותא וכו' לא משמע כלל כדעתיה דכל שם לווי שעל שם מקומו באתרייהו סתמא קרי להו דא"כ למה לו להאריך בלשונו הני וכו' לימא פשוט רבא אמר שם לוי דעל שם מקומו לאו שם לווי היא דבאתרייהו סתמי' קרי להו ותו קשה לפירש"י למה איזוב רומי פסול אטו לאו על שם מקומו היא להכי משמע דלהכי דייק דהני כפשנו ידוע דבאתרייהו סתמא קרי להו וכי תימא איך אפשר לפרש הכי דמנא ידע רבא הא דהני וכו' ז"א דא"כ הא זה יותר קשה על תירוץ אביי והרי לא נשתנו שמם קודם מת"ת ומנא ידע זה אלא ודאי דאביי אך משני בחולין קבלת רב יהודא בחורין של רחבה דכשרים וקבלת רב חסדא במרירתא דאגמא דכשרים משום שמקובל בידם דהני לא נשתנו שמייהו וכו' וא"כ ה"נ ומשני רבא דקבלת ר' יהודא הני כופשנו היא מידע ידיע היה להם דבאתרייהו סתמא קרי להו וא"כ לפי' שני דרש"י אין הכרח כלל לדוחק הח"צ ומוכרח הגמ' לבא לעבות אמר רחמנא מ"מ וא"כ באתרוגים אלו צריך חקירה אם באתרייהו סתמא קרי להו הגם שבאמת לא מכח קושיות הח"צ אנו באין להוכיח פירושי כדי לייתר שלא לבא לדחק תירוצו חדא דמ"מ ההכרח לדוחקו לפירוש ראשון דרש"י אסא מצראי שגדלו על המיצר שבזה בהדיא משני רבא במרירתא דמש"ה כ' לא הוי שם לווי כלל דמסתמא שמייהו וכו' ותו משום דבאמת לפע"נ צריך עיון רב ומההכרח לבא לדוחק הח"צ או לתירוצו עפ"י פי' שני דרש"י דלע"נ מעיקרא אין כ"כ קושיא על הסוגיא דאזלי אליבא דאביי והרי לא ס"ל תירוצא דרבא ואי משום מה שמביא הח"צ דברי התוס' שבד' י"ג שהוכיח מחולין דאביי מודה לרבא במכ"ח אני תמה דמנא ליה לבא לדוחק זה דבב' מקומות יאמר תירוץ לדעתי וסובר כרבא ואי משום דפרק אותו ואת בנו עזי דבאלא לגבי מזבח אי בעינא אמינא דמעיקרא לא קשיא מידי לאביי דהא ס"ד זה שמכשירין היינו שהוכיח שהוא בכלל עיזי דקרא א"כ ממילא מוכח דאין נשתנה שמו בתר מתן תורה דאלת"ה לא היה התורה מכנהו בשם עיזים סתמא ואף את"ל דס"ל לתוס' מדשם זה באלא היינו ע"ש שנמצאו ביערות סתמא גם בשעת מ"ת היה אין נמצאים ביערות ונקראו עיזי דבאלא אכתי א"י מה יקשה בזה דלא לתכשרי לגבי משום דלגבי מזבח לא מיתכשרי אלא עיזים סתם ולא דאית להו שם לווי מה בכך הא מ"מ חזינן דעל שם לווי זה לא הקפידה התורה וקראה אותם בשם עיזים סתם כמו דהכא היא בתורה בכלל עיזים סתם ה"ה לענין קרבן הוא בכלל וצ"ע לע"ד על התוס' אמנם העיקר מה שדעתי נוטה לפרושי הנך דלא כח"צ היינו משום מן הלשון ומן הקושיא באזוב רומי אבל באמת מדפירוש רש"י דהמקשן סבר דציצינייתא אינו על שם מקום משמע כדפי' הח"צ וק"ל:

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

· מעבר לתחילת הדף