ביאור הגר"א/יורה דעה/קכ
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו ארבעה טורים שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) באבר. רש"י ועתוס' שם ל"ג ב' ובכתובות ק"ז ב' וע"ל סי' קל"ה ס"ו ובא"ח סי' תנ"א סכ"ג:
(ב) מבפנים. כן פי' תוס' שם ד"ה והלכתא וש"פ וכמו קוניא דפ"ב (ל"ג ג') שם ופ' כ"ש שהוא מבפנים דאי מבחוץ החרס שבפנים בולע וכן בפ' א"ט (מ"ז ב') צעא דקוניא כו':
(ג) במקוה של כו'. שם:
(ד) או מעיין כו'. ר"ל אע"ג דמעיין מטהר בכ"ש כמ"ש בת"כ אלו נאמר ומקוה מים יהיה טהור יכול אפילו מילא מים בכתפו ועשה מקוה לכתחלה יהיה טהור ת"ל מעין מה מעיין בידי שמים אף מקוה בידי שמים אי מה מעיין מטהר בכ"ש אף מקוה מטהר בכ"ש ת"ל אך מעין מעיין מטהר בכ"ש ומקוה במ' סאה ובפ"ק דמקואות מתני' ז' ולמעיין כו' ושם פ"ה מתני' א' שהמעיין כו' ומתני' ג' ולמעיין כו' וכ"פ הרמב"ם והראב"ד אבל ר"י פי' דוקא לכלים דמדאורייתא אף במקוה סגי ברביעית כמ"ש בפ"ק דפסחים (י"ז ב') אע"ג דבטלוהו לרביעית דמקוה כמ"ש בפ"ו דנזיר (ל"ח א') המעיין נשאר על דין התורה ומדרבנן איירי שם ושם ואע"ג דדריש מקרא בת"כ אסמכתא מדרבנן היא אבל אדם אף במעין מן התורה במ' סאה ממ"ש בפ"ג דחגיגה (כ"ב א') דהא ארעא חלחולי כו' וזה לא שייך אלא במעין שגידי הארץ מתחברים במים תחת הקרקע (וע"ל סי' ר"א ס"ק ו') . וכתב סמ"ק ה"מ לענין טומאה אבל כאן אף במעין בעינן מ' סאה כמ"ש מים שהנדה טובלת כו' ז"ש שם אי כתב וטהר כו' והיינו במעין או רביעית דמקוה מדאורייתא דהא וטהר במה שנטהר מטומאה וז"ש תוס' שם ד"ה מים אע"ג בו' וה"ה למעין דהא שוין הן מדאורייתא:
(ה) י"א כו'. סמ"ק וכפי' הר"ן דדוקא שהן מצופין מבית ומבחוץ אבל בלא"ה יטבול בלא ברכה:
(ו) צריך כו' ואם כו'. כמ"ש בספ"ח דמקואות האוחז כו' וכת"ק וכפי' הרשב"א דת"ק מודה לר"ש אלא ר"ש פליג את"ק דהדחה לא מהני דלא כפי' הרמב"ם שם ובחיבורו דת"ק פליג אר"ש וגזר שמא לא ירפה דא"כ בשירין וטבעות (בתוספתא) דספ"ו דמקואות אוצין חוצצין רפויין אין חוצצין ופ"ה דשבת (נ"ב ב') וטובלין במקומן במחוללין ופ"ו (נ"ז א') עד שתרפם ופ"ד דיבמות (מ"ו א') ארפוהו למה לא גזרינן:
(ז) ודוקא כו'. ע"ל סי' ר"ב ס"ו בהג"ה ויזהר כו' וכן כו' וכ"כ המרדכי סוף ע"ז כשנותן זכוכית מלא מים בתוך דלי מלא מים ושוקע בבור כו' וכמ"ש בפ"ג דחגיגה (כ"א א') שכבידו של כלי חוצץ והקשה שם ממ"ש בספ"ז דמקואות הטביל בו את המטה כו' ותירץ דכאן המים שבדלי הם תלושין לכך לא מהני וכ' וגם יש ליזהר מ"ש שם האוחז כו' כנ"ל וז"ש ודוקא כו' ודברי הרב צ"ע דגם במלחלח במי מקוה נעשו על היד תלושין ודברי המרדכי כך הם דשם קדמו מים של מקוה כשרים תחת המטה משא"כ כאן שקדמו תלושים ומחמת השקה למקוה מטהר כמ"ש הר"ש שם ולקמן בסי' קצ"ח פכ"ה וא"כ צריך שיהא רפויין כדי שישיקו במי מקוה לכך לא מהני וה"נ כאן צריך מקום הכלי שאוחז בו להיות במי מקוה מקודם ואח"כ יאחז שם אבל לישנא דמתני' ואם הדיח את ידו כו' לא משמע כן וצ"ל לדבריו דשם מיירי שמ"מ אינו דוחק ואוחז בכח אלא שא"צ לרפות וכל זה דוחק דמתני' סתמא קאמר ועיקר דינו של מדדכי צ"ע דמנ"ל הא לחלק בין תלושין למחוברין והא דפ"ג דחגיגה בשאין בכלי חיצון מים כלל וכן עיקר דאין חילוק וכמ"ש במתני' כאן ואם הדיח וע"כ תלושין הן כנ"ל וכן בהג"ה בסי' ר"ב שם לא הזכיר שיש מים בכלי החיצון ואפילו בכח מהני מהא דמטה כנ"ל וכמ"ש בסי' קצ"ח ס"ל:
(ח) יברך כו'. כמ"ש בתוספתא פ' בתרא דברכות העושה כל המצות צריך לברך כו' וכמ"ש בגמ' בכמה מקומות כל המצות מברך כו' ועבפ"ק דפסחים (ז' ב'):
(ט) ואם הם כו'. בתוספתא שם יחיד שהיה עושה עשר מצות מברך על כל אחת ואחת היה עושה מצוה כל היום אינו מברך אלא אחת ועבפ' כיסוי הדם פ"ו ב':
(י) טרפידי"ש כו' אבל כו'. כמ"ש שם כלי סעודה אמורים בפרשה ופי' הרשב"א דכתיב כל אשר יבא באש תעבירו באש כו' איזה דבר שבא באש צריך להכשירו באש זה כלי סעודה שבולע כו' משא"כ כאן דאינו בולע כמו שתי קדירות כמש"ל סי' צ"ב סס"ח וס"ס צ"ג ואע"ג דבא"ח סי' תנ"א ס"ד מצריך ליבון חומרא בעלמא היא מפני שפעמים נשפך עיסה עליה:
(יא) סכין כו'. ממ"ש בפ"ק דחולין (ח' ב') כגון שליבנה באור ול"ק גם והטבילה כמ"ש בע"ז שם מלבנן ומטבילן כו' וכמש"ש כלי סעודה כו' וזה לא חשיב כלי סעודה שעדיין צריכה תיקון בישול או צלייה דלאומצא לא קיימא. מרדכי שם:
(יב) או כו'. דל"ת דוקא של שחיטה דעדיין צריכה תיקון גדול הפשט וערש"י שם (א') ד"ה ותיפוק כו' ולישנא דגמ' משמע כן דקאמר ותיפוק משמע דקאי אאסור והא דלא פריך גמ' על היתר שחיטה די"ל דס"ל כמ"ד מדיח ואע"ג דאפ"ה אסור לכתחלה כמ"ש שם ק"ז ב' נהי דקליפה כו' וכמ"ש הרא"ש דלכתחלה אסור על סמך שיקלוף וה"נ אלא דה"מ דבר שאפשר בלא הדחה כמ"ש בסי' צ"ב ס"ב ולהכי לא פריך אלא אמחתך דאפשר בצלי וכמ"ש תוס' שם ל"ג א' ד"ה ונאכלין משא"כ בה"ש משום דם שע"פ וכמ"ש בסי' ס"ה ס"ה וצריך שפשוף גדול שקרוש ע"פ והא דלא פריך אמילתא דרבא משום דלא הזכיר לכתחלה בדבריו וזה שלא פי' רש"י אאיסור דשוחט דרבא דא"כ ליפרוך אהיתר דדברי הרא"ש שם כבר דחאם רש"א דלא הל"ל אסור ומותר לכתחלה:
(יג) וי"ח. דס"ל ההיא דחולין בששאלו מהעובד כוכבים ולא הוצרך לפרש גמ' שם דע"כ צ"ל כן דאי בשמכרו או משכנן הא ביטלה כמ"ש הטור בס"ס קל"ט בשם ה"ר יונה והרמב"ן. והמרדכי ס"ל כדברי תוס' דרפ"ד דע"ז נ' ב' בד"ה בעינן אבל אותן כלי מחתה כו' דקי"ל כרבנן כו' וה"ה כו' וכ"כ המרדכי עצמו שם אבל הר"ן כתב כדברי הר"י ורמב"ן דדוקא ע"ז עצמה כמ"ש שם נ"ג ב' איידי דדמיה יקרים כו' משא"כ במשמשין שאין חיבתן עליהן כע"ז עצמה וכמ"ש בתוספתא פ"ז אף כלים המשתמשת בהן ובגופן גנבום כומרים ומכרום הרי אלו מותרים וכ"פ בהג"ה בסי' קמ"ו ס"ח ודבריו כאן כשיטתו:
(יד) הברזלים כו'. כנ"ל שצריך עדיין תיקון והכריע כאן שא"צ משום דא"א להשתמש בהן תשמיש אחר משא"כ בסכין של שחיטה. ש"ך. וליתא דגם סכין של שחיטה אין משתמשין בהן כמ"ש בחולין שם ועתוס' דרפי"ז דשבת קכ"ג ב' ד"ה סכינא. וי"מ כו' וכמ"ש בש"ע א"ח סי' ש"ח. ואין הולכין כאן אחר הראוי אלא אחר התשמיש ועס"ח אלא תליא בפלוגתא הנ"ל וכדברי או"ה:
(טו) אבל כיסוי כו'. דהמרק והזיעה עולה לכיסוי וה"ל כקדירה וכמ"ש בפ' כ"ה (ק"ח ק"ט) בשניער וכיסה וכן לענין טומאה כמ"ש בספ"ה דמכשירין ובפ"ב שם משא"כ בכיסוי הפת וכמ"ש ברפ"ב שם שתה מים טמאים כו' בא במים כו' נסתפג כו':
(טז) כלי עץ כו'. אפילו לרבנן דפ"ו דשבת (ס' א') דאמרי הכל הולך אחר המעמיד כאן א"צ טבילה כיון שאין משתמש בהן דרך המתכת דכלי סעודה בעינן וז"ש מבחוץ וכמש"ל ס"א גבי קוניא. תוס' ד"ה והלכתא. וכמו קוניא אע"ג דעיקרו חרס אזלינן בתר הציפוי ואע"נ דלענין טומאה בציפוי מתכת על פשוטי כלי עץ לא אזלינן בתר הציפוי וטהורה כמ"ש בסוף חגיגה ואב"א רבנן לר"א קאמרי כו' ור"ל ל"ד בשלחן של מקדש דרחמנא קרייה עץ ובמזבח כמ"ש רש"י שם אלא ה"ה בכל הכלים כמ"ש בפי"א דכלים קלוסטרא טמאה ומצופה טהורה ושם הכוש כו' ומצופין טהורין ונדחק הר"ש שם דעל ברזל טמא קאי ולא היא דלא מיירי שם בהכי דקאמר הכוש כו' של מתכת טמאין ור"ל מקבל טומאה וכן הבבות שלפניה וז"ש במתני' דחגיגה מפני שהן מצופין ר"ל שר"א מטמא מפני המתכת שבהן ורבנן מטהרין מפני שהמתכת הוא בציפוי וכמ"ש הכוש כו' ומצופין טהורין וכן פי' הרמב"ם שם ובחיבורו פ"ד דכלים אלא שדעתו אף בכלי קיבול המקבל טומאה הציפוי מבטל לכלי וטהור וסוגיא דשמעתין לא משמע כן דפריך אדרבה כו' ואף לאב"א ל"ק אלא דהציפוי בטל לכלי וכאלו לא היה מצופה וחזר בו ממ"ש שם ותיפוק ליה משום ציפוי כו' דכ"ז הוא לשינוייא קמא ועבכ"מ שם ומה שהביא ראיה מת"כ כל כלי כו' יכול שאני מרבה חיפוי כו' לא מיירי בשל מתכת דלא כתיב התם אלא בשל עץ ועור וכמ"ש בספט"ז דכלים זה הכלל כל לחיפוי טהור וכבר השיגו הראב"ד ומ"מ דבריו בזה נכונים דבטל הציפוי לכלי וכמ"ש בפי"א מה' מטמאי מו"מ הלכה י"א שציפוייהן בטלין לגביהן וכאן הולך אחר הציפוי שתשמישו בהציפוי מבפנים:
(יז) כוס של כו'. כיון דמשתמש בתוך הכסף. סמ"ק וכנ"ל ואע"ג דבקוניא פסק לטבול בלא ברכה כמ"ש בס"א בהג"ה כ' שם מפני שאינן אלא לנוי וחזר כאן ובס"ו ממה שפסק בב"י ואחז שיטת התוס' ועבה"ג וז"ש בהג"ה וכן רחיים אע"ג דבס"א כ' י"א כו' וכן נוהגין:
(יח) וכן המשפכות כו'. ר"ל אע"ג דאינן מקבלין כמ"ש בפי"א דכלים ופ"א דשבת ופ"א דחולין (כ"ה א') ושאר מקומות דפשוטי כלי מתכת טמאין:
(יט) ודוקא כו'. כמ"ש בפי"ג דכלים עץ המשמש את המתכות טמא ומתכת המשמשת את העץ טהור וכמ"ש המרדכי בשם הר"מ דדינם כמו לענין טומאה כמ"ש בפ"ק דשבת (ט"ו ב') כלי זכוכית מ"ט גזרו כו' אלמא מדמינן לטומאה ואין חילוק אלא דכלי סעודה הולכין אחר מקום התשמיש ואף בזה פליג הר"מ אבל בשאר כ"ד שוה לטומאה וטהרה וז"ש אבל כלי כו' דקי"ל כרבנן דהולכין אחר המעמיד וכיון שהמעמד בפנים ול"ד למעמיד דפ"ק דשבת (שם) דחכמים פליגי אר"מ דשם אין מעמיד לכלי אלא למה שבתוכו כמ"ש תוס' שם ואף בכה"ג פסק במרדכי שם דהולך אחר המעמיד כר"מ כמש"ש והני דליים כו' ואע"ג דהכל הולך אחר המעמיד ה"מ היכא דנשתמש דרך המעמיד כמו הנקב שנסתם כו' ושם כתב ר"מ ז"ל המחבת שניקבה כו' וטעמו משום דלרב אשי בפ"ק דשבת (ט"ז ב') דאמר לעולם לכלי חרס כו' סתם מתני' דאלו חוצצין ע"כ כר"מ אתי וכ"פ הרמב"ם בפ"א מה' כלים כרב אשי וכתב דאין להן טהרה במקוה וז"ש ובלא היתידות כו' אבל צ"ע לדינא דרב אשי גופא ס"ל בע"ז טעמא דכי נשתברו כו' וכמ"ש תוס' שם וקשה לחלק בזה בין טבילה דהכא לטבילה דהתם. ולולי דבריהם היה נראה דודאי יש לדמינהו לכלי מתכות וכן לכלי חרס אלא דלא ס"ל לר"א בדבר א' לדמותו במקצת לכ"ח ובמקצת לכלי מתכת אלא בטומאה דמינהו לכ"ח הואיל ותחלת כו' אבל בטבילה בין חדשים בין לטהרה דל"ל לכ"ח טבילה דמינהו לכלי מתכות ואתי מתני' הנ"ל כרבנן:
(כ) או שוכר. כמ"ש ל"ש אלא לקוחין וערש"י שם ד"ה בלקוחין וד"ה וכמעשה כו' משא"כ בשכורין דאינן לחלוטין דהא לא כתיב לקוחין דנימא ה"ה לשכורין דשכירות ליומיה ממכר הוא כמ"ש בפ"ד דב"מ (נ"ו ב') אלא נלמד ממעשה שהיה:
(כא) אבל כו'. תוס' ד"ה אבל כו' דלא אמרו שאולין לא אלא משום שעדיין שם עובד כוכבים עליו וברשותו:
(כב) ויש מי כו'. כן משמע מדברי תוס' הנ"ל שכבר כו' כי אין חיוב על השני שאין לקוח בידו ואינו שלו וז"ש וכן כו':
(כג) (ליקוט) ואם לאו יטבילנו. דספקא לחומרא. והרמב"ם פסק דא"צ טבילה כשיטתו שכתב דטבילת כלים מד"ס וקראי אסמכתא בעלמא נינהו (ע"כ):
(כד) ואם לבסוף כו'. ג"כ תלוי בספק הנ"ל וכמ"ש בחלה פ"ד נמצא חומרו כו':
(כה) ויש חולקין. דס"ל אומן קונה בשבח כלי וכשלו דמי וכרב אסי בפ"ט דב"ק (צ"ח ב') אבל הרי"ף פסק שם כרבא דמסיק שם (צ"ט ב') דכ"ע כו' וכן בפ"ב דקדושין ועבח"מ סי' ש"ו ס"ב ובא"ע סי' כ"ח סט"ו (ועמ"ש רבינו בח"מ סי' ש"ו ס"ק ח' ומזה ראיה לדברי הרי"ף כו'. אבל הרשב"א בב"ק שם דחה זה ע"ש):
(כו) ויש לטבלו כו'. אף למ"ד שהוא מדאורייתא הברכה הוא מדרבנן וספיקא לקולא וכמ"ש בא"ח סי' תל"ו ע"ש:
(כז) ואם מקצת כו'. וכ"מ מדברי תוס' הנ"ל דס"ד משום דאומן קונה בשבח כלי דליחייב:
(כח) וכן אומן כו'. תליא ג"כ בפלוגתא הנ"ל. אבל צ"ע דאף אם קונה אינו קונה אלא את השבח וערש"י בב"מ קי"ב א' ד"ה אומן כו' והוא כ' לעיל ואם מקצת כו' וכמ"ש או"ה דכל שיש מקצת העובד כוכבים בו דינו כשל עובד כוכבים וכמ"ש בסי"א בהג"ה ישראל ועובד כוכבים כו' ובלקחו אח"כ חייב וכן קשה מ"ש או שנתן מקצת כו' וכן הקשה פר"ח:
(כט) ישראל כו'. תוס' ד"ה אי:
(ל) אבל כו'. שם דקי"ל בפ"ב דפסחים (ל"א ב') ישראל מעובד כוכבים ועובד כוכבים מישראל לא קני משכון אלא דמשכנתא מעובד כוכבים דאפילו שאולין ס"ד דחייב דהא לקוחין לא כתיב בקרא אלא כמעשה שהיה שנחלטו להם וה"ה במשכנתא אבל של עובד כוכבים צריך להיות לגמרי:
(לא) ישראל כו'. שאינו יוצא מידי טומאה בטבילה זו דעדיין שם עובד כוכבים עליו וכמ"ש בירושלמי שהטבילה הוא שיצא מטומאתו של עובד כוכבים לקדושתו של ישראל וער"ן:
(לב) ישראל שגנבו כו' אבל כו'. דכבר נשתקע שם בעלים ממנו משא"כ בגנב או גזלן וכמ"ש בפ"ז דכלאים מאימתי נקרא כו' ובירושלמי שם א"ר אחא נשתקעו ולא נתייאשו איסורו ר"ת נתייאשו ולא נשתקע איסורו מד"ס ר"ל משום מראית העין ולא מדינא וע"ל סי' רצ"ו ס"ו:
(לג) צריך כו'. פ"י דמקואות מתני' ה' כל ידות כו':
(לד) צריך להעביד כו'. מרדכי שם ורא"ש פ' כ"ש בשם ספרי וליתא בספרי שלנו ובילקוט איתא אך את הזהב אמר אך להעביר חלודה שלהן:
(לה) אם מקפיד כו' ואם כו'. כמ"ש בריש עירובין (ד' ב') וסוכה ויבמות ונדה:
(לו) אין מאמינים כו'. דטבילת כלים מדאורייתא כמ"ש בגמ' שם וכ"פ רוב הפוסקים וקטן במה שאינו בידו אינו נאמן אף בדרבנן כמ"ש בספ"ב דכתובות ואלו נאמנין כו' אבל בקוטנן לא וכן בפ"ה דעירובין (נ"ח ב') אפי' עבד כו' אבל קטן לא אבל במה שבידו נאמן בדרבנן כמ"ש בפ"ק דפסחים (ד' ב') הימנוהו כו' ומשמע דוקא בדרבנן אע"ג דעבד ושפחה נאמנים אף בדאורייתא ושם לא קאמר דוקא בדרבנן אלא משום דיש בו טורח כמ"ש בירושלמי זה לא קאי אלא אנשים ועבדים וכמ"ש בירושלמי שם אית דלא תני נשים מפני שהן עצלניות והן בודקות כ"ש אבל בקטנים משום דאין נאמנים בדאורייתא וכ"מ בתוס' שם וכמ"ש תוס' בעירובין ל"א ב' ד"ה כאן. לכן נראה לפרש כו' (וע"ל ס"ס קכ"ז):
(לז) אבל כו'. כמ"ש שם בעומד ורואהו וא"צ כוונה לטבילה אפילו נפלו מעצמן לתוך המים סגי וכמ"ש בפ"ב דחולין (ל"א) וכרב דרב נחמן ס"ל כוותיה שם ובפ"ב דחגיגה וכמ"ש הפוסקים ואפילו נפלה מן הגשר כמש"ש לר' נתן דקי"ל כוותיה וא"צ עע"ג:
(לח) אם הטביל כו'. כנ"ל בסעיף שקדם ועב"י וכמ"ש הב"ה דלא כש"ך (ומהרשב"א אין הכרח כמ"ש האחרונים):
(לט) אבל אינו כו'. כמש"ל סי' קי"ח דאין נאמן לא להקל ולא להחמיר:
(מ) ואם עבר כו'. תוס' שם ד"ה וכולן כו' ואף לסברא שכתבו מיהו כו' היינו למ"ד נטל"פ אסור וכ"מ בגמ' שם דקאמר תני חדא כו' ולא משני מידי על טבילה וצ"ל או כסברא ראשונה דל"ד קתני ולא פריך אלא מהגעלה וליבון או כסברא האחרונה ואף שברא"ש שם בתחלת דבריו משמע די"ל דברייתא אחרונה לא קאי אלא אהגעלה וליבון פשטא דגמ' לא משמע כן ולא כתב אלא לרווחא דמילתא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |