אמרי בינה/אורח חיים/י
|
< הקודם · הבא > |
ראיתי בספר שא"ר (סי' ל"ז) שחקר במי שאין לו זרוע דפטור מן התפילין אם חייב בשל ראש דאף דשל יד אינו מעכב את של ראש י"ל דוקא אם נתחייב בשניהם דראוי לקיים בו וקשרתם והדר ולטוטפות בין עיניך כ"ז שבין עיניך יהיו שתים ואם אין לו של יד מ"מ ראוי לבילה הוא אבל היכא דפטור משל יד ואינו ראוי לבילה דכ"ז שבין עיניך י"ל דהבילה כ"ז שבין עיניך מעכבת בו ופטור אף מש"ר והביא ראיה מש"ס ערכין הכל חייבין בתפילין כהנים אצטריך לי' סד"א הואיל וכ' וקשרתם כו' כ"ד במצוה דיד איתא במצוה דראש והני כהנים הואיל וליתנהו במצוה דיד דכתיב ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין בשרו אימא במצוה דראש נמי לא לחייבו קמ"ל דלא מעכבי אהדדי הרי דכהנים בשעת עבודה אע"ג דפטורים בש"י משום חציצה ואינו ראוי לבילה דכ"ז שבין עיניך אפ"ה חייבין בשל ראש והה"ד לאין לו זרוע דחייב בשל ראש. ולכאורה יש להשיב על ראיה זאת דשם עכ"פ שייך בו ראוי לבילה דכ"ז שבין עיניך דיש לו זרוע ויכול להניח של יד ג"כ רק ארי' דרביע עלי' מחמת שלא יהי' חציצה בין בשרו לבגדי כהונה והש"א בעצמו (סי' ו') הביא דברי שבולי לקט במתפלל ושמע קדיש או קדושה דרבינו אברהם כתב היכא אמרינן שומע כעונה במקום שיכול לענות אבל העומד בתפילה דא"י לענות לא יצא בשמיעה ודמי לדר"ז כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו ומרבוות' ס"ל דישתוק וישמע וכן דעת ר"ת ור"י בתוס' סוכה (דף ל"ח) וכ' בעצמו הטעם כיון דראוי הוא לענות אלא דארי' דרביע עלי' מחמת איסור הפסקה חשיב ראוי לבילה וה"נ דכוותי' דיכול לקיים בו כ"ז שבין עיניך דיש לו זרוע רק אריה דרביע עלי' איסור הנחת של יד למען שלא יהי' דבר חוצץ לגבי בגדי כהונה. ועיין טו"ז (סי' ל"ב) משם הב"ח במונח דבר בס"ת על האות או דבוק דאף בשבת דאסור להסירו מ"מ חשיב ראוי לבילה הואיל דאינו מעכב רק איסור דרביע עלי' ובאמת מדברי ר"ן וריטב"א סוכה שם מבואר דאף מניעת העונה מטעם איסור הפסקה חשיב אינו ראוי לבילה. ולכאורה יש להוכיח כן מש"ס חולין ר"פ כסוי הדם מוקדשין מ"ט לא אילימא כו' צריך שיתן עפר למטה ועפר למעלה והכא לא אפשר היכי לעבד ליתב וליבטלי' קמוסיף אבנין לא לבטלי' קא הוי חציצה נהי דלמטה ל"א למעלה אפשר כו' כדר' זירא כל הראוי לבילה הרי דאף דראוי לתן עפר למטה רק ארי' רביע עלי' מטעם איסור דא"י לבטליה דמוסף אבנין ואם לא לבטליה יהי' חציצה אבל בעצם ראוי ליתן עפר למטה מ"מ כיון דמטעם איסור לגבי קרבן אין ראוי ליתן עפר למטה מצות עפר למטה מעכבת בו וה"נ דכוותי' ודוחק לחלק בין אם אינו ראוי לבילה מדאורייתא דאז מעכב אף אם אינו ראוי מטעם ארי' דרב' עליה והיכא דאינו ראוי רק מדרבנן כמו בנידון דב"ח דמדאורייתא ראוי לבילה רק מדרבנן אינו ראוי בזה היכא דהוא רק מטעם דארי' דרבי' עליו חשיב ראוי לבילה וכן באם באמצע התפלה שומע קדיש הוי שומ' כעונה דראוי לענות רק מדרבנן ארי' רביע עליה ועיין ס' בני יעקב דף קנ"ג ע"ד) דכ' אלא שאני מסופק אם בעי ראוי לבילה במידי דרבנן דדילמא ל"ב אלא בחליצה והת"נ דהוי דאורייתא אבל במגילה דרבנן יש פנים לכאן ולכאן ומדברי הש"ל ור"ן וריטב"א הנז' בשמע קדיש וקדוש' והוא באמצע התפלה דלא אמרינן בי' שומע כעונה מטעם דאינו ראוי לבילה מבואר דגם במצוה דרבנן כן הוא וטעם החולקים משום דרק אריה דרביע עלי' וכמ"ש השא"ר וזה מהני בדרבנן משא"כ בהך דכסוי דם כיון דמדאוריית' לאו ראוי לבילה אף שהוא מטעם ארי' דרבי' עלי' וא"כ א"ש ראיות השא"ר מש"ס ערכין:
אך בתוס' חולין שם כתבו והא דאמרינן דטמאין משלחין קרבנותיהן אע"ג דאינו סומך ולא אמרינן דנבעי ראוי לסמיכ' שמא יש שום יתור דלא בעינן אפי' ראוי א"נ הא חזי בימי טהר' ויש להבין הא מ"מ עכשיו אין הקרבן ראוי לסמיכה ומה מהני מה דחזי בימי טהרה הא בכסוי הדם ג"כ חזי לעפר רק לצורך קרבן דעכשיו לא חזי לעפר למטה לא הוי ראוי וצ"ל דשם מ"מ באותו אופן שיהי' קרבן כשר לא חזי לעפר למטה הוי ארי' רביע משא"כ בקרבן שמשלחין טמאין גברא וקרבן חזו לסמיכה רק השתא בימי טומאתו לא חזי וכיון דבעצם ראוי רק מחמת ארי' דרבי' עליו השת' אינו ראוי וכשיטה' יהי' ראוי אף קרבן זה לסמיכ' חשיב ראוי לבילה וא"כ כהנים בשעת עבודתן נמי י"ל אף אם בעינן שיהי' ראוי לתפלה של יד מ"מ חשיב ראוי דגברא חזי דיש לו זרוע רק בשעת עבודה לא חזי מטעם דארי' דרביע עליו מקרי ראוי לתפילין ש"י אבל מי שאין לו זרוע לעולם י"ל כיון דלעולם לא חזי לשל יד פטור אף מש"ר וכמו דמשמע מפשטות לשון הש"ס אין לו זרוע פטור מן התפילין ומאי קמ"ל אלא ודאי דאשמועינן דפטור אף מש"ר וכן ראיתי בספר בשמים ראש (סי' ק') וכתב והיינו דבעי לאשמועינן וטעמא רבה איכא דכל שאינו בוקשרתם ואינו בוהי' לאות על ידיך אינו בוהיו לטוטפות בין עיניך וכ' עוד דבין בחסר יד ימין ובין בחסר יד שמאל שהתורה לא אמרה שיהי' לו שליח לקשור לו תפילין ולא חייבתו בזה וכתב אמנם אפשר שיקשור בשמאל דאל"כ בנקטע יד ימין והזרוע קיימת נמי פטור ומדבריו למדנו במי שאין לו כח בידיו לקשור התפילין ולהניח של ראש דהיינו אם הוא (געלעהמט) פטור מתפילין ואם אחר מניח על ידו וקושר ועל ראשו אינו יכול לברך דלא חייבתו התורה שיהי' לו שליח לקשור לו תפילין ובאמת מה שכ' דהיינו דבעי לאשמועינן אינו ראי' למה שפי' רש"י מנחות אין לו זרוע שמאל דהי' ס"ד שיניח בימין קמ"ל דפטור דבעי ידכה וכן משמע מסדר הברייתות בש"ס שם אבל לעולם י"ל דבשל ראש חייב כיון דתרי מצות הן כמבואר בש"ס שם (דף מ"ד) תפילה ש"י אינה מעכבת ש"ר אמר ר"ח ל"ש אלא שיש לו אבל אין לו מעכבת אמרו לו אמרת כו' אמר להו לא אלא מאן דלית ליה תרי מצות חד מצוה נמי לא ליעבד ומעיקר' מאי סבר גזיר' שמא יפשע הרי אף דכתיב וקשרתם לאות על ידיך והיו לטוטפות ב"ע כ"ז שבין עיניך יהיו שתים ופי' רש"י והיו משמע שתים א"כ נימא דשניהם יחד צריך להיות כמו דכתיב והיו ולמה אינן מעכבות זו את זו וע"כ מדכתיב במקום אחר והיה לאות ע"י ועוד והיה לך לאות ע"י ולזכרון בין עיניך הרי דכל חד באפי נפשי' מצו' היא ולכך אינן מעכבות זו את זו ומה דכתיב וקשרתם לאות ע"י והיו לטוטפות ב"ע קבלו חז"ל שהוא שבזמן ששל יד ביד תן של ראש בראש כמו שכתב בספרי והיינו שלא לחלוץ אבל אם אינו רוצה להניח רק אחד אינה מעכבת ולא בעינן שתים וכמו שכתבו תוס' מס' ערכין שם אם כן מנ"ל לחדש ולומר דבעינן שיהי' ראוי לבילה כיון דאיצטריך קרא לכ"ז שבין עיניך יהיו שתים ובקראי אחריני כתיב דכל חד מצוה באפי נפש' היא ועיין תו' חולין שם דלענין כיסוי ובקריא' דחליצה ובכורים וראוי לשמוע דהפרת בעל סברא הוא בכל הני דיש שום דרשה בהן דלאו דוק' ולא מעכבא מ"מ ראוי בעינן וזה הכל מה שהוא חלק ממצוה אחת הוא סברא אבל כיון דשני מצות הן ולא מצינו בש"ס דבעינן שיהי' דוק' ראוי לשתים מנ"ל לומר דבעינן שיהי' דוקא ראוי לשתים וכן נראה מרמב"ם ורי"ף דלא הביאו כלל הא דאין לו זרוע דפטור וע"כ דסמכו עצמם ע"ז דבעינן שיניח של יד על יד כהה דהוא שמאל וממילא אם אין לו זרוע פטור אבל אם נאמר דפטור גם בשל ראש למה לא הביאו דין זה דאין לו זרוע שמאלית פטור אף משל ראש אלא ודאי דלעולם לא הי' ס"ד לפוטרו משל ראש וכדעת הש"ג שהביא הש"א שם ובאמת יש להתבונן בדברי רמב"ם שלא הביא כלל הדין דכשהוא חולץ חולץ של ראש תחלה דכ"ז שבין עיניך יהיו שתים רק בפ"ד מתפילין (הלכה ח) מרמז כשחולץ אדם תפיליו להצניען בכלי לא יניח של יד מלמטה ושל ראש מלמעלה בשביל שלא יפגע בשל ראש תחל' לפי שאין לובשין של ראש קודם של יד אבל זה דכ"ז שבין עיניך יהיו שתים לא הביא כלל וכנראה דכל דרשות אלו הוו רק אסמכתא ובאמת הא דקאמר בש"ס בשלמא כשהוא מניח מניח של יד ואח"כ של ראש דכתי' וקשרת' לאות ע"י והדר והיו לטוטפו' בין עיניך הא דלא הביא הש"ס קראי דפרשת בא דכתיב והי' לך לאות ע"י ולזכרון בין עיניך וכן ולטוטפות בין עיניך ע"כ דשם מה שהקדים בפסוק של יד לשל ראש אינו ראי' רק עיקר הראי' מדכתיב והיו משמ' שתים וכמ"ש רש"י אולם בבעה"מ סוף ר"ה בהא דסח בין של יד לש"ר מברך שתים נראה דהי' לו גירסא אחרת בש"ס דיליף מדכתיב והיה לאות על ידכה ולזכרון בין עיניך וכן נראה בשאלתות דר"א גאון פ' בא ועיין א"ר (סימן כ"ז) [והא דכתב בבעה"מ והיו לאות על ידכה ולזכרון בין עיניך ע"כ ט"ס דשם לא כתיב והיו לשון רבים רק והיה] עכ"פ יש לעיין למה לא הביא הרמב"ם זה וע"כ דזה הוי אסמכתא בעלמא ושתי מצות הן ואינו מעכב אף אם אינו ראוי לשל יד ועדיין צ"ע אם יברך באין לו זרוע על של ראש:
עוד כ' שם השא"ר למידק אשמעתא דערכין דמשמע דכהנים בשעת עבודה חייבין בשל ראש ובזבחים (דף י"ט) מבואר דפטורין אף משל ראש ומטעם עוסק במצוה פטור מן המצוה ולדעת תוס' ורא"ש הא דעוסק במצוה פטור ה"מ באינו יכול לקיים את שניהם א"כ י"ל האי דערכין ביכול איירי כגון שהניח כבר תפילין קודם שהתחיל בעבודה ועי"ז שהתפילין בראשו אינו מבטל מן העבודה ובזבחים איירי שלא הניח עדיין ואם יתעסק בהנחת תפילין עי"ז יתאחר מלעבוד עבודה מש"ה פטור אבל להר"ן סוכה ושאר פוסקים דס"ל דעוסק במצוה פטור מן המצוה אפילו ביכול לקיים את שניהם יקשה. והנה כדבריו ראיתי בגליון הש"ס ערכין שם בכ"י רבינו בצלאל אשכנזי שהעתיק כן משם תוס' וז"ל משמע שהכהנים חייבין בתפילין בעידן עבודה ותימא דאמרינן זבחים כהנים בעבודתן כו' פטורים מתפילין ואומר הר"ם דהתם כשמבטלין מעשות העבודה פטורין מטעם דכל העוסק במצוה פטור מן המצוה אבל כשיש שהות להניח קודם עבודה חייבין להניחם ושיהיו עליהם בשעת עבודה עכ"ל ובכה"ג אף הר"ן מודה כמבואר בדבריו מס' סוכה דדוקא עוסק במצו' פטור ולא במקיי' מצו' וחתן אע"ג דאפשר לי' ליתובי דעתי' ולקיים את שתיהם מ"מ כל שהוא עוסק במלאכתו של מקום לא חייבתו תורה לטרוח ולקיים מצוה אחרת אע"פ שאפשר אבל הלובש בטלית ותפילין מודה הר"ן כיון דאינו עוסק במצוה חייב בכל המצות ולהדיא כת' שם דכל שא"צ לטרוח כלל אלא כדרכו במצוה ראשונה יכול לצאת ידי שניה בכה"ג ודאי יצא ידי שתיהם ומהיות טוב אל תקרא רע עי"ש בדבריו וכן רמ"א או"ח (סי' ל"ח) העתיק דברי הר"ן דאם יכול לעשות שתיהם בלא טורח כאחת יעשה שתיהם ועי"ש בביאורי הגר"א וא"כ ודאי בכהן שכבר מלובש בתפילין של ראש וצריך לעבוד עבודה אינו רשאי להסיר השל ראש כיון דיכול לקיים שתיהן בלי טורח וזה פשוט אף לדעת הר"ן ועיין ברע"ב זבחים (פ"ב מ"א) שכ' הלכך כהן בשעת עבודה ל"ה מניח תפילין של יד לפי שהן חוצצים בין הבגד לבשרו אבל תפילין של ראש הי' מניח וקשה הא בש"ס שם מבואר דפטורין אף בשל ראש מטעם עוסק במצוה פטור מן המצוה וכך פסק הרמב"ם (פ"ד מתפילין) אולם בהלכו' כלי מקדש כ' רמב"ם אין הכהן יכול לעבוד בתפילין של יד אבל של ראש אינה חוצצת ואם רצה להניחם בשעת עבודה מניח הרי דתליא ברצונו ואולי גם כונת הרע"ב כן הי' מניח אם רוצה ומ"ש השא"ר דבערכין איירי דמקרבי חטאת העוף על ספק לידה לכך חייב בשל ראש דדילמא לאו קרבן הוא ואין כאן משום עוסק במצוה ולכאורה יש להעיר למ"ש הר"ן בתשוב' גבי אין מתירין את הנדר עד שיחול דאם ספיק' דאוריית' מה"ת לחומרא וחייב שלא יהי' בין השמשות בתוך העיר יכול אז להתיר הנדר דכיון דחל מספיקא מקרי חל הנדר וה"נ כיון דעכ"פ מספיקא חייב להקריב הקרבן מקרי שפיר עוסק במצוה שיהי' פטור מן המצוה אולם כבר קהו האחרונים בדברי הר"ן בתשוב' הנז' דהא מבואר בכמ' מקומות בש"ס דאף דספיקא דאורייתא לחומרא מ"מ לא נוכל למיזל להקל עי"ז כמו ב"ב (דף פ"א) דפריך וליחוש דילמא לאו בכורים נינהו וקא מעייל חולין לעזרה דמקדיש להו הרי אף דאם דנין אם קנה קרקע או לא מוקמינן קרקע בחזקת בעלים מ"מ המסתעף מזה אם חייב בבכורים או לא דנין להקל ובס' קהלת יעקב ממהרי"ט אלגזי הקש' מש"ס חולין פ' כסוי הדם חש"ו ששחטו בינן לבין עצמן לרבנן אף דמספיקא אסור באכילה ומדאורייתא לא קרינן ביה אשר יאכל מ"מ חייב בכסוי דשמא כלפי שמייא גלייא דשפיר שחט וראוי לאכילה צריך לחוש לחומרא ולמה בנדר לא נימא ג"כ דילמא קושטא דמילתא דלא חל הנדר ונמצא דהותר הנדר קודם שיחול וזה יש ליישב ע"פ מ"ש תוס' חולין (דף פ"ו) משם ר"ש דמספקא להו לרבנן אי רוב מעשיהן מקולקלין או מתוקנים א"כ אם רוב מעשיהן מקולקלין הוי ודאי טריפה ואי רוב מעשיהן מתוקנים ודאי כשרה לכך אזלינן לחומרא לחייב בכסוי משא"כ בנידון דר"ן כיון דעכ"פ מכח הנדר חייב לצאת קודם שבת מקרי שפיר חל הנדר אולם זה אינו דלהך צד דדעת הנודר היה רק שלא יהי' שבת בעיר אבל לא שיצא מקודם אף דמספק חייב לצאת מ"מ להך צד דל"ה זה דעת הנודר לא חל עדיין הנדר ואיך נתיר לו קודם שיחול דגם מה שאסור מהספק לצאת א"ז חלות הנדר ודאי דאל"כ נימא כיון דדעת הנודר הי' ע"פ חיוב התורה וכיון דחיוב התורה מספיקא שחייב לצאת קודם שבת א"כ גם דעת הנודר הי' כן ונימא דחל הנדר בודאי דלא נוכל לומר דכונת הנודר הי' שיהי' אסור מספק ולא יתחייב אם יעבור דזה בלתי באפשרות להתנות ע"מ שכתוב בתורה שהנדר יחול ולא יתחייב זה א"א וע"כ כיון דאינו חייב מלקות הוא מצד הספק דלא ידענו הדין או כונת הנודר אם כן אם כלפי שמייא גלייא דלא חל עדיין מאי מהני במה דחייב מן הספק שיהי' נקר' חל הנדר כיון דהא דאין מתירין את הנדר עד שיחול הוא מה"ת כמו דמבואר מדברי הר"ן שם ובשאר הראשונים ודלא כדע' הר"ם חביב בתשובת גו"ר ויבואר אי"ה במקומו ואכ"מ:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |