שאגת אריה/לז
|
< הקודם · הבא > |
שאלה הא דתניא במנחות סוף פ' הקומץ (דף לז) אין לו זרוע פטור מן התפילין אי פטור נמי משל ראש או אינו פטור אלא משל יד בלבד אבל בשל ראש חייב:
תשובה הדבר פשוט אע"פ שפטור משל יד חייב בשל ראש דהא תנן ר"פ התכלת (ד' לח) תפילה של יד אינו מעכב את ש"ר ושל ראש אינו מעכב את של יד. אלא שיש לדון ע"ז דה"מ דשל יד א"מ את ש"ר היכא שנתחייב בשניהם הוא דאין מעכבין זא"ז ואם הניח את א' מהן ידי אותו תפילין שהניח יצא י"ח. אבל היכא שאין לו זרוע דפטור מתפילה של יד א"צ נמי להניח את של ראש. ודמי להא דאמרי' בכ"מ כל הראוי לבילה אין הבילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו ואף ע"ג דתרתי מצות נינהו כמו ציצית ותפילין ובוודאי לא שייך למימר דאם פטור מציצית פטור נמי מתפילין מה"ט דכל הראוי לבילה דמה ענין זה אצל זה אלא במאי דפטור פטור ובמאי דחייב חייב. מ"מ גבי תש"י ושל ראש איכא טעמא למיפטר נמי מתש"ר היכא דפטור משל יד. משום דאמרי' בפ' הקומץ (ד' לז) תנא כשהוא מניח מניח של יד ואח"כ מניח ש"ר וכשהוא חולץ חולץ של ראש ואח"כ חולץ של יד ואמר בשלמא כשהוא מניח כו' דכתיב וקשרתם כו' והדר והיו לטוטפות כו' אלא כשהוא חולץ כו' מנלן א"ר ר"ה אסברא לי אמר קרא והיו לטוטפו' בין עיניך כ"ז שבין עיניך יהיו שתים וכיון דמה"ת איכא קפידא לכתחלה על כ"ז שבין עיניך יהיו שתים א"כ שפיר י"ל דה"מ דש"י אינו מעכב ש"ר אע"ג דאין כאן כ"ז שבין עיניך יהיו שתים. בחייב נמי בתפילה של יד אלא שאין לו דראוי לבילה דכ"ז שבין עיניך. אבל היכא שפטור מתש"י ואינו ראוי לבילה דכ"ז שבין עיניך הבילה דכל זמן שבין עיניך מעכבת בו ופטור אפי' מתפילין ש"ר כן יש לדון לכאורה.
מ"מ כי מעיינת ביה נראה דאע"פ שפטור מתש"י באין לו זרוע מ"מ בש"ר חייב 
וראיה לדברי מדאמר ברפ"ק דעירכין (דף ג) הכל חייבין בתפילין כהנים ולוים וישראלים ופריך פשיטא ומשני כהנים איצטריך ליה סד"א הואיל וכתיב וקשרתם כו' כל דאיתיה במצוה דיד איתיה במצוה דראש והני כהנים הואיל וליתנהו במצוה דיד דכתיב ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין בשרו אימא במצוה דראש נמי לא ליחייבו קמ"ל דלא מעכבי אהדדי כדתנן כו' הרי דכהנים בשעת עבודה אע"ג דפטורים מתש"י משום חציצה ואפ"ה חייבין בשל ראש אע"ג דאינו ראוי לבילה דכ"ז שבין עיניך יהיו שתים. א"כ ה"ה לאין לו זרוע דחייב בשל ראש. ואין לדחות ראיה זו משום דיש לי למידק אשמעתא זו דערכין דמשמע הכא דכהנים בשעת עבודה חייבים בתפילין ש"ר ואלו בפ"ב דזבחים (ד' יט) לא משמע הכי דא"ר אמי התם לימוד ערוך הוא בידינו תפילין חוצצות מיתיבי כהני' בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן פטורין מן התפלה ומן התפילין מאי לאו אם הניחו אין חוצצין לא אם הניחו חוצצין אי הכי פטורין אסורין מיבעי ליה. כיון דאיכא לוים וישראלים דלא מיתני ליה אסורים מש"ה תני פטורים. והתניא אם הניחו אינן חוצצין ל"ק הא דיד הא דראש וע"כ הא דכהנים פטורין מן התפילין אפי' משל ראש נמי פטורים אף ע"ג דלא חייצי דומיא דלוים וישראלים ודומיא דתפלה דפטורין משום דקי"ל העוסק במצוה פטור מן המצוה והא דלא משני אהא דפריך א"ה פטורים אסורים מיבעי ליה דמשום תפילין של ראש דל"ש ביה איסור דהא אינו חוצץ נקט פטורים דהשתא שייך לישנא דפטורין משום כהנים גופייהו ול"ל לשנויי משום לוים וישראלים. משום דאכתי לא אסיק אדעתיה דתפילין של ראש אינו חוצץ עד לבסוף דאסיק הכי דפריך מ"ש של יד דחוצצת דכתיב ילבש על בשרו כו' דראש נמי דכתיב ושמת המצנפת על ראשו ומשני תניא שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם מניח תפילין. וש"מ דס"ד דשל ראש נמי אסור להניח בשעת עבודה ומשום יתור בגדים וכמש"כ התוס' שם. ומ"מ מהא דזבחים ש"מ דכהנים בשעת עבודה משל ראש נמי פטירי כמו שפטרו לוים וישראלים אע"ג דל"ש בהו טעמא דחציצה וכמו שכולן פטורין מן התפלה וטעמא משום עוסק במצוה פטור מן המצוה. ואלו בסוגיא דערכין מחייב כהנים בתפילין של ראש דאין בו משום חציצה ולא פטר להו משום עוסק במצוה. ואע"ג שרש"י פי' בפ"ב דסוכה (דף כו) אהא דתניא התם חתן והשושבינין וכל בני החופה פטורין מן התפלה ומן התפילין וחייבין בק"ש משום ר' שילא אמרו חתן פטור שושבינין וכל בני החופה חייבין דל"ל להני תנאי עוסק במצוה פטור מן המצוה וא"כ י"ל דהאי תנא דמס' ערכין הכי ס"ל. הא הוכיחו התוס' התם דליכא למ"ד דעוסק במצוה אינו פטור מן המצוה. ואע"פ שהתוס' והרא"ש שם פי' הא דעוסק במצוה פטור מן המצוה ה"מ באינו יכול לקיים את שניהם אבל ביכול אינו פטור א"כ י"ל דההיא דעירכין ביכול מיירי כגון שהניח כבר תפילין קודם שהתחיל בעבוד' דע"י זה שהתפילין עליו אינו מבטל מן העבודה וההיא דזבחים מיירי שלא הניח עדיין ואם יתעסק בהנחת תפילין ע"י זה יתאחר מלעבוד עבודה מש"ה פטור. הרי הר"ן שם ושארי פוסקים ס"ל דעוסק במצוה לעולם פטור מן המצוה אפי' ביכול לקיים את שניהם:
ובע"כ מוכרח אני לפרש לדעת הר"ן וסייעתו דהאי תנא דעירכין עיקר רבותא דידיה קמ"ל דכהנים חייבין בתפילין של ראש אע"ג דא"א להם להניח את של יד משום חציצה וקמ"ל דאין מעכבין זא"ז כדמפרש הגמ' ומשכחת לה דחייבי בש"ר ולא פטירי משום עוסק במצוה כגון דמקרבי חטאת העוף על ספק לידה או זיבה דקי"ל חטאת העוף באה על הספק ואינה נאכלת כדאמר בכולה תלמודא וטעמא דמילתא משום דמליקת חולין הוי נבילה אלא שבקרבן גמור התירה תורה לאכול מליקה אבל בספק אינו נאכל דבספיקא אזלינן לחומרא דילמא לא ילדה ולד אלא רוח הפילה א"נ לא היה זיבה מה שראה ולאו בני קרבן נינהו והרי אין חטאת העוף באה נדבה הילכך מביאה קרבן ואינו נאכל ולחומרא ונמצא כהן המקריב קרבן זה בע"כ לובש בגדי כהונה בשעת הקרבתו וא"א לו ללבוש תפילין משום חציצה דילמא קרבן גמור הוא. ומ"מ בתפילה של ראש חייב בשעת הקרבת קרבן זה מספק ולחומרא שהרי משום חציצה בתפילה של ראש ליכא ואפי' בשעת הקרבת קרבן גמור אם רוצה להניחו הרשות בידו אלא שא"צ משום עוסק במצוה וכיון דספק קרבן הוא ודילמא לאו בני קרבן נינהו ע"כ צריך אתה למיזל לחומרא. הילכך לגבי תש"י דגבי קרבן גמור איכא משום חציצה אסור להניחו בשעת הקרבת ספק מספיקא דילמא קרבן גמור הוא. אבל תש"ר דגבי קרבן גמור נמי ליכא איסור להניחו אלא דא"צ משום עוסק במצוה. לפיכך בשעת הקרבת קרבן ספק זה אזלינן מספיקא לחומרא וחייב להניח את של ראש מספק דילמא לאו קרבן הוא ואין כאן משום עוסק במצוה וחייב בתפילין. ועיקר רבותא של התנא דאע"ג דליתא במצוה דיד בע"כ מספיקא במצוה דראש מיהא איתא משום דלא מעכבי אהדדי ואע"פ שלובש בגדי כהונה ואפי' אבנט בשעת הקרבת חטאת עוף. אף ע"ג דלדעת הרמב"ם הלובש אבנט שלא בשעת עבודה עובר על ל"ת דכלאים ואפ"ה שרי והיינו ע"כ מהיקשא דלזכר ולנקבה שרבי רחמנא דנקבה מביאה קרבן על הספק ול"ח לאיסור כלאים וכמשכ"ל סימן כ"ט וכיון דחטאת עוף הבא על הספק מריבויא דקרא יש עליו דין קרבן ודאי אפי' להקל כמו אשם תלוי ה"ה דפטור בשעת עבודתו כמו קרבן ודאי. מ"מ אין זה אלא לדעת הרמב"ם אבל לדעת התוספות והראב"ד דכלאים בבגדי כהונה שרי לגמרי וכן עיקר וכמש"כ שם אין זה מוכרח וכ"כ במ"א והוכחתי דהאי היקשא דנקבה לזכר אסמכת' היא א"כ להקל אין דין קרבן גמור על חטאת עוף הבא על הספק. והשתא דאתית להכי א"כ אין מכאן ראיה לאין לו זרוע דאין ראוי לבילה דכ"ז שבין עיניך יהיו שתים י"ל דפטור נמי מתש"ר והא דכהן בשעת עבודה דאמר אע"ג דאינו ראוי לבילה בשל יד משום חציצה מ"מ חייב בש"ר הא כיון דבע"כ לא איירי במקריב קרבן ודאי דא"כ בשל ראש נמי פטור משום עוסק במצו' אלא במקריב קרבן ספק מיירי ומשום דאזלינן בספיקא לחומרא א"א לך לפוטרו משום שאינו ראוי לבילה דכ"ז שבין עיניך יהיו שתים הרי פטורא ואיסורא דתש"י גופיה אינו בוודאי אלא מספק דדילמא קרבן גמור הוא והרי איכא למימר נמי דילמא לאו קרבן הוא ואפי' בתש"י נמי מיחייב וראוי לביל' לכ"ז שבין עיניך יהיו שתים. אבל הא לאו מלתא היא דוודאי ראיה גמורה היא להא דאין לו זרוע דחייב בתפילין של ראש ולא אמרינן דה"ל אינו ראוי לבילה לכ"ז שבין עיניך יהיו שתים דאס"ד דאמרי' הכי בוודאי אינו ראוי לביל' ה"נ הל"ל הכי גבי חטאת עוף בספק אינו ראוי לבילה משום דא"י להניח תש"י מפני ספק חציצה. דכל היכא דאמר אינו ראוי לבילה אפי' אינו ראוי לבילה אלא מספק אמר נמי דהבילה מעכבת בו וראיה לדבר מדאמרי' בפ' הספינ' (ד' פא) גבי הקונה אילן א' בשל חבירו לר"מ וב' אילנות לרבנן דמביא ואינו קורא ואמר התם בגמ' דר"מ באילן א' ורבנן בב' אילנות מספקא להו אי קנה קרקע או לא הילכך מביא מספיקא לחומרא דילמא קנה קרקע אבל אינו קורא מספיקא דילמא לא קנה קרקע ואסור לקרות מספיקא אי משום דמיחזי כשיקרא אי משום דילמא מפקע להו מתרומות ומעשרות כדאמר התם. ופריך דילמא ביכורי' נינהו ובעי קריאה ומשני קריאה לא מעכבת והדר פריך ולא והאר"ז כל הראוי לבילה אין הבילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה הבילה מעכבת בו ומשני דעביד ליה כריב"ח כו' ומדפריך מדר"ז דאמר כל שאינו ראוי לבילה כלומר דכיון דא"א לקרות מספיקא דילמא לאו ביכורים נינהו הבילה מעכבת בו דדילמא ביכורים נינהו ולא אמרינן דאם ביכורים נינהו הא חייב וחזי נמי לקריאה וניזול מספיקא הכא לחומרא שחייב להביא דילמא קנה קרקע והכא לחומרא דילמא לא קנה קרקע ולאו בר קריאה הוא אלא ש"מ כל היכא שא"א לו לקרות מספק אינו ראוי לבילה הוי וה"נ אס"ד דאמר גבי הא דכל זמן שבין עיניך יהיו שתים אינו ראוי לבילה בא"א לו להניח של יד דפטור נמי מש"ר הה"נ בספק אינו ראוי לבילה בש"י נמי לפטור מש"ר. ומדחזינן דבהקרבת חטאת עוף הבא על הספק דאע"ג דפטור ואסור בתש"י משום ספק חציצה דאפ"ה חייב בש"ר ולא מעכב הא דאינו ראוי לבילה לכ"ז שבין עיניך יהיו שתים ש"מ דאפי' בוודאי אינו ראוי לבילה לכ"ז שבין עיניך יהיו שתים כגון באין לו זרוע נמי אין הבילה מעכבת בו ואע"פ שאין ראוי לתש"י חייב בשל ראש. וטעמא דמילתא דלא אמרינן בהא כל שאינו ראוי לבילה נ"ל דה"ט משום דלא אמרה תורה שיהא של יד שייך לשל ראש לאיזה מצוה מן המובחר שבשעת משך הנחת ש"ר יהיה גם של יד עליו משום לתא דידיה דש"ר ולא תליא רחמנא זה בזה כלל כמו מצות ציצית ותפילין שכל חד מצוה בפ"ע היא ולא מישך שייכא להדדי כלל אלא דאם שניהם מונחין עליו להא מילתא לבד קפיד רחמנא שכ"ז שבין עיניך יהיו שתים ויחלוץ ש"ר קודם ולא למידי אחריני הילכך נ"ל שמי שאין לו זרוע מניח של ראש לחוד ומברך עליו והא דתניא אין לו זרוע פטור מן התפילין בש"י לחוד מיירי אבל בש"ר חייב אחר שכתבתי כ"ז מצאתי בשלטי הגבורים בה"ת שכתב ע"ש ר"י א"ז אין לו זרוע שנחתכה הזרוע השמאלית למעל' מן הקיבורת פטור מתפילה ש"י ע"כ. הרי שלא פטר אלא מתפילין ש"י ומשמע אבל בתפילה ש"ר חייב וכמש"כ, כנ"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |