אילת השחר/כתובות/עז/ב

אילת השחר כתובות עז ב

דף ע"ז ע"ב

מי איכרכת בבעלי רעתן ואיעסקת בתורה. פרש"י שהי' מסכן בנפשו לכבוד התורה. וצ"ע דהא אמר דהתורה מגינה ומה סיכן עצמו, ואפשר לומר דהנה שלוחי מצוה היכא דשכיחי היזיקא אין בטוחין שינצלו, וצריך לומר דאע"פ שזה קצת סכנה, מ"מ הגדר הוא אם בעד דבריו הפרטיים הי' מסכן עצמו באופן דזה לא סכנה ממש, וכמו שהי' מותר לנסוע באני' לצורך פרנסה בימים הקדמונים אע"פ שהי' סכנה, מ"מ זה עוד לא נכנס בסוג סכנה ממש, כל כה"ג גם בדבר מצוה מותר.

וא"כ אפשר שכל שרצונו בהמצוות הוא כמו עניניו הפרטים שהי' כדאי לו להיכנס לספק סכנה כזאת, שאז מותר לו ואז יתכן שהמצוה תצילהו כיון שזה לא בגדר סכנה ממש, משא"כ אם אין רצונו כל כך בהמצוה כמו ענין הצריך לו, אלא דעושה מחמת שרוצה להסתמך על המצוה, ע"ז שוב שייך לומר היכא דשכיח היזיקא שאני, דאסור לו לעשות המצוה ולסמוך ע"ז שתצילהו ותגין עליו.

והנה לפי"ז ריב"ל ע"כ לא סמך על המצוה, ולולא שסמך לא הי' נכנס בסכנה, דא"כ גם המצוה לא תגין עליו, אלא דרצה למסור עצמו מפני שאהבת התורה היתה גדולה כל כך שהי' כדאי לו לסכן עצמו ע"ז, ואז מותר לו ולכן גם הגינה עליו, וזהו מה שאמר דהתורה מגינה היינו דאין זה הטעם שבשבילה סמך, אלא שהי' כדאי לו בין כך להכנס בספק סכנה, והי' אצלו כענין פרנסה שצריך לו שהי' מותר לו לעשות בספק סכנה כזאת ולכן באמת גם הגינה, והחכמים שלא הגיעו לדרגה הזאת והיו עושים זה רק אם יסמכו שהמצוה תגין והא אינו מחויב לסכן עצמו, לכן זה אסור כיון דשכיח היזיקא.

ובפסחים דף ח' ג"כ א"א לתקן לבדוק החמץ במקום דשכיחי עקרבא, דאז הא יבדוק כל א' גם כאלו אנשים שאינם רוצים לסכן עצמם בעד מצוה כזאת אלא מחמת שיסמכו שהמצוה תגין עליהם, ובזה המצוה לא תגין, לכן לא חייבוהו לבדוק ולומר לו תמסור עצמך על זה דהמצוה תגין, דלבן אדם שעושה רק משום שהמצוה תגין אז המצוה לא תגין בדוכתא דשכיח היזיקא, ולכן פטור מלבדוק.

ובשמואל שפיחד ללכת למשוח את דוד, צריך לומר דהי' סכנה ממש ולכן גם לצורכו לא הי' עושה דבר כזה, ומ"מ שפיר יליף שם הגמ' דהיכא דשכיח היזיקא שאני, דס"ל דאין לחלק דכל שרק סומך בשביל המצוה אז בדוכתא דשכיח היזיקא לא תגין עליו המצוה.

זיל עביד לי' רעותיה. היינו שימלא רצונו באיזה דבר קודם שיקחנו, וכמו להבדיל בדיני בני אדם.

אם חן מעלה כו' אגוני לא מגנא. משמע שקשה יותר להשיג חן מלהינצל מהיזק, וחן זה דבר גדול מאד, דלא רק שמסכים אתו רק הוא רצוי ונושא חן.

אפסיק ליה עמודא דנורא וכו'. והיינו כדי שיכירו את גדלו בתורה. וכעי"ז עי' בתוס' לעיל י"ז א', היינו להורות שעשה כדין ואינו זלזול בכבוד תורתו [ועי' מהרש"א].

עשה למען כבוד חכמים וכו' לא אשגח עשה למען כבוד עצמך איסתלק. צ"ב איך יתכן שלא השגיח בכבוד חכמים וכבוד אביו אלא בכבוד עצמו, והרי לצדיק צריך להיות להיפך דלכבוד חכמים וכבוד אביו יהי' איכפת לו ולא בשביל כבוד עצמו.

דלא אית ליה מעקה לאיגריה ולא היא מיהוה הוה וההיא שעתא הוא דשדיי' זיקא. קשה אם אינו עומד ברוח הרי אי"ז מעקה, וי"ל שהיתה רוח שאינה מצויה.

מפני מה אין מצורעין בבבל מפני שאוכלין תרדין וכו'. צ"ב דאי מיירי בשדיבר לשון הרע דמשו"ה הי' צריך לבוא עליו נגעים, א"כ מה יועיל שאוכל תרדין וכו'.

רש"י ד"ה מי איכרכת בבעלי ראתן ועסקת בתורה. שהי' מסכן בנפשו לכבד את התורה. והיינו בזה שהחשיב כ"כ את התורה שתגין עליו, ויש לעיין למה לא פי' פשוט ללמד תורה, ואולי יש לומר דבאמת יתכן שנתמעט ע"י זה תלמוד תורה, כי התלמידים לא באו ללמוד אתו מחשש סכנה שלא רצו ללמוד תורה ביחד עם בעלי ראתן, ולכן פרש"י לכבד את התורה, דלימוד התורה אולי נחסר כי למד עם פחות תלמידים, אבל זה כבוד התורה מה שלומד ומסכן נפשו, וכבוד התורה כולל את לימוד התורה.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א